במד"ר ר"פ קרח תלית שכולה תכלת

תרסבמד"ר ר"פ קרח תלית שכולה תכלת

בס"ד פ' קרח ה'תרכ"ב

במד"ר ר"פ קרח טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית כו' בית מלא ספרים מהו שתהא פטור מן המזוזה כו' בבוך במדבר דף קצ"ח סע"א שי"ל הטלית הוא מל' שנק' לבוש וד' כנפות הטלית ד' מחנות שכינה בחי' ומשם יפרד והי' לד' ראשים, ולכן כדי שלא יהיו פרודות אלא להמשיך הביטול בהיש זהו ענין הציצית להמשיך בהלבוש מ' מבחי' כבוד עילאה ל"ב נתיבות החכמה וזהו ענין ל"ב חוטי הציצית ל"ב נתיבות החכמה, וכענין ברוך כבוד הוי' ממקומו בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי פ"ג, וזהו אין ציצית אלא יוצא כענין ומעיין מבית ד' יוצא והשקה כו' (בוך תרטו"ב דף רי"ג ע"א) וטענת קרח בטלית שכולה תכלת היא המ' הנק' לבוש וכולה תכלת כמו נהורא תכלא שמכלה היש דבי"ע היינו שיהי' יש וביטול היש בלק"ת פ' שלח דמ"ה סוף עמוד השני, א"כ למה צריך החוטין להמשיך ל"ב נתיבות חכמה עילאה הי' די במל' לבד בלתי ההמשכה מע"ס עילאין. ואפ"ל ע"ד בעשרה מאמרות נברא העולם שהם ע"ס דאצילות, והלא במאמר אחד יכול להבראות ר"ל במדת מל' לבד שהרי היא כלולה מע"ס ויש בה ג"כ בחי' חו"ב כו' אלא להפרע כו', ור"ל שעי"ז שנברא בי"ס עילאין שהאירו במל' נברא העולם באופן גבוה יותר מן אלו נברא ע"י ע"ס שבמל', וכן הי' העולם קודם חטא עה"ד במעלה עליונה עד שלע"ל נאמר הנה ישכיל עבדי כו' מאד כמו אדה"ר קודם החטא, ועד"ז יובן במצות ציצית שאפילו טלית שכולה תכלת בחי' מל' שנמשך בה ג"כ מבחי' ושער רישי' כעמר נקא מקור החכמה, מ"מ אין די בזה אלא צריך להמשיך מע"ס עילאין ממש דהיינו ל"ב חוטי הציצית הם ל"ב נתיבות חכמה עילאה. ושטה אחרת להבחיי פ' קרח ע"פ ויקח קרח דתרגם ואתפליג קרח שהיתה כוונתו ע"ד דור הפלגה שרצו לקבל רק ממדת מל' שלא משם הוי', וכ"כ במק"מ ר"פ חוקת בשם מהרח"ו, וכוונתם זה מעין מאמר פרעה אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה, כי רגליה יורדות כו' ועד"ז רצה קורח להיות ההמשכה מבחי' טלית שכולה תכלת שרומז למ' ולא לקבל מע"ס עילאין, וכשהשיב לו מרע"ה שאינו כן כי גמלתו טוב כל ימי חייה דוקא ע"י שעץ החיים שדר לה חיים וצדיק יסוד עולם להמשיך שפע הפנימית, אז אמר א"כ ע"ס העליונות הוא עיקר וא"כ בית מלא ספרים שהם ע"ס עילאין אין צריך למזוזה, ובאמת זה אינו כי ההמשכה בבי"ע שיהי' יש וביטול היש א"א שיומשך כ"א ע"י המ' דוקא, א"כ היוצא מזה כי ענין המזוזה הוא מה שנמשך מע"ס דאצילות בבי"ע ע"י המל' דוקא, והנה הפתח זהו מל' שהיא הנק' פתח האוהל וא"כ איך המזוזה גימט' אד' שהוא מל', לכאורה י"ל הפתח זהו מ' דאצי' והמזוזה מה שנעשית עתיק לבי"ע, אך עוי"ל המזוזה גימט' אד' זהו ענין ועתה יגדל נא כח אד' דפי' כח אד' היינו מה ששורש המל' הוא בכתר מל' דא"ס, ועז"נ אם עוונות תשמור י"ה אד' מי יעמוד, וזהו ג"כ מ"ש כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה, והמשכה זו זהו כענין ברוך כבוד הוי' ממקומו פי' כבוד הוא המל' יהי' בו ברכה והמשכה ממקורו ושרשו עיין בלק"ת בד"ה האזינו השלישי פ"ג.

תרסאב) עוי"ל בענין מזוזה עפמ"ש בתו"א דקנ"א סע"ב וז"ל ארז"ל הנביאים והכתובים עתידין להבטל ומגלת אסתר והלכות אין עתידין להבטל. והענין מ"ש הנביאים והכתובים עתידין להבטל אין פי' שיבטלו לגמרי ולא יהי' גילוי הנביאים כלל ח"ו אלא שיהי' אוא"ס ב"ה בגילוי רב ועצום עד שגילוי הנביאים יהיו בטלים כגילוי זיו השמש בשמש (ה' היינו כי כל הנביאים נתנבאו בכה רק משה נתנבא בזה, ולע"ל נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, שלע"ל יהי' הגילוי בבחי' זה וכמ"ש ע"פ יהי כבוד ה' לעולם, ולכן הגילוי שבבחי' כה שזהו ענין הנביאים והכתובים יהי' בטל כביטול זיו השמש בשמש לגבי בחי' זה, וכן בעבודה מבחי' כה נמשך הביטול דיחו"ת שלמטה הוא היש ודבר ולמעלה הוא אין, משא"כ בגילוי זה נמשך הביטול דיחו"ע איך שלמעלה היש וכולא קמי' כלא חשיב, ע') שאם היות שהזיו ודאי יש לו אור רב במקורו ביתר שאת מהאור המאיר לארץ ולדרים עליה אלא שבמקורו הוא בטל מחמת אור השמש שהוא מקור האור וכך כל הנביאים עתידין להבטל באור וגילוי א"ס ב"ה שיתגלה לע"ל וראו כל כו', והנה ע"ז אמרו שמגילת אסתר לא תבטל והענין כי ארז"ל אסתר מן התורה מניין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, שהשכינה מסתתרת בגלות בבל, ביום ההוא עלמין סתימין דלא אתגליין, בענין מזוזה עם זו יצרתי לי בספר ישעי' סי' מ"ג, דהנה לע"ל כתיב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו שבחי' הוא בחי' סתים יהי' בבחי' זה שהוא בחי' התגלות כאלו הוא לנוכח כו' משא"כ בחי' אסתר שהוא בחי' הסתר אסתיר פני ביום ההוא שאפי' ביום ההוא הוא בבחי' הסתר והעלם ששרשו מבחי' סתימא דכל סתימין כו' שאור זה אינו זיו אלא מאור בעצמו עכ"ל, וע"ש בהביאור דקנ"ג ע"ג, שזהו בחי' עתיק דבריאה, ומה שהוא מוסתר גם מבחי' ביום ההוא י"ל מבחי' בינה המקננא בבריאה, והנה הנביאים שרשן מנו"ה דאצילות, א"כ מבואר דבחי' מל' כשנעשית עתיק דבריאה יש בה בחי' גבוה מנו"ה דאצי' שמשם שורש הנביאים כנ"ל, והיינו ע"כ מפני שבה מאיר כתר דאצילות ולכן נק' סתימא דכל סתימין, וא"כ שפיר י"ל שזהו ענין המזוזה כי שני המזוזות הם נצח והוד שמהם שורש הנביאים וקובעים בהם המזוזה היא גימט' אד' עתיק דבריאה שבה מאיר עת"י וכתר דאצי' מלך יחיד כו', והנה אסתר זהו ענין שם אד' במילאו, וג"כ נמשך מזה תרעא לאעלאה, וזהו ג"כ ענין מזוזה גימט' אד' שקובעין בהמזוזות שהם נו"ה, והוא ג"כ בחי' ד' שומריך ד' צילך ושמירה זו זהו ע"ד הנס דפורים.

ג) והנה ענין בית מלא ספרים שאעפ"כ חייב במזוזה י"ל ע"ד שארז"ל ת"ח שאין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות תרסבומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל, ופי' בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול פ"א דכ"ג ע"א, וז"ל ויראה הוא מפתחות החיצוניות שיראה זו היא לקוחה מבחי' חיצוניות הוא בחי' זיו והארה בעלמא להיות התהוות העולמות שבהם ועל ידם נמשכה בחי' היראה וכמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' ברוך שאמר והי' העולם שמה שברוך נלקח ממה שאמר והי' העולם שאין זה אלא זיו כו' וכענין אחרי הוי' אלקיכם תלכו בחי' אחוריים שהם בחי' מל', אבל העיקר הוא מפתחות הפנימית בחי' מפתח לפתוח בגילוי בחי' פנימית דהיינו גילוי אור א"ס ב"ה ממש שאינו בגדר עלמין כלל וכמ"ש אתה הוא ד' לבדך, לבדך ממש כמו קודם שנברא העולם כו' והיינו ע"י התורה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום אנכי ממש ולא שם והארה בעלמא, ובזח"ב תרומה קע"ד א' משמע שיסוד אבא נק' מפתח, אך צ"ל כסדר תחילה מפתחות החיצוניות ואח"כ מפתחות הפנימית וכענין אם אין יראה אין חכמה וזהו ענין בית מלא ספרים שאעפ"כ חייב במזוזה, בית הוא ענין אורייתא היכלא עילאה דקוב"ה ובפרט תושבע"פ נק' בית כמ"ש בלק"ת ע"פ וזאת המצוה וסד"ה למען תירא, והוא מלא ספרים עשר ספירות דאצילות שנק' ספרים כמו בשלשה ספרים ברא הקב"ה את עולמו וכן שלשה ספרים נפתחים בר"ה, ועיי' פרדס שער הנתיבות פ"א ובעה"כ גבי ספרים, ומזוזה י"ל יראה כי מזוזה היינו זו זה ע"ד עם זו יצרתי שמקבלים מבחי' זה, והיינו יראה ואהבה, וגם פי' זו הזיי"ן הוא מל' שמחברים אותה להוא"ו שהוא ז"א.

ובמד"ר במדבר פ"ה דר"ך ע"ג, ע"פ למען שמי אאריך אפי ותהילתי אחטם לך לבלתי הכריתך, דהיינו ע"י עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו כי הפרדס ערך תהלה פי' תהילה בכתר וגם במל' ע"ד נעוץ תחילתן בסופן, לכן ע"י שאומרים תהילתו של הקב"ה דהיינו ענין עם זו ועי"ז ממשיכים מכתר הנק' תהלה, והמשכה זו היא בע"ס וזהו תהלתי יספרו, והטעם שתהלה אמיתית הוא הכתר כי ענין התהלה להמשיך מההעלם אל הגילוי לשון בהילו נרו ושורש ההמשכה מההעלם אל הגילוי היינו להמשיך מע"ס הגנוזות בע"ס דאצילות וזהו ע"י הכתר, ואפ"ל כי הכתר יש בו בחי' תחתונה שבמאציל ובחי' שרש הנאצלים אשר בחי' תחתונה שבמאציל י"ל שזהו הנק' נורא תהלות, והוא למעלה מסוכ"ע ובחי' שרש הנאצלים זהו סוכ"ע ושם שייך ענין תהלה.

תרסגועוד בענין מפתחות הפנימית ע"ד לשקוד על דלתותי, דלת לפנים מדלת,

יכנס שיעור שני פתחים, כי חו"ג הם שתי מזוזות והבינה הוא המשקוף עליהם, וזהו פתח פנימי, כי בינה נק' עוה"ב כי כח"ב אינן שייכים לעולמות שאפי' אם לא הי' כלל עולמות הי' שייך כח"ב ומחו"ג שייך להיות התהוות העולמות דאל"כ על מי שייך חו"ג, לכן כיון המשקוף הוא בינה השקיפה ה' ממעון קדשך, נק' זה פתח פנימי אף ששתי המזוזות הם חו"ג היינו ההמשכה ממפתח פנימי למקור חיות העולמות, ועוד פתח פנימי יותר אשר חו"ב הם שתי המזוזות והמשקוף עליהן הוא בחי' כתר, והנה נו"ה שהם שתי המזוזות והמשקוף הוא ת"ת זהו פתח החיצון הנמשך להחיות העולמות, ומה שארז"ל שיכנס דלת לפנים מדלת במד"ר ר"פ כי תבוא והלא לפי"ז הם שלושה דלתות י"ל זהו ע"ד שיש פתח שאין לו דלתות כענין פתחי לי ואני אפתח לך כפתחו של אולם שלא היו לו דלתות לפי שהוא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, ואפ"ל ב' המזוזות והמשקוף של דלת החיצון נו"ה זהו התחלת העבודה ע"ד אתכפייא שזהו בחי' נצח כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה מסעי דרוש השני פ"ב וז"ל אך כל היום שאחר התפלה שאין לו עוד התבוננות הנ"ל כו' ולכן צ"ל בחי' נצחון שהוא בחי' אהבה מוסתרת שבכל נפש מתולדתו ולזאת יש בהם אה"ר בטבעם, ולכן נקראים עם קשה עורף כו' והודאה הוא שמודה על האמת שכן הוא אף אם הוא אינו משיג בשכלו כמו שאנו אומרים מודים אנחנו לך כו' עיי"ש, עוד נת' שם תחלה ענין מדת הרחמים שע"י ההתבוננות מעורר ג"כ רחמים רבים על ניצוץ אלקות המחי' את נפשו איך שירדה מטה מטה מאיגרא רמה כו', וזהו שאנו מבקשים ברחמיך הרבים רחם עלינו כו', וא"כ י"ל שזהו המשקוף של פתח החיצון שהוא תפארת בחי' רחמים כו', וענין שתי המזוזות והמשקוף של פתח הפנימי דהיינו חו"ג ובינה זהו ענין ג' אהבות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, וצ"ל אשר ב' המזוזות הם יצחק ויעקב כי אור הגבורה הוא בכלי החסד לכן שפיר י"ל דמזוזה הימנית זהו יצחק אף דמזוזה הימנית זהו חסד, מ"מ כיון האור הוא גבורה לכן שייך לומר שזהו יצחק כי האור הוא עיקר והאור הוא בחי' גבורה שהוא ענין העלאה ממטה למעלה בבחי' רצוא אלא שהעלאה זו הוא בבחי' אהבה וזהו ענין בכל לבבך וכמ"ש מענין בכל לבבך בלק"ת פ' אמור בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י, ובכל נפשך י"ל זהו יעקב בחי' אור החסד בכלי הגבורה כי יעקב מחבר חו"ג וכמשנ"ת ענין אור הגבורה בכלי החסד ואור החסד בכלי הגבורה בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואהבת את שזהו ענין ב' פרשיות שמע והי' אם שמוע אשר פרשת שמע הוא בחסד והיינו כלי החסד והאור הוא גבורה שזהו ענין שם מ"ב, והיינו ע"ד הנ"ל אלא דשם פי' זה על אהבת בכל מאדך, אבל כאן צ"ל זה על אהבת בכל לבבך, ובחי' ובכל מאדך י"ל זהו המשקוף דהיינו בינה, וכן משמע בזהר וארא דכ"ז ע"א וז"ל ובכל מאדך לאכללא לון לעילא באתר דלית בי' שיעורא עכ"ל י"ל דהיינו בינה כמ"ש בזהר בשלח דס"ג ע"ב שהבינה נק' עומקא דבירא ובזהר ואתחנן דרס"ה ע"ב מעמיקתא דכולא לארקא ברכאן לתתא כמ"ד ממעמקים קראתיך הוי'. מ'^* נק' ארץ לשון רצון כי עיקר הרצון הוא שיהי' תרסדהגילוי בבי"ע כמ"ש בבה"ז פ' ויצא ע"פ ויפגע במקום, ובענין שז"א בעל ט"ס ונעוץ תחילתן בסופן ביסוד י"ל תחילתן היינו חכמה ומחכמה עד יסוד יש ט"ס היינו חב"ד חג"ת נה"י כי יסוד מקבל מהדעת כמו שאין קישוי אלא לדעת ובמל' שיש ע"ס אזי נעוץ תחילתן בסופן תחילתן זהו הכתר כי מל' שרשה בכתר שנק' כתר מלכות.

בהפטרה ^* דקרח כי לא יטוש כו' בעבור שמו הגדול. וביהי כבוד כתיב כי לא יטוש כו' ונחלתו וארז"ל כשישראל זכאין אזי ונחלתו לא יעזוב כי נחלה זהו שמתפרנס ממנה וכמו"כ כשישראל זכאין הרי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים משא"כ כשאין ישראל [זכאין] נק' רק עמו ולא נחלתו ואעפי"כ כי לא יטוש בעבור שמו הגדול ע"ד המשכה מפתחו של אולם שאין לו דלתות כו' כי אף שמלמטה למעלה צ"ל תחלה פתחי לי כו' אכן מלמעלה למטה יוכל לפתוח בלי פתחי לי כו'. והנה מחלוקת לש"ש זו מחלוקת הלל ושמאי ומחלוקת [קרח] זהו שלא לש"ש כי פי' לש"ש יחוד שם מ' עם שמים ת"ת, וגם ע"ד שיהי' ש"ש מתאהב בד"ה ועשית בגדי קדש, והלל ע"ד אהרן וכמארז"ל הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן וממשיך היחוד מלמעלה למטה וזהו ג"כ ענין אהרן באורך נראה אור ובה"א כלה נאה וחסודה וגם אהרן שודמ"ט עי' זח"ג נ"ד סע"ב, ושמאי ג"כ היחוד רק מלמטה למעלה, לכן צ"ל כלה כמות שהיא וגם ושם דרך כו' וסופה להתקיים ע"ד ושמתי כדכד כדין וכדין שוהם וישפה משא"כ קרח אנשי שם כמו בדור הפלגה ונעשה לנו שם כו', וגם לפי' הראשון בענין טלית שכולה חסדים עכ"פ רצה להפריד הגבורות מן החסדים א"כ א"א להיות היחוד שענינו שהחסדים מבסמי' את הגבורות ע"כ זהו שלא לשם שמים, והנה טוב שם מן שמן הטוב הקב"ה הלך ת"ק שנה לעשות לו שם ר"ל להמשיך מבחי' אתה קדוש בבחי' ושמך קדוש ואזי הוא טוב שם ועי' זהר בחוקותי קי"ג ב' ע"פ ויעש דוד שם, במדרש שמואל פי' מחלוקת לש"ש דאף שהלכה כבית הלל מ"מ על ידי שבית שמאי חולקים גורמים להוסיף חכמה בבית הלל, וזהו סופה להתקיים.

————————————