כה תברכו

רעאכה תברכו

פ' נשא שבת שמחר חג השבועות תר"י

כה תברכו כו' יברכך ה' וישמרך וגו'. הנה תחלה י"ל ההפרש בין תפלה ובין הברכה ונת' מזה בביאור מאמר הזהר פ' בלק ע"פ המלאך הגואל כו' יברך את הנערים, שהתפילה היא מלמטה למעלה ולכן היא בחי' בקשה שהמתפלל הוא עצמו למטה עד"מ ומתחנן ומבקש שיומשך לו מלמעלה, אבל הברכה הוא מלמעלמ"ט ולכן הוא דרך ציווי ולא דרך בקשה היינו לפי שהמברך הוא בבחי' עליונה לכן משם הוא מצוה הברכה מלמעלה למטה, היינו הכהנים זרע אהרן שרשם מנצח דאבא אשר שם מקור הברכה ע"כ מצווים ואומרים יברכך הוי' שהוא ז"א וא"כ הוא כענין ותגזור אומר ויקם צדיק מושל ביראת אלקי'. וגם י"ל ע"ד מי שתורתו אומנתו פטור מהתפלה כי התפי' בקשה לחיי שעה, וע"י תו' ממשיך חיי עולם מלמעלה למטה ע"ד ברכה. ובאו"ת מהמגיד נ"ע בפסוקי' מלוקטים ד"כ סע"ב ע"פ וכל בניך לימודי ה' שמלמדי' את הוי' שיעשה כך וכך, כענין זה י"ל ענין הברכה והיינו ע"י שתו' אומנתו דהיינו למודי הוי'.

ב) והנה הברכה היא המשכה השורש ומקור עליון שיומשך ויתגלה למטה וכענין המבריך את הגפן שיומשך עי"ז בריבוי והגדלה יתירה, כמו"כ הצדיקים נש"י הנה באצי' הם מאד נעלה אבל בבי"ע למטה הם בשפלות כי עליונים למטה ותחתונים הם למעלה, וכענין מ"ט עזי מסגי ברישא והדר אימרי, והברכה היא המשכת השרש שיתגלה היינו שכמו שהוא באצי' כך יומשך ויאיר למטה, ולפי שמדי עברו של ההמשכה מלמעלה למטה יוכלה להתעכב בההיכלות ע"כ צריך עוד ברכה שיומשך הדבר למטה וזהו ג"כ ענין ברכת כהנים כמ"ש בלק"ת פ' קרח ע"פ ויגמול שקדים והיינו ע"י הכהן שהוא מבחי' חסד. והענין כמ"ש נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו' תלי' סי' ק"י. והנה ענין ולא ינחם נמשך מבחי' כי לא אדם הוא להנחם שהוא מבחי' עתיקא שעז"נ אני הוי' לא שניתי כמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור זכור ושמור בד"א נאמרו, וא"כ צ"ל שהכהונה נמשך מבחי' זו, וזהו"ע ברית מלח עולם, והגם^* דכהן הוא חסד דז"א אך שרשו מבחי' ורב חסד, וגם עיקרו להמשיך מבחי' קדה"ק בזהר ר"פ יתרו ס"ז ב' והיינו כמ"ש בזח"ב דס"ג ע"ב כד ע"ק סדכ"ס בעי לזמנא ברכאן לעלמא אשרי כולא בהאי עמיקא עילאה שהוא בינה והוא ה' עילאה שנוסף לאברהם כו' והכהן ממשיך מבחי' בינה בז"א, ועוד כי או"א מלבישים חו"ג דא"א ועי"ז נמשך הברכה לז"א, וזהו"ע וישא אהרן את ידיו אל העם כו' המשכת חו"ג דא"א המלובשים באו"א כו'. והנה מה שאברהם זכה לכהונה ע"י העקדה שאמר הנני שעי"ז זכה לכהונה ומלכות כו' והיינו ע"י המס"נ נתעלה בבחי' א"א שלמעלה מהחו"ב כמו המס"נ שהוא למעלה מהשכל ועי"ז יוכל להמשיך ברכה הנ"ל דרך ציווי יברכך הוי', וזהו שאמרז"ל ע"פ כה תברכו כמו נזיר דאסור מיין, כי הנזיר עולה בא"א קדש יהי' כו' ולכן אסור ביין שממנו נמשך הדין כו' והכהן ג"כ ממשיך עיקר הברכה מא"א ממה דע"ק אשרי בההוא עמיקא עילאה ע"כ אסור ביין כו', וכמ"ש^* במ"א ההפרש בין בהמ"ז דשיכור מותר לברך בהמ"ז ובין תפלה דאסור לאכול קודם התפי' כו' כי בהמ"ז באה על ההמשכה דחיות העולמות שהוא מבחי' החיצוני' והתפי' המשכ' ערבפנימי' וכמו חכ' בחי' קול דממה דקה צלותא בחשאי, ועד"ז ג"כ ברכת כהנים שנתקנה בתפ' ולכן זהו דרך ציווי כו'. והנה במ"א נתבאר ההפרש בין גדולה ובין חסד שבאצי' נק' חסד שהחסד נמשך מצד הביטול והיינו חסד דאברהם אבר מ"ה ואנכי עפר ואפר, ועי"ז זכה לבחי' גילוי ורב חסד שהחסד נמשך מצד הגדולה לפי שלגדולתו אין חקר וכמ"ש מזה בלק"ת ס"פ עקב סד"ה ארץ הרים ובקעות, והנה הכהן ממשיך מבחי' ורב חסד וזהו"ע כה"ג להמשיך גילוי גדולתו ית', אימתי גדול ה' כשהוא בעיר אלקינו, וזהו נשבע כו' אתה כהן שע"י החסד דמ"ה זכה לגילוי ורב חסד כו', ועמ"ש סד"ה אני דפ' ציצית בענין חסד ה' ובד"ה ה' יחתו מריביו, והנה ע"י גילוי הגדולה ורב חסד נמשך הברכה בלי עיכוב כו' כי לית שמאלא בהאי עתיקא. ופי' אתה כהן כי הנה כתיב אתה הוא ה' לבדך ואח"כ אתה עשית את השמים חסר ה' בתיבת אתה, ע"ד יהי מאורות חסר, והכהן עבודתו להמשיך מילוי כל החסרונות וזהו אתה כהן שממשיך ברוך אתה כו' והיינו להיות דברתי מלכי צדק בחי' ומלכי צדק מלך שלם שהוא שלימות המל', היינו מ"ש ארוממך אלקי המלך כו'.

ג) והנה בענין ג' ברכות דברכת כהנים פי' בכלי יקר שהוא ע"ד לא זז מחבבה עד שקראה בתי אחותי אמי. ופי' כי הנה כ' נר ה' נשמת אדם שהנשמה מאירה וממשיך גילוי שם הוי' כנז' בד"ה רני ושמחי בת ובד"ה וכל בניך למודי הוי' ובד"ה ראה אנכי נותן ובענין ושמרו דרך הוי' שנת' בד"ה אשירה להוי' יעו"ש, אך הכח שיש בנשמה לבא לבחי' רו"ש הוא ע"י המשכה מלמעלה ואזי נק' בת שמורה על שהיא בחי' מקבל ועז"נ מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמ"ש בלק"ת בשה"ש ע"פ זה ספ"ג, ועמ"ש בתו"א פ' תצוה בד"ה ועשית בגדי קדש, ומ"ש ע"פ וישכם לבן בבוקר, ובמא"א אות ב' סעי' מ"א בת נק' הנו"ק בת דאו"א עילאין כי הם הבונים אותה ומתקנים אותה כאב ואם אל הבת ויבן ה' אלקים את הצלע כו', וע' בזח"א פ' בראשית דמ"ח ע"ב ודמ"ט ע"א, ופי' ויבן שמשפיעי' בה בחי' הבנה והשגה וכמארז"ל ע"פ ויבן בינה יתירה ניתנה באשה כו', וזהו ענין הברכה יברכך כו' ואזי נק' בחי' שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך וזהו ענין התפלה שהיא מלמטה למעלה תפלה לעני כי יעטוף כו' והיינו בחי' מקבל ונק' בת כו', ועמ"ש בלק"ת פ' מטות בד"ה ואשה כי תדור שם בענין בנעוריה בית אביה, אבל בחי' אחות זהו ע"ד אחותי בת אבי כו' ותהי לי לאשה וזהו ע"י עסק התורה שנק' אחים וריעים למקום כמ"ש בד"ה רני ושמחי הנ"ל, וזהו אמור לחכ' אחותי את שמקבלת בחי' חכ' ממש והוא משפיע מלמעלמ"ט ואינו בחי' מקבל לבד כמו בחי' בת כו'. וע' בפרדס שער הנקודות פ"ב בענין ג' נקודות חולם שורק חיריק י"ל שהם ג' בחי' הנ"ל חיריק נקודה למטה זהו בחי' שקראה בתי כו' עד חולם בחי' עטרת בעלה זהו"ע שקראה אמי, ואפ"ל ע"ז רמז ג' יודין דיברכך יאר ישא כי ג' נקודות הנ"ל הם ג' יודין.

ד) והנה בפי' יברכך ארז"ל ברבות נשא פי"א בברכה המפורשת בתו' ברוך תהי' מכל העמים כו' ברוך אתה בעיר כו'. והנה פי' ברוך תהי' מכל העמים פי' ברבות בפ' עקב ובפ' תולדות פס"ו שהברכה יומשך בך ממש מבחי' כל העמים אף עוכומ"ז כו'. והענין כמ"ש בד"ה בשלח פרעה בענין קליפה רעגקדמה לפרי דהיינו שהאור והחיות המלובש בתוכו בבחי' גלות כו' הנה הוא נפל שם ממדריגות גבוהות כו', ועד"ז נת' בד"ה מחר חדש גבי ושלשת שזהו"ע והייתם לי סגולה מכל העמים כו' שמבחי' הבירור שמבררי' מכל העמים מזה נעשים בחי' סגולה כו', וזהו ברוך תהי' שיומשך בך הברכה מהבירור שמתברר מכל העמים, וכמ"ש ע"פ וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע קב כו'. וגם^* פי' ברוך תהי' מכל העמים שיהי' הקליפה בבחי' שומר לפרי דכן ביאר השל"ה די"ט ע"ב שאלמלא לא חטא אדה"ר לא הי' הקליפה מתנגד רק שומר לפרי כו' וכן יהי' לע"ל כו' ע"ש, והיינו לפי שלא הי' ההסתר דק"נ כ"כ כמו כתנות עור כ"א בדרך דקות כמו לבוש החשמ"ל שהוא לבוש המגין כו' וכמו המשל כו' רק אח"כ שנתרבה ההסתר נעשה הקליפה מנגד כו', אכן הרי נאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ומזה נמשך ברוך תהי' כו' להיות גם עכומ"ז רק בבחי' שומר לפרי, וכן פי' הרב"י במגיד משרים דל"ב סע"ד בפ' עקב ע"ש.

וענין ברוך אתה בעיר שיהי' בחי' כעיר שחוברה לה יחדיו שהוא חיבור ויחוד עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגליא שזהו"ע ברוך ה' מן העולם ועד העולם כמובן ממ"ש בזח"א דקפ"ג סע"ב בפ' וישב ור"פ תרומה דקכ"ו ע"ב, והיינו כי עיר היינו עולם הדבור הנק' עיר אלקינו והברכה בבחי' עיר הנ"ל באה מבחי' המחשבה אתוון רברבין כו', ועמ"ש בד"ה אוסרי לגפן עירה ומ"ש ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון. וענין^* וישמרך כי הגם שפי' ברוך תהי' מכל העמים היינו שהקליפה יהי' שומר לפרי עכ"ז כתיב אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, ועמ"ש מזה ע"פ וכל בניך למודי הוי'.

ה) יאר ה' פניו אליך זהו כשלא זז מחבבה עד שקראה אחותי, כי בחי' בתי זהו"ע יצ"מ בשלח פרעה ברוך תהי' מכל העמים כו' כנ"ל ואח"כ שבועות מ"ת, ונק' אחותי שמקבלת בעצמה המוחין דאו"א, והנה כנ"י מבקשת מי יתנך כאח לי דהיינו שיהי' בבחי' תרדל"מ, כי אף^* דבחי' ותהי לי לאשה זהו היחוד בהמשכת הטפה עכ"ז לפעמים נפסק היחוד ע"ד אזלו מים מני ים ונהר יחרב כו' כמ"ש בזח"ג בהעלותך דק"נ ע"ב ובפ' נח דף^* ובפ' תרומה דקס"ו ע"ב, וע"ז מבקשת שיהי' בבחי' כאח לי שבחי' זו א"א שיהי' נפסק, וזהו ע"י התורה בחי' שתורתו אומנתו כמ"ש בד"ה רני ושמחי בת וסד"ה באתי לגני בענין אכלו ריעים כו' ועמ"ש בבה"ז פ' וירא דקי"ב ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו', והנה ע"ז בא הברכה יאר ה' פניו אליך כלומר שיהי' תמיד פב"פ בבחי' כאח לי והיינו ע"י התו' שנא' חכמת אדם תאיר פניו וכתי' אמור לחכ' אחותי את, וגם פי' יאר פניו ע"ד מ"ש בר' מאיר ומראה לו פנים שהוא בחי' שלמעלה ממה שהתו' נק' שערות קווצותיו תלתלי' ע"ד השערות הם רק מותרי מוחין והו"ע נובלות חכמה שלמעלה תורה, אלא שאע"פ שהם בחי' נובלות ובחי' שערות עכ"ז הם ג"כ בחי' גבוה מאד וכמו בנזיר קדש יהי' גדל פרע שער ראשו ולכן שמשון כל כחו ע"י השערות והיינו לפי שנמשכים מבחי' קדש כו', ועד"ז יובן ענין הלכות התו' שנק' נימין ושערות ואעפ"כ בזה עדרעיקר הכח וכמ"ש ה' עוז לעמו יתן שהתו' היא העוז ושערות לנה"א כמ"ש במ"א, אבל עכ"ז יאר ה' פניו הוא בחי' גבוה יותר שהפנים עד"מ פנוי משערות ובו מאיר עצמיות החכ' ולא בחי' מותרי מוחין לבד, וזהו"ע ר"מ שארז"ל ומראה לו פנים כו' וזהו חכמת אדם תאיר פניו היינו התגלות עצמיות החכ' כו', וזהו באור פני מלך חיים, כי והחכ' תחי', והיינו גילוי בחי' איהו וחיוהי חד שלמעלה מבחי' איהו וגרמוהי ע' בד"ה זכור ושמור בד"א נאמרו, ובמא"א אות ח' ססעי' כ"ח שהתורה היא חייך ואורך ימיך כי היא חכ' דאריך שמושך אריכו דיומין כו', וגם נק' עץ חיים ע' במא"א אות ע' סי"ז ובזח"ג פ' אחרי דנ"ח ע"א שזהו"ע חרות על הלוחות חירות ממ"ה כו', ובגמ' פ"ט דברכות דס"א ע"ב כל חיותינו אינן אלא במים כו' בתור' כו' נצרה כי היא חייך כו', היינו כי ההפרש בין ים ובין ארץ שבבחי' יבשה הנברא הוא נפרד כו' משא"כ בבחי' ים הם בבחי' ביטול וכמ"ש במשה מן המים משיתיהו, אך צ"ל וידגו לרוב בקרב הארץ להיות גם בארץ בחי' ביטול כמו דגים שבים וזהו ע"י התו' שהוא מבחי' מים הנ"ל ובה וע"י נמשך שיהי' ומלאה הארץ דיעה כמים לים כו', וזהו ענין באור פני מלך חיים, ועי"ז יהי' כאח לי בבחי' תרין ריעין כמו או"א שכח זה נמשך מא"א בחי' אני הוי' לא שניתי, מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד, וזהו ענין שהתו' נק' חיי עולם שלמעלה מבחי' שעה כו'.

ו) והנה במד"ר פ' נשא במקומו ד"א יאר ה' יתן לך מאור עינים כי הנה יאר ה' פניו היינו ע"י התו', ודהע"ה ביקש גל עיני ואביטה נפלאו' מתורתיך כי הנה ענין נפלאות היינו ענין מ"ש בס"י בל"ב נתיבות פליאו' חכ' ברא ויצר כו' שהו"ע ההתהוות יש מאין שזהו הפליאה היותר גדולה מכל הפליאות ועמ"ש מזה בת"א בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה וצ"ל ואביטה נפלאות, כי הנה נודע בענין כי אל דיעות שמלמטה למעלה נק' הבריאה יש מאין אבל מלמעלה למטה הנה למעלה הוא היש האמיתי וכולא קמי' כל"ח ממש וזהו ואביטה נפלאות הבטה היא מלמעלה למטה ולא כמו שמלמטה נדמה לנו שלמטה היש כו' והבטה זו נמשך מתורתך והוא ע"ד מ"ש ע"פ וידבר אלקי' כו' אנכי כו' העשה"ד הם גבוהים מע"מ שמבחי' ע"מ נמשך מאין ליש שנדמה שלמטה היש אבל ע"י עשה"ד ואשים דברי בפיך כו' יומשך הביטול איך שלמעלה היש כו', וזהו ענין ההפרש בין עמל שיחה ובין עמל תורה כו' וז"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיני' לראות כו' עד היום הזה. והענין דארז"ל מזלי' חזי', ופי' מזלי' היינו שרש ומקור הנשמה שלמעלה חזי בבחי' ראי' ממש ועש"ז נק' יונתי בחי' עיניך יונים והיינו ששם אין לה מסך מבדיל כלל, וכמ"ש מענין מזלי' בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי שזהו"ע טהורה היא שקודם לבחי' בראת יצרת כו' שהוא בחי' אין ומיוחדת במאצילה ב"ה, רק כשירדה הארת הנשמה ונתלבשה בגוף ונה"ב אזי נסתם מראה העינים הנ"ל, ועמ"ש בד"ה ראה אנכי נותן בענין נר דלוק על ראשו כו' ע"ש, וברבות וירא ס"פ נ"ג ע"פ ויפקח ה' את עיניה הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם, והיינו שיומשך הגילוי מבחי' מזלי' דחזי גם בנשמה שבגוף להיות בבחי' עיניך יונים, לבבתני באחד מעיניך, וכמו שנקראו הסנהדרין עיני העדה, וזהו ועינינו מאירות כשמש וכירח כי בחי' מזלי' נק' שמש ועז"נ וברה כחמה והיינו ששם ערהגילוי בחי' שמש ומגן הוי' אלקי' והנשמה שבגוף הוא בחי' ירח המקבלת מאור השמש והיינו ע"י הביטול ישראל מונין ללבנה כו', ועז"נ יאר ה' פניו יתן לך מאור עינים ההיפוך ממ"ש ולא נתן כו', והמשכה זו ע"י התו' המחבר ומקשר בחי' מזלי' עם הנשמה שבגוף, ועז"נ ג"כ בציצית וראיתם אותו כו' ובתפילין ולטוטפות בין עיניך כו', שמזה יומשך מאור עיני' הנ"ל, וזהו מאור עיני' ישמח לב כו'.

ז) ישא ה' פניך אליך וארז"ל בספרי בשעה שאתה עומד ומתפלל שנאמר ויאמר הנה נשאתי פניך וגו' והלא דברים קו"ח ומה אם ללוט נשאת פנים בשביל אברהם כו'. והענין דמצינו בתפלה ג"כ בחי' יתירה מבענין ברכה, שגבי ברכה נאמר איש אשר כברכתו וכ' הבחיי פ' ויחי דמ"ד ע"ד כי י"ב שבטים י"ב צנורות והמשיך הצנור של כל א' שיאיר עליו למטה אבל אין כח בברכה לשנות משרשו, וכמ"ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו הרי לא יוכל לברכו שיהי' להיפך ממה שהוא שרשו ואילו גבי תפלה יוכל לשנות ממה שהוא שרשו כמו פקידת עקרות וארז"ל גבי שרה אפילו עיקר מטרון לא הוה לה, וע"ד מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק הרי גם בשרשו אין בו בחי' זו וע"י התפ' נתחדש בו דבר חדש לגמרי, וכן לענין מי שתורתו אומנתו אף שפטור מהתפ' עכ"ז יש בתפלת ר"ח ב"ד מה שלמעלה מתורתו אומנתו וכדאיתא בגמר' ספ"ה דברכות דל"ד סע"ב אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום לא היו משגיחין עליו כו' כעבד כו' כשר כו' וכמ"ש במ"א בד"ה ענין יהי רצון כמו העבד שמלביש את המלך מפני שהוא בטל יותר מהשר כמו"כ ע"י ביטול דבחי' עבד דרחב"ד יוכל לומר יהי רצון כו', גם העיקר כי ענין כמו שר לפני המלך מקור ההמשכה מבחי' חכ' אבל ע"י ביטול העבד ממשיך יהי רצון מה שלמעלה מהחכ', ולכן אף שעפ"י החכ' אין יסורין בלא עון עכ"ז ע"י הרצון נמשך המחילה, ועד"ז יש בתפלה בחי' גבוה מהברכה. וע' בספר העיקרים מ"ד פי"ט שהאריך בענין הברכות שאינן כמו התפלה ממש ונדחק בזה ולפמ"ש א"ש, ועכ"פ ביאר שם שהמברך סומך ידיו על המתברך כי הוא צנור שע"י יומשך לו השפע כו', והכח הזה בתפלה הוא כמ"ש בלק"ת בד"ה מה יפו פעמיך פ"ב דהיינו ע"י מס"נ שבק"ש שהוא למעלה מהתורה כמו שרמזו בגמ' יש קונה עולמו בשעה א' כו', והיינו כי ע"י התומ"צ ממשיכי' יחוד זו"נ אבל להמשיך אור או"א שהוא המשכת אור חדש מאא"ס זהו דוקא ע"י מס"נ וכמ"ש בלק"ת פ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י, ולכן כיון שעי"ז ממשיך אור חדש ממש מהמקו' לכך ממשיך יהי רצון שיומשך רצון חדש שלמעלה מהרצון המלובש מכבר בחו"ב וכמ"ש מזה בד"ה תקעו בחדש דרוש הראשון פ"ב גבי והענין כי רצה"ע יש לו ב' בחי' כו' ע"ש. ובזה מובן ההפרש בין בחי' שר לפני המלך שממשיך עפ"י הרצון המלובש בחו"ב, אבל להמשיך מבחי' רעדכ"ר זהו ע"י כעבד לפני המלך כו', וזהו הנק' ישא ה' פניו ע"ד ויעבור ה' על פניו שנת' בד"ה יתקע בשופר גדול ספ"ד דהיינו שלא כפי הראוי להיות מבחי' פניו כו', ואפ"ל ע"ד מ"ש הבחיי ההפרש בין מ"ש פנים בפנים דבר ובין מ"ש במשה פנים אל פנים דפי' פב"פ היינו פנים בתוך פנים מן החיצון ראו הפנימי ור"ל שהתפארת נתלבש במל' וכו' עכ"ד בסוף ספרו פ' יתרו סעי' כ"ו, והוא כענין שילוב הוי' באד' שנת' בלק"ת בביאור ע"פ שובה, רעואבל גבי משה שנא' פא"פ היינו גילוי הפנים של הת"ת עצמו שהוא ע"ד מוציא חמה מנרתקה כו'. והרמ"ז פ' ואתחנן דרס"א ע"א בד"ה פב"פ כ' פי' פנים שלמעלה דהיינו תרין תפוחין בפנים דעת זעיר דאסהיד באנפוי ור"ל שהפנים העליוני' נתלבשו בפנים דזעיר לדבר עם ישראל אבל במשה כתיב פא"פ דהיינו שנשמת משה שרשה בדעת זה העליון ושם הי' נמשך לו הפנים דאמת כו' עכ"ל. א"כ עד"ז יתפרש ישא ה' פניו פי' יסלק ויגביה הפנים דא"א המלובש בפנים דז"א שאזי הוא ההמשכה רק עפ"י התו' והרי ע"פ התו' אין יסורין בלא עון כו', לכן כאשר ע"י התפלה נצרך להמשיך מהרצון שלמעלה מהחו"ב זהו ישא ה' פניו וזהו יומשך אליך ממש. וזהו מעלת הברכה דישא שגבוה מבחי' יאר כי יאר היינו ע"י התורה והרי בתורה נא' והי' אם שמוע תשמעו כו' ברוך אתה כו', אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולכן לזה נצרך הברכה דישא ה' פניו אליך ע"י התפלה סלח לנו אבינו כי חטאנו. והנה ענין מס"נ הנ"ל נק' לא זז מחבבה עד שקראה אמי כמ"ש סד"ה רני ושמחי בת, וזהו ענין יש קונה עולמו בשעה א' שהוא ע"י התשובה שהוא בינה עילאה ולכן שפיר ישא ה' פניו דאע"ג שנא' אשר לא ישא פנים אך כיון שעלו ע"י התשוב' לבחי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי א"כ איך לא אשא פנים כבי' כי כיון שהם בבחי' אי' עילא' א"כ מחוייב להם הכבוד הראוי עד"מ להבדיל כו' לבחי' אם, ואף שלא שייך בחי' זו למע' עכ"ז דברה תורה כי דמאחר שקראה אמי א"כ בכלל זה הוא ג"כ שישא ה' פניו כו', והיינו לרומם ולהעלו' לבחי' אור פנים דא"א ששם מקור הסליחה והוא המאיר באי' עילאה. והנה בחי' זו זהו"ע בחד' השביעי שאז מאיר בחי' זו דאי' עילא' ולכן אז זמן הסליחה והמחילה כו', וזהו אם רחץ כו' תבא אם ותקנח כו' ר"ל ע"י התשובה שיזכו לבחי' שקראה אמי ממילא יתרחץ כל הלכלוכי' כו', ולכן ברכת כהנים אומרים בתפלה כי הברכה מצד עצמה אין בה כח זה כי זה רק כח התפלה אבל ב"כ שהיא בתפלה יש בה הכח לברך שיהי' קיבול התפלה בבחי' ישא ה' פניו כו', אך כלי המחזיק ברכה זו הו"ע השלום שהוא ההתכללות בזה דוקא שורה הברכה, כי אפילו חבור עצבים אפרים הנח לו, הרי אף לעוברי רצונו ע"י החיבור וההתכללות נמשך הברכה אלא שזהו בחיצוני' וגשמי', ועמ"ש מזה בת"א פ' נח בד"ה הן האדם הי' כו', וא"כ עאכו"כ לעושי רצונו כדי שיומשך הברכה העליונה בפנימי' ובחיצוני' וזהו ע"י השלום כו' ולכן אומרים ברכת כהנים אחר ברכת הודאה ואומרים אחריה שים שלום כו'.