ועבד הלוי הוא

תשלועבד הלוי הוא

ועבד הלוי הוא. זח"א קנ"ו לכן ישכב עמך בלילה הוא הוא אהרן ומשה נר ימינא ושמאלא ובינייהו כלה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, ע"פ שנים עדים יקום דבר, כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם, ואגודתו, רמ"ז ר"פ צו.

עמה"מ ש"ו פס"ז דל"ז ע"ד ע"ד בפי' ובכל נפשיך שארז"ל אפילו הוא נוטל את נפשיך, במשנה פ"ט דברכות, הוא דוקא לשון נסתר שהוא בינה עלמא דאתכסייא נק' הוא כאומרו בזהר פ' קרח דקע"ח ע"ב ע"פ ועבד הלוי הוא דהיינו בינה שנוטלת נשמתם דצדיקייא לעלות עמהם למחשבה העליונה (י"ל היינו מו"ס דעתיקא שזהו עיקר בחי' המ"ן הוא כמ"ש בזח"ג דר"צ ע"א) וז"ש למשה שתוק כך עלה במח' כו' וע"י העלאה זו ממשיכים שיהי' יחוד ו"ה יחודא שלים ואז הנהר בינה יוצא מעדן להשקות את הגן דהיינו ת"ת ומשם דהיינו בינה יפרד והיה לד' ראשים דאתעבידו ד' מוחין דז"א והם ד' בתי דתפילין עכ"ל ועיין מענין ד' בתי תפילין בזח"ג ואתחנן דרס"ב גבי וממשיכותא דמוחא עילאה כו' ובסידור שער התפילין שכדי להיות ד' מוחין נמשך ע"י המשכה ממו"ס, ועכ"פ שזה למדנו פי' ועבד הלוי הוא ע"ד אפילו הוא נוטל את נפשיך ועי"ז ממשיך יחודא שלים דאו"א שיהי' ונהר יוצא מעדן כו'.

ב) שער קרית ארבע פצ"ג דק"ב ע"ד וז"ש הוי' הוא האלקים פי' הוי' הוא עתיקא ומתלבש בזעיר שהוא אלקים (ע' זח"ג נשא דקמ"א ב' ע"פ וייצר ה' אלקי') ע"י הוא שהוא בינה כמ"ש ועבד הלוי הוא עכ"ל וע"ש שהמשכה זו לתקן בחי' לא ידון רוחי באדם, עיין זח"א דל"ז סע"ב ודנ"ח ע"א, וא"כ פי' ועבד הלוי הוא י"ל לוי לשון חיבור שמחבר בחי' ש' הוי' דע"ק בשם אלקי' ז"א ע"י הוא בינה, והתחברות זו זהו ג"כ ענין תפילין דמארי עלמא כנ"ל ססעי' א'.ג) שער הנ"ל פרק ק"ה דק"ה ע"ד בענין זווג ישראל ולאה, וז"ל ונקראים הוא בלשון נסתר כי הם מעלמא דאתכסייא ועד שם אימא עילאה מכסה עד ראש רחל ועז"נ וישכב עמה בלילה הוא דהיינו ישראל עם לאה עכ"ל, ועיין זח"א ויצא קנז"ב כדין וישכב עמה בלילה הוא הוא דסתים מכולא הוא דכל ברכאן וקדושין נפקין מתמן יעקב לא כתיב אלא הוא עכ"ל וכ"כ שם דקנ"ו סע"ב ודקנ"ז ע"א, ויש לפרשו ע"ד מ"ש בזח"ב תרומה דקמ"ו סע"ב ישקני ההוא דסתים ובמה בההוא רתיכא עילאה דכל גוונין מתחזין ביה היינו ע"י ת"ת נמשך בה ההשפעה מהכתר ע"ד בריח התיכון המבריח מן הקצה כו', ועיין מענין זיווג ישראל ולאה דהפי' המשכות מהמדו' שבשכל אל אותיות המחשבה בסידור ע"פ אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, סד"ה וישב יעקב, בה"ז חיי קל"ג א', ועיין עוד בבה"ז ס"פ חיי על המאמר שם דקל"ג א' בענין יעקב משמש במרום והוא היחוד למעלה מן החזה והיינו כמ"ש במק"מ שפי' יעקב משמש במרום הוא זיווג יעקב עם לאה, ועד"ז יובן מ"ש בת"א סד"ה וישב יעקב בפי' בארץ מגורי אביו כו', וע' עוד מזה בת"א פ' אמור בד"ה ביאור ע"פ והניף הכהן אותם ספ"ד בפי' ענין לאה ורחל, ועמ"ש מזה בת"א פ' ויצא בד"ה וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה, גדולה במתנותיה כהונה לעולם, ואיתא במדרש ר"פ קדושים ע"פ ואתה תשלאמרום לעולם ה', רוממות אתה נוהג בעולם נתת כהונה לאהרן לעולם כו' הרי בחי' זו דלעולם נמשך מבחי' ואתה מרום שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי כמ"ש במא"א^* וכיון שבחי' זו נמשך ללאה דוקא היינו שם ה' גדולה לאה, להיות גדולה במתנותיה כהונה לעולם כו' הרי נמשך בה מבחי' ואתה מרום לעולם ומזה יובן עומק דברי הזהר והאריז"ל שפירשו ענין יעקב משמש במרום שזהו זווג יעקב עם לאה, כי בזווג זה נמשך מבחי' ואתה מרום דוקא, ע' פרדס ערך רם כ' יש שפי' בכתר והוא פי' בבינה וכ"כ בערך ירום, והכל א' כמ"ש בת"א בביאור המזוזה בימין בסופו בענין שמו הגדול, והנה ה' גדולה היא ה' ראשונה דשם הוי' והיחוד זה זהו יחוד י"ה שנמשך בזה מהכתר כמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי ובביאור ע"פ אלה פקודי המשכן ומבחי' זו נמשך בזווג דיעקב ולאה, ומזה יש להעיר לפסוק כי יעקב בחר לו י"ה כו', וזהו ענין וישכב עמה בלילה הוא יש כ"ב וזהו ענין ועבד הלוי הוא, וזהו מ"ש בזח"ג שמות די"א סע"ב ע"פ וילך איש מבית לוי וילך איש דא קודב"ה דהיינו ז"א מבית לוי דא קוב"ה אתר דחכמה עילאה וההוא נהר (שהוא בינה) מתחבראן כחדא ולא מתפרשין לעלמין הרי בחי' לוי נק' יחוד חו"ב ואפ"ל יחוד זה זהו ע"י שער החמישים דבינה שהוא הממוצע בין אין ויש דחו"ב, וע' זח"א בראשית דל"א א' ע"פ לעומת המסגרת.

עמה"מ קכ"א קכה"ב קכו"ד קכח"ב קמא"א קמג"ד, רבות רכ"ב, זח"ג נא"ב צט"ב ח"ג פא"ד פה"ג פח"א, בחיי לד"ד קלד"א רב"ד, של"ה שעד"ב, זח"א קנד"ב. ע' סש"ב פ"ן בענין הלוים כמעלת הזהב בינה על הכסף חסד, וזהו ענין בכל מאדך ובינה נק' הוא והחכמה נק' אתה ושם שלע"ל יהיו הלוים כהנים ע"ד קין הוא הבכור, ולכן ולא בכסף תגאלו, והנה נר חנוכה שמונה נרות א"כ הארה מבחי' כנור של שמונה נימין לכן הוא בשמאל גבו' לומר שאז יהיו הגבורות מזוככים כמו זהב כו' מצפון זהב יאתה כו'.

ד) שער הנ"ל ס"פ קמ"ה דק"כ ע"א נמצא שכל הארת אריך אנפין א"א לזעיר לקבל כ"א ע"י אימא המקשטו ומשמרו בסוד הקפתה אותו בשמותיה הקדושים שלא יאחזו ויינקו ממנו הקליפות שנאמר אני הוי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן עכ"ל, כוונתו דמ"ש הוא שמי, הוא היינו הבינה שנק' הוא ועמש"ל פ"ב בפי' הוי' הוא האלקים ועיין בלק"ת בד"ה שובה ישראל בפי' מ"ש ב"פ הוי' הוא האלקים כו', נמצא פי' ועבד הלוי הוא להמשיך בחי' אני הוי' הוא שמי ועי"ז וכבודי כו'.

ה) שער רישא דז"א פ"ח דקכ"ה ע"ב גבי בלילה ההוא נדדה שנת כו' ונהפוך הוא דהיינו ז"א ע"י אמא שנקראת הוא שנאמר ועבד הלוי הוא וע"י אריך שנקרא ג"כ הוא מתלבנים דיניו וממתיקים אותו כו' ואז כל הדינין נהפכו אל צוארו הרע כו', וע' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה בענין ויהפוך כו' את הקללה לברכה.

תשלבו) שער הנ"ל פ"ו דקכ"ו ע"ד כמש"ל ס"ב, שער הנ"ל פרק הנ"ל דקכ"ח ע"ב ענין אל קנא הוא העיר ג"כ מענין ועבד הלוי הוא, שער הנ"ל ר"פ לב בענין הלוים והעבירו תער מפני שהשערות שלהם הם דינין ששרשם מאימא ועבד הלוי הוא ואימא אין לה שערות כו', וע' בלק"ת ע"פ ויקח קרח כו', וכ"כ עוד דקמ"ג ע"ד פל"ה והביא מהזהר פ' תזריע דמ"ח ע"ב ע"פ ואיש כי ימרט ראשו כו'.

ז) זח"ג פ' קרח דקע"ח ע"פ ועבד הלוי הוא שבחי' צד השמאל לא נשלם בבריאת העולם יעו"ש (ועמ"ש בלק"ת בד"ה עולם לאכסדרה הוא דומה) כיון דאתקדשו ישראל ואשתלימו בדרגיהן (ע' בזהר ר"פ במדבר דקי"ז ע"א) ואשתכחי ליואי בסטר שמאלא כדין אשתלים ההוא פגימא דעלמא דמסטר שמאלא וע"ד בעאן לאתדכאה ליואי (ע' זהר בהעלותך דקנ"א ע"ב ע"פ קח את הלוים ובהרמ"ז שם שטהרת הלוים להעביר שערם כנ"ל סעיף ו' ואזי אהרן מניף אותם להעלותם לשרשם שהוא בינה כו') וכדין כולא אתכליל בימינא (ע' זהר ר"פ קרח דקע"ו א') ובג"כ כתיב ועבד הלוי הוא הוא אשלים לסטר שמאלא הוא אשלים לפגימו דעלמא, ואפילו ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא, ליואה בארונה אשלים לכולא עכ"ל, ובמק"מ שם וז"ל ופי' שתחלה היו הקליפות יונקים מהגבורות לפי שלא נמתקו מדין הקשה שבהם וע"י הלוים שהיו בדוכנם ונכפפים לכהנים אזי שמאלא אתכליל בימינא כו' עכ"ל וע' בבה"ז שם ובבה"ז ס"פ אחרי על המאמר שם דע"ט ע"ב הביאו עלי כפרה הנועדים על ה', איך יניקת החיצונים מהגבורות זהו ע"ד בבי"ע לפי ששם הם מופרדים מהחסדים משא"כ באצי' ששם הכל אחדות, ועד"ז כלאים אסור גדול ובציצית ובבגדי כהונה שרי, והנה בזו"נ דאצי' ג"כ אין הגבורות מתאחדים כ"כ עם החסדים אבל בחו"ב אשר חכמה מקור קו הימין חח"ן ובינה מקור קו השמאל בג"ה שם הם מיוחדים בתכלית שהרי חו"ב נק' תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין, ע' זהר פ' חיי דקכ"ג א' בענין עשרים שנה ושבע שנים, וא"כ באו"א החו"ג מיוחדים בתכלית, ועוד שהרי הם מלבישים חו"ג דא"א ובא"א נאמר לית שמאלא בהאי ע"ק, ולפיכך ע"י ועבד הלוי הוא שמעורר בבחי' בינה וכנ"ל ס"ג והיינו יחוד חו"ג, ולכן ע"י המשכה מהבינה בז"א כנ"ל ס"ב וס"ד עי"ז פועל הלוי שיהי' שמאלא דז"א ג"כ אתכליל בימינא ולא יהי' שום יניקה מהשמאל ג"כ ולכן הוא אשלים לסטר שמאלא. ומכ"ז יש להעיר לענין מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, שע"י נר חנוכה משלים סט' דשמאלא ג"כ ע"ד ועבד הלוי הוא והיינו כי נר חנוכה הוא שמונה ימים, ע"ד למנצח על השמינית שהוא בינה, וכענין כנור של שמונה נימין, כנור כ"ו נ"ר כמ"ש במ"א, ובכח הבינה דוקא יוכל להשלים סט' דשמאלא ג"כ, אך היינו ע"י מזוזה מימין דכמו שטהרת הלוים הי' ע"י שאהרן הכהן הי' מניף אותם ומגביה אותם לשרשם בחי' בינה ויובן ע"ד מ"ש בת"א פ' תולדות סד"ה אלה תולדות יצחק בן אברהם כו' ע"ש כמ"כ הכח להמשיך נר חנוכה בשמאל זהו ע"י המזוזה מימין כו'.

ח) עמ"ש בבה"ז תזריע מח"ב בענין ואיש כי ימרט ראשו ובזח"א ויחי דרי"ז א' עד לא גליש דא רישא דמאריה כו' וה"ע וישב אותם אברם וארז"ל תשלגבמדרש פ' לך פמ"ד וישב אותם ע"י התשובה כו', וזהו ענין הלוים, וע' במא"א אות ג' סי"ט גלח רישיה דמאריה כו', להעביר הדינים ע"י מעשים טובים כו'.ט) עיין במא"א אות ה' סי"ג שהבינה נק' הוא ולא החכמה לפי שהיא כתר לז"א וזהו ע"ד בכל מאדך המאד שלך מעורר למעלה בחי' א"ס, משא"כ אצל מי שהוא או"פ אף שהוא גדול יותר והאהבה גדולה עד"מ או"פ של אדם גדול גדול מאהבה דמאדך של אדם קטן עכ"ז כיון שהוא או"פ אינו מעורר רק או"פ אבל אה"ר דמאדך אף שהוא רק מאד שלך מעורר בחי' א"ס, ולכן הבינה לפי שהיא כתר לז"א נק' הוא משא"כ החכמה, וא"כ ועבד הלוי הוא לבא לבחי' בכל מאדך ש' מ"ב פ' ראשונה דק"ש, ועמ"ש סד"ה אלה פקודי המשכן בענין עבודת הלוים ביד איתמר כו', והנה בכהנים כתיב אתה כמ"ש אתה כהן לעולם וכמ"ש בזח"ג בלק דקצ"ג ע"ב ובפ' עקב דף רע"א סע"א וכתיב וילוו עליך וישרתוך, וכתיב ויבדל אהרן להקדישו קד"ק בדה"א סי' כ"ג י"ג, והרי הוא גבוה מבחי' אתה אך כי הוא דגבי לוים היינו בינה שם שורש מדריגת הלוי ובחי' אתה דגבי כהן זהו חכמה שמלביש לחסד דאריך עיין מא"א אוף אלף סעיף קל"ז, וא"כ אתה דבחי' כהן גבוה יותר מבחי' הוא דגבי לוי וכמו שא"פ דאצילו' גבוה יותר מהמקיף דבריאה כן באצילות עצמו בינה הוא בריאה שבאצי' ונעשית כתר לז"א יצירה שבאצי' ע"ד מי ברא אלה וזהו המקיף דז"א הכתר שלו נק' הוא ובחי' חכמה הוא א"פ ונק' אתה אבינו אבל הוא א"פ דאצי' שבאצילות ולכן ויבדל אהרן מהלוים כמו שמבדילין בין קדושת שבת לקדושת יו"ט, ובעבודת ה' י"ל הלוים הוא בכל מאדך רעותא דליבא הוא הכתר של המדות אהוי"ר וחכמה אור פנימי היינו שורש התורה דמחכמה נפקת שהיא גבוה הרבה גם מהכתר של המדות ואפ"ל שזהו מעלת רשב"י יותר מחסידים הראשונים שהם עסקו ט' שעות ביום ברעותא דליבא כתר דז"א ע"ד ועבד הלוי הוא, וזהו גבוה מחב"ד דז"א התורה כמו שנמשכה בז"א ולכן עז"נ ששים המה מלכות ששים מסכתות אחת היא יונתי רעו"ד זהו גבוה מעסק התשבע"פ כמ"ש בלק"ת בשה"ש ע"פ זה דששים המה כו' דרוש הראשון, אך רשב"י שעסק בנגלה וחיבר זה עם פנימית התורה חיבר גליא שבתורה עם הסתים עוטה אור כשלמה ע"י עסקו הרבה בפנימיות התורה עי"ז הגיע לחכמה דאצילות שלמעלה מבחי' הבינה והכתר דז"א.

י) ע"ל סעיף ז' דע"י הלוים נתקן זה קו השמאל, ואיתא במדרש פ' נח פל"ז חמשה הוא לטובה אברם הוא אברהם, הוא אהרן ומשה כו', וחמשה הוא לרעה, הוא היה גבור ציד הוא עשו כו', ואית לן חד הוא דטבא מן כולהו הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו, וכ"ה במדרש באסתר ע"פ הוא אחשורוש, וי"ל כי יש ה' חסדים וה' גבורות והם כנגד ה' אצבעות של יד ימין וה' אצבעות של יד שמאל, ובמא"א אות ה' סעיף יו"ד כ' ה"ח כתר חכמה חסד ת"ת נצח ה' גבורות בינה גבורה הוד יסוד מ' וע"ש אות ח' סכ"ז בענין ימין ושמאל, וע' פרדס ערך חמשה ושער א' בתחלתו בענין ע"ס במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש כו' ושם פ"ב פי' כמ"ש המא"א הנ"ל, ובפ"א פי' כי כתר חו"ב חו"ג הם ה' אצבעות של יד ימין ת"ת נה"י מ' הם ה' אצבעות של צד שמאל ולפי' זה א"ש משארז"ל נטה תשלדימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, והנה ידוע שורש יניקות החיצונים הוא מקו השמאל דוקא כי מה"ג נמשך ומשתלשל השפע בק"נ כמ"ש בלק"ת פ' חקת בד"ה ויקחו אליך פרה אדומה איתא במשניות ושם פ"א ענין פרה פר ה', ה"ג מנצפ"ך מקור התחלקות האותיות הדבור כו', וזהו ג"כ ענין שעורה שעור ה' ושעורה מאכל בהמה בחי' פרה הנ"ל, וההתחלקות אותיות הדבור כדי שיהי' ריבוי הנבראים, וכמ"ש באג"ה סד"ה ויעש דוד שם ועי"ש סי' ו' בד"ה^*, אך למעלה הוא ביטול היש וז"ס עיר אלקינו ע' בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים וארא אבל אח"כ למטה נעשה יש ודבר נפרד ע"י כרחל לפני גוזזיה נאלמה שאין הדיבור מאיר בגילוי, נאלמתי דומיה החשתי ע"ד שנאמר ותהי להם הלבנה לאבן ובנו עיר ומגדל הפך הביטול דבחי' גדול הוי' ומהולל מאוד בעיר אלקינו, וז"ס חמשה הוא לרעה שהן נמשכים מסוף ה"ג הנ"ל וראשיתן נמרוד שהוא הי' ראש דור הפלגה שבנו העיר ומגדל, ומ"מ יניקתם מבחי' הוא היינו מבחי' כמה ארך אפים לפניו שבחי' זו נק' הוא כמ"ש והוא רחום יכפר עון כו', אלא שמשם נמשך להם החיות ע"י שבה"כ ע"ד שקליפה קדמה לפרי עיזי מסגן ברישא כו' וזהו ע"ד ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וע"י הסתר זה שבבחינת ההוא נמשך להם יניקה משא"כ מבחי' זה ולכן אמר עשו למה לי זה, ואפ"ל שז"ש בנמרוד גבור ציד לפני הוי' לפני ה' דייקא ע"ד אם תגביהי כנשר לינק מבחי' דקמיה כחשיכה כאורה בת"א בד"ה ויאבק איש עמו ובד"ה וארא אל אברהם בענין קוב"ה סליק לעילא לעילא כו', והיינו ענין הסתר אסתיר פני ביום ההוא כו' שבחי' ז"א הוא בבחי' עיבור בבינה, וע' זח"ג פ' אחרי ע"ד סע"ב ובפרדס ערך הוי וערך אוי, ומש"ש בזהר דבבחי' אוי לא מהני תשובה כי תשובה רק תשוב ה' י"ל שזהו שארז"ל ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה היינו ע"י ג' בחי' אלו יחד, ע' לק"ת בשה"ש בד"ה מי יתנך, וזהו הוא מתחלתו ועד סופו ברשעו ע"ד רשע ורע לו והוא כי בק"נ יש טו"ר ע"כ נופלים בו הרהורי תשובה משא"כ בג"ק שלמטה מק"נ שאין בו טוב כלל, והנה חמשה הוא לטובה הן בחי' ה' חסדים וכענין ה"פ אור שבמעשה בראשית שענינם להמשיך מבחי' הוא מההעלם אל הגילוי וכמו כי הוי' הוא האלקים, הרי ע"י הוא נמשך חיבור ויחוד ש' הוי' בשם אלקים, או י"ל ענין הוא לטובה שהוא ג"כ בחי' עלייה, אבל אין העלייה ע"ד הסתר פנים כ"א אדרבה ע"ד ויושע ה' את ישראל ביום ההוא כו' וכענין ומשה עלה אל האלקים וכענין עולת שבת ועולת תמיד שהעליות הן עליות הכלים שיאיר בהן האור יותר, וזשארז"ל סנהדרין פ"ב דכ"א סע"ב בענין הוא עזרא עלה מבבל שהעלייה בבחי' תורה דוגמת ומשה עלה והוא עזרא זהו אחד מחמשה הוא כנ"ל, וא"כ הוא מתחלתו ועד סופו ע"ד שאור החסד אינו מתעבה כו'.

עוי"ל פי' הוא שהמקיף והפנימי מחוברים יחד וזהו אברם הוא אברהם כו' ויש בחי' זו בקדושה ואז זהו תכלית הטוב וזלעו"ז בקליפה כו' והנה גבי אברם הוא אברהם היינו שהאיר בו מבחי' כתר הוא דא עתיקא כמ"ש בתו"א ר"פ לך, וזהו בחי' גבוה כמ"ש במ"א שמה שאמר ריב"ז איני יודע באיזו דרך מוליכין תשלהאותי שנסתפק על בחי' כתר שבנשמתו אם האיר בו אף שהי' זה מגודל ענותנותו עכ"פ מבואר שזהו בחי' עליונה מאד וכנודע שהכתר הוא המחבר א"ס עם האצי' כו', וחיבור זה של המקיף דאברהם עם הפנימי יובן ע"ד משה משה לא פסיק טעמי' בתו"א בביאור ואלה המשפטים דקכ"ז ע"ג כי משה שבאצי' ושבבריאה שוין, וזהו הוא משה כו', והגם ששם פי' דאברהם אברהם פסיק טעמי' מ"מ י"ל הפסיק ג"כ מחבר ג"כ ב' בחי' אברהם, וע' ביאור כי תצא שגלוי המקיף של הנשמה בחי' מזלי' גבוה מגילוי אליהו.

יא) והנה אית לן חד הוא דעדיף מכולהו זהו אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בחשבון ע"ס, והוא כתר עליון דאצי' המחבר א"ס עם האצי' כו', וזהו ועבד הלוי הוא להמשיך בחי' הוא הוי' אלקינו, ועי"ז מונע התפשטות חמשה הוא לרעה שמבחי' השתלשלות הה"ג, כי אף שיניקתם מבחי' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא כו', זהו עדיין מבחי' עורף דא"א, אבל מבחי' פנימיות הכתר נמשך יאר ה' פניו אליך ישא ה' פניו אליך, וזהו כי גבוה מעל גבוה שומר, גבוה זהו ענין יום ההוא, אך יש בחי' גבוה יותר ומשם נמשך הגילוי, וזהו אשירה להוי' כי גאה גאה ב"פ גאה ועי"ז סוס ורוכבו כו', ובחי' אשירה זהו בחי' הלוים שעבודתם השירה וזהו ועבד הלוי הוא כו', וי"ל ג"כ שבחי' זו זהו ענין יד רמה שלמעלה מבחי' ימין ושמאל כו' ע' בת"א בד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון, והיינו כי ימין ושמאל שייך באצי' ושם הם ה"ח וה"ג עשר אצבעות, אבל בע"ק לית שמאלא בהאי עתיקא, וא"כ לא שייך משם יניקת הגבורות קשות, וזהו אית לן חד הוא דעדיף מכולהו כו', ולפמש"ל דפי' הוא משה ע"ד משה משה לא פסיק טעמי' א"כ עד"ז הוא הוי' אלקינו, זהו ג"כ התחברות ב' שמות הוי' מה שעכשיו הוי הוי' ופסיק טעמא בינייהו יתחברו יחד ממש וז"ש ביום ההוא יהיה הוי' אחד כו' כולו הטוב והמטיב שיהי' ז"א במדרגת א"א דלית שמאלא כו', וזהו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' זה הוי' ה"ז ענין הוא הוי' אלקינו, והנה הוא פי' בשל"ה בהקדמה ר"ת הוא ושמו אחד, והיינו שמזה יומשך שיהי' השם נקרא כמו שנכתב וזהו אית לן חד הוא דעדיף מכולהו שבחי' הוא דמשה היינו התחברות אצי' בבי"ע אכן הוי' אלקינו שיאיר ע"ק ממש בז"א ויהי' נק' כמו שנכתב יומשך גלוי זה בבי"ע, גם חד הוא זהו ע"ד ב"פ הוי' הוא האלקים בד"ה שובה שבחי' הא' זהו שנמשך ע"י משה כו' אבל בחי' הב' זהו הגילוי דלע"ל, וזהו אית לן חד הוא דעדיף מכולהו, ואפ"ל לכן לע"ל יהי' הלוים כהנים כמ"ש בסש"ב פ"נ היינו ועבד הלוי הוא כו', ואפ"ל פי' אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון היינו ב' הבחי' דהוי' הוא האלקים שנז' בד"ה שובה הנ"ל, ועמ"ש ע"פ והוא עבר לפניהם.

יב) עוי"ל לענין ועבד הלוי הוא, להעיר מענין בעלי תשובה וצדיקים עיין בת"א בד"ה וישלח יעקב, ועמ"ש ע"פ מי יתנך כאח לי בלק"ת בשה"ש ועיין בזהר פ' ויקרא דף י"ו ע"ב שהבע"ת ממשיך בבינה ומבינה עד היסוד והצדיק ממשיך מיסוד למל', והענין ע"ד שכ' בת"א פ' בראשית בביאור כי כאשר השמים החדשים שבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד וזהו כל הנקרא בשמי משא"כ בי"ע הוא עולם הפירוד ושיומשך בבי"ע שיהי' ג"כ היחוד כמו באצי' זהו תשלוע"י תומ"צ רצוא ושוב, וע' מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה דרוש הראשון, וזהו בחי' הצדיקים כי ת"י כל הנקרא בשמי צדיקייא דאתקרי בשמי, ולכן ג"כ שם צבאות בצדיק, וזהו ענין ונתתי שלום בארץ כי שלום חיבור ב' הדיעות שמלמטלמ"ע ושמלמעלמ"ט, בן פורת יוסף אותיות תופר כו', אבל הבע"ת ממשיך תוספות אור מא"ס ב"ה באצילות והיינו כי באצי' ג"כ יש ב' בחי' ג"ר כח"ב וז"ת, ובינה שכינתא עילאה הנקרא תשובה משכנת ג"ר על ז"ת כו', והנה בינה נק' על הוי' כי בה התגלות עתיק והוא על הוי' ז"א, וזהו ענין יוהכ"פ לפני הוי' תטהרו, והנה ונהר יוצא, יש בו ב' פירושים הא' כי יסוד אבא נק' ונהר יוצא מעדן חכמה ומו"ס להשקות את הגן בינה וז"ס ג"ע העליון, והב' ונהר יסוד ז"א יוצא מעדן להשקות את הגן מל', וזהו ענין ב' המשכות הנ"ל, וא"כ הצדיק ממשיך מסוכ"ע ז"א דאצילות הנק' קודב"ה בממכ"ע מ' ובי"ע בחי' בן פורת ותופר כו', והבע"ת ממשיך מע"ק המאיר בבינה שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע ואינו בגדר עלמין כלל שיאיר בז"א שהוא סוכ"ע כו', וא"כ אעפ"י שמעלת בע"ת גדולה יותר עכ"ז יש מעלה בצדיק שבו ועל ידו דוקא נמשך הגלוי בבי"ע וזהו ענין הדירה בתחתונים, והטעם שהכח הזה בצדיק דוקא כי יסוד זהו כח ההשפעה למטה, ועמ"ש ע"פ אל יתהלל החכם כו' כ"א בזאת יתהלל כו' וע' בד"ה לך לך והיינו כי בינה עד הוד אתפשטת ויסוד אבא ארוך א"כ ע"י בינה שהיא תשובה לא נמשך רק עד הוד, ויסוד מקבל מאבא וא"כ בבחי' זו צדיקים גבוהים יותר כו', או ע"ד משה ואהרן שמשה הי' כבד פה כו' והורדת השפע למטה זהו ע"י אהרן וכמ"כ הוא ענין תושב"כ ותושבע"פ כו', ולדרך הראשון לכאורה קשה א"כ הצדיקים שרשן גבוה יותר, ואפ"ל הנה ענין תשובה זהו בכל מאדך וידוע הפירוש דר"ל מאד שלך שלפי ערך הכלי שלך הוא בלי גבול, וזהו בחי' מאדך ואף שלגבי מי שהוא גדול יותר במעלה ומדרגה אהבת מאדך של זה היא אצלו מוגבלת ואינו נק' אצלו כלל בכל מאדך וכמו תינוק כשמתאוה דבר הוא בתוקף גדול ויוכל רוחו לצאת מתוקף תשוקתו כמו בגעגותו לאמו כו' משא"כ בגדול שיכול לעצור התשוקה בלבו ולסבול העדר רצונו ואינו ניכר כלל כו', ועד"ז יובן ענין אהבה גדולה שאצל מי שאין כלי מוחו ולבו גדול כ"כ נק' בכל מאדך ממש ותשתפך נפשו אל חיק כו' ולגבי מי שמוחו ולבו גדול אהבה כזו וגדולה מזו מתיישבת עדיין בלבו ולא הגיע עדיין לבחי' מאד כו', ומ"מ כיון שלגבי זה התחתון היא בכל מאדך היא דוקא מעורר בחי' א"ס כו', משא"כ האהבה של העליון המוגבלת בכלי שלו לפי שהכלי גדולה יותר הוא אינו מעורר רק בבחי' אצי' בחי' צדיק כו' והרי מ"מ כלי שלו גבוה יותר וזהו ענין צדיקים ובע"ת כו' אשר בע"ת שרשם מבינה הנק' בכל מאדך ונק' הוא וצדיקים שרשן מחכמה שאינו נק' הוא כ"א כי אתה אבינו, וז"ל המאו"א אות ה"א סעיף י"ג הוא כינוי לבינה וכ"ש לכתר ולא מפני ההעלם נקרא הבינה הוא שהרי חכמה נעלם יותר ונקרא אתה אלא כי ת"ת דבינה נעשה כתר לז"א וכל כתר נקרא הוא עכ"ל והוא מהע"ח של"ד פ"ב, ועיין מענין הוא באדר"ז דר"צ ע"א מבואר דהוא בע"ק ואתה בז"א, וא"כ אין התירוץ מובן כ"כ דכיון שהחכמה גבוה מהבינה וגם ת"ת דאבא הוא נשמת הכתר דז"א שמתפארת דבינה, א"כ אמאי הבינה נק' הוא ולא החכמה ולפמ"ש י"ל כי הבינה היא מקור המקיפים ר"ל לגבי ז"א שהוא א"פ ו' של שם והבינה היא אצלו כמו הכתר אל החכמה, ולכן תשלזהיא בחי' אהבה רבה דבכל מאדך וכדמשמע בזהר פ' וארא דכ"ז ע"א גבי ובכל מאדך לאכללא לון לעילא באתר דלית ליה שעורא כו', וע' בלק"ת פ' עקב בד"ה ולהבין שורש קישור בענין דחילו ורחימו רחימו ודחילו, אהבה זוטה האהבה שע"פ השכל זהו ו"ק דז"א ואה"ר שלמעלה מהשכל זהו בינה דהיינו הב' בחי' רחימו וא"כ לכן נק' הבינה הוא בחי' המקיף שלמעלה מהכלים דז"א ונק' כתר כו' משא"כ חכמה היא או"פ אלא שהיא או"פ מבחי' עליונה יותר מז"א ומבינה כו' והמקיף שלו זהו א"א כתר הכללי כו' וכמו ערך פנימי דבריאה לגבי מקיף דיצירה כו' כמו כתר דיצי' וחכמה דבריאה כו', ומ"מ מצד שהבינה היא כתר ומקיף ונק' בכל מאדך ע"כ עי"ז מעורר התגלות עתיק שהוא הכתר הכללי, וזהו ענין בעל תשובה, שהבינה נק' תשובה, משא"כ החכמה היא א"פ ונק' אתה ולכן עליות יוהכ"פ הוא ע"י אימא עילאה דוקא ומ"מ הרי החכמה היא או"פ הגדול גם מהמקיף והכתר דז"א, וזהו ענין הכהנים שהם בחי' אתה כמ"ש אתה כהן לעולם וכמ"ש בזה בזהר פ' בלק דקצ"ג ע"ב ובפ' עקב דף רע"א סע"א והרי הכהנים הם למעלה מהלוים שהכהנים הם מבחי' קדוש כמ"ש את הקדוש והקריב אליו והלוים נאמר בהם לטהרם שהם מבחי' טהור, ועמ"ש מזה בלק"ת פ' ראה בד"ה ושמתי כדכד ולכן נאמר ויבדל אהרן להקדישו וכמש"ל סעיף ט', אלא מטעם הנ"ל שהאתה דכהן הוא מחכמה הגבוה מבחי' בינה בחי' הוא דלוים כו' וכמו כן הצדיקים שרשן מחכמה ומחמת זה כחן גדול להמשיך האור בבי"ע שזה בא מהחכמה כי בינה רק עד הוד אתפשטת וביסוד מאיר החכמה כמו הראייה שמתפשטת למטה מהשמיעה כו', וזהו ענין אברהם שהי' צדיק ור' אלעזר בן דרודייא שהיה בעל תשובה, ומבמ"א בענין יש קונה עולמו בשעה א' שעי"ז הגיע למעלה עליונה גבוה מאד כו', ועמ"ש במ"א שעד"ז הוא ההפרש בין חסידים הראשונים שהיו שוהין בתפלתן ט' שעות ביום בבחי' בכל מאדך א' היא יונתי יחידה שלמעלה מסמך מלכות ששים מסכתות שהן בו"ק דז"א הכלולים מיו"ד שיתא סדרי משנה שהרעו"ד גבוה מבחי' זו ובין רשב"י שהי' עסקו בתורה בפנימי' שהגיע לבחי' אתה אבינו דחכמה שלמעלה מבחי' הוא דבינה כו'.

————————————