בהעלותך את הנרות

טובהעלותך את הנרות

תורת אדמו"ר שאמר בשקלאב יום ב' אחר התפלה פ' שלח תקצוי"ו לפ"ק

בהעלותך את הנרות וגו' כשראה אהרן חנוכת המזבח חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה אמר לו הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות. ולהבין זה גם מ"ש להלן הצאן ובקר ישחט להם כו', מהו התמי' הלא יש בעולם ע' אומות והם ריבוא רבבו' יותר מת"ר אלף ואוכלים בשר ונמצא להם, וגם מ"ש את כל דגי הים הלא הם שאלו בשר ולא שאלו דגים כלל. והענין יובן בהקדים תחלה ענין מעשה הקרבנות של הנשיאים שכל נשיא העלה שבטו ע"י קרבנו, והענין דצ"ל דארז"ל ע"ה אסור לאכול בשר דהיינו מפני שאינו יכול להעלות הבשר א"כ מובן מזה שהאדם מגביה את המאכל וא"כ ע"כ צ"ל שהאדם הוא גבוה יותר והיינו מפני שהוא מדבר והבשר הוא רק חי, ובמ"א משמע להיפך דארז"ל רפ"ו דברכות אילן שאכל אדה"ר חיטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אביו ואמו עד שיטעום טעם דגן, הרי שהאדם מקבל הדעת מהחטה וכן אר"נ עד דלא אכילנא בישרא דתורא כו'. אך הענין הוא ששניהם אמת, שהם למטה מנפש האדם ולמעלה הימנו, והיינו כי כל הטעמים של כל מיני צמחים ופירות וכן הבשר של חיות ובהמות ששרשם הוא מעולם התהו שהוא בחי' עולם הנקודים שלמעלה מאצי' שהיא ברודים, והיינו כי שורש כל החי הוא מחיות המרכבה פני ארי' הוא מקור נפשות החיות ופני שור הוא מקור נפשות הבהמות ופני נשר הוא מקור העופות, והנה החיות נושאות את הכסא ועל הכסא כו' כמראה אדם הוא בחי' ע"ס דאצי' שהם משתלשלים בסדר והדרגות השתלשלות אברי האדם שהוא רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכציור הגוף כמ"כ מתלבשת הנפש שהרי התלבשות הארת הנפש בגוף הוא מתחלק לפי ציור הגוף שבמוח שורה המחשבה ובפה הדיבור כו' (והיינו כמ"ש בשע"ק להרח"ו ועיין בפרדס של"ב) ובידים כח המעשה וזהו שנק' אדם האלף הוא בחי' המחשבה וד' דיבור מ' מעשה, וכמ"כ הוא למעלה בע"ס דאצי' משתלשלים בזה הסדר דבחי' אדם והשראת האור בתוכם הוא ממש כפי השראת הנפש בגוף האדם ויש בחי' מוחין דקטנות ומוחין דגדלות משא"כ שארי הברואים כמו בהמות וחיות אין ציור הגוף שלהם שוה לאדם שראשם כפוף ושוה להגוף, וכמ"כ סדר המשכתם ממקורם ושרשם שם הוא ג"כ ההשתלשלו' והמזיגה באופן אחר ממש שאינו שוה לבחי' אדם (ועיין בזהר בראשית די"ט ע"א ודף כ' ע"ב). והנה החיות שבמרכבה הם נושאות את הכסא, דהיינו כמו שהבהמות מגביהין את האדם הרוכב עליהם כך הם מעלים ונושאים את בחי' אדם שעל הכסא למעלה הימנו, והיינו לשרשם שהוא מעולם התהו שלמעלה מאדם דאצי' (שזהו בחי' עגולים ואין הציור בבחי' אדם לכן הראש והגוף והרגל קומה אחת כמו בבהמה וכ"ה בחי'.. . ) אכן הם ג"כ נשואות עם הכסא דהיינו שהם נגבהים ומתעלים עם האדם שעל הכסא, שהוא המגביה ומעלה אותן כמו האדם בעוה"ז מעלה את בשר הבהמה שהבשר מתעלה באכילת אדם שנהפך לדם טזהנפש ונכלל בבחי' ומדריגת מדבר, אך אח"כ נוסף שכל באדם ע"י בשר זהו בחי' נושאות כו', ולכן ע"ה אסור לאכול בשר, שאינו יכול להעלותו.

והנה הבשר הוא בחי' גבורה שלכך הוא סומקא, ולכן נאמר בערב תאכלו בשר, ולכן הבשר מרבה דם יותר מהלחם, ונמצא ע"י אכילת הבשר אף אחר הבירור נעשה בחי' התלהבות וגבורות דקדושה וכמו בחי' פני שור מהשמאל נק' שרפים ע"ש התלהבות כו' (משא"כ הלחם חטה היא מבחי' חסדים ואף שהוא ג"כ משבה"כ מ"מ הוא מחסדי' דתהו וכו' ולכן היו בקרבנות זבח ונסכים שהן העלאה והמשכה, הזבח בשר והנסכים קמח סולת וחטה חי"ת טי"ת הן ח"ט וגם ממתנה שהוא שבה"כ עיין בזהר בלק דקפ"ז רק שהם חסדים וכנודע דבחי' חי הוא גובר בלי ועוד^* האש, כי דצח"מ הם כנגד ארמ"ע נמצא מדבר הוא בחי' רוח כמ"ש לרוח ממללא, וחי בחי' אש וכמ"ש במרכבת יחזקאל בוערות כמראה הלפידים, ולכן ענין הקרבנות הי' יורד אש שלמעלה והוא בירור רפ"ח ניצוצין שעיקרן מן הגבורות עליונו' דתהו ונעשו מזה רצוא והעלאה, וכן עכשיו תפלה במקום קרבנו' שיקריב נ"א נפשו הבהמית שהיא מיסוד האש כו', ועד"ז אכילת בשר כשאוכל לש"ש ומתפלל בו נעשה בירור בחי' האש גבורו' שנכללים בגבורות עליונים בחי' רצוא להיות נפשו צמא לה', וזהו גבורות דאימא, ולכן ע"ה אסור לאכול בשר כי בחכמה אתברירו וע"ה אא"ל לברר ע"כ הבשר ממשיכו באש ותאוה גשמיות אבל הת"ח שיכול לברר ומעלה את הבשר אז הבשר בו בחי' רצוא, וכענין שלמעלה החיות נושאות כו'. אך מרע"ה ודורו שקבלו התורה היו למעלה מבחי' זו, כי משה הי' מבחי' יסוד אבא שהוא ביטול במציאות שלמעלה מבחי' הרצוא וההתלהבות המסתעף מבירור הגבורות דבשר כו' שזהו בחי' יש משא"כ חכ' היא בחי' אין ולכן בזכות משה ירד המן שלא היה בו פסולת לחם מן השמים שלמעלה מבירורי', והוא ע"ד ההפרש שיש בין אכילה דשבת לאכילה דחול שבחול כוונת האכילה לברר ברורי נוגה ובשבת הלא בורר אסור כ"א האכילה להתענג על ה' גילוי תענוג עליון שלמעלה מההתלהבות המתהווה מהבירור, ועד"ז הוא ענין המן וכמ"ש באריכות ע"פ ויאמר משה אכלוהו היום ובסידור בענין בהמ"ז, וזהו ענין ברכת הזן שתיקן משה וברכת הארץ הוא בחי' בירור דלחם מן הארץ כו'.

וזהו שאמר משה העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם, אנכי דייקא בחי' משה בחי' אין אשר הוא למעלה והתלהבות דבירור רפ"ח כ"א כענין בחי' מ"ן הנ"ל שלמעלה מהבירורים, ואיך יכול להמשיך להם בשר, וזהו מאין לי בשר ואם יאכלו בשר יפלו ממדריגתם דבחי' אין ויתגשמו, וזהו הצאן ובקר כו' ומצא להם, דהיינו שיתגשמו בבשר שיאכלו ויהיו מן הנפילים, ותדע שלכן המנהג הפשוט בישראל שאוכלין יזדגים קודם בשר (הגם שזהו לכאורה נגד הראי' שהדגים קשים להתעכל יותר מהבשר וא"כ הי' ראוי להקדים בשר לפני דגים כדי שיתעכל תחלה ויורד מהאצטומכא למעיים ועיין בזה בס' הרפואה, אך הטעם) כי דגים הם ג"כ בחי' בשר, כמ"ש במשנה בשר דגים, רק שהן מהים וכל מה שיש ביבשה יש בים רק דגי הים מעלמא דאתכסיא, ולכן דגים עינא פקיחא, וע"י שאוכלים תחלה דגים אשר הם מבחי' אתכסיא יכול לאכול אח"כ גם בשר אשר הוא מעלמא דאתגליא ולא יתגשמו (ועמ"ש במק"א בענין לויתן ושור הבר שיש נשמות נק' נוני ימא שעלייתם לא ברשפי אש כ"א בקרירות כמו שהדג של הים כו') רק משה טען אף אם את כל דגי הים כו' מחמת כי הם ממדריגה גבוה אנכי בקרבו כנ"ל ע"כ אינם שייכים לבחי' זו שהוא ג"כ למטה ממדריגתם ויוכלו עי"ז להתגשם כי הם מבחי' אין דחכ' שלמעלה מהים דבשר ובשר דגים כו' אע"פ שהוא מעלמא דאתכסיא שהוא בינה הנקראת. . הוא כי מזונם בחי' מזונא דחכמתא הוא המן שלמעלה גם מעלמא דאתכסיא, והשיב לו הקב"ה היד ה' תקצר שיוכל להיות המשכה בחי' אין גם במין בשר, ויגז שלוים הם עופות והם למעלה מבחי' בשר בהמה כי בהמה שרשו בחי' החיות פני שור כו' ועוף יעופף הוא מבחי' כרובים, וזהו היד ה' תקצר שיכול להמשיך גם מבחי' חכמה בחי' בשר, ולכן הי' השליו שמן מאד כי בשר הוא גבורה פני שור מהשמאל ושמן הוא חסד, וגם שמן עיקרו בחי' חכמה, ושמן טבעו להתמשך למטה וכתיב כשמן הטוב יורד על הראש כו' והיינו המשכת הביטול למטה, כי יין הוא לארמא קלא בחי' לוים שהיו אומרים שירה על היין ושמן בחי' כהנים דעובדיהן בלחישו וזהו ענין השליו שהי' שמן מאד עד ששמנו מפעפע ונתפשט בי"ג לחמים, והוא מה שבחי' הביטול דשמן נמשך ונתפשט גם למטה כו'. וזהו התשובה לטענת משה שלהיותם בבחי' ביטול ואין א"כ יגשם אותם כי אפי' לאחר הבירור נעשה מזה התלהבות רשפי אש והוא יש לגבי בחי' מה וביטול אמיתי שזהו מדריגתם, אך זהו בבשר הנמשך מפני שור שבמרכבה משא"כ בשליו שעיקר מהותו בחי' שמן ששרשו מחכמה שהוא בחי' ביטול כנ"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ ענין אהרן והנשיאים, כי הקרבנות העלאת נפש הבהמה ועי"ז והחיות נושאות כו', ולכן נתקנא אהרן שהוא שודמ"ט ואליו היו ראויות זה הדבר, והשיב לו חייך שלך גדול כו' כי העלאת נרות המנורה בשמן גבוה מהקרבת דם ואימורים שהוא בחי' בשר ששרשן גבורות דאימא אבל השמן הוא בחי' חכמה, ולכן העלאת הנרות הוא גבורו' דאבא שלמעלה מגבורות דאימא כי חכמה הוא בחי' ביטול כנ"ל. וההפרש בין שומן השליו לבחי' שמן דמנורה, דזהו בחי' גבו' דאבא העלאת הנרות וזהו מבחי' חסדים דאבא המשכה וכענין אהרן שושבינא דמטרוניתא ומשה שוד"מ.

————————————