ויהי בנסוע הארון

שעאויהי בנסוע הארון

יו"ד ל"ה.

ויהי ^* בנסוע הארון. א) פי"ו דשבת קטו"ב, פ"ב דעכומ"ז כד"ב, משנה פ"ג דידים, עקרים מ"ד פכ"ח, ירושלמי פ"ג דמגילה, אדר"נ פל"ד, מס"ס פ"ו, מד"ר תולדות פס"ד דף ע"א ד' ופס"ה עג"ג פ' שמיני קעז"א רפח"ג ש"א רות מב"ג, זח"א ויצא קמ"ז סע"א ויחי דרל"ז ע"ב פקודי דרכ"ב ע"א בהעלותך קנ"ה א' ובבה"ז שם. ילקוט ח"א פ' תולדות ל"ג א"ד פ' במדבר דף רב"ב רמז תרפ"ו ואתחנן דרס"א ד' רמז תתי"ב האזינו שז"א רמז תתקמ"ג פ' הברכה דף ש"י ע"א רמז תתקנ"א כמ"ש בזהר ויחי הנ"ל ח"ב קי"ד רמז תשצ"ג קיו"ב רמז תתל"ב קיח"ב רמז תתמ"א קס"ג רמז אלף ע"ו קפח"ב תוך רמז תתקפ"ט. עמה"מ ש"א פנ"ט, וז"ל וגם המלבוש הזה הוא בסוד מם מרובעת וסתומה כי המלבוש הוא מרובע ואח"כ נחלק המלבוש לב' ונעשה ב' נונין והם ב' נונין הכתובים בפרשת ויהי בנסוע הארון כו' מי שאומר פרשה זו בכוונה לא יוזק כו' ובלבד שיכוין בשתי נונין הנזכרים שהם מרמזין על שני חצאי המלבוש וז"ס תפלת משרע"ה ויהי בנסוע הארון כו' כד מפקון ס"ת בצבורא מתפתחין תרעא דרחמי ולכן אומרים תפלת בריך שמיה דמארי עלמא כו' עכ"ד, וב' חצאי המלבוש הם בחי' פנים ואחור ע"ש פרק סמך, וא"כ י"ל שהם ב' בחינות שבתורה פנימית התורה הנק' נסתרות לה' אלקינו, ובחי' גליא שבתורה והנגלות לנו ולבנינו, ועמ"ש בענין עוטה אור כשלמה בד"ה ועשו להם ציצית, וא"כ ב' נונין שבפ' ויהי בנסוע הארון רומזים על בחי' סתים וגליא שבתורה שיש בכל א' נון היינו חמשים שערי בינה, שכן התורה ניתנה ביום החמשים לצאתם מאמ"צ, ושער החמשים הוא כתר תורה, אך התורה יש בו פנימיות וחיצונית ע"י וא"א והם ב' נונין כו', ועיין במק"מ פ' בראשית ט"ו א' בד"ה בריש הורמנותא, לבוש מאור עצמותו שהיא התורה בנויה מרל"א שערים פנים שעבומרל"א שערים אחור כו' ובכח ה"ג נפסק המלבוש לשנים כו' כעין ב' נונין של ויהי בנסוע הארון כו' ודע שהמלבוש כו' ונארג ג"כ מד' אותיות הוי' כו' ע"ש, א"כ י"ה דשם זהו נסתרות, ו"ה הן נגלות כו' וזהו ג"כ ענין קומה הוי', ומזה יובן מה שבמדת הארון הי' חצאי אמה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו, לרמוז לב' חצאים שבתורה סתים וגליא, ולהיות אשר ב' נונין הנ"ל נמשכו ממם סתומה כנ"ל שהוא כללות המלבוש י"ל שלכן ניתנה התורה לארבעים יום, וע' בשה"ש רבה ע"פ אם יתן איש כו' ולקחתי דבר שניתן לארבעים יום כו' דמעלת ארבעים יום בחי' מלבוש הנ"ל וזהו ג"כ ענין ארבעים יום מר"ח אלול עד יוהכ"פ.

ב) בשל"ה במסכת תענית שלו בדרוש לפ' מטות דר"ו ע"א וע"ב פי' הב' נונין הא' ע"ד נפלה כמארז"ל מפני מה לא נאמר נון באשרי, הב' שע"י נפילה זו יהי' הקימה התגלות נש"ב כו'^*, וזה כמ"ש בזהר ויחי דרל"ז ע"ב דאע"ג דכתיב נפלה ולא תוסיף קום היא תקיפא כאריה ולביא בהאי נפילה מה אריה ולביא לא נפלין אלא בגין למיטרף טרפא כו' וע' בת"א גבי דרושי פורים בד"ה כי אברהם לא ידענו ושם קנ"ו א' בפירוש כי נפלתי קמתי פי' בעת נפילה עצמו קמתי כי מקבלת מוחין שלא ע"י ז"א גם נפלה ולא תוסיף קום פי' שאין יכול להיות קימה גדולה ביותר מן הנפילה עצמה כו' עכ"ל, ובמ"א כתבתי שי"ל פי' נפלה ע"ד על פני כל אחיו נפל דתרגום שרא, ולהעיר מענין הנני דאברהם שעי"ז זכה לכהונה ולמלכות רבות וירא פ' נ"ה והנני בשני נונין כו'.

שעגג) בשל"ה ר"פ תרומה שכד"א ביאר כי המשכן הי' דירת עראי של הקב"ה כדמיון אכסנאי וזהו ויהי בנסוע הארון כו' ובהמ"ק הי' דירת קבע כ"כ בשם שערי אורה שער א' וע' בת"א בד"ה ויגש אליו יהודה ג"כ מענין דירת עראי ודירת קבע.

ד) זח"א ויצא קמ"ז סע"א משה אמר קומה ה' ויפוצו כו' כמאן דפקיד ליה לאגחא קרבא, וזה כמ"ש בילקוט פ' הברכה ע"פ משה איש האלקים למה נק' איש האלקים האיש הזה אם מבקש להפר נדרו של אשתו מיפר ואם מבקש מקיימו שנאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו אף משה אומר קומה ד' שובה, איש האלקים אמר ר"ל אלמלא כתב אי אפשר לאומרו כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקב"ה משה גוזר עליו ועושה עכ"ל והיינו שנק' איש לבחי' שם אלקים ויובן עפמ"ש בת"א סד"ה משה ידבר בענין והאלקים יעננו כו' ע"ש שמשה ידבר זהו המשכת שם הוי' שלמעלה משם אלקים ולכן והאלקים יעננו כמתורגמן כו' וזהו איש האלקים ואומר קומה ועמ"ש ע"פ ותגזור אומר ויקם כו' אך צ"ע דכאן נאמר קומה הוי', הנה ענין המלחמה מבואר בד"ה ויאבק איש וע"ז אמר משה קומה ה' להמשיך תוס' גילוי האור מא"ס ב"ה בקדושה, ועי"ז ויפוצו ע"ד ולאום מלאום כו' כשזה קם זה נופל וזהו קומה בחי' כשזה קם כו', ובעה"ק ח"ג פמ"ג קומה כל לשון קומה הנזכרת כלפי מעלה ענין ההתקוממות והעילוי להאצל מלמעלה בדין או ברחמים כו' כי למעלה אמר ויהי בנסוע הארון שהוא רמז לה' אחרונה כו' ולזה אמר קומה בה"א שתקום בהתקוממות ועילוי לקבל מפחד ה' והדר גאונו ובזה יפוצו אויביו כו' עכ"ד, והענין י"ל עפמ"ש בלק"ת פ' חוקת בד"ה ויקחו אליך פרה פ"ב ולכן אשה פסולה להזות כו' רגליה יורדות כו' ואין בכחה לדחות ולהעביר רוח הטומאה אלא בחי' דכר דוקא והאיש דרכו לכבש כו' ועמ"ש במ"א שלכן אמרו כל הבן הילוד כו' ואם בת היא כו' וע"כ אמר קומה שתתעלה המל' הנק' ה' תתאה להתחבר עם נהורא עילאה, ואזי ויפוצו כו' כי ואת עשו שנאתי כו' וכמ"ש ג"כ בבה"ז פ' וישב דקפ"א סע"א שע"י שאין קשר וחיבור שמשא וסיהרא שהם זו"נ אז אעפ"י שלמעלה באצי' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי כו' עכ"ז בבי"ע שם הוא מיעוט הירח ומתגברים החיצונים כו' שהרי אפילו בקדושה ארז"ל עולם הפוך ראיתי כו' נשמע למטה הפך ממה שלמעלה כו' ומכש"כ בעכומ"ז קליפה קדמה לפרי עיזי מסגן ברישא, אבל ע"י יחוד שמשא וסיהרא נמשך שכמו שהוא באצי' כך יאיר ויתגלה בבי"ע ממילא הרי נמשך אור החסד לקדושה ע"י ואוהב כו' אהבתי אתכם כו' ונמשך הדין לעוברי רצונו כו', לכן דוקא ע"י קומה שבחי' ה' תתאה בה' בראם תתעלה ויהי' לה קימה מעליותא להתחבר בשמשא ע"ד שוין בקומתן המאורות הגדולים, אזי ויפוצו אויביך כו', ולשון ויפוצו נזכר גבי דור הפלגה ומשם הפיצם ה' והיינו ג"כ ע"י שם הוי' כמ"ש הבחיי ס"פ נח, שהם כפרו בשם המיוחד ואמרו כי אינו משגיח למטה רק מבחי' מדה אחרונה כו' ע"כ וירד ה' כו', נשמע עכ"פ שמפלתם הי' ע"י התגלות מדות דאצי' ועד"ז נאמר כן קומה עליי' המל' כו' וזהו הוי' איש מלחמה, אמנם עוד יש דרך לאחיזת החיצונים מבחי' דקמי' כחשכה כאורה כו' וכמ"ש בפי' עבדים היינו לפרעה כו' ויוציאנו ה' אלקינו חו"ב שהלבישו לחו"ג דא"א שיהי' נמשך השפע ע"י אור התורה דמחו"ב נפקת, ואפ"ל עד"ז ג"כ ויהי בנסוע הארון ויאמר קומה הוי' כעין משכן העדות שעדאשר פקד ע"פ משה שהוא יחוד חו"ב שילבישו כו'. זח"א ויחי דרל"ז ע"ב, ח"ב פקודי דרכ"ב ע"א, ח"ג פ' בהעלותך במקומו דקנ"ה א', עיין מענין ויהי בנסוע הארון בבה"ז פ' בהעלותך ובלק"ת בביאור ע"פ אלה מסעי.

ה) שבת פי"ו דקט"ו ע"ב ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה כו', וע' בבחיי קצ"ט א"ב וז"ל מהרש"א סימניות אלו הם נונין הפוכין ולמ"ד שאין זה מקומה אלא כדי להפסיק בין פורעניות כו' כדמסיק יש לכוין שע"כ באו אלו הסימנין בנונין הפוכין כי הנון מורה על פורענות כמ"ש פ"ק דברכות שע"כ לא נכתב נון באשרי לפי שהיא מורה על הנפילה (הג"ה וע' בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו גבי כי נפלתי קמתי וע' עוד מענין נון ל' אונאה בזח"ג חקת ק"פ ע"ב, ונון הפוך י"ל שהאונאה הוא לטוב כעין מ"ש בע"ח שער ל"ב שער האונאה כשמתגלה גם שליש העליון דת"ת נק' אונאה יותר משתות וזהו ענין המילה ולכן כאן היו"ד של הנו"ן הפוכה מורה על גלוי שליש העליון כו', גם אונאה לטוב כענין יונתי עכ"ה) וע"כ הם הפוכים שיתהפך הנפילה לטוב ע"ש סומך ה' לכל הנופלים כמש"ש (הג"ה וגם כי משיח נק' בר נפלי ע"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת בגמ' פרק חלק דצ"ו סע"ב עכ"ה) ולמ"ד ספר חשוב בפני עצמו ע"ש חצבה עמודיה שבעה באו הנונין בספר זה שהוא קטן שבספרים שאין בו רק שני פסוקים לרמוז שגם ספר הזה כולל נש"ב והם הפוכים שהם מתהפכים מדעת בן אדם שלא יוכל לעמוד עליהם כו' עכ"ל, ענין נש"ב נמשכים מה' קולות ואלו ה' קולות ג"כ הם ז' כמ"ש קול ה' על המים כו' וזהו חצבה עמודיה שבעה, וע' מזה ברבות ר"פ שמיני, ובזח"ג פ' פנחס דף רנ"ד א' ואינון חמשה חומשי תורה ואי תימא שית אינון אלא שבע אינון וע"ש בבה"ז דאינו מבואר היטב והענין כי בינה עד הוד אתפשטת ע"כ מצד הבינה הם רק ה' בחי' ה' חסדים מחסד עד הוד הנמשכים מהבינה וא"א להיות נמשך יותר ביסוד ומ' שהם מקור ההשפעה לבי"ע, אבל ע"י החכמה יסוד אבא ארוך מאיר גם ביסוד וכמ"ש בבה"ז פ' תשא גבי והדל לא ימעיט שזהו ענין יוסף שהוא יסוד הי' יתום מאמו בינה כי בינה רק עד הוד אתפשטת אבל יס"א שגבוה יותר מתפשט גם ביסוד וממנו מאיר במ' ע"ד בחכמה יסד ארץ משא"כ מבחי' תבונה רק כונן שמים ה"ח דז"א כו' וכן הראיי' מתפשט בעשי' גשמיות א"כ מה שהם ה' קולות זהו מצד הבינה, אבל מצד החכמה ה' אלו מתפשטים להאיר ביסוד ומ' ע"כ הם ז' קולות, ומ"מ נק' רק ה' קולות כי יסוד ומ' היינו רק השפעת ה' קולות הנ"ל והוא הכללות מהם, ולכן נק' יסוד כל שכולל ה' בחי' הנ"ל ובפרטם הם נש"ב ומ' שעהנק' כלה שמקבלת בחי' כל הנ"ל, והנה מ"ת הוא ביום החמשים לספה"ע אשר שער החמשים מחבר חו"ב ע"כ הם ה' קולות, וגם ז' מצד חיבור חו"ב וזהו ג"כ ענין ה' ספרים וענין ז' ספרים כו', וזהו חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, חכמות דוקא דמה שהם ז' נמשך מצד החכמה כו', ולכן הסימניות הם נונין כי הנון מורה על יחוד חו"ב דהיינו שער החמשים המייחד חו"ב כו'.

ה)^* מד"ר פ' תולדות פס"ד דע"א ד' ע"פ ויקרא אותה שבעה (דהיינו שם הבאר) ע"כ שם העיר באר שבע עד היום הזה תולדות כ"ו ל"ג כנגד ספר וידבר שהוא משלים שבעה ספרי תורה, והלא חמשה הן אלא בר קפרא עביד וידבר תלתא ספרים מן וידבר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו, מן ויהי בנסוע הארון ודבתרי' ספר בפני עצמו (ר"ל פסוק ויהי בנסוע ופ' ובנוחה יאמר הן ס' בפ"ע) ומן סיפא דפסקא (סוף פ' ויהי בנסוע) ועד סופי' דספרא ספר בפני עצמו עכ"ל. וכן איתא בגמרא בשבת פרק כל כתבי דקי"ו ע"א פרשה זו עשה לה הקב"ה סמניות מלמעלה ומלמטה כו' מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו כו', חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ספרי תורה עכ"ל. וכן איתא במד"ר ר"פ ויהי ביום השמיני ר"פ י"א, בר קפרא פתר קריא בתורה חכמות בנתה ביתה זו תורה הה"ד כי ה' יתן חכמה, ה' קנני ראשית דרכו, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה ולא חמשה הן בר קפרא עביד מרישי' דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי עד ובנוחה חד, ועד סיפי' חד הרי זיין עכ"ל. וזהו כמ"ש בת"א בתחילתו בד"ה השמים כסאי, בענין שהתורה קדמה אלפים היינו בחי' אאלפך חכמה אאלפך בינה, וזהו חכמות, ומשם ירדה ונסעה להתלבש בעולם, והיינו בז' מדות דאצילות חג"ת נהי"מ, וזהו חצבה עמודיה שבעה ור"ל שיומשך אור החו"ב גם בז"ת ע"ד שיהי' השם שלם, ולכן הם שבעה ספרי תורה, דהיינו המשכת אור החכמה בכל הז' המדות שהם מקור להאיר בבי"ע, י"ל מזוקק שבעתיים שהז' מדות נעשו מזוקקים ע"י מ"ט שע"ב מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור דודי צח, והמשכתם משער הנו"ן זהו הנו"ן, ונגד מ"ט אותיות שמע ובשכמל"ו, ועמ"ש ע"פ וימצא מאה שערים, ומ"ד חמשה ס"ת היינו עד הוד, עיין בסידור דרוש ל"ג בעומר שזה נתב"ס, ומ"ד ז' י"ל ע"י התורה יומשך הבינה גם ביסוד ומ', עיין בד"ה לך לך, א"נ ה' פרצופים מא"א עד מ' ומ"ד ז' ע"ד והכהו לז' נחלים ז"ת דע"י. מהרש"א פי' ז' ס"ת כי ואהי' אצלו אמון אומן בבה"ע, והיינו שבעה ימי בראשית, וכן במד"ר נשא פי"ג בהלוחות יש תר"ך אותיות כנגד תרי"ג מצות וז' ימ"ב, עיין מד"ר פ' קרח ובמ"כ שם מזה, ובמק"מ ס"פ מצורע ובפ' תזריע דמ"ג ע"א פי' ששבעה ימי בראשית הם ז"ת דע"י, ובפ"ג דמגילה דכ"ג ע"א בענין מספר הקרואים בתורה במנחה בשבת ג' וביו"ט ה' ובשבת שבעה כנגד ברכת כהנים ביברכך ג' תיבות י"ל ההמשכה בחג"ת, והמשכה זו י"ל מהבינה, וביו"ט חמשה כנגד יאר שיש בו ה' תיבין, זהו ההמשכה בחג"ת ונו"ה והמשכה זו מהחכמה לכן נמשך למטה יותר, ובפסוק ישא ז' תיבין שנמשך עד המ' כענין כנור של ז' נימין, ושיומשך גם עד המ' נמשך ממקום עליון יותר היינו מבחי' כתר, וכמו"כ מעלת שהם ז' ס"ת שעי"ז נמשך ההמשכה מהתורה בכל הז"ת עד גם במקור דבי"ע מה שעוגם שזהו ענין ההמשכה מבחי' אור שבעת הימים שהאיר בשבעה ימי בראשית שיאיר גם עתה, וכמארז"ל והיכן גנזו בתורה כו'. וזהו ויהי בנסוע הארון לשון אור ותורה אור. והנה היפוך הנ' פי' מהרש"א ע"ד שגם משה לא השיג שער החמשים, לכן הנ' הפוכה לומר שאינו מושג. ואפ"ל לפ"ז ב' נונין כי שער החמשים זהו כתר, וכל כתר הוא ממוצע, ויש בו ב' בחי' כמ"ש בלק"ת בדרושי שבועות בד"ה מעט ביאור ע"פ וספרתם לכם, וזהו הב' נונין שבפ' ויהי בנסוע, ובזה א"ש ג"כ מ"ש בעמה"מ שהם ב' חצאי המלבוש דהמלבוש י"ל ג"כ בחי' כתר, ועיין ע"פ זובח תודה יכבדנני שארז"ל במד"ר פ' צו ר"פ טית ובסנהדרין פרק נגמר הדין דמ"ג ע"ב כל הזובח את יצרו ומתוודה עליו כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות, וזהו הב' נונין דיכבדנני, ועמ"ש ע"פ כי על כבוד חופה שיש ב' בחי' כבוד כבוד עילאה וכבוד תתאה והם מאירים בב' עולמות שעכשיו מאיר כבוד תתאה ולע"ל כתיב ולכבוד אהי' בתוכה זהו כבוד עילאה, ועמ"ש מזה ע"פ ויבא מלך הכבוד שנז' ב"פ בפסוק תלים כ"ד היינו מלך הכבוד תתאה ומלך הכבוד עילאה, והנה כבוד זהו ל"ב נ"ח ויש ל"ב נתיבות חכמה עילאה ול"ב נתיבות חכמה תתאה וזהו ב' בחי' כבוד הנ"ל. ואפ"ל דכמו שיש בל"ב נתיבות ב' בחי' כמו"כ בנש"ב יש ב' בחי' הא' נש"ב המקבלים מל"ב נתיבות ח"ת, והב' נש"ב המקבלים מל"ב נתיבות ח"ע, וזהו אתי מלבנון, לבנון היינו ל"ב נתיבות חכמה ונש"ב כו', וא"כ עד"ז הם ב' נונין דזובח תודה יכבדנני, וא"ש שב' הכבוד נרמזו בב' נונין דהיינו ב' בחי' נש"ב הנ"ל. עוד י"ל דמבואר במ"א ע"פ לך ה' הגדולה כו' כי כל, כי לך זהו נש"ב וכן כי כל, כל זהו נש"ב, וההפרש ביניהם כי לך זהו עליי' מלמטה למעלה ואח"כ כי כל זהו מה שע"י עלי' זו נמשך מלמעלה למטה בחי' נש"ב כמ"ש מזה ע"פ וימצא מאה שערים, וזהו ענין הב' נונין שבפ' ויהי בנסוע, כי פסוק ויהי בנסוע הארון זהו העלייה מלמטה למעלה, וע"ז מורה נון אחד, וזהו ע"ד לך ה' הגדולה כו', ואח"כ פסוק ובנוחה יאמר זהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, וזהו הנו"ן השני ע"ד כי כל בשמים ובארץ.

שעזחצאי המלבוש בחי' עוטה אור כשלמה. עוד י"ל בענין ב' נונין ע"ד שארז"ל ע"פ זובח תודה יכבדנני ב' נונין ע"ש ב' בחי' כבוד, ועיין מד"ר בשלח ר"פ כ"ג מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס כו', וכן יש ב' בחי' בנש"ב שבהם מאיר ב' בחי' כבוד שהם ב' בחי' ל"ב נ"ח כו' לבנון, עוד י"ל ע"ד לך ה' הגדולה כו' ואח"כ כי כל בשמים, והנה לך גימט' נש"ב מלמטה למעלה, וזהו נון שקודם ויהי בנסוע הארון ואח"כ ובנוחה יאמר כו' זהו כי כל, אשר כל זהו נש"ב מלמעלה למטה כו', וזהו הנו"ן שאחר פ' ובנוחה יאמר כו'.

ו) במד"ר פ' תולדות פס"ה דע"ג ג' ע"פ קום נא שבה, א"ל הקב"ה ליעקב אתה אמרת קום נא שבה, חייך בו בלשון אני פורע לך שנאמר קומה ה' ויפוצו אויביך כו', לעשו אתה אמרת יקום אבי כו' בו בלשון אני פורע לך יקום אלקים יפוצו אויביו בתלים סי' ס"ח וע"ש במדרש תלים. והפי' כי קום נא זהו בלשון רכה והכנעה לפני אביו ועד"ז קומה ה' היינו ג"כ בבחי' חסד לישראל, משא"כ יקום אבי זהו בלי הכנעה ורכות, ע"כ יקום אלקי' ג"כ במדה"ד אליו. ועמש"ל סעי' ד' בשם העה"ק ח"ג פמ"ג בענין הקימה וכ' עוד שם קומה בה"א כו' ודוד פירש ואמר יקום אלקים שהוא מדתו יפוצו אויביו ומשה שתף עמה מדה"ר ואמר קומה ה' כדי שתהי' כלולה ברחמים לישראל כו', ומזה קומה ה' הושיעני אלקי כי הכית את כל איבי לחי תלים סי' ג' ח', פי' קומה ה' והתעלה עד למעלה מקור הרחמים להושיעני כו' משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום למקום הישועה תלים י"ב ו' עכ"ל, ועיין מענין ישועות בזוהר בתחילתו ובבה"ז שם, ובפ' תרומה דקס"ט א', ובלק"ת ע"פ ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה, ועיין במדרש תלים ססי' ג' חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בס' תהלים כו'. וענין קימה זו י"ל ע"ד מ"ש בגמרא פ"ז דסוטה דל"ט סע"ב במנחה דתעניתא מה הוה אמרי למה תהי' כאיש נדהם כגיבור לא יוכל להושיע כו' בירמי' סי' י"ד ט'. גם קימה זו הפך ממ"ש וישח אדם וישפל איש פ"ט דסוטה דמ"ח סע"א שגורמים שפלות לשונאו של הקב"ה כו', ע"ד ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ביחזקאל ל"ו כ', ופרש"י ויחללו השפילו את כבודי, והיינו ע"ד מ"ש מבלתי יכולת ה' כו' בפ' שלח י"ד ט"ז, וא"כ קומה ה' היינו שיראה יכולתו ית' מה שהוא הכל יכול, וא"כ י"ל כי ידוע שיש ב' הנהגות בעולם הא' ע"ד הנהגת הטבע הגם שנמשך מבחי' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אך המשכה זו להיות עולם כמנהגו נוהג והמשכה זו באה מבחי' חו"ב, והב' המשכת הניסים היוצאים ממנהגו של עולם וזהו נמשך מאור א"ס ממש לחו"ב ונק' יחוד פנימי דחו"ב וכמ"ש מזה הרמ"ז פ' בשלח דנ"ד א' ע"פ אז ישיר כו' א' נהירו דעתיקא כו', ולכן ענין כאיש נדהם כגיבור לא יוכל להושיע זהו כשמאיר רק ההנהגה החיצוניות, ומזה נמשך עיזי מסגן ברישא כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו', אבל ענין קומה ה' עליית המ' לקבל מאור א"ס כו' אזי ויפוצו כו', ועיין בסידור בד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו כו', אך בקימה זו יש ב' בחי' חו"ג קומה ה' יקום אלקים, ע"ד מ"ש ועבר ה' נגוף ורפוא כו', ולהמשיך קימה זו י"ל ע"י ק"ש שנאמר בה ג"כ בשכבך ובקומך.

שעחאלקים גימטריא הטבע, ויש ע"ד אז ישיר נהירו דעתיקא בז' כו' וצ"ל קומה ד' עליות מ' ות"ת לקבל מאוא"ס ע"ד עבדים היינו כו' ויוציאנו כו', או ע"ד חיבור ו"ה בי"ה שיהי' השם שלם כו', או קומה זו ע"ד עורה למה תישן כו' שהוא ענין קודב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, ועמ"ש ע"פ הוי' איש מלחמה הוי' שמו.ז) מד"ר פ' ואתחנן דרפ"ח ג' ע"פ ואתחנן אל ה' והעירו מפסוק והוא מהשנא עדניא וזמניא, משה גוזר על הקב"ה ואומר קומה ה' שובה ה' כו', ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לא"י ואינו מתקבל, שעתא עברת כו', והיינו כי משה נק' איש האלקים כנ"ל סעי' ד', וזהו פני משה כפני חמה שמשא דנהיר לסיהרא, אבל כשהגיע זמנו של סיהרא לשלוט פני יהושע כפני לבנה זהו ענין שעתא עברת כו', ועד"ז הוא עוד במד"ר ר"פ וילך דף ש' ע"א ע"פ וגם לא ליודעים חן אתמול הי' יודע האיך לרצות את בוראו קומה ה' כו', ובמד"ר ברות דמ"ב ג' פרשה ב', ר' מנחם בר אבין פתר קריי' במשה, ויוקים ע"ש קומה הוי' ויפוצו אויביך, אנשי כוזבא שעשה דבר של הקב"ה כמו כזבים שנאמר למה ה' יחרה אפך בעמך כו', והדברים עתיקים, הדברים הללו (היינו התורה) נאמרו ממעתיקו של עולם, ובמשנת דר"א כ' שצ"ל מעתיקו ש"ע שהשי"ת נק' עתיק יומין עכ"ל, א"כ י"ל שגם ענין ויוקים קומה ה' היינו ע"י המשכה מעתיק יומין כו', וא"כ יש להבין זה ע"פ מ"ש בבה"ז פ' בלק על המאמר דקצ"א א' בענין שחורה אני ונאוה, גבורי כח עושי דברו שממשיכים ג"ר לז"א ובנין המל', וזהו עצמו ענין קומה הוי', והמשכה זו נמשך מעת"י, וזהו והדברים עתיקים כו'.

קיצור. משה גוזר ע"ד צדיק מושל, ויוקים ע"ש קומה ד', והדברים עתיקים

נאמרו מעתיקו של עולם.

ח) ועיין בבה"ז פ' בהעלותך ע"פ ויהי בנסוע הארון בענין נון מחזרא לאחורא הכא בתרי דוכתא אמאי, ביאר תחלה ענין נון כפופה נוק' נון פשוטה כללא דדכר ונוק' ועיין בפרדס שער האותיות פי"ז ובמג"ד באות נו"ן, ועיין עוד מענין נו"ן בזח"ג פ' אחרי דס"ו ע"ב ור"פ חוקת דק"פ ע"ב האזינו דרצ"ג ע"ב ע"פ עיניו כיונים, וכאן בבה"ז פי' הטעם בענין נון כפופה דכפיפא לגבי דלעילא, שבחי' מ' הוא רק מקבל מז"א דאצילות ע"ד סיהרא לית לה מגרמה כלום, והמ' לא נאצלה בסוד שורש רק בנקודה א' והט"ס באין לה בסוד תוספת ממלכיות דט' ספירות דז"א, ועיין מזה בסידור סד"ה בונה ירושלים הוי', ובלק"ת פ' ראה בהביאור ע"פ וכל בניך פ"א, ובבה"ז פ' בלק ע"פ שחורה אני ונאוה, והיינו לפי שבחי' מ' הוא מקור דבי"ע שהם בע"ג ואין ערוך כו', וע"כ היא כפופה כדרך כל מקבל שבטל לגבי המשפיע, וז"ש בגמרא ספ"ה דברכות המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף עד סיום כל השמו"ע וגם הכפיפה ע"ד הכלה הופכת את פניה ואוכלת עמ"ש מזה בד"ה ואכלתם אכול ע"ד מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכלא בי', וזהו טעם לכפיפת הנו"ן למעלה, וכפיפתו למטה מחמת יראת יניקת החיצונים שלא יהי' רגליה יורדות, ועמ"ש ע"פ והארץ הדום רגלי ובזח"ב דרמ"א א', וכל אות כלול מג' בחי' חב"ד חג"ת נה"י, עיין בסידור בד"ה מזמור לתודה, וכפיפה שלמעלה בהנו"ן זהו כפיפת חב"ד והכפיפה שלמטה זהו כפיפת נה"י ע"ד ויאסוף שעטיעקב רגליו, ועיין בלק"ת פ' תצא בד"ה כי ההרים ימושו ושם פ"א בענין מפני מה לא נאמר נון באשרי ועיין בסידור ע"פ סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים משם ג"כ יובן ענין כפיפה דנו"ן כפופה באופן אחר ממש"כ, ונו"ן פשוטה היא בינה כי שם אין שייך שום כפיפה כי או"א הם תרין ריעין ומקבלת בעצמה ג"כ מא"א, וגם אין שייך שם יראת יניקת החיצונים, וגם הכפיפה ע"ד שנת' בסידור אין שייך בבינה כי שם י"ל ע"ד לעשות הישר בעיני ה' שנתבאר בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול, ומ"ש שהנו"ן פשוטה כלולה דדו"נ, זהו ע"ד זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו בת"א פ' יתרו ובלק"ת סד"ה והי' מספר בנ"י בענין ושמו להם ראש אחד, ועיין מענין נון פשוטה בלק"ת בד"ה נשא את ראש בני גרשון דרוש הראשון בהביאור פ"ה ובפ' ראה סד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בענין ובו תדבקון, ועיין עוד מענין המשכת הבינה למטה בת"א בהביאור ע"פ וקבל היהודים, ועין בילקוט ר"פ לך לך ע"פ לך לך, ושם רמז ס"ד בשם פרקי ר"א חמש אותיות נכפל וכולן לשון גאולה כו' עד נ"ן בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו שנאמר הצילני כו', והיינו נו"ן האחד נון כפופה מ' שאף בבחי' כפיפה או אפי' בעת נפילה כתיב סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים כנ"ל, ונו"ן פשוטה בינה שמשם הגאולה כמ"ש וגאלתיך אנכי, וכמ"ש בפרדס ערך גאולה ג"כ מפסוק גאולה תהי' לו וביובל יצא, ולפי שיעקב הוא המחבר הבינה עם מ' כמ"ש בזח"ב ר"פ תרומה דקכ"ו ע"ב בפסוק מי זאת הנשקפה, רזא דתרין עלמין מתחברין כחדא על ידא דיעקב שלימא דחבר לון כחדא, ע"כ נן בו נגאל יעקב ע"י שהמשיך מהבינה במ', וגם פי' הצילני לשון צל, עיין מד"ר ר"פ קדושים ע"פ להצילך להיות צל על ראשך, ומ"ש בפר"א חמש אותיות נכפל וכולן לשון גאולה, משמע שהגאולה זהו מחמת שהם כפולות י"ל כי כפול מורה על היחוד דו"נ, שהיחוד זהו המשכת סוכ"ע בממכ"ע ומזה דוקא נמשך הגאולה ועמ"ש בלק"ת בתחילתו בד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת בענין כל עיסקא דשבתא כפול, שמור וזכור, שני כבשים, מזמור שיר כו', לכן באותיות שהן כפולות מורה שנמשך מאותיות העליונים דדכורא באתוון נוקבין, עמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי פרעה.

ועפ"ז י"ל הגמרא פרק ראוהו ב"ד דכ"ו ע"ב מר סבר בר"ה כל מה דכייף אינש דעתיה (בתפלתו פניו כבושי' לארץ כו') טפי מעלי, וביוהכ"פ כמה דפשיט אינש דעתיה טפי מעלי, משום נשא לבבינו אל כפים, והענין כי ר"ה הוא במ', שלכן אומרים פסוקי מלכיות והמ' נקראת נו"ן כפופה, ע"כ כל מה דכייף אינש דעתיה להיות ע"ד נו"ן כפופה שעי"ז ממשיך בחי' בנין המ' טפי מעלי, אבל יוהכ"פ היא אימא עילאה שהיא בחי' נו"ן פשוטה, ע"כ מה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי, כי בינה היא בחי' גבוה יותר הרבה כנ"ל. וענין פשיט אינש דעתי' י"ל ע"ד אליו ולא למדותיו וע"ד ותתפלל חנה על הוי' על דייקא, ועיין במסכת שבת ס"פ הבונה, נ' כפופה נו"ן פשוטה, נאמן כפוף נאמן פשוט, ופרש"י אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעוה"ב. והנה אנן קיי"ל שגם ביוהכ"פ מצוה בכפופים י"ל כי כפיפה זו יש לה שורש גבוה יותר ע"ד מ"ש בת"א פ' מקץ סד"ה רני ושמחי בת דרוש הראשון בענין ג' מדריגות דלא זז מחבבה עד שקראה בתי עד שקראה אחותי עד שקראה אמי, והנה בחי' בת זהו ע"ד נו"ן שפכפופה מ' ובחי' אמי אימא עילאה זהו בינה והיינו ע"ד נו"ן פשוטה וכתיב רני ושמחי בת כו' כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא, ופי' שם שלע"ל תתעלה בחי' המ' ביתר שאת ע"ד אשת חיל עטרת בעלה, כי עכשיו בעטרה שעטרה לו אמו בחי' בינה ולע"ל אשת חיל מ' תהי' עטרת בעלה, והיינו ע"ד עליית המ' עד הכתר כמ"ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד והיינו דוקא ע"י הכפיפה דעכשיו, ועמ"ש בסידור בד"ה מהרה ישמע בערי יהודה, ובהביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה בסופו בפירוש משמח חתן עם הכלה, ועד"ז י"ל פי' כי שריתי עם אלקים כי צחוק עשה לי אלקים כו', עיין בלק"ת פ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים דרוש השני, וזהו וענוה גדולה מכולם, כי מ"ד חסידות גדולה מכולם היינו הבינה שנק' חסידה, ומ"ד ענוה גדולה מכולם היינו שלע"ל תתעלה המ' נו"ן כפופה למעלה מהבינה כו', וזהו וזוקף לכל הכפופים, ובמ"א נת' זהו ג"כ הפלוגתא אם בתשרי עתידין להגאל שהוא בינה, אם בניסן עתידין להגאל שהיא מ' ומטעם הנ"ל, כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא, וזהו ג"כ ענין הנני בשני נונין דהיינו כנ"ל בענין שני נונין שבהם נגאל יעקב כו'. ומכל זה יש להעיר ג"כ לענין שני הנונין שהם סמניות בפ' ויהי בנסוע הארון שצ"ל נאמן כפוף ומזה יומשך שיהי' נאמן פשוט. עוד לענין מצוה בכפופים, דהיינו בחי' עני דלית ליה מגרמיה כלום וכתיב תפלה לעני כי יעטוף ונתבאר בזהר וישלח דקס"ח ע"ב דענין תפלה לעני זהו כענין תפלה למשה, ובפ' בלק דקצ"ה ע"א נתבאר דתפלה לעני קדמה לתפלה למשה ולתפלה לדוד כו'.

ועמ"ש עוד מענין ויהי בנסוע הארון, בבוך במדבר פ' בהעלותך.