ביאור הדברי' ע"פ ויקח קרח כו'

תרסחביאור הדברי' ע"פ ויקח קרח כו'

ביאור הדברי' ע"פ ויקח קרח כו'

הנה צ"ל תחלה ענין א"פ וא"מ ועגולים ויושר והענין הוא כי א"פ היינו מה שנכנס ומתיישב בהכלי והוא בחי' יושר והדרגה מעלה ומטה חב"ד חג"ת נה"י ובחי' א"מ הוא לעולם מה שאינו נכנס בהכלי כלל מפני גודל רוב אורו ונשאר למעלה מן הכלי בבחי' מקיף וגם הוא בבחי' עיגול שמקיף הראש והרגל כאחד. והנה כל המקיפים נמשכו מבחי' עיגולים ולא מבחי' יושר ואף שהם נמשכים מהקו וחוט אעפ"כ שרשן הוא מבחי' העיגול הגדול המקיף את הקו וחוט, (וצ"ל שהוא ע"ד מ"ש במ"א איך שרש כל הכתרי' מכתר עליון והיינו כגון כתר דנוק' שנמשך מת"ת דז"א מ"מ שרשו באמת מכתר עליון כו' מאחר שנק' כתר וכך הוא כאן אף שהמקיפי' נמשכין מהקו שהוא בחי' א"פ מ"מ שרשן מהעיגול הגדול כו'). והנה ענין נ' אלפים יובלות שהוא עליות העולמות הוא הכל בא"פ (וגם בא"מ הנמשכים מהקו שנעשו מקיפי' אלו פנימים ונמשך מקיף עליון יותר כו' משא"כ במקיף העליון המקיף לכל העולמות בשוה א"כ גם אחר עליו' העולמות שיתעלה העשיי' להיות כבחי' אצילות ממש מ"מ כיון שמקיף לאצי' ועשיי' בשוה ממש א"כ הרי אינו מושג באצי' כמו בעשייה) שיתגלה אורות עליונים יותר בהכלים ע"י עליות והזדככות הכלים. כמו ג"ע התחתון שהוא לנו מתן שכר כמאמר מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי, שכדאי כל יסורי גיהנם כדי לזכות לנועם ה' וזיו תרסטהשכינה המאיר ומתגלה בג"ע התחתון, ובג"ע העליון גילוי אור גדול יותר עד שצריך לטבול בנהר דינור בעליית הנשמות מג"ע התחתון לג"ע העליון כדי לשכוח חיזו דהאי עלמא כך עד"ז הוא מג"ע התחתון לגבי ג"ע העליון ועד"ז יש מדרגות אין קץ כמ"ש במ"א בפי' נוצר חסד לאלפים כו'. והנה כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה. פי' שאדה"ר אלו לא חטא בעה"ד אזי הג"ע הי' אצלו מדור, ושם הי' מקיים המצות לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת (כי אלו לא חטא בעה"ד הי' עבודתו באופן ומעלה גבוה יותר מעכשיו כמ"ש ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו כו') כמו שאצלינו עתה הוא העה"ז אחר שנאמ' ויגרש את האדם כו' והקבול שכר אצלינו הוא הג"ע א"כ באדה"ר ע"ד שהי' קודם החטא שמה שאצלנו מקום קבול שכר עד דמוטב דלידייני' כו' זה הי' אצלו בחי' עבודה כמו אצלנו העה"ז א"כ ודאי הקבלת שכר שלו הי' למעלה מבחי' הג"ע. ומזה יובן ענין עליי' העולמות שיתגלה יותר אורות עליוני' בהכלים ומה שעתה הוא בחי' עולם האצילות יהי' לע"ל בחי' עשייה ממש, דהיינו שבחי' עולם העשיי' דלע"ל יהי' בו כמו מעלת הגילוי שבאצי' עכשיו (ע"ד שעולם עשיי' דאדה"ר הי' הג"ע וז"ש ויטע אלקי' גן כו' ויטע היינו בחי' עשייה אלא שלע"ל יהי' עליי' יותר) ובחי' האצילות דלע"ל יהי' יותר גבוה לאין קץ מבחי' שעכשיו נק' אצילות (ועמ"ש ע"פ כאשר השמים החדשים כו'), וזהו ענין העליות בנו"ן אלפים יובלות, וכ"ז מגיע רק בבחי' א"פ הנמשכים מהקו, אבל לגבי הא"מ המקיף מראש א"ק עד רגלי העשיי' בשוה שם אין שינוי כלל. וזהו ענין ב' הפסוקי' את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ממש, ומלא כל הארץ כבודו, וכבודו הוא בחי' לבוש כמו קארי למאנא מכבדותא, ולא אני ממש, רק כבודו ולבוש, אך מ"ש אני מלא זהו בבחי' המקיף הגדול שסובב לכל העולמות ולכן נאמ' השמי' והארץ בשוה, דסובב אין ר"ל מלמעלה כי לית אתר פנוי מיני' ממש וזהו אני מלא, רק שנק' סובב עד"מ לפי שהוא בהעלם ואין בו השגה והתלבשות, ומ"ש מכה"כ היינו בחי' א"פ הנמשך ומתלבש בתוך העולמות ומתגלה בהם ע"י עליות העולמות כו' בנ' אלפים יובלות כו' (וע"ד נוצר חסד לאלפים שיש אלפי' מדרגות כו' ועמ"ש במ"א גבי יבל הוא הי' אבי כל יושב אהל כו' ושם אחיו יובל כו' כי עליות העולמות נק' יובלות ע"ד ושם אחיו יובל והוא הכל בא"פ וכל העליות ע"י שיר וזהו אבי כל תופש כנור כו' אבל יבל הוא המשכת הא"מ אבי כל יושב אהל כו' ונק' הפנימי אחיו להא"מ שהרי מהמקיף הגדול נמשך הא"פ), והנה המשל לענין א"מ וא"פ יובן עד"מ באדם דהנה המחשבה ישנה בכל האיברים, כנראה בחוש כשעולה במחשבתו ורצונו לעשות מה בידו או לילך ברגלו אזי תיומ"י ממש תתנוענע הרגל או היד לפעול מה שעלה במחשבתו בלתי שיהוי רגע כלל לא אפילו בכדי הליכה והובאה אור המחשבה מהמוח להרגל א"כ זהו מפני שהמחשבה א"צ לימשך ולהתפשט מהמוח לרגל דא"כ הי' צריך שיהוי איזה זמן אלא ודאי שישנה ממש בהרגל כ"כ גם כן, אך מ"מ הרי אנו רואים שעיקר גלוי המחשבה הוא רק במוח, אלא הענין שבכל האיברים היא שם בבחי' מקיף שמקפת כל האיברי' ופועלת בהם אבל אין מתגלה מהותה בגילוי כ"א במוח אשר שם היא מתלבשת בבחי' א"פ משא"כ בהרגל עד"מ היא רק בבחי' מקיף ולכן אע"פ שיכהו על ידו או רגלו לא תתבלבל המחשבה מחמת זה משא"כ תרעאם יחלה או יכאב לו הראש תתבלבל המחשבה מפני ששם היא מלובש בדרך בחי' א"פ כו', וממשל זה ישכיל ויובן קצת ענין א"פ וא"מ הנ"ל שהמקיף פועל ומהווה ומחי' ומ"מ אינו מושג כלל בהעולמות וכמו עד"מ שהמחשבה פועל ברגל אע"פ שאין הרגל משיג מהות המחשבה כנ"ל.

והנה מ"ש מלא כל הארץ כבודו, הארץ דוקא היינו כי אין כבוד אלא תורה כבוד בגימ' ל"ב שהם ל"ב נתיבות החכמה ול"ב חוטים דציצית, והענין הוא כנ"ל שעיקר גילוי אלקות בהכלים יהי' ע"י עליות העולמות נ' אלפים יובלות בעילוי אחר עילוי עד שיתגלה אור א"ס ב"ה הנה ישראל המשיכו בעת מ"ת שיתגלה עתה לעה"ז אור א"ס ב"ה מה שצריך לגלוי זה נ' אלפים יובלות והוא ע"י התורה כי אורייתא מחכמה נפקת ואור א"ס ב"ה מלובש דוקא בחכמה, וזהו כל ההשתלשלות שחכמה דא"ק מתלבשת ע"י המל' דא"ק בחכמה דאצילות וחכמה דאצי' מתלבש במל' דאצי' ואח"כ נמשך ג"כ ע"י המסך בחכמה דבי"ע (ויש התלבשות רבים דרך פרט כמ"ש במ"א בענין מ"ש גבי שלמה וידבר שלשת אלפים משל ע' בד"ה מזוזה מימין, והתורה בשרשה נק' משל הקדמוני ע' בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא כו') שכל ההתלבשות הוא הכל בחכמה. והנה בשעת מ"ת הי' גילוי מח"ע ממש אשר הוא חכים ולא בחכמה ידיעא הי' גילוי זה ממש בהר סיני, וזהו קול דודי כו' מדלג כו' שע"פ סדר ההשתלשלות הי' צריך לגילוי זה נ' אלפי' יובלות אלא שבא הגילוי ע"י דילוג שלא כפי סדר ההשתלשלות וזהו מלא כל הארץ כבודו, הארץ דוקא שבמ"ת נתגלה בעה"ז בחי' ח"ע ממש למעלה מעלה מבעולמות עליוני' שאין מתגלה שם ח"ע ממש כ"א ע"י ריבוי השתלשלות כו', ולכן כדי להיות גילוי זה למעלה מסדר והדרגת ההשתלשלות דרך עילה ועלול זהו ענין ל"ב נתיבות ול"ב חוטי הציצית, שחוטי הציצית הם בחי' שערות ששרשן מא"א וחכמה שבכתר שהיא בחי' התורה חכים ולא בחכמה ידיעא ומשם נמשכי' השערות שער רישי' כעמר נקי כו' ונמשכי' על או"א עד שנמשך ג"כ בבחי' מל' ואז נק' ציצית ל' נקבה, והיינו דכאשר צריכים להמשיך אורות עליונים מן או"א למל' שלא ע"י ההתלבשות תחלה בז"א אז אי אפשר כ"א דרך שערות והיינו לפי שהמשכה זו היא שלא כסדר ודרך ההשתלשלות, כי דרך ההשתלשלות עילה ועלול הוא שנה"י דתבונה נעשים מוחין לז"א ואח"כ נה"י דז"א נעשים מוחין לנוקבא ובבחי' סדר דז"א הנה הנה"י דז"א עצמן מתלבשי' להיות מוחין לנוק' והוא מפני שההארה מאו"א כבר נתלבשה בז"א ומהז"א נמשך בנוק', אבל להיות הגלוי מאו"א עצמן במל' שלא ע"י התלבשות בז"א תחלה שזהו למעלה מדרך^* תרעאההשתלשלות לכן א"א להיות נמשך כ"א ע"י בחי' שערות וזהו ענין חוטי הציצית (בשגם כי באמת המשכה זו מאו"א אינו ג"כ מאו"א עצמן רק מה שמקבלי' מבחי' שער רישי' דא"א כמ"ש במ"א ולכן הוא ודאי למעלה מסדר ההשתלשלות כו' ולכך א"א שיומשך ע"י נה"י כו' כ"א ע"י בחי' שערות) וכמו משל השערות שאינן מתאחדי' עם האדם כמו האיברים שהרי יכול לחתוך השערה ולא יכאב לו משא"כ באבר כו' ומ"מ יש בהשערה יניקה מהמוח, כך להיות גלוי ממקום שלמעלה מדרך ההשתלשלות ע"י בחי' איברים שנה"י יהיו נעשי' מוחין, א"א כ"א ע"י שערות כו' ומ"מ אף שנמשך רק בבחי' שערות הוא נעלה לאין קץ מן ההמשכה הבאה בדרך ההשתלשלות אף שהוא ע"י נה"י כו' (וכמו הא דאו"א יונקים ממזלות דא"א שממו"ס הוא בחי' עליונה ממה שמלבישים לזרועות דא"א כמ"ש במ"א). וז"ש במ"ת ה' בצאתך משעיר כו' שהי' הגילוי ע"י בחי' שערות, כי לפי שהי' המשכה שלא כדרך השתלשלות כנ"ל שמה שצריך שהות עליות ע"י נ' אלפים יובלות נתגלה בשעת מ"ת בעה"ז וזהו בחי' מדלג כו' לפיכך צ"ל ע"י בחי' שערות, דהיינו כמו בהשערה יש בה יניקה מהמוח ממש רק שנתגשם בבחי' שערה כמו כן הוא ענין נובלות חכמה שלמעלה תורה שהיא חכמתו ית' חכים ולא בחכמה ידיעא רק שנתלבשה בענינים גשמיים שזהו כמו ההמשכה ע"י בחי' שערות שאינו ערוך כלל אל בחי' ח"ע כמו שהיא למעלה כו' ומ"מ הרי היא בחי' ח"ע ממש ולמעלה מבחי' השתלשלות, וזהו ענין ל"ב נתיבות החכמה הנתיב הוא קצר ונמשך הרבה להלאה, להיות מכה"כ ל"ב נתיבו' החכמה, וזהו ענין ל"ב חוטי הציצית. (וזהו ענין התורה שהיא בחי' המשכת א"פ רק שההמשכה שלא כדרך ההשתלשלות כנ"ל, ומ"מ בח"ע יש ג"כ הארה מא"ס ממש הסוכ"ע כדפי' בד"ה וידבר אלקים כו' דעשה"ד וזהו הכנף מין כנף וכמ"ש במ"א, ואמנם המצות הם בחי' המשכת המקיף וסוכ"ע עצמו בחי' גלגלתא עצמו). דהנה שרשן מבחי' ושער רישי' כעמר נקי (שהרי תכלת עמרא הוא רק שצבוע בגוון תכלת) והוא המשכת החסדים שערות לבנים, כי יש שערות הנעשים מא"ח מהבירורים דרפ"ח ניצוצים שנפלו בשבה"כ שאין הכלי יכולה להכיל ולסבול האור אזי יוצא בבחי' א"ח דרך שערות, אבל אלו הם הנמשכים מלמעלה למטה בל"ב נתיבות החכמה, (כמ"ש במ"א דהכוונה שהחכמה מקבל משערות אלו מהכתר ומשפיע אותם למטה במל' ע"י ל"ב נתיבות כו', והוא ההשפעה שיהי' בחי' ביטול בנש"י המקבלי' מבחי' מל' שכדי שיהי' בהם ביטול זה הוא ע"י המשכה מלמעלה מח"ע ומשערות דא"א ע"ש בפי' כי מאיש לוקחה זאת כו') והשערות דדיקנא דכהנא רבא הם נמשכים להשפיע אה"ר לכנ"י וכמ"ש ג"כ ע"פ בהעלותך כו' (ובמ"א נת' ההפרש בין שער רישי' לשער די"ג ת"ד דבחי' שער רישי' הוא ההמשכה מבחי' המצות ורצון העליון ובחי' ת"ד זהו ההמשכה מח"ס ע"י הלכות התורה, ושניהם הם בחי' לבנים גלוי החסדי' להיות מזה אהבה רבה כו' שע"י קיום התומ"צ יבוא לבחי' האה"ר וזהו אשר קדשנו במצותיו כו' ע' ביאור ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות כו'), וזהו ענין חוטי לבן שבציצית שגוון הלבן הוא בחי' החסד והשפעת האה"ר וענין חוטי התכלת שבציצית, כי הנה תכלת דומה לים ים הוא בחי' מלכות הנק' ים כנודע מענין י"ב בקר דבריאה והים שהוא בחי' מלכות עומד עליהם מלמעלה בבחי' מקיף כי מדת מלכות הוא בחי' התנשאות ורוממות (ע' בד"ה מי מנה עפר תערביעקב) וזהו וים דומה לרקיע שהוא בחי' מקיף. והנה גבי משכן כתי' ופרשו עליו בגד כליל תכלת, דהיינו בנסוע המשכן במדבר ששם מדור החיצוני' הי' מכסי' אותו בבגד כליל תכלת שהוא בחי' מקיף דמלכות והוא מקיף הקשה ומסמא עיני החיצונים. והענין כמבואר למעלה ענין המקיף שהוא מה שאינו נמשך ומתלבש בהכלים ולכן דוחה החיצונים שיניקת החיצונים הוא דוקא ע"י ההשתלשלות בכלים מכלים שונים שעי"ז גם היש יכול לקבל יניקה משא"כ מבחי' המקיף ששם בחי' הביטול יותר א"י לקבל, אך המקיף האחרון דתכלת קשה מכולן שמפני שהמל' היא יורדת בבי"ע שם יניקת החיצונים הי' יכולים לשלוט בהשפעה ע"כ צריך להיות במל' דוקא מקיף דתכלת שהוא קשה ומסמא עיני החיצונים כו' וזהו תכלת דאכיל ושצי כו' מלך במשפט יעמיד ארץ, אמנם ענין חוטי הציצית דתכלת הם המשכות בחי' פנימי' והוא המשכת בחי' יראה, כי הטלית הוא פרישו דמלכא שום תשים עליך מלך, וחוטי התכלת הם המשכת בחי' יראה הנמשך בנפש שזהו ע"י בחי' שערות כו', (ובמ"א נת' דתכלת הוא גבורות דאבא ולבן הוא חסדים דאימא, והיינו כנודע מענין ד' אותיות הוי' שהם דחילו ורחימו ורחימו ודחילו, נמצא בחי' חסדי' דאימא זהו אהבה רבה ושמחה של מצוה, כמ"ש ע"פ רני ושמחי וגבו' דאבא זהו בחי' יראה עילאה שלמעלה גם מאה"ר, ולכן עכשיו אין תכלת מצוי כמו הלבן כו', ומ"מ התכלת הוא ג"כ במל' שהוא בחי' יראה תתאה כי כן יר"ת שרשה מחכמה ויראה עילאה כי אבא יסד ברתא, וזהו אם אין חכמה אין יראה). וזהו ענין מצות ארבע ציצית להיות מסובב במצות שתי ציצית לפניו ושתי ציצית לאחוריו, השתים שלאחוריו א' כנגד בחי' שמאלו תחת ראשי והב' בחי' ימינו תחבקני דהיינו ענין בחי' תכלת ולבן שהתכלת דוחה ומסמא עיני החיצונים, והוא בחי' שמאלו שמאל דוחה, וזהו מ"ש ולא תתורו כו' אשר אתם זונים שלא להיות בבחי' זונה ח"ו והיינו ע"י המשכת היראה ופחד ה'. והב' הוא בחי' ימינו תחבקני בחי' אהבה כו' והב' ציצית שלפניו הוא נגד הלב להמשיך אורות עליונים אל הלב כו', (נראה כמ"ש במ"א בד"ה אז תשמח בתולה במחול, שיש אהוי"ר נמשכים ע"י הדעת ויש לפעמי' נופל לאדם אהוי"ר אף שלא מצד הדעת, וזהו כמשל שמכים לאדם מאחוריו ואינו יודע מנין בא לו זה כו' ועד"ז איתא קוצי דשערי מכה מאחורי זו"נ כו' וזהו ענין ב' הציצית שלאחוריו, אמנם ב' הציצית שלפניו היינו כשבאי' האהוי"ר ע"י אמצעות הדעת כו', וגם יש לבאר זה ע"פ אופנים אחרים ואכמ"ל).

ועתה יובן ענין מחלוקת קרח, אמר קרח טלית שכולה תכלת כו' ובכהאריז"ל מבואר דנתקנא קרח על זקן אהרן לפי שנאמר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו כו', ובלוים נאמר והעבירו תער כו', והכל אחד, כי הנה ענין דיקנא דכהנא רבא זהו השפעת האה"ר לנש"י וכמ"ש כשמן הטוב כו' זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו, דהיינו שיורד עי"ז מבחי' מדותיו של הקב"ה שהוא אהבה רבה, ולפי שאהבה זו נמשכת מבחי' ורב חסד שלמעלה מסדר ההשתלשלות ע"כ א"א להיות נמשך רק ע"פ בחי' שערות דוקא משא"כ בחי' אהבה הנמשכת רק מהשכל שהוא בבחי' השתלשלות וכמ"ש במ"א ע"פ ועשית בגדי קדש לאהרן כו' ע"ש, והוא ע"ד שנתבאר למעלה שבהשתלשלות הוא ענין נה"י דז"א מוחין לנוק' תרעגשמפני שנמשך כסדר ההשתלשלות, ע"כ נה"י עצמו של העליון מתלבשים בהתחתון, אבל כשנמשך אורות עליונים שלא כסדר השתלשלות נמשך דרך שערות דוקא כו' וכך הוא בענין האהבה שהמדות שנמשכים מהשכל באין בדרך השתלשלות ונק' אהבת עולם אבל להיות נמשך בחי' אה"ר ששרשה מבחי' ורב חסד שלמעלה מהחכמה א"א להיות נמשך כ"א ע"י בחי' שערות, וזהו ענין זקן אהרן והוא ג"כ ענין חוטי הציצית תכלת ולבן דו"ר עילאין כו' (רק בב' ציצית שלפניו היינו שעוברים ונמשכים מלמעלה מהשכל והדעת כו'), אמנם בלוים נאמר והעבירו תער כי מפני שהלוים הם מסטרא דשמאלא מבחי' גבורות ע"כ צריך שלא יצא מהם בחי' שערות (שאם הי' יוצא מהם בחי' שערות הי' זה ריבוי כחות הדין וכמ"ש ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא, כמ"ש במ"א, ורק בכהנים שהן בחי' חסדים, אז ריבוי השערות זהו הכל המשכות החסדים, משא"כ בלוים ועיין מ"ש ע"פ וגלחה את ראשה כו' ודו"ק, ולא דמי לחוטי תכלת דציצית, דתכלת הוא ג"כ גבורה ומ"מ ע"י שערות אלו נמשך קדושה עליונה, דהרי תכלת עימרא שהוא צמר לבן שער רישי' כעמר נקי שהוא אדרבה אמיתית החסד, רק שנצבעים בגוון תכלת גבורה דאבא, משא"כ הלוים הם בעצם מבחי' גבורות, וגם לא מגבורות דאבא כ"א מבחי' בינה אשר שם דינין מתערין, ולכן נאמר בהם והעבירו תער על כו'), וזה הי' קנאתו של קרח במה שמבחי' שערות דכהנים נמשך קדושה עליונה המשכות אהבה ויראה לנש"י, ובלוים אדרבה והעבירו תער כו' שאצלם א"א להיות בחי' שערות (וכמו ע"ד שער באשה ערוה כו'), ומפני שלא הי' אצלו בחי' המשכה זו שע"י השערות, ע"כ חלק ע"ז ואמר שאין נצרך כלל לבחי' שערות ולכן שאל טלית שכולה תכלת כו' פי' שהוא אמר שהעיקר הוא התכלת כי תכלת הוא ג"כ בחי' גבורות כנ"ל, אכיל ושצי כו', ואמר שהעיקר הוא הטלית שכולה תכלת, דהיינו המקיף שהוא המסמא עיני החיצונים כנ"ל, והוא פטור מן הציצית שהם השערות הממשיכים אורות עליונים בבחי' פנימיות, כי הרי המקיף גבוה יותר כמש"ל ואיך יתכן שבהטלית והמקיף עצמו לא יהי' מצוה כ"א בהחוטין שהם רק המשכות הארה לבד מהמקיף כו', והיתה כוונתו כשא"צ לחוטין יוכל הוא ג"כ להיות כה"ג כמו אהרן, אע"פ שא"א להיות אצלו בחי' שערות, הרי אמר שטלית שכולה תכלת אין צריך לחוטין כו', והשיב לו משה רבינו ע"ה כי אפילו טלית שכולה תכלת צריך וחייב לעשות ציצית, כי החוטין הם המשכות אורות אל הלב בבחי' פנימיות, והרי מבואר שלהיות ההמשכה עליונה מלמעלה מסדר ההשתל' בבחי' פנימיות אי אפשר כ"א ע"י שערות וחוטים כו' ואם לאו לא ימשך בגילוי כלל וישאר בהעלם ובבחי' מקיף לבד והעיקר הוא שיומשך בבחי' גילוי והיינו ע"י החוטין דוקא, ולכן הטלית אין בו משום קדושה כמו חוטי הציצית שנק' תשמישי מצוה כו', שלפי שהן חוטין ושערות לכך יוכל לימשך בבחי' גילוי ממש, ע"כ חל עליהם מצוה וקדושה יותר מבהטלית כו', ולכן אפילו טלית שכולה תכלת ותכלת דומה לים שהוא ים החכמה אעפ"כ צריך ציצית שיאירו ללב, כי האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, וצריך להמשיך יראה ואהבה מלמעלה ע"י הציצית שהם השערות כו'.

————————————