ויקח קרח

קכדויקח קרח

הנחה

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי פרש"י לקח אנשים והלבישן בטליתות שכולה תכלת והביאן אצל משרע"ה ושאל מאתו טלית שכולה תכלת חייב בציצית או פטורה אמר לו חייב, שחקו עלי' ומה חוט א' של תכלת פוטר את הטלית כמ"ש הכנף פתיל תכלת ואיך טלית שכולה תכלת חייבת בציצית. והנה במ"מ להב"י וז"ל איתא שם בשם מדרש ששאלו ממשה ג"כ בית שכולו מלא ספרים חייב במזוזה או לא ואמר חייב התחילו לשחוק אפשר שני פרשיות שבתורה פוטרים וספר כולו שיש בו ער"ה פרשיות אינו פוטר ופי' שם המגיד דבירושלמי איתא ששאל מאתו שאלה שלישית והיא על מה שמבואר בתורה לענין הנגעים אם כלו הפך לבן טהור הוא והלא הנגע רק מקום אחד שהוא לבן והרי הוא טמא וכשהפך כולו לבן טהור כו' ולכאורה צ"ל הלא עיקר מחלוקת קרח הי' על כהונת אהרן שקנא את אהרן ע"ז שאהרן הי' לו שערות כמ"ש זקן אהרן שיורד על פי מדותיו ובלוים לא הי' שערות וכמ"ש והעבירו תער על כל בשרם כו' וא"כ מה שייך השאלות הנ"ל לאהרן כה"ג. ולהבין זה הנה יובן בהקדם תחלה ענין הציצית הנה כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שיהי' ג' חוטי ציצית וחוט א' של תכלת ובחוט זה של תכלת היו כורכין החוטי צמר. והנה כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' ולכאורה צ"ל איך יזכור ממצות ציצית את כל מצות הוי', ובגמ' אמרו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזהו מצות ק"ש שתלוי במצות ציצית שזמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן וא"כ לפ"ז עדיין צ"ל הלא ק"ש היא רק מצוה אחת ומהו וזכרתם את כל מצות הוי'. אך הענין הוא דהנה איתא בזוהר פ' בלק שאמר הינוקא ברי' דרב המנונא סבא לר"י ור"י חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתן ק"ש השיבו לו שהיו עוסקים במצות הכנסת כלה וכל העוסק במצוה פטור כו' לכן הי' פטורים מק"ש, וא"כ צ"ל אף שהיו פטורים מק"ש אעפ"כ ניכר שלא קראו ק"ש שלא השלימו כ"כ במצוה אחרת שעשו כמו בק"ש, ולהבין זה הנה כתיב זאת המצוה ואח"כ כתיב פרשה ק"ש ולכאורה משמע מלשון זאת המצוה שרצונו לחשוב כל המצות ולא קחשיב כ"א פ' ק"ש א"כ צ"ל שמצוה ק"ש היא כללות כל המצות וצ"ל הלא ק"ש היא רק פרט מצוה כו', אך הענין הוא דהנה ענין ק"ש היא למסור נפשו באחד ובא מחמת התבוננות בתיבת הוי' אלקינו הוי' אחד איך שאני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא אחר שנבה"ע, וכל המדות בטילים לך כמ"ש לך הוי' הגדולה והיינו מפני כי בי"ה הוי' צור העולמים בשני אותיו' נבראו כל הנבראים ומהו ענין תפיסת ב' אותיות נגד כל דיבור האדם וכ"ש לגבו ית' הלא אינם תופסים שום מקום כלל אי לזאת לא יחפוץ כלל בהבלי קכההעולם כ"א כל חפצו ותשוקתו ומגמתו ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה ולכן הבין בריחא דלבושייהו דלא קראו ק"ש כי המס"נ בק"ש נק' בשם ריח שענין הריח הוא דבר שהנשמה נהנה ולא הגוף כי ממאכל ומשתה נהנה הגוף אבל מהריח אין הגוף נהנה כלל כ"א הנשמה, והענין הוא דהנה אנו רואים שע"י המאכל ומשתה מתחבר הנפש עם הגוף אבל מן הריח אינו מתחבר הנפש עם הגוף כ"א פעולת הריח היא שע"י הריח מעוררים מן השינה או מן התעלפות, וכמו"כ יובן ענין זה למעלה דהנה איתא בפתח אליהו וכמה גופין תקינת לון שיש כמה שנק' בשם גופין לנשמתין וענין הגופין הם מדותי' ית' שהם חו"ג כו' והיינו שע"י המצות ממשיכים אורות בכלים שע"י גמ"ח ממשיכים בבחי' מדת החסד וע"י גיבור הכובש את יצרו ממשיכים במדת הגבורה וכמו"כ עד"ז בכל המדות, אבל ע"י מס"נ בק"ש ממשיכים מבחי' עצמותו ית' שלמעלה מבחי' גופין ואף למעלה מבחי' חכ' (בחי' אורות) שזהו ענין דבר שהנשמה נהנה ממנו היינו ממה שממשיכים מעצמיות אוא"ס ב"ה, וזהו שנק' הק"ש בשם כללות כל המצות שהיא כלל של כל המצות שהיא המשכת תוס' אורות מאתו ית' ואח"כ ע"י המצות ממשיכים האור בכלים מכלים שונים, וזהו שאמר הינוקא חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתן ק"ש ואף שהי' עוסקים במצוה אחרת והי' פטורים מן הק"ש אעפ"כ הנה הי' חוסר בחי' הריח שהי' מעלין בק"ש וזהו מה שכתוב אח"כ למען תזכרו שענין תזכרו היא בחי' הריח כמ"ש בקרבנות אזכרתה להוי' שה"ע הריח וכמ"ש ריח ניחוח להוי' וכמו שארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני ורוח וריח הכל אחד כו', והנה זמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן, ולהבין זה הנה כתיב וישכם לבן בבוקר והענין הוא דלכאורה צ"ל איך ע"י המס"נ בק"ש ממשיכים מבחי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מן החכ' הלא מה תופס מקום האדם עם המס"נ שלו אך זהו מ"ש וישכם לבן בבוקר דהנה לבן למטה הי' לבן הארמי אבל יש לבן בקדושה הוא הלובן העליון, והנה התגלות בחי' לובן זה הוא בבוקר דהנה בוקר הוא בוקר דאברהם בחי' חסד ובחי' לבן הוא בחי' רב חסד שהוא בחי' החסד מי"ג מדה"ר אכן התגלות בחי' חסד זה הוא בחי' חסד דאברהם שחסד זוטא הוא כלי לקבל בחי' ורב חסד, ולכן גוון לבן הוא גוון העצם משא"כ כל הגוונין הם עשיות וכמשארז"ל תכלת עמרא היא וצביעא היא בדם חילזון והיינו כי גוון לבן מורה על בחי' שורש מדריגתו שנלקח מבחי' לובן העליון כו' וזהו בחי' לבן ובחי' תכלת הנה התכלת היא בחי' דין מבחי' גבורה, והנה ארז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר וצ"ל למה עלה במח' לברוא את כו' אך הענין הוא דהנה אם הי' נברא העולם רק במדת החסד הי' יניקה לחיצונים כי מחמת עוצם החסד יכולים הכל לקבל אפילו החיצונים אך מדת הדין היא מעכבת לבלי ליתן יניקה לחיצונים, וזהו ענין העונשין שמצינו בתורה שהם מלקיות ומיתת ב"ד וכריתות הלא המצות הם בחי' חסד אך זהו כנ"ל שאם הי' רק מבחי' חסד הי' יניקה לחיצונים וזהו העונשין שבתורה שהיא בחי' דין שלא יהי' יניקה לחיצונים, ובדרך כלל ענין התכלת הו"ע היראה דהנה מי הוא קכוהמכריח לעשות המצוה או המס"נ בק"ש זהו היראה מאתו ית' כו' וגם תכלת הוא מלשון כלתה נפשי וגם תכלת הוא דאכיל ושצי שהוא מחמת בירור הרע כו' וזהו זמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן, ולהבין ענין הציצית הנה כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורתם פי' בגדיהם קאי על התורה שזהו מ"ש עוטה אור כשלמה וארז"ל מהיכן נתהווה האורה נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרי' והנה אור ושלמה היא בחי' התורה כמ"ש בד"ה ועשו להם ציצית באריכות והיינו בחי' סתים וגליא דתורה שיש בחי' סתים דתורה שהיא התורה כמו שהיא למעלה ויש בחי' גליא דתורה שהיא התורה כמו שנתלבשה למטה בדברים גשמיים שע"ז אמרז"ל נובלות חכ' שלמעלה תורה וכדי שיהי' חיבור בחי' סתים וגליא דתורה זהו ע"י הציצית שד' ציצית הם ד' חיות המרכבה דאצילות והם הנותנים כח להיות והחיות נושאות את הכסא כו' כמ"ש בד"ה ועשו להם ציצית הנ"ל וזהו לדרתם שכדי שיהי' דירה בתחתונים שזהו ע"י התורה דוקא שע"י התורה נמשך גילוי אלקות ית' למטה בנבראים שכמו שע"י התורה הנפש יכולה להתענג בג"ע שלכאורה הלא הנפש היא בע"ג ואיך הבע"ג יכול להנות מבחי' הלבוש הבבע"ג, אך זהו ע"י לבושי התומ"צ וכמו"כ ע"י התורה נמשך גילוי אלקותו ית' בעולם כו' וזהו והי' לכם לציצית שכדי שיומשך לכם בבחי' או"פ זהו ע"י הציצית דוקא, והנה קרח הי' עיקר מחלקותו על אהרן שקינא על מה שאהרן הי' לו שערות והלוים לא הי' שערות ובאמת הנה באהרן הי' צ"ל שערות כי זהו כלל גדול שכדי שיומשך המשכה מבחי' שלמעלה מהשתל' זהו ע"י שערות דוקא ובלוים הוא בהיפוך שמחמת שהם מבחי' דין אם הי' להם שערות הי' מזה יניקת החיצונים ע"ד שער באשה ערוה כו' לכן אמר שאין צריכים לשערות כלל, שאפילו הכהנים אינם צריכים שערות שדי באור המקיף לבד וזהו שאמר טלית שכולו תכלת פטור מן הציצית כי פי' טלית שכולו תכלת היא תושבע"פ שרובה ככולה גדרים וסייגים וחומרות לכן היא טלית שכולה תכלת והנה באמת כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו כ"א שצ"ל גם בחי' אהוי"ר כי אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא וזה"ע הציצית דוקא כי הציצית הם כנגד חיות המרכבה כנ"ל פ"א פ"ש בחי' אהוי"ר וגם כי ע"י הציצית נמשך מאור מקיף לאו"פ והוא אמר שדי באו"מ לבד, וכמו"כ השאלה של בית שכולו ספרים אם חייב במזוזה דהנה פי' בית שכולו ספרים אם חייב במזוזה דהנה איתא בפתח אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן, וזהו בית שמלא ספרים והנה ע"י ספירן אלו ההמשכה היא למעלה באצילות אבל למטה אינו נמשך מזה וקרח אמר שאינו צריך למזוזה אבל משה השיבו שצריך למזוזה כי עיקר המכוון הוא שיומשך למטה דוקא וזהו הכוונה במה שעושין מזוזה על פתח הבית כי הפתח משמש כניסה ויציאה והיינו כמ"ש זה השער להוי' צדיקים יבואו בו, פתחי לי אחותי, וע"י המזוזה נמשך למטה וכמ"כ יובן ענין השאלה הג' ששאל על הדין אם כולו הפך לבן טהור הוא דהנה אזלע"ז עשה האלקים שכמו שבקדושה יש טלית וציצית טלית בחי' הלבוש והציצית או"פ ככה הוא בלעו"ז בקליפה שזה"ע הנגעים שהנגע היא קכזבעור האדם כמ"ש אדם כי יהי' בעור בשרו נגע צרעת והנה העור היא הלבוש האדם והנגע היא בהלבושים שזה"ע בגדים צואים והשער לבן שבתוך הנגע היא לפי שמעצם האור א"א לקבל כ"א מהשערה הצומח כו' אך אם כולו הפך לבן טהור הוא והיינו כי הנה נתבאר בר' יונה בברכות שהספק הקרבן שלו עולה יותר ביוקר מקרבן על הודאי שהחטאת שבאה על הודאי הי' בת דנקא שהיא מעה כסף שישית הדינר והאשם שהי' בא על הספק הי' בת שתי סלעים שהם מ"ח דנקי, והעלה שם מפני שחטאת הי' בא על הוודאי לכן בודאי עשה תשובה לכן הי' די בקרבן זול אבל האשם שהי' בא על הספק קרוב הדבר שלא עשה תשובה כי הספק הוא כמו ספק אכל חלב ספק לא אכל ומקיל בודאי לא אכלתי ואינו עושה תשובה לכן צ"ל הקרבן ביוקר יותר וכמו"כ הוא כאן שאם הנגע היא רק במעט העור הנה ניכר הפגם ובודאי לא עשה תשובה אבל כשכולו הפך לבן הנה אז בודאי עשה תשובה לכן טהור והנה טעות קרח הי' כי מחמת שעבודת הלוים הי' במדרגה גבוה מאד שזהו מ"ש ועבד הלוי הוא כו' כמ"ש במ"א גדול הוי' בעיר אלקינו אין שייך ירידה רק בבחי' עיר אלקינו שהוא ע"י צימצומים דאותיות הדיבור אבל למעלה מבחי' עיר אלקינו אין שייך כלל לומר גדול כי ולגדולתו אין חקר והנה ע"י ציצית ממשיכים בחי' ה' אלקי גדלת מאוד שהוא בחי' ולגדולתו אין חקר, והנה גדילים היא שיהי' שזורין וכפולין כי כל מה שלמעלה יותר היא אחדות יותר כו', והנה אח"כ כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' וכנ"ל שע"י ראיית הציצית יבואו לזכרתם, על כל מצות הוי' ויש מפרשים שהי' לפי שציצית עולה ת"ר ועם ח' חוטין וה' קשרים עולה תרי"ג אך זהו שצריך לחשוב החושב ומשמעות הפסוקים אין מורה כן כ"א שע"י ראי' על הציצית יבואו לוזכרתם, אך הענין כי וראיתם אותו קאי על התכלת האמור מקודם הכנף פתיל תכלת וע"ז קאי וראיתם אותו ועי"ז יבואו לוזכרתם את כל מצות הוי' כמו תכלת דאכיל ושצי וכמו"כ באדם היא עומ"ש שצ"ל מקודם סומ"ר ואח"כ ועשה טוב כי מי שלא ראה מאורות מימיו ולא הכיר את החושך אינו יודע מה הוא חושך כמ"כ צריך כל אדם לקבל עליו עומ"ש ועי"ז יבואו לוזכרתם את כל מצות ה' ולא תתורו אחרי לבבכם כי האדם ידמה לינקות רק מרע גמור וזו"ז הוא ישר בעיניו אבל צריך לאכפייא גם בתאוות היתר קדש עצמך במותר לך וזהו ע"י תכלת ועומ"ש, עבדי אתם, והנה יש חוט לבן וחוטי תכלת כי עבדו את ה' ביראה וכתיב עבדו את הוי' בשמחה שע"ז מורה חוט תכלת וחוטי לבן כי חוטי תכלת היא ע"ש עבדו את ה' ביראה כו' וחוטי לבן היא בחי' עבדו את ה' בשמחה. והנה אח"כ כתיב למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי וצ"ל מהו עוד הפעם זכירה. אך הענין כי בכאן כתוב מצותי ומקודם כתוב מצות ה' כי מצוה לשון צוותא וחיבור והיא חיבור אצי' בבי"ע אבל באצילות הגילוי כי שם הוי' מורה יו"ד על חכמה ה"א בינה וא"ו ת"ת כו' אבל מצותי היא צוותא וחיבור בעצמיות אאסב"ה, כי הנה כמו באדם יש נר"ן שמלובשים בכלים ויש חי' יחידה שלמעלה מהתלבשות בכלים וכ"כ למעלה הנה יש אורות וכלים ויש בחי' שלמעלה מאו"כ וזהו הנק' מצותי והיא ע"ד דכתיב קכחאלה מועדי הוי' אלה הם מועדי כי מועד לשון יעוד וחיבור דעצמיות אאסב"ה ועד"ז היא מצות הוי' ומצותי, וכ"ז הוא הולך בסדר מלמטלמ"ע צ"ל וראיתם אותו בבחי' עומ"ש ואח"כ יבוא לוזכרתם את כל מצות הוי' ואח"כ יגיע למדרגה למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי יחוד וחיבור דעצמיות אוא"ס ב"ה, ועי"ז והייתם קדושים לאלקיכם שממשיכים להיות קדש כי קדש מובדל הוא בחי' סוכ"ע אבל בעצמיות ית' שלמעלה מאו"כ אין שייך לומר גם אור מקיף דבחי' סוכ"ע וע"כ מבחי' זו צריך להמשיך שיהי' בחי' סוכ"ע וזהו נקדישך שממשיכים אותו בבחי' קדוש כו', והנה אח"כ כתיב אני ה' אלקיכם להיות לכם לאלקים והענין כי הוא הפי' שהוי' יהי' במדרגת אלקים כי הוא ע"ד דכתיב וירא כל העם כו' ויאמרו הוי' הוא האלקים ומהו ב"פ הוי' הוא האלקים אך הענין כי פעם א' הפי' שמהוי' נמשך בשם אלקים כי אלקים הוא צמצום והוי' הוא אור וממשיכים משם הוי' בשם אלקים, ופעם הב' הוי' הוא האלקים היינו שהיא עלייה במדריגה דשם גם הוי' כאלקים חשיב, וזהו מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון דאינו מובן פי' מה יקר חסדך אלקים איך יגיע אלקים לחסד הלא אלקים הוא מדת הדין, אך הענין דאלקים זה קאי על שם הוי' שהוא במדריגת אלקים, כי בבחי' גבוה הנה גם שם הוי' כאלקים חשיב, וזהו ע"ד דכתיב אלקים ברוב חסדיך ענני באמת ישעך ואיך יגיע אלקים לבחי' זו אך הענין שהוא ע"י ברוב חסדיך דוקא כי ע"י עת רצון כמ"ש מקודם ואני תפילתי לך ה' עת רצון הנה אלקים ברוב חסדיך ענני באמת ישעך כי זה קאי על בחי' גבוה שהוי' כאלקים נחשב ועד"ז אומר כאן ג"כ מה יקר חסדך אלקים, וזהו ובצל כנפיך יחסיון כי הנה איתא כמה גדול כחן של צדיקים שאינם חסים לא בצל השמש כ"א בצל כנפיך והענין כי הוא ע"ד דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש וצדקה מרפה בכנפיה שכנפי השמש הם מאירים זולת ומלת כנפיים היינו האור הפרוש מן השמש והנה עד"ז הוא ובצל כנפיך יחסיון של הקב"ה והגם דכתיב לע"ל ולא יכנף עוד מוריך היינו שלא יהי' בבחי' כנפיהם פרודות ואפילו כזיו השמש כ"א ובצל כנפיך יחסיון כו'. וזהו ויקח קרח ששאל טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה כי הנה טלית שכולו תכלת היא גדרים וסייגים דתושבע"פ ואמר א"כ למה צריך חוטין ומשה אמר להם שמ"מ חייב והיינו כל האומר אין לי אלא תורה כ"א צ"ל חוטין דוקא המשכה בפנימיות, וזה מה ששייך זה לענין הפלוגתא על אהרן כי הנה אהרן הי' מעלה בזקן אהרן ונק' דיקנא דכהנא רבה משא"כ בלוים הי' צ"ל והעבירו תער על בשרם וזהו הי' הקנאה שלהם על אהרן למה הם נאסרו בשערות ואהרן הי' דוקא מעלה זקן אהרן, והענין כי אהרן לפי שהיא בחי' גבוה ע"כ א"א להיות המשכה כ"א ע"י שערות דוקא וכמו י"ג ת"ד שהגם שהיא המשכת י"ג מדה"ר הנה נקראים תיקוני דיקנא משא"כ לוים שהיא מבחי' גבורות דקו השמאל הנה אם הי' נמשך מהם בבחי' שערות וצמצומים הי' מזה יניקת החיצונים וע"כ שאל על טלית שכולה תכלת אם חייב בציצית כי להיות שהם חלקו על בחי' דיקנא דאהרן וע"כ אמרו שכמו שטלית שכולה תכלת א"צ לציצית שהם המשכה בפנימיות כי המקיף קכטדטלית שכולה תכלת ג"כ דוחה חיצונים וכמו"כ א"צ לבחי' זקן אהרן כי ציצית היא ג"כ מלשון שערות כמ"ש ויקחני בציצית ראשי אך משה אמר שטלית שכולה תכלת חייב בציצית כי העיקר היא ההמשכה בפנימיות כו'.

————————————