ועבד הלוי הוא

קמועבד הלוי הוא

נאמרה שבת מברכין ר"ח תמוז תקבץ

(ביאורי הזהר פ' קרח דקע"ח ע"א)

ועבד הלוי הוא. הנה בזוהר פ' קרח דקע"ח פי' פסוק זה בכמה אופנים, ומכללן איך שע"י הלוים נשלם הפגם שהי' בעולם ממה דלא אתבריאו גופין דשדי' כו' יעו"ש. וצ"ל מה הי' זה פגם בעולם ממה שלא הי' שלימות לחיצוני' אדרבה כשאין שלימות בחיצוניו' יש יותר שלימות בקדושה וכמארז"ל ע"פ אמלאה החרבה לא נתמלא צור כו'. והנה להבין כ"ז צ"ל תחילה ענין מדריגות הלוים. והענין כי הנה ארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח. עבודה הן הקרבנות שהי' יורד אש של מעלה ע"ג המזבח ארי' דאכיל קרבנין, ומשחרב בהמ"ק תיקנו תפילה כנגד הקרבנות. דהיינו למסור נפשו הבהמית שתוכלל באש של מעלה בחי' אה"ר הבאה מלמעלה ואתעדל"ע כו'. ולהבין כיצד הוא מרומז בתפילה איך שיורד בחי' אש של מעלה. אך הענין זהו אשר תקנו בש"ע לומר כל קמאהברכות ברוך אתה כו', והוא ע"ד מ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, פי' מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, דהיינו מבחי' סוכ"ע לממכ"ע, כי הוי' הוא האלקים, וכשמקשר נפשו הבהמי' לה' אחד אזי גם בחי' אש של מעלה מבחי' סוכ"ע שורה ומתגלה בנפשו. וזהו ברוך לשון המשכה מההעלם אל הגילוי להיות בבחי' אתה לנוכח. וביאור הענין כי הנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא ויבשה הוא בחי' עלמא דאתגליא. והנה ההפרש שבין יבשה לים בגשמיות שהברואים שבים אינם נראים לחוץ כי הים מכסה עליהם, וגם חיותם וקיומם הוא בתוך הים דוקא וא"א לה[ם ל]חיו' ביבשה שמיד מתים. משא"כ ברואים שביבשה הנה הארץ תוציא צמחה ועושה פרי למעלה, והגם שיניקתם ממנה הם נראין כאילו הן יש ודבר בפ"ע, ומכ"ש שאר הברואים אשר בהם נפש חיה למינה. ועד"ז יובן ההפרש ברוחניות למעלה ההפרש בין עלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא. כי הנה מבשרי אחזה שיש בנשמה שכל ומדות, והשכל נחלק לג' והמדות לז', ויש עליהם ג' לבושים מחדו"מ, וגם הם מתחלקים לפרטים רבים, ובכללן הם ה' בחי' שכל ומדות ומחשבה דיבור ומעשה כגון נר"נ ח"י וכמה מיני מדריגות גבוה מעל גבוה וגבוהי' עליהן כולן הם בבחי' נר"נ ח"י כל א' יש לו בחינה בפ"ע מה שאין בחבירו, יש מי שעומד בבחי' ומדרגות כלות הנפש כו'. וכן הנשמה בפ"ע בג"ע יש כמה בחי' ומדרגות שונות. אך יש מהן בבחי' עלמא דאתגלייא שנראי' המדרגות מופרדי' בגילוי, ויש שהם עלמא דאתכסיא שהם בטלים במציאות במקורם שהוא בחי' סוכ"ע דכולא קמי' כלא חשיב. ומבחי' זו הי' מדרגות מרע"ה שנאמר עליו כי מן המים משיתיהו מבחי' ים עלמא דאתכסיא. ולכן הי' כבד פה, שבחי' דיבור והתגלות נמנע ממנו לפי שהי' לו יתרון ומעלה בבחי' ומדריגות ביטול במציאות במאד כמ"ש ונחנו מה כו'. וזהו ענין הברכה ברוך אתה כו' מן העולם ועד העולם כו' שיהי' בחי' עלמא דאתכסיא ובחי' סוכ"ע שהוא בחי' ביטול דכולא קמי' כלא חשיב נמשך בגילוי גם בעלמא דאתגלייא וראו כל בשר כו'. אך כל בחי' ברכה והמשכה מלמעלה למטה זו היא (בחי' ומדרגות עבודת הכהן, אבל עבודת הלוים מדה אחרת היתה בם) ממטה למעלה דכתי' ועבד הלוי הוא, שבחי' עבודתו היא בבחי' עלמא דאתכסיא שלא יהי' בחי' ומדריגות עלמא דאתגלייא נראה לבחי' ומדריגה כלל ולא יהי' תופס מקום כלל כמ"ש אתה הוא ה' לבדך וגו', שאינו בגדר עלמין כלל לא בגדר ממלא וסובב. ולזה היתה עבודתם בשירה וזמרה בניגון, כי ענין הניגון הוא שאין בו רק התפעלות הנפש מפני גילוי התנועות, ולא מפני שיש בתנועות ההם מצד עצמם שום שכל והתחדשות אלא מפני גילוי התנועה מתעורר גילוי הלב, ולכן אפי' בניגון ישן יש התעוררות והתפעלות מפני גילוי התנועה שבה. כך הוא ענין עבודת הלוים בשירה להיו' בחי' התפעלות הנפש מצד עצמה ולא מצד עצם השגה להוליד מבינתו כו' מאחר שעבודתו בבחי' הוא בחי' אתה הוא לבדך וגו' דלמחת"ב כלל אלא התפעלות רעותא דליבא שיהי' נוגע עד הנפש נקודות הלב ולא להיות בחי' מקיף לבד. ועד"ז ניתקן פסוד"ז קודם ק"ש, ולכן קורין אותן קמבפסוד"ז שהם כעין בחי' ניגון שהוא רק הרחבת הדיבור וביאור הענין בתוספת ביאור לפרש הדבר הטיב כדי להלהיב לבו ונפשו שיתפעל מזה. משא"כ כשאומר הפסוקים ואינו נוגע לנקודת לבבו אין זה בחי' זמרה וניגון ואין זה עבודה תמה. וזהו ועבד הלוי הוא, פי' הוא היינו בחי' עלמא דאתכסייא, כי הוא הוא לשון נסתר, משא"כ אתה לנוכח הוא בחי' גילוי. ועבודת הלוי הוא להיות עליי' מלמטה למעלה בעלמא דאתכסייא, וזהו בחי' פסוד"ז. ואח"כ בשמו"ע ברוך אתה כו' היינו להיות המשכה מלמעלה למטה זהו בחי' כהנים כו', והלוים היו כפופים לכהנים כמ"ש ונלוו עליך וישרתוך, כי תכלי' העליי' והרצוא הוא בשביל ההמשכה כמ"ש לשבת יצרה, וקרח רצה להפריד הלוים שלא יהי' בטלים לכהנים באמרו כי אדרבה מעלתם רמה ונפלאה שהוא בחי' הביטול להתכלל לגמרי בעלמא דאתכסייא, וטעה בזה כי העיקר הוא להיות דירה בתחתונים דייקא. וז"ש כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, אוה היינו אותיות הוא רק בחי' הוא היינו העלאה בחי' ו"ה שהוא עלמא דאתגלייא בעלמא דאתכסייא הוא בחי' פלא עליון אות אלף כו'. ואוה הוא המשכה מבחי' פלא בעלמא דאתגלייא שזהו בחי' כהנים כו', שעי"ז יהי' למושב לו לשבת יצרה דירה בתחתונים, אלא שמ"מ מתחילה צ"ל בחי' לוים להיות בחי' רצוא ואח"כ יהי' בחי' שוב כו'. וזהו בחי' שמאל וימין שהלוים הם בבחי' קו השמאל שהוא בחי' העלאה וכהנים הם קו הימין בחי' המשכה, והלוים הי' בטלים לכהני' כי שמאל צ"ל אתכליל בימין מטעם הנ"ל.

ב) והנה ע"י הלוים שהוא בחי' תיקון קו השמאל שבקדושה עי"ז ניתקן הפגם שהי' בקו השמאל ממה דלא אתבריאו גופיהון דשדי' כו'. וענין הפגם כי איתא בזוהר פ' משפטים ענין נפש הגר כו' שהוא לבוש הנשמה בג"ע, ומלבד אותו הלבוש מוכח בכמה דוכתי בזוהר שיש לנשמה בג"ע ג"כ איזה גוף צח ומצוחצח. והחילוק בין לבוש לגוף, כי הלבוש אינו בבחי' עצמיות לנשמה כמו הגוף אלא שנראה תארו בו. גם שהלבוש ידוע הוא מן מאור העליון שלמעלה ממנו אלא שנתגשם ונשתלשל כ"כ למקום נמוך עד שיהא לבוש עב להיות מתכסה כדי שעל ידו יוכל לקבל הארת המשפיע ולא יתבטל, עד"מ כמו פרגוד מסך המבדיל מהשמש שלא יאיר כ"כ. אבל הגוף באמת הוא מגושם ונמוך מאד מהנשמה אלא שהוא מתאחד ויש ערך ושייכות למובחר שבגוף עם הארת חיות רוחניות של הנפש, עד שחיות של הנפש נתפס ונקלט בבשר הגוף והי' לאחדי' ממש. ולהבין צורך בחי' גוף של הנשמה קודם שבאה לעולם כ"א לא הי' בחי' גוף לא הי' יכול להיות בחי' נשמה ג"כ ע"ד המבואר בע"ח שמרום המעלות עד מדרגות התחתונות הם בחי' אורות וכלים, אפי' כבי' בא"ק שאין שייך לומר שם בחי' כלי אבל כח הכלי יש בו (כמ"ש בע"ח בזה הלשון כי כן הא"ק שהוא בחי' העצמיות שבו יש לו גוף זך שבו מתלבש עצמותו כדי להתלבש אח"כ בגוף האמיתי שהוא אצי') והראי' שנקרא גולגלתא אח"פ כו'. וצורך הכלי' משני טעמי', א' שאם לא הי' בחי' כלים לא הי' יכול להיות הבריאה כסדר קמגהשתלשלות כי לא הי' שום ממוצע או שלא הי' מאיר כלום לעולם שלמטה ממנו כי איידי דטריד למיבלע לא פליט או שהי' בא בשפע רע והכלי מגביל את האור בצמצום כפי המקבל. ועיקר הטעם שבאמת לא הי' יכול להיות שום אור בלי כלי, כי אור הוא התפשטות ובלי כלי הי' חוזר לשרשו ולא הי' יכול להיות אפי' אצילות וג"ע העליון ועוד הגבה למעלה. ומבשרי אחזה שמהות המדה כגון אהבה וכו' וכשאינה פועלת בגילוי הדיבור אז היא כלולה בהעלם תוך כח השכל ולא נקרא בשם משפיע כלל עד שנמשכת ונתגלי' בלב שהוא כלי להמדה שתתפס ותגבלת בו אזי נק' אור להאיר בדיבור ולהוציא תמיד אל פועל הגילוי ממש. כן כבי' בכל אורות עליונים בין חסדים בין גבורה אין נקראים אורות משפיעים אלא כשנתפסים בכלי אז יאירו בהכלי' ומצד הכלי תהי' ההשפעה של האורות למטה בבחי' גבול ומדה. וזהו שמבואר במ"א ענין הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני, כשהתגברו' רשפי אש בתפילה לצאת הנפש מגדר כלי הגוף הרי בא לכלל מהות אור הנשמה כמו שאינו בכלי שהוא בחי' הסתלקות לגמרי ויהי' כלא הי'. וזה היפוך ענין השתלשלות עולמות באו"כ שיהי' דוקא יש ודבר ע"כ א' הסבי עיניך וגו'. וא"כ כל בחי' מעלה ומטה שיתכן לומר בעולמות עליונים אינו מצד עצמיות הארת החו"ט שהוא אוא"ס ב"ה מקור כל האורות עליוני' שהרי עצמיות האורות בטילים בשוה במקורן והי' כלא הי', אלא מצד התפשטות האורות תוך הכלי' וכלי' מכלי' שוני' לפי התפשטו' וצמצום האור בו מצד זה יתכן שכלי האור העליון הוא אור ומקור לאור וכלי של התחתון, כללו של דבר שבכל עולם הם האורות וכלים אלא שבאצילות איהו וגרמוהי חד בהן וכל היותר למטה הכלי מתעבה עד שבעוה"ז הכלי' גשמיי'. וזאת ידוע שמבחי' הוא נמשך בכל פרצוף חו"ג עד שנמשך בשימ"ב וששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ בי"ע. נמצא קו הימין נמשך מרום המעלות בבחי' או"כ עד שבא הנשמה של אדה"ר בגוף ממש, אלא שהי' בודאי צח ומצוחצח והראי' שהניחו בג"ע לעבדה ולשמרה מ"ע ול"ת רוחניות שיבער הקוצים ויעלה הרפ"ח ניצוצי'. וזהו ת"ח לא אתקיים עלמא ולא אשתלם עד ההוא שעתא דנפיק אדם כו' כו' כדין אשתלימו עילאי ותתאי ואשתכח חדוה בכולהו עלמין כו', כלומר כי תכלי' הבריאה הי' להיות דוקא עולם יש ודבר ושיהי' לו בחירה לאכפייא לסט"א שיהא ימינא שליט על שמאלא. נמצא כשנברא אדה"ר בהיכלות הג"ע הי' צריך להיות זלעו"ז לברא השדי' ג"כ בגופא דלהון, אלא בההוא שעתא דבעא יומא לאתקדשא הוי נפקי רוחיהון לאתברי גופא דלהון ואתקדש יומא ולא אתבריאו, כי בא שבת בא מנוחה שחזר הדבר למקורו להתכלל למעלה בעליות פנימיות עולמות ואשתאר עלמא כמה דאתפגים מעובדתא ואתחסיר כו', כלומר כיון שעלה ברצונו להמשיך האורות בכלי' (והכלי התחתון לא נגמר נמצא לא יכול בכאן להאיר מכח העליון מחמת מניעת הכלי נמצא הוא נחשב כמו קצת פגם בקו השמאל כולה ע"ד משל בראשית המשכת הקו השמאלי הכלי צח ומצוחצח דאיהו וגרמוהי [חד] והכלי' עליונים נעשים פנימי' ותחתוני' בהדרגת והשתלשלות המדריגות. נמצא אם אין כלי למטה קמדלקבל גם הכלי עליון שמאיר למדרגות דלמטה האור בא לה בצמצום כמ"ש [כי] אם אין מי שיקבל אז גם השרש עליון אוסף חלקו כמ"ש בע"ח ולא ברצונו כי רצונו להשפיע רק בשביל חסרון התחתונים שאין יכולים לקבל ע"ש. כן מובא כאן [מחמת] שלא הי' שלימות הכלי למטה הי' קצת חסרון בקו השמאל רק מפני שראה המאציל כבי' שלא יהי' להגופים דשדים שלימות בהמתקת גבורות דילהון בשרשן ממש לכן אתקדש יומא.

ג) כל זה הי' בשעת בריאת עולמות הי' שלימות לקו הימין ולא לשמאלא וכשחטא אדם לא הי' הוא גם כן כלי כי כלי נקרא מה שבטל לאור והחטא הוא ההיפוך, כיון דאתקדשו עלמין וישראל אשתלימו בדרגיהון זהו מ"ת שקנו קדושה כל העולמות, כי אוריי' מחכ' נפקת וחכמה היא קו הימין חח"נ, ונשתלשלה ונתלבשה (ה)[ב]עולמות שהיא תורה דבריאה ודיצי' עד שירדה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז דהיינו בקלף וצמר שהם דברים גשמיים מבחי' נוגה וכדומה, וישראל קבלו אוריי' כדין אתקדשו ואשתלמו בדרגיהון ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא כלומר כי להם ג"כ ניתנה מצות שיר לשורר על הקרבן ודוכן שהוא בחי' גבורו' רשפי אש כדין אשתלימו ההיא פגימא דעלמא מסטר שמאלא כו' ליואי בארונא אשלים לכולא מאי בארונא בהאי מטולא דהוי נטלא במשכונא אשתלי' כל האי פגימו על ידייהו. פי' מחמת שהם היו בחי' גבורות והוי בטילים לגבי ארונא דהוה נטלי' לי' ששם לוחות העדות אוריי' שהוא ימינו אתכליל שמאלא בימינא, ומה שאשתלי' דוקא בליואי ולא ביצחק שהי' ג"כ בחי' גבורות וכמדומה לי מפני שעדיין לא ניתנה התורה ואינו דומה המצוה ועושה לשאינו מצוה ועושה, כלומר כי באינו מצוה אעפ"י שמדבק בה' כענין חנוך שהי' תופר מנעלים והי' מייחד יחודי' מפני שהי' מופשט מהעוה"ז והי' בחי' מרכבה שהי' בטל בכל עשייתו לה' כבי' לא הי' עשיי' זו כלי לשרות בו רצון העליון. ונמצא שאף הכלי של האור נקרא אור שהוא ענין הסתלקות להבטל ולהכלל במקור החיים. משא"כ באשר קדשנו במצותיו שבכל מצוה ומצוה נשתלשלו כבי' רצון העליון וכשיעשה המצוה בדחילו ורחימו שכליי' מעלה רצה"ע עד עולם הבריאה ובדו"ר טבעיי' כו' ושם מאיר ומתגלה אא"ס בגילוי רב כי חיות המצוה הזה שהי' מלובש בה רצון העליון מחמת קדושת המצוה הוא שם ג"כ כלי שיכול להאיר בו אלא שמקודם הי' כלי גשמיות עד"מ טלית של צמר וציצית, ועכשיו נתעלה הכלי ונזדכך להאיר בה בגילוי רב משא"כ בלי שום כלי א"א להאיר כ"כ עד"מ להב אש שמאיר בעודו אחוז בהעץ או בפתילה וכשנפרד הלהב מהעץ השורף כו' שלא נפרד מרחוק אזי מאיר מעט מפני שהאויר זה שאצל האש נתחמם מעט מחום האש נמצא יש ללהב איזה כלי שהוא אויר החם ויכול להאיר משא"כ כשיפרד מרחוק באויר העולם אזי אין לו כלי להתלבש בו להאיר בעולם הגשם הזה כן עד"מ בעבוד' ה' כל זמן שלא ניתנה התורה לא הי' עבודת שלהם כלי לרצון ה' ולא יכלו אלא לעשות בחי' מרכבה לבטל כל דבר לבורא כו' כנ"ל. וזה אשתלימו ליואי בדרגיהון כי להם ניתנה המצות שיר בפה ובכל קמהזה לשיר על הדוכן וקרבן שהוא בחי' גבורות רשפי אש נמצא נעשו הם הכלים לסטר שמאלא ומחמת שעבודת הקודש עליהם בכתף ישאו אתכלילו שמאלא בימינא.

ד) ולהבין זה בתוספת ביאור כמ"ש בזוהר פ' קרח (דקע"ח א') ועבד הלוי הוא (כ)[ב]ההיא שעתא דבעא יומא לאתקדשא כו' ואתקדש יומא ולא אתבריאו כו' עיין בהקדמה בראשית י"ד ע"א שהקשה הזוהר וכי לא ידעא כו' לאעכבא כו', ועיין מזה עוד בראשית דף מ"ז ופ' נשא דף קמ"ב סע"ב הוה ברי' רוחין אתית מטרוניתא כו' והובא בסה"מ סי' רכ"ג ועיין בביאורי הזהר כאן מ"ש ע"ז. ותוכן ענינו דהטעם שבריאתם הי' סוף יום השישי הוא לפי שאין התחלת יניקת החיצוני' אלא אחר כלות של כל שפע הקדושה וכמשל המוריק יין מחביות שאחר כלות כל היין יתחילו לצאת השמרים כו' והי' צ"ל בריאת גופים לבחי' אור ושפע זה (כי האור נמשך מבחי' ממכ"ע והגוף והכלי נמשך מבחי' סובב כל עלמין ע"י בחי' ממכ"ע) וע"י דאתקדש יומא ושבת אותיו' תשב שהוא בחי' או"ח ועליות העולמות וממילא נפסק ירידת השפע ולא נבראו [הגופים הנ"ל והי' זה בכוונה שאל"כ הי' יורד ההשפעות לחיצונים יותר מדאי כי שמאל] (ומ)ד[ו]חה השפע למטה מטה גם לחיצוני' כמ"ש במ"א ולכן הי' בריאה זו שמסטרא דשמאלא ביהש"מ כדי שיבוא השבת ויפסיק ע"י עליי' העולמות, עמ"ש בזוהר פ' פקודי ע"פ זהב התנופה כו' ואשתאר עלמא כמה דאתפגים. אע"ג שהאורות נבראו רק הכלי' חסרו אך אין בחי' שלימות כלל להאור אם אין לו כלי וכמשל האור הגשמי שאם אין לו פתילה יסתלק לשרשו והיו כלא הי', נמצא הכלי היא הגורמת גילוי האור (ועמ"ש לקמן שזהו ענין הקדימו נעשה לנשמע וגם מש"ל שהכלי' שרשן מבחי' סובב כל עלמין היא העיגול שלפני [ה]קו והאורות שרשם מבחי' ממלא כ"ע שהיא הקו). אך מ"ש ואשתאר עלמא כו' דלכאורה אין הפגם רק להחיצוני' וא"כ אדרבה באבוד רשעים רנה וכבר מבואר התירוץ למעלה, ותוכן הענין דהנה כתיב אשר ברא אלקים לעשות פי' לעשות לתקן, והתיקון הוא בירור הרפ"ח שנפלו בשבה"כ ועי"ז יהי' יתרון האור מהחושך, ולכוונה זו נברא אדה"ר בגוף שיקיים לעבדה וע"י זיכוך ותיקון הכלי' דעשי' ע"י הגוף האדם מד"י דעשי' שהם הכלים היותר תחתוני' עי"ז מאירים בהם הכלים העליוני' מהם וממילא גם הם מקבלי' מהיותר עליוני'. כי זהו הכלל שכצ"ל השפעה מעולם עליון לתחתון נמשך עי"ז אור הרבה (כ)[ב]העולם העליון המשפיע כו' וכמ"ש במ"א ע"פ בעמדם תרפינה כו' עד שנמשך אור חדש מא"ס ב"ה. אך אדה"ר הוא מסט' דימינא רק שהוא צריך לעשות ולתקן גם סט' דשמאלא כו' ולכן אילו נבראו הכלי' לסט' דשמאלא ג"כ והיו מזדככי' ומתב(ש)[ר]רי' ע"י אדה"ר הי' זה שלימות כנ"ל דדוקא ע"י שיהיו בחי' כלי למטה ואז הי' השפע מלמעלה למטה ועי"ז יהי' גילוי אור חדש מא"ס בקו השמאל כו'. משא"כ בהעדר הכלי למטה ממילא נחסר האור בקו השמאל גם למעלה מעלה לפי שאין צריך להשפיע למטה כו', וכמשל גשמי הנזכר בפרד"ס מהרמ"ק מהמינקת קמושכשאינה (י)[מ]ניקה נחסר חלבה כו' א"כ הרי חסרון הנ"ל הי' חסרון בהעולם כו' אלא שלא הי' אפשר בענין אחר כי אם הי' נשלם הכלי בסט' דשמאלא היינו גם בקליפות כמו בקדושה לא הי' ביכולת לתקנם, מה גם שאז לא ניתנה התורה שהיא בחי' שלימות כליים דקדושה כדלעיל החילוק בין יצחק ללוים כו', לכן הוכרח לישאר פגימו זו, וזהו ג"כ ענין רוח צפונית שלא נברא בשלימות כו'. משא"כ בקדושה הנמשך מסט' דימינא נשלמו הכלים. ולכן יש בקדושה בחי' זיווג גופני שהוא ע"י הכלים והוא למעלה מבחי' זיווג נשיקין שמבחי' האור, כי ע"י הכלים יומשך עצמות האור ולא זיוו והארה לבד כמו בנשיקין כמ"ש במ"א מענין הטפה שהוא גשמיות ונמשך ע"י הכלים ובה מלובש מעצמיות השכל והנשמה שבו כו'. וע"כ עונתן של ת"ח בלילי שבת דוקא, כי בקדושה נשלמו הכלי' משא"כ בסט"א ע"י דאתקדש יומא דשבת חסרו הגופין והכלים ולפי שאז בלילי שבת חסרו כלים שלהם ע"כ אז הזמן המוכשר בקדושה להיות אז זיווג גופני ע"י הכלים ואז דוקא אין לסט"א חלק בזה שהרי אין להם בחינת זו כו'. וזה מרומז בזהר [בראשית] ובאד"ר נשא קמ"ב כנ"ל)^*.

כיון דאתקדשו ישראל ואשתכחו ליוואי בסטר שמאלא כדין אשתלים ההוא פגימו דעלמא כו'. כי הלוים הם מבחי' כלים דגבורה ולכן הי' עבודתם בשירה בפה ובכלים שהעליות הוא ע"י השיר כו', והם היו נושאים הארון שבו הלוחות שהם מבחי' ימין כמ"ש מימינו אש, הרי הלוים שמבחי' שמאל אתכללו בימינא. נמצא נעשה תיקון לכלים שמבחי' קו השמאל. והוא כמו בשבת שהוא עליות הכלים כו'. משא"כ קודם הלוים עם שהי' ג"כ בחי' גבורות דקדושה כמו יצחק אבינו דכתיב ופחד יצחק הי' לי אין זה רק בחי' אורות כמ"ש באגה"ק בסופו דדו"ר הן בחי' אורות של האדם, אבל הלוי שעבודתם מצוה בתרי"ג היא בחי' כלים דגבורה לעבוד ולמשא וג"כ נשאו הכלים דוקא. וזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע, פי' נשמע היא קבלת האור והיינו ע"י נעשה הוא בחי' כלים, וזהו משני טעמים הא' כנ"ל שבלתי הכלי מסתלק האור לשרשו והב' כי באמת שרש הכלי' גבוהי' מהאורות כו' (ולכאורה צ"ל הלא החסרון הי' מצד העדר הכלי' בסט"א ואיך לוים שהם כלי' דגבורה דקדושה ישלימו זה הלא בקדושה הי' ודאי כלי' תחלה ג"כ גם בקו השמאל. אך הענין כנ"ל דאין החסרון מצד העדר כלי' דסט"א עצמן דאדרבה כו', אלא לפי שע"י חסרון שלימות הבירור בקו השמאל ממילא לא יהי' גילוי האור בכלי' למעלה בקו השמאל דקדוש דהוא בהא תלי', ולכן ע"י לוים שנעשו כלים דקדושה בקו השמאל בעשי' גשמיות עכ"פ עי"ז יוכל להיות בירור קו השמאל בשלימות מסט"א משא"כ מקודם מ"ת שלא הי' גילוי ועשי' כלים דקדושה העליונה שמבחי' רמ"ח מ"ע בעשי' גשמיות לא הי' אפשר להיות בירור קו השמאל כו', ומקו הימין י"ל הי' יכול להיות הבירור גם ע"י האורות כי דוקא מבחי' קו השמאל הוא עיקר יניקת החיצוני' קמזכי זהו פי' שמאל דוחה כנ"ל, משא"כ ימין מקרבת ולא נמשך מזה השפע כ"כ לחיצוני' כו' שמההשפעה שנמשך בבחי' קירוב ע"ד יאר ה' פניו הוא אליך דוקא, רק מבחי' שמאל דוחה מקבלי' הם שמבחי' זו נמשך למטה מטה עד שאול תחתית, ולכן כדי לברר שפע זו ולהחזירה לשרשה לקדושה אין זה כ"א ע"י כלי' דגבורה דקדושה שבבחי' עשיי' גשמיות שעי"ז יהי' הבירור להעלות מעשיי'. וזהו שנשאו הארון במדבר להכניע החיצוני' ולהעלות הניצוצי' לשרשן כו' וזהו ועבד הלוי הוא.

————————————