קיצור ממ"ש ע"פ והיה באכלכם מלחם הארץ
תקמקיצור ממ"ש ע"פ והיה באכלכם מלחם הארץ
(א) לחם מן הארץ יחו"ת וע"י החלה מתקשרת ביחו"ע כי ניתנת לאכילת כהנים ואכילת כהנים ממשיכים אכילת אדם העליון שהוא כענין לחם מן השמים. וכענין לחם משנה דשבת שהם ג"כ רומזים לב' לחמים הנ"ל דלחם מן השמים ולחם מן הארץ כמבואר בסידור שער ברהמ"ז סד"ה ת"ר מניין לברכת המזון מן התורה, הרי אע"פ ששניהם נעשו מלחם מן הארץ עכ"ז א' מהן רומז ללחם מן השמים, כמו"כ י"ל החלה הניטלת מן העיסה רומז ג"כ לבחי' לחם מן השמים. הכהן שושבינא דמטרוניתא. ועיין זח"ג פ' מצורע דף נ"ג סע"ב בפי' אתה כהן לעולם על דברתי. ע"כ אכילת החלה שייך לו שמקשרה ומחברה למעלה באדם העליון. ואולי אכילה זו הוא הזיווג שנק' אכילה כמו קראן לו ויאכל לחם. נמצא ע"י שהכהן אוכל החלה גורם למעלה אכילת אדם העליון את החלה ע"ד שנתבאר.
(ב) החלה צריך להגביה לאחר שיתן המים בהקמח (יש להעיר ענין אם אין קמח יחוד חיצוני דאו"א להחיות העולמות, וזהו"ע התפלה שנק' חיי שעה, אין תורה חיי עולם מפתחות הפנימיים, ועכ"ז אם אין תורה אין קמח. עמש"ל דנ"ה א' ע"פ אם בחוקותי סעי' ד' בענין מ"ש במד"ר פ' שמות פ"ב בענין הר בשן). כמו אדה"ר שנק' חלתו של עולם הרי בתחילה ואד יעלה מן הארץ ואח"כ וייצר כו'. י"ל חיבור ארץ ומים המבואר בד"ה והי' מספר בנ"י, ועיין מזה בבוך שמות פ' יתרו בד"ה מזבח אדמה תעשה לי ושם ססעי' ג', וע"ד ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים.
(ג) ובזח"ג קדושים דפ"ג סע"א לפי' סה"מ סי' קס"ו דענין גוף אדה"ר חלתו של עולם הוא כללות ג' עולמות בי"ע ונולד מזיווג זו"נ דאצי' ואח"כ ויפח באפיו נשמת חיים הוא מאו"א דאצי', בחי' אש ורוח שלמעלה מעפר ומים בד"ה והי' מספר בנ"י הנ"ל, וס"ת ויפח באפיו נשמת חיים הוא חותם אשר חותמו של הקב"ה אמת. ובמד"ר פ' במדבר פ' ה' דרשו ע"פ ותהלתי אחטם לך ל' חותם. והוא ג"כ המשכה מבחי' חוטמא. ובזח"ג באד"ר דק"ל סע"ב האי קרא לעת"י אמרו. וזהו שאמר רב המנונא לבעל החוטם אני מתפלל כו'. ועיין מזה בלק"ת ס"פ שלח בד"ה וישלח יהושע מן השיטים ושם סעי' ב'. וא"כ הרמת החלה כענין עליות הכלים לקבל האור והנשמה. לפי"ז הרמת חלה ע"ד חלו נא פני אל. ועי"ז ויפח באפיו נשמת חיים ס"ת חותם ותהלתי אחטם לך, הארה מבחי' בעל החוטם, ויהי האדם לנפש חי' ר"ת חלה.
(ד) ג' מצות נדה חלה והדלקת הנר בירושלמי בשבת פרק במ"מ שכולם הם תיקון למה שחוה גרמה מיתה לאדה"ר, כי אדם הראשון היה דמו של עולם, חלתו של עולם, נרו של עולם.
תקמא(ה) לפמ"ש במד"ר ר"פ בראשית ובזח"א ד"ל דפי' בראשית ברא בזכות חלה שנק' ראשית, א"כ ראשית היינו חכמה. אך אפ"ל שהוא חכמה תתאה, ל"ב פעמים אלקים שבמע"ב הם ל"ב נתיבות חכמה תתאה. והגבהת החלה לקשרה בחכמה עילאה. ומזה נמשך להניח ברכה אל ביתך המשכת חכ"ע בחכ"ת. ולכן מתחלת התורה בבי"ת רבתי שהוא סימן ברכה. (וזהו ענין אם אין קמח הפרשת חלה חכמה תתאה אין תורה חכמה עילאה, אך אם אין תורה חכמה עילאה אין קמח. וזהו ענין אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה וע"ל סי' ב').(ו) וזהו והי' באכלכם ר"ל כדי שיהי' השולחן במקום מזבח זהו ע"י החלה כי אדה"ר חלתו של עולם מעפר המזבח נברא, ועוד כי ע"י החלה עליות ח"ת בח"ע, מזה נמשך אח"כ בבהמ"ז המשכת חכמה עילאה בחכ"ת ברכת הארץ ע"י ברית ותורה.
(ז) ראשית עריסותיכם חלה כו' כתרומת הגורן. גרן יסוד דנוק' ועמ"ש ע"פ מדושתי ובן גרני. וחמשה מינים שחייבים בחלה כללותם חטה ושעורה והם חטה כ"ב אתוון דאורייתא וכן שעורה שעור ה', והתרומה העלאת האותיות ע"ד מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל. אך כשעשו מהם עיסה דהיינו אחר הטחינה והלישה ע"י המים דהיינו המשכת השכל בהאותיות צריך עוד תרומה והוא החלה. ושיעורה אחד ממ"ח. כי התורה נקנית במ"ח דברים. י"ב צירופי הוי'. חלה י"ל לשון מיתוק, תרגום מה מתוק מדבש מה חלי מדובשא. ולשון חלו נא פני אל. ולשון כדי שתתחולל דעתו עליו. ולשון החל עלינו הימים הבאים לקראתינו לשלום. וההיפוך מענין יחולו על ראש יואב. והיינו שע"י החלה נמשך להניח ברכה אל ביתך שיחול עלינו הברכה.
(ח) בת"ז תיקון ט"ז פי' חלה חל ה'. ור"ל כי חטה יש בה ח' ולכן הוא אותיות ח"ט ע"ד עה"ד חטה היתה. לכן בשבטים לא היו אותיות ח"ט כמבואר בזהר בלק דקפ"ח ע"ב. וע"י הפרשת החלה מהעיסה חל הה"א. וכענין ההפרש בין חמץ ובין מצה הוא בין אות חי"ת שהוא בחמץ ובין אות ה' שהוא במצה. וכמ"ש מזה בסידור בד"ה מזמור לתודה שעל אות ה' נאמר פיה פתחה בחכמה ולכן אין ממנה יניקת החיצונים, משא"כ מאות חי"ת. א"כ ע"י החלה חל ה"א בהלחם למעלה מבחי' החטה בעצם. ועמ"ש בת"א ר"פ ויצא בענין מבחי' חרן נעשה רנה ג"כ נתקן הח' ונעשה ממנו ה'. ואפ"ל ג"כ ע"י החלה מהשעורה נמשך סער מתחולל על ראש רשעים יחול ונמשך חלות הברכה על הצדיקים. מנחות ד"ע ע"ב דרק חמשת המינים חייבים והם דברים הבאים לידי חימוץ. י"ל כי זהו עה"ד חטה היתה והם מבחי' מ' הנק' נוק' והם הבאים לידי חימוץ כי בזה עיקר היצה"ר כמארז"ל וחמץ נוק' דקליפה, והנוק' נק' לחם כמ"ש כי אם הלחם אשר הוא אוכל, ע"כ הם דוקא חייבים בחלה לרומם המ' ולחברא לדכורא והיינו שיחול עליו הה"א עיין תו"א פ' מקץ סד"ה המגביהי שמגביה הה"א ע"י היו"ד שבתוכו. ועיין בלקו"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה ספ"ג בענין צדק מלאה ימינך שמבחי' צדק בלא ה"א שמורה על תקמבדין לפי' הזהר נעשה צדקה בה"א שהוא בחי' ימינך וחסד, ובהרמ"ז פ' בחוקותי דקי"ג ע"ב ואות ה' מורה על הזיווג דקבילת דכורא ה' חסדים.
(ט) בריקאנטי פ' שלח ד"ה מראשית עריסותיכם וז"ל כבר רמזתי לך כי החלה היא מצוה יחידה בעיסה תרמוז לכנס"י הנק' ראשית לעולם הנפרדים ובהכנסה בתנור הבוער באש להבה צריך להפריש ממנה חלה שלא תהי' מדת הדין קשה וזהו מאמרם בזכות החלה שנאמר ראשית עריסותיכם (א"כ צ"ל שהיא ראשית לעולם הנפרדים) ומשם הברכה נאצלת בעולם שנאמר יחזקאל סי' מ"ד ל' ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך דוגמת הקטורת שלא שינה בה אדם מעולם עכ"ל. ועיין מענין תנור בלקו"ת פ' בהר ושבתה הארץ פי' בתנור אחד, פי' שיעורר בלבו רשפי אש האהבה מחמת בחי' אחד דהיינו מגדולתו של מלך מה"מ הקב"ה, וכ"כ עוד בפ' בחוקותי בד"ה בשברי לכם מטה לחם ושם פ"ב בתנור אחד פי' בחמימות האהבה הבאה מהתבוננות של אחד יחידו של עולם עכ"ל. ועפי"ז יש לפרש מ"ש במאו"א אות תי"ו ססעי' ל"ו תנור יסוד דנוק' ושם האופה יסוד עכ"ל. פי' כי הזיווג נק' בשם אכילת לחם כמ"ש כי אם הלחם אשר הוא אוכל ועד"ז התנור שאופין בו הלחם הוא יסוד דנוק' דהפי' ע"ד חותם שוקע שמלמטה למעלה המבואר בלקו"ת בשה"ש בד"ה שמני כחותם ושם רפ"ג שהוא ענין שמו"ע תפלה בלחש השתחוואות בבחי' ביטול באוא"ס ב"ה ממש, וזהו ענין הנזכר בלקו"ת פ' בהר שם בפי' וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור תקרב בלא יו"ד, דהיינו כשהנפש רוצה להתקרב בעצמה לה' אז תהי' בחי' מאפה תנור עכ"ל. ור"ל להתקרב בעצמה ע"ד שנת' בת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסלו בענין למסור נפשו באחד. והנה יש ג"כ תנור לעומת זה ע"ד מ"ש בהושע סי' ז' ד' כולם מנאפים כמו תנור בוערה מאופה, ופרש"י שהוסקה מיד הנחתום כן יצרם בוער בקרבם, והוא בחי' יסוד דנוק' דקליפה שהוא ג"כ בחי' תנור הבוער מאש זרה. ואולי זהו מ"ש במא"א שם תנור בעולם הבריאה דתמן מלך הראשון מזמ"ל דתהו בלע בן בעור יום בוער כתנור, ור"ל בלע נפל בשבה"כ ונק' בלע לשון בליעה ע"ד ותבלענה שבע שבלים הדקות שהם ז' מדות הרעות. ולכן הוא בן בעור שמזה נמשך היצה"ר הבוער כתנור כו', ולע"ל כי הנה היום בא בוער כתנור כו' במלאכי ג' י"ט והיינו מ"ש הריקאנטי מדת הדין. וא"כ אפ"ל לכן מפרישין חלה שעי"ז לא יהי' אחיזה לתנור דלעומת זה של אש זרה לאפות העיסה כ"א יהי' האפייה בתנור דקדושה כו'.