ביאור ע"פ נשא את ראש שבלקו"ת

רנאביאור ע"פ נשא את ראש שבלקו"ת

בס"ד.

ממכ"ע וסוכ"ע הוא בחי' א"פ וא"מ, ודרך כלל יותר הוא בחי' יושר ועיגולים ולמעלה יותר הוא בחינת הקו שיש בו ראש וסוף ומתחלק לג' קוין, והעיגול שלפני הקו שמקיפו מראשו עד רגליו (וב' בחי' אלו נק' קוב"ה ושכינתא כמ"ש בביאו' ע"פ ד"ה לי בעוזרי). וביאור ענינם היינו שהא"פ מתלבש בהכלים ומתחלק תחלה לג' בחי' כלליי' חב"ד חג"ת נה"י, ואח"כ לרמ"ח כלים שהן רמ"ח איברים (הנמשכים מהתכללות ט"ס טפ"ט ורת"ס וה"ח כנודע) וכמו בנפש שממלאה כל הגוף ומתחלקת לפי מזג תכונת כלי הגוף כן מתלבש בהן החיות של הנפש בהראש נמשך ומתלבש כח השכל לפי שהראש הוא כלי הראויה לקבל התלבשות אור השכל משא"כ הרגל, ובעין מתלבש כח הראי' ולא באזן ובאוזן כח השמיעה לפי שכל א' כלי ראוי לבחי' כח ההוא (ונ"ל דפי' התלבשות זו היינו בחי' שיהי' גילוי האור ולא בחי' הסתר שהרי בהמוח מתגלה השכל גילוי גמור להבין ולהשכיל וכן כח הראי' מתגלה בהעין לראות וזה נק' בחי' ממכ"ע וא"פ כמ"ש בלק"א פמ"ח שההשפעה שהוא בבחי' גילוי בעולמות נקרא בשם התלבשות ומ"ש במ"א ע"פ השתחוו לה' בהדרת קדש שמהות השכל והמדות שבאדם אין ידוע אפי' להאדם מהותם רק מציאותם צ"ל דאף שאין מושג מהותם איך ומה הוא, מ"מ גלוי הוא נחשב, וכמו בחי' חיות הצומח והדומם נחשב גלוי בלק"א פמ"ח מה שהצומח גדל מזה אעפ"י שאינו מרגיש ומבין מהות כח הצומח, כך באדם כיון שיש גלוי השכלות והתפעלות נחשב גילוי כו') לכן אין כח א' מאיר בכלי אחרת זולת בכלי ואבר המיוחד לו והיינו להיותו מאיר בבחי' הלבשה והתיישבות בהכלי, אבל המקיף היינו שאינו מתלבש בהכלים כ"א הוא שורה על הכלים, ואין ר"ל מקיף מלמעלה רק ישנו בתוך הכלי בבחי' השראה דהיינו שאין הכלי בחי' כלי אצלו שיתלבש בתוכה בבחי' א"פ, והיינו כמו הרצון שמושל על כל הרמ"ח איברים ואפילו לשום רגלו באש או במים כו' נמצא שמושל על הרגל ומתפשט בה ואעפ"כ אין זה בחי' הלבשה שההלבשה הוא בחי' כח המתלבש בכלי לפי מזגו ותכונת הכלי כח השכל במוח ולא ברגל משא"כ הרצון שורה ומושל בכל הרמ"ח איברים בהשואה אחת, והוא הנק' בחי' אור מקיף, ולכך יכול הרצון המקיף כל אבריו בבחי' או"מ לעשות היפך טבעיות מזיגות הכלים, משא"כ הכחות הפנימיי' יסתלקו מהכלי' כשיחסר ויתקלקל מזיגת הכלי, כמו מזיגת כלי הרגל כלול מאר"מ וכשיתרבה יסוד האש בהרגל לא יתפשט בה כח ההילוך משא"כ הרצון מושל על הרגל לשורפה באש כו' (וגם הרצון הוא השפעה בדרך הסתר הנז' בלק"א פמ"ח שהרי אין הרגל מרגשת את התפשטות הרצון שמתפשט בה, אבל מרגשת היא את כח ההילוך המלובש בה כו', לפי שזהו א"פ וזה א"מ, כך מ"כ) ועוד משל לא"פ וא"מ כמו בתפוח הנה הטעם שבו בחי' א"פ שזהו עצמיותו אבל הגוון והמראה שלו שהוא לבן או אדום זה אינו בחי' פנימיותו ועצמיותו כ"א מקיף עליו אעפ"י שגוון ומראה זה נתפשט בתוך תוכו כו'.

(נת' ענין א"פ וא"מ הפנימי מתחלק בהכלי' לכל כלי לפי ערכו ואין כח א' מאיר בכלי שאין מיוחד לו כמו השכל במוח והראי' בעין כו', אבל רנבהמקיף הרצון מאיר ברמ"ח איברים בשוה לפי שאינו מלובש רק השרא' לכן ימשול לשנות הרגל מטבעיותה משא"כ כח ההילוך יסתלק כשיקולקל טבעי' הכלי', ומשל מגוון וטעם). עי' קרח תקס"ב נת' המשל ממקיף ופנימי כך המחשבה והרצון במוח בגלוי ממש א"פ וברגל או"מ שהרגל נשמעת להרצון ומחשבה ומ"מ אין המח' גלוי' שם כמו בראש כו'.

ב) ועד"ז יובן למעלה א"פ וממכ"ע ג"ע גילוי חב"ד כמו בראש שכל התענוג שכלי מהשכלות, בחי' יצי' מלאכים כמו הלב משכן המדות מיכאל כלי החסד מקבל לאור החסד הוא אהבה גבריאל כלי הגבו' מקבל יראה וכן אברהם ויצחק והוא ג"ע התחתון התענוג מהמדות, ובעשי' נתצמצם יותר עד שמרבוי הצמצומי' נמשך יניקה לחיצונים כי אתה מחי' את כולם, ואחיזתם משערות דנוק' מלכות דעשי', וכמ"ש באשת יפ"ת שהוא בחינת ניצוצים דקדושה שנפלו בקליפות וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה שצריכה להעביר השערות וצפרנים שמהם יניקת החיצונים דאחידן בשערהא וטופרהא, וזהו הכל בא"פ, שלפי שמתחלק לחלקים לפי מזיגת הכלים לכך ברבוי ההשתל' יכול להתצמצם כ"כ עד שממל' דעשי' יכולים החיצונים לינק ג"כ מבחי' שערות כו', אבל מהאור מקיף אין יכולים החיצונים לינק (זהו הקדמה לבחי' גרשון דלקמן המגרש החיצונים) שא"מ הוא דוחה ומסמא עיני החיצונים כמ"ש בע"ח שחיותן מהשערות וגומות אור דנוק' או"פ דרך המשכת שערות כו' תחתית כל המדריגות אבל מאור מקיף אינן יכולים לקבל שמסמא עיניהם כו', והיינו לפי שאינו מתצמצם ומתחלק לחלקים כ"א הוא מקיף על כל הכלים בשוה בלי התחלקות כנ"ל במשל הרצון כו', ולמעלה בחי' רצון העליון נק' כתר שהוא לשון כותרת ומקיף ונמשך ממלכות דא"ס שנעשה כתר ומקיף לנאצלים, וזהו בחי' איתמר לשון אמירה בחי' מל' דא"ס לכן בידו הי' עבודת בני גרשון נושאי היריעות המשכן שרומזים לבחי' כתר ומקיף דאצי' כדלקמן, לכך הוא דוחה החיצונים לפי שלא שייך בו בחי' צמצומים שיומשך יניקה כו' כי הוא בחי' אלקות בחי' אין עוד כחשיכא כאורה בשוה ממש בלי התחלקות כלל כו' כמקודם השפלתו בעולמות לכך אין החיצונים יכולים להגיע אליו לאחוז יניקה כי אינו סובל החיצוני' שהם יש ודבר והוא המקיף בחי' אלקות בחי' אין עוד מלבדו ויניקתם הוא אחר צמצומים רבים מהא"פ כו', ולכן הלובש ב' מלבושי' כאחד קשה לשכחה מפני שמסתלק המקיף הדוחה החיצונים שמהם נמשך השכחה (וז"ש במקום אחר דכתר אותיות כרת שדוחה החיצונים והוא בחי' גרשון דלקמן, וצ"ע עמ"ש במ"א להפך דמבחי' זו יכולים ג"כ לקבל משום דאם צדקת מה תתן לו, וכנזכר בביאור הזהר ויגש בענין האלף דבי' אתקרי ארור והאלף בכתר, וע' ע"פ מיילדות העבריות ויובן דשם נת' דמהמקיף יש להם איזה חיות בבחי' אחורים, אבל מסמא עיניהם, אכן כשהמקיף מאיר בפנימי אין להם יניקה כלל ודוחה אותם מכל, וצ"ע אם יש ליישב כאן או שיש לתרץ בענין אחר וע' ע"פ ויאבק איש עמו).

(נת' למעלה א"פ מתחלק, געה"ע חב"ד והתענוג משכליי', געה"ת יצי' תענוג מדות אהוי"ר עשי' ומשם יניקת החיצונים ע"י שערות לכן ביפ"ת וגלחה, רנגמשא"כ המקיף שאינו מתצמצם א"כ הוא אלקות אין עוד דוחה החיצוני' שלכן הלובש ב' מלבושי' כו').

ג) וזהו ענין רגלי החיות כנגד כולן כו' בחי' כלל ופרט שהמקיף הוא הכלל הכולל כל ההתחלקות דא"פ הפרט בהשוא' א' בלי התחלקות, ושוקי החיות מקיף עליון יותר שאצלו מקיף תחתון לא"פ יחשב וכן ראשי החיות מקיף עליון יותר כו' (עיי' לקמן אות ה' דמפנימי שבעליון מקיף לתחתון א"כ מקיף העליון כולל כל מה שלמטה כו') וזהו ג"פ קדוש ג' מקיפי' לג' עולמות בי"ע, ויש ג' קדושו' ג"כ באצי' היינו בחי' בי"ע דאצי' נמשכים להם ג' מקיפים, והנה בעבודה יש ג"כ ב' בחי' הנ"ל בחי' א"פ ובחי' א"מ, ופי' שאם עובד רק בבחי' א"פ בהדרגה וסדר אם רוצה ללמוד לומד וכן בתפלה שאינו מהפך טבעו כו' אזי הוא בבחי' עולה ויורד, היינו שבעת התפלה מתגלה בו בחי' מוחין ודעת בגדולת ה', ואח"כ מתמעט והולך מטה מטה עד שנתצמצם האור כו' עד שיוכל לעשות עבירה ממש ח"ו כנראה בגוף האדם שבמוח מלובש השכל ובלב המדות ובמעיו יש פרש וצואה משא"כ בלב ומוח והוא מפני שיש פרסא וחצר הכבד המפסיק בין איברים הפנימיים לחיצונים, וכן בעבודה יש פרסא עונותיכם מבדילים המפסקת בין איברים פנימי' (נ"ל דו"ר) שעי"ז יוצא הפסולת לחוץ (אין המשל מכוון, דעוונות זהו הפרש עצמו וצואה, ובמשל חצר הכבד גורם שיהי' אח"כ פרש וצואה במעיים כו', אך י"ל הפרסא הוא העלם דו"ר איברי' הפנימיי' רק נמשך להיות מקור לנה"י מעשה וענינים גשמיים אזיוכל להיות צואה עוונות כו', וגם י"ל כח הדוחה לדחות הפסולת כו') ולכך צריך לצעוק בכל לבבו אל בחי' קדוש או"מ, והוא בעבודה ע"י שמהפך טבעו לגמרי מה שרצה אינו רוצה ומה שלא רצה הוא רוצה שזהו הסימן שהגיע לבחי' או"מ שמושל על הכלי' להפך טבעם וזהו בחינת בכל לבבך בשני יצריך.

(נת' רגלי החיות שוקי החיות המקיף כולל מה שתחתיו כו', והנה בעבודה ג"כ יש ב' הבחי' א"פ כשעובד בסדר והדרגה לפי טבעי' הכלים כו', ולכן יהי' עולה ויורד, אבל או"מ מהפך טבעו לגמרי שהמקיף מושל על הכלי' לעשות הפך טבען כנ"ל בענין הרצון כו').

ד) וכ"ז הוא הקדמה להבין ענין בני גרשון נושאי היריעות המשכן ובני קהת נושאי כלי הקדש, אך מתחלה צ"ל כללות ענין המ"ב מסעות במדבר והלוי' נשאו המשכן כו', משכן הוא בחי' כנ"י מלכות דאצילות עיקר בנינה מהגבורות כמ"ש גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, והלוים הם ה"ג דנוק', אהבה ברשפי אש ברננה וזמרה לכן הם נשאו המשכן, והי' זה במדבר כי מדבר גבורות קשות חמימות ויבישות מאד שאין בה אפי' מעט לחלוחית כלל דבחי' מים חסדים לכך אינה מגדלת צמחים, משא"כ בארצות הישוב שיש בהארץ לחלוחית בחי' חסדים לכן נמשך ממנה השפעות וגידול צמחים, לכן המדבר מדור החיצוני' וקליפות והוא בחי' נקב האחור שממנו יוצאה צואה והוא השפעו' תענוגי' גשמיי' של עוה"ז זהב וכסף לע' שרים. אך מ"ש ג"כ המדבר הגדול והנורא, הענין דאזלע"ז עשה האלקים וכמו שיש מדבר דקליפה שממה רנדשאינו מגדל צמחי' מתוקף קשות דקליפה, כמ"כ יש מדבר דקדושה עולם התהו שלמעלה מאצי', עולם הנקודי' שלמעלה מתיקון ברודים, ולכן נק' תהו לשון שממון הוא בחי' מדבר, כי נז' בע"ח שבתהו היו הספירות זת"ז היינו בחי' נקודות חסד בפ"ע ואינו כלול מגבורה כו', משא"כ בתיקון קוין התכללות חו"ג כו', ופי' הה"מ ז"ל הטעם שמפני שבתהו הי' ריבוי האור ומיעוט הכלי, לכך כשנאצלה מדת החסד היתה בטילה לעולם לעילתה (מפני ריבוי האור והכלי קטן מהכיל כו'), ולכך נשארה כמו שהיתה חסד, ולא הי' יכולתה להתכלל עם מדה אחרת, מפני שבטילה תמיד (נ' שהוא ע"ד שחורה אני כו' לית בי' חיוורו כו' וביטול זה הוא מניעת התכללו' עם חבירו שהוא בחי' השפעה כי איידי דטריד למיבלע כו' אינו סובל דבר אחר זולת הביטול) וזהו בחי' נקודה משא"כ בתיקון ריבוי הכלים ומיעוט האור (וזה כמ"ש במ"א דבתהו הי' ביטול יותר ולכן הבהמה יש בה ביטול יותר מהאדם) ואין הביטול כ"כ יוכל להיות ג"כ להתערב עם בחי' אחרת כמו חסד עם גבורה כו' (ועבמ"ש אצלינו במאמר יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ענין י"ס דעגולים התחתון בטל ומוקף מהעליון ואינו בחי' בפ"ע רק העלול דבק בעילתו כו', וזהו ענין שוקי החיות כנגד כולן הנ"ל אות ג' די"ל שייך כאן, לכן מרוב דביקותו בעילתו אינו מתחבר לבחי' אחרת, ועגולים הוא תהו וכנז' בע"ח שהיו פנים של כל ספי' למעלה ולא שלמטה הימנה כו' ע"ש) וזהו ענין מדבר הגדול והנורא (ואינו מגדל צמחי' כי רק טרוד למיבלע גבו' דקדושה ועמ"ש ע"פ וממדבר מתנה כו') וע"י שבה"כ נמשך ממנו מדבר העמי' הנ"ל. וזה הי' המ"ב מסעות במדבר ויסעו ויחנו שהעלו את המשכן כנ"י לבחי' מדבר הגדול והנורא תהו דקדושה, ואח"כ ע"י החני' המשיכו הארה משם במדבר העמי' להכניעו שיתבטל בקדושה בשרשו מדבר הגדול והנורא, והי' זה ע"י הלוים שהם ג"כ ה"ג וע"י א"פ וא"מ כדלקמן, והי' זה פעולה לזמן הגלות גלו לבבל שכינה עמהם שהוא בחי' המקבלי' ממדבר הנ"ל שיוכל להיות אתכפיא ואתהפכא ע"י המשכה ממדבר הגדול והנורא, והיינו ע"י שקורין פ' נשא כו' מענין המסעות במדבר, וכנודע כי התורה היא נצחית ולעולם ממשיכים בקריאתה מבחי' עולם התהו אלינו כו', וכנודע מקריאת פ' קרבנות הנשיאים שנתפרש קרבן של כל נשיא בפ"ע ולא די באמרו וכן הקריב פ' כו', כי כל נשיא העלה את שבטו בהקרבת קרבנו ולפי שהשבטים הן נמשכו מאצילות לבריאה כמשל השבט הנמשך מהאילן, ובבריאה ענפין מתפרדין, ע"כ כל נשיא ושבט צריך להתפרש כדי להעלותו כו', וגם עכשיו ע"י קריא' פ' הנשיאי' יש העלאה לכל בחי' ושבט וכמ"כ בקריא' ענין מסעות המדבר.

(נת' כללות המסעות עם המשכן במדבר, משכן כנ"י מל' בנינה מהגבו' לכן נשאו המשכן לוים, ומדבר העמי' שממה גבו' קשות יניקת החיצוני', אך זלע"ז מדבר הגדול והנורא שממה תהו דקדושה נקודי' בלי התכללו' מעוצם הביטול אינו מתערב כו' והמ"ב מסעות שם מ"ב להמשיך ממדבר דקדושה להכניע מדבר העמי', והיינו ע"י נשיא' המשכן כנ"ל שיוכלו להכניע בחי' מדבר העמים בגלות כנ"ל, ולכן ע"י הקריא' ענין זה ממשיכי' כמו קרבנות הנשיאים כו').

רנהה) ועתה יבואר ענין עבודת בני גרשון שנשאו את יריעות המשכן פי' כי יריעות הוא בחי' אור מקיף, כמו שהיריעות סוככים ומקיפים על המשכן והוא בחי' או"מ סוכ"ע שלמעלה מהתחלקות בכלים וכמ"ש נוטה שמים כיריעה והמקיף דוחה ומסמא עיני החיצונים לכן זהו בחי' בני גרשון שמגרש את הרע כמ"ש ויגרשהו וילך (ועמ"ש במ"א ע"פ ה' יחתו מריביו דהנגינה על השם גרשיים ונת' שם הטעם למה הוא גרשיים יעו"ש, ולפמ"ש כאן יש עוד טוב טעם כי כדי להיות יחתו מריביו לדחות החיצוני' הוא ע"י בחי' המקיף בחי' גרשון הנ"ל. והנה י"ל לכן בני גרשון נסעו את המסך פתח האהל שהוא כמו בחי' חצר הכבד המפסיק בין איברי הנשימה שהוא אהל מועד ששם המנורה כו', ובין איברי המזון מזבח החיצון דלשם מקריבי' הקרבנות שהם בחי' לחמי לאישי כו' ובני גרשון הגביהו המסך כמשנת"ל אות ג' שע"י העבודה בבחי' מקיף לא יהי' שינויים ומסך מסתיר כו').

ובני קהת עבודת הקדש עליהם הארון והשולחן כו' פי' קהת היו מן הקו וחוט של אור א"ס ב"ה שנק' א"פ לכך נשא הא"פ שבמשכן שהם שולחן וארון, שהארון בו מונחים הלוחות שנכתב עליהם י' הדברות שהוא בחי' סיום הקו וחוט כו' בעשי' (שזהו גילוי בפנימיות ממש על הלוחות וגם צמצם שכינתו בין שני בדי ארון דהצמצום היינו מה שנמשך בבחי' גילוי כו' כמ"ש במ"א), והנה אף שלכאורה האו"מ של המשכן הוא נעלה מבחי' א"פ כנ"ל אות ב' זהו כפי שנשתלשלו למטה שהא"מ הוא מקיף על הא"פ והוא נעלה הימנו, אבל בשרש שרשו הא"פ הוא נעלה מהאו"מ, כמו שבמעשה המשכן הרי העיקר הוא הכלים הפנימי' הארון והמנורה כו' ועשיית היריעות המקיפים על כלי המשכן הי' לצורך כלים הפנימי' שהם העיקר במעשה המשכן, והיינו מפני שלמעלה ג"כ הא"פ בשרש שרשו נעלה מהאו"מ וכנז' בס"י נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, והענין כי הא"פ נמשך מהקו כנ"ל, והעיגולים המקיפים על הא"פ באמת שרשם ג"כ מהקו, שא"א להם להתמשך מהעיגול שלפני הקו שהוא א"פ הוא גבוה מהעיגולים שהם או"מ וסכ"ע שהרי ראשית הקו הוא סמוך להעיגול שלפני הקו שהוא א"ס ממש ודבק בו ומתייחד עמו משא"כ העיגולים מתחילי' למטה מראשית הקו רחוק מהעיגול הגדול כו' א"כ ראשית הקו שהוא א"פ גבוה הרבה מהאו"מ, והמשל בזה כמו פנימי של הרב מה שמושג ונתפס בשכלו נעשה מקיף להתלמיד כו' (וגם עצם הפנימי של הרב גבוה ממקיף של התלמיד, כי רק בחי' אחרונה שממנו נמשך להיות מקיף כו'), ונמצא א"כ הא"פ שלמטה מהעיגולים אף שמוקפי' מהעיגולי' שרשן גבוה מהעיגולי' הוא בחי' ראשית הקו הדבוק בא"ס שלמעלה מכל העיגולים כנ"ל, ולכן עבודת בני קהת הגבה למעלה מעבודת בני גרשון אף שבני גרשון נשאו היריעות שהם מקיפים ובני קהת נשאו כלים הפנימיים הארון והשולחן כו' המוקפי' מיריעות ומוקפים, אעפ"כ נא' בבני קהת עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו כו' משא"כ בבני גרשון והיינו לפי ששרש הא"פ למעלה מהא"מ כו' (והנה עיקר מצות בכתף ישאו הוא בנשיאת הארון כמ"ש הרמב"ם ספ"ב מה' כלי המקדש ובחינוך מצוה שע"ט דגם שצ"ע דרש"י בכתף ישאו אפי' על השולחן והמנורה כו' שהרי לא ניתן שום עגלה לבני קהת, וצריך ישוב, מ"מ איך שיהי' כל הפוסקי' כתבו כהרמב"ם, עוד רנוזאת מעלה יתירה בנשיאת הארון שנשאוהו פנים כנגד פנים כמ"ש הרמב"ם שם, והענין דודאי בבחי' הא"פ כיון שמתחלק לחלקים יש בו מדרגות והארון שבו הלוחות אורייתא מחכמה נפקת הוא בחי' ראשית חכמה ראשית הא"פ, ולכן הי' פרוכת בין קדה"ק שבו הארון להקדש שבו השולחן והמנורה, ובבחי' ראשית חכמה עם היותה א"פ יש בו גילוי הארה מבחי' המקיף והיינו אפילו מהבחי' הגבוה מהמקיף, כמ"ש בע"ח דפנימי' אבא הוא פנימי' עתיק שגבוה מא"א המקיף כתר כותרת כו' ולכן הלוחות היו אותיות החקיקה שידוע שזהו מבחי' כתר כו' מטעם הנ"ל, ולכן נשאוהו פב"פ ע' אגה"ק סד"ה דוד זמירות קרית להו, לכן הי' פרוכת בינו לבין הקדש הפרסא המפסיק בין למעלה מהאצי' הנק' קדה"ק לאצי' הנק' קדש, ונמצא א"כ דזה שאמרנו שהא"פ שרשו גבוה מהאו"מ דהיינו מראשית הקו שלמעלה מהעיגולים, גלוי זה הוא בהארון דוקא דהיינו ענין הנ"ל דפנימי' אבא הוא פנימית ע"י ופנימי' ע"י למעלה מא"א, ובזה אומר אני דרך אפשר ואולי, ליישב זה שיש כאן קושי' גדולה לכאורה במה שנת' דשרש הא"פ גבוה מהאו"מ משום דשרשו מראשית הקו, דא"כ אמאי לא נאמר דשרש העיגולים נמשך מהעיגול שלפני הקו, והרי נת"ל (אות א') דדרך כלל סובב וממלא הוא העיגול שלפני הקו והקו א"כ סוף סוף העיגולים גבוהי' יותר כו'. ולפי הנ"ל א"ש דכמו שבאצי' פנימי' אבא הוא פנימי' ע"י וא"כ יש בו שרש גבוה מא"א המקיף עליו, לכן שרש התורה גבוה מהמצות וז"ש הוי' בחכמה, כמ"כ ראשית הקו הדבוק בא"ס שרשו גבוה במדרגו' עליונות באא"ס מבחי' הנמשך מא"ס להיות סוכ"ע שזהו בחי' העיגול הגדול המקור לעלמין ונק' מל' דא"ס לבוש מל' ורצון העליון כי הוא שעשוע המלך בעצמותו שאינו בגדר עלמין, עיין אגה"ק דוד זמירות כו' הנ"ל, והגם שלכאורה יפלא לומר כן חילוק מדריגות בבחי' שלמעלה מהצמצום היינו בהעיגול שלפני הקו, אך הענין כוונתינו דמה שנמשך להיות סוכ"ע שהוא מקור לעלמין עם היותו לפני הקו נק' בחי' אחרונה מל' דא"ס שהוא בחי' אנא אמלוך וממנה נמשך הקו וכו', משא"כ מה שלמעלה מבחי' סוכ"ע ומחשבת אנא אמלוך הוא נעלה לאין קץ כו', ויש גלוי לזה בביאור ע"פ ראיתי והנה מנורת זהב ועיין תורת שבועות וידבר אלקים כו' מענין הנ"ל שיש בחכמה גלוי א"ס שלמעלה מעלה מאצילות כו', ועי' ד"ה ענין מצות העבודה ות"ת שם יובן ג"כ איך ע"י המשכ' אור א"ס מהקו שבתורה יומשך לע"ל גלוי א"ס שלמעלה מהקו, וא"ש לפי מ"ש כאן ודו"ק הטיב).

(נת' בני גרשון נשאו יריעות המשכן כי נוטה שמים כיריעה או"מ והוא מגרש הרע (ויגרשהו וילך מריביו גרשיים, נשאו המסך) בני קהת עבודת הקדש כו' א"פ ארון, אף שלכאורה מקיפי' גבוהי' יותר, אך בשרש הא"פ גבוה יותר כמו שבמשכן היריעות נעשו רק לצורך כלי המשכן שהם העיקר, והיינו כי העיגולים נמשכים ג"כ רק מהקו, א"כ ראשית הקו גבוה מהעיגולים והוא א"פ, לכן שרש הא"פ גבוה מהאו"מ (ולכן בכתף ישאו דוקא בהארון כי בחי' גילוי זה שיש בא"פ שלמעלה מהאו"מ זהו בבחי' ראשי' הא"פ פנימית אבא דוקא פנימיו' ע"י, והיינו לוחות חכמה חקיקה ע"י כו' ע' שבועות תקס"ח שזהו אם אין חכמה אין יראה, ועפי"ז יתיישב עוד ענין עמוק ועיין בפנים).

רנזולתוספת ביאור הנה בע"ח אי' ששמע מהאריז"ל שבפנימי' אבא הוא פנימי' ע"י ואינו זוכר הטעם ופי' רבינו ז"ל שהענין שהוא אינו מושג הטעם כלל כו', (כן אמר כמה פעמי' ומכללן בביאור ג' ע"פ כי תצא כו'), ונ' לבאר דהנה מארז"ל מקום ארון אינו מן המדה, היינו משום שבארון שבו מונחים הלוחות הי' גילוי אור א"ס שלמעלה מבחי' מקום וע"כ הי' המקום בטל בבחי' האור שלמעלה מן המקום (ועי' לקמן מ"ש בזה), ומבואר זה בדברי רז"ל בדרוש המתחיל להבין ענין אור א"ס, והביא עוד משל לזה כמו שהי' בהר סיני ששמעו אנכי מד' רוחות שהוא מפני גילוי דבר ה' אליהם ודבר ה' הוא המקור של התהוות המקום לכך כשנגלה אליהם דבר ה' ממילא נתבטלו הד' רוחות כנ"ל, ולכך שמעו מכל הד' רוחות אנכי כו', ובארון שהי' הגילוי תמיד כמארז"ל צמצם שכינתו בין שני בדי ארון ע"כ הי' המקום בטל כו'.

והנה יש להקדים עוד משנ"ת ע"פ בשברי לכם מטה לחם כו', וז"ל וכל מה שאנו רואים בדומם צומח שבעוה"ז יש בכל גשמיות חיות רוחני המחיה אותם תמיד והוא ג"כ בחי' מקום כמ"ש הנה מקום אתי שיש ג"כ בחי' מקום למעלה וכו', ופי' מקום שהחיות רוחני בחי' מקום הוא ונק' ג"כ גליא ובטל לבחי' סתים שלמעלה ממנו מן בחי' מקום כענין ביטול אותיות המחשבה בשכל כידוע ואינו מתלבש בו כלל, וזהו ברוך המקום ברוך הוא לשון המשכה שממשיך מלמעלה מבחי' המקום לבחי' מקום כו' עכ"ל המצטרך לענינינו. הרי מבואר שהחיות רוחני בחי' מקום הוא ולא מקום גשמי ח"ו, אלא רוחני מופשט מגדר מקום גשמי ח"ו ואעפ"כ הוא בחי' מקום ממש רק שהוא רוחני, היינו כמ"ש ע"פ וארא וע"פ משכו וקחו דכמו שמקום גשמי הוא מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום, כמו"כ ברוחניות מעלה הוא בחי' שיש בו ביטול יותר ומטה הוא בחי' יש כו' וצפון ודרום אהוי"ר וכו', משא"כ באור א"ס קמי' שוין מעלה ומטה ואצי' עם עשי' שוין. וא"כ ראשית בחי' המקום רוחני הוא מבחי' חכמה ראשית ההשתלשלות כו', והנה כמ"כ יובן לפ"ז ענין מקום ארון הרוחני דאצי' אינו מן המדה דאצי' היינו שבחי' תורה שהיא בעצם פנימיות ח"ע אף שהיא מבחי' חכמה שהוא בחי' מקום רוחני, מ"מ להיות בה גילוי אור א"ס שלמעלה מבחי' מקום רוחני, ע"כ המקום רוחני בטל במציאות עד שאינו תופס מדה כלל ור"ל שאינו תופס אפי' מדה רוחני', וכמו שמקום הארון בגשמיות לא הי' תופס מדה גשמיות כלל, וזהו שפנימיות אבא הוא פנימי' ע"י פי' ע"י הוא בחי' א"ס כנודע, ולכן אין הטעם מושג שזהו באמת למעלה מהטעם ע"ד מה שמקום ארון בגשמיות אינו מן המדה הי' נס הפלא ופלא כו' ולקמן נת' שיש בו בחי' נפלאה יותר מקי"ס שהרי הוא סובל ב' הפכים בנושא א' שהוא בחי' מקום ואינו מן המדה כו'. ועכ"ז מובן מעלת בני קהת עבודת הקדש עליהם שנושאי הארון פנימי' ח"ע גבוה מהיריעות מקיפים שהם בחי' מקום רוחני ע"ד אני אסבול וכו' משא"כ הארון עם היותו מקום אינו מן המדה.