וידבר ה' כו' נשא את ראש בני גרשון

רמאוידבר ה' כו' נשא את ראש בני גרשון

פ' נשא תקצ"ב לפ"ק פה ליבאוויץ

וידבר ^* ה' כו' נשא את ראש בני גרשו"ן גם הם לבית אבותם למשפחותם כו'. ונשאו את יריעו' המשכן ואת אוהל מועד כו'. הנה הלוים נשאו את המשכן במדבר מ"ב מסעו' שבמקום חנייתם הקימו את המשכן כמ"ש ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים כו'. ובנסעם הורידו אותו (ונסעו כך מ"ב מסעו' כו') כו'. וצ"ל זה דהנה התורה היא נצחית ויש עתה ג"כ בכנ"י בחי' משכן ולוים הנושאי' אותו, וכדכתי' ונתתי משכנ"י בתוככם ונקדשת"י בתוכם שיש בכנ"י עתה ג"כ בחי' משכן ולוים אשר הלוים יקימו את בחי' המשכן הזה שבנפש והן הן ג' בחי' גרשון קהת ומררי, שיש ג' בחי' אלו בנפש האדם בעבודת ה'. כו'. ולהבין כ"ז היטב מהו ענין בחי' המשכן שבנפש יריעות המשכן ובתוכו ארון וכלים. צ"ל תחלה מ"ד את השמים ואת הארץ אני מל"א כו', וכתי' מלא כל הארץ כבודו שנראי' ב' המקראו' אלו כסותרי' זה את זה כו' כי אני משמע מהותו ועצמותו וכבודו היינו זיו יקריה שהוא בחי' זיו והארה לבד.

אך הענין, שמבשרי אחזה אלוה ופי' דהנה יש בחיות הנפש שמחי' את הגוף יש ב' בחי' ומדרגות, הבחי' הא' מה שהנפש ממלא' את כל הגוף בבחי' התחלקות שמתחלק חיות הנפש לפי מזג כלי איברי הגוף שבראש הוא משכ"ן השכ"ל מפני שכלי הרא"ש היא כלי הראוי' לקבל אור השכל ובלב שורי' המדות כו' [שהיא כלי הראוי' לקבל המדו'] וברגלים מתלבש כח ההילוך שהם כלי' הראויי' לקבל רק כח ההילוך בלבד שמתחלק חיות הנפש לפי מזג כלי הגוף ובחי' ההתחלקו' הוא בדרך כלל לג' בחי' שהם כח הכל בראש והמדו' בלב, וכח ההילוך ברגלים דכמו שבדרך כלל נחלק כלי הגוף לג' בחי' שהם ראש ואמצע הגוף שהוא הכרס כו' ששם הבני מעים כו' והרגלים כמ"כ מתחלק חיות הנפש לג' בחי' כנ"ל. והנה באמצע הגוף יש בחי' חצר הכבד שהוא הפרסא המפסיק בין אברי' פנימיים לחיצונים בכדי שעי"ז ידחו הפסולת ויצאו לחוץ.

והוא כמ"כ למעלה (כמשי"ת לקמן) שהוא בחי' שמאל דוחה כו' וכמ"כ ממש הוא למעלה בחי' ממכ"ע פי' שהחיות של אור א"ס ב"ה שממלא בתוך כל עלמין להחיותם הוא מתחלק לחלקי' לפי מזג הכלי', ובדרך כלל מתחלק לג' חלקים, שהם ג' עולמות בי"ע כדכתי' לכבודי בראתי"ו יצרתי"ו אף עשיתי"ו שהם התחלקו' ג' מדרגו' שהם ג' עולמות בי"ע, שהוא בחי' ג"ע העליון וג"ע התחתון ועוה"ז, והג' עולמו' בי"ע הנ"ל הוא בחי' מחשב"ה ודבו"ר ומעש"ה (כנז' במ"א בארוכה ע"ש). ויש למעלה ג"כ בחי' פרסא המפסקת כו' בכדי שלא יאחזו החיצוני' כו' ופי' וענין הפרסא הוא כי הנה כתי' שמש ומגן ה' אלקים פי' כי יש שם הוי' הוא ענין יחודא עילאה איך שאין עוד מלבדו וכולא קמי' כלא חשיב ושם אלקים הוא המסתיר ומעלים להיות נראה העולם בבחי' יש ודבר רק אעפ"כ מלא כל הארץ כבודו בבחי' יחודא תתאה והנה שם אלקים הוא מגן רמבלשם הוי' כמו מגן שעושים לשמש מחמת שא"א להסתכל בשמש מרוב בהירותו וזהו ענין והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש כו' (כמ"ש ע"פ ואתה תצוה כו' בפי' מחוץ לפרוכת) אלא שבחי' פרסא זו היא רק הבדלה בין בחי' קדש לקדש הקדשים דהיינו בין בחי' יחודא עילאה לבחי' יחודא תתאה אבל מזה יובן שכמו כן יש ג"כ בחי' פרסא המבדיל בין קדש לחול והוא כמש"ל חצר הכבד שהיא המבדלת בהגוף בין איברי הנשימה לאברי המזון ששם אחר הפרסא יש קרב ובני מעיים ופסולת בתוכן ובנמשל הוא הפרסא שיש בעולם היצירה שהוא כמשל הגוף ובעולם היצי' הוא עיקר בחי' עץ הדעת טוב ורע כמבואר בהרמ"ז ר"פ וישלח, לכן שם בחי' פרסא זו והקרביים הם בחי' מלאכים כמ"ש במ"א ע"פ וכל קרבי כו' שהם מבררים ההשפעה והפסולת הם משפיעי' למטה להיות מקור להשפעות תענוגים גשמיים, וזהו שאמר כאן שהפרסא המפסקת הוא בכדי שלא יאחזו החיצונים ר"ל כדי שיקבלו החיצונים רק בחי' הפסולת והמותרות שנתברר ונדחה ע"י הקרביים אבל מפנימי' השפע לא ינקו והיינו שאחר הבירור המאכל בקרביים הנה המובחר שהוא הדם שנעשה מהמאכל עולה למעלה מהפרסא ונעשה חיות למוח ולב רק מבחי' הפסולת והפרש שהוברר מהמאכל מזה הוא השפע' לחיצוני' וכמו שהפרש הוא מאכל לדבר אחר כו' לכן מובן שזה שאין להם יניקה מהפנימית הוא ע"י הפרסא המפסקת.והנה כמו שיש למעלה בחי' ממלא בתוך כל עלמין שמתחלק לחלקי' כפי מדת מזג הכלי' כנ"ל והחיות הוא הולך ומתמעט כמו למטה באדם שברא"ש משכן השכל ובגוף מתמעט החיו' וברגלי' מתמעט יותר כו' שכמ"כ הוא למעלה ממש בבחי' ממכ"ע כו', כמ"כ הוא למטה בעבודת ה', שאם עובד רק בבחי' א"פ שהוא בחי' ממלא כו' שהוא בהדרגה וסדר כו' שאינו מהפך טבעו (כמשי"ת) אזי הוא הולך ומתמעט כו', פי' שבעת התפלה הוא מקושר ביותר אליו ית' שההתבוננות אצלו בהרחבה כו' והוא כמו עד"מ שבראש של האדם יש הארה גדולה מהנשמה ששם התגלות השכל כך הוא בעבודה שעת התפלה שאז הוא זמן התגלות המוחין דגדלות שמתבונן בגדולת א"ס ב"ה כפי אשר תוכל נפשו שאת, וכן מתפעל עי"ז בלבו שהוא בחי' איברי הנשימה כענין מ"ש כל הנשמה תהלל י"ה שהוא בחי' רצוא ושוב שזהו פי' נשימה ואחר התפלה. ואחר התפלה שמתקצר' ההתבוננו' הוא מתמעט והולך כו' וד"ל כמו שאח"כ מאיברי הנשימה מתמעט החיות והולך באיברי המזון בבטן וברגלים ובנמשל בעבודה היינו כשחלף והלך ממנו ההתבוננות והרצוא ושוב רק שהוא סור מרע ועשה טוב בפועל ממש מחמת אהבה המסותרת בלבו וזהו בחי' רגליים כמ"ש במ"א. וכ"ז כשאם אין עוונותיו מבדילין כו' אבל אם עוונותיו מבדילי' אז הוא נדחה לחוץ אף בעת התפלה (כנ"ל שיש בחי' פרסא המפסקת כו' בכדי לדחו' הפסולת לחוץ וזוהי עוונותיכ' המבדילי' וד"ל) וד"ל. פי' הגם כי מהפרסא צריך להיות בהשתלשלות העולמות כנ"ל וכמו עד"מ מבשרי אחזה שבגוף האדם צ"ל חצר הכבד, אך מ"מ אין צ"ל הבדלה לגמרי כי אם אדרבה צריך להעלות מבחי' שתחת הפרסא למעלה מן הפרסא וכנ"ל ממשל המאכל שמתברר ע"י הבישול בקיבה תחת הפרסא ואחר הבירור עולה המובחר וניזון ממנה המוח והלב, וכן צ"ל בכנ"י שנק' רעייתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים היינו ע"י קיום כל מצות מעשיות שהם מענינים גשמיים רמגכמו צמר כבשים לציצית וקלף לתפילין שהצמר והקלף הן מתחת להפרסא שהרי חיותן מקליפת נוגה רק שמתבררים ונעשי' בחי' מ"ן ונעשי' חיות לעולמו' עליונים כו' שלמעלה מהפרסא וכמ"ש ועשיתם אתם כאילו עשאוני, ועד"ז בכל עניני עוה"ז שהאדם אוכל ושותה ולובש צ"ל בענין שיהי' מזה בירור והעלאה למעלה מהפרסא והיינו כשיכוין רק לשם שמים ולא למלאות בטנו ח"ו, שעי"ז נעשה מזה חיות למוח ולב האדם ר"ל שיוכל להתבונן בגדולת ה' ולהוליד מזה דו"ר שזהו הבחי' שלמעלה מהפרסא כנ"ל. משא"כ אם נמשך אחר גשמיות הדברים לבד להתענג בתענונות עוה"ז למלאות בטנו וכיו"ב וכש"כ אם ח"ו עושה איזה איסור ה"ז בחי' עוונותיכם מבדילים שנעשה הבדל גמור שהפרסא מבדלת לגמרי וכמו שיש הבדלה בין טהור לטמא כו' ח"ו. ולכן הוא נדחה גם בעת התפלה שא"א לו להוליד אהוי"ר מחמת שהבדיל ואין מה שלמעלה מהפרסא אצלו שהוא ההתבוננות ודו"ר מקבל חיות וניזון ממה שלמטה מהפרסא כו' ולכן אין לו התבוננות ודו"ר כו' עד שיעשה תשובה ויסור המסך המבדיל כמ"ש מחיתי כעב פשעיך כו' ועי"ז שובה אלי ר"ל שיוכל מעתה להתבונן ולהתפעל כו' כיון שהוסר המסך המבדיל לגמרי. וז"ש בגמ' דסנהדרין שאמר המין מפלגא ולתתא כו' ר"ל שהפרסא מבדלת לגמרי אצלם כי הפרידן כו' משא"כ בנש"י כו' וכמ"ש במ"א.

וזוהי הכל בחי' ממכ"ע שממלא בתוך כל עלמין להחיותם שמתחלק לחלקים כנ"ל שכמ"כ בנפש האדם הוא בחי' החיו' המתחלק לפי מזג כלי הגוף כו' שהחיות ההוא הוא מלובש בתוך כלי הגוף ממש בבחי' ממלא וד"ל. וכמ"כ בעבודה כשהעבודה היא ע"ד בחי' אור פנימי, היינו מ"ש בתניא ח"א פט"ו שבבינוני יש ג"כ שתי מדרגות עובד אלקים ואשר לא עבדו ואעפ"כ אינו רשע כו' ולא פסיק פומי' מגירסא כו' מפני שאין יצרו עומד לנגדו כו' כגון שהוא מתמיד בטבעו כו' לכן די לו באהבה המסותרת כו' אבל עובד אלקים היינו כשמהפך הטבע כו' ע"ש באריכות נמצא כל זמן שאינו מהפך הטבע אף שיש לו אהבה כו' ולא פסיק פומי' מגירסי' כו' ונק' בינוני עכ"ז נק' אשר לא עבדו ע"ש וזהו ענין בחי' כשההתפעלו' מבחי' א"פ ר"ל לפי מהות הכלים שלו ולא שינה הכלי והטבע כו' ולכן בבחי' זו הולך ומתמעט כו' כנ"ל. וכמו שבסדר השתלשלו' עולמות הנה מצד הא"פ שהוא בחי' ממכ"ע הולך ומתמעט עד שמג"ע העליון נמשך אחר השתלשלות גשמיות העוה"ז, וע' לקמן אות ג' משמע דלא נק' עבודה בבחי' מקיף אלא רק כשהוא ע"פ רצון שלמעלה מהשכל ודעת. (אות א' נתבאר כי הנה התורה היא נצחיית ויש עתה ג"כ בחי' משכן בנפש האדם ובחי' לויים המקימים אותו, וענין המשכן הוא יריעות וארון וכלים, ולהבין זה יקדים פסוק את השמי' ואת הארץ אני מלא ופסוק מכה"כ, ועד"מ בחיות שהנפש מחיה את הגוף יש ב' מדרגות הא' שממלאה את הגוף בכל אבר לפי ערכו ומהותו ובכלל נחלק לג' בחי' ראש גוף רגל, גם יש חצר הכבד מפסיק באמצע הגוף בין איברי הנשימה לאיברי המזון. וכן למעלה זהו ענין מכה"כ לכל עולם לפי ערך ודרך כלל ג' עולמו' בי"ע מודו"מ, ויש פרסא בין עולם כו', וכן בעבודת האדם כשהוא בבחי' א"פ הוא ע"ד הנ"ל שהולך ומתמעט מזמן תפלה לשאר היום כו' ואם ח"ו עוונותיכם מבדילי' הוא נדחה גם בעת התפלה, כי יש כמה בחי' פרסות ושצ"ל העלא' מתחת הפרסא למעלה מן רמדהפרסא וכמו חיות מהמאכל כו' לאפוקי כשעושה מסך מבדיל לגמרי ח"ו עד שישוב כו', והנה העבודה כזו ע"ד א"פ אף שאין עוונותיכם מבדילי' נק' אשר לא עבדו כו' בתניא פט"ו).

ב) והבחי' הב' שיש בנפש המחי' את הגוף הוא בחי' הרצון של הנפש שאינו מתחלק (המכוון שהחיות שבבחי' ממלא נמשך ממדרגה למדרגה משכל למדות היינו מן המוח ללב ואח"כ מהלב נמשך למטה יותר משא"כ בחי' הרצון מאיר בכל האיברים בהשוואה שלא ע"י המשכה בהדרגה מזה לזה והוא שאנו רואים כשיעלה ברצונו שבמוחו לפעול איזה דבר ברגלו אזי תפעול הרגל מיד כרגע ממש מבלי שהיית זמן מה עד שיומשך בה הארה מן המוח ע"י השתלשלות כסדר המדרגות והיינו בהכרח מפני הארת הרצון שבמוח מאיר בה ג"כ בעצמ' שלא ע"י המשכה בהדרגה מהמוח לרגל כ"א הרצון מאיר בהרגל ממש) והיינו שישנו לחלקי' כ"א הוא ממולא בתוך כל הגוף, אך רק בבחי' אור מקיף שאינו מתחלק כו', שישנו להרצון בתוך כל הגוף, שהוא מושל על כל איברי הגוף, כמו אם רוצה לשים רגלו כדומה בא"ש אזי תיכף תיעשה כך כפי שעלה ברצונו כו', ואף שהוא נגד הטבע שלו, שעפ"י הנהגת טבעיו' הגוף לא הי' מניח הרגל באש שקשה לה כו', אעפ"כ כשרוצה לשומה באש כו' תיעשה כך תיכף, והוא מפני שהרצון הוא המושל על כל איברי הגוף והוא שורה בתוכם בבחי' א"מ לכך יכול לפעול בגוף דבר שהוא היפוך הטבע שלו כמו לשום רגלו באש או במים קרי' ביותר כדומה שאף שהוא נגד הטבע אעפ"כ תיעשה כך תיכף כשעולה ברצונו כו', והוא מפני שהרצון אינו מתחלק לפי חלקי כלי הגוף להתלבש בתוכם בבחי' א"פ ממש כפי מזיגת"ם כו', כ"א הוא מקיף על כולן בבחי' א"מ בלי התחלקו' כלל ולכך הוא מושל עליהן ויכול לעשו' דבר שהוא היפוך הטבע ובחי' שלמעלה מן הדעת כמשנ"ל.

וכמ"כ ממש הוא למעלה, שהרצון העליון ב"ה, הוא נק' בחי' סוכ"ע כו', פי' שאינו מתחלק לחלקי' כו' כ"א הוא בחי' א"מ על כולם בשוה בלי התחלקו' כלל ולכך נק' בש' סובב שהוא כמשל העיגול הגשמי שאין בו בחי' מעלה ומטה כלל (כמבוא' במ"א), כמ"כ הוא עד"מ למעלה שהבחי' רצון העליון ב"ה הוא בחי' סוכ"ע שמקיף את כל עלמין בשוה שאין בו בחי' מעלה ומטה כלל וכדכתי' כחשכ"ה כאורה, גם חושך לא יחשיך ממך כו' שכולם שוי' כלא חשיבי קמי' [החושך והאור ואין בו יתרון נגדו בהאור מן החושך כמשנ"ת במ"א בארוכה ע"ש]. וזהו כוונת הפ' הנ"ל הלא את השמים ואת הארץ אני מל"א בשוה בלי התחלקו' מעלה ומטה כלל שהוא בחי' הכת"ר שהוא רצון העליון ב"ה שנק' סוכ"ע שאין בו בחי' מעלה ומטה כלל שסובב ומקיף על כל עלמין בשוה כנ"ל וד"ל (וכוונת הפ' הב' דכתי' מלא כל הארץ כבודו הוא בחי' ממכ"ע שממלא בתוך כל עלמין להחיותם ומתחלק לחלקים כנ"ל וד"ל) (והוא הארה שבבחי' גילוי ונמשך כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה כו' אבל הסובב הוא שאינו מתגלה ממש רק שפועל בעולמו' ע"י רצונו ופעולה זו הוא שלא ע"י המשכה ממדרגה למדרגה כ"א מאיר לכולם בשוה כי כולא שוי' קמי' ית' נשמות ומלאכי' רוחניות וגשמיות וע"ז נאמר את השמים ואת הארץ אני רמהמהו"ע ית' מלא השמים והארץ בשוה ממש). נתבאר הבחי' הב' מחיות הנפש בגוף היינו הרצון אינו בבחי' התחלקות כ"א ישנו בכל איברי' בשוה שלא ע"י המשכה והדרגה כסדר המדרגות משכל למדות כו' ומושל על כולן כנגד הטבע של האיברים, ולמעלה זהו בחי' רצון העליון שמים וארץ אני מלא בהשוואה אחת, וכתי' כל אשר חפץ עשה שהרצון מושל כו'. וזהו ג"פ קדוש כו' פי' שהוא בחי' הא"מ של ג' עולמות בי"ע (שהם ג' מקיפי' כנגד ג' פנימיים וד"ל) וד"ל.

ג) והנה התעוררות הרצון העליון ב"ה שהוא בחי' קדו"ש בחי' א"מ כנ"ל הוא שיהי' הקדו"ש הנ"ל שרוי בתוך מעיו כו', הוא מעוררו וממשיכו ע"י בחי' גרשו"ן, כי מלת גרשו"ן שהם היו נושאי' היריעו' כו' וכדכתי' נוטה שמי"ם כיריעה וד"ל הוא מלשו' ויגרשה"ו וילך כו' שמגרש את הרע שבקרבו ע"י ביטול רצונו מפני רצון העליון ב"ה, כמארז"ל בטל רצונ"ך מפני רצונו כו', שיבטל רצונו מפני רצון העליון הן בבחי' סור מרע שלא לירצה בהם כלל, והן בבחי' עשה טוב כו' (שירצה מה שלא רצה, ומה שרצה לא ירצה וד"ל) שע"י ביטול רצונו כו' הוא מהפך את הטבע שלו שמהפך ממרירו למיתקא כו', כנ"ל שהרצון הוא מושל על כל איברי הגוף כו' והוא יכול להפך הטבע כנ"ל לכך כשמבטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה אזי יכול להפך הטבע שלו ממש, שהרצון הוא למעלה מהבחירה ודעת כנ"ל שאין להרגל שום בחירה כלל נגד הרצון כשרוצה לשומה באש כו' שתיכף היא עוש' כך בלי שום בחירה בפ"ע כלל וד"ל, והוא מפני שהרצון הוא למעלה מבחירה ודעת כנ"ל וד"ל. ולכן עי"ז יוכל לשנות טבע שלו (וזה נק' בחי' גרשון שהוא ענין מ"ש גרש את האמה הזאת ואת בנה כי שמאל דוחה ומגרש את הרע מקרבו ואיזהו גבור הכובש את יצרו והוא בחי' היותר מעולה ממ"ש ביצ"מ כי ברח העם לפי שהיה הרע עדיין בתוקפו כמ"ש במ"א אבל העיקר הוא לגרש את הרע שיהי' הרע בורח ממנו כו' דאתכפיא סט"א, גם לפמש"ל בענין אשר לא עבדו כו' הגם שא"צ לברוח מן הרע כגון שאין יצרו עומד לנגדו וכו' עכ"ז הרע ישנו בו רק שאינו נלחם עמו משא"כ כשעובד אלקים לשנות הטבע לנצח היצה"ר ללמוד יותר מרגילותו נמצא הוא מגרש הרע מקרבו וע' בתניא ח"א ר"פ יו"ד ופט"ו ותבין שבחי' ומדרגת גרשון לגרש הרע זהו בחי' עובד אלקי' שבבחי' בינוני או צדיק ורע לו משא"כ בחי' קהת דלקמן זהו בחי' צדיק וטוב לו כו').

וכמ"כ הוא למעלה ממש שהרצון עליון ב"ה הוא נעלה מבחי' בחירה ודעת כו', ופי' שהבחירה הוא בדעת כו', שבוחר בדעתו את הטוב כו' ומואס ברע כו', וההבחנה הזו הוא ע"י הדעת כנ"ל, וכדכתי' ובחרת בחיים כו' (שהבחירה שבוחר החיי' הוא ע"י הדעת שמבחין שהחיי' טוב לו והמות רע לו וד"ל), ולמעלה נק' בחי' בחירה שהוא בדעת כו', בחי' עץ הדע"ת שהוא אילנא דטו"ר כו'. פי' כיון שהאהבה היא רק מצד השכל שהשכל מחייב לבחור בטוב לכן נק' אילנא דטו"ר כי יש לעומת זה בחי' שכל ממילי דעלמא החפץ בתענוגות בני אדם כו' וכמ"ש חכמי' המה להרע, וזהו ענין הבחירה שניתנה לאדם שהיא לבחור בטוב ולמאוס ברע שכל זה הוא מבחי' אילנא דטו"ר, או ע"ד מ"ש ברע"מ פ' נשא בענין שאו"ה נק' אילנא דטו"ר ע' באגה"ק לפי שמתלבש בק"נ כו'.

רמואבל בחי' רצון העליון ב"ה הוא למעלה מבחי' בחירה ודעת שהוא נעלה מעץ הדעת דטו"ר כו' (וכנ"ל במשל שהרצון יכול לעשות היפוך הטבע שיכול להניח הרגל באש אם ירצה ואין להרגל שום בחירה כנ"ל וד"ל) וכמ"כ הוא בעבודה, שביטול רצון שמבטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה הוא למעלה מהבחירה ודעת כלל כו', שהבחירה הוא בדעת כו' כדכתי' ובחרת בחיים כו', ובחי' ביטול רצון הוא למעלה מהדע"ת ובחירה וכנ"ל וד"ל. וזהו מ"ד קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמ"ת שהוא בחי' ביטול רצון הנ"ל שהוא הקריאה שבאמ"ת וד"ל.

ד) והנה זהו הכל בחי' בני גרשו"ן שנשאו את יריעות המשכן כו', פי' שבחי' גרשון הוא, שמגרש הרע ע"י בחי' ביטול רצון שמבטלו מפני רצון העליון ב"ה כו', שעי"ז הוא מגרש את הרע כו', שממשיך עי"ז מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' קדו"ש שיהי' שרוי בתוך מעיו כו' כנ"ל, ולכך נשאו בני גרשו"ן את יריעות המשכ"ן שהם בחי' סובב ומקיף וכדכתי' נוטה שמים כיריע"ה כו' וד"ל והיינו שע"י העבודה בבחי' גילוי המקיף שבנפש דהיינו הרצון שלמעלה מהשכל והדעת המושג ומובן כ"א ליבטל לה' לגמרי, שזהו בחי' יריעות של בחי' המשכן שבנפש עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ גלוי המקיף עליון ובחי' סוכ"ע כו'. אבל עבודת בני קה"ת הוא לישא את השולחן והמנורה והארו"ן וכפור"ת כו', כי עבודת הקד"ש עליהם בכתף ישאו כו', ופי' שקהת הוא מלשו' לו יקה"ת עמי' שהוא לשו' אסיפה וחיבור כו' כתרגומו לו יתכנשון עממין שעבודת הקהתי הוא לישא בכתף עבודת הקוד"ש כו', שהם השולחן והמנורה והארו"ן כו', ופי' שהכלי' אלו של המשכן הם מבחי' נקודה האמצעי' שבתוך העיגול שהעיגול מקיף וסובב את הנקודה כו' שבחי' העיגו"ל הם היריעו' המאהילי' על המשכן כדכתי' נוטה שמי"ם כיריעה כנ"ל.

וזה הי' עבודת בני גרשו"ן כנ"ל, אבל עבודת בני קה"ת הוא לישא כלי המשכן הנ"ל שהם מבחי' הנקודה האמצעי' שהעיגול סובב אותה כנ"ל כי הארו"ן שהי' בק"ק הוא בחי' תורה שבו היו הלוחות מונחי' כו', וכמארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד כו', ובחי' תורה היא מבחי' הנקודה התיכונית שהעיגול סובב עליה כי אורייתא מחכמ"ה הוא דנפקת וכן המצות מעשיו' נמשכי' ג"כ מהנקודה התיכונית.

והנה אף שהתורה ומצות הם נמשכי' מהנקודה התיכונית כנ"ל, אעפ"כ שרשם הוא נעלה אף מהעיגול הסובב הנקודה כנז' בס"י נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כו', ופי' שתחלתן נעוץ בסופן דייקא כו', ולכן התורה ומצות שנשפלו למטה שנתלבשו בענייני' גשמיים כו' שרשם הוא נעלה מאד אף מהעיגול הסובב הנקודה כו' כי נעוץ סופן דייקא בתחלתן כו', ופי' כי תו"מ שרשם מהנקודה התיכונית כו', ושורש הנקודה כו' הוא למעלה מהעיגול כו' כי העיקר הוא הנקודה והעיגול הוא רק להיות סובב ומקיף להנקודה וד"ל דאע"ג דלעיל נתבאר בענין ממכ"ע וסכ"ע דבחי' סוכ"ע שהוא האור מקיף הוא למעלה מבחי' ממכ"ע ואו"פ שבחי' האו"פ המתלבש בכלים בסדר והדרגה והולך ומתצמצם כו' משא"כ האו"מ שאין בו בחי' מעלה ומטה, וא"כ לכאורה תמוה רמזאיך בני קהת שנושאי' הארון וכלים שהם בחי' או"פ יהיו למעלה מבחי' נושאי יריעות שהוא המקיף, אך ע"ז תירץ כאן שיש בחי' בפנימי' האו"פ מה שלמעלה מהעיגול והוא כמשל הנקודה והעיגול שהעיקר הוא הנקודה כו' וכן במשכן ודאי הארון והכלים הן העיקר והיריעות נעשו רק להיות סובב ומקיף שישכנו בהן הארון והכלים, והענין בנמשל הוא דודאי בחי' האור והחיות המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים בבחי' או"פ ונק' ממכ"ע הוא למטה מבחי' האו"מ הנק' סוכ"ע שהאו"פ הוא רק זיו והארה כו' ונק' זיו יקריה, משא"כ על בחי' האו"מ נאמר אני מלא, אך מצד בחי' תורה ומצות שירדו וניתנו בעשי' בבחי' או"פ הנה אור והמשכה שע"י התומ"צ הוא בחי' הנקודה הפנימי' שבתוך העיגול ר"ל שתכלי' התהוות כל העולמות שההתהוות הוא ע"י מקיפי' ופנימי' סוכ"ע וממכ"ע, המכוון מכל זה הוא רק התורה והמצות כמארז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, נמצא ד"א של הלכה הן הנקודה שבתוך העיגול, שהמשכת העיגול והמקיף המה רק בשביל נקודה זו, וכמשל העושה עיגול שמתחלה עושה נקודה במרכז העיגול ואח"כ מסבב העיגול לפי הנקודה, וא"כ אין זאת אלא ששרשן באמת למעלה גם מהעיגול, וכמ"ש באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו, ששרש התורה היא למעלה מעלה מחיות כל העולמות וע"ז נאמר ואהי' אצלו אמון א"ת [אמון] אלא אומן כו' נמצא היא למעלה מבחי' סובב וממלא, מאחר שהיא בחי' אומן, מקור ושרש לבחי' סובב וממלא, אלא שנעוץ תחלתן בסופן וירדה אח"כ למטה להתלבש בעשייה גשמיות בתוך העיגול וכמו שהי' הארון מוקף מהיריעות ודאי הוא גבוה מהיריעות, ולכן נאמר בבני קהת עבודת הקדש עליהם קדש דוקא שהוא למעלה מבחי' קדוש כי קדוש בוי"ו הוא המשכה שנמשך מקדש העליון להיות סוכ"ע ולכן אומרי' ג"פ קדוש היינו ג' מקיפי' לג' עולמות בי"ע, אבל קדש לא נאמר ג"פ להיותו מה שלמעלה מבחי' המשכת מקיף לעולמות, ובני קהת שהיו נושאי' הארון שבו הלוחות והכלים נאמר עבודת הקדש עליהם, שע"י תומ"צ ממשיכי' בחי' קדש העליון שלמעלה גם מהמקיפי' הנק' קדוש, ולקמן יתבאר איך גם בבחי' עבודה שבלב יש ג"כ בחי' זו שיש עבודה בבחי' פנימית שהיא למעלה מבחי' המקיף שהוא ביטול רצון כו', וזהו שמברכין, וכדכתי' כי גא"ה גא"ה כו' כנז' במ"א (שקמי' כל המקיפי' כלא נחשבי' בשוה כמו הפנימיי' כו' ע"ש וד"ל).

וזהו שמברכי' קודם עשיית כל מצוה כו', אשר קדשנו במצותי"ו כו' ופי' שע"י עסק התורה שמחכמה נפקת וע"י המצות מעשיות, שהם נעלי' מתורה, כמארז"ל גדול התלמוד שמביא לידי מעש"ה כו' יכול להמשיך בחי' קדש שיהי' שרוי בתוך מעיו כו', שרמ"ח מ"ע הם נמשכי' מרצונו ית' ונשפלו למטה שנתלבשו בדברי' גשמיי', כמו ציצית ותפילין כו', אך סוף מעשה דייקא הוא נעוץ בתחל"ה וד"ל. וזהו אשר קדשנ"ו כו' שע"י עסק התורה וקיום המצות מעשיו' יכול להמשיך מבחי' קד"ש שיהי' שרוי בתוך מעיו כנ"ל וד"ל.

אות ד' נתבאר ענין בני קהת עבודת הקודש עליהם היינו ענין בחי' נקודה האמצעית שבתוך העיגול שהיא למעלה מהעיגול שכל העיגול נעשה בשבילה והוא ענין הלוחות שבארון וכלי המקדש וכמארז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ואע"ג שהמקיף הוא למעלה מהפנימי כמש"ל רמחאות א' היינו בחי' האו"פ שבחיות העולמות אבל התומ"צ שרשן גבוה יותר וזהו עבודת הקדש עליהם דבני קהת וקדש הוא למעלה מבחי' קדוש.

ה) וזהו מ"ד לדוד בשנותו את טעמו לפני אב"י מלך כו', פי' מל"ך הוא בחי' מדת מלכותו ית' שמחי' את כל עולמים כדכתי' מלכותך מלכו' כל עולמי' כו', ואב"י מלך הוא בחי' סוכ"ע (שהוא בחי' רצונו ית' כנ"ל), בשנות"ו את טעמו כו' פי' שזהו ההפרש בין ו' ימי המעשה לשבת שבו' ימי המעשה העבודה הוא רק לאכפייא את רצונו בלבד, ובשבת הוא בחי' ביטול רצון לגמרי שאין לו רצון אחר כלל, וזהו בשנות"ו את טעמ"ו שהוא בחי' ביטול רצון לגמרי שמהפך את הרצון שהי' לו כו' שיהי' רק לה' לבדו, וזוהי בחי' שבת שמגיעי' לבחי' התהפכו' הרצון לגמרי (שהוא בחי' ביטול רצון) וזוהי בשנותו את טעמ"ו ששינה טעמ"ו ממש וד"ל, משא"כ בימות החול שהוא רק בחי' אתכפיי' כו' ולא בחי' אתהפכא וד"ל. וזהו ההפרש בין בחי' העבודה שבבחי' ומדרגת בני גרשון לבחי' ומדרגת קהת, כי בחי' לגרש את הרע כו' היינו כשהרע עדיין לא נתבטל לגמרי ולא נהפך לטוב אלא אדרבה ישנו במציאות בחי' הרע בנפש הבהמית רק שזאת עבודתו לגרש הרע מקרבו והיינו בחי' אתכפיא לאכפיא סט"א ונק' עובד אלקים בתניא פט"ו שהוא באמצע העבודה, וע"ש פ"י כשהאדם מגביר כו' עד שמגרש ומבער הרע כו' ואין הרע נהפך לטוב ממש כו' משא"כ בחי' אתהפכא הוא שהרע ממש נהפך לטוב וזהו בחי' בני עלייה ע"ש, והנה בחי' אתכפיא הוא ע"י הרצון שלמעלה מהדעת למשול על הטבע כו' וה"ז בחי' מקיף אבל בחי' אתהפכא הוא ע"י אהבה בתענוגי' שזהו בחי' פנימית ומ"מ בחי' פנימי זה הוא גבוה יותר מהמקיף כו' וזהו בחי' קהת לשון יקהת עמים שהוא לשון אסיפה וקיבוץ היינו לקבץ ולאסוף כל הניצוצי' שנפלו בשבה"כ בנה"ב לקשרן ולהעלותן לבחי' אחד וכמ"ש במ"א בפי' מאלמי' אלומים ובפי' ורב להושיע כו' משא"כ בחי' גרשון לגרש הרע ואינו מעלהו כו', וזהו כעין החילוק בין נדרים שהוא שמאל דוחה ובין קרבנות שהן העלאה כו', וז"ש בבני קהת עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו פי' כתף הוא בחי' אחוריים והם מייחדי' ומעלי' את האחוריים לבחי' פנים וזהו ענין האסיפה והקבוץ כו'. והענין כמ"ש במ"א שיניקת החיצוני' הוא מבחי' אחוריים כידוע בענין פרעה אותיות עורף שמקבל מבחי' עורף דהיינו שההשפע' נמשך להם כמאן דשדי בתר כתפין וע"י הבירור ניצוצות כו' מייחד בחי' אחוריים עם בחי' פנים, וזהו שאומרי' בשבת לדוד בשנותו את טעמו וכו' ועיין בזהר פ' תרומה דקל"ז ע"ב.

ובזה יובן מארז"ל, עשה רצונו כרצונך כו' בטל רצונך מפני רצונו כו', פי' בו' ימי המעשה הוא רק בחי' עשה רצונו כרצונך כו' שהוא רק בחי' אתכפייא כו' ובשבת הוא בחי' בטל רצונך כו' שהוא בחי' אתהפכא כו' כנ"ל שזוהי שאומרי' לדוד בשנות"ו את טעמ"ו כו' בשבת וד"ל, וכדכתי' טעמו וראו כי טוב ה' כו' בה' תתהלל נפשי כו', וזהו מ"ד ורעה אמונה כמארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כו' (כנז' במ"א) וד"ל. וכ"ז נמשך הכל לכנ"י מאהרן כהנא רבא שהוא בחי' אהבה רבה כו' שהוא המשפיע בחי' אהבה בכנ"י והוא האהבה המסותרת שבכאו"א מישראל וד"ל ולכן נאמר בבני גרשון ע"פ אהרן ובניו תהי' עבודת הגרשוני יען בחי' גרשון הוא הביטול רצון שלמעלה מהשכל רמטשזה נלקח מבחי' אהבה רבה דאהרן שהוא מבחי' המדות שלמעלה מהחכמה בחי' ורב חסד כו'.

וזהו בחי' מ"ב מסעות שנסעו הלוים עם המשכ"ן במדבר כו', שהוא הכל בחי' עליו' כו' (שכל נסיעה הוא בחי' עליי' וד"ל) שהם מ"ב עליות כו' שהוא ש' מ"ב שבאנא בכח כו', ופי' שבמקום שחנו הקימו את המשכן, וכשנסעו הורידו אותו והעלו אותו לבחי' נעלה וזה הי' המ"ב עליו' של מ"ב מסעות כו' וכל המ"ב מסעו' הי' הכל במדב"ר כנ"ל שאף עולמות העליוני' נק' בחי' מדב"ר שהוא בחי' שממה בחי' דומם ממש, נגד הקב"ה כו' כנ"ל, וזה הי' מ"ב מסעו' של המשכ"ן שנשאו אותו הלוי' במדבר כו', שהם מ"ב עליות הכל בבחי' מדב"ר כנ"ל שאף העולמו' העליוני' נק' לגבי בחי' מדב"ר וד"ל (פי' שבחי' ו' ימי המעשה הוא בחי' הנסיעה של המשכן שהורידו אותו כו' שעולי' בעילוי אחר עילוי כו' ושבת הוא בחי' החניי' שהקימו כו' שעלו במדרגה א' נעלה וחנו שם ופרשו שם היריעו' דמשכן ועד"ז הי' כל המ"ב מסעו' וד"ל).

והנה כ"ז הנ"ל הוא ביד איתמ"ר בן אהרן הכהן וגו', ופי' איתמ"ר הוא בחי' צירופי אותיו' התורה שאיתמ"ר הוא מלשו' איתמ"ר שהוא לשו' דבר הנלמד מאליו כו' (בל"א ע"ש אי"ז גילערנ"ט גיווארי"ן שהוא לשו' איתמ"ר שנילמד ממילא וד"ל) והוא כמ"ד ואשים דברי בפיך וגו' ודברי אשר שמתי בפיך וגו' שהוא דבר ה' המלובש בהלכה שמדבר בפיו כו' (כנז' במ"א ע"ש) וזהו בחי' איתמ"ר שהכל ביד איתמ"ר כנ"ל וד"ל.

אות ה', וזהו לדוד בשנותו את טעמו בשבת בחי' אתהפכא ע"י שבחול ויגרשהו וילך ולכן קהת ל' אסיפה וקיבץ הניצוצות וזהו בכתף ישאו לייחד הכתפיים לבחי' אחד, וזהו ענין שיהי' קדוש שורה בתוך מיעיו ע"י הבירור שלמטה מהפרסא יומשך בחי' קדוש וקדש, וע' בזהר ויקהל ר"ד דשבת הוא בחי' הנקודה שבתוך העיגול, ע"פ אהרן עבודת הגרשוני, ונסיע' וחני' במדבר וענין איתמר.