בהעלותך את הנרות
כדבהעלותך את הנרות
בהעלותך את הנרות וכו' במד"ר פ' בהעלותך ופ' ואתה תצוה פי' בהעלותך לזכותכם להעלות אתכם, אמרו ישראל כי אתה נרי ואתה אומר שנאיר לפניך אמר להם בשביל להעלות אתכם כו' שיהו אומרים ראו היאך ישראל מאירים למי שמאיר לכל העולם כו'. ועוד אמרו שם הקרבנות כל זמן שבהמ"ק הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו כו'. ולכאורה זה תמוה שבזמן שאין בהמ"ק קיים הרי גם המנורה אינה. (בת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסליו) והענין כי הנרות הם המדות לך הוי' הגדולה והגבורה כו' והן שבעה נרות כנגד ז' מדות ועד"ז ארז"ל במד"ר פ' בהעלותך ז' הנרות כנגד ז' כוכבים שמשוטטים בכל הארץ כו'. ובזהר ר"פ בהעלותך דקמ"ח סע"ב ת"ח בהעלותך את הנרות אלין בוצינין עילאין דכולהי נהרי כחדא מן שמשא. פי' בוצינין עילאין הם מדות עליונות דאצי' שהם נק' נרות והם מאירים מן שמשא שמשא היינו הארת כהיסוד אבא המאיר בז"א כדפי' הרמ"ז שם וכן מבואר בסידור שער הר"ח בביאור ע"פ והי' מידי חדש בענין שמש בשבת צדקה לעניים דשמש הוא יסו"א ובשבת הוא מאיר בזו"נ וזהו"ע צדקה לעניים וזהו שמש צדקה ומרפא בכנפי' כו' ע"ש. וע"ע בזח"א ר"פ ויצא ע"פ וזרח השמש ובבה"ז שם ועיין עוד מענין הנרות בזח"ב שמות דף י"ד ב'. רק שם פ' תרומה דקס"ז א' פי' דהנרות הם במל' ע"ש ע"פ כי נר מצוה ותו"א שהם שמור וזכור אכן במ"ר תצוה ספל"ו אמרו ואיזהו נרות של הקב"ה זה תורה שנא' כי נר מצוה ותו"א והקשה ע"ז בעה"כ של בעל סה"ד ערך נר שהרי התורה נק' אור ולא נר ולק"מ כי התורה שרשה מח"ע אך נתלבשה בז' מדות דז"א כשר ופסול נמשך מחו"ג כו' וכמ"ש בד"ה השמים כסאי ולכן מצד שרשה בח"ע נק' אור ומצד התלבשותה בהמדות נק' נר נמצא דהמדות עליונות דז"א נק' ג"כ נרות. ועד"ז מדליקין ב' נרות לשבת א' כנגד זכור וא' כנגד שמור והרי זכור הוא בחי' ז"א אלא דז"א נק' ג"כ נר ועוד דגם לפמ"ש כי נר מצוה הרי המצות הם ג"כ בז"א רמ"ח פיקודין דאינון רמ"ח איברי' דמלכא וכמ"ש מזה בד"ה והי' לכם לציצית ובביאור ע"פ וידבר אלקים דעשה"ד והחכמה היא בחי' אור להאיר את המדות ולזככן וזהו"ע העלאת הנרות שהי' אהרן המשיך המשכת אור החכמה בעולם שהם ז' בחינות ומדות עליונות שבסדר והנהגת העולם כמשנ"ת בד"ה בכ"ה בכסליו הנ"ל.
ב) ולהבין ענין מעלת המשכה זו י"ל בכמה אופנים האחד כמ"ש בסידור סד"ה הללוי' הללי נפשי כי כשצריך להמשיך גילוי אור המדות דאצי' בבי"ע צריך להמשיך גילוי אור החו"ב בהמדות והיינו לפי שמהמדות יש עדיין יניקה לחיצוני' לפי שבז"ת הי' שבה"כ ע"כ צריך להמשיך אור הח' שבה לא הי' שבה"כ כמ"ש ימותו ולא בחכ' ועוד שבחי' החו"ב קרובים יותר להארת אוא"ס כי אין התלבשות אוא"ס אלא בחכמה מצד שבחי' הביטול הוא בחכ' כו' וע' בבה"ז פ' כי תשא גבי מחצה"ש דא י' מענין מעלת המשכת החכמה, ובסידור גבי סדר נט"י לסעודה, שזהו"ע שפיכת המים על הידים כו' להמשיך הארת החכ' על המדות כו' ע"ש, ועוד ע"פ משנ"ת בד"ה באתי לגני שהמדות נק' עלמין דאתגליין והח' נק' עלמא דאתכסייא, ועז"נ מאד עמקו מחשבותיך ועם היות שהחכ' מאירה בהמדות אך אין ערוך לבחי' הארה זו מהחו"ב הנמשכים ומתלבשים במדות לגבי עצם החכ' עצמה שהיא בחי' מאד עמקו ותכלית עבודת האדם להמשיך אור החכ' עצמה שיומשך ויתלבש בהמדות וזהו ממעמקים קראתיך והמשכה זו היינו ע"י עסק התורה, ועי"ז נמשך תוס' אור בהעולמות שלא יהי' העולם מסתיר על קדושתו של הקב"ה והיינו כמ"ש במ"א בענין כי אל דעות ב' דעות שמלמטלמ"ע אנו אומרי' שלמטה היש ולמע' הוא בחי' אין שאינו כומושג וזהו"ע שהבריאה נק' יש מאין אבל מלמעלמ"ט בידיעתו של הקב"ה הוא בהיפוך כמ"ש כולא קמי' כלא חשיב, שהוא ית' הוא היש האמיתי וכל מה שלמטה הוא אין וכלא ממש חשיב, והנה מצד הארת המדות עליונות שהן מקור בחי' עולם מקום וזמן נמשך הגילוי ע"ד בחי' יש מאין אבל ע"י המשכת בחי' ח"ע שהוא כח מה נמשך שיהי' גם למטה הגילוי כמו דכולא קמי' כלא חשיב וזה"ע שהחכ' היא בחי' אור להאיר ולזכך את המדות שיהי' בהם ג"כ הגילוי כמו בחכ"ע וכמ"ש במ"א בפי' ביום ההוא יהי', וגם כמ"ש במ"א שיחוד אור א"ס בחכ"ע נק' איהו וחיוהי חד והוא למעלה מהיחוד שבמדות דנק' איהו וגרמוהי חד בד"ה זו"ש בדא"ח בת"א פ' יתרו, וזהו"ע בהעלותך את הנרות שהם הז' מדות שנק' נרות כי גילוי זה שבבחי' יש מאין שעכ"פ היש מתהוה מאין ובטל איליו נק' ג"כ הארה וגילוי והן שבעת הנרות וע' בזח"א ס"פ מקץ דר"ד סע"ב, אך העלא' הנרות היינו שיהי' גילוי דעה עליונה וכמ"ש לקמן אי"ה בענין אהרן אותיות נראה שהו"ע כי עין בעין נראה כו'.
כז(ע' בד"ה נאוו לחייך) ויש ע"י נצחון לנצח ולהתגבר בעבודת ה' בסור מרע וע"ט (עמ"ש בד"ה והנצח זו ירושלים ובד"ה למנצח על השמינית ובד"ה אלה מסעי) ויש ע"י הודי' (עמ"ש בד"ה אתה הצבת גבולות ארץ ובד"ה יהודה אתה) וכן יש עבודה ע"י התנשאות כמארז"ל ישראל בני מלכים הם וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' ויש ע"י שפלות כו', והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו לפי שהוא משבעה רועים הממשיכי' חיות אלקות לכללות נש"י והוא המשיך להעלות אהבה עזה לה' ולהגדיל מדורת אש האה' כרשפי אש שלהבת מתלהטת בקרב איש ולב עמוק והוא בחי' אש יו"ד בחי' גבורות דאבא כי באהרן נא' ונחנו מה והוא הרצוא שמבחי' שם מ"ה, וע"י שממשיך בחי' הרצוא מבחי' כח מ"ה בנפש עי"ז נמשך ג"כ בחי' זו בעולם כנ"ל.
ויובן בהקדים ההפרש ויתרון מעלת בחי' אהרן על מעלת ומדריגת אברהם אע"ה שנק' אברהם אוהבי כי באברהם הוא אומר הלוך ונסוע הנגבה פי' שהלך ממדריגה למדריגה ממטלמ"ע עד שנתדבק בבחי' הנגבה שהוא בחי' אהבת ה' לדבקה בו בדביקה וחשיקה וצימאון כו' (ע' ענין הנגבה בזח"א פ' ל"ל דפ"ג ע"ב גבי לבתר הלוך ונסוע הנגבה דקביל בי' רוח כו' ודף פ"ד ריש ע"א דהיינו בבחי' ז"א דאצי' שנק' רוח למעל' מבחי' מל' שנק' נפש, וע' בפ' ויגש דר"ו ע"א. והנה בדרום הוא יבושת ותוקף החום דהיינו האה' בבחי' צמאון, והנה המנורה ג"כ בדרום) ועד"ז תקנו לומר ב"ש תחלה ואח"כ פסוד"ז עד שאח"כ מגיע למדריגת ואהבת שבק"ש וגו' כי ואהבת אינו ציווי על מדת האה' טבעית שבלב כי הרי מדת אה' זו הטבעית ודאי מסותרת בלב כאו"א מישראל אלא ואהבת מל' אבה שהוא פי' וענין רצון, לפי שהרצון הוא פנימיות המדות כמו שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג המדות של אדם שאפי' אם יש לפניו דבר שיש תענוג לפי טבע המדות אם מסלק רצונו ממנו מפני איזה טו"ד אינו מקבל נחת ותענוג ממנו וכן להיפך בדבר של צער ויסורים אם עושה רצונו לכך כו', והרי המדות תלוים ברצון והיינו שהוא פנימיותם וחיותם (כי הרצון הוא בחי' כתר ואית רצון ואית רצון היינו רצון הנמשך מהשכל ויש רצון עליון שלמעלה מהשכל, ועמ"ש מזה בד"ה ויקהל משה, עכ"פ גם רצון הנמשך מהשכל הוא למעלה מהמדות הנמשך מהשכל שהם ו"ק דז"א והרצון הוא כתר דז"א ועיין מזה בסידור בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה, שת"ת דאימא נעשה כתר לז"א, והוא למעלה גם מהמוחין דז"א וכ"ש מהמדות דז"א, וראי' לכ"ז ממ"ש בתורה ס"פ בראשית אמחה את האדם כו' כי יצר לב האדם רק רע כה"י, ואח"כ בפ' נח אחר שהקריב נח קרבן וכתיב וירח ה' את ריח הניחוח נאמר לא אוסיף לקלל עוד כו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו הרי שזה הטעם עצמו שמתחילה הי' נמשך ממנו חובה מה שיצר לב האדם רע עתה נמשך ממנו כחזכות והיינו מחמת הרצון שנתגלה רצונו ית' לזכות ע"י העלאה דריח ניחוח אזי הרצון המשיך מהמוחין זכות כו' נמצא הרצון מושל על המוחין וכ"ש על המדות הנמשכי' מן המוחי' והנה הרצון כתר דז"א נק' מול פני המנורה וששה קני המנורה הן ו"ק דז"א וכ"ז הו"ע ואהבת דאברהם שממשיך הרצון התחתון הנולד מהבינה ודעת שהוא בחי' וגולה על ראשה בחי' בינה ות"ת דאימא נעשה כתר לז"א ולכן מנורה בדרום כמו באברהם הלוך ונסוע הנגבה אמנם אהרן בהעלאת הנרות ממשיך בחי' רצה"ע שהוא א"א ומהמדות דא"א להיות נמשך ומתלבש בכתר ומדות דז"א שהו"ע המנורה עצמה וכמשנ"ת ענין המשכה זו מרצה"ע ברצה"ת בד"ה ויקהל משה גבי ענין בחי' התורה המרומז במעשה המנורה ע"ש), וע"ז מצוה הכתוב להפוך רצונו ותשוקתו וחפצו לאה' את ה' שלא יהי' לו חפץ ורצון אחר זולתו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי וגו' (והיינו דכמו שמבינה נמשך כתר דז"א כמו"כ באדם ע"י התבוננות בעומק השגה נמשך בחי' רצון זה אך היינו ע"י התבוננות היטב כי הכתר נמשך דוקא מתפארת דבינה למעלה מבחי' נה"י דבינה שמהן נמשכי' המוחין עצמן דז"א וע' כאן בזח"ג ר"פ בהעלותך שזהו"ע יוצא מחופתו כו' בחי' בעטרה שעטרה לו אמו ופי' אמו היינו מ"ש בד"ה רני ושמחי בת בענין לא זז מחבבה עד שקראה אמי), והאיך יהי' הדרך לאהבה זו ורצון זה הקדים הכתוב פסוק שמע ישראל הוי' אלקינו וגו' להתבונן הטיב ולשום על לבו איך שהוא ית' אחד בשמים ובארץ כו', כי למעלה מבחי' השתלשלות שו"א דהיינו למעלה מע"ס דאצי' לא שייך עליו ית' לשון אחד כמ"ש במ"א בד"ה וארא אל אברהם כו' ואפילו במקור ההשתל' בחי' המחדש בכ"י מע"ב נק' הוי' אלקינו בחי' תרין ריעין דל"מ כי תמיד מחדש כו' (ר"ל חו"ב הם אין ויש ונק' תרין ריעין כי תמיד נמשך מאין ליש וזהו"ע המחדש כו' מע"ב פי' ראשית הוא חכ' ראשית ההשתל' כו') ואין נופל לשון אחד כי אם בהשתל' בחי' שו"א כו' שהם בחי' ו' קצוות רוחניים וגשמיים שהם מעלמא דפרודא כו' (כנז' בזח"א פ' חיי שרה דקכ"ג א' גבי עשרים שנה ושבע שנים כו' ע"ש) והוא ית' אחד בהם לפי שהם מתיחדים ביחודו ובטלים אליו דקמי' כולא כלא חשיבי ששה קצות רוחניים דכתיב לך הוי' הגדולה והגבורה וגו' וגם ו"ק גשמיים שהוא כולל בחי' מקום וכתי' הנה מקום אתי שהמקום בטל איליו לפי שהוא ית' סוכ"ע ואינו נק' לפניו ית' בשם מקום כלל שהרי לפניו ית' לא שייך שום מקום וזמן שהם הם נבראים מאין ליש ולכן אומרים אח"כ בשכמל"ו פי' כי מבחי' מלכותו נמשך בחי' מקום וזמן כמ"ש מל' מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דו"ד רק שאינו אלא מבחי' שם לבד שאינו אלא התפשטות זיו והארה כדי להאיר ממנו לזולתו שיהי' נק' שמו עליו בלבד (וע' בסידור גבי כגוונא דאינון מתיחדין לעילא באחד היינו ביטול ו"ק רוחניים שמתיחדים בשכינתא עילאה בינה הנק' מקום טמיר וגניז הנה מקום אתי אוף הכי איהי אתיחדת לתתא היינו ביטול ו"ק דבי"ע במל' דאצי' והוא שורש ביטול ו"ק גשמיים כו') וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו באמת אז לא יחפוץ חפץ ורצון אחר זולתו ית' כטכמ"ש מי לי בשמים שהם תענוגים רוחניים ועמך לא חפצתי בארץ שהם תענוגים גשמיים לפי שהכל הוא בחי' מקום וזמן אפי' כל השגות שמשיגי' בעוה"ז הם נופלים תחת מקום וזמן ואי לזאת כלה שארי ולבבי להיות צור לבבי כו' להיות בטל אליו ית' לדבקה בו לבדו ית'.
(קיצור אות ד'. נתבאר בחי' אהבת אברהם המנורה עצמה ונמשך ע"י
התבוננות).
ה) והנה כל זה הוא בחי' מעלת ומדריגת אאע"ה שאה' זו נק' אה"ע כי נלקחה מבחי' עולם מקום וזמן איך שהם בטילים אליו ית' ונק' ממטלמ"ע לפי שהיא עבודת האדם פולחנא דרחימותא ממדריגה למדריגה כנ"ל (וע' בד"ה רני ושמחי בענין רננא ברמשא מלמטלמ"ע וזהו כענין אה"ע דבחי' אברהם ושמחה בצפרא מלמעלמ"ט זהו כענין מש"כ בענין אה' דאהרן ע"ש) ועמ"ש בד"ה וידבר אלקים כו' וארא כו' איך ע"י שם אלקים נמשך הארה לש' הוי' וזהו ענין מלמטלמ"ע, גם יובן ב' בחי' אלו ע"ד משנ"ת בד"ה כי תשמע בקול ענין מפתחות החיצונות ומפתחות הפנימי' ובד"ה חכלילי עינים, גם בענין ב' בחי' כלה שנז' בד"ה שה"ש, אבל בחי' אהרן הוא בחי' אחרת שהוא שושבינא דמטרוניתא בבחי' מלמעלמ"ט דהיינו שכל חפצו ותשוקתו להיות נגלה כבוד ה' לעיני בשר שיהי' גילוי אלקותו ית' למטה כמו למעלה וזהו איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דילי' כו' ולא כדי לדבקה בו ית' לרוות צמאונו לבד כו' כמ"ש בתניא, ואה' זו באה ג"כ ע"י אותה ההתבוננות עצמה בק"ש באחד רק כאשר ישים ג"כ מרירות בנפשו על החושך המסתיר אלקות שלא נראה לעיני בשר כ"א בחי' מקום וזמן והם רחוקים מאור פניו ית' ודלית מח' תפיסא בי' כלל ולא שייך בחי' מקום וזמן אלא בבחי' מל' ית' שאז שייך לומר מ לך מ‘לך וימלוך כו' וכדכתיב מל' מכ"ע וממשלתך בכל דור ודור שהעולמו' שהם בחי' מקום ודו"ד שהם בחי' זמן נמשכו מבחי' מל' ית' וממשלתו אבל ממהו"ע כביכול רחוקים הם מאד בתכלית ואי לזאת יתמרמר נפשו מאד כאשר ישים אל לבו ירידה זו וריחוק זה אשר ירדה מאד מאד בשפל המדרי' ורחוקה מאד מה' בתכלית ויצעקו אל ה' בצר לו להאיר לו אור ה' בתוך החושך ומסך המבדיל וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם דהיינו שיהי' התגלות אלקותו לעולם (ועמ"ש בד"ה להבין ענין הפסוק מי אל כמוך שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי' דהיינו שיתגלה אוא"ס ב"ה שלפני ההשתל' ולמע' מן הזמן למטה בסדר ההשתל' שתחת הזמן כו' ע"ש), והנה ע"י אתעדל"ת במרירות צעקה זו גורם אתעדל"ע עד יערה רוח ממרום להיות נגלה כבוד הוי' וראו כל בשר עין בעין וגו' כמ"ש במ"א כשם שמלמעלמ"ט כולא קמי' כלא חשיב כך ממטלמ"ע יראו לעיני כל בשר כמו למעלה וזה בחי' אהרן אותיות נראה וכמ"ש אשר עין בעין נראה אתה הוי' ועננך עומד עליהם פי' עין בעין יראו גילוי אלקותו דכולא קכ"ח והענן והחושך המסתיר יראו שהוא עננך שממך הכל וא"כ אין שום להעלם והסתר לפניו ית' ח"ו שלפניו כחשיכה כאורה, ואהבה זו שבבחי' יראה נק' אהבה שהוא למע' מע' מבחי' אה"ע בחי' מקום וזמן כו' והוא קרבת הוי' ממש במהו"ע כביכול ונק' מלמעלה למטה כו' והמשכיל יבין, וזאת יהי' חפצו ותשוקתו של אדם ואח"כ ימשוך להיות עזה כמות אהבה ורשפי' כרשפי אש שלהבת י"ה שיהי' גילוי אלקותו ית' וכאשר החושך מכסה ומסתיר יתמרמר ע"ז מאד.
ו) ובזה יובן מה שתקנו בתפלת ש"ע סלח לנו כי חטאנו אחר ק"ש שמקבל עליו עומ"ש ומצות ואהבת כי הנה כתיב אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו פי' ועל כל עונותיהם הם מתעני' ועושים תשובה ופשעם שגדלה מעונותיהם כי פשעים אלו המרדי' אעפ"כ הם אוילי' מהם כי לא ידעו דרך פשעם ולא מפשעם אלא מדרך פשעם כי הדרך הגורם לפשע ומרד הוא פר"ע מ"ש (ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר, איך פשיעה נזכרה בתו' גבי שומרים שהניצוץ אלקות צריך שמירה שלא יאבד וכענין איזהו שוטה המאבד מה שנותני' לו פי' ש' מ"ה שבו והשמירה ע"י שמור זו משנה, וזהו דרך פשעם כשבטל מן התו' כו' וזהו ג"כ לעבדה ולשמרה כו' וזהו בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי פי' בי היינו עדמ"ש בזח"ג דס"ו ע"ב ובאד"ר דק"ל בענין בי נשבעתי דפי' בי היינו האור המלובש בתוך ז"א והוא בחי' אוא"ס ממש ועד"ז אמר והם פשעו בי כי ע"י הפשע שגדול מהעון נוגע הפגם כ"כ למעל' ועכ"ז הם אוילי' מדרך פשעם) והיינו לפי שאינו נראה לעיני בשר כמו מלך בו"ד, ולפיכך בק"ש משקבל עליו עומ"ש ומאריך באחד ועי"ז מגיע לואהבת להיות חפץ בגילוי אלהותו ית' ושלא יחשיך החשך ממנו ואזי יתמרמר הוא מאד ויבין שיש חטא ופשע שעי"ז החשך מחשיך שהוא רחוק מאור פניו ית' בתכלית ואזי אומר בשמו"ע סלח לנו כו' כי פשענו (ופי' מחל לנו גילוי רעדכ"ר שהוא בחי' עובר על פשע ואדרבה מפשע נעשה שפע כי זדונות נעשו כזכיות עמ"ש סד"ה ועתה יגדל נא, והטעם שע"י המרירות נמשך בחי' זו הוא כמ"ש בד"ה שוש אשיש גבי עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו שע"י בכייה זו שבוכה על החושך המסתיר כו' נמשך גילוי פנימי' יגמדה"ר כו' ומ"ש סד"ה כי תצא גבי ובכתה את אביה וכו', ועיין בתניא פמ"ה ע"פ וישא את קולו ויבך כו', ועפי"ז יובן ג"כ ענין הנ"ל שכדי להמשיך גילוי בחי' אה"ר דאהרן הוא ע"י אותה ההתבוננות עצמה המעורר אה"ע דאברהם רק כאשר ישים מרירות בנפשו כו', והיינו כי ע"י המרירות ממשיך גילוי יגמה"ר בחי' ורב חסד שהוא שורש אה"ר כו', ועמ"ש בזה לקמן בד"ה והנה מנורת זהב, גם כמ"ש בד"ה קול דודי גבי המרור שהוא בקו האמצעי כי דוקא ע"י המרירות נמשך בחי' רחמים שהוא קו האמצעי שעולה עד הכתר שהוא למע' מסדר ההשתל' לאכחשיכה כאורה ומשם דוקא נמשך כח יחוד העליון שיהי' הגילוי למטה כמו למע' לפי ששם אין שייך כלל מעלה ומטה כו'), אך לא די במרירות זו מההתבוננות בשעת ק"ש ותפלה לבד רק שצריך לקבוע עתים ולכן תקנו עת קבוע בתיקון חצות לקבוע מרירות זו בנפשו, וזהו בזכרנו את ציון שהוא נקודת מ"ש כמ"ש במ"א (ועמ"ש מענין ציון בד"ה רני ושמחי בת ציון ובד"ה ציון במשפט תפדה) וע"י המרירות זוכה לבחי' גילוי אלהותו ית' כנז"ל, והנה הגורם לשכר מצוה היא המצוה בעצמה שהתו' והמצות הן הן גילוי המשכות אלקותו ית' למטה, וזהו היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלקיך, פי' שע"י הדמעה והמרירות הנ"ל זוכה ללחם שהיא התו' שנא' בה והגית יומם ולילה (כי יג"מ שהתו' נדרשת בהן נמשכים ג"כ מיגמה"ר ולכן ארז"ל זקן זה שקנה חכמה כי הן יגת"ד כנודע) לפי שהמרירות שאדם קובע בשעה זו בנפשו גורם להמשכת גילוי אלקות כה"י, משא"כ אם ישים אליו לבו רק בשעת תפלה לבד הנה אז הוא שעת הכושר שמתעורר למעלה מוחין דגדלות ולא די לו בזה להיות בזה כה"י כי אחר התפלה כה"י אינו אלא ע"י התו' שהוא גילוי אלקותו ית' ואין גילוי זה אלא אחר המרירות בנפשו מריחוק מה' כי בלאו הכי הרי נשארת למטה כו' (וכמ"ש ג"כ בד"ה ושבתה הארץ גבי כי נכמרו רחמיו על אחיו כו' ויתאפק ויאמר שימו לחם כו' ויבא החדרה ויבך שמה כו' שכדי שיהי' התו' בבחי' לחם אפוי ע"ד ואפו כו' בתנור א' להיות נבלע באברי' דמלכא הוא ע"י התעוררות רחמים ובכייה כו' וזהו ממש ענין היתה לי דמעתי לחם כו', גם כי התו' מ"ע ומל"ת שרשם מבחי' דעת הכולל חו"ג וכמ"ש הרמ"ז ר"פ קרח והדעת והרחמים הם קו א' וכמ"ש סד"ה במד"ס גבי שאו כו' לגולגלותם, וזהו ג"כ ענין משה מלגאו בחי' דעת ויעקב מלבר בחי' רחמים וכמ"ש סד"ה את הכבש הא' תעשה בבקר, והנה ענין ההפרש בין המרירות שאדם קובע בנפשו בתיקון חצות ובין המרירות בעת התפלה לבד אפשר דהנה ידוע ענין מ"ת בוכי' אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמ"ש בענין הנסכים לשיתין בפ' שלח וסד"ה במד"ס הנ"ל, ולכן מרירות זו שבשעה מיוחדת שאינה זמן תפלה ממש הוא דוגמא יותר לבחי' מ"ת בוכי' וע"י בכייה זו נמשך הגילוי גם למטה במים תחתוני' שמתחת הרקיע להיות הגילוי למטה כמו למעלה ולא יסתיר הרקיע המבדיל כו', וזהו חכמות בחוץ תרונה בחוץ דוקא וכמ"ש בד"ה זכור את יום השבת לקדשו, וזהו"ע הנסכים ניסוץ היין והמים יינה של תו' וערבים עלי ד"ס כו' שנמשכי' לשיתין למ"ת כו') וזהו באמרם אלי כה"י איה אלקיך שלא די בשעת התפלה לבד אלא צריך להיות לחם יומם ולילה ע"י התו' וע"כ צריך להקדים דמעתי שעה קבוע.
ז) והנה עד"ז בענין היתה לי דמעתי לחם כו' ובענין איך שע"י המרירות דוקא נמשך בחי' אה"ר דאהרן להיות עין בעין נראה כו', הנה לבכ"ז הוא הקדמה לבאר ולהשכיל עד"ז ממש ענין הדלקת הנרות בשמן, כי כמו שהשמן כותתין תחלה כתית למאור וגם עשוי מזתים והזתים הם מרים, כך הנה הדלקת והמשכת האה' כרשפי אש שלהבת הבא' מבחי' ראי' הנ"ל להיות חפץ בגילוי אלהותו ית' הוא ע"י בחי' שמן כתית דהיינו ע"י השפלות להיות שפל רוח וכמאמר ונפשי כעפר לכל תהי' והיינו ע"י התבוננות השפלות של הנפש איך ירדה ממקום כבודה, ואיך המקום והזמן הם רחוקים מאור פניו ית', וגם שעי"ז יתמרמר על ההיפך כנ"ל, והענין דהנה כתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו, פי' זקן אהרן הוא דיקנא דכהנא רבא (והן דרך פרט יגת"ד בחי' יגמה"ר, י"ג מדות שהתו' נדרשת בהן כנ"ל) בחי' שערות שהן הן הלכות התו' שנק' קווצותיו תלתלים שהן הן המשכת גילוי אלהותו מלמעלמ"ט בריבוי התחלקות לאין קץ ויש ע"ז בחי' שמן הטוב שהוא בחי' חכ"ע שנמשך עליהם (והענין י"ל דהשערות הם דז"א קווצותיו תלתלים שחורות כעורב והשמן שעליהם זהו חכ"ע דאצי', אך עוי"ל דהכוונה ג"כ על שערות דיגת"ד דא"א וכמ"ש הזקן זקן אהרן נז' ב"פ זקן והענין דהשערה יש בה חלל מבפני' שבו נמשך ומתלבש איזה חיות מהמוחי', והנה השערות עצמן הם ממותרי מוחין, ולכן יכולים לחתוך את השערות ואין זה נוגע להמוח כלל, והנמשל יובן ברוחניות דבחי' שערות נק' לבושים כענין המשל שבו ועל ידו משיגים הנמשל אשר המשל זהו בחי' השערה עצמה ובחי' הנמשל המלובש בו זהו"ע החיות המלובש בתוך חלל השערה וכמ"ש כ"ז בסידור גבי האל אב הרחמן המהולל בפה עמו, ועד"ז יובן בענין התו' שהיא בחי' שערות כי התו' נק' משל הקדמוני פי' שהיא בחי' משל ולבוש לבחי' הקדמונו של עולם, שכמו שע"י המשל יושג הנמשל כך ע"י התו' יהי' השגה באור א"ס ב"ה שהוא קדמונו של עולם וכמ"ש בת"א סוף דרושי הפורים ובביאור דמזוזה מימין ונ"ח משמאל, וזהו שהלכות התו' הן בחי' השערות עצמן ר"ל שהם הנק' משל הקדמוני, ויש עליהם בחי' כשמן הטוב שהוא בחי' חכ' דאוא"ס ב"ה ממש מבחי' קדמונו של עולם היינו חכ' דא"ק או חכמה דעתיק יומין הנמשך ומלובש בהן, או יאמר ע"ד שנת' סד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית שבתו' יש ב' בחי' הא' נק' תורת ה' כמ"ש בתורת ה' חפצו, והב' בחי' ובתורתו יהגה, והיא התו' שלמטה, וזאת תורת האדם, וכמ"ש ועל תורתך שלמדתנו שיש ב' בחי' תורתך ושלמדתנו, וכמ"ש בסידור גבי דרושי המילה, וזהו"ע השערות עצמן ובחי' כשמן הטוב הנמשך בהן, ושני הדרכים עולים בקנה א', והנה השערות עצמן הם יגת"ד דא"א הם בחי' חיצוני' לגבי פנימיותן שהוא בחי' כשמן הטוב שהפנימיות נמשך מבחי' פנימי' הכתר שהוא עת"י אך א"א להמשיך הפנימית כ"א ע"י החיצוניות, וזהו ג"כ ענין הנ"ל שהשמן נמשך מן הזיתים והזיתים הן מרים, כי הזיתים הוא בחי' צומח, והו"ע השערות עצמן דיגת"ד שהם בחי' צומח, ולכן הזיתים הם ג"כ מרים כי כן השערות עצמן נק' דינים לגבי הפנימי' המלובש בהן וכמו שערות הדיקנא שהם תקיפין וקשים וכן בהלכות התו' יש בחי' דינים וגבורות וכמ"ש קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כמ"ש במ"א, ואף דבא"א לגהשערות הן כתלג חיור עכ"ז קשישין אינון כו', וכדי להמשיך בחינה זו זהו דוקא ע"י שהאדם טועם מרירות בנפשו מן החושך המסתיר ושרש דשרש ההעלמים נמשך מן הלבושים המסתירים שהן בחי' שערות כנ"ל, ואזי עי"ז אח"כ זוכה לגילוי בחי' הפנימית בחי' כשמן הטוב חכ"ע והחכ' תחי' שלמעלה מבחי' צומח, ועמ"ש בבה"ז פ' נשא ומכ"ז יובן ענין מ"ש ע"פ כי תשמע בקול, בבחי' הפנימי' המלובש בתוך הקול התורה כו'.
קיצור. ענין שמן כתית ומרירות הזיתים, כשמן הטוב יורד).
ח) והנה בחי' שמן זה נק' שמן משחת קדש משיחותא דקדש עילאה דאית קדש בלא ו' ואית קדוש בו', וכמ"ש ואנשי קדש תהיון לי שזהו למעלה מבחי' כי עם קדוש אתה כמ"ש בזח"ב משפטים דקכ"א סע"ב, כי קדש הוא לשון הבדלה ומה שהוא מובדל ומופרש ומכוסה מהשגה דחכים ולא בחכ' ידיעה ונק' מלה בגרמי' בזח"ג דצ"ד, ועמ"ש מזה בת"א בד"ה ואלה שמות, והתפשטות הארה בחי' זו בהשתל' למטה נק' קדוש בתוס' ו' שהוי"ו מורה על המשכה, משא"כ במקורו נק' קדש, ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה צאינה וראינה בענין שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שמבחי' קדש ממשיכים הברכה וההמשכה בש' הוי' שנק' קדב"ה סוכ"ע, והוא הארה כו' אבל קדש היא בחי' שלמע' מסוכ"ע וממכ"ע שאינו בגדר עלמין כלל ונק' קדמונו ש"ע כו' וע"ש. והנה בסדר ההשתל' א"א כלל שיומשך מבחי' זו דקדש ממש ע"י השתל' שאפי' כל המשכות בעולמות עליונים הוא מבחי' קדוש בוי"ו וגם קדוש הוא מובדל כו', אך אמנם ע"י התו' היא בחי' שמן משחת קדש משיחותא דקדש עילאה ממש כי התו' היא ממש המשכת חכים ולא בחכ' ידיעא שהוא בחי' קדש ממש, והוא היורד ונמשך על בחי' השערות דוקא שהן הן הלכות התו', ולכן מברכי' אשר קדשנו במצותיו וצונו, קדשנו ממש למדריגת קדש העליון ואנשי קדש תהיון לי, ולכן עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שהקדוש הוא מה שממשיכים מבחי' קדש כו' כך ימשיכו המלאכים בחי' קדוש בוי"ו מהנשמות שנק' אנשי קדש ממש, והנה המשכה זו דבחי' קדש ממש נמשך דוקא ע"י הלכות התו' המלובשת בגשמיות ממש משא"כ בעולמות עליונים וכמ"ש במ"א משל לזה ממה שהשכל המאיר ע"י הדיבור שהוא רוחני אין זה רק הארת השכל אכן בהטפה הגשמיות מלובש עצמיות החכמה ממש וכמ"ש באגה"ק בסופו ובביאור הזהר פ' בראשית במאמר לא טוב היות האדם לבדו כו' ע"ש, ועד"ז יובן איך שע"י הלכות התו' שבגשמיות נמשך משיחותא דקדש עילאה העליון ממש, מה שלמעלה מסדר ההשתל' כנ"ל, והנה סיפיה דקרא שיורד ע"פ מדותיו ר"ל שיתגלו מדותיו של הקב"ה ואהבתו כו' מלמעלמ"ט, ולא כמדת בו"ד ממטלמ"ע בצימאון כו' כנ"ל רק שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ממש ע"י התומ"צ שהן הן המשכת מדותיו של הקב"ה יגמה"ר כו', וכמ"ש ושמן ימינו יקרא, במשלי סי' כ"ז י"ו, פי' שע"י בחי' שמן נמשך ונקרא בחי' ימין זו הוא בחי' אה"ר וימינו זו היא אהבתו של הקב"ה ורצונו לד(והיינו כי אבא שהוא חכ"ע בחי' שמן מלביש חסד דא"א שהוא ימינו של הקב"ה, ולכן שמן ימינו יקרא, והגם כי לפמשנ"ת השמן הוא חכ' דא"ס שלמעלה מחסד דא"א מ"מ גם חכ"ע דאצי' נק' שמן לפי ששרש מוחין דאבא נמשכים מלמעלה מעלה כו', ועיין בזח"ג ויקרא דף ז' ב' ע"פ כשמן הטוב ובמ"ש בזוהר הרקיע שם, והנה חסד דז"א נק' חסד עולם וממנו שרש בחי' אה"ע אבל חסד דא"א נק' ורב חסד כי חפץ חסד הוא ומשם נמשך בחי' אה"ר כו' ונק' חסד דקשוט פי' חסד של אמת היינו להיות אמת ה' לעולם, והיינו שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה ממש, וזהו"ע היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים עמ"ש מזה בד"ה בפ' נסכים) דהיינו ע"י התו' והמצות שהן רצונו וחכמתו ית', אך גם בבחי' זו לא יחפוץ מדותיו של הקב"ה לבד בבחי' חיצוניותו וכמארז"ל האומר אין לי אלא תו' אפילו תו' אין לו אלא ישים אליו ליבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף מקרב איש ולב עמוק לבקש את פניו פנימיות רצונו ית' מקור וחיות המדות (וכמאמרז"ל אליו ולא למדותיו, והוא אוא"ס ב"ה המלובש בהמדות, ולא להמדות עצמן, ואף גם ביגמה"ר כבר נת' שיש בהן חיצוני' ופנימי' כנ"ל), וזהו אל מול פני המנורה דהיינו פנימית רצה"ע, שהוא בחי' מול פני המנורה היינו כי פני המנורה הוא הרצון דכנס"י כנזכר לעיל אות א' אך מול פני המנורה היינו בחי' הפני' עליונים המאירים בבחי' זו ע"ד כמים הפנים לפנים, והו"ע יאר ה' פניו אליך, ישא ה' פניו אליך התגלות פנימית רצה"ע הנמשך ומאיר מול פני המנורה וכמ"ש במ"א בד"ה כי תצא בענין לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש, ואהרן כה"ג הי' מעלה הנרות נש"י שיהי' לבם מכוון לא"ס ב"ה ממש שהוא בחי' מול פני המנורה (וע' בחולין די"ט סע"ב בענין מול ערפו כו'), יאירו בחי' שבעת הנרות שהן ז' מדריגות שבנשמות עובדי ה' כנ"ל.
ט) והנה אחר כל הנ"ל נשיב לב להבין ע"פ הדברים האלו דברי המדרש שישראל מאירי' ע"י העלאת הנרות למי שמאיר לכל העולם פי' עדמ"ש בזח"ג באד"ר בפי' בית יעקב לכו ונלכה באור הוי' היינו באור ע"י המאיר בש' הוי' והענין כי ש' הוי' מורה על בחי' שמהוה מאין ליש, וזהו"ע שמאיר לכל העולם, אך התהוות זו נק' יש מאין שנק' למטה היש ולמעלה נק' אין, אך מה שישראל מאירים למי שמאיר היינו שממשיכים מבחי' ע"י לז"א כענין שאו ידיכם קדש וברכו את ה' שיאירו יגמה"ר דע"י בז"א, וגם כמ"ש בד"ה אשירה להוי' בענין פי' ושמרו דרך הוי' כו' ע"ש, וע"י תוס' אור זה נמשך שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה דכולא קמי' כ"ח, והיינו ע"י משיחותא דקדש ממש שאין שם מעלה ומטה ועמ"ש סד"ה והגדת לבנך בענין כחשיכא כאורה בשני כפין, וזהו"ע בהעלותך את הנרות וכמ"ש לעיל סוף אות ב', והיינו לחבר ולהעלות המדות דז"א במדות דא"א, והיינו ע"י להשממשיך כמו"כ בנפש בחי' אה"ר באה"ע, והוא ע"י המשכת החכ"ע ושמן ימינו יקרא, וגם פי' העלאה זו להיות הרצוא מש' מ"ה כי הנה בכמה מקומות מבואר דהרצוא בירור ש' ב"ן אה"ע ואח"כ השוב מש' מ"ה, אך פעם נת' דאדרבה הרצוא מש' מ"ה ביטול, וזהו"ע העלא' נרות המנורה ולכן הוא למעלה מהקרבנות, ומ"ש במדרש הקרבנות כל זמן שבהמ"ק הם נוהגי' אבל הנרות לעולם כו' והענין כמ"ש במ"א בענין חייך שלך גדול משלהם, שהקרבנות ע"ד רשפי אש ששרשו גבורות דאימא ובינה מקננא בבריאה שם בחי' שרפים כו', אבל הנרות בחי' שמן חכמה עילאה ביטול לכן אף הרשפי אש הוא עכ"פ אש יו"ד גבורות דאבא כו', והנה עכשיו תפלה במקום קרבנות לעורר העלא' נה"ב כמ"ש בד"ה בכ"ה בכסליו ובד"ה לבבתיני ובד"ה את הכבש האחד ומ"מ אינו ממש כמו הקרבנות שלכן אומרים ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כו' כמצות רצונך מכלל שהתפלה אף שהיא כנגד תמידין אינה כמצות רצונך ממש שהם התמידים כמ"ש בד"ה אוסרי לגפן וכ"ז הוא מפני שאין בהמ"ק קיים בית ראשון בינה ה' עילאה כמ"ש בזח"ב שמות ד"ט ע"ב וממנה העלאת הקרבנות כנ"ל אבל הנרות שהן מחכ' קיימות לעולם שבחי' חכ' מאיר גם עתה, כי הנה בזמן הגלות נק' היסוד יתום מאמו כמ"ש בסידור גבי יתום ואלמנה יעודד וזהו כשיוסף הי' במצרים נאמר כי יפ"ת ויפ"מ ר"ת יתו"ם, דהיינו כי יסוד הוא בחי' המשפיע מאצי' לבי"ע אין נמשך בו גילוי בינה והשגה עליונה שבאצי' לשיהי' משפיע גילוי זה בבי"ע כי עתה אין בחי' השגה עליונה זו נמשך כלל בבי"ע ואין התחברות אצי' ובריאה בבחי' זו ובינה רק עד הוד אתפשטת, וזהו"ע נשמו מסילות, ומחמת העדר גילוי הבנה והשגה זו בבי"ע ממילא אין התפעלות נה"ב שמבחי' חיות המרכבה כדבעי, כי ההתפעלות הוא לפ"ע ההשגה, אך כ"ז הוא שנק' יתום מאמו, מאמו דוקא כי יסוד אי' קצר אבל יסו"א ארוך פי' שהשפעת ח"ע שהוא מה שלמעלה משכל המושג נמשך בחי' זו גם בבי"ע כמ"ש בבה"ז פ' תשא גבי והדל לא ימעיט, ולכן יש בכח כ"א למס"נ על ק"ה ע"י האר' ח"ע שבנה"א, וזהו שהנרות שהן מחכ"ע ע"י השמן משחת קודש קיים לעולם, וביאור בחי' זו היינו כי התפלה היא במקום קרבנות, והתו' היא בחי' נרות המנורה וכמ"ש במ"א בד"ה ויקהל משה, והתפלה אינה ממש כמו הקרבנות, אבל התו' היא בחי' הנרות ממש כו' וכמ"ש כי נר מצוה ותו"א.
————————————