שלח לך אנשים
תלטשלח לך אנשים
שלח תקצ"ג
שלח לך אנשים כו' אני איני מצוה אותך אלא לדעתך. להבין ענין זה שבכל א"י לא צוה השי"ת לשלוח מרגלים רק ביריחו שהיתה מנעולה של א"י כמ"ש ויריחו סוגרת כו' ובה היו דרין מכל ע' אומות כמ"ש החתי והאמורי כו' כל בעלי יריחו, שנתכללו בה שהיתה כללות א"י. ולהבין ענין זה איך הוא נמצא בכל תמישראל שבבחי' יריחו שלו צריך מרגלים ובבחי' שאר א"י שלו א"צ מרגלים (פי' דודאי פשוט שבחי' נתינת הארץ לישראל ישנו גם עתה ברוחניות אע"פ שהארץ התחתונה אינה בידינו עתה מ"מ בחי' א"י שלמעלה היא נתונה גם עתה לכל ישראל, והראי' ע"ז מבואר במ"א בסידור בדרוש דברכת המזון מהא דקיי"ל דברכת הארץ היא
[מכאן ועד ע' תנו = חסר בקובץ] תנובג"ע לפי שע"י המצות ממשיכים מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע, א"כ לפי"ז י"ל אף במצות שהן חובת הגוף ונוהגים אף בחו"ל, מ"מ זהו כמו פ' והי' אם שמוע נקרא אין עושין רצונו של מקום שלא נמשך הגילוי בפנימי' מבחי' רצון העליון, אבל להיות נמשך האור בפנימי' שתהי' ממכ"ע שותה מאוצר העליון זהו ע"י הקיום בארץ וכמו ע"י ואגודתו על ארץ יסדה נמשך להיות הבונה בשמים מעליותיו, גם חו"ל נק' ארץ שמלכך נער מט"ט, וא"י נק' ארץ שמלכך ז"א דאצי' הנק' בן חורין היא בינה עלמא דחירו, וצ"ע בת"א פ' ויצא בד"ה וללבן שתי בנות מבואר שבזמן שאין בהמ"ק קיים אין יכולים להשיג בארץ השגות יותר מבחו"ל רק הצדיקים הגדולים ע"ש, ע"כ צ"ל דעכשיו עיקר ענין הארץ יכולים להשיג ע"י עסק התורה שבע"פ) ולכן ביקש משה ליכנס לארץ כדי לקיים מצות התלויות בה, ודור המדבר רצו לקיים המצות ברוחניות כמו רשב"י כשהי' י"ג שנה במערה כו' לפי שהיו בחי' ה' גדולה לאה שנק' ג"כ ארץ עילאה, אך משה שהי' גבוה יותר מהם ביקש דוקא ליכנס לארץ כי ע"י מצות מעשיות נעשה בירור שם ב"ן ועולה בס"ג שלמעלה ממ"ה, וגם כמ"ש סד"ה רני ושמחי בת דרוש הראשון בענין כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא.
(ב) וזהו ששלחם משה לתור את הארץ, היינו לפי שהם מעלמא דאתכסייא שלמעלה מהארץ ולכן הם יעלו את הארץ (הג"ה לפי שבבחי' מל' נאמר רגליה יורדות כו' כרחל לפני גוזזיה נאלמה ולכן נקרא ארץ כנען שהיתה תחלה ברשות כנען שנק' ארור כנען עיין זח"א דף ע"ג ב', ורזא דבת שבע דאתייהיבת לאוריה החתי בקדמיתא פוק ודוק ותשכח אמאי אתייהיבת ארעא קדישא לכנען עד לא יתון ישראל ותשכח מלה דא, וע"ד בא נחש על חוה, וע"י שבהר סיני פסקה זוהמתן יוכלו להעלות את הארץ כי אפי' בכל עלי' צ"ל לכה דודי לקראת כלה, וכ"ש להעלותה מהשבי' ע"ד וראית בשביה אשת יפ"ת, רשע מכתיר את הצדיק, וצ"ל ובערת הרע, וכן מצות מעשיות מברכין עליהם תחלה, המשכת אתעדל"ע להעלות אתעדל"ת של מעשה המצוה, ואז אח"כ אשר קדשנו במצותיו, ששם ב"ן לאחר הבירור נעלה משם מ"ה המברר, וכענין זה הי' המכוון שהמרגלים יעלו את שם ב"ן ואזי יקבלו הם מהארץ.
(ג) וזהו ענין ויתורו את הארץ, דפי' במד"ר בענין ויתורו שלשה פירושים, האחד לתור בחכמה דהיינו לעשות תייר בחכמה שהוא מורה דרך, השני לעשות יתרון בחכמה, השלישי לעשות תואר לחכמה, והנה ענין יתרון בחכמה י"ל ע"ד מ"ש שיש יתרון לחכמה מן הסכלות ופי' בזח"ג תזריע דף מ"ז סע"ב וז"ל ת"ח רזא דמילה לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אתנהיר אלא בגין שטותא דאתער מאתר אחרא, ופי' המק"מ שע"י הבירורים שנבררים מסט"א הנק' שטותא מתעטרת המל' עכ"ל. ואדמ"ו נ"ע פי' כי הנה בחכמה אתברירו כח מה מברר מחכמה חיצוניות שיוכללו בקדושה כמו תכונה לקידוש החודש, וכן מכל ז' חכמות בני קדם ע"י חכ' התורה נתבררים ונכללים בקדושה ואחר הבירור אז יש יתרון לחכ' מן הסכלות ומקבל תועלת ונתגדל מחכמת בני קדם הנ"ל מה שנפלו בשבירה, דהנה מה שנפלו בשבירה הוא מן ז' מלכין שמלכו לפני מלך מלך לבנ"י תנזמעולם התהו בחי' ס"ג רק שנפלו בשבה"כ בחכמת חיצוניות קליפת נוגה, אך אחר הבירור כשנכללו בקדושה יש יתרון ומקבל חכמה סתם תועלת מבחי' ס"ג הנ"ל כמ"ש אשת חיל עט"ב שיהי' ס"ג למעלה מבחי' מ"ה עכ"ל, ועיין זח"א ויחי דרכ"ג ע"פ ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם שיש לפרשו ע"ד מש"כ בפי' שיש יתרון לחכ' מן הסכלות, וזהו ג"כ ענין ויתרון ארץ בכל היא, ומפרש במד"ר פ' אחרי פכ"ב שאפי' המלך שואל עבדת ארעא, ועוד מפרש מלך זה הקב"ה שנאמר ה' מלך גיאות לבש, לשדה נעבד זה ציון שנאמר ציון שדה תחרש, והפי' ביאר בזח"א פ' חיי דקכ"ב ע"א וז"ל מלך דא קוב"ה לשדה נעבד כד איהו אתתקן כדקא יאות ומלך דא מלך עילאה דאתחבר לשדה כד איהו נעבד מאן שדה דא שדה אשר ברכו הוי' שהיא מ' דאצי' דכתיב כריח שדה אשר ברכו הוי' דכד איהו נעבד ואתתקן בכל מה דאצטריך לי' כדקא יאות כדין מלך עילאה אתחבר עמה, ור"ל כד איהו נעבד ע"י קיום המצות לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה אלו שס"ה ל"ת כדין מלך עילאה ז"א דאצי' ונעשה יחוד קוב"ה ושכינתי' שבא המשכה מאוא"ס ממש, ועוי"ל פי' זה גם כמ"ש במד"ר שגם המלך נעבד לשדה, והיינו כי ע"י הקרבנות ממשיכים תוספת אור מעצמות אור א"ס בז"א, וזהו ויתרון ארץ בכל היא כמו שדווקא בארץ יש כח הצומח להצמיח תמיד יש מאין וכן למעלה יש יתרון זה במל' שממנה נמשך בבי"ע יש מאין, משא"כ אצי' הוא ע"ד גילוי ההעלם כו', ועד"ז יש ג"כ מעלה בקיום המצות מעשיות הנק' ג"כ ארץ יותר מבעסק התורה דאורייתא מחכמה נפקת, וע"י המצות ממשיכים בחי' כתר וסוכ"ע.
(ד) וזהו ג"כ ויתורו את הארץ לעשות לה תואר (בפנים נכתב זה דקנ"ה סע"א ומקודם נכתב ענין תייר) ע"ד וראית בשביה אשת יפ"ת, והנה בת"א פ' ויצא בד"ה אם לא תדעי לך פי' ענין ורחל היתה יפ"ת פי' יפת תואר בציור האברים לפי תכונתם במדתם, והיינו כי הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו ופי' בצלמנו היינו כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם והוא בחי' לך ה' הגדולה והגבורה, וכך הוא בנפש האדם ז' מדות אהוי"ר כו' ומחדומ"ע (בלק"ת פ' תצא בד"ה ביאור כי תצא רפ"ב), אך לפעמים כתיב וראית בשביה אשת יפ"ת דהיינו בהתפשטות הארת הנפש במחדומ"ע של הבלי העולם כו', וגם עצמיות חב"ד ומדות שבנפש מלובשים בהבלי העולם, וצריך להעלותה מבחי' זו לעשות לה תואר, וזהו ג"כ ענין ויתורו את הארץ לעשות לה תואר היינו בנין המל' שהיא בעצם בחי' נקודה וצריך להמשיך בה ט"ס כנזכר בבה"ז פ' בלק על המאמר דקצ"א ע"א ע"פ שחורה אני ונאוה, גם ע"ד מ"ש בע"ח שער מיעוט הירח פ"ב בענין התלבשות ט"ס שלה כו' כנז' בלק"ת פ' במדבר דף ג' ע"ב, והיינו ע"י ולא תתורו אחרי לבבכם.
וגם ויתורו לשון תייר ההולך לפניהם, ופירש"י ומראה להם הדרך, כי כדי שיוכלו לכבוש ארץ ז' עממין ז' מדות הרעות, צ"ל המשכה מבחי' חכמה ראייה עי"ז מהפך המדות ע"ד חנוך לנער כו' הולך עמו הגדול שכבר הורגל בזה בת"א בד"ה בכ"ה בכסלו, וכך ע"י שנאמר שלח לך אנשים שהיו מבחי' משה ש' תנחמ"ה הם יפתחו את הדרך שגם כל העדה יומשך אח"ז כו' דוגמא לזה איתא בענין יוסף שהי' במצרים והמשיך השראת השכינה ועי"ז היו ישראל יכולים אח"כ לעמוד במצרים ולברר כו', ואפ"ל* דענין מורה דרך הוא כנודע בפי' אל דיעות ה' שכולל ד"ע וד"ת, ומורה דרך הוא ללמד שיהי' גילוי ד"ע למטה, ועד"ש דוד מכל מלמדי השכלתי שכל יסוד ונש"ב מלמד מדת מל' שיהי' גילוי נש"ב למטה.(ה) אך כדי להגביה החפץ מוכרח הוא להרכין ולהשפיל א"ע למטה מאותו החפץ ואזי דוקא יוכל ליקחנו ולהעלותו וכמ"ש בלק"ת ס"פ פנחס בפי' הפסוק ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי שנמשך אנכי שהוא פנימי' רצון העליון בבחי' רגל שהם המצות שנתלבשו בעשי' גשמיות בכדי שיוכלו ישראל ליכלל בפנימיות רצונו שהוא למעלה מעלה אפי' מבחי' חכמה עילאה, ועד"ז לובשים טלית ותפילין קודם התפילה, וזהו ענין לכו לחמו בלחמי, וכן ענין והארץ הדום רגלי, וכמו"כ האנשים ששלח משה לתור את הארץ לעשות בה יתרון ותואר כו' היו מוכרחים להשפיל א"ע למטה ממדריגת הארץ להיות ע"ד י"ב בקר דבריאה והחיות נושאות כו' כי אף ששרשן י"ב ג"א דז"א מ"מ שרש המל' בבחי' כתר כמ"ש בענין מלך יחיד, ועד"ז הי' ר' יהודה מרקד לפני הכלה.
(ו) והמרגלים לא הי' להם שפלות זו ואמרו ארץ אוכלת יושביה היא בחי' כלה שארי ולבבי (זה צ"ע א"כ מהו החסרון), אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם, כי הם מה שנפל בשבה"כ מעולם התוהו ומקבלים מבחי' ארך אפיים כו', וזהו כי חזק הוא ממנו, וטעו טעות גדול כי באמת א"א וז"א כולא חד ע"ד אני הוי', ואם תגביהי כנשר משם אורידך נאום הוי', וכן בעבודה בענין מדות הרעות הנה מעט אור דוחה הרבה מהחושך, ועוד כי סר צילם שעיקר יניקתם אינו אלא ע"י צל ומקיף בחי' לבונה (יש* להקשות ממ"ש בפרדס שכ"ג בענין אבן שהיא המל' מאסו הבונים, ויש לתרץ דהרי אברהם נאמר בי' לך לך אל הארץ וכן ביצחק א"כ רצו בארץ חמדה אלא שבבחי' מרכבה רצה אברהם בחסד ויצחק בפחד, והיינו מפני שעדיין לא ניתנה תורה וגם ענינם הי' להמשיך חו"ג במל'.
(ז) והנה משה ונחנו מה, עניו מכל, וזהו שלח לך אנשים שיהיו מבחי' ומדריגה שלך, וזהו איש אחד מבחי' אחד כדי שיוכלו לעלות את הארץ. והנה עוי"ל פי' שלח לך, כי הנה כתיב לך ה' הגדולה והגבורה כו' ביטול הז' מדות במקורן ושרשן בבחי' לך, ואח"כ מלמעלה למטה נמשך כי כל בשמים ובארץ, ולפי שיתרון ארץ בכל היא ע"כ עי"ז ויתורו את הארץ שיעשו היתרון בארץ כו'.