בד"ה בהעלותך [שבלקו"ת]

אבד"ה בהעלותך [שבלקו"ת]

בד"ה בהעלותך [שבלקו"ת] דכ"ט ע"ג. שבעת הנרות.

א) פרש"י אל מול פני המנורה. אל מול נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה עכ"ל. והוא מבואר כן בגמ' מנחות דצ"ח ע"ב. וכתב הבחיי דא"כ יאירו ששת הנרות הל"ל כו' יעו"ש מה שתירץ דר"ל אל מול יאמר כנגד המנורה שלמעלה שהם ז"ס דחכמה יאירו שבעת הנרות שלמטה, ולכן נאמר ההדלקה בלשון עליי' בהעלותך, העלה נרותיה, עכת"ד. וזהו ע"ד שפי' בזוהר ס"פ מקץ דר"ד ע"ב ע"פ ובשמו תשבע, שבעה דרגין לעילא עילאין על כלא, ופי' במק"מ ז' קצוות דזעיר, רזא דשלימו דמהימנותא ורזא דשבעה דרגין דלתתא מנייהו, פי' ז"ק דמל', דאינון חבורא חד וקשורא חד אלין באלין למהוי כלא חד ובג"כ כ' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום וכלא חד וקשורא חד, וע"ד כ' ובשמו תשבע מלעילא ומתתא, ופי' במק"מ שמחבר ז"ק דזעיר במל' הנק' שם, ובזח"מ פי' שי"ל ז' דרגין דלעילא הם ז' מדות שבבינה (ועמ"ש מזה בענין שמע שם ע' דשם רבתא הם ז"מ שבבינה כמ"ש מזה בד"ה ואהבת את פ"א ובסידור ע"פ הזו' פנחס דרל"ו), ודלתתא מינייהו הם ז"ס התחתוני' וצריך לקשרם בשרשם שבבינה עכ"ל, ועד"ז יובן ענין העלאת ז' נרות המנורה אל מול פני המנורה שהם ז' דרגין עליונים יותר, ועמ"ש מענין התקשרות ז' המדות בבינה בסידור בד"ה כגוונא, והנה בבינה הוא התגלות ע"י, וא"כ התקשרות זו היינו התקשרות ז"א בע"ק, גם י"ל ז"ת דבינה נק' אור שבעת הימים והוא למעלה מבחי' שמש וירח שהם ת"ת ומל', ולכן גניזתו לצדיקים דלע"ל דעוה"ב היינו בינה, וע' בהרמ"ז פקודי דר"ח ובמק"מ ס"פ מצורע וע' במא"א א' כ"ח בפי' אור ה', ובזח"ג ק"ל ע"א ע"פ בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.

ב) בענין כי המנורה זהו בחי' זה דבר ה' אל זרובבל, היינו כדפרש"י בזכרי' סי' ד' ע"פ זה, כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שלכם כו' ולכאורה י"ל דז"ע אתדל"ע מצד עצמו כמ"ש במ"א. אך עוי"ל כיון ע"י המנורה הוא התקשרות המל' הנק' ש ם בז"א וגם ז"א מתקשר בע"ק, אזי נק' הדבור עליון בשם זה הדבר, וכמשנ"ת בענין לאמר זה הדבר בד"ה ראשי המטות פ"ה, ע"ד משה שנתנבא בזה, והיינו מ"ש לקמן פ"ג שע"י אהרן בהעלאת הנרות נמשך שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה, וע' במד"ר תצוה ע"פ זה הדבר וע' זח"ג בדנ"ו סע"ב ע"פ אתה כהן לעולם על דברתי, ולכן ממילא לא בחיל ולא בכח כ"א ברוח, והוא ע"ד משארז"ל פ"ו דברכות בזמן שעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים.

וענין ז' מדריגות שיש בעובדי ה', י"ל כי עיקר העבודה הוא בז' המדות, ולכן כמ"כ יש ז' רועים, וע' נפש הם ז"מ שכלולין מיו"ד, ואע"פ שהשבטים הם י"ב הם ג"כ בבחי' ו', רק שהם ב"פ ו', דהיינו שהם י"ב ג"א, ובמ"א נת' שהם נק' ז"ה דהיינו ז' בחי' ועוד ה' מכלל ז' הנ"ל, ובמד"ת ססי' י"א אמרו ג"כ שבע כתות הן, שהן עתידין לעמוד לע"ל לפני חי וקיים קוב"ה, ושם שכנגדם ז' בתי דירות בגיהנם כו', ואפ"ל כי זהו עוד מטעם שע"ס נכללין ג"כ בז' היכלין אשר היכל קה"ק כולל ג"ר כו'.

פ"ב. ג'.) בענין הלוך ונסוע הנגבה, י"ל ע"פ מ"ש בזח"א דפ"ד א', מנגב מסט' דימינא שירותא דעלמא עלאה לעילא עד א"ס עכ"ל. והיינו כי הבינה נק' עלמא עלאה ועולה עד א"ס דהיינו עד א"ק כמ"ש בזח"ב דקמ"ב ע"א ובשא"ד והחסד כיון דמשמש תחות הבינה כמ"ש בזח"ב דס"ב נק' שירותא דעלמא עלאה וזהו עולם חסד יבנה יבנה אותיות בינה, והנה שרש מקום הוא מבחי' ו"ק וגם שם שרש הזמן דהיינו מז"ת, וכמ"ש במא"א אות ס' סכ"ב סדר זמנים זו"נ כי שם הם הזמנים ז' שבתות ז' ימים ז' שנים ז' שמיטות ז' יובלות עכ"ל. וכן נאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, משא"כ הבינה שם הוא בבחי' שלמעלה מהזמן, וכמ"ש בלק"ת בד"ה מי אל כמוך בפי' תשובה קדמה לעולם, וזהו המבואר כאן פ"ב בפי' אח"ד, דהיינו ביטול ו"ק שרש בחי' מקום אליו ית', דהיינו ע"ד כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד ביטול הו"ק לגבי אא"ס המלובש בבינה כו', ולכן ע"י ההתבוננות איך שכל הזמן והמקום הם כל"ח ממש, וכמ"ש בד"ה מי אל כמוך הנ"ל, יבוא לבחי' ואהבת לבחי' אב"ה שהוא הרצון מי לי בשמים כו', וז"ע הלוך ונסוע הנגבה שירותא דעלמא עלאה כו'.

פ"ג. ה'.) ומ"ש בזכרינו את ציון. היינו כי עיקר ענין יחוד העליון זהו בבחי' ציון כמ"ש בזח"ג דרצ"ב בענין כי שם צוה ה' את הברכה, ולכן בחורבן בהמ"ק כ' ונהר יחרב ויבש כמ"ש בזח"ב דקט"ו סע"ב, דהיינו שאז לא נמשך יחוד העליון הנ"ל שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה, ומזה נמשך באמור אלי כל היום אי' אלקיך שהוא בבחי' אי"ה שהם ג"ר כח"ב, ולא נמשך למטה בז"ת שהם מקור דבי"ע, וכמ"ש בד"ה וארא בפי' קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא כו', וע"י מרירות זו בתיקון חצות נאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, לחם הוא התורה וגם היחוד נק' לחם כמ"ש במא"א אות למ"ד סכ"א, וכמארז"ל ע"פ כ"א הלחם אשר הוא אוכל, עמ"ש בסידור ע"פ יתום ואלמנה יעודד, וז"ע המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב, וז"ע והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה, וביותר בשבת, וזשארז"ל הקרבנות אינן נוהגין אלא בזמן בהמ"ק והנרות קיימין לעולם, גדר"ל נר שבת ונר חנוכה, כי ז' נרות המנורה שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה, וזהו אל מול פני המנורה יאירו פי' כי בחי' באורך נראה אור, הוא נק' מול פני המנורה, נרא"ה אותיות אהרן, כי עין בעין נראה כו', והנה פי' מול פני המנורה, י"ל פני המנורה זהו שבת כמש"ל בשם המאו"ע, והוא פנימ' ז"א שנק' ג"כ שבת, ע"פ המבואר בזח"ג דצ"ד ע"א היינו פנימי' ז"א יעו"ש, אך מול פני המנורה הוא ע"ק, וז"ע אלמלא שמרו בנ"י שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, שהם שתי השבתות שיש בכל שבת כמ"ש בד"ה את שבתותי בלק"ת).

להבין שרש ענין ההפרש למה האהבה דאברהם היא מלמטלמ"ע להיות עולה ונכלל מבחי' זמן ומקום לבחי' שלמעלה מזמן ומקום ואהבה דאהרן היא מלמעלמ"ט והיינו שיומשך מבחי' שלמעלה מזמן ומקום בזמן ומקום, הענין הוא כנודע שאברהם הי' מרכבה לבחי' חסד דז"א, והנה בבחי' חסד דז"א אינו מאיר כ"א בחי' מוחי' דאימא לבד, וענין ההפרש בין מוחי' דאי' לבחי' מוחי' דאבא, זהו ע"ד ההפרש שבין ראי' לשמיעה שנודע שאינו דומה שמיעה לראיה והוא מפני ששמיעה היא רק בחי' השגה והבנה מה שמבין בשכלו ומצייר הדבר מדברי המספר אבל מהות הדבר לא ראה כלל, ואמנם ענין הראיה הוא שרואה עצם הדבר כמו שהוא שמה שמצטייר בעיניו הוא מחמת שעצם הדבר מצטייר בבבת עינו כנ"ל פ"ב. ועד"ז יובן ענין ההפרש שבין מוחי' דאימא לבחי' מוחי' דאבא שבחי' מוחי' דאימא זהו"ע השגה שמשיג את הדבר שזהו כענין שמיעה לבד, אבל מוחי' דאבא זהו כדוגמת ראיית המהות וכמארז"ל איזהו חכם הרואה, ולכן נק' החכמים עיני העדה וכתיב וירא ראשית לו שראשית חכ' היא בחי' ראי', ושניהם הם בבחי' המהות, רק שמוחי' דאבא זהו בחי' ראיית המהות ומוחי' דאי' זהו רק השגת המהות לבד אבל לא ראי' כו', וענין מה שבחסד דז"א מאיר בחי' אא"ס שהוא למעלה מן הזמן ומקום כדכתיב הנה מקום אתי, וכן בחי' הזמן ששניהם מחודשים מבחי' המל' כנ"ל פ"ב, ושרש שרשן בחי' סדר זמנים, ואי לזאת חפצי ותשוקתי לעלות וליכלל בבחי' זו שלמעלה מזמן ומקום שז"ע הלוך ונסוע, עד שיעלה ויבא לבחי' עלמא עלאה שהוא בינה ששם מושג מהות האא"ס שלמעלה מזמן ומקום וה"ז עלי' גדולה, שהרי במוחי' דז"א שנמשכי' ממוחי' דאימא הוא רק מושג שיש בחי' אא"ס שלמעלה מזמן ומקום, והרי ידיעה זו היא רק כמו ע"ד ידיעת המציאות והעלי' הוא שבא להשיג מהות אא"ס שלמעלה מהזמן ומקום, או י"ל לפי שבינה היא תרדל"מ עם החכ' ולכן יכול לבא לבחי' ראיה דחכמה ג"כ כו', ובחי' עלי' זו דאהבה דאברהם זהו מלמטלמ"ע מפני שמדריגתו בעצם הוא למטה מבחי' עלמא עלאה וכל חפצו ותשוקתו שהי' הלוך ונסוע מדרגא לדרגא הוא שע"י בחי' נגבה בחי' חסד דז"א שהוא שירותא דעלמא עלאה פי' ששם מאירי' מוחי' דאימא שעי"ז מושג שיש בחי' אא"ס שלמעלה מזמן ומקום או גם דלבחי' ראי' כנ"ל, ואמנם אהרן הי' בחי' ורב חסד ולכן אהרן אותיות נראה שהוא בחי' ראיית המהות דמוחי' דאבא שז"ע בחי' ראיי' המהות בבחי' אא"ס שלמעלה מזמן ומקום, ולכן אינו שייך כלל בבחי' ומדריגת בחי' אהרן שיהי' לו תשוקה לבא לבחי' זו שהרי בחי' ומדריג' זו הי' אצלו בבחי' ראיי' המהות ממש, וזהו מדריגתו עצמו ששמו מוכיח עליו אהרן אותיות נראה, וכמ"ש במ"א שהשם מוכרח לומר ששייך להקרא בשם דאל"כ שהוא רק הסכם לבד מהו גודל החכמה דאדה"ר שארז"ל שאמר הקב"ה למלאכים חכמתו גדולה משלכם, וא"כ שם אהרן מוכרח שהי' אצלו בחי' ראיה ולכן תשוקתו הי' שימשיך גם למטה בבחי' זמן ומקום בחי' אא"ס שלמעלה מזמן ומקום כו'.

ז) אך לכאורה אינו מובן הלא כתיב אחד הי' אברהם, ואיך נת' שמעלת ומדריגת אהרן הוא למעלה מבחי' ומדריגת אברהם. אמנם באמת זהו לפי שאהרן הי' אחר מ"ת שע"י מ"ת נתגלה מה שלא נתגלה לאאע"ה, והגם שקיים אברהם כה"ת כולה עד שלא ניתנה, מ"מ הנה ארז"ל במד"ר ע"פ לריח שמניך טובים כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך, רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, והיינו כי הריח הוא רק הארת הדבר ולא עצם הדבר, וענין שמן תורק הוא עצם הדבר כמו שמריקים מכלי אל כלי שז"ע המשכה עצמיות שנמשך ע"י מ"ת, וזהו דכתיב באברהם וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם וידוע ששם הוי' נק' שם העצם אשר גילוי בחי' שם הוי' בבחי' יחוד לא נתגלה להאבות, כי נודעתי הוא מל' והאדם ידע המשכה עצמיות, אמנם במ"ת הי' גילוי שם הוי' כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי' שע"י מצרים יזכו למ"ת שיומשך שם הוי' בבחי' יחוד אלקו' בנש"י, שלכן נק' מ"ת ביום חתונתו כמ"ש רז"ל במשנה סוף תענית, ונק' מ"ת לשון מתנה שבחי' זו ניתן לנו במתנה כו', ולכן מפני שאהרן הי' אחר מ"ת והי' כה"ג ע"פ מצות התורה הי' יכול להמשיך למעלה מאברהם, וא"כ אחד הי' אברהם קודם מ"ת, וזהו הי' קודם מ"ת או מעלתו גם עכשיו שאחד הי' כפשוטו שהמשיך ע"י עבודתו בעצמו במס"נ שהוא הלוך ונסוע, משא"כ אהרן עם היות שממשיך בחי' הגבוה יותר, אך הנה זהו ע"י שניתן לנו במתנה כו'. וביאור הענין יובן ע"פ מה שארז"ל במד"ר בחוקותי פל"ו ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב שאברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב, משל לאחד שהי' עומד ונידון לפני השלטון ויצא דינו לשרוף צפה השלטון באצטרילוג שלו שעתיד להוליד בת שתהא נשאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו, כך אברהם יצא דינו המלפני נמרוד לשרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר כדאי הוא להנצל בזכות יעקב הה"ד (ישעי' כ"ט כ"ב) כה אמר ה' לבית יעקב אשר פדה את אברהם, ולכאורה אינו מובן למה הי' צריך אברהם להנצל בזכות יעקב דוקא. ומהו יתרון מעלת יעקב על אברהם. וגם מהו המשל שעתיד להוליד בת שתהא נשאת למלך. אך הענין הוא דהנה אנו אומרים לפני כל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי', וצ"ל מהו"ע ופי' יחוד קוב"ה, הענין הוא דהנה שכינתי' הוא מל' ושכנתי בתוכם שהוא בחי' מל' שמחי' את העולמות בבחי' התלבשות וע"ד כמו שהנשמה מחי' את הגוף כך הקב"ה מחי' את העולם והעולם נעשה יש ודבר נפרד, כי ענין המלוכה אינו שייך כ"א על עם שהוא מל' עוממות שז"ע נפרדי' דוקא. ולכן על בנים להיות כי הבן נמשך מעצמות בחי' האב אינו שייך מלוכה, כ"א על נפרדים דוקא שייך בחי' מלוכה, ובחי' זו המחי' עולמות הנפרדי' נק' בשם שכינתי' שהוא בחי' מל' המחי' עולמות הנפרדים בבחי' ממכ"ע, אמנם פי' וענין קוב"ה זהו מצד היותו קדוש ומובדל מגדר עולמות וזהו בחי' סוכ"ע, וענין יחוד קוב"ה ושכינתי' זהו שיומשך בחי' המשכת בחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע, ופי' יחוד זהו המשכת הדעת מל' והאדם ידע, ושרש הענין הוא דכתיב כי אל דעות הוי' שיש ב' דעות היינו ב' בחי' דעת ד"ע וד"ת, ד"ת הוא שנברא מאין ליש שלמטה הוא היש ונברא מאין, וד"ע הוא מלמעלמ"ט, שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין שכולא קמי' כלא ממש חשיב, ובחי' היחוד הוא בחי' המשכת הדעת מבחי' ד"ע בבחי' ד"ת, שגם בבחי' ד"ת יומשך להיות מושג כמו שהוא בד"ע, איך שקמי' כלא ממש חשיב, וז"ע יחוד קוב"ה ושכינתי' שגם בבחי' שכינתי' ד"ת יומשך הגילוי מבחי' ד"ע בחי' סוכ"ע.

והנה בחי' יחוד זה התחיל מיעקב דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שאברהם הי' בחי' ימינו תחבקני, ויצחק הי' בחי' שמאלו תחת לראשי, שכ"ז הוא בחי' מקיף שזהו רק הכנת היחוד, אבל כדי שיומשך למטה בבחי' פנימי' ממש שנק' בשם יחוד, יחוד זה התחיל מיעקב לפי שיעקב הוא אותיות יבקע וכמ"ש אז יבקע כשחר אורך, שיעקב התחיל לבקוע החשך כמו שאור השחר בוקע חשך הלילה, כי יעקב הוא בחי' קו האמצעי, והגם שאברהם התחיל ג"כ להאיר למטה והי' למטה משגר שם שמים בפי כל הבריות, וכמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם, וכתיב וארא אל אברהם שהאיר גילוי אלקות להאבות, והם שגרו בפי הבריות כנ"ל, עכ"ז הנה הגילוי הי' ע"י בחי' שם שדי, אבל שמי הוי' לא נודעתי להם, ומ"מ מיעקב התחיל להיות התגלות שם הוי', ולכן העמיד י"ב שבטים שי"ב שבטים הם בחי' י"ב בקר דבריאה שהם בחי' שבט וענף מן עצם האילן שהוא בחי' יעקב והיינו להורות שהם ממשיכים המשכה זו בבי"ע, ועכ"ז ושמי הוי' לא נודעתי קאי גם על יעקב שלמטה בעוה"ז לא נודעתי כ"א ע"י שעבוד מצרים שנזדככו ע"י שמררו את חייהם בחומר ובלבנים וע"י המרירות וגם שהיו ס' רבוא ביחד שזהו כמנין שם הוי' כשתחשוב יו"ד פעמים וא"ו בכפל חמשה פעמים עולה ת"ר אלף שהם ששים רבוא, ואז ונתגלה שם הוי' במ"ת שא' אנכי הוי' אלקיך שלכן נק' מ"ת ביום חתונתו כמארז"ל בסוף תענית, שאז הי' גמר היחוד שנמשך יחוד קוב"ה ושכינתי' שנמשך גילוי שם הוי' למטה במשכן ונועדתי לך שם כו', והתחלת הגילוי שם הוי' בעולמות הרוחני' הי' ע"י יעקב שהוא התחלת היחוד, וז"ע יתרון מעלת הנמצא ביעקב לגבי אברהם, שיעקב התחיל להיות התחלת היחוד דקוב"ה ושכינתי' שהו"ע המשכת שם הוי' משא"כ אברהם ויצחק זהו רק הכנה לבד, ונמצא שאינו סותר למ"ש בלק"ת מהאריז"ל פ' ל"ל שהיחוד עליון התחיל מהאבות היינו שאברהם ויצחק עשו הכנה כנ"ל בפי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, והתחלת היחוד התחיל מיעקב שהתחיל להמשיך שם הוי' ברוחניות העולמו' בי"ע ע"י שהעמיד י"ב שבטים שהם כהמשכת השבט מן האילן שיומשך מאצי' לבי"ע, ועיקר היחוד עליון זה במ"ת שאז נתגלה שם הוי' כמ"ש וירד ה' על ה"ס ואמר אנכי ה' אלקיך, ועכ"פ התחלת היחוד התחיל מיעקב, וזהו המשל שאמר במדרש שעתיד להוליד בת שתהא נישאת למלך שקאי על יעקב שע"י יעקב התחיל להיות יחוד קוב"ה ושכינתי' ברוחני' בי"ע, ולכן לבית יעקב שהכוונה על יעקב עם ביתו היינו י"ב שבטים שהם המשכה בבי"ע כנ"ל שעי"ז פדה את אברהם, להיות כי ע"י יעקב ובניו נמשך התחלת הנשואין שתהא נשאת למלך, וגם י"ל שמ"ת נק' ג"כ ע"ש יעקב כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל שאז הוא עיקר היחוד, ובכ"ז יובן מה שאהרן ממשיך בחי' עליונה יותר מאברהם הגם שאחד הי' אברהם, מ"מ הנה אהרן הי' אחר מ"ת ומצות כהונה הוא מצוה ע"פ התורה, ולכן הוא המשכה ע"פ היותר גבוה וגם הוא מלמעלמ"ט כמו כללות התורה שהיא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כן אהרן ממשיך בנש"י מלמעלמ"ט כו'.

ח) ואמנם הנה כ"ז הי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים, אבל על חורבן בהמ"ק כתיב ונהר יחרב ויבש, יחרב בב"ר ויבש בב"ש, ולכן תיקנו ענין תיקון חצות, שלא די במה שלבו דואג בקרבו שנתבאר לעיל פ"ה, כ"א לקבוע עת מיוחד בחצות לעורר מרירות בנפשו, וזהו שאה"כ על נהרות כו' גם בכינו בזכרינו את ציון היא פנימי' ירושלים, שהוא פנימי' נקודת המל' שנק' בצלמנו כנ"ל בפי' לך ה' הממלכה, ובבהמ"ק היינו בבית קדה"ק שם האיר מלמעלה מן המקום והי' המקום בטל וכנ"ל בענין מקום הארון אינו מן המדה, ולכן צריך לבכות על בחי' זו שנחסר מאתנו, וזהו דכתיב היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה (י"ל יומם ולילה זהו רגע חצות לילה שמחבר זיומם ולילה שמחצות הלילה ואילך זהו בחי' חסד ששייך לבחי' חסד אל שמאיר בכל היום כו' ועד חצות לילה זהו גבורה, וזמן חיבורם בחצות לילה זהו יומם ולילה, ולכן אז זמן תיקון חצות לבכות על חורבן בהמ"ק שאז זמן להוריד דמעות על שאלקיך סליק לעילא ולעילא בבחי' אי"ה ג"ר כו') באמור כו' איה אלקיך, פי' שהבכיה הוא מפני שאלקיך הוא בבחי' אי"ה, האל"ף רומז לבחי' כתר, והיו"ד ה"א רומז לחו"ב, והיינו שבחורבן בהמ"ק קוב"ה סליק לעילא ולעילא היינו בג"ר כח"ב, דכשמאיר אא"ס בבחי' מדות אז ממילא נמשך שיהי' למטה ג"כ בחי' גילוי, אבל כשסליק לעילא ולעילא בבחי' ג"ר, אז למטה הוא בחי' העלם והסתר, אך הנה העצה לזה הוא בחי' לחמה זו תורה להיות כי ע"י התורה ממשיכים גם עכשיו גילוי אלקות, וז"ע שא' במדרש שהנרות קיימים לעולם גם לאחר החורבן, שהתומ"צ קרוים נר כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, וז"ע שהנרות קיימים לעולם, וכמו שע"י נרות המנורה הי' אהרן ממשיך גילוי אלקות, וכן ענין מראה הנבואה דזכרי' שראה מנורת זהב שנת"ל פ"ב שזהו"ע בחי' זה דבר ה' שיאיר בחי' זה בבחי' דבר שנק' כה, כן ע"י התומ"צ ממשיכים גילוי אלקות להיות בחי' זה הדבר בבחי' דבר ה' זו הלכה.

וביאור הענין דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו, פי' זקן אהרן הוא דיקנא דכה"ר שבחי' שערות אלו הן הן הלכות שבתורה שנמשלו לשערות כמ"ש קווצותיו תלתלים שהם תלי תלים של הלכות, שענין בחי' ההילוך של הלכות הן המשכת אלקות שהולך ונמשך מלמעלה למטה ע"י בחי' הלכות שבתורה שהם כמשל השערות, והשמן הטוב שיורד על השערות הוא בחי' ח"ע, ועל בחי' שמן הטוב הנה נאמר שמן משחת קדש משיחותא דקדש עלאה, והיינו שיש בחי' קדש בלא וא"ו ויש בחי' קדוש שהוא בוא"ו, והנה בבחי' סדר ההשתל' א"א שיומשך מבחי' קדש בלא וא"ו, כי קדש מלה בגרמי', ואפי' כל ההמשכו' שבעולמות עליונים הוא רק מבחי' קדוש בוא"ו, וג"ז פי' קדוש הוא מובדל וכנ"ל בענין הקב"ה בחי' סוכ"ע, אמנם בחי' שמן הטוב שיורד על זקן אהרן, ועכשיו זקן אהרן הוא בעבודה הלכות שבתורה, הנה השמן שהוא משיחותא דקדש עלאה ממש, והיינו כי בתורה יורד ונמשך מבחי' חכים ולא בחכמה ידיעא שבס' ההשתל' דאצי' שזהו בחי' קדש בלא וא"ו, והוא היורד ונמשך על השערות הם ההלכות שבתורה, וסיפא דקרא שיורד ע"פ מדותיו היינו בחי' מדותיו של הקב"ה להיות בחי' ואהבת מלמעלמ"ט ולא כמדת בו"ד שהם בחי' צמאון מלמטלמ"ע כ"א גילוי אהבה העליונה בחי' אהבתי אתכם אמר ה', ושיהי' נמשך גילוי אלקותו למטה כמו למעלה ע"י התומ"צ שהן הן המשכת מדותיו י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם בחי' יגמה"ר י"ג תיקוני דיקנא, ועל בחי' חכ' התורה נאמר ושמן ימינו יקרא שמלביש חסד דא"א כו', וז"ע שלך גדולה משלהם שהנרות קיימין לעולם, והיינו שגם בזמן שאין בהמ"ק קיים הנה ע"י התומ"צ שנק' נר ממשיכי' חמלמעלה מן הזמן ומקום בבחי' זמן ומקום וכנ"ל בפי' ולא קם, וכן כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה הגם שאינו במקום המקדש, וגם כשעוסק בתורת סוכה כאלו קיים מצות סוכה גם שלא בזמן הסוכות כו', והיינו מפני שיש בתורה מה שלמעלה מזמן ומקום כו'.

ט) והנה במנורה הי' כ"ב גביעים י"א כפתורים ט' פרחים שהם מ"ב עם ז' קני המנורה הם מ"ט, וכללות המנורה הם נו"ן, והיינו שרומז לנו"ן שע"ב, והענין הוא דהנה ידוע ענין הגביעים שיש בחי' כוס ויש בחי' גביע, וכמ"ש ביוסף ואת גביעי גביע הכסף, וההפרש שבין כוס לגביע, שהכוס הוא קטן שמקבל מהגביע שמהגביע מוזגין לתוך הכוס, והענין הוא דכתיב כוס ישועות אשא כוס הוא בגימ' אלקים, והיין שבתוך הכוס ז"ע מ"ש יין המשמח אלקים כו' נכנס יין יצא סוד שז"ע בחי' סוד הוי' ליראיו ששם הוי' משמח את שם אלקים, וזהו שאמר דוד כוס ישועות אשא שהעלה והגביה את בחי' הכוס דשם אלקים להיות נמשך בו הישועות משם הוי', ע"ד דכתיב ויושע ה' שבחי' הישועה נמשך משם הוי' וכדכתיב אנא ה' הושיעה נא, וכן נאמר פעמים רבות ה' הושיעה לה' הישועה, וזהו שסיים ובשם ה' אקרא, אך ביוסף נאמר גביעי גביע הכסף, והיינו שענין הגביע רומז לבחי' תוס' אורות שהוא בחי' המשכת אלקות מלמעלמ"ט בבחי' כוס שהוא שם אלקים וז"ע שמהגביע מוזגין את הכוס, ועד"ז יובן ענין הגביעים שבמנורה שמספר כ"ב זהו נגד כ"ב אותיות התורה שהם למעלה מאתוון זעירין דבהבראם בה' זעירא בראם, משא"כ כל התורה הם אתוון בינוני', וגם יש בחי' אתוון רברבין ולכן נמשלו לגביעי' שלמעלה מבחי' כוס, והיינו שאותיות התורה הם בחי' המשכת אלקות, וע' בד"ה מי זאת הנשקפה שברה"ע הוא מבחי' את עשית את השמים חסר ה' וע"י התורה נמשך מבחי' אתה ה' לבדך, וזהו דכתיב נגילה ונשמחה בך, בך הוא כ"ב אותיות התורה, וגם בך הוא באא"ס עצמותו ומהותו, והיינו שע"י התורה נמשך המשכה מעצמיו' אא"ס, וענין י"א כפתורים דכ' וכפתור תחת שני הקנים, לפי שבמקום שמתחברים ב' דברים יחד נעשה במקום התחברותן עב יותר, וכמו במקום הקשר שקושרין ב' דברים יחד הוא ג"כ עב יותר, וז"ע הכפתור שתחת שני הקנים, וענין התחברות ב' דברים יחד ז"ע העלאת מ"ן והמשכת מ"ד שעי"ז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי' שז"ע התחברו' והתקשרות ב' דברים יחד, וז"ע הכפתורים, ומה שמספרם י"א יובן ע"פ מה דאיתא בס"י כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו ועשר אצבעות רגליו, וברית יחיד מכוון באמצע, והיינו כי עשר אצבעות רומז לע"ס וברית יחיד זהו"ע מה שלפני א' טמה אתה סופר שהוא בחי' מה שאנת הוא חד ולא בחושבן, והיינו שע"י בחי' הכפתורים שהם בחי' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד ממשיכים מבחי' חד ולא בחושבן שיומשך בבחי' ע"ס כו', ט' פרחים ז"ע בחי' צדיק כתמר יפרח, וכתיב יציץ ופרח ישראל, שז"ע בחי' התגלות אלקות שיהי' לע"ל, וענין מספר מ"ב שבין כולם יובן ע"פ מה שנודע ממ"ש במ"א ששם מ"ב הוא כנגד כ"ב אותיות התורה ועשה"ד ועש"מ, וכתיב עשרה עשרה הכף שעשה"ד מכוונים כנגד עש"מ, והיינו שצריכים להמשיך מעשה"ד בעש"מ, וז"ע ב' יודי"ן שבתמונת אל"ף שעש"מ הם משם אלקים של"ב פעמים אלקים נזכר בעש"מ שע"י נבה"ע שעולם מל' העלם והסתר, וזהו מבחי' יו"ד התחתון שבאל"ף היינו בחי' ח"ת, אמנם עשה"ד הם מבחי' גבוה מאד, ולכן עשה"ד מתחיל באל"ף שהוא אותיות פלא כתר, וע"ז רומז יו"ד העליון שבאל"ף עם קוצו, וצריכים לחבר ב' בחי' אלו והיינו ע"י כ"ב אותיות התורה שעי"ז מחברים הב' יודי"ן עשרה עשרה שיומשך מעשה"ד בעש"מ כו', וזהו שכללותן הם מ"ב, וזהו שאמר דבר ואמרת במנורה לפי שדבר הוא עשה"ד ואמרת הוא עש"מ שע"י מ"ב דברים שבמנורה מתחברים יחד.

י) אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. והענין דהנה ארז"ל במד"ר נשא תוך פי"ב שכל מה שהי' בעולם הי' במשכן בראשית ברא כו' את השמים ובמשכן יריעות המשכן דכתיב נוטה שמים כיריעה, בשני יהי רקיע ויהי מבדיל, במשכן והבדילה הפרוכת, בשלישי יקוו המים במשכן הכיור, ברביעי יהי מאורות במשכן המנורה שהמנורה הי' נגד המאורות, נמצא פי' אל מול פני המנורה היינו מאמר יהי מאורות, וא"כ צ"ל מהו"ע מה שיאירו ז' נרות המנורה בבחי' מאמר דמאורות שהוא מול בחי' המנורה, אך הענין הוא דהנה בז' ימי בראשית האיר בחי' אור שנברא ביום ראשון שהי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו והקשו מדוע לא אמרו מתחלת העולם ועד סופו, אלא שהכוונה במ"ש מסוף העולם ועד סופו מסוף עדאת"כ מלמטלמ"ע שהוא תחלת עדאת"כ מלמעלמ"ט, ועד סופו סוף עדאת"ג, ונמצא שהי' אדם מביט בו בשני עולמות עדאת"כ ועלמא דאתגליא, ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו והיכן גנזו בתורה, וכתיב לעיל מה שהנרות קיימין לעולם ז"ע נר מצוה ותורה אור שהתומ"צ נק' נר, וא"כ ז' קני המנורה ז"ע בחי' ז' ספרי תורה שספר במדבר נחלק לג' ספרים עד ויהי בנסוע הארון, וב' פסוקים של ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע, ומן ויהי העם הוא ג"כ ספר בפ"ע, וזהו ז' ספרי תורה בחי' חצבה עמודיה שבעה שהם נגד ז' נרות המנורה, וע"י נרות המנורה יאירו ז' נרות את בחי' מול פני יהמנורה היינו בחי' מאמר דיהי מאורות ע"ד שארז"ל גבי שרה שהוסיפה על המאורות, ועד"ז יובן כאן היינו שיאירו ז' נרות המנורה את בחי' מול פני המנורה היינו בחי' המאמר דיהי מאורות שיומשך בו האור מבחי' אור שנברא ביום ראשון שהי' אדם מביט כו' שזהו הוספה על המאורות דעכשיו שהראי' אינה בערך כלל נגד הראי' שהי' ע"י הנברא ביום ראשון, וזהו שאמר יאירו שבעת הנרות, כי מול פני המנורה זהו מאמר יהי מאורות כנ"ל.

————————————