בהעלותך
שנבבהעלותך
בהעלותך (אמאי לא בהדליקך, וגם מהו שבעת ששה מיבעי' לי' דפני המנורה
הוא קנה האמצעי, ג' מ"ש יאירו ואח"כ כתיב העלה, עלק"ת).
א) המנורה דבר ה' מקור נש"י מדבור ונפחת בי, וזהו אל זרובבל ע"ש גלות
בבל, נר נשמה, ז' נרות ז' בחי'.
ב) אהרן מז' רועים להעלות אהבה עזה, כי אברהם הנגבה לשון צימאון ע"י
ב"ש פד"ז, ואהבת אבה, הרצון מנהיג המדות והתענוג.
ג) והדרך להגיע להרצון להתבונן אחד בשמים וארץ, כי למעלה מהשתלשלות לא שייך לשון אחד אפי' במקור ההשתלשלות הוי' אלקינו, כ"א בהשתלשלות ו"ק רוחניים וגשמי' בטלים אליו, לך הגדולה כו' זהו רוחניים ומקום אתי גשמיי' וזמן ומקום מבשכמל"ו עולמי' דור, לכן לא יחפוץ כל התענוגים רוחני' וגשמי' שהכל תחת מקום וזמן.
ד) וכ"ז בחי' אברהם פולחנא דרחימתא ממטה למעלה ואה"ע ממקום וזמן, אבל אהרן שודמ"ט ממעלה למטה שתשוקתו להיות גילוי למטה מתחסד עם קונו ולא כדי לרוות צמאונו לבד, ואהבה זו באה ע"י ההתבוננות בק"ש באחד כשיתמרמר על החשך של הסתר המקום והזמן שנמשכי' ממל' מלך מלך כו', ורחוקים ממהו"ע ויתמרמר מריחוק זה ויצעקו בצר להאיר לו בתוך החשך, וחלקי אלקים לעולם שיהי' הגילוי לעולם ממש (ואפ"ל שזהו הושטת שרביט הזהב כשהוא בחצר הפנימי' ק"ש עמ"ש ע"פ כי תשמע בקול).
שנגה) וע"י אתעדל"ת אדל"ע עין בעין כמו שלמעלה קמי' כלא, וזהו אהרן אותיות נראה ועננך ממך הכל כחשיכה כאורה, ואהבה זו בבחי' ראי' אה"ר למעלה מאה"ע מקום וזמן, קרבת ה' מהו"ע מלמעלה למטה וזאת כל חפצו שיהי' גילוי ויתמרמר מההסתר.
ו) לכן תקנו סלח לנו אחר ק"ש, כי אוילים מדרך פשעם כו' פריקת עומ"ש לפי שאינו נראה לעיני בשר, לכך אחר שמאריך באחד יבין שיש פשע שעי"ז החושך יכסה רחוק מאור פניו אזי אומר סלח לנו, אך צריך קביעת עתים אמרירות תיקון חצות בזכרנו את ציון נקודת מל' שמים ועי"ז זוכה לגילוי.ז) והגילוי ע"י תומ"צ שכר מצוה מצוה דמעתי לחם יומם ולילה כמו והגית בו יומם ולילה ע"י מרירו' תק"ח להיות אלקיך כל היום, וזהו הדלקת הנרות בשמן כתית שפל רוח ונפשי כעפר ע"י התבוננות ירידת הנפש והסתר מקום וזמן.
ח) כשמן כו' הזקן קווצותיו תלתללים הלכות התחלקות ושמן ח"ע נמשך עליהם משחת קדש ל' הבדלה ואנשי קדש ובוי"ו המשכה, ושיומשך הוא ע"י התלבשות בשמן התורה עפ"י מדותיו ממעלמ"ט, ושמן ימינו יקרא אהבתו של הקב"ה, אך לא יחפוץ התורה עצמה רק אור ה' שבה, וזהו מול פני המנורה פנימי' רצה"ע.
לאות ה. עין בעין אסתכלותא עין א"א בז"א כי בז"א ב' עיינין יחו"ע ויחו"ת עמ"ש ע"פ לעשות הישר בעיני ה' דפ' ראה. ויחו"ת למטה היש, אבל בא"א לית שמאלא פקח עיניך לשון יחיד, ואז נעשה למטה כמו למעלה. וענין ועננך כתנות עור ואור ובחטא אדה"ר נתגשמו הלבושי' ונפלו בק"נ ענן גמור עור וצריך לברר הלבושים דחשמ"ל להיות אור, ובכה"ג הגביה לו את הפרוכת וכו' להיות גילוי.