ואולם חי אני

תקיואולם חי אני

ואולם חי אני וימלא כבוד הוי' את כל הארץ וגו'. וי"ל לכאורה במ"ש וימלא כבוד ה' לשון עתיד דוקא הלא כתיב מכה"כ לשון הווה שכבודו מלא עולם תמיד, וכמו"כ כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא כו', ולמה אמר וימלא (וגם בלשון שבועה חי אני וימלא שמשמעו על להבא נשבע שיהי' כן), וכמו"כ י"ל במה שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו כו' דמשמע ענין ברכה והמשכת מלכותו זאת אנו מבקשים על העתיד ולכאורה כבר הוא מבורך בשם תקיאומלכות וכמ"ש מלכותך מכ"ע ואין מלך בלא עם כו', וגם י"ל שאלת המלאכים כמו שאנו אומרים משרתיו שואלים זל"ז איה מקום כבודו כו', וזה פלא לכאורה דהלא המה עצמם אומרים קדוש מלא כה"כ שכל הארץ האירה מכבודו בבחי' התגלות מאין ליש בכל העולמות ובכל נברא בפרט ואם לאו לא הי' להם קיום מציאות כלל כידוע וא"כ מה זה ששואלים איה מקום כבודו כו'. ועוד ענין א' י"ל בהיות ידוע מאמרם ז"ל דקודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו' דהיינו שלא הי' עדיין בחי' השתלשלות העולמות דאבי"ע כלל רק הוא ושמו העצמי בלבד (שנק' מל' דא"ס שלפני הקו כו'), וא"כ י"ל קודם שנאצל ונברא כו' מי קראו בשמו להיות לכבוד מאחר שאין עוד מלבדו ולמה אמר וימלא כבוד ה' לקרות בשמו הגדול הלא אין שינוי לפניו מקודם שנבה"ע כו' כי ממנו נמצא הכל ולא יתכן בחי' הכבוד רק על זולתו הנפרד מאתו כו' (בענין וימלא כבוד יש להבין ממ"ש בלק"ת בד"ה ויקרא אל משה ושם ספ"א מענין וכבוד ד' מלא את המשכן ועד"ז יובן ענין וימלא כבוד ד' את כל הארץ כמשארז"ל עתידה א"י שתתפשט על העולם כולו, כמ"ש מזה בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השני, ועמ"ש עוד בלק"ת פ' צו בד"ה ענין שבעת ימי המלואים דף י"א ע"ב, ועמ"ש ע"פ לדוד מזמור לד' הארץ ומלואה, בענין בשכמל"ו ע' בהרד"א וע' בת"א בד"ה בחדש השלישי ובלק"ת בד"ה שמע ישראל. בענין איה מקום כבודו והלא כתיב מכה"כ וע' בד"ה כי על כל כבוד חופה מה שפי' שיש כבוד תתאה וכבוד עילאה וע' בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי ושם פ"ג בענין פי' ברוך כה"מ, שם משמע שהשרפים לפי שהם בבריאה אומרים מכה"כ, והאופנים לפי שהם בעשיי' אומרים בכה"מ להמשיך מכבוד עילאה בכבוד תתאה וע' בלק"ת בשה"ש סד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני מענין האופנים שאומרים בכה"מ, והנה ר"ת בכה"מ הוא בכים י"ל כמ"ש לקמן בענין שיעקב דוקא אמר בשכמל"ו לפי שע"י התעוררות רחמים מבחי' יעקב כענין מים תחתונים בוכים עי"ז דוקא ממשיכים בחי' ברוך כבוד כו', ובזח"ג פ' פנחס דרנ"ו ע"ב בפי' הראני נא את כבודך מבואר שזהו כתר עליון).ב) אך הנה כל זה יובן בהקדים מ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו', פי' לא כמו ענין מחשבות ב"ו שאין מחשבתו פועלת איזה התהוות חיות דבר מה אף כשיחשוב על דבר מה כמה שעות לא יוכל להוסיף אור וחיות בדבר ההוא מלבד שיש מציאות לאותו הדבר בלתי מחשבתו, אבל לא כן ידמה בבחי' מחשבתו ית' שהרי כאשר עלה ברצונו הפשוט שנק' מחשבתו הפשוטה שיהי' התהוות העולמות אצילות בריאה כו' מיד נתהווה שרש התהוותן מבחי' המח' הזאת ובחי' מחשבה פשוטה זאת הנה הוא מקור חוצבן עד עולם דהיינו כשאמר במחשבתו הקדומה בעצמותו אנא אמלוך כו' להיות בחי' התהוות חוץ ממנו כב"י ולהיות מלך על עם כו' מיד נתהווה שרש ההתהוות שלהם במח' זו שחשב אנא אמלוך כו' כמ"ש בזהר בראשית דממחשבה אחת הקדומה בעצמות אוא"ס נמשך כל השתלשלות העולמות עליונים כו', (הנה בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם עיין מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה ביאור ע"פ יונתי בחגוי, ושם פ"א, ובד"ה תקעו בחדש דרוש השני פ"א, וע' קצת מזה בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה רפ"ג, ומ"ש בשם הזהר דבמחשבה אחת נבראו כל העולמות כ"כ עוד בד"ה ביאור תקיבהדברים ע"פ שחורה אני ונאוה ושם פ"ג ונזכר מזה ג"כ בסידור בד"ה הקול קול יעקב), אך הנה מבחי' מחשבה זאת הפשוטה בעצמותו נמשך מקור התהוות עלמין סתימין דלא אתגליין וע"ז אמרו דבראשית נמי מאמר הוא דהיינו אפי' בחי' חכמה ומח' הקדומה נק' מאמר להיות מקור להתהוות עלמין סתימין רק שנק' מאמר סתום במחשבה הסתומה כו' ואח"כ בבחי' דיבור נתהווה מקור התהוות עלמין דאתגליין (עיין בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין גבי והנה מה שנברא החומר במאמר ודבור ולא נברא הכל בחפץ ד' ורצונו בלבד הוא מפני שאז לא הי' גילוי מאין ליש רק שהי' העולם בטל במציאות ממש עכ"ל ופי' בטל במציאות היינו ע"ד עלמין סתימין דלא אתגליין עיין בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה עפר יעקב ושם ספ"א בפי' אחד היה אברהם, ובד"ה שבת שבתון הוא לכם ושם פ"א ועיין בת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ושם בענין עלמא דאתכסיא שהם בטלים במציאות במקורם שהוא בחי' סוכ"ע כו' וע' בד"ה תקעו בחדש הנ"ל שם וע' בד"ה יו"ט של ר"ה פ"א בענין יחו"ע ויחו"ת) כמ"ש כי הוא אמר ויהי כו' והן כמו היו"ד מאמרות ויאמר אלקים יהי אור כו' וכיוצא, אבל בבחי' המח' של הע"מ נבראו עלמין סתימין כו', ונק' מאמר סתום והיינו ענין מם פתוחה מם סתומה כידוע, וזהו לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו', פי' לכבודי אין כבוד אלא מל' כמ"ש כבוד מל' כו' והיינו מה שעלה במחה"ק אנא אמלוך כנ"ל זהו לכבודי בראתיו (שהוא מל' דא"ס שמאיר בבחי' א"ק שנק' אדם דבריאה ובכלל הוא בחי' המחשבה כידוע דבי"ע היינו בחי' מחשבה דיבור ומעשה כו') פי' בראתיו בבחי' המחשבה להיות התהוות עלמין סתימין כנ"ל יצרתיו בבחי' הדבור בהתהוות עלמין דאתגליין כו' ולמטה היינו ג' עולמות בי"ע עולם הנשמות שבג"ע דבריאה ועולם המלאכים שביצי' ועולם העשי' שהוא שרש עוה"ז השפל כידוע, ובכלל היינו ג' מיני אדם, אדם דבריאה היינו בבחי' מחה"ק כנ"ל, ואדם דיצי' בחי' גילוי אור המאציל להאציל ע"ס והוא בחי' ע"י וא"א הנק' בחי' ממוצע להביא אוא"ס מן ההעלם לגילוי כידוע ואדם דעשי' הוא בחי' ז"א דאצי' מקור דבי"ע שנק' כולם בבחי' עשי' כנודע וז"ש לכבודי שהוא בחי' אנא אמלוך כו' בראתיו יצרתיו כו' (מפרש כאן ולכבודי היינו מחשבה הקדומה דאנא אמלוך ומזה נמשך בראתיו שהם עלמין סתימין יצרתיו עלמין דאתגליין וכמ"כ מפרשו ולכבודי על כבוד תתאה מ' דאצי' בראתיו עולם הבריאה ששם השרפים שנק' עלמין סתימין לגבי יצרתיו עולם היצירה וכידוע מענין יוצר אור ובורא חשך כמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש הראשון פ"א וספ"ג, ועיין מענין ולכבודי בראתיו בלק"ת פ' אמור בד"ה לבאר הדברים ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י ושם פ"ד פי' ולכבודי זהו המשכת הכתר לנוק' שהוא מקור דבי"ע, וע' מזה ג"כ בהביאור ע"פ מי מנה רפ"ג ובד"ה האזינו השמים פי' ולכבודי בראתיו על התורה שנק' ג"כ כבוד שהוא לבוש, וע' עוד מענין ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בד"ה ואתה הרם את מטך שם מפרש ג"כ שכללות העולמות נחלקים לג' בחי' בי"ע שהם מחדומ"ע כו'), ומ"ש והנה בחי' מלוכה זו שנק' כבוד שממנו בא עיקר התהוות העולמות כמ"ש לכבודי בראתיו כו' היינו להיות דוקא בחי' נפרד מעצמות שע"ז יתכן בחי' המלוכה כידוע דאין מלך בלא עם, משא"כ על בנים לא יתכן בחי' המלוכה גם כי ירבו מאד אבל ברוב עם דוקא הדרת מלך, וא"כ הרי בהכרח תקיגשהוצרך להיות בחי' צמצום האור בעצמות א"ס שיתכן לומר במח' הפשוטה אנא אמלוך כנ"ל (עיין מזה בד"ה הבאים ישרש דפ"א^* סע"א ורע"ב, ועמ"ש בד"ה כי כארץ תוציא צמחה פ"ג, ובד"ה תקעו בחדש דרוש הראשון פ"א בענין פי' בריש הורמנותא דמלכא, אך לכאורה זה שיהי' היש דבר נפרד נמשך מבחי' כבוד תתאה שהוא הדבור משא"כ מצד כבוד עילאה שם הוא הביטול כנ"ל בענין עלמא דאתכסיא וצ"ל מ"מ המחשבה היא שורש להדבור שיהי' יש ודבר נפרד) וזוהי בחי' ירידה גדולה מעצמותו מאחר שבאמת אין עוד מלבדו ועל מי ימלוך, רק שע"י הצמצום יוכל להיות התהוות בחי' נפרד מן העצמות להיות נק' מלך כו' ולפ"ז צריך לעורר ולהמשיך מעצמות א"ס ב"ה שירד מעצמותו להיות עולה במח' ורצון הפשוט אנא אמלוך כו' ואז יהי' מקור להתהוות כל העולמות כו', (ע' בענין עושי דברו והדר לשמוע בד"ה בשעה שהקדימו ובד"ה תקעו בחדש דרוש הראשון גבי והנה הדרך להמשכת רצון כו' להיות גילוי מלכותו כו' ועמ"ש סד"ה אתם נצבים בענין למען הקים אותך לו לעם, ובד"ה תקעו השני רפ"ב, בד"ה יו"ט של ר"ה פ"ב, בד"ה והי' ביום ההוא יתקע פ"ב, בד"ה הנך יפה רעייתי פ"א).

ג) ולזאת הנה אנו אומרים בכה"מ, פי' ברוך לשון המשכה שיומשך ויתברך בחי' כבוד ה' שהוא בחי' המלוכה הנ"ל כמ"ש לכבודי בראתיו כו' ממקומו פי' ממקור חוצבו בעצמות, והענין הוא כי מקור מקום כבוד ה' שהוא בחי' אנא אמלוך הנ"ל שעלה במח' ורצה"פ הנה הוא מיוחד וכלול כבר בהעלם בעצמות אור א"ס ממש רק שיצא מן ההעלם לגילוי במח' זו כו' והטעם הוא כי הרי גם בחי' המח' הזאת היא באה מן ההעלם לגילוי ג"כ שהרי עד"מ באדם הנה כח מחשבתו הוא כח היולי להיות בכחו לחשוב כל מה שיצטרך אבל אינה עדיין בבחי' גילוי מחשבה ממש שהרי היא כלולה עדיין בעצמות הנפש ונק' עצם כח שכלו ומחשבתו ומיוחדת בעצמות בתכלית רק כשצריך לחשוב איזה ענין הנה אז נפרדת מן העצמות ובא לידי גילוי מן ההעלם העצמי כידוע, וככה יובן למעלה בעצמות א"ס ב"ה שבחי' כח מחשבתו כלולה ומיוחדת בעצמותו ממש כי הוא המדע כו' ונק' עצם כח חכמתו ומחשבתו כו' רק שבאה לידי גילוי מח' ורצון פשוט מבחי' העלם עצמות כח מחשבתו המיוחדת בו, והוא ענין הנ"ל שכאשר עלה ברצונו ומחשבתו הפשוטה אנא אמלוך וכיוצא, ונמצא הרי יש מקור מחצב בהעלם עצמות כח מחשבתו ית' לגילוי מחשבה זו דאנא אמלוך ולזה אומרים בכה"מ ממקור מקומה של בחי' גילוי מחשבה זו מן ההעלם העצמות (וזהו ג"כ פי' לכבודי בראתיו כדי שיבוא לגילוי מח' שנק' בריאה יש מאין הוא לכבודי מפני מקור מלוכה זו שנק' כבוד כמו שהוא בעצמות שנק' מל' דא"ס ובל' חז"ל הי' הוא ושמו בלבד כידוע וגם זה נק' בשם מח' בלשון הזהר אבל נק' מח' אחת כלומר כללית והוא בחי' מקיף כללי כידוע, משא"כ מח' זו הבאה בגילוי אנא אמלוך שזה רק פרטי לפי פרטי ההשתל' דאבי"ע כו' וד"ל). ובזה יובן מה שאנו אומרים בב"ש יחיד חי העולמים מלך ובישתבח מסיימין הברכה מלך יחיד חי העולמים. כי הנה בחי' ירידת מח' הזאת דאנא אמלוך מעצמות כח המחשבה הכלולה ומיוחדת בתכלית בעצמות א"ס כנ"ל הוצרך להיות בחי' ריבוי צמצומים מאד שמצמצם א"ס א"ע בכמה מיני צמצומים וזהו רק מפני רב טובו וחסדו כדי להאיר אורו למטה תקידמטה כמ"ש בע"ח, וזהו זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו פי' צדקתך הוא להחיות רוח שפלים שנק' צדקה למאן דלית לי' מגרמי' כלום והיינו להיות מקור להתהוות יש מאין מעצמות א"ס ונק' צדקתך כי אינו רק בחי' צדקה וחסד וזה בא ע"י שהוא ית' רב טוב וחסד וע"כ הוא מצמצם א"ע בכמה מיני צמצומים בשביל זה וע"ד שאמר אמרו צדיק כי טוב שהטוב נק' צדיק כי עיקר ענין ההטבה של איש הטוב הוא במה שיורד מעצמותו להחיות רוח שפלים ומצמצם א"ע בשביל זה כו', וכך נאמר למעלה שמפני שהוא ית' טוב בעצם ע"כ יקריב טובו הגדול לצמצם א"ע מאד כדי שיוכל להיות מקור לעולמות, וז"ש זכר רב טובך יביעו ע"כ צדקתך ירננו להיות בבחי' מלך על עם כמ"ש מלכותך מכ"ע שבאמת הוא מקור אור חיותם מאין ליש כו', וזהו יחיד חי העולמים מלך פי' שבעצמותו ממש הוא יחיד ומיוחד בתכלית האחה"פ ואע"פ שהוא חי העולמים אין שינוי לפניו מקודם שנברא כו' כמ"ש אני ה' לא שניתי אך להיות עולה במחה"ק אנא אמלוך הוא בא בבחי' ירידה וריבוי צמצומים מפני רב טובו וחסדו כי חפץ חסד הוא כו', וזהו כולל בכללות כל השבחים דב"ש שיחיד חי העולמים נעשה מלך כו' אבל בישתבח מדבר בירידת והמשכת אוא"ס בנאצלים ונבראים כמו שאמר אל מלך גדול ומהולל בתשבחות כו' ששם בחי' מלך דהיינו מח' דאנא אמלוך מקור כל הנשמות והמלאכים וכל העולמות לכך אומר מלך יחיד חי העולמים שכל חי העולמים כלולים בבחי' מלך יחיד דבמח' הפשוטה הנ"ל וד"ל. (עיין מענין המחשבה וכח המחשבה בד"ה אלה מסעי דרוש השלישי פ"ב ועמ"ש בד"ה כי כארץ תוציא צמחה פ"ג, והנה ענין בכה"מ זהו בחי' עליונה יותר מבחי' מכה"כ שאומרים השרפים כמ"ש בד"ה האזינו הנ"ל פ"ב ופ"ג וסד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני דהיינו שזהו המשכה להיות המשכת הכבוד גם בעשיי' והיינו ע"י המשכת כבוד עילאה שהיא חכמה עילאה, אך כשצ"ל המשכת חכ"ע למטה מוכרח להיות התחלה לזה מלמעלה מהחכמה כמ"ש בד"ה והיה לכם לציצית דרוש השני פ"ב ובד"ה ביאור ע"פ באתי לגני פ"ב בענין אריתי מורי, וזהו ברוך כבוד ה' ממקומו פי' ממקומו ממקור בחי' כבוד עילאה, ואפ"ל שזהו ענין היחוד דב' בחי' כבוד, והמשכה זו באה דוקא ע"י רעש גדול דבחי' חיות ואופנים כו' ע"ש בד"ה האזינו וע' מזה ג"כ בד"ה אני דפ' ציצית דרוש הראשון ספ"א (הג"ה כח המחשבה כענין ע"ס הגנוזות וכעין מ"ש בענין כח אד', וע' במא"א א' קע"ג מחשבה זהו אצי' ושם מחשבה רצון קול דבור זח"ב רסב"ב, והמחשבה שקודם לרצון זהו כמ"ש בד"ה למנצח על השמינית ההסכם שממנו נמשך כח הרצון ג"פ קדוש ג' ווין זהו חי והיינו חי העולמים להיות מלך, מכה"כ מל', אבל וימלא כבוד זהו היחוד והיינו רננו צדיקים והיינו בה', וזהו ע"י בכה"מ עי"ז נמשך יחוד ב' כבוד כענין כי על כל כבוד חופה, כך מקומו זהו כענין החופה עדן וכמ"ש כחתן יוצא מחופתו, וזהו ואולם חי אני שזהו היחוד שנמשך חי באני ע"ד הנה בריתי אתך, ואפ"ל מכה"כ היינו הארץ עילאה וזהו היחוד למעלה אבל את כל הארץ את רבוי גם הארץ שלמטה, או כמו לד' הארץ ומלואה זו א"י תבל ויושבי בה היינו חו"ל וזהו את כל הארץ, יהי כבוד ד' לעולם שיהי' השם נק' כמו שנכתב ומעין זה במקדש לפי שנאמר וכבוד ד' מלא את המשכן הי' נקרא השם כמו שנכתב עה"ק ח"ג פמ"ט חי אני ברכות לראש צדיק היינו רננו צדיקים הנ"ל, אפ"ל עוד ע"ד מ"ש בד"ה תקטווישב יעקב בענין ב"פ ארץ, א"כ שרפים מכה"כ ארץ עילאה את כל הארץ ארץ תתאה ועמ"ש בענין ארץ ארץ ארץ שמעי דבר הוי', שיש ג' בחי' ארץ בד"ה השמים כסאי, ובלק"ת פ' שלח סד"ה טובה הארץ מאד מאד, וע' ביאור בעצם היום הזה נמול בענין שמים וארץ עילאין ושמים וארץ תתאין ובזהר ר"פ האזינו בענין משה שאמר האזינו השמים ותשמע הארץ, וישעי' שאמר שמעו שמים והאזיני ארץ, וכדי להמשיך למטה בארץ הג' צ"ל ההמשכה מלמעלה מעלה מבחי' מקום כבודו בכה"מ, וע' זח"ב ר"ז א' בענין הנה מקום אתי, וזהו ואולם חי אני דכ' העה"ק שבא ההמשכה מלפני לפנים וע"ד שבועה וע' פי' שבועה בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי בענין אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, ואפ"ל ע"פ המבואר סד"ה שחורה אני הנ"ל דהאופנים וחיות ממשיכים מבחי' קדש, קדש מלה בגרמה וזהו למעלה מבחי' קדוש דשרפים וע' סד"ה בהעלותך ההפרש בין קדש לקדוש ובביאור כי כארץ תוציא צמחה ובבה"ז אמור ק' במאמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא, וא"כ השרפים ממשיכים ג"פ קדוש ועי"ז מכה"כ, זיו יקריה זיו יסוד והיינו ארץ עילאה, אבל ע"י רעש דאופנים וחיות מגיע בבחי' קדש ולכן נק' חיות הקדש וע' בד"ה וארשתיך לי בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי, למעלה מבחי' כלתי נפשי לחצרות ע"ש פ"ג, וכשמגיעי' לבחי' קדש נמשך ברוך כה"מ, וזהו וימלא כבוד ה' שכבוד ה' עצמו נתמלא שפע ע"י המשכה זו דבכה"מ וזהו למעלה מבחי' מכה"כ ששם לא נז' שהכבוד נתמלא שפע, אבל פי' וימלא כבוד ה' היינו שהכבוד נתמלא רוב שפע מבחי' יחודו בכבוד עילאה, וכבוד עילאה נתברך ממקומו ושרשו בחי' קדש, ועי"ז מתגלה הכבוד בבחי' את כל הארץ, דהיינו ע"ד גלוי חותם בולט הנמשך ע"י קיום מצות ל"ת וד"ס איה סופר סד"ה שחורה אני וע' ד"ה שימני כחותם, ועד"ז י"ל מכה"כ בבחי' חותם שוקע וימלא כבוד בבחי' חותם בולט חשף ד' כו' ויתבטלו כל המסתירים. עוי"ל שלע"ל ושמו אחד שיהי' נק' כמו שנכתב א"כ המ' הנק' שם יהי' מאיר למטה בחי' הוי' ממש וזה נמשך ממה שיהי' הוי' אחד כולו הטוב והמטיב דלית שמאלא בהאי ע"ק, ור"ל שיאיר ע"ק בז"א בלי שום פסיק טעמא בין שני הויות שעי"ז יומשך ושמו אחד, וכמ"כ ואולם חי אני נאום ד' זהו ע"ד נשבע הוי' בנפשו. ויש לפרש ע"ד בי נשבעתי שז"א נשבע באור ע"ק המלובש בו זח"ג אחרי סו"ב נשא דק"ל ע"א, וזהו וינפש דגבי שבת, ועד"ז פי' נשבע ד' בנפשו, נמצא ואולם חי אני נאום ד' היינו שע"ק מאיר בז"א ומזה יומשך וימלא כבוד ה' ע"ד יהי כבוד ה' לעולם שיהי' נק' כמו שנכתב, משא"כ עכשיו זה שמי לעלם בחי' העלם אף שמכה"כ כו', עכ"ה) ובחי' מקום כבודו זהו ענין שמו שארז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, ומ"ש וזהו ענין יחיד חי העולמים מלך, פי' חי העולמים הוא בחי' אמרו צדיק כי טוב שמשפיע החיות והיינו ענין זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו, צדקתך זהו מ' שע"י רב טובך חי העולמים נמשך מבחי' יחיד ומבחי' מחשבה דאנא אמלוך בבחי' מ' דאצי' ואזי וצדקתך ירננו, ועמ"ש לקמן בענין רננו צדיקים מהו ענין רננה ומשום יובן ענין וצדקתך ירננו, ובישתבח אומרים י"ג שבחים ואח"כ אומרים מלך יחיד חי העולמים פי' מלך יחיד ר"ל מלך היינו מחשבה דאנא אמלוך הכלולה בבחי' יחיד אור א"ס ממש שלמעלה מהאצי' והיינו ע"י י"ג שבחים י"ג מדה"ר כמ"ש סד"ה ויקחו לי תרומה בענין י"ג דברים שנאמרו גבי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם תקטזכו' ומכאן יש להבין יותר מש"ש), והנה בברכות יוצר אור אנו אומרים מה שהמלאכים אומרים ג"פ קדוש עד שנעשה ה' צבאות מכה"כ, פי' ג' מיני צמצומים המה בכלל עד שיהי' מכה"כ מבחי' מלוכה הנ"ל שכנגד כבוד ה' כנ"ל בפי' בכה"מ וכך הוא פי' בשכמל"ו וזהו ג"פ קדוש לשון מובדל ומוסתר עד שיבוא לידי גילוי בחי' מח' דאנא אמלוך שנק' כבודי והיינו כדי שיומשך מכח המח' שבהעלם לגילוי כנ"ל צריך להיות ג' צמצומים בהעלם העצמי תחלה והיינו ג"פ קדוש שבעצמותו עד שנעשה מכה"כ וד"ל. (מענין ג"פ קדוש עיין זח"ג פ' אמור דצ"ג ע"א דיש לפרש שהם המשכה חב"ד חג"ת נה"י עד שנמשך בבחי' צדיק וממנו נמשך בבחי' מכה"כ היינו כבוד תתאה, ועיין במערכת ס"פ ט"ו ושם פי' החייט ג"פ קדוש המשכת ג"ר כח"ב בחג"ת, צבאות הם הנצחיים מכה"כ הכוונה אל מדת כל שהוא היסוד שממלא את הארץ אשר היא כבודו מהשפע העליון, ועמ"ש ע"פ הזהר פ' חיי דקכ"ב א' ע"פ ויתרון ארץ בכל היא ובסידור בד"ה נשמת כל חי תברך את שמך, ועיין בדברי רבינו ז"ל בביאור קדושים דתקס"ב שפי' ג"פ קדוש נגד זה ג' דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמ"ח, ושם פי' שהקדוש הג' נגד גמ"ח והיינו להיות המשכה למטה גם במקור דבי"ע אשר שם פרסא מפסיק, לפ"ז י"ל כיון פרסא מעלים א"כ עם שמכה"כ עכ"ז יש העלם וכ"כ רבו ההעלמים עד שיש דקרו לי' אלקא דאלקייא סוף מנחות דק"י ע"א, והיינו כי כל זהו היסוד כשמקבל מבחי' נש"ב גימטריא כל, אכן האופנים והחיות שממשיכים שיהי' בכה"מ, שהוא מחכמה עילאה שלמעלה מהבינה, והוא קדש שלמעלה מבחי' קדוש, עי"ז נמשך שגם למטה יהי' הגילוי כמו למעלה כמ"ש בד"ה ששים המה דרוש הראשון בענין ומעין מבית ד' יצא והשקה כו' למעלה ממדרגת ונהר יוצא כו' ומשם יפרד כו' ועז"נ וימלא כבוד ה' את כל, פי' ע"ד אחעט"ב שבחי' כבוד ה' ישפיע לבחי' כל המקבל מנש"ב, ע"י שתקבל מהחכמה כו' (הג"ה חי אני פי' בש"א ש"ב ובעה"ק ח"ג פמ"ט שבחי' חי צדיק עליון מאיר במ' הנק' אני, ע"ד אני הנה בריתי אתך, ואפ"ל כי הנה אני מ' ואנכי כתר אף שהפי' שוה אך אנכי מורה על רוממות אנכי הרואה והיינו ע"י תוספת אות כף המורה על כתר, וא"כ י"ל פי' חי אני שגם המ' הנק' אני היא בבחי' חי ורוממות כמו הכתר ע"ד ארוממך אלקי המלך, וגם י"ל חי עם אלפי שאינן זהו כ' וה"ל אני כמו אנכי, גם נת' במ"א חי עדיף מבחי' טוב כי יוסף בן שבע עשרה שנה גימ' טוב והוא עדיין בבחי' נער וקטנות, אכן בן ח"י לחופה מקיף עליון שיהי' היחוד, ועד"ז י"ל בחי' כל שנק' היסוד זהו ענין א' עם בחי' טוב כנ"ל בענין מכה"כ ע"י זכר רב טובך, אבל ואולם חי אני זהו בחי' עליונה יותר לכן מזה נמשך וימלא כבוד כו' את כל כו'.

משה שלא אמר בשכמל"ו י"ל כי אחד שהוא א' בז' רקיעים והארץ וד' רוחות דהיינו ו"ק א"כ זהו ענין מחשבה דאנא אמלוך שממנה שורש התהוות ו"ק הנק' עולם וכולל מ"ש יעקב בשכמל"ו אך יעקב ביאר זה בפירוש ולא שיהי' רק ברמז וע"ד מ"ת בוכים משא"כ משה מן המים משיתיהו מים עליונים, או י"ל משה הזכיר מקום כבודו ע"ד מבחי' הוי' אחד יומשך ממילא ושמו אחד כנז"ל בהג"ה, ויעקב פי' המשכת הכבוד ממש ממקורו, והנה במקדש לא היו עונים אמן כ"א תקיזבשכמל"ו במסכת תענית פ"ב די"ו ע"ב, והנה אמן גימ' הוי אד' גם אמן ביסוד שהוא המקשר ומחבר יחד ב' שמות הנ"ל כמ"ש בפרדס ערך אמן וא"כ במקדש שלא היו אומרים אמן רק בשכמל"ו מוכח דזהו בחי' עליונה יותר כי הנה ארז"ל פ"ה דברכות גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת הוי' מקדש אד', א"כ המקדש מצד עצמו מחבר ב' השמות הוי' אד' שזהו ענין אמן ע"כ לא היו צריכים לומר בו אמן כיון המקדש מצד עצמו מקשר ב' השמות שע"ז בא ענין אמן אלא אמרו בשכמל"ו דזהו בחי' עליונה יותר מבחי' אמן ואולי זהו ע"ד שבחי' בכה"מ הוא מעלה עליונה יותר מבחי' מכה"כ כנ"ל, ועמ"ש בבוך תרטו"ב ע"פ אחרי ד' אלקיכם תלכו, סעי' ח' דרל"ג ע"א בענין אמן ואמן גימ' יעקוב מלא ואו, כי יעקב ת"ת וזהו יחוד הוי' אד' גימ' אמן וזהו אלה תולדות יעקב יוסף, אך שיהי' תולדות בשני ווין כמו מצות שבת נאמר מצוות בשני ווין שיאיר אור ע"ק בז"א ע"ד היש בה עץ ת"ת אילנא דחייא אם אין ע"ק זהו ענין אמן ואמן יעו"ש תוספת הוא"ו שבואמן מורה שנמשך מע"ק בשם הוי' ומאיר בחי' זו בשם אד', וי"ל שזהו ענין בשכמל"ו שיתברך הכבוד ממקורו ושרשו והוא ע"ק שעז"נ הראני נא את כבודך כמ"ש בזח"ג פ' פנחס דרנ"ה סע"ב ונאמר ופני לא יראו, וזהו ג"כ ענין בכה"מ לכן זהו בחי' עליונה יותר מבחי' מכה"כ, שהכבוד מקבל מבחי' כל שהוא יסוד המושך השפע מת"ת לבד בחי' היש בה עץ אילנא דחיי, וגם אם כל גי' נש"ב שיומשך השפע מהבינה אין זה ערך לכשההמשכה מבחי' אין כי והחכמה מאין תמצא ויש הפרש גדול בין מוחין דאבא ומוחין דאימא בד"ה מצה זו, וגם שער החמשים דבינה לעליונים נדמה להם למטה, בהביאור ע"פ וספרתם לכם דגבי חג השבועות ד"ה מעט ביאור, וכ"ש בחי' אין ממש, ויותר י"ל דענין מעלת ברוך שם כבוד מל"ו זהו ע"ד שארז"ל בערובין פ' כיצד מעברין דף נ"ד א' כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק. והנה זו"נ נק' דודים שהיחוד לפרקים, שלפעמים נפסק היחוד כמ"ש בזהר ויקרא דף ד' ע"א אינון דתאיבין דא לדא ולא משתכחין תדיר אקרו דודים, ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשין דא מן דא אקרו ריעים, והיינו שאו"א נק' תרין ריעין ועז"נ ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד ואינו פוסק בזח"ג פ' אחרי דס"ה ע"ב ובפ' יתרו דפ"ג סע"א, וע' בבה"ז פ' וירא על המאמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא, ממעלת בחי' זו דתרין ריעין דלא מתפרשין שהוא בחי' הארת אור א"ס ממש שאין הפסק להשפעתו ע"ד אני הוי' לא שניתי כו', וזהו ענין וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ונק' בחי' זו אמת כמ"ש בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השלישי ושם פ"ד, משא"כ זווג זו"נ שנפסק לפרקים ומתפרדים זה מזה, ולכן נאמר עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה כי חיבור י"ה אינו פוסק כנ"ל, ונמצא הגם שבחי' אמן זהו יחוד זו"נ הוא ע"ד דודים לבד, ולפעמים מתפרדים, אבל בשכמל"ו כיון כ"מ שנאמר ועד אין לו הפסק א"כ הענין שבחי' יחוד ו"ה יהי' ג"כ תדירי ע"ד תרין ריעין, וכמ"ש בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני פ"ה, במש"ש רק להיות יחו"ת כמו יחו"ע בחי' תרין ריעין דלא מתפרשין וע"ש בהג"ה שזהו ענין אהל בל יצען כו' וברית שלומי לא תמוט כו', ומ"מ אמת ג"כ כמש"ל דשורש המשכה זו באה מע"ק בחי' אין שהוא בחי' אמת אני ה' לא שניתי, והיינו כמ"ש בזח"ג פ' אחרי דע"ז ע"ב דחיבור ו"ה הוא ע"י החסד אבל יחוד י"ה במזלא תליא שהוא הכתר ולכן לא מתפרשין לעלמין, משום תקיחדלית שמאלא בהאי ע"ק משא"כ בבחי' חסד שיש כנגדו מדה"ד שגורם שיתפרדו לפעמים, ולכן ע"י שיומשך ביחוד ו"ה ג"כ מע"ק יהי' ג"כ בחי' תרין ריעין דלא מתפרשין, וזהו ענין נצח סלה ועד אשר מבואר בזהר פ' ויקרא דף כ' ע"א דבחי' סלה הוא לעילא לעילא אתר דע"ק שריא, ולכן אין לו הפסק וכמ"כ הוא בחי' ועד ובחי' נצח שהוא ענין נצחיות, ולכן במקדש דוקא אמרו בשכמל"ו במקום אמן שיש בו בחי' עליונה יותר מבחי' אמן, והנה כאשר זווג ו"ה יהי' ג"כ בבחי' תרין ריעין כמו י"ה, יש בו בחי' עליונה יותר כמבואר בבה"ז פ' וירא הנ"ל שבזווג זו"נ אע"פ שמתפרשין לפעמים יש בו מעלה יתירה ג"כ מפני שהוא להוליד נשמות חדשות משא"כ ביחוד או"א שהן תרין ריעין הוא להחיות העולמות ברוב שפע בלתי התחדשות נשמות חדשות ממש יעו"ש, א"כ כשזווג ו"ה יהי' בבחי' תרין ריעין יהי' בזה ב' המעלות יחד להיות המשכת אורות חדשים ממש בלי הפסק, ועפ"ז יובן מארז"ל במד"ר פ' לך ובדוכתי טובא דכ"מ שנאמר והיה הוא לשון שמחה כמו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, והיה ביום ההוא יצאו מים חיים, והיינו כי תיבת והיה מורה אשר ו"ה הם קודמים לי"ה, וזהו כשיהיו ו"ה ג"כ תרין ריעין כמו י"ה אז יהי' בזה ב' המעלות יחד לכן הוא שמחה, וכיון שיצא לנו דבחי' בשכמל"ו זהו בחי' עליונה יותר מבחי' אמן, עפ"ז יובן ג"כ ענין וימלא כבוד ד' שזהו גבוה יותר מבחי' מכה"כ, כי אף דמכה"כ זהו ג"כ היחוד ו"ה דהיינו ג"פ קדוש בוא"ו זהו ההמשכה בחג"ת כנ"ל ואח"כ ע"י צבאות מכה"כ נמשך השפע במ' הנק' כבודו והיינו יחוד ו"ה אך יחוד זה ע"י בחי' היסוד הנק' כל זהו כענין אמן שהוא ג"כ בחי' יסוד המחבר הוי' אד' כנ"ל בשם הפרד"ס ע"ד כי כל בשמים ובארץ, אך אעפ"כ נק' רק דודים, דמתפרשין לפעמים זה מזה, והיינו ע"י שעדיין יש קליפות המסתירים והם גורמים הפירוד, אבל ענין וימלא כבוד ה' את כל הארץ זהו הגילוי בקביעות בבחי' דירה בתחתונים והיינו ע"י שבחי' ו"ה יהי' בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין, ואזי לא יהי' שום הסתר למטה ג"כ כלל, כי זה היחוד הוא הגילוי כמו ביחו"ע דכולא קמיה כלא חשיב, והמשכה זו היינו ע"י ואולם חי אני, שבחי' אני יהי' בבחי' חי ממש דהיינו ע"ד תרין ריעין דלא מתפרשין, וזהו כאשר ההמשכה בא מע"ק דוגמת וברית שלומי לא תמוט, וכמ"ש בלק"ת פ' תצא סד"ה כי ההרים ימושו שזהו בחי' עליונה יותר ממדרגת ומשביע לכל חי רצון, דבחי' כל חי זהו ההמשכה שבסדר ההשתלשלות ולכן נק' כל חי לפי שיש כמה רבוי עולמות וכולהון אקרון חי ע"ש פ"ב, והם היסודות שבסדר ההשתלשלות, אבל וברית שלומי זהו ההמשכה מיסוד דעתיק שלמעלה מסדר ההשתל', וזהו עצמו בחי' ואולם חי אני שיש לפרשו חי אני ממש היינו יסוד דעתיק, ובחי' חי זה נמשך ג"כ ממש במ' הנק' ג"כ אני ע"ד אני ראשון ואני אחרון ומזה נמשך וימלא כבוד ה' את כל הארץ בבחי' גילוי ממש ושלא תמוט וע' בזהר פ' משפטים דק"ח ע"ב ע"פ ראו עתה כי אני אני הוא כו'.

התרגום מתרגם כבוד ה' יקרא דה' ומכה"כ תרגם זיו יקרי' והיינו כאשר כבוד סמוך לה' זהו יקריה ממש, משא"כ מכה"כ רק זיו מבחי' יקריה, ובתלים ק"ד ל"א יהי כבוד כו' ישמח וארז"ל במד"ר פ' אחרי פ"כ שמח אינו אומר אלא ישמח והיינו לעתיד לבוא בב"א א"כ כמ"כ יהי כבוד היינו לע"ל, וק' דהכתי' תקיטגם עכשיו מכה"כ, אע"כ צ"ל דכבודו רק זיו והארה והיינו כבוד תתאה אבל יהי כבוד ד' יקרא דה' ממש וכבוד תרגום יקר והיינו כשיהי' כבוד תתאה במדרגת כבוד עילאה שיהי' תרין ריעין לכן יהי' כן לעולם דלא מתפרשין וזהו בשכ"מ לעולם ועד.

והנה משה שלא אמר בשכמל"ו י"ל כי באומרו אחד זהו המשכה מבחי' אלף כתר בחכמה זהו החית ומשם נמשך בבחי' ד' רבתי שהוא מל', וא"כ זהו שיתברך הכבוד שהוא מ' ממקומו כתר וחכמה אך זהו יחו"ע שבאצי' ממש, אכן יעקב שאמר בשכמל"ו הנה בחי' מלכות לא שייך רק על נפרדים דוקא, רק שיהיו בבחי' ביטול כמו ביטול חיות המרכבה אף שנאמר בהם וכנפיהם פרודות, וזהו ענין גלה כבוד מלכותך כו' מלוך על העולם כולו בכבודך וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו', וזהו הענין שיחו"ת יהי' כמו יחו"ע בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין אבל עכ"ז יהי' נק' יחו"ת ולא יחו"ע כי יחו"ע הוא ביטול אמיתי ע"ד איהו וגרמוהי חד בהון ויחו"ת הוא ביטול היש, שהוא יש ומ"מ ביטול ע"ד וידע כל פעול ויבין כל יצור, וזהו הנק' גלה כבוד מלכותך והנשא על כל הארץ ביקרך, היינו ענין וימלא כבוד ה' יקרא דה' בלי העלם המסתיר דק"נ, ומ"מ גילוי זה ע"ד שהיש יהי' בטל כו' וכמו בחיות המרכבה כן יהי' הביטול למטה, וזהו ענין בשכמל"ו, ולכן נק' ציקי קדרה כו', ואפשר יהי' ב' הבחי' שיש צדיקים גדולים שיהי' בהם הגלוי ע"ד שהוא באצילות ממש, ויש שיהי' הגילוי ע"ד בשכמל"ו).ובזה יתורץ ג"כ הקושיא הנ"ל מה שהמלאכים שואלים איה מקום כבודו דר"ל על מקום ושרש הנעלה של בחי' גילוי כבוד זה שבמח' איך הוא נמשך מעצמי' כח מחשבתו הכלולה בעצמותו ית' דלית מח' תב"כ, ע"כ שואלים איה מקום כבודו להיותו למעלה מכל השגה אפי' משכל הנעלם דא"ק כו', ובזה יתורץ גם הקושיא השני' בהיות שקודם ההשתלשלות הי' הוא ושמו מי קראו בשמו כו', התירוץ דמעצמותו נתעורר כי חפץ חסד הוא ואח"כ תלוי במעשה התחתונים כמ"ש בע"ח כו' (וז"ש חי אני וימלא כבוד ד' כו' כמו נשבע ה' בנפשו דהיינו שיבא לידי גילוי מן ההעלם עד"מ האדם שנשבע להביא מחשבתו הנעלה לידי גילוי וד"ל).

ד) אך הנה עדיין יש להבין איך יוכל להיות בחי' המשכה זו דכבוד ה' ממקומו העצמי כנ"ל ע"י המלאכים שאומרים קו"ב מאחר דכולא קמי' כלא וכאין בלי ערך כלל לנגדו אפי' לא בערך טיפה בים אוקיינוס כנודע, אך הענין הוא דכתיב תתן אמת ליעקב כו' (וידוע שאין המלאכים אומרים קדוש עד שישראל אומרים קדוש למטה ע"כ ע"י התחברות המלאכים עם הנשמות יוכלו להמשיך וכמ"ש כה"ג בת"א ס"פ וישב בד"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים, שהנשמות ממשיכים ההילוך בפנימיות העומדים שהם המלאכים ועי"כ מאיר בהם בחי' קדוש, וע' מענין תתן אמת ליעקב בזח"א ס"פ לך דצ"ו ע"א, פ' בשלח דנ"ז ע"א פ' יתרו דפ"ט ע"ב ודף צ' סע"א פ' ויקרא די"ב ע"ב פ' אחרי דע"ג ב' נשא דקל"א סע"א וע"ב דקל"ג סע"ב פ' שלח דקס"ג ע"ב ואתחנן דף רס"ז סע"א ענין תקכוחסד לאברהם, האזינו דרצ"ז סע"א, ת"ז תקון כ"ב דס"ו סע"ב תקון ע' דק"כ סע"ב קכד"א, קכח"ב קלה"א, ופי' אמת היינו מס"נ וע' באג"ה ד"ה זורע צדקה שכר אמת ובת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי דרוש הראשון ובד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי, ועי"ז ימשיך אתעדל"ע לעלות במחשבתו אנא אמלוך עיין מזה בד"ה הבאים ישרש) שהוא ע"י אמת דיעקב דהיינו ע"י בחי' מס"נ שלהם באחד כמ"ש מי לי בשמים כו' דפי' מס"נ הוא מסירת הרצון שנק' נפש כמו אין נפשי אל העם כו' וכך פי' אליך ה' נפשי אשא בחי' מסירת הרצון בלתי לה' לבדו כו' והוא בחי' ביטול היש לאין עד רום המעלות ועי"ז רוח אייתי רוח כו' כמ"ש אם ישים אליו לבו כו' כידוע להמשיך אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת כזו ג"כ בבחי' ביטול העצמות דהיינו לצמצם א"ע להיות רוצה במלוכה הנ"ל ולעלות במח' אנא אמלוך כו', וזהו שמפסיקין בין אחד לואהבת בבשכמל"ו הגם דמשה לא אמרו אלא יעקב כידוע ואנשי יריחו היו כורכין את שמע בלי הפסק בשכמל"ו (עמש"ל ועמ"ש מזה בד"ה בחדש השלישי, וזה כעין שהאבות לא בחרו מדת מל' ע' פרדס שכ"ב) אבל אין הלכה כמותם (ועל"ק בהביאור דבמחשבה הקדומה עלה בחי' מ' קודם לשאר הספירות, והמשכה זו ע"י יעקב חבל נחלתו, וע' מד"ר פ' בראשית פ"ח בענין עם המלך במלאכתו ישבו, את כל הארץ האותיות מא' עד תיו, ואספת דגנך העלאת האותיות כי יעקב בריח התיכון לכן בו ועל ידו נמשך אמת המשכת הא' כתר בתאו מ' ע"י המם בינה, והיינו ע"י הרחמים מים תחתונים בוכים כו', לכן בכים ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו שע"י הבכיי' והתעוררות רחמים ממשיכים בחי' זו כו', וזהו רננו צדיקים רננא היא החדוה הבאה אחר המרירות דוקא) מפני שעיקר בחי' המשכת של כבוד הוי' אנא אמלוך מעצמות א"ס הוא באמרו בשכמל"ו והוא ע"י יעקב דוקא משום שנאמר יעקב חבל נחלתו שהוא חלק ה' ממש כמאמר ישראל עלו במח' סתם דהיינו במח' הכללית דהי' הוא ושמו בלבד שמפני הצמצום שמצמצם א"ע להיות לו רצון בגילוי אנא אמלוך כו' וע"כ ביכולתם להמשיך משם להיות גילוי ההעלם וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו ישראל דוקא מטעם זה ומטעם זה יעקב דוקא אמר בשכמל"ו (וכמ"ש בזהר משה מלגאו יעקב מלבר, דמשה בבחי' הדעת ויעקב בבחי' הת"ת ששם מעורר בחי' המלוכה שהוא יחוד ת"ת ומל') וזהו תתן אמת ליעקב אמת ראש תוך סוף הכולל כל ההשתל' הוא ע"י יעקב דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, וכ"ז ענין פ' ראשונה של ק"ש באמרו ודברת בם לקשר מחו"ד במחו"ד העליון להיות גילוי ההעלם דמח' הכללי הנ"ל ע"י חכ' שבתורה שנק' ראשית הגילוי כו', אבל בפ' השני' נאמר ואספת דגנך כו' שהוא ע"י הבירורים דרפ"ח שנפלו בשבירה בבחי' נוגה דבי"ע ומזה נתהווה כל חלקי דצח"מ הגשמיים ושרש הכל מז' מלכין קדמאין דתהו שמתו כמ"ש וימלוך וימת כו' עד שירד למטה מטה מאד עד שנמשך התהוות הבהמות והחיות הגשמיי' מבחי' פני שור ופני ארי' שבמרכבה והתהוות העופות מפני נשר והתהוות נפש החיונית שבאדם מבחי' פני אדם אשר לארבעתן כו', ובחי' העלאת הבירורים דתהו שבדצח"מ כמו במאכלים ומשקים וחיות ובהמות כו' היינו ע"י מס"נ בק"ש כנ"ל שאז מתעלה ג"כ כל חלקי החיות דמאכלים ולבושים וחלקי החי ומדבר שבאדם ששרשן מבחי' אותיות שנפלו מעולם התהו וכולם עולין ונכללין בשרשן כי ע"י מס"נ באחד נתאספו ונתקבצו כל האותיות ממקומות שנתפזרו למטה ועולין הכל לשרשן הראשון, וזהו פי' ואספת דגנך שיתאסף כל פרטי בחי' אותיות עליונים דתהו שנפלו למטה תקכאבלחם ויין וכל מיני תענוגי עוה"ז ליכלל ג"כ באחד, וזהו ג"כ מ"ש וימלא כבוד ה' את כל הארץ, פי' את היינו כ"ב אותיות שנפלו מלמעלה למטה מא' עד תי"ו שהמה בחי' התהו ונק' את כל הארץ וע"י בחי' כבוד ה' המתגלה מן ההעלם ע"י מס"נ כנ"ל יתקבצו כל האותיות הללו וימלא בהן ג"כ כבוד ה' והיינו ענין פ' שניה דואספת דגנך אחר פ' ראשונה במס"נ באחד כנ"ל (ויש כאן ב' מיני העלאות א' מס"נ דמח' ודבור כנ"ל והב' העלאות מ"ן דמאכלים וכיוצא אליך ה' נפשי אשא שז"ש ואספת דגנך כו').

אך עדיין י"ל למה א' תתן אמת ליעקב דוקא ולא לאברהם ולמה חלק לב' דברים אמת ליעקב וחסד לאברהם. אמנם הענין הוא כידוע שהאבות הן הן המרכבה וכמו המרכבה שנושאת את היושב עליו ומורידו למטה כך החיות שבמרכבה נושאות את הכסא כו' ולמעלה היינו ע"י בחי' העלאות המדות דאבות גורמים בחי' ירידת המשכת כבוד ה' מן העלם עצמותו לידי גילוי כנ"ל, אך הנה אברהם הי' מרכבה לבחי' חסד עליון של המאציל כמ"ש אברהם אוהבי שהי' מעורר בחי' אהבה העליונה וחסד עליון מלמעלה למטה ע"י בחי' רו"ש וכמ"ש הלוך ונסוע כו' כידוע, וכך הי' יצחק בחי' מרכבה לבחי' גבורה עליונה כו' שזהו"ע ב' הקוין חח"ן ובג"ה כידוע ונק' שמאל דוחה וימין מקרבת, אך יעקב אמר אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי שהוא בחי' קו האמצעי הנק' בריח התיכון כו' שכלול מב' הקוין ימין ושמאל ולכך נק' בחיר שבאבות, והענין הוא כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך דוקא שנק' נחלה בלי מצרים כמ"ש ופרצת ימה וקדמה וצפונה כו' פי' ופרצת לשון פרצה כמו המקום שאינו מוגבל בגדר מחיצות מכל צד נק' מקום פרוץ לגמרי מכל צדדיו דהיינו שאין לשטח שלו הגבלה כלל לכל צד מצדדיו אם לצד הימין מתפשט עד אין שיעור וגבול כי אין לו גדר ומחיצה להגבילו וכן לצד השמאל מתפשט בלי שיעור וכן למזרח ולמערב אין לו גדרים להגבילם ונק' פרצה לכל צד וכך ופרצת ימה למערב בהתפשטות לאין שיעור וכן לקדמה ולצפונה כו' והוא הנק' נחלה בלי מצרים המגבילים שתתפשט לצדדי' בלי שיעור כו', וככה יובן למעלה בבחי' נחלה דיעקב שנק' בריח התיכון דגם שכלול מב' הקוין ימין ושמאל אבל אין בו בחי' מיצר לא לימין ולא לשמאל שבחי' ימין ושמאל הכלולים בו מתפשטים לאין שיעור וכן למזרח ולמערב שנק' ראש וסוף וכמ"ש אחור וקדם שהמזרח נק' קדם כו', וז"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם כי בחי' קו האמצעי דיעקב עולה עד בחי' הכתר עליון שלמעלה מבחי' התחלקות הקוין במדה וע"כ בחי' המדות דשם נק' יגמדה"ר שהן בלי גבול כלל וע"כ נק' ארך אפיים ורב חסד כו' מאריך אף לרשעים ג"כ להיות נושא עון כו' כי לעוצם בחי' הרוממות כולא קמי' כל"ח כו', ונמשך ר"ר גם על העולמות היותר עליונים כמו על התחתוני' בהשוואה א', ובחי' מדתו של יעקב שנק' רחמים שכולל ב' המדות חו"ג מגיע לבחי' הרחמים הרבים העליונים שאינן בגבול ומדה כלל ע"כ נאמר בו ופרצת ימה וקדמה שנמשך למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית ולימין ושמאל בלי שיעור ונק' נחלה בלי מצרים כלל ולכך אמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך דוקא וד"ל. וזהו תתן אמת ליעקב דוקא פי' אמת אלף הוא אלופו ש"ע שלמעלה מכל העולמות שנק' פלא עליון בהיפוך אותיות, והוא בחי' פנימי' הכתר ששם אוא"ס עצמו בבחי' העלם העצמות כנ"ל, ושיתחבר תקכבאלף זה למטה מטה עד תיו שהוא בחי' מל' סופא דכל דרגין, היינו ע"י מדתו של יעקב דוקא מדת הרחמים לפי שהוא בריח התיכון המבריח מן קצה העליון לקצה התחתון מטעם הנ"ל וד"ל. אך במה מעוררים בחי' ר"ר הנ"ל ע"י מדתו של יעקב שהוא הרחמים הנה הוא ע"י הבכי' דמים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, פי' שבבכי' זאת מעוררים ר"ר על עוצם ריחוקם מאחד כמשל בן המלך שצועק אל אביו מתוך עומק בור השבי' בבכיות גדולות לעורר רחמי האב להעלותו משם כו' כך בחי' הניצוצי' שנפלו בשאול צלמות בחושך החומרי דעוה"ז השפל נק' מים תחתוני' בוכים כו', שצועקין לעלות ולכלל באחד ונק' מי בוכים כידוע ואז דוקא מעוררים לר"ר העליונים משא"כ כשהבן בריחוק לגמרי ואין קולו מגיע אל אזני אביו שאינו מעורר רחמי האב כלל, אמנם אחר הרחמנות נמשך ג"כ בחי' שמחה עד"מ ביציאת הבן מבית השבי' שישמחו האב והבן יחד מאד מאד. וז"ש רננו צדיקים בה' רינה זו היא שמחה שלאחר הבכי' מן הריחוק, עד"מ ב' אוהבים מופלגים שרואים זא"ז אחר ריחוקם זה כמה ימים, או אוהב דבק מאח שנפל בצרה וניצול שישמח בו מאד וכיוצא, וז"ש רננו צדיקים ב' צדיקים צדיק עליון שהוא אא"ס ב"ה וצדיק תחתון שהן כנ"י בהעלאות הנשמות מחשך הגס אחר הבכי' כנ"ל שנמשך רינה ושמחה בה' וישראל יחד. ומ"ש בה' לפי שב' הצדיקים שוין למעלה בעצמות א"ס שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כידוע, וזהו וצדקתך ירננו וד"ל.

ה) וזהו ואולם חי אני (וע' מזה עוד בעה"ק ח"ג פס"ג) וימלא כבוד ה' את כל הארץ, כי הנה עיקר טעות המרגלי' הי' באמרם חזק הוא ממנו, (וארז"ל ממנו כבי' אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם) (והענין י"ל ע"ד מ"ש הרמ"ז פ' שלח דף קנ"ח ע"ב בענין היש בה עץ אם אין שאמרו זה ע"ד היש ד' בקרבינו אם אין כי נסתפקו שמא אין האריך בעצמו שולטת עליהם כי אם דרך זעיר דוקא וזה עון גדול מעין אותם האומרים שהשגחת הש"י הוא על השמים לבד והשמים שולטים על הארץ עכ"ל, וביאור הדברים שסברו כי בא"א עצמו נאמר אם צדקת מה תתן לו כו' רק זה נמשך מהשגחת ז"א שנק' מדותיו ית', וחשבו שלנגד בחי' ז"א שייך לומר שלפעמים גובר ז"א דקליפה כענין עת אשר שלט האדם באדם והיינו ע"י שהקליפה מקבלת משבה"כ דעולם התהו כו' וכמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו בענין אם תגביהי כנשר כו', וזהו שאמרו אין בעה"ב שהוא ז"א יכול להוציא כליו משם, והיינו מה שנפל בשבה"כ, או ח"ו קאי גם על בחי' אני שבתוך הגולה כו', והיינו דאיתא בזח"א פ' נח דע"ג ע"ב ורזא דבת שבע דאתיהיבת לאוריה החתי בקדמיתא פוק ודוק ותשכח אמאי אתייהיבת ארעא קדישא לכנען עד לא ייתון ישראל ותשכח מלה דא, וכ' בזח"מ שם וז"ל בפ' לך דף פ"ג פירש הענין ואמר כי א"א להתקשר בקדושה ובטהרה כ"א להצטרף קודם בטומאה דלית טהור אלא טהור דנפק מגו טמא ולכן הוצרכה הארץ להיות תח"י כנען וישלוט בה כדי שאח"כ יהי' נקרא ארץ ישראל ולא ארץ כנען ארץ הקליפות וזהו טהור דנפיק מגו טמא ולא סגי בלאו הכי, דמאבינו הראשון שחטא בעה"ד טו"ר כל עניני הקדושה מעורבין טו"ר וצריך להפריד הטוב מן הרע, וכמ"כ הוצרכה בת שבע להיות תח"י אוריה החתי שהוא רמז לבת שבע העליונה היותה מלובשת בקליפות בעה"ד טו"ר ואח"כ תצא מהרע ותבא אל הטוב דהיינו תקכגהיותה משתמטת מתח"י הקליפות בסוד גלות שכינה ולעלות אל מקומה עכ"ל, ובזהר פ' לך דפ"ג ע"א ביארו זה יותר ת"ח רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה בקוב"ה, כגוונא דא לבנוי כד בעא קודב"ה למעבד לון עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה, אי לא נחתו למצרים ולא יצטרפון תמן לא הוו עמא יחידא דיליה, כגוונא דא אי לא אתייהבית ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה, לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב"ה, וכולא רזא חדא עכ"ל. והמכוון י"ל בב' אופנים ושניהם אמת הא' ע"ד שנת' בת"א פ' יתרו בד"ה וכל העם רואים את הקולות בענין שמצרים נק' כור הברזל וע"י שהיו בנ"י שם בגלות נצטרפו ונתבררו ועי"ז נפרד הטוב מן הרע, הב' י"ל שבקליפות נפלו הניצוצים מעולם התהו וצריך לבררם ולהעלותם משם והיינו ג"כ ע"י שהיו שם בגלות וכנזכר באריכות בדרוש ויברך יעקב את פרעה, וכמ"כ בענין הארץ שהיתה תחלה תחת רשות כנען ורומז על גלות השכינה הנק' ארץ שנתלבשה בקליפות כדי לברר עה"ד טו"ר ולהוציא הניצוצים שנפלו שם, ולכן ע"ש ירידה זו נק' לפעמים המ' עצמה בשם עה"ד טו"ר וכמ"ש באג"ה סי' כ"ו, והיינו סד"ה והמשכילים יזהירו וז"ל והנה כשהמל' דאצי' מתלבשת בקליפת נוגה כדי לברר הניצוצות שנפלו בשבה"כ אזי גם המל' דאצילות נקרא בשם עה"ד טו"ר לגבי ז"א דאצי' שאינו יורד שם ונקרא עץ חיים, והנה ההתלבשות בק"נ הוא סוד גלות השכינה אשר שלטה השכינה שמשפעת לחיצונים שהם בק"נ כו', אבל בצאת השכינה מק"נ אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב כו' עכ"ל הצריך לענינינו, ועיין מענין התלבשות השכינה בקליפות כדי שעי"ז יבוררו הניצוצות בהרמ"ז פ' בראשית ד"ו ע"ב גבי וכורסייא קדישא נפלת הם ט"ס דנוק' דז"א דאצילות שנתלבשו בקליפות כנזכר בדרוש הקליפות ההוא דאקרי אני הוא בתוך הגולה היינו ט"ס שלה עכ"ל, וזהו ענין שלא נתמלאה צור אלא כו', ועיין מענין זה בלק"ת פ' במדבר בד"ה להבין ביאור הדברים הנ"ל, בענין במדבר סיני, והמובן מכ"ז דהתלבשות ארץ העליונה תח"י כנען הוא כדי לברר הטהור מהטמא ע"ד מי יתן טהור מטמא שנזכר במד"ר ר"פ חקת, והם המרגלים אמרו ע"ז שאפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם כלומר כ"כ היא מלובשת בהם עד שא"א להעלותה משם וכטענה הנ"ל כי כחם חזק ביניקתם מעולם התהו שקדם לתיקון כו', ולכן א"ש שלסתור דבריהם בא הפסוק ואולם חי אני אשר בחי' המ' הנק' אני היא מיוחדת בבחי' אל חי וכנז' בעה"ק חלק התכלית פס"ג, ורק הארה ממנה לבד נתלבשה בקליפות וביכולתו ית' להצילה משם תומ"י כשיוגמר הבירור, ועי"ז וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ר"ל אדרבה לא בארץ ישראל לבד, כי עתידה א"י שתתפשט גם בכל העולם כולו. והרקנטי פ' זו פי' וימלא כבוד ע"ד ענין ימי המלואים והאריך בזה בפ' תצוה שזהו ענין כאור שבעת הימים, והיינו שיתמלא ש' הוי' שפע מעמקי האין (ושם הוי' ממלא כבודו שפע זו כו') כי היו סבורים שבחי' חיות הע' שרים דנוגה נמשך ג"כ מבחי' מלכותו ית' כמ"ש ומלכותו בכל משלה מלך אלקים על גוים כו' כמ"ש את זלעו"ז עשה כו' אך דבאמת טעו דודאי אין לך דבר חוץ ממנו ית' כמ"ש כי ממך הכל אבל מ"מ יש הפרש בין המשכה חיצוני' להמשכה פנימי', דעל הע' שרים לא נמשך האור האלקי להחיותם מאין ליש רק בבחי' חיצוני' מאד והוא הנק' בחי' צל כמו צל האדם שאינו מבחי' עצמותו כלל, וז"ש כלב סר צלם מעליהם כי שרש חיותם אינו אלא בחי' צל שהוא בבחי' מקיף תקכדבהעלם גדול ולא בא בבחי' אור וחיות פנימי' ע"כ עומד למעלה ואינו בא ומאיר למטה בתוך תוכם כלל (ומ"ש כי חזק הוא להיות שרש הע' שרים מז' מלכים דתהו שהן בחי' גבורות חזקים אך למכה מלכים גדולים כו') וז"ש סר צילם מעליהם וממילא לחמינו הם כמו הבהמה שבורחת מן האדם כי אין להם בחי' אור פרצוף אדם אלא אתם קרויים אדם (ובמ"א מבואר בענין בבואה אית להו ובבואה דבבואה לית להו שצל דצל הוא בחי' יחידה אין להם כו'), וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה' גם למטה בבחי' גילוי או"פ את כל הארץ גם באותיות דא"ת דתהו שנפלו בע' שרים וכמו לעתיד דכתיב ואת רוה"ט אעביר כו' וממילא אין לע' שרים בחי' אור גם בחיצוני' המקיף כמ"ש סר צלם מעליהם כי הרי נאמר וכבודי לאחר לא אתן פי' כבודי העצמי שבו נאמר לכבודי בראתיו כנ"ל, לסט"א לא אתן כי הפרידן מאחדותו הפשוט ולא עליהם הי' הרצון והמחשבה אנא אמלוך כו', וזהו שנשבע ה' בנפשו ואמר חי אני בחי' אור עצמותו ממש שימלא כבוד ה' בחי' אנא אמלוך הנ"ל את כל הארץ ויבוער רוח הטומאה לגמרי לפי שנאמר וכבודי לאחר לא אתן כו'. ובזה יתורץ הקושי' הנ"ל בענין וימלא ל' עתיד דעכשיו עדיין יש יניקה לע' שרים מבחי' מלכותו ית' עכ"פ בבחי' צל ומקיף וע"כ אין כבוד העצמי הנ"ל מתגלה למטה משום דכבודי העצמי לאחר לא אתן, ומ"ש מכה"כ היינו רק בחי' גילוי כבוד העליון הנמשך בבחי' צמצום מן ההעלם אבל לא בחי' עצמות כבודו הרי שואלים המלאכים איה מקום כבודו כנ"ל, רק שלעתיד יתגלה וז"ש וימלא כבוד ה' כו' וד"ל. (מ"ש שטעות המרגלים היה בענין את זלע"ז שקסברו שהחיות אלקי נתלבש בהם בבחי' פנימי' כמו בקדושה ולכן קסברו שאין בעה"ב יכול להוציא כליו משם, ור"ל כליו הכלים מט"ס דנוק' שנתלבש בהם כנ"ל. אבל באמת הקדושה אינה מתערבת עמהם כ"א בבחי' צל ומקיף לבד ולכן נאמר סר צלם והיינו כמ"ש בפע"ח בענין י"א סממני הקטורת שבחי' לבונה זהו האור מקיף המחיה אותם בבחי' מקיף לפי שאין הקדש מתערב בחול כו', ועמ"ש בד"ה ראה ריח בני, ובעמה"מ שער הראשון פמ"ג ד"ח ע"ב פי' סר צלם מעליהם שכשם שיש צל בקדושה כו' ובטומאה יש ק"כ צירופי אלקים גימט' צל כו', ובשער קרית ארבע ס"פ צ"ב כ' אבל אדם הן עכומ"ז הן ישראלים יש להם שותפות באלו הק"כ צירופי אלקים רק הישראלי יש לו ק"כ אלקים קדושים כו' והעוכמ"ז יש לו הצל אשר איננו ירא מפני אלקים והוא מק"כ צירופים שיש בק"נ כו' ונק' אלקים אחרים וע' במא"א אות מם, ואחיזת ק"כ צירופים שלהם בק"כ דקדושה נק' מר כו', ולכן ע"י וימלא כבוד ה' שזהו ע"ד ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי נמשך כי סר צלם הנמשך מק"כ צרופים שלהם כו', וע' במא"א אות צ' סל"ד מענין צל דקדושה שהוא מבחי' י"ה המאיר על ו"ה כי יוד פעמים הא גימט' צל כו'.

וזהו ענין אני הוי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, פי' אני הוא מ' הוי' הוא ז"א, הוא דא עתיקא זהו בינה וכולא חד ונק' שמי, והיינו ואולם חי אני, וז"ל הרקנטי ותתבונן בכל מקום שנאמר בתורה חי אני מורה על מדת אני כי היא הצריכה ברכה וחיות ושפע והיא מתהלכת בין החיות וסוף הפסוק מוכיח וימלא כבוד ה' את כל הארץ עכ"ל, ובפ' תצוה בדרוש המילואים דקי"ג סע"ג כ' ואולם חי אני אמר רבא החייתני בדבריך וזהו סוד ישמעאל בני ברכני וסוד נענע לו תקכהבראשו והודיע כי בברכת ר' ישמעאל נמשך השמן הטוב מן האין, וזהו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך כי ברית כרותה לשפתים עכ"ל. והנה מענין נענע לו בראשו מבואר בלק"ת פ' שלח בד"ה אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ דרוש השני שהוא המשכת מגלגלתא דא"א ומו"ס כו', וענין החייתני בדבריך י"ל ע"ד וצדיק באמונתו יחיה שארז"ל במד"ר בקהלת דצ"א א' בפסוק מה יתרון העושה דקאי על צדיקו של עולם, ופי' באמונתו היא המ' כי איהו אמת ואיהי אמונה. והכוונה שע"י השפעת אורו בבחי' מ' נמשך בו תוספת אור מבחי' האין כנזכר בזהר ויקרא דף ה' ע"א ע"פ גדול הוי' בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו דמלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלכא, ולכן בגלות נק' היסוד הצדיק אבד כמ"ש במא"א אות א' סעיף ד' כי אז אבד לנוקביה ואבד לקבל ברכאן עילאין מאימא עילאה, וע' זח"ג ואתחנן דר"ו ע"פ ובאו האובדים כו', וזהו ואולם חי אני החייתני בדבריך שע"י שאמר ועתה יגדל נא כח אד' ופי' בשערי אורה להררי"ג תחלת שער השני וז"ל ומרבע"ה כשעלה למרום המשיך מדת אל חי באד' באמרו ועתה יגדל נא כח אד' הוא סוד החיים הנמשכים אליה מאל חי וכו' עכ"ל, א"כ משה גרם החיבור והיחוד צדיקו של עולם באמונתו ע"ד זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, הרי עי"ז החייתני שהמשיך מבחי' אין בחי' כי עמך מקור חיים בבחי' צדיק כו' וזהו ואולם חי אני, ובעה"ק חלק התכלית פס"ג כ' וז"ל ואולם חי אני, המשכת חי העולמים במדת אני, וזה תכלית היחוד וסודו למעלה פמ"ט התבאר סוד הכתוב הזה, בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, ביהושע סי' ג' יו"ד, השם הגדול מיוחד בכבודו (הג"ה, ואפ"ל שזהו תשובה לשאלתם היש הוי' בקרבינו דהיינו השם הגדול מיוחד בכבודו אם אין היינו שרק בחי' בכבודו לבד מאיר וע"ז אמר להם יהושע בזאת תדעון כו', ובמד"ר ס"פ צו את אהרן ס"פ יוד שהחזיק המועט את המרובה כו' צמצמן בין שני בדי ארון הה"ד ויאמר יהושע בזאת תדעון כו' אמר להם מתוך שהחזיקו אתכם שני בדי הארון יודע אני ששכינתו ביניכם עכ"ל ור"ל שזה הי' ע"י גילוי מה שלמעלה מבחי' מקום שיהי' מאיר בבחי' מקום, דאל"כ לא הי' אפשר שהמקום שבין שני בדי ארון יחזיק ששים רבוא אנשים, אע"כ צ"ל שהאיר בהמקום מה שלמעלה מבחי' מקום, וזהו ע"י שאל חי מאיר בשם אד', כי שם אד' הוא במ' ומבחי' מלכות הוא שרש המקום והזמן כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים כו' משא"כ שם הוי' הוא למעלה מבחי' זמן ומקום, ויחוד הב' שמות היינו שגם למטה בבחי' מקום וזמן יאיר הבחינה שלמעלה מהמקום והזמן כמבואר בלק"ת בד"ה בהעלותך את הנרות הראשון פ"ג, ובד"ה להבין פי' הפסוק מי אל כמוך, בפי' לשיקבה"ו, ובסש"ב ח"ב פ"ז, וזהו ענין כי אל חי בקרבכם ומזה נמשכים הנסים היוצאים לגמרי מהטבע, משא"כ מבחי' מ' לבד נמשכים רק הנסים המתלבשים בלבוש הטבע כמו נס דאסתר וכמ"ש הרמב"ן פ' וארא עכ"ה), צמאה נפשי לאלקים לאל חי תלים סי' מ"ב ג', נפש דוד צמאה ותאבה להתייחד עם דודה חייה ואור עיניה כו', (הג"ה, ואפ"ל כי הנה התפלה שהיא במ' נק' חיי שעה חיות הזמן אבל התורה נק' חיי עולם, א"כ עד"ז שנפש דוד שהיא שרש חיי שעה מקום וזמן צמאה לבחי' אל חי שהוא חיי עולם, ועיין בלק"ת בשה"ש סד"ה לסוסתי ברכבי דרוש הראשון בפי' הפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם פי' שעושין ומתקנין בחי' אדם שיתעלה לבחי' כי לא אדם הוא עכ"ל. א"כ פי' וחי בהם היינו המשכת האור והחיות מבחי' ע"ק שבו נאמר כי עמך מקור תקכוחיים לז"א הנק' אדם וממנו לנפש דוד, ועד"ז יתפרש ג"כ פי' ואולם חי אני עכ"ה), עוד הביא שם פסוק כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, האזינו ל"ב מם, ואמר כי למעלה אמר כי יראה כי אזלת יד היא היד הגדולה (ר"ל מל') והיד השליכה כטעם השליך משמים ארץ תפארת ישראל וזה בשעת הכעס, כי בניה גרמו לה בקלקול מעשיהם, אמר עתה בשעת הרצון שישאנה אל השמים אשר נפלה משם (ע' זח"א פ' ויצא דק"ן ע"א בפירוש כימי השמים על הארץ ועיין בת"א פ' וארא סד"ה לכן אמור לבנ"י בפי' אל הארץ אשר נשאתי את ידי כו' ובהביאור שם בסופו שזהו הגבהת ורוממות תשבע"פ שהיא המ' להיות בבחי' אחעט"ב ע"ש) בסוד אקים את סוכת דוד הנופלת, ואמרתי חי אנכי לעולם כטעם ואולם חי אני, והכל בייחוד אחד כי זה סוד החיים הנאמרים במקום ב"ה עכ"ל, הנה מפרש אנכי ג"כ במ' וכמ"ש בזהר יתרו דפ"ה סע"א אנכי דא שכינתא וכ"מ בזהר פ' לך דפ"ז ע"ב, ועיין מפסוק כי אשא אל שמים ידי בילקוט ח"ב דנ"ב ע"ב בישעי' רמז של"ג ובתלים דצ"ג ע"ב רמז תר"ן ע"פ קומה ד' אל נשא ידיך, ובתלים ע"פ וישא ידו להם רמז תתס"ה, ובמקומו פ' האזינו פי' בשם הרמב"ן כמ"ש העה"ק, וא"כ דברי העה"ק הם מדברי הרמב"ן, ובפ' וארא דע"ג סע"ג ע"פ אשר נשאתי את ידי כו' וכן כי אשא אל שמים ידי שאשא את היד הגדולה אל השמים להיות בה החיים, וכן פי' ס"פ בשלח דצ"א א' ענין כי יד על כס י"ה ובפ' נשא ע"פ ישא ד' פניו כלומר שישאנה אליו כענין כי אשא אל שמים ידי, אליך כלומר לצורכך עכ"ל, ועד"ז פי' בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש הראשון פ"ה ענין ישא ד' פניו אליך, עוד בבחיי פ' לך דף כ"ג ד' מענין כי אשא אל שמים ידי.

ונחזור לענין וימלא כבוד דרבינו ז"ל מפרש כי עכשיו עם כי מכה"כ מ"מ יש עכ"פ בחי' צל ומקיף לסט"א, וכפי מ"ש בשם עמה"מ צל זה יונק מק"כ צירופי אלקים, אבל לע"ל ואת רוח הטומאה אעביר כו' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' זהו וימלא כבוד כו', וזהו ענין יהי כבוד ד' לעולם דהוא לשון עתיד כמו סיפיה דקרא ישמח ד' במעשיו פי' במד"ר ר"פ אחרי פ"כ דקאי על לע"ל, ואפ"ל דהיינו שלע"ל יהיה גילוי שם הוי' עד שיהי' נקרא כמו שנכתב. עוי"ל ע"ד שנת' ע"פ שאו שערים ראשיכם כו' ויבא מלך הכבוד כו' ונכפל הענין עוד פ"ב שאו שערים כו' ויבא מלך הכבוד, ובתרגום שאו שערים הראשון שערי בהמ"ק שאו שערים השני שערי ג"ע, והנה בהמ"ק מ' וג"ע בינה, כי ונהר יסוד אבא יוצא מעדן עצמיות אבא להשקות את הגן בינה, וא"כ מלך הכבוד שנאמר פעם ראשון היינו ז"א דאצי', והכבוד זהו מ', ומלך הכבוד שנאמר פ"ב הכבוד זהו כבוד עילאה אבא, ומלך הכבוד זהו ע"ק וברע"מ פ' פנחס דרנ"ה ע"ב פי' כבוד עילאה היינו כתר, וא"כ מלך הכבוד היינו מ' דא"ס, לפ"ז י"ל כאן ואולם חי אני זהו מאמר ש' הוי' ז"א דאצי' שנשבע בע"ק כמש"ל סעי' ד' וא"כ וימלא כבוד ד' היינו בחי' כבוד דע"ק עדמ"ש ע"פ המד"ר פ' בשלח ר"פ כ"ג בענין מה כבוד בין המלך לאגוסטוס שהוא ענין מלך המלכים כו' אגוסטוס יושב וזהו ע"ד ועת"י יתיב כו' וזהו ענין וימלא כבוד ד' את כל הארץ.