ועתה יגדל נא

תסחועתה יגדל נא

א) ועתה יגדל נא. בגמ' פ"ט דשבת דפ"ט ע"א וא"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, ופרש"י כגון הנך דאמרינן פרק הבונה דף ק"ד, תגא דקוף לגבי רי"ש וכן שעטנז ג"ץ שצריכין כל אות ג' זיונים כדאמרינן במנחות דכ"ט ע"ב, ראש הזיי"ן נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט וכן ראש השין השמאלי וכן כל ראשי שבע אותיות הללו בכל מקום שהן, וז"ל מהרש"א קושר כתרים כו' והם התגין והזיינין כפרש"י והם רומזים לפי הנסתר גם לפי הנגלה כמ"ש בפרק הקומץ גבי רע"ק שהי' דורש תסטעל כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עכ"ל (עיין מזה בספר שולחן ארבע ש"א י"א ד', חזות קשה ש"ו י"א א', בן שמואל דכ"ו ע"ב, מבקש ה' פ' נח י"ח א' ופנחס רמ"ג ב' וצו ר"ב, אמרי שפר כ"ו א', תולדות יעקב קטן פנחס פ"ז א', ראשית דעת הקדש ז"ב, תהלה לדוד ח"א פמ"ב כ"ה ב', כלי חמדה קרח קפ"א שני ע' א', צפנת פענח שלח קנ"ד ד', יפה תואר פרק פ"ט תפו"א, עקדה שער ע"ד רט"ו ב', דברי שלמה שלח רה"ג, עולת שבת במדבר ק"ג, דרש משה נ"ו ג', כפתור ופרח ל"ג א', טעמי מצות רקאנטי י"א א', רי"ק תצוה, שערי אורה ט"ו ג', מערכת רי"ו א', דרשות שם טוב של"א נ"ב א', בחיי פ' שלח ר"ו א', עבודת הקדש ג' ד', תולעת יעקב ו' א', של"ה תשב"כ שמ"ג א', דרש משה פיזענץ מ' ע"ג כ"ה ד', מגלה עמוקות אופן ע"ד ואופן קצ"ז, זקן אהרן קכ"ה ד', באר הגולה באר ד' כ"א ב', תפארת הגרשוני פ"א א', ספר גלגולים מב"א) וז"ל שערי אורה תחלת שער ב' ומשה רבע"ה כשעלה למרום המשיך מדת אל חי לאדנ"י באמרו ועתה יגדל נא כח אד' הוא סוד החיים הנמשכים אליה מאל חי מה כתיב בתרי' סלחתי כדבריך ואולם חי אני זה סוד שהמשיך חיים מאל חי למדת אני כו' עכ"ל וע"ש, ועיין מ"ש ע"פ אני הנה בריתי אתך דהפי' שנאמר לבחי' אני שהיא מל' הנה בריתי שהוא מדת יסוד הוא אתך וע' בזהר תרומה דף קל"ח ע"פ נשמת כל חי תברך את שמך זהו כמ"ש הש"א המשכה מבחי' אל חי לשם אד', ועיין מענין אני בזח"א פ' בראשית ד"ו ע"א ע"פ ומקדשי תיראו אני הוי' ובמק"מ והרמ"ז שם ובמא"א אות אלף סעיף ק"ב אני הוא כנוי פרטי לנקודת ציון שבה כו' עכ"ל ועמ"ש ע"פ וראיתי אני שיש יתרון לחכמה כו', ועמ"ש מענין חיים לקמן ע"פ ואולם חי אני, שהם המוחין היינו ג"ר, ובמ"א נת' כי האצי' ממוצע בין המאציל לבי"ע וכל ממוצע יש בו מבחי' תחתונה שבעליון ומשורש ומקור שבתחתון וזהו ענין ג"ר וז"ת, כי הז"ת נק' ספירות הבנין שהם שייכים להתהוות עולמות וג"ר הם ימי קדם ועמ"ש ע"פ הזהר אמור צ"ד א' קדש מלה בגרמה הוא כו' וע"כ נקראו חיים ועמ"ש בענין וחיי עולם נטע בתוכנו שהיא למעלה מחיי שעה ששרשה מז"ת אבל ההמשכה מג"ר נק' חיי עולם כו'.

ב) וז"ל הבחיי בפ' שלח ע"פ ועתה יגדל נא וע"ד הקבלה ועתה יגדל נא יושפע וימשך הכח הפנימי במדות (י"ל היינו שפע הבינה שבה התגלות עתיק, וכענין חצר הפנימי' בתי גוואי, גם ע"ד מלגאו איהו שם מ"ה דאיהו אורח אצילות כו') ולא יסתלק למרום מרומים (ע' בת"א בד"ה וארא אל אברהם) וביאור הענין כי כשישראל מקיימין התורה והמצות השם יתברך רוכב שמים וזהו רוכב שמים בעזרך בפ' וזאת הברכה ל"ג כ"ו, כלומר בעזר ישראל (כדלקמן בענין היה לך לעזרני) משפיע כחו במדותיו (שהם הנק' שמים ז"א דאצי' ועמ"ש ע"פ השמים כסאי בת"א ר"פ בראשית וע' זח"ג ואתחנן דרס"ה ע"ב ע"פ היושבי בשמים וזח"ב תרומה קס"ה ב' ע"פ סולו לרוכב בערבות, ועמ"ש בענין קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה) ובזה מוסיפים כח בגבורה שלמעלה שנאמר באלקים נעשה חיל (וע"כ נק' כנס"י אשת חיל והיינו ע"י ב"פ כ"ד אתוון דבשכמל"ו שחרית וערבית שהם כחשבון חיל) וכשאין מקיימין התורה והמצות הוא מתרחק ממדותיו שנאמר ובגאותו שחקים בפ' הברכה שם כלומר שהוא מתגאה ומסתלק למרום תעמרומים (זהו דוחק קצת בפי' הפסוק כ"א זה מבואר בפסוק מאנה להנחם כו' כי איננו ושאר הפסוקים) ואינו משפיע כחו במדותיו ובזה מתישין כח שלמעלה שנא' צור ילדך תשי בפ' האזינו ל"ב י"ח, ולפי שהיו ישראל חייבין כלייה במקום הזה והיו מתישין כח שלמעלה הוצרך משה לומר עתה בתפלתו ועתה יגדל נא כח אד' כדי להמשיך ולהשפיע הכח הפנימי (היינו בינה שהיא הנק' כח כמ"ש בפרדס בעה"כ וז"ל כח בפי' מלה זו הארכנו בשער פרטי השמות הוא שער כ"א פ"ד בענין כ"ח אותיות והעונה אמן בכל כחו אמנם כלל העולה משם כי כח היא בבינה בהצטרפות חכמה כח מ"ה, ור' משה קרא לתפארת כח אד' ופי' הטעם כי הוא הנותן כח להמל' ואם כדבריו צריכים אנו לומר שנותן לה כח הבינה בדוקא ואז נק' כח אד' ובזח"ג פ' שלח לך דקס"א פי' כי השפע הנשפע למל' מלמעלה ע"י המדרגות מכתר אל חכמה ומחכמה אל הבינה ומשם אל המל' אז נק' כח אד' כו' ע"כ עיקר דבריו, עכ"ל הפרדס, ועמ"ש בענין ההמשכה מבחי' כתר למל' בד"ה קול דודי הנה זה בא מדלג בפי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים כו' ובד"ה כי אתה נרי גבי יחיד חי העולמים מלך, שבא שרש ההמשכה מבחי' יחידו של עולם ע"י חי העולמים לבחי' מלך שהוא מל', וא"ש עם מ"ש השערי אורה דלעיל שהמשיך מבחי' אל חי כו', וע' בזהר ר"פ תולדות דקל"ה ע"פ וישב יצחק עם באר לחי רואי, וע' בזהר בתחלתו ד"ו ע"א ע"פ ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבציאל שם מתבאר איך היסוד מושך השפע מדרגא דעין לא ראתה כו' ועמ"ש בלק"ת פ' במדבר בד"ה וארשתיך לי בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי וע' בסידור שער ר"ה בד"ה אד' שפתי תפתח האלף דאד' המשכה מבחי' פלא כו') במדות ושלא יסתלק למעלה (היינו כפשוטו כי הכח הוא הכח שיש בהעלם באדם והוא בחי' הפנימית) וזהו לשון יגדל, כיוצא בו אמר דהע"ה ישישו וישמחו בך כל מבקשיך ויאמרו תמיד יגדל הוי' אוהבי תשועתיך תלים סי' מ"ם י"ז (ובלשון קבלת האריז"ל נק' זה המשכת מוחין דגדלות לז"א, גם י"ל שזהו המשכה מבחי' שמו הגדול, גם י"ל כי יש ב' שמות הוי' ופסיק טעמא בינייהו כמ"ש בת"א בד"ה ועשית ציץ, וא"כ פי' יגדל הוי' היינו ע"י התקשרות והתחברות ב' שמות הוי' וכמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה וירא ישראל ובפ' מקץ בד"ה כי אתה נרי בפי' והוי' יגיה חשכי ע"י ו' החיבור כו' ע"ש בהביאור וכמ"ש באד"ר דק"ל ע"א בפי' לכו ונלכה באור הוי' דהיינו באור המאיר לשם הוי' ועד"ז הוא ג"כ פי' יגדל נא כח אד', א"כ פי' יגדל ה' ע"ד שלע"ל נאמר ביום ההוא יהיה שבחי' ו"ה יהי' בבחי' י"ה א"כ זהו יגדל הוי', וכה"ג נתבאר בפי' ואגדלה שמך שנאמר גבי אברם שהוא מה שנקרא אח"כ אברהם בתוספת אות ה' ועי"ז נתגדל בתוספת מעלה כו', וכמ"כ בענין מה שמשם הוי' מבחי' הוי"ו יהי' בחי' יו"ד, היינו שכח עלמא דאתכסיא וסוכ"ע הנק' י"ה נמשך ממש בעלמא דאתגליא וממכ"ע בחי' ו"ה כו', גם פי' יגדל הוי' ע"ד אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו כו', גם כמ"ש בביאור ע"פ שובה ישראל אשר נאמר אני הוי' הוא שמי שאינו רק שם והארה ואינו נוגע לעצמיות כו' אך יגדל הוי' שיומשך בו התגלות העצמיות כו' ועד"ז פי' יגדל נא כח) ורבותינו ז"ל חכמי האמת כנו ההמשכה והשפע בלשון עזר והוא שדרז"ל במסכת שבת כשעלה משה למרום כו' אין שלום בעירך (נ' ע"ד מ"ש בת"א פ' ויצא בפי' תעאושבתי בשלום אל בית אבי, ב' שלום כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב, בחי' שלום לרחוק שנעשה קרוב זהו ענין שלום מלמטה למעלה כו' ושלום מלמעלה למטה כו' ובחי' שלום מלמטה למעלה היינו עליית יחו"ת ליחו"ע להיות ביטול היש כו' ועז"א אין שלום בעירך כו', ואפ"ל ג"כ כי שלום הוא יסוד ובחי' שלום שמלמטה למעלה זהו היסוד והתקשרות המקבל אל המשפיע כו' ונק' יסוד דנוק' ציון כו', או י"ל ע"ד שלום בפמליא של מטה) א"ל רבש"ע כלום יש עבד שנותן שלום לרבו (ע' בזה בתוס' פ"ז דב"ק דע"ג ע"ב סד"ה כדי עבד שאני כו', ויש לפרש דבחי' שלום שייך התקשרות דו"נ יסוד המקשר כו' משא"כ כשהם בבחי' עבדים ומשה לגבי הקב"ה החשיב עצמו בחי' עבד כו') א"ל אעפ"כ היה לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל נא כח אד', וביאור מלת לעזרני להמשיך לי כח ועזר עכ"ל. ויש לפרש זה עפמ"ש במ"א בפי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' להמשיך מבחי' קדש העליון סוכ"ע ממש כתר וחכמה בשם הוי' שהוא ז"א כו' וכדאיתא בגמ' פ"ט דב"מ דף קי"ד סע"א דהקדש א"צ צדקה אבל צריך ברכה כו' ע"ש, והתולעת יעקב בהקדמתו כ' וז"ס שאמר היה לך לעזרני ולהמשיך הברכה ממקור הכל כו' ובברכות בפ"ק ישמעאל בני ברכני כו' מיד נענע לי בראשו וה"ס שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים עכ"ל ועמ"ש מזה בד"ה שוש תשיש ותגל העקרה.

ג) בספר עה"ק בההקדמה היה לך לעזרני כו' כי לא ישער שכל האדם שיהי' תיקון העליון מסור ביד התחתונים כו' לולי שגלה הקב"ה הסוד המופלא הזה לאדון הנביאים עד שתמה הוא ע"ז והוא אומרם קושר כתרים והוא קשר וחבור ויחוד האותיות כו' (ולפעד"נ כתרים ממש להמשיך הרצון מבחי' כתר עליון לז"א כענין הקב"ה מצלי יהי רצון מלפני כו' ועמ"ש בת"א בד"ה מה יפו פעמייך ובד"ה מזוזה מימין) ואותיות מלשון אתא בוקר כו' (ולפמ"ש רש"י זהו נק' זיוני וע' במא"א אות ז' סעיף א' בחי' זיין היינו כשהמל' נק' עטרת בעלה כי צורת זיין היינו כמו יוד על וי"ו וכמ"ש ברע"מ תרומה קנ"ח א' א"ח עט"ב כו' כצורת ז' מסטרא דעלמא דאתי עטרה על רישיה כו' ועיין מזה בפרדס שער האותיות ס"פ יו"ד, ועיין זח"א בראשית דף כ"ד בענין זרקא כו' שהיא עולה מעלה מעלה וע' בזהר ר"פ צו ע"פ היא העולה כו' ומ"ש ע"פ אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כו' וברבות בשה"ש בפסוק משכני אחריך, זיין שנתן להם לישראל בחורב כו', ויש להעיר ג"כ לענין זיין ממה שכל השביעין חביבים כו' ברבות אמור ס"פ כ"ט ע"פ בחדש השביעי כו' וזהו ענין המשכת זיוני להאותיות שנק' כתרים וע' בע"ח שער טנת"א) בעירך כו' עיר אלקינו כו' והאריך שם.

ד) סנהדרין קי"א ב' ארך אפים לצדיקים א"ל אף לרשעים כו' והיינו דכתי' ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר עכ"ל. ועיין בפ"ב דערובין דכ"ב א' דפרש"י אפים זעומות מאריך לרשעים ומאחר פורענותם לעה"ב, וע"ש בתוספת שג"ז לטובה שיש להם שהות לחזור בתשובה, ועיין באדר"ז האזינו רצ"ב סע"ב שי"ל ב' בחי' אפים אלו הם פנים דע"ק ופנים דז"א.

תעבה) רבות במקומו פ' שלח רס"ד ג' ועתה יגדל נא כח אד' תנצח מדת רחמים למדה"ד, הנה מדת דין היא מל' שבנינה מן הגבורות ומדת רחמים היא תפארת, אך עוי"ל כי גם ז"א נק' מדה"ד בערך עתיקא שהוא אב הרחמים ולכן ז"א לגבי עתיקא כאלקים חשוב, וכ"מ במא"א אות כ' סכ"ב דפי' מל' נק' כסא דין כי ז"א נק' אלקים בערך עתיקא ורוכב עליה, ושם לעיל מיניה כ' כסא רחמים הוא בינה והיינו מפני שהיא כסא לבחי' עתיקא, וכ"כ הפרדס ערך כסא וז"ל אמנם לפעמים תמצא הבינה נק' כסא רחמים והטעם כי הוא ג"כ כסא לרחמים עליונים עכ"ל דהיינו ליג"מ הרחמים דע"ק, וכ"כ בפע"ח גבי חנוכה פ"ד מהחברים בברכה יש י"ג תיבין כנגד י"ג מכילין דרחמי דאימא מקשטא לברתא עכ"ל הרי בבינה מאירים יגמה"ר והיא הנק' כח אד', כאשר דברת לאמר כו' אותה המדה שאמרת לי קיים כו' ע"ש).

ברבות באיכה דס"ה א' ע"פ וילכו בלא כח כו' בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה שלמעלה כד"א ועתה יגדל נא כח ה', משא"כ בלא המשכת בחי' כח הנ"ל כתיב ח"ו וילכו בלא כח כו', ועתה תשובה וגבוה מעת כ"ח עתים אבל ועתה ע' מא"א עת קודם היחוד.

ו) זח"ג שלח דקס"א ב' ת"ח כד אנהיר עתיקא סתימאה במוחא (נ"ב מהרח"ו א"א בחכמה) ומוחא אנהיר ללבא (אבא האיר לז"א) בדרך נעם ה' (היינו ע"י הבינה עמ"ש סד"ה את קרבני לחמי בענין להקריב לי במועדי שהבינה היא המחבר החכמה עם המדות ועמ"ש בדרוש ברכת הזימון פי' לויתן שדוקא ע"י חיבור או"א נמשך התגלות התענוג ולכן נק' הבינה דרך נועם ה' ועיין בזח"א מקץ קצ"ז ע"ב ע"פ דרכיה דרכי נועם) והא אוקימנא ודא איהו כח ה' (שפע הבא מאריך לכל הספירות) עכ"ל, ויש לפרש לפי שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים דהיינו שמחבר ומקשר ומביא שפע אור א"ס ב"ה לע"ס, ע"כ נק' כח ה' שהכח הוא המשכת החיות הפנימי.

באדר"ז דרצ"ה ע"ב ועתה יגדל נא כח ה' מאן כח ה' ההוא דאקרי מזלא קדישא סתימא דכל סתימין דחילו דא ונהירו דא ממזלא תליא, פי' מזלא הוא הבחי' שלמעלה מהשכל והוא כתר ונק' מזלא ע"ש שממנו נוזל ונמשך השפע בבחי' הא"פ דוגמת הנשמה שבגוף שמקבלת מבחי' מזליה כו', והנה בשמשון הגבור מבואר שעיקר כחו ע"י שהי' נזיר ומורה לא עלה על ראשו בשופטים סי' י"ו י"ז, והיינו לפי שהנזיר ממשיך מבחי' ושער רישיה כעמר נקי שהוא בחי' א"א שהמשכת בחי' זו נמשך ע"י שערות ונק' קדוש כו', וזהו חנון ורחום הוי' היינו המשכת חנון ורחום להיות בחי' הוי' כמ"ש בת"א בד"ה כי אתה נרי ובד"ה אשירה להוי' בענין ושמרו דרך הוי', ולכן נק' בחי' זו כח הוי', עוי"ל ע"ד מ"ש בד"ה יביאו לבוש מל' בענין סוכ"ע שלהיות התהוות גשמיות מרוחניות אינו דרך השתלשלות כ"א נמשך ע"י כח הסוכ"ע הכל יכול כו', ולכן נק' בחי' זו כח ועמ"ש בענין עוז ועוז מלך כו' שהוא ג"כ ענין כח הנמשך מע"ק, כח ב"פ יד ואעפ"כ שמאל יד כהה וימין יד שבכח לכן עיקר כח בע"ק אשר שם לית שמאלא והכל תעגימין ות"ת ג"כ נק' כח ע"י שבו כלולים חו"ג כמ"ש הרמ"ז עקב דרע"א סע"ב ועי"ז השמאל ימין ועמ"ש בענין השולט בשתי ידיו, ובאדם ע"י ימין יחו"ע שאו ידיכם ממשיך להיות יגדל כח כו', ובאטר הכח בשמאלו אור החסד בכלי הגבורה כו'.ז) פנחס דף ר"ך סע"א ע"פ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, דבוצינא דליק ושריא על רישיה ונ"ב מהרח"ו השכינה נק' כח בסוד וילכו בלא כח, וע' מזה בפ' קרח קע"ח א', והרמ"ז בפ' פנחס שם פי' שזהו המקיף של הנשמה בחי' חיה יחידה, וע"ד כתיב יגדל נא כח אד' כו' דשריא על רישיהון דצדיקיא, יש לפרש כי ביחידה מלובש ניצוץ האלקות כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג, וכמ"כ למעלה שם אד' או אפילו שם הוי' זהו הא"פ המלובש בהכלים ובחי' כח זהו המקיף סוכ"ע כו', והרמ"ז פי' לכן יגדל י' גדולה שחיה יחידה הן יו"ד וקוצו כו', וע"ד תנינן כל העונה איש"ר בכל כחו, לפ"ז נ' שהמשכה זו דבחי' כח ה' זהו מבחי' שמו הגדול והוא ע"ד עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שבחי' זו נק' כח ה', והנה בפי' יגדל נא כח אשר כח הוא סוכ"ע כתר חכמה כנ"ל יש לפרש שני פירושים, הא' שיגדל ההמשכה מהם בממכ"ע, הב' שיגדל ההמשכה מאור א"ס בסוכ"ע ועמ"ש ע"פ ביום ההוא יתקע בשופר גדול שלע"ל מה שעכשיו סוכ"ע יהי' ממכ"ע ושיומשך בחי' סובב מבחי' עליונה יותר כו' ועד"ז יגדל נא כח תוספת אור בכתר וחכמה כו', ובאמת שני הפירושים עולים בקנה א' דע"י תוספת וריבוי האור מהמאציל העליון בכתר וחכ' עי"ז נתוסף ונמשך משם האור בממכ"ע כו' ועמ"ש כה"ג בכוונת ברוך שאמר והי' העולם שיש בו ג"כ שני פירושים אלו כו'.

ח) בפ' פנחס דרמ"ה ע"א נטילת ידים עד שיעורא דגזרי רבנן, דאינון חמש קשרין דבהון י"ד פרקין, ואוף הכי י"ד פרקין אינון דיד שמאלא ואינון כ"ח פרקין (ומהם נמשך ג"כ כ"ח עתים שבקהלת סי' ג' י"ד לטובה מצד ימין כו' ועיין בפרדס ערך עת, ובמא"א אות ע' סעיף ס"ט ובשל"ה שער האותיות דף ק"ד סע"ב להמתיק י"ד עתים הרעים ע"ש וכמ"כ י"ל ע"י נטילת ידים) לקבלייהו כח ה' דאינון כ"ח אתוון דקרא קדמאה דעובדא דבראשית (היינו כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ב' ידות הנ"ל מהם נמשך בריאת שמים וארץ שבפסוק ראשון דבראשית) דאתמר בהון ועתה יגדל נא כח ה' (פי' להמשיך האור בחו"ג מבחי' חכמה עילאה כמ"ש בד"ה באתי לגני שע"י עסק התורה ממשיכים מבחי' עצמיות חכמה עילאה מה שלמעלה ממדרגת החכמה שנתלבשה במדות בהתהוות העולם כו' ע"ש וזהו הגדלת כח הנ"ל ב' ידות כו' ולכן בפסוק ראשון דעשה"ד וידבר אלקים יש ג"כ כ"ח אתוון שעשרה מאמרות מתקיימין ע"י עשרת הדברות וזהו כאשר דברת לאמר) ועשר אצבען רמיזן לעשר אמירן דעובדא דבראשית, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין מאן דמזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, אמאי בגין דאית בהון רזא דעשר אמירן וכ"ח אתוון דאתברי בהון עלמא (והמים הם החכמה הנמשך מבחי' יו"ד רבתי דיגדל שבהם ועל ידם מטהרים הידים כו' שלא להיות שממית בידים תתפש כו' וממילא יתמתקו י"ד עתים הרעים כו' ומים ראשונים ח"ת וח"ע א"נ מ"ן ומ"ד כמ"ש הרמ"ז פ' עקב דרע"ב ועי"ז שאו ידיכם קדש שמתעלות בח"ע כו').

תעדט) במא"א אות כ' סעיף יו"ד כח נק' לפעמים חסד ימינך ה' נאדרי בכח וכ"כ בת"ז תיקון כ"א דס"א ע"א כח אד' הם ב' ידים דז"א שבהם כ"ח פרקין כו' ועל הרוב כח דס"ג הוא הנק' כח אד' ובאות א' סצ"ו כ' אמיץ כח נק' הבינה כי היא המאמצת אל החסד הנק' כח וסימן ימינך ה' נאדרי בכח, גם כי ד' אותיות הפשוט בכתר ויו"ד אותיות דמלוי בחכ' וכ"ח אתוון דמלוי המלוי בבינה לכן נק' הבינה כח עכ"ל וע' בת"ז בהקדמה דף ד' ע"ב מענין יגדל נא כח ותיקון כ"ב דס"ו ע"ב ד"א שימני כחותם כח תם כח דא שכינתא עילאה (לפ"ז הטעם שנק' כח כי מבחי' זו נמשך להיות כלה שארי כו' בד"ה שה"ש) כח מה מן חכמה עילאה, ועלה אתמר ועתה יגדל נא כח אד' כו', ריש תיקון כ"ח ע"ב א' ותיקון נ"ה דצ"ב ע"א וע"ש תיקון י"ט דף ל"ט ע"א מענין כח וכ"ח עתים.

והנה במנחות ספ"ג דל"ז ע"א איתא דשמאל נק' יד כהה דאין בה כח, וימין היא יד שבכח ע"ש, א"כ לפ"ז צ"ל איך אמרו דב' ידים יחד נק' כח הלא השמאל היא יד כהה ואיך נקראת כח, לכן נלענ"ד עפמ"ש בע"ח של"א פ"ז דארבע הידות הם באו"א דשם שייך ימינא ושמאלא, משא"כ בא"א נק' יד החמישית לשון יחיד משום דב' ידות שקולין כחדא דלית שמאלא בהאי עתיקא שגם השמאל היא כימין ממש, ואפשר דוגמת בחי' זו זהו ענין השולט בשתי ידיו שנזכר במשנה פ"ז דבכורות, ועד"ז י"ל מ"ש והיה כאשר ירים משה ידו לשון יחיד וכן באהרן וישא אהרן את ידו כתיב ע"ש שהעלו לבחי' עתיקא, והיינו כי למטה ב' ידים זהו ענין יחו"ע ויחו"ת ביטול אמיתי בבחי' ימין מקרבת וביטול היש ע"י גבורה דרועא שמאלא כנז' בד"ה צאינה וראינה בלק"ת בשה"ש, אך יש עוד בחי' ע"ד לעשות הישר שגם ביחו"ת יהי' כמו יחו"ע כו' וכענין אנשי יריחו שלא היו מפסיקין בבשכמל"ו כו' או חסידים הראשונים אחת היא יונתי כו' וזהו כאשר ירים משה ידו, וזהו ענין השולט בשתי ידיו בהשוואה א', וזהו ענין יד הרמה שלמעלה מבחי' יד הגדולה והחזקה ימין ושמאל כו', וזהו י"ד אותיות דג' שמות הוי' אלקינו הוי' שבק"ש כו', וזהו ועשית חג שבועות כו' מסת נדבת ידך כו' ושם עיקר בחי' כח כיון שמאל כימין וזהו ענין שכינתא עילאה כלה שארי כו' ומשם ממשיכים בחי' יגדל נא כח אד' היינו להמשיך בידים דז"א ג"כ הארה מבחי' ע"ק והיינו ע"י תפארת שכולל בעצמו חו"ג שהם ב' ידות לכן הוא נק' כח כמ"ש הרמ"ז פ' עקב דף רע"ב סע"ב שיש בו כ"ח פרקין כו' ולכן איתא בפרד"ס ערך כח בשם ר' משה שתפארת נק' כח אד' כהובא לעיל, והמשכה זו זהו ע"י עסק התורה שהיא קו האמצעי בחי' תפארת כו' וזהו ומהללים לשם תפארתך, ועמ"ש ע"פ ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים כו'.

י) ועתה יגדל נא. במאו"א אות עיין בסופו סעיף ס"ט עת נקראת המל' קודם הזווג ואחר הזווג נק' עתה בתוספת ה' עכ"ל ועיין מענין עת בזהר וירא קט"ז ובפ' תרומה דקנ"ה ע"ב, ונראה הטעם שהה' מורה על הזווג כי באברהם ע"י המילה נוסף בשמו אות ה' גם מצינו את לשון נקבה אתה לשון זכר וכ"ה ג"כ במשנה פ"ד דנזיר, וכ"ה בענין ליל ולילה בזח"ב פ' בא, ובענין נער נערה, והיינו כי צורת ה' מורה שקבלה טפת דכר והוא ענין היו"ד שנמשך לתוך תעההדל"ת ונעשה ה' כנז' בתו"א סד"ה המגביהי לשבת כו', וכן הובא בפרדס שער כ"ז הוא שער האותיות ספ"ז בשם הרע"מ וז"ל ה' ד' הות מדאתחבר דכורא עמה אתעברת ואתעבידת ה' עכ"ל, וע"ש ג"כ ספ"ח כשנמשך הוי"ו לתוך הדלי"ת אז היא מליאה כל טוב כו', ועמ"ש בפי' צדק מלאה ימינך בד"ה ולא אבה כו' ויהפוך, אך פי' וענין יחוד זה בבחי' עת שיהי' נעשה עי"ז עתה, היינו כי עת הוא בחי' זמן ואזי יש כ"ח עתים, וידוע דהזמן מתחיל רק בבחי' מל' בסוד מלך מלך ימלוך, אבל למעלה מהמל' אין שייך בחי' זמן כו' ומבואר במ"א בענין עסק התורה שנק' זה הדבר, משה נתנבא בזה היינו באמירת כאו"א פרשה שבתורה או נביאים וכתובים הלכות ואגדות יהי' זה הדבר עצמו שנאמר מאז ומקדם כמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' ודברת בם שהדברים האלה עצמם שאמר משה באותו יום יהיו אצלך ודברת בם עצמם לפי שע"י בחי' רעותא דלבא נמשך מה שלמעלה מבחי' עלמין ושם הוא למעלה מן הזמן ושם הי' בחי' נבואתו של משה כמשנ"ת כ"ז בד"ה ראשי המטות וע' מזה ג"כ בד"ה בחדש השלישי לכן אזי נק' עתה לשון הוה שגם מה שנאמר כבר מקודם זה ג' אלפים שנה מאיר עתה ממש, וזהו הגילוי מה שמתגלה בזמן מבחי' שלמעלה מהזמן, וזהו ההפרש בין בחי' עת ובין בחי' עתה שבחי' עת זהו התחלקות הזמנים אבל בחי' עתה היינו שתמיד הוא בבחי' עתה, וכמ"ש אשר אנכי מצוך היום ולכן ארז"ל ברבות בראשית פכ"א אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך כו', כי תשובה היא שובה ישראל עד ומבואר במ"א שבחי' עד הוא ענין נצחיות בבחי' זמן ושובה עד להעלות המל' שהיא מקור הזמן לאור א"ס ב"ה כו' ובחי' זו זהו ענין ועתה, ופי' הוי"ו דועתה הוא המשכת הקו וחוט מאור א"ס שנמשך להאיר בבחי' מל' הנק' עת עי"ז נעשית ועתה, וכ"ז נמשך ע"י עסק התורה והיינו כאשר דברת לאמר כדכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דפי' לאמר שאזי נמשך הכח הנ"ל להיות ואשים דברי ממש בפיך כו' ועי"ז יגדל נא כח כו' ונמתקים גם י"ד עתים שמבחי' גבורה כי התחלקות עתים זהו רק למטה משא"כ ע"י הארת הקו וחוט בחי' ועתה ועמ"ש ע"פ והי' אמונת עתך חוסן ישועות כו', ת"ז ד"ב סו"ב צב"ב, ת"ז בהקדמה ד"ד ע"ב תיקון כ"ב ס"ו ב' שימני כחותם כח תם כו' כח אד' כו', תיקון נ"ה דצ"ה ע"א.