נשא, הנה הלויים נשאו

עונשא, הנה הלויים נשאו

נשא , הנה הלויים נשאו את המשכן, ויש עתה ג"כ בכנ"י בחי' משכן והלויים, הנושאין אותו. וצ"ל מ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש, וכתי' מכה"כ וכבודו היינו זיו יקריה, והיינו סוכ"ע וממכ"ע, ויש קצת משל לזה בחיות הנפש שמחיה את הגוף יש ג"כ ב' מדרגות האחד מה שהנפש מאירה בגוף בבחי' פנימיות לכל כלי לפי ערכו, שבראש הוא המשכן השכל, ובהלב מאירים המדות, וכח העמידה וכח ההילוך ברגלים, ובאמצע הגוף יש חצר הכבד שהוא בחי' פרסא המפסיק בין איברי הנשימה לאיברי המזון, שעי"ז ידחו הפסולת ויצאו לחוץ, וכמ"כ למעלה הוא בחי' ממכ"ע, חב"ד מאירי' בעולם הבריאה ושם ג"ע העליון ושרפים האומרים קדוש, חג"ת ביצירה נה"י בעשייה, וזהו לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ויש ג"כ למעלה בחי' פרסא המפסקת בכדי שלא ינקו החיצונים (ה'. ובזח"א פ' בראשית דל"ב ע"ב ע"פ יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל, אית קרומא במציעות מעוי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא, מבואר שע"י פרסא זו נמשך השפע מעילא לתתא, מ"מ הוא פעולה שלא יינקו החיצונים כמו ע"י חצר הכבד הנ"ל מה שנמשך מותרות לחוץ זהו מי רגלים וגם הפרש והצואה, עכ"פ הפרסא פועל שהפסולת יהי' נדחה לחוץ והמובחר הדם יעלה ללב, וא"כ זהו כענין שמאל דוחה וימין מקרבת, ואפ"ל הפרסא נרמז בתיבת אף עשיתיו אף הפסיק. קיצור מההג"ה, קרומא פסיק, וע"י נמשך השפע והמותרות נדחה, וזהו דוגמת יהי רקיע, שמאל דוחה וימין מקרבת ע'). וכמ"כ בעבודת ד', ההתבוננות במוח בשעת התפלה ומזה נמשך בלב ע"ד בכל לבבך ובכל נפשך, וצ"ל השמרו לכם, אבל אם ח"ו נמשך אחר תאוות גשמיות שלמטה מהפרסא זהו עוונותיכם מבדילים. ומ"מ העבודה זו באדם ע"ד ממכ"ע הולך ומתמעט כמו החיות המלובש באברי הגוף (ה'. אך מ"מ אפ"ל שיש שמירה לזה ע"י עסק התורה כמ"ש רפאות תהי לשריך והיינו לפי שבתורה נאמר ויהי קול מעל לרקיע).

ב) והבחי' הב' שיש בנפש המחיה את הגוף הוא בחי' הרצון של הנפש שאינו מתחלק לחלקים, שהוא מושל על כל איברי הגוף והוא שורה בתוכם בבחי' אור מקיף, וכמ"כ למעלה הרצון עליון הוא סוכ"ע ועז"נ הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכן באדם בעבודה זהו ענין בכל מאדך, ורצון זה נמשך ע"י קיום המצות.

עזג) וענין המשכן זהו ענין המשכת סוכ"ע בגלוי בממכ"ע, ונועדתי לך שמה, ובעבודה נמשך מבחי' זו מהלכים בין העומדים נודע בשערים בעלה, ולכן בזמן שבהמ"ק הי' נמשך רעותא דלבא מגלוי אור א"ס בהיכל קדה"ק, כי תהיו אתם ארץ חפץ, אך המשכן היה דירת ארעי של הקב"ה, לפי שכל זמן שהיו במדבר היו בבחי' לכתך אחרי במדבר בחי' אתכפיא, אבל בהמ"ק היו בבחי' פב"פ דאתהפכא חשוכא לנהורא בחי' התענוג, וע"כ היו צ"ל הלויים מקימין את המשכן ובחנות המשכן היינו כשירד ממדרגתו ולמטה הוא התלבשות הנשמה בהגוף ונפש הבהמית יקימו אותו הלויים דהיינו לעורר על נפשו בחי' גבורות קדושות, להעלותו להיות דבוק באלקים חיים.

ד) והנה התעוררות הרצון עליון ב"ה שהוא בחי' קדוש א"מ, הוא ע"י בני גרשון נושאי יריעות המשכן, נוטה שמים כיריעה, סוכ"ע, וע"י המשכה זו מסוכ"ע הוא מגרש הרע, כמ"ש טוב לחסות בה' ועי"ז כי אמילם, ע"י ביטול רצונו בטל רצונך מפני רצונו כו', ומתחלה צ"ל עשה רצונו כרצונך רצון התחתון, וזהו בחי' מררי נושאי הקרשים עצי שטים עומדים, ואח"כ יבוא לבחי' גרשון ויגרשהו וילך לו, גם גרשון לשון גרש ירחים שהירח מגרש את הפירות, שיבואו מההעלם אל הגילוי כמ"כ בחי' גרשון שיצא האהבה המסותרת מההעלם אל הגלוי, מי גילה רז זה, מי היינו סוכ"ע כמו מי ברא אלה, גם שני גרישין שמגרש הרע שהנה"ב וכן מגרש ומוציא האהבה המסותרת ויוכלל בה הטוב שבנה"ב.

ו)^* ועבודת בני קהת שנשאו את השולחן והמנורה וארון, מבחי' נקודה אמצעית שבתוך העיגול, שהעיגול מקיף וסובב עליה ועצם המכוון הוא הנקודה, ששרשה גבוה מהעיגול כמו הארון שהוא קדוש יותר הרבה מן היריעות, והיינו עסק התורה והמצות, וזהו אשר קדשנו שע"י עסק התורה וקיום מצות מעשיות יוכל להמשיך מבחי' קדוש, וזהו לדוד בשנותו את טעמו לפני אבי מלך, בשנותו בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, והיינו לפני אבי מלך, מלך היינו מלכותך מלכות כל עולמים, אבי מלך הוא סוכ"ע.