ביאור הדברים ע"פ אני דפ' ציצית

תרמזביאור הדברים ע"פ אני דפ' ציצית

ביאור הדברים ע"פ אני דפ' ציצית

להבין ^* ענין הרצון שנתבאר שהוא בחינת חיצוניות נגד השכל דהלא הרצון גבוה מהשכל (וכמו שמבקשים יהי רצון, והיינו כי הרצון הוא בחי' כתר, שמו בגימט' רצון, והשכל הוא בחי' חכמה). אך הענין כי יש ב' בחי' שכל א' בחי' חכמה אבא דאצילות שיונק ממזלא דאריך והוא למטה מהרצון שהרי יניקתו מבחי' שערות בלבד הנמשכות מבחי' גלגלתא שהוא רצון ואין ערוך השערות לגבי בחי' גלגלתא עצמה, והב' הוא בחי' מוחא סתימאה שהוא בחי' שכל הנעלם מכל רעיון והוא למעלה מן הרצון שבו הוא בחי' תענוג שהוא בבחי' א"ס ממש (והרצון הוא בחי' חיצוניות של מו"ס וכמו הגלגלת לגבי המוח שבתוכו, שבחי' מו"ס הוא הפנימית של הרצון שהוא הטעם הכמוס של הרצון, וכ"ז מבואר בע"ח שער כ"ב פ"ה כי המוח הסתום שבכתר כו' בכתר יש בו בחי' פנימית שהם מוחין שבו בעצמו כו' ע"ש, הרי מבואר מזה דבחי' מו"ס זהו פנימית דגלגלתא שהוא חיצוניות שלו) ונק' סתימאה כי אינו בא לידי גילוי כלל, משא"כ חכמה דאצילות דאתפתחא לל"ב שבילין, וכמ"ש בזהר ח"ג דקכ"ח סע"ב שזהו ענין ונהר יוצא מעדן כו', והמשכת החכמה דאצילות מח"ס הוא ע"י שערות, וע"ז נאמר וזרח משעיר למו (עמ"ש מזה בביאור ע"פ תורה צוה לנו כו' בפ' הברכה) שבבחי' שערה אחת בלבד נמשך להיות מושג ולהיות תענוג הנשמות בג"ע כו' וגם המשכת השערות ויניקתן מח"ס הוא ע"י בחי' גלגלתא שמכסה על מו"ס דהיינו שהרצון מסתיר ומעלים את בחי' מו"ס שלמעלה מהרצון ולהיות רק שערה א' לבד נמשכת ע"י הגלגלת כו', ולכן מבואר בענין מנין הע"ס דלפעמים הכתר נמנה במנין הע"ס ופעמים הדעת נמנה ואז אין הכתר נמנה, והיינו כי כשמונים בחי' חיצוניות הע"ס אזי גם הכתר נמנה במנין הספי', כי חיצוניות הכתר דהיינו הרצון נמנה בכלל ע"ס, אבל בבחי' פנימית אין הכתר נמנה כי פנימית הכתר הוא מו"ס שהוא בחי' תרמחא"ס ממש ואינו בכלל ע"ס אלא שהוא מקור כו' ואז החכמה דאצי' היא הראשונה שבע"ס ראשית חכמה. (הג"ה. ולפ"ז מ"ש במ"א בדוכתי טובא בענין תומ"צ דלפעמים משמע שהתורה היא למעלה מהמצות ופעמים משמע שהמצות הם למעלה מהתורה ששניהם אמת כי התורה היא מבחי' מוחא והמצות מבחי' גלגלתא ויש מעלה במוח שאינו בגלגלתא שהוא בחי' פנימית ויש מעלה בגלגלתא שהוא חיצוניות עליון יותר כו' צ"ל לפ"ז דהיינו לפי שהתורה נמשכת מחכמה דאצי' ולגבי חכמה דאצי' שייך לומר כן שעם היותה בחי' פנימית וגלגלתא היא חיצוניות אך לפי שהיא חיצוניות הכתר כו' אבל מו"ס שהיא פנימית הכתר היא למעלה לגמרי מבחי' גלגלתא שהיא חיצוניות שלו, מאחר דמו"ס הוא הבחי' שבכתר שאינו במנין הע"ס כלל פשיטא דבחי' זו הוא למעלה לגמרי מבחי' שבכתר שהוא במנין הע"ס כי הבחי' שאינו במנין הע"ס היינו לפי שהיא בחי' תחתונה שבמאציל דאנת הוא חד ולא בחושבן וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג, ואע"ג דבע"ח שם איתא דזהו בחי' עתיק, ומו"ס הוא בבחי' א"א, אך הרי ע"ז נתבאר כאן שבמו"ס הוא בחי' תענוג שהוא בחי' א"ס ממש, ור"ל דבחי' עתיק שהוא בחי' תענוג הוא מתגלה בח"ס בבחי' פנימיות ממש, משא"כ בחי' גלגלתא שהיא חיצוניות, וכמ"ש בע"ח שכ"ב פ"ה באריכות, וע"כ מו"ס אינו במנין ע"ס ע"ד מ"ש בע"ח שמ"א פ"ג, ועיין מ"ש בביאור ע"פ שוש אשיש בהפטרה דפ' נצבים מבואר כמ"ש כאן. אמנם בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות מבואר דגם לגבי בחי' מו"ס שייך לומר שיש בחי' בגלגלתא שהיא גבוה יותר כי מו"ס היא חכמה שבכתר והוא מקור התורה וגלגלתא היא כתר שבכתר, והוא מקור המצות אלא שהיא חיצוניות כו'. ולכאורה זהו נגד מ"ש בע"ח שכ"ב פ"ה הנ"ל. ולפ"ז צ"ל שהפנימית דכתר שלמעלה לגמרי מגלגלתא הוא מ"ש בע"ח שכ"ב ספ"ו שהכתר שלו הוא אור רוחני מקיף עליו כו', אמנם החיצוניות שלו המתפשטים למטה כו' הוא הגלגלת כו' ע"ש (וזהו ענין רישא וגולגלתא ומוחי המבואר בזהר פ' אמור דצ"ו ע"ב ע"ש במק"מ דפי' רישא הוא עיקר הכתר שהוא בסוד אור מקיף וגלגלתא הוא חיצוניות הכתר כו', והרמ"ז כתב רישא הוא פנימית הכתר גלגלתא הוא סיום חיצוניות המתפשט ונעשה גלגלתא כמ"ש בא"י עכ"ל, וכוונתו גם כן למה שכתב בע"ח שכ"ב ספ"ו החיצוניות שלו המתפשטים כו'). אך באמת י"ל דלא תברא כלל כי דרוש הנזכר בביאור יביאו לבוש מלכות מיוסד ע"פ מ"ש בע"ח שער א"א פ"ג, המיוסד ע"פ מאמר האדר"ז דרפ"ח מאמר תלת רישין כו', ושם מבואר דגלגלתא יש בו בחי' שלמעלה ממו"ס כי גלגתא הוא כתר דא"א ומו"ס הוא חכמה דאריך אנפין כנ"ל. אך מבואר שם בע"ח שבתוך הגלגלת הזה יש בתוכו בחי' מוח סתום מאד מלבד מו"ס דא"א ונק' אוירא עילאה, ובפ' ד' כ' שבחי' זו נמשך מבחי' האי רדל"א דע"י שלא יכלה להתלבש בא"א (היינו בבחי' גלגלתא ע"ש) ואחזי נהוריה בהאי רישא כו' הנק' אוירא, ושם ספ"ז ביאר דהיינו ששם מתגלה הדעת דעתיק והוא נשמה דא"א, משא"כ בגלגלתא מלובש חסד דעתיק שהוא מבחי' ז"ת דעתיק והוא בחי' רוח דא"א שלמטה מבחינת נשמה כו' ע"ש (ועיין מזה ג"כ במבוא שערים ש"ג ח"ב פ"ג ושם פ"ה, וזה תבין איך לפעמים כו' ע"ש, ועיין ביונת אלים פמ"א וז"ל ואמנם יש בפנימית הגלגלת אוירא כו' כתר נעלם כי כללות רדל"א אחזיה נהורא בההוא אוירא כו' ע"ש. ועיין בספר הוד מלך לספרא דצניעותא דף תרמטרי"ו ע"ב, וז"ל ונמצא למידין כי מו"ס ראשיתה דילי' סתום בעתיק, והיינו דקרו לה חכמתא עילאה סתימאה עכ"ל). וא"כ לפ"ז מובן דמ"ש בע"ח שער א"א פ"ג אינו סותר למ"ש בע"ח שכ"ב פ"ה כיון דעכ"פ יש בגלגלתא בחי' מוח סתום מאד שהוא הפנימית דגלגלתא ממש היינו שהוא פנימית הכתר שבכתר ממש, באופן שהגלגלתא הוא רק החיצוניות שלו, ולכן א"ש דגלגלתא הוא במנין ע"ס והמוח הסתום בו אינו במנין ע"ס כיון שהוא נמשך מדעת דעתיק שהוא בחי' תחתונה שבמאציל ואינו נמנה עם ע"ס כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג כנ"ל, (וי"ל שזהו ענין רישא וגלגלתא ומוחא, וגם לפמ"ש בע"ח שכ"ב ספ"ה יתפרש לשון זה היטב כמש"ש מוחין שבו בעצמו כו' ומלבשת גם את המוחין הנק' חב"ד כו' ע"ש). והנה ע"פ זה א"ש ג"כ הא דהדעת דאצילות משלים למנין ע"ס כשאין הכתר נמנה והיינו למנין ע"ס בבחי' פנימית דהא בבחי' חיצוניות נמנה הכתר עצמו כדלעיל והוא מוכרח בע"ח שמ"א פ"ג והיינו כי הדעת הוא בחי' פנימית כמשנ"ת במ"א בביאור ע"פ מים רבים הובא בפ' תולדות שהדעת בכ"מ הוא בחי' פנימית ובביאור ע"פ ואלה המשפטים בענין משה משה לא פסיק טעמא, ועיין בפע"ח שער הלולב פ"ג ד"ה להר"ר יוסף מערבי, והנה הרמ"ז ר"פ ויקרא כ' ששרש דעת העליון דז"א דאצי' נמשך מדעת דעתיק הגנוז באריך שהוא פנימי' הכתר וצ"ל דאע"ג דדעת דעתיק אינו במנין הע"ס אעפי"כ הדעת דאצי' שנמשך ממנו הוא במנין ע"ס לפי שהמשכתו משם ע"י צמצומים רבים שהרי איתא בע"ח שער א"א פ"ח שהדעת המיחד או"א נמשך ממזל הי"ג וכן איתא בביאור האדר"ז דעת עילאה שהוא מזלא שהוא תיקון הי"ג כו', וכ"ה בלק"ת בישעי' ע"פ מי מדד בשעלו דעת עליון מזלא קדישא וכ"ה בע"ח שער כ"ה דרוש ב' סי' ט"ו ועיין בפע"ח שער העמידה ס"פ י"א ושער חזרת העמידה סוד הקדושה כו' הארה מן הדעת העליון כו' עיין שם (וקדושה הוא בחי' קוצי דשערי). ובספר מבוא שערים שער ה' ח"א פ"ז כי הדעת העליון שמשם יורד השפע אל או"א להזדווג הוא מזלא קדישא דדיקנא דא"א מזל הח' ומזל הי"ג כו' וע"ש ש"ג ח"ב פ"ה דפנימית הדיקנא הוא מרישא תניינא הנק' אוירא, נמצא עכ"פ שנמשך ע"י אמצעות בחי' שערות שאינו ערך לעצמיות המוח ממש, אמנם בע"ח שער כ"ה דרוש ב' סי' י"ז, והנה זה הדעת העליון מקורו נמשך מב' פנים דא"א תיקון ואמת וכ"ה בלק"ת פ' שמות ע"פ כי סר לראות וכ"כ הרמ"ז שם ומבואר במ"א דתיקון ואמת שנמשך מח"ס שלא ע"י צמצום השערות כו', וזהו ענין הארת פנים ולכן נק' ואמת, אך מ"מ מבואר שם דהארת פנים הוא ג"כ כמו בחי' עשי' לבד לגבי עצמיות הח"ס, ולכן נק' חותמו של הקב"ה חותם דייקא, וכיון שכן לכן הדעת יכול להיות במנין ע"ס הגם ששרש המשכתו מבחי' שאינו במנין ע"ס כו' כיון שכבר נמשך ע"י צמצומים עד שאין ערוך כו' לגבי הבחי' ח"ס כנ"ל ומ"מ משלים במנין הע"ס במקום הבחינה שבכתר מה שאינו נמנה כיון דשרש מקורו נמשך משם כו').

ועתה יש לבאר ענין ישראל לי ראש היינו שממשיכים הרצון עליון שבתוכו התענוג, דהיינו בחי' גלגלתא וח"ס ע"י קיום רצון העליון ב"ה, כי הנה יש פלסופים המכחישים בהשגחה פרטית מפני שנלאו להשיג איך יתכן בחי' רצון אצלו ית' במעשה האדם בעוה"ז וכי כלום חסר כו' שהרצון באדם אינו אלא תרנלמלאות מחסוריו, משא"כ למעלה אנת הוא שלימותא דכולהו ומה חסר ח"ו עד שיהי' שייך רצון והשגחה אם מקיימים רצונו. אמנם באמת הנה כך הוא הרצון העליון להיות בחי' ביטול היש, והיינו כי באמת בחי' א"ס הוא בחי' תענוג כמ"ש כי עמך מקור חיים היינו מקור התענוגים, אלא שנמשך ממנו להיות תענוג מביטול היש כי מטבע הטוב להטיב כו' ואז ממילא נמשך ג"כ בחי' רצון נתאווה הקב"ה כו' (היינו כדי להטיב כו') והרצון הוא תר"ך מצות תרי"ג דאורייתא עם ז' דרבנן שנק' תר"ך עמודי אור, פי' כמו העמוד שנמשך מן הגג לארץ והוא מחזיק הגג והיינו ע"י שעומד בקרקע ולפי שהקרקע היא קשה לכן מתקיים עמידתו בטוב משא"כ בעפר תיחוח כו' כמ"כ תר"ך מצות הם עמודים הנמשכים מן הגג הוא בחי' תענוג עליון שנמשך ומתלבש בהמצות והן עצמן נשפלו למטה בקרקע עד"מ והיינו בעשי' גשמיות ציצית מצמר כו', ומחמת שנעוץ סופן בתחלתן וסוף מעשה עבמח"ת (שהעשי' שרשה לעילא כמ"ש במ"א לכן הוא כמשל הקרקע הבריאה וחזקה שיש בכחה להחזיק העמודים כו') ע"כ עמידתם בטוב ויפה ויכולין להחזיק ולקבל המשכת התענוג עליון כו' (וזהו ענין ותומכיה מאושר עיין בזהר ח"א ד"ח ע"א ועמ"ש ע"פ והארץ הדום רגלי) וזהו ענין מנענע ראשו שעי"ז מתנענע ממילא גם המוח שבתוכו עד"מ וכך ע"י המשכת הרצון נמשך ג"כ התענוג שבתוכו, וזהו ענין יהש"ר מברך פי' שמו הגדול היינו בחי' א"ס שלמעלה גם מבחי' כתר שהכתר הוא הארת הסובב (ועיין בפע"ח שער השבת פ' כ"א וז"ל סעודתא דעתיקא קדישא כו', לכן נק' קדושא זו קדושא רבא בסוד שמיה רבא עכ"ל, ועיין בזהר פ' תרומה קס"ה ב' פי' שמי' רבא בע"א קצת ועמ"ש ע"פ תגל נפשי באלקי ועמ"ש ע"פ ראה אנכי), ולהיות שמיה רבא מברך ונמשך למטה היינו ע"י שמנענע ראשו שהוא בחי' גלגלתא וממילא מתנענע ונמשך ג"כ בחי' א"ס המלובש בו כו', וזהו ענין הקדישים שבתפלה שהם להעלות העולמות כמו אצל הודו בין עשי' ליצי' אומרים קדיש שבזה הקדיש אנו מעלין העשי' ביצירה כמ"ש בפע"ח שם פ"א, והיינו כי א"א להיות עליי' העולמות עשי' ליצי' אלא ע"י המשכה תחלה מיצי' בעשי' וההמשכה הוא ע"י איש"ר שנמשך אא"ס שביצי' כו' שזהו ענין מנענע ראשו, והגם שעיקר המשכה זו דנענוע הראש הוא ע"י העלאת מ"ן דק"ש שמע ישראל כו' וכמ"ש כי אם ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקים שע"י בחי' ביטול היש שזהו ענין כי שרית עם אלקים עי"ז נמשך שישראל יהי' שמך בחי' לי ראש מ"מ צריך לומר ג"כ בדיבור יהא שמי' רבא מברך כו'. (הג"ה. ויובן עוד בפי' וענין לי ראש ע"פ מ"ש במדרש שוחר טוב פי"ט כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם כו' ונתבאר הענין במ"א ע"פ וארשתיך לי כו' דר"ל לפי שענין לי רומז לבחי' מהו"ע היינו בחי' עתיק שבו דייקא נאמר לא שניתי כי לית שמאלא בהאי עתיקא, וזהו פי' לי ראש שהם בבחי' מדרגה עליונה זו דבחי' גלגלתא ומו"ס דא"א ממש שלמעלה מעלה מבחי' ז"א, וזהו ענין העלי' שנעשה ע"י ירידת הנשמה בגוף וכנ"ל שלהיות בחי' ישראל לי ראש הוא ע"י כי שרית כו' ביטול היש דייקא, ועמ"ש ע"פ ואלה שמות שיש ב' עליות מבחי' יעקב הא' בבחי' ישראל זוטא הב' בבחי' ישראל סבא, ויש לפרש ענין ב' עליות אלו הא' בחי' גלגלתא ומוחא דז"א שנק' ישראל זוטא ונק' בחי' זו ג"כ לי ראש כי ז"א בעתיקא אחיד תרנאותליא, וגם כי בז"א הנה מבחי' מצחא ולמעלה הוא בחי' כי לא אדם הוא כמ"ש במ"א ע"פ צאינה וראינה כו' וגם כי לפעמים עולה ז"א עד שנמשך לו הכתר מא"א וע"י ממש כמבואר בענין חג השבועות ולכן גם בחי' ז"א נק' לי ראש, אכן עליי' השנית בבחי' ישראל סבא שיהי' לעתיד היינו בגלגלתא ומו"ס דא"א וזהו לי ראש ממש ונק' סבא בחי' ע"י כו' ועלי' זו הוא ע"ד מ"ש בס' הגלגולים ס"פ י"ז שהי' עולם האצי' עולה עד א"ק כו' ע"ש, וכ"ז נמשך ע"י כי שרית כו' וכמש"ש ע"פ ואלה שמות שעליות אלו נמשכים ע"י הירידה תחלה בבחי' גלות מצרים ואז ע"י יצי"מ נעשים עליות אלו כו').

והנה ההמשכות הם עכשיו בהעלם ולעתיד יתגלו. וזהו אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, פי' ע"ד מ"ש ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים, שאצי' נק' הוי' יו"ד חכמה ה' בינה וקוצו של יו"ד כתר, ואלקים הוא בחי' מל' שעיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא ממל' דאצי', וזהו ענין שם אלקים המעלים להיות התהוות היש ונפרד שהן הנבראים דבי"ע מלאכים ונשמות, וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים כי שם אלקים הוא מגן ונרתק לשם הוי' שמסתיר, וזהו ענין הפרסא מפסקת בין אצילות לבריאה, משא"כ באצי' ששם הוא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה ונק' אצי' הוי' לשון התהוות ע"ש ההשפעות מכתר לחכמה ומחכמה לבינה מוחין דאבא מוחין דאימא הכל בחי' גילוי אור, ופי' והי' הוי' לי לאלקים היינו שלעתיד יהי' הוי' זה נחשב כמו אלקים לפי שיתגלה בחי' א"ס שלמעלה מאצי' וכמ"ש עד יעבור עמך הוי' כו' (עמ"ש ע"פ האזינו השמים) והוא בחי' שמו הגדול, ובהגלות נגלות בחי' זו אז שם הוי' כאלקים יחשב לגבי גילוי עצום הזה (ועמ"ש בביאור ע"פ שובה ישראל בד"ה איתא במ"ח במס' יומא). וזהו פי' אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים שע"י יצי"מ יהי' עילוי זה עד שהוי' כאלקים חשוב. כי הנה יצי"מ ישנו בכמה מדרגות, הא' העליי' מבי"ע לאצי' ביטול היש לאין ואמנם באצי' ג"כ שייך בחי' יצי"מ כי גם אצי' הוא בבחינת מצרים וגבולים ונק' מדות מדת החסד כו' שהם בבחי' מדה וגבול שאם הי' חסד בלי גבול לא הי' עונש לרשעים כלל כו' והיינו לפי שהאורות מלובשים בכלים שהם המגבילי' לכן יש מיצר עד כאן כו' (וז"ש בפרקי היכלות רל"ו אלפים רבבות פרסאות הוא שיעור קומה והיינו בחי' כלים דאצי' שהם בבחי' גבול ותכלית עיין באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי בשם הע"ח), משא"כ למעלה מאצי', כי הנה עיקר בחי' המיצרים והגבולים זהו בעולם התיקון שהאורות מועטים והכלים מרובים ובתוהו האורות מרובים מהכלים וכו' אמנם א"ס ב"ה הוא למעלה מבחי' כלים לגמרי ואין שייך בחי' מיצר וגבול ולכן בחי' עליי' אצי' בלמעלה מאצי' נק' ג"כ יצי"מ (וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ אלה מסעי דלכך כל המ"ב מסעות עד ירדן יריחו נק' הכל יצי"מ, כי יריחו הוא בחי' ריח בגדיו הוא בחי' מקיפים כו' שלמעלה מבחי' כלים וא"פ לכן עד בחי' זו נק' עדיין יצי"מ, ולכן ג"כ כ"ז נמשך ע"י בירור נה"ב ששרשה מעולם התהו ששם האורות מרובים כו', וזהו ג"כ שיצי"מ יש גם בצדיקים ואפי' במשרבע"ה שהי' לו גילוי אצי' ממש הי' שייך בו מצות יצי"מ בכל יום והוא תרנבע"ד הנזכר. ולקרב הדבר אל השכל בעבודה איך שייך מדרגות רבות מאד ביצי"מ, הנה נת' ע"פ במדבר סיני באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מאמ"צ כו' דלחדש השני וכן לשנה השנית ר"ל שצ"ל בבחינה שנית מיצי"מ דהיינו אחר שיהי' סור מרע גמור בתכלית אז יוכל לבא לבחי' מדבר סיני שהוא ענין צאת הנפש מנרתקה מלבושי נוגה כו' ע"ש, וב' בחי' יצי"מ שנזכר כאן מבי"ע לאצי' ומאצי' למעלה זהו עוד למעלה מב' בחי' הנ"ל דהיינו שאחר צאת הנפש מלבושי נוגה שייך בחי' יצי"מ מבי"ע לאצי' וענין זה בנפש כי בי"ע הוא בחי' אהוי"ר יש מי שאוהב, משא"כ אצי' זהו בחי' ביטול שלמעלה מבחי' אהבה וכמו ענין השתחוואות דשמו"ע הוא למעלה מבחי' ואהבת דק"ש כו'. והנה בבחי' ביטול ג"כ יש דרך כלל ב' מדרגות זה למעלה מזה ביטול היש וביטול אמיתי דח"ע וכמ"ש במ"א בענין שבת תתאה ושבת עילאה שהם ב' ביטול הנ"ל. ועד"ז יובן ענין יצי"מ דמשה כו' שהי' מבחי' אצי' ואעפ"כ הי' צ"ל בבחי' יצי"מ דהיינו העלי' לבחי' ביטול אמיתי דחכמה עילאה וכענין שיש הפרש בין יחוד וביטול המדות דאצי' שנק' איהו וגרמוהי חד לבחי' ביטול דח"ע שנק' איהו וחיוהי חד. עוד יש לבאר ענין זה ע"ד מ"ש במ"א בענין דא מוחא לדא ודא קליפה לדא שבחי' אהבה דכי הוא חייך עם היותה מוחא עכ"ז נק' קליפה לגבי אהבת דכל מאדך בלי גבול כו' וכן בבחי' מאדך יש מדרגות לאין קץ שמה שאצל זה נק' מאדך לפי שהוא למעלה מהכלי שלו הנה לגבי בחי' צדיק גדול יותר נחשב עדיין לבחי' גבול לפ"ע הכלי שלו שרחבה יותר והמאדך שלו גבוה יותר. וז"ש לע"ל וגבה מאד שבחי' בכל מאדך יהי' בבחי' גבוה הרבה יותר כו' וכמו שהוא באהבה כך ג"כ בביטול כי ביטול דבי"ע נק' יש וסיגים לגבי ביטול דאצי' וכן עד"ז באצי' עצמו וכו'. וזהו ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה את כו' כי ישראל הוא בחי' לי ראש שהוא מדריגה גבוה מאד כדלעיל והי' מהראוי שא"א להגיע לבחי' זו כ"א אחר עומק הביטול בתכלית שהרי בחי' זו הוא למעלה מאצי' כנ"ל ואעפ"כ מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה כו' שהיא היראה המביאה לידי קיום מצותיו ית' בסור מרע ועשה טוב שהן הן בחינות ראשונות דיצי"מ עכ"פ שעי"ז ג"כ יוכלו להגיע להיות בחינת לי ראש ועיין בתניא פמ"ב).

וזהו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים שע"י יצי"מ נמשך ילוי בחי' אור א"ס שלמעלה מאצי' והוא ענין עד יעבור עמך הוי' כנ"ל, ואז שם הוי' שהוא בבחי' אצי' יהי' נחשב בבחי' שם אלקים כו', וכמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים, והיינו דוקא ע"י ושבתי בשלום אל בית אבי בחי' יצחק כדכתי' צחוק עשה לי אלקים שהתגלות התענוג עליון נמשך מבחי' ביטול היש לאין דהיינו בחי' כי שרית עם אלקים כו', וזה הי' ענין יעקב שיצא מבאר שבע והיינו מבחי' אצי' וילך חרנה בבי"ע לברר בירורים י"ב שבטים לאה ורחל שבירר כ"ז בזמן עשרים שנה שהי' אצל לבן חרנה, ואח"כ ושבתי בשלום אל בית אבי בחי' עליות וביטול במדרגות עליונות מבתחלה כביטול שכל בשכל גדול יותר וכביטול העלול בעילתו כו' אז והי' הוי' לי לאלקים כנ"ל. וכך גם לעתיד יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, כי יצחק הוא בחי' תענוג עליון לשון צחוק עשה לי אלקים תרנגשיתגלה מבחי' ביטול היש כי אברהם לא ידענו כו' כי יצחק הוא בחי' כמעלת הזהב על הכסף גבורות שלמעלה מחסדים כו'.

והנה אח"כ כתיב אני הוי' אלקיכם פעם ב', והוא כי כל הנ"ל בענין יצי"מ לצאת מן המיצרים וגבולים כל א' וא' כפי עבודתו זהו בחי' עליות ממטה למעלה. אמנם עיקר תכלית המכוון הוא להיות המשכות אור א"ס ב"ה למטה דייקא, וכמ"ש לא ברעש הוי', ואחר הרעש אש לא באש הוי', ופי' בזהר (פ' צו דף ל' ע"א) דרעש היינו מ"ש ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, והיינו בחי' אופנים וחיות שמתנשאים ברעש גדול, ואש היינו בחי' שרפים (וע"ש מ"ש המק"מ א"נ י"ל מ"ש רבי יצחק כו'), כי השרפים הם בבריאה והאש הוא לה' לעלות בבחי' אצי' (עמ"ש בפ' בראשית בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים) ואינן רק עולים, אבל לא נמשך ע"י בחי' אצי' למטה בבריאה ממש וזהו לא באש הוי' שאין שם הוי' שהוא אצילות נמשך למטה באש שלהם דהיינו עולם הבריאה, וכן רעש דאופנים ג"כ לא נמשך שם הוי' עי"ז למטה וזהו לא ברעש הוי', שהרי המלאכים ביקשו שתנתן להם התורה שהיא בחינת המשכת אלקות ולא ניתנה להם אלא לישראל דוקא שהם הן שיכולין להמשיך (עמ"ש מזה בפ' יתרו ע"פ זכור את יום השבת) וגם שלמטה בעוה"ז הוא דוקא הכלי לזה ע"י ציצית ותפילין כו' כי נעוץ סופן כו' וכנ"ל מענין תר"ך עמודי אור שהעמוד עומד ע"ג קרקע דייקא כו' וכן החיות נושאות ומנושאות עם הכסא אבל לא נזכר שימשיכו למטה כו'. וזהו ענין אני הוי' אלקיכם שנאמר פעם שנית אחר יצי"מ שהוא המשכת מ"ד, ויצי"מ הוא העלאת מ"ן ביטול היש כו', וההמשכות הן ע"י ב' בחי' מ"ע ומל"ת, ביטול היש לאין בבחינת ועשה טוב ברמ"ח מ"ע כו', והפרדת הרע ע"י סומ"ר ע"י ל"ת לא תאכל חלב שהם דברים שאין להם עלי' והם פנימיים ושעטנז מקיפים וכ"ז הוא ע"י בחכמה אתברירו כו' וכן בטומאה וטהרה יש דבר שמקבל טומאה כו' ויש דבר שאינו מקבל טומאה כו' אלא שהוא מבחי' דעת וכמארז"ל חכמת זה סדר קדשים (היינו בחכמה אתברירו כנ"ל), ודעת זה סדר טהרות^*. ואולי מפני שטומאה הוא ענין מקיפים דקליפה שהרי הטומאה והטהרה אינן כענין המאכלות אסורות או כשרות שנעשים מזון להאדם האוכלם שהוא בחי' פנימי', משא"כ בטומאה שנטמא במגע ומשא אין זה רק ענין מקיף מסטרא דמסאבא והטהרה הוא ענין העברת רוח הטומאה ומקיף דקליפה והשראת מקיף עליון כו'. והנה מהמקיפים דקליפה אין שייך שיהי' מהם בירור והעלאה כלל, וכמ"ש בפ' אחרי ע"פ כי ביום הזה יכפר עליכם כו', דעליכם ר"ל הלבושים צואים ומקיפים דקליפה שהם בחינת עליכם בבחי' מקיף יכפר ויקנח ויעבירם לגמרי ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, משא"כ מבחינת פנימיי' שייך העלאה ע"י התשובה כו' ע"ש. והנה להעביר המקיפים דקליפה הוא ג"כ ע"י התגלות מקיפים עליונים דקדושה וכנודע תרנדשהמקיף דוקא מסמא עיני החיצונים, ולכן הוא ע"י הדעת שהדעת עולה עד הכתר יד רמה וממשיך אור הכתר שהוא בחי' מקיף וכתיב תרום ידיך על צריך וכל אויביך יכרתו תרום ידך דייקא בחי' יד רמה שמשם אין יניקה ועי"ז וכל אויביך יכרתו, וזהו כתר אותיות כרת, וזהו כי גאה גאה ועי"ז סוס ורוכבו רמה בים וכמ"ש במ"א, ולכן ג"כ תורת עניני הלכות סדר טהרות שמדבר הכל בעניני מקיפים נמשכים מבחי' דעת, משא"כ תורת או"ה דמאכלות אסורות וכשירות שנכנסים בפנימית האדם ונעשים לו מזון כו', וע"ז אמרו בחכמה אתברירו שחכמה היא בחי' או"פ ובה נעשה בירור דפנימיים, אכן תורת סדר טהרות שהוא עניני המקיפים כו' נמשך ע"י הדעת דייקא מטעם הנ"ל. עוד יש להבין ענין זה ממ"ש במ"א בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה דמבואר באדרא קל"ו א' דטעמא אורייתא בדכיא ומסאבא הוא בשערות דז"א קווצותיו תלתלים ומבואר שם ששרש המשכה זו הוא ממקום עליון יותר כו' ולכן אמרו ודעת זה סדר טהרות, ועיין בספר מבוא שערים ש"ג ח"ב פ"ב בפי' מפיו דעת ועמש"ל בענין שהדעת משלים למנין ע"ס במקום הכתר כו' וששרשו מדעת דעתיק כו'. וגם י"ל פי' ודעת זה סדר טהרות כמ"ש ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח' י"ו) דפרש"י ותבר בהון שהוא ענין כריתה והשחתה, וכן וידע אלמנותיו ביחזקאל י"ט ז' ע"ש ברש"י דפי' והרס כמו גבוה ממרחק יידע בתהלים קל"ח ו', וכך ענין המקיפים דקליפה אין מהם בירור והעלאה וצריך להעבירם ולדחותם לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וזהו ענין שהמקיף דקדושה מסמא עיני החיצונים כמ"ש וכל אויביך יכרתו וכנ"ל, משא"כ מבחי' פנימים שייך בירור והעלאה והוא ענין בירור ק"נ ע"י רמ"ח מ"ע כו'. וזהו ההפרש בין בחי' בחכמה אתברירו לבחי' ודעת זה סדר טהרות, והגם כי גם בשאר סדרים לבד סדר טהרות יש כה"ג כמו אזהרת שעטנז וכיוצא אך לא דמי דהטומאה הוא דביקת המקיף על האדם שהרי נטמא עי"ז וצריך טהרה דוקא, משא"כ בשעטנז שכשפושטו ליכא האיסור). וכללות הענין שע"י ביטול היש לאין מעורר ג"כ למעלה המשכת אין האמיתי אור הכתר ביש דאצי' כי על חו"ב כתיב להנחיל אוהבי יש קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה בגימט' יש, וכתיב והחכמה מאין תמצא מכלל דהיא עצמה אינה עדיין בבחי' אין, וכמ"ש בזהר ח"ג קכ"ט א' שזהו ענין מ"ש היש הוי' בקרבנו אם אין, פי' אם ההארה הנמשכת להם משם הוי' הוא מבחי' יש שהוא חו"ב או מבחינת אין, (כי מה שנמשך בחו"ב שייך בחי' השגה ולכן נקרא יש משא"כ אין הוא מה דלית מחשבה תפיסא בי'), והעיקר הוא ההמשכה כנ"ל.

וענין חסדי ה', חסד עילאה הוא רב חסד שיתגלה לע"ל, וזהו וחסדי מאתך לא ימוש כו' כמ"ש בזהר ח"ג קל"ו ב', אך הכלי לזה הוא חסד דאצילות שעליו אמרו וכמה גופין תקינת לון כו' חסד דרועא ימינא כו' והוא כגופא לגבי נשמתא לבחי' ורב חסד כו' (ועיין באגה"ק ד"ה וילבש צדקה, ובמ"א נת' דפי' כמה גופין תקינת לון קאי על ע"ס דבי"ע וחסד דרועא ימינא הוא חסד שבע"ס דבריאה שהוא כלי לחסד דאצי' שנק' נשמתא כמו שהגוף הוא כלי לנשמה, ועד"ז ג"כ חסד דאצילות הוא כלי לגבי רב חסד שהוא בחי' נשמתא לנשמתא כו', ועד"ז יש לפרש תרנהמ"ש בזהר ח"ג שם וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא, פי' חסד דאצי' נק' חיי גופא שהוא חיות ומקור לע"ס דבי"ע שנק' גופא כנ"ל וחסד דאצי' הוא נשמה להן כנשמה המחיה את הגוף, משא"כ בחי' רב חסד לא שייך כלל שיהי' אפי' נשמה לע"ס דבי"ע אלא שהוא נשמה המחי' חסד דאצי' וזהו חיי דנשמתא כו' וכנ"ל שהוא בחי' נשמה לנשמתא כו'), וענין בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה שיש ב' תורות, תורת ה' ותורתו, הנה למטה היינו תושב"כ ותושבע"פ (ועמ"ש ע"פ נאוו לחייך בתורים), אך באמת הנה יש ב' תורות והוא מ"ש בספר הבהיר דוד המע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, פי' תורה שלמעלה היא ג"כ המשכות אלא שהמה ע"פ אופן אחר לגמרי ולא נתגלה אלא להאבות אברהם ויצחק חפרו בארות ויעקב הי' עובדא שלו במקלות והוא ענין אחד עם תפילין שלנו (כמבואר בזהר ויצא דקס"ב א') ואם אחד מישראל דעתה יעשה זאת לא יפעול כלום וכן חנוך הי' תופר מנעלים ועל כל תפירה כו' היינו מפני שהמשכתם הי' כמו בתורה שלמעלה (ועמ"ש קצת כעין זה ע"פ וישלח יעקב וע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה), משא"כ תורת משה שהיא מורשה קהלת יעקב היא איך ומה שימשיך כל אדם כו' (ועמ"ש ע"פ אם בחקתי תלכו ע"ש), וזהו ענין תורת ה' ובתורתו והיא חכמה עילאה שלמעלה גם מכתר וחכמה תתאה (ועמ"ש בפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים בענין אל תאמרו מים מים כו' ועמ"ש ע"פ לך לך בפי' נובלות חכמה שלמעלה תורה כו'). והנה כנגד ב' בחי' שנתבאר שיש חסד דקשוט שיתגלה לע"ל וכן תורת ה', והכלי לזה הוא בחי' גמ"ח ותורה ציוה לנו כו' כנגד זה נאמר בפ' ציצית ב"פ אני הוי' אלקיכם, הא' נגד הכלי והב' נגד מה שיתגלה לע"ל בחי' חסד דקשוט ותורת ה', ולכן נאמר פסוק זה בפ' ציצית דוקא כי בציצית יש ב' בחי' המשכת ל"ב חוטין ל"ב נתיבות חכמה והטלית שהוא המקיף שרומזין לשני בחי' תורה ומצות והן כלים להמשכת הנ"ל. (ועוד יש לפרש הפסוק באופן אחר קצת. כי הנה ענין והי' הוי' לי לאלקים היינו ע"ד ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקי' חשוב, ומבואר במ"א ע"פ מעין גנים באר מ"ח שיש ע"ס מלמעלה למטה וממטה למעלה, והנה מלמעלה למטה זהו מעין גנים שהוא המשכת כח"ב דתיקון ובאר מים חיים ממטה למעלה זהו ענין גילוי מבחי' כח"ב דתהו לאחר שנתברר המ"ן כו', ונמצא שיהי' התגלות ב' הבחינות דתהו ותיקון ונגד זה נאמר ב"פ ענין הנ"ל דז"א בעלותו כו' א' מ"ש להיות לכם לאלקים הב' מ"ש אח"כ אני הוי' אלקיכם, וע' בפע"ח שער הקדישים פ"ג בפי' יהא שמיה רבא כי רבא הוא באר כו' ע"ש הרי דשייך גלוי זה לבחינת באר מים חיים וכדפרישית. עוי"ל שזה נאמר נגד ב' הבחי' שיש בכתר ע"י וא"א כו', אשר כנגד זה נאמר ב"פ אנכי כמ"ש אנכי אנכי הוא כו' שלעתיד יתגלו ב' הבחי', וע"ד שבמ"ת קשרו להם שני כתרים כו', ועמ"ש מענין זה בביאור ושמתי כדכד שמשותיך, והנה כל זה נמשך ונתגלה ע"י ב' הבחי' דביטול היש לאין היינו בחי' העלאה דיצי"מ ובחי' המשכה שע"י תומ"צ, שהם מ"ן ומ"ד ופי' אני הוי' אלקיכם שנאמר תחלה י"ל עוד עפמ"ש בזהר וישלח קע"ד א' דענין ב' השמות ישראל ויעקב הם נגד ב' שמות הוי' אלקים ע"ש, ולכן בישראל כתיב כי שרית עם אלקים לפי ששרשו משם הוי' המושל על שם אלקים עמ"ש בביאור דמזוזה מימין כו' והנה חלק הנשמה המלובשת בגוף נק' יעקב יו"ד עקב וחלק הנשמה תרנושבבחי' מקיף על הגוף נק' ישראל לי ראש ומבחי' המקיף נמשך כח ועוז לחלק המלובש בגוף להיות שר ומושל על נה"ב, והיינו ענין הוי' אלקיכם שילוב הוי' באדנות שיהי' ביטול היש, ומזה נמשך ג"כ התחברות והמשכות ב' בחי' הנשמה שיתפשט ויומשך בחי' ישראל בבחינת יעקב, וזהו לא יאמר עוד שמך יעקב כ"א ישראל יהי' שמך ע"ד שילוב הוי' באדנות, וזהו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שעי"ז נמשך הכח ועוז להתגבר על נה"ב והגוף להיות כלה שארי ולבבי כו' ומזה נמשך אח"כ להיות לכם לאלקים אני הוי' אלקיכם כנ"ל).