[/cup][ללקו"ת במדבר ביאור במדבר סיני] עיין בפע"ח שער י"ז פ"ב

יט[ללקו"ת במדבר ביאור במדבר סיני] עיין בפע"ח שער י"ז פ"ב

עיין ^* בפע"ח שער י"ז פ"ב שכ' ב' לשונות, הא' שהנקודה היו"ד דמל' יורד למטה בבריאה כו', והוא מה שנאצל בה בסוד שורש, הב' מה שמ"כ אצלו בהיפוך כי הט' נקודות שהם בבחי' תוס' אלו הם יורדים לבריאה אך הנקודה עצמה אינה יכולה לירד וליפול בבריאה כו', והסכים שם יותר ללשון א', וכ"כ בסתימת בפע"ח שער א' פ"ז, וביאר שם שהנקודה עצמית שלה היא הכתר שבה והוא היורד למטה בבריאה בהיכל ק"ק כו', וכ"ה במ"ח מס' חצות רפ"ד ובשערי ציון, וכ"כ הרמ"ז בפ' יתרו דס"ז ע"ב שהנקודה העצמית שלה יורד ברגע חצות להיכל ק"ק דבריאה ותשלח פארותי' להחיות כל העולמות דבי"ע כו' ומבררת בירורים להעלות מ"ן בבוקר, וז"ש הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף הוא סוד רפ"ח בירורי' כו', וע' בזהר פנחס רמ"ט א' מענין ותתן טרף וכמ"ש במ"א על מאמר הזהר הנ"ל, אמנם במק"מ פ' אמור ד"צ ע"א על מש"ש בזהר בשעתא דכנס"י אתערת כו' נ"ב שרחל נותנת זמירות לקונה ועי"כ היא זוכה לעלות ביום כי אז מתעלים ט' נקודות שבבריאה כנזכר בדרוש הכולל עכ"ל, הרי הנ"ב שהוא מהרח"ו כידוע כ' שהט' נקודות יורדי' בבריאה כו', וע' בלקוטי הש"ס מהאריז"ל די"ז ע"ד וז"ל, דע מה שארז"ל לכי ומעטי את עצמך וגו' דע כי בחי' א' יורדת מאחורי העקב דנוק' דזעיר ומהבחי' זו נעשה פרצוף כנודע אצלינו, בסוד הכתוב ואני בתוך הגולה, וכמו שלמעלה מבחי' כתר העליון מתפשטים החמשה פרצופי' שהם א"א ואו"א וזו"נ, כך מן הפרצוף הזה מתפשט למטה בבי"ע, ולבחי' זו נא' לכי ומעטי א"ע, ודקדק לכי כי הבחי' זו היא המל' בהיות שהיא מן העקב אשר שם ההליכה מכתר וחכ' של זה הפרצוף הם הכלולים במל' דאצי' כי המל' דאצי' אינה יורדת למטה לעולם, וכל מה שאנו אומרי' שגלתה השכינה עם ישראל נא' על הבחי' הזו, ואפי' פרצוף זה אינו יורד כולו, כי בינה של זה הפרצוף מקננת בבריא', אבל הכתר אינו זז ממקומו, והו"ק של זה הפרצוף מקנני' ביצי', והוא שם בסוד הזעיר, ואמנם בחי' האחרונה של זה הפרצוף שהוא בסוד הנוק' מקננא בעשי', ובחי' זו היא שיורדת בקליפה, וסוף סוף היא מעצמית הנוק' דאצי' אמנם הוא כמו הצפורן שהוא מעצמי' אך אינו כמו הבשר ומכש"כ שאינו כמו העצם כו' מהרב ז"ל, עכ"ל. ומשמע שהוא מהאריז"ל עצמו ע"ש. הרי זה מבואר ג"כ לכאורה כמ"ש המ"כ שהנקודה עצמית שלה אינה יכולה לירד והוא מ"ש אבל הכתר אינו זז ממקומו, וגם מובן שזה מדבר בזמה"ג ואפ"ה כ' שבחי' כתר של המל' הזאת אינו זז ממקומו (וכ"מ בס' מבו"ש ש"ב ח"ב פ"ב במ"ש אך חלק העליון שבה שהוא הכתר א"א להסתלק כו', אך ז"א שהרי כ' ברדתה למטה כו'), מיהו י"ל דמ"ש בליקוטי הש"ס הוא ענין אחר כי הרי מבואר שם שזהו פי' וענין מ"ש ואני בתוך הגולה ופסוק זה פי' בזהר בפ' בראשית ד"ו ע"ב וכורסייא קדישא נפילת הה"ד ואני בתוך הגולה ההיא דרגא דאקרי אני היא בתוך הגולה, וכ' שם הרמ"ז וכורסייא קדישא נפילת הם ט"ס ראשונות דנוק' דז"א דאצי' שנתלבשו בקליפות כנז' בדרוש הקליפות היא דרגא דאקרי אני הוא בתוך הגולה היינו ט"ס שלה, והנה ענין זה מבואר בע"ח שמ"ח פ"ג, ושער מיעוט הירח פ"ב ומשמע דהוא ענין בפ"ע מענין ירידת הכתר שלה לבריאה בחצות כהלילה המבואר בפע"ח ש"א פ"ז ושי"ז פ"ב שהרי שם בע"ח נז' ט"ס ראשונות וכאן בע"ח נז' רק הכתר שלה, ועוד דשם אי' שנתלבשו בקליפות וכאן פי' שמתלבש בהיכל ק"ק דבריאה כדפי' הרמ"ז בפ' יתרו דס"ז הנ"ל, והוא מהפע"ח ש"א פ"ז, וגם ענין ירידת הכתר בבריאה נתפרש ע"פ ותקם בעוד לילה ותתן טרף כו', ואינו שייך לענין ואני בתוך הגולה, ע' בזהר ס"פ ויחי דר"כ ע"א ודרכ"ט סע"ב, (וע' זח"א קי"א קפ"ט א' ח"ב נ"ח בע"ב קמ"ב ע"ב ר"ד סע"ב רס"ג סע"א פ"ו ב' צ' ע"א ק"י ע"א רמ"ט א') וגם המ"ח הביא ב' הענינים בפ"ע ע"ש דכ"ז ע"ב, וא"כ לפ"ז י"ל דבליקוטי הש"ס דמיוסד על ענין ואני בתוך הגולה אינו ענין לד' הפע"ח הנ"ל, אך עכ"ז א"א להשוות מ"ש בליקוטי הש"ס עם מ"ש בע"ח דהא שם בליקוטי' אי' דכתר וחכ' דפרצוף זה לא ירדו כלל מאצי' וזה היפך ממ"ש בע"ח דט"ס ראשונות שלה נתלבשו בקליפות אשר מכללן כתר וחכ' רק מל' שבמל' בלבד נשארה באצי' ע"ש, ועוד דבליקוטי הש"ס דגם מבינה דמל' ולמטה מלובשים בבי"ע דקדושה רק בחי' האחרונה שהיא מל' שבמל' שמלובשת בעשי' יורדת בקליפה והוא כמו הצפורן כו', לכן לכאורה י"ל יותר דליקוטי הש"ס אזדא לה כפי' המ"כ שבפע"ח שי"ז פ"ב דט"ס אחרונות דמל' ירדו לבריאה, והיינו ממש כמ"ש בליקוטי הש"ס להאריז"ל שהכתר אינו יורד ממקומו כו', ובחי' מל' שבמל' מלובש בעשי' ויורד לקליפות כו'. אך ליישב שלא יסתור זה ג"כ למ"ש בע"ח דט"ס דמל' נתלבשו בקליפות, נ' דהנה בלא"ה גם לפי' הא' שבפע"ח שם דהכתר יורד בבריאה וט"ס האחרונות שלה לוקחם לאה צ"ע איך יבא זה עם מ"ש בע"ח דהט"ס ראשונות שלה נתלבשו בקליפות רק מל' שבמל' נשארה למעלה, וקשיא בתרתי, דבע"ח אומר שט"ס נתלבשו בקליפות, ובפע"ח אומר שלוקחם לאה, ועוד דבפע"ח אומר ט"ס אחרונות שלה ובע"ח אומר ט"ס ראשונות. ונ' ליישב מתחלה קושי' האחרונה ע"פ מ"ש בזהר הרקיע פ' ויקהל דרל"ד וז"ל כי הנוק' דאצי' שרשה נקודה א' לבד והוא הכתר שלה ואח"כ בסוד תוס' נתוספה לו שאר הט"ס ונעשי' יו"ד ובזמן מיעוט הלבנה חזרו הט"ס לעלות בז"א, אך בימי הגלות הט' התחתוני' הנוספות יורדי' ומתלבשים בקליפה והנקודה עילאה יורדת להיות ראש לשועלים והוא עצמו עתיק דבריאה ובוקעת מסך דבריאה הכלי והעצמות שלה ועי"ז מתקשר אצי' בבריאה עכ"ל, והרי ענין זה ממש כמ"ש בע"ח שהט"ס הנוספות ירדו בקליפה, והנקודה עצמית שלה אינה יורדת לקליפות, אלא דמ"מ לפי הזהר הרקיע הט"ס התחתונות הן הן הנוספות והן היורדים ומתלבשי' בקליפה, והנקודה עצמית שלה היא הכתר ואינו מתלבש בקליפות דהט"ס ראשונות ירדו בקליפה צ"ל משום דפי' הן הן הנוספות והנקודה עצמית שלה היא מל' שבמל', אבל מ"מ הכלל הוא שהנקודה עצמית שלה לא נתלבשה בקליפה כו' וכ"מ בע"ח שם, וכן ראיתי במקובלים האחרונים דלפעמים אמרו דהנקודה עצמית שלה הוא מל' שבמל' כמ"ש בשער ג"ע ד"ס ע"ג, אמנם המוסכם יותר דהנקודה עצמית שלה הוא הכתר שלה כמ"ש בזהר ובפע"ח ש"א ובמבו"ש ש"ב ח"ב פ"ב.

ומעתה י"ל גם כן קושי' ב' מ"ש בעץ חיים דט' ספירות הנוספות נתלבשו בקליפות ובפרי עץ חיים אומר שלוקחם לאה, דהא בזהר הרקיע ובעץ כאחיים כתיב גם כן שבזמן מיעוט הלבנה חזרו לעלות בז"א אך בימי הגלות מתלבשי' בקליפות, אם כן י"ל דעל זה מהני תפילת ערבית, דעי"ז מעלי' הט"ס מן הקליפות ולוקחם לאה כעין מה שבמיעוט הלבנה חזרו לז"א ואפשר דמה"ט קבעו עכשיו ת"ע חובה, וסמך לזה ממ"ש בזהר ויחי דרכ"ט סע"ב הטעם דת"ע רשות בגין דההיא שעתא מחלק טרפא לכל חילהא ולאו שעתא לאתברכא, והיינו דוקא בזמה"ב שאז לא הי' הט"ס שלה מתלבשים בקליפות רק ותתן טרף כו' משא"כ בגלותא שנתלבש ט"ס שלה בקליפות אז ח"ו איה יתבא מבלי טרף וכמ"ש בזהר ויחי דר"ן ע"א, ולכן קבעו ת"ע חובה שעי"ז מעלים הט"ס שלה מן הקליפות, או י"ל דע"י ק"ש ש"ע וברכותי' מעלין אותה כו', א"כ לפ"ז ד' הפע"ח הם כמ"ש בזהר הרקיע בפ' ויקהל כנ"ל דהכתר שלה יורד לבריאה כנ"ל, והט"ס שלה לפעמים מתלבשים בקליפות אך ע"י ק"ש ותפילה דערבית מעלין אותן שיחזרו לעלות ולהתכלל בבחי' לאה כו' כנ"ל, או אפשר דט"ס שלה שנתלבשו בקליפות היינו הארת הט"ס כעין אורות המתנוצצי' ועצמית הט"ס לוקחם לאה כנ"ל, וע"כ צ"ל כא' משני תירוצי' אלו וכה"ג. שוב ראיתי בע"ח שער מיעוט הירח ספ"ג נשמע כמ"ש תחלה ע"ש במ"ש, אמנם ע"י תפילת ישראל ומקיימי מצות התפלה יש לנו כח להעלותה כו' ומה שהיא ממילא בימי החול כו' ע"ש הרי מבואר דבחי' זו שהיא נקודה תחה"י והט"ס יורדים אל הקליפות זהו ממילא בחול אבל ע"י תפילתנו אנו מעלים הט"ס מן הקליפות ואזי בלילה לוקחם לאה. אמנם המ"כ שבפע"ח הוא כמ"ש בליקוטי הש"ס דהכתר שלה שהיא הנקודה עצמי' שלה אינו יורד ממקומו כלל רק הט"ס הנוספות ירדו לבריאה, והיינו בינה שלה בהיכל קד"ק דבריאה, ו"ק שלה ביצי', מל' שלה בעשי', ומ"ש בע"ח דט"ס שלה נתלבשו בקליפות צ"ל לפי"ז שהן מבחי' ט"ס דמל' המלובש בעשי' או גם מיצי' כו', אך לא ט"ס דפרצוף הנק' מל' דאצי', אף שעז"נ לכי ומעטי כו', מ"מ הן מלובשות בקדושה כו', רק בחי' האחרונה שבט"ס אלו מלובשות בקליפה כמש"ש בהדיא, ומ"מ סוף סוף הוא מט"ס דנוק' דאצי', אמנם הוא כמו הצפורן כו' אבל עצמות הט"ס ירדו בקדושה דבי"ע כנ"ל. וכ"מ ברע"מ פ' תצא דער"ה ע"ב גבי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים, וכ' הרמ"ז וכבודי הוא סוד פרצופה וכל קומת עשר ספירותי' שהם מלבוש אל הפנימי', וכמ"ש דר"י הווה קארי למאני מכבדותא. ונחזור לעניננו דדברי רז"ל כאן לכאורה הם כהמ"כ שבפע"ח שי"ז פ"ב, אך עוי"ל שאפשר כוונתו דהכתר שלה אינה מתלבש רק יורד בהיכל ק"ק דבריאה והט"ס נתלבשו בקליפות, והיינו כמ"ש בזהר הרקיע פ' פקודי דרל"ד הנ"ל לפי"ז אזיל ג"כ בשיטת המ"ח והשע"צ והרמ"ז שתפסו סברא הראשונה שבפע"ח שמ"ז פ"ב.