יהי כבוד ה' לעולם

עיהי כבוד ה' לעולם

יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו כו'. הנה בקשה זו היא על סמך דכתיב על לע"ל ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר, לכן מבקשים זה שיהי' כן יהי כבוד ה' לעולם כו', והנה אי' במדרש פ' ויקרא משה ראה באספקלריא מצוחצחת וכל הנביאים ראו באספקלרי' מלוכלכת, לפי שבעוה"ז השכינה נגלית על יחידים, אבל לע"ל ונגלה כבוד ה' כו', והנה ביבמות דמ"ט קורא זה אספקלרי' המאירה ואספקלרי' שאינה מאירה, והנה באספקלרי' המאירה רואי' ביושר המהות ממה שמסתכלים בו, ועד"ז הוא למעלה באספקלרי' המאירה, ולכן במשה כתיב ומראה ולא בחידות, הנה מראה הוא בנקודת סגול, דסגול הוא לשון דכר, והנה זה ממשיכים ע"י מעשה המצות כי על ידם נעשה להיות רואה גילוי אלקות בג"ע נהנין מזיו השכינה, ואין הפי' זיו הארה כ"א זיו מבחי' מהות, והוא בחי' יסוד שמלובש במל', כי איך יכולה הנשמה שהיא בע"ג לקבל הארה שבלי גבול אלא ע"י אספקלרי' המאירה, ולכן כתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, וצ"ל למה נקראים מצות ימים, ויש מפרשים שהוא לפי שבאים בזמן כו', אך באמת הפי' כי יום אור כמו יום שהוא אור, כי ע"י מצות רואים השגות אלקות כו', והם בחי' אספקלרי' המאירה, ולכן גם משה צריך מ"מ לאספקלרי', ולמה לא ראה בלא אספקלרי', הלא בלא אספקלרי' כלל רואים יותר טוב, אלא שמוכרח ע"י אספקלרי' המאירה, והנה מהו אספקלרי' המאירה פי' בפרדס שאספה"מ הוא תפארת ואספשא"מ הוא מל', ובבה"ז פ' בלק ע"פ המלאך הגואל פי' דז"א כשמקבל מחכמה נק' אספה"מ, כי בחכמה שורה אור א"ס, ועל ידה יכולים לראות מה שגבוה יותר מבחי' חכ' כו', ומל' הוא אספקלרי' שאינה מאירה, כי הגם דמל' מקבל מז"א, מ"מ הוא רק מנו"ה דז"א, ובמא"א פי' דהוא נו"ה שאספה"מ הוא נצח ואספק' שאינה מאירה הוא הוד, עאוהכל פי' אחד, כי איהו בנצח ואיהי בהוד, והטעם הוא כי נצח ענף החכמה ובחכמה שורה אור א"ס כנ"ל, והוד ענף הגבורה כו', אבל הנה אספקלרי' שאינה מאירה הוא שאין רואים מהות כ"א רק דמות שענין דמות הוא כי ע"י ציפוי דק יסתיר לכן אין רואים מהות רק דמות, והנה כמו"כ מצות נקרא ג"כ דמות כי בצלמינו כדמותינו, הנה בצלמינו הוא איך שהמצות הם למעלה כמו תפילין ד' מוחין וציצית ל"ב חוטין ל"ב נתיבות חכמה כו', וכדמותינו הם כמו מצות הם למטה שהם רק דמות וסימן על מצות שלמעלה, כי איזהו ערך יש למצות שלמטה כמו שהם למעלה, אלא הם רק דמות וסימן כו', והנה מ"מ יש מעלה באספקלרי' שאינה מאירה מה שאין באספה"מ כי באספקלרי' שאינה מאירה יכולים לראות מאחוריו וגם האדם יכול לראות א"ע, וכמו"כ באדם הוא בכל מאדך, והוא דווקא מצד ההעלם והסתר כו', שהוא כמו ציפוי דק שעי"ז נעשה בכל מאדך.

והענין כי הנה בכל הנביאים כתי' במראה אליו אתודע, וצ"ל והלא במשה כתי' ג"כ ומראה ולא בחידות, אך התירוץ הוא כי במשה כתיב ומראה בסגול, שהוא לשון זכר, משא"כ בנביאים כתיב במראה בקמץ שהוא לשון נוקבא, וצ"ל והלא קמץ מורה על בחי' גבוה יותר מסגול, כי קמץ הוא בחי' דסתים, וכמ"ש וקמץ הכהן, וכן בס' הדקדוק אי' סגול עבד הצירי כמו פתח עבד הקמץ, והיינו כי סגול מורה על ג' מדות חג"ת או נה"י אבל קמץ הוא בכתר, אך הענין כי בשורש הנה אספשא"מ גבוה יותר, כי הנה מנשה דן את ישעי', משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אומר ואראה את ה', ותירצו בגמרא לא קשיא כאן באספקלרי' המאירה כאן באספקלרי' שאינה מאירה, הרי שראה באספקלרי' שאינה מאירה מה שלא ראה משה באספה"מ, והענין כי בבחי' השגת המהות א"א לראות כ"כ גבוה משא"כ בבחי' אספש"מ רואים גבוהים יותר, והנה על לע"ל נאמר והשביע בצחצחות נפשיך, כי ע"י מצות יזכו לעתיד לבוא לבחי' צחצחות שהוא בחי' אספה"מ, כי ע"י חכמה רואים בחי' הגבוהות יותר מבחי' חכמה, ובמא"א איתא שהוא בחי' ע"ס דא"ק או ע"ס דעקודים כו', והנה על לע"ל כתיב ונגלה כבוד הוי', וצריך לחקור מאיזה בחי' יהי' הגילוי לע"ל אם מבחי' אספה"מ או מבחי' אספקלרי' שאינה מאיר' ויש לומר שיהי' מבחי' אספשא"מ כי במדרש אמרו לפי שעכשיו השכינה נגלית על יחידים ולע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר משמע שאותה בחי' ומדריגה שעכשיו נגלית על יחידים יהי' הגילוי לע"ל לכולם, אך מהפסוק משמע שיהי' הגילוי לע"ל בחי' אספה"מ, כי כתיב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, והרי זה הוא מדריגה דמשה כי אמרו רז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה, וע"כ צ"ל שהגילוי יהי' לע"ל בחי' ומדריגת אספה"מ, וזהו הבקשה יהי כבוד ה' לעולם שיהי' כן לע"ל.

אך הנה אח"כ כתיב ישמח ה' במעשיו וארז"ל ברבות פ' אחרי שמח לא נאמר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהן של צדיקי' לע"ל, וצ"ל והלא במדרש פ' בראשית אמרו ע"פ שמחה לאיש במענה פיו, שמחה לאיש זה הקב"ה דכתי' ה' איש מלחמה במענה פיו במאמר יהי אור, וא"כ יש שמחה גם עבעתה. אך הענין כי הנה מקודם צ"ל למה דוקא ממאמר זה דיהי אור שמח הקב"ה והלא אמר כמה מאמרות, אך הענין פי' בספר נזר הקודש על הרבות, שענין יהי אור קאי על מעשה הצדיקים כמאמרם במדרש והארץ היתה תהו אלו מעשיהן של רשעים, יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, והענין כי מעשה הרשעים הם בחי' שבירת הכלים שהי' מריבוי האור, וצדיקי' ממשיכים שיהי' ריבוי האור ומ"מ יתקיים האור, והוא ע"ד עולם עקודים עקוד בכלי אחד, הגם שהוא רק בכלי אחד מ"מ לא הי' בזה שבירה ח"ו, והוא לפי שקרוב יותר לאור א"ס, ויש בהם ביטול יותר כו', וזהו אברהם קנין אחד מנקודים לעקודים, וזהו שמחה לאיש במענה פיו, כי הנה איש הוא א' יו"ד שי"ן, א' פלא יו"ד חכמה שי"ן בינה מקור לג' מדות, ובבחי' בינה נעשה מקור לשבירת הכלים, כי בחכמה לא הי' שבירת הכלים כ"א מעט בבחי' בינה, והנה שמחה לאיש כשנמשך בבחי' איש מבחי' שלמעלה מבחי' איש, כי יש בחי' שגבוה מבחי' ומדריגת איש, כי הנה אמרו ע"פ לעשות כרצון איש ואיש שאמר הקב"ה למחר יבואו אליך איש יהודי ואיש צר ואויב יכול אתה לצאת ידי שניהם מה אתה עושה מרומם לזה וצולב לזה, אבל אני אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו', וזהו שמחה לאיש במענה פיו, ע"ז אמר יהי אור אלו מעשיהן של צדיקי' שהם ממשיכי' שמחה בבחי' איש, כי איש הוא ז"א שהוא בחי' זעיר אנפין והם ממשיכים ע"י עבודתם ריבוי אור ומ"מ יהי' קיום כו', ומ"מ ישמח הוי' כפשוטו משמע מהו"ע ית' כי אני הוי' כולא חד, הגם שאני מהו"ע והוי' יו"ד צמצום כו', מ"מ כולא חד. והנה עיקר גילוי השמחה יהי' לע"ל כי אז יתגלה, וזהו והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, וארז"ל עכשיו על שמועות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב על שמועות הרעות כו' ולע"ל כולו הטוב והמטיב, כי עכשיו הוא בחי' ה' איש מלחמה בחי' ז"א שיש חו"ג, אבל לע"ל כולו הטוב והמטיב כי לית שמאלא בהאי עתיקא כו', ובזה יובן מה דלפעמים כתיב עולם חסד יבנה שמה שהעולם יבנה הוא רק חסד כי בעצמותו יתברך אינו נוגע כלל, ולפעמים כתיב כל פעל ה' למענהו וארז"ל כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, אך הענין כי בעצמות אינו נוגע כ"א מצד יחודו בעשר ספירות שם שייך הבו גודל לאלקינו, וארז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפי' כח בגבורה שלמעלה כמ"ש ועתה יגדל נא כח אדני, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מתישין כח שלמעלה כמ"ש צור ילדך תשי כו'.

והנה מאמר יהי אור הוא אור הגנוז, והוא בחי' אור שנברא ביום ראשון שלמעלה משמש, והוא בוודאי ריבוי אור כי הרי היו צופי' בו מסוף העולם וע"ס כו', והנה מהו אור הגנוז מבואר ברמ"ז שהוא בחי' פנימי' יסוד אבא, או אצילות שבחכמה כי יש בחכמה אבי"ע, והנה פנימי' אבא פנימית עתיק (כמבואר ברמ"ז פ' תצא דרע"ו) וע"כ א"א להיות גילוי עתה כ"א לע"ל, וזהו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, ופירש ברמ"ז שמבחי' יום שהוא ז"א יהי' מדריגת הוא בחי' א"א, ולכן ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו עד עתה ועכשיו ויושיענו, אך לא תאמר דשם הוי' יהי' במדריגה קדמונית כ"א זה ה' קוינו לו שיתעלה, ולכן נגילה ונשמחה בישועתו של הקב"ה כו', וזהו יהי כבוד ה' לעולם שיהי' מאיר לע"ל גילוי בחי' אספה"מ רק מ"מ לא יהיו כולם שווים, עגכי כמו באספה"מ יש כמה מדריגות, כי נצח נק' אספקלרי' המאירה וז"א נק' אספה"מ וחכמה הוא ודאי אספקלרי' המאירה כו', אך הנה צ"ל מהו יהי כבוד ה' ואח"כ ישמח ה' במעשיו, הענין כי על לעתיד לבוא נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, זה ה' קוינו לו כו', ואמרו במדרש פ' בשלח עכשיו אמרו ישראל פעם אחד זה ולע"ל יאמרו ב"פ זה, כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' זה ה' קוינו לו, וצ"ל מהו ההפרש בין פעם א' זה או לב' פעמים זה, אך הענין כי זה היינו גילוי בחי' ד"ע, כי הנה כי אל דיעות ה' שיש ב' דיעות ד"ת וד"ע, כי ע"פ ד"ת למטה יש ולמעלה אין, וע"פ ד"ע למעלה יש ולמטה אין, והנה מה שע"פ ד"ת למטה יש ולמעלה אין היינו לפי שאין גילוי מהות ולכן הבריאה יש אבל ע"י גילוי מהות אלקות הנה היש בטל, וב' בחי' אלו הוא בחי' ז"א ומל', אך הנה כ"ז הוא בבחי' ז"א ומל' שהם שורש ב' דיעות אלו דבחי' ד"ע וד"ת, אבל בבחי' גבוה יותר הנה גם ז"א הוא בחי' ד"ת כי ז"א לגבי כתר הוא ג"כ בחי' ד"ת, כי חכמה הוא ג"כ יש כו', והחכמה מאין כו' וקמי' כולא כלא חשיב, וזהו"ע ב"פ זה כי פ"א זה הוא בחי' גילוי ד"ע, אך בבחי' גבוה יותר הנה גם בחי' זו לבחי' ד"ת יחשב, ולכן יאמרו ב"פ זה היינו גילוי איך שהוא בבחי' כתר כנ"ל, וזהו שלע"ל יאמרו ב"פ זה כי עכשיו הגם דמשה ראה באספה"מ מ"מ כתיב במשה וראית את אחורי ופני לא יראו, אבל לע"ל יהי' גילוי בחי' פנימית אבא, כי לעתיד לבוא הנה מה שא"א לראות באספקלרי' המאירה כ"א באספקלרי' שאינה מאירה דווקא, כי ע"י אספשא"מ רואים גבוה יותר כנ"ל רק שעל ידה אין רואים כ"א דמות ולא מהות אבל לע"ל שיתגלה בחי' זו דאספקלרי' שאינה מאירה בבחי' אספקלרי' המאירה בבחי' גילוי מהות, וזהו שיאמרו ב"פ זה, וזהו יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו שיהי כבוד ה' לעולם הוא רק גילוי בחי' אספה"מ, אבל ישמח ה' במעשיו הוא התגלות בחי' גבוה יותר שיהי' מאיר בחי' דאספקלרי' שאינה מאירה בבחי' אספקלרי' המאירה גילוי מהות, וזהו נר רשעים ידעך ואור צדיקים ישמח, שבבחי' אור שממשיכים צדיקים יהי' לע"ל השמחה בבחי' גילוי כו'.