לבאר הדברים ע"פ חוברות כו'
קדלבאר הדברים ע"פ חוברות כו'
ביאור על התורה הנ"ל
לבאר הדברים ע"פ חוברות כו' בכנפיהן כו', הנה ביאור ענין לכו לחמו בלחמי דתורה שבע"פ נק' לחמו לשון רבים ותורה שבכתב נק' לחמי לשון יחיד, היינו כדפי' באגה"ק ע"פ והמשכילים יזהירו כמ"ש ברע"מ ואילנא דטו"ר דאיהו איסור והיתר שהמל' מתלבשת בק"נ לברר נק' עה"ד טו"ר כו' ועמ"ש גם על הזהר בראשית דכ"ז ע"ב משנה אתתא דההוא נער כו' ע"ש, והנה כמו"כ נק' תורה שבעל פה לחמו לשון רבים משום שמתלבשת בק"נ לברר קהניצוצים מבחי' רה"ר טורי דפרודא וזהו ובשדה דא ברייתא וזהו ורב להושיע כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל, פי' כי א"י היא מל' דאצילות אבל בבל וחו"ל היא מל' דיצירה ששם עה"ד טו"ר רה"ר טורי דפרודא אלא שנתלבשו שם תורה שבעל פה להיות ורב להושיע לברר הניצוצים ולהעלותן ולכן אמר שם בזהר ובג"ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא כו' והוא התלבשות חכמה עילאה בתורה שבע"פ ולפי שהתורה שבע"פ מתלבשת בבחי' רה"ר לכך ברכה שני' דיוצר האדם חותם בברוך שצ"ל בחי' חותם שלא להיות בבחי' יש שא"כ לא יברר כלום, וזהו ענין לכו לחמו בלחמי לכו דוקא להתפשט מלבושי הגוף ונפש הבהמית וכמ"ש בפ' בהר ע"פ כי תבואו אל הארץ פי' מאמר רז"ל בא לכאן ותלמודו בידו שצריך להיות בחי' בא לכאן היינו לעורר את האה' בתפלה ומס"נ בביטול אליו ית' ואז ותלמודו בידו שצריך להיות הרבה עבודות עד שיהי' הלימוד בחי' לחמו שהרי א' ובשדה דא ברייתא, וכמו בעבודת השדה יש ד' עבודות זריעה טחינה לישה ואפי' כך יש בחי' אלו בעבודת השדה דא ברייתא וזהו לכו דוקא ואזי כי תבואו אל הארץ להיות בא לכאן ותלמודו בידו וזהו לכו לחמו ועי"ז אח"כ בלחמי לשון יחיד היינו עליה אחרת למהוי אחד באחד והוא כענין יחוד מ"ן ומ"ד כי ההלכות נק' עלמות אין מספר עלמות לשון בתולות ואיש לא ידעה שלא נמשך בהם עדיין בחי' המשכת מ"ד מחכמה עילאה והמשכות מ"ד זהו בלחמי כי לחם גימ' מזלא והוא ענין הכל תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל כו' ונק' לחמי ביו"ד בחי' חכמה עילאה שמחבר וממשיך התלבשות א"ס ב"ה באצילות כמו הלחם שמחבר הנשמה עם הגוף והוא יחו"ע ולהיות גילוי זה ביחו"ת זהו לחמו בלחמי, וזהו ענין כדכד שמשותיך כ"ד ספרי' דתושב"כ וכ"ד דתורה שבעל פה הם כלים לשמשותיך בחי' שמש ומגן הוי' ואלקים פי' שמש ומגן הם יחודא עילאה ויחו"ת והם נמשכים בב' בחי' כד היינו כ"ד אותיות דשמע ישראל ובשכמל"ו כמ"ש בלק"ת בישעי' וע"ש כד הוא שליש מע"ב והוא הנזכר בפע"ח הכתר חציו כו' וחציו אל הנוק' מפני שכ"ד שליש ע"ב הוא כלי לבחי' הכתר ויש ב' בחי' כד היינו כתר דז"א זהו בחי' תושב"כ כ"ד ספרי' דאורייתא שהיא המשכה מלמעלה למטה ע"י האותיות שהם המשכות, וזהו לשון מקרא כל הקורא בתורה כאילו קורא בשמותיו של הקדב"ה שקורא וממשיך כו' ובחי' כתר דנוק' זהו כ"ד הב' בחי' תורה שבעל פה שהיא מלמטה למעלה שעיקר תושבע"פ להשיג בחי' עיון והעלאה ממטה למעלה אלא כשהוא בחי' מגן שמתלבש בהסתר והעלם בענינים גשמי', ויחוד וחיבור תורה שבכ' ותושבע"פ זהו כדכד ב"פ כדין וכדין כו' (וזהו לשמש שם אוהל בהם כו' והוא כחתן יוצא מחופתו כו', המשכה זו מבחי' שמש ובחי' מגן הוא ע"י חופתו סוכ"ע כתר תורה ב"פ כ"ד בחי' חופה ממטה למעלה ומלמעלה למטה כמ"ש בפי' כי על כל כבוד חופה פי' מלמטה למעלה בחי' בכל מאדך ועי"ז מלמעלה למטה יוצא מחופתו כו'), וזהו עיקר הלימוד הנק' לשמה להעלותה פי' לשמה לשם התורה עצמה להעלותה ולקשר בחי' תושבע"פ בתושב"כ וגם לקשר אורייתא בקודב"ה שזהו פי' יוצא מחופתו דוקא הקדב"ה יושב ועוסק בתורה כמ"ש קול דודי כו' מדלג כו' מלמעלה מסדר השתלשלות, וע"י יחוד זה יתעלו ג"כ כל הנשמות ויהי' שפע וברכה בכל העולמות, וכדי להמשיך בחי' התקשרות ויחוד זה צריך להיות מלמטה ג"כ כולנו כאחד כמ"ש קובמ"א ע"פ וקבל היהודים ועל פסוק ויקהל משה, וענין קדושת הרגל מחברם ע"ד שאומרים ברגלים והשיאנו ונשואין היינו ע"י חופה גילוי בחי' סוכ"ע סתימו דכל סתימין מחבר חתן חכמה עילאה וכלה תורה שבע"פ כי המקיף למעלה משניהם וע"ד עושה שלום במרומיו כו' מים ואש כו' מצד הביטול וכך בחי' זו מחבר כל הנשמות להיות כולם חברים ולכך נק' רגלים שמחבר הרגל והראש יחד כי לגבי המקיף כולם שוים וצ"ל כל אדם בחי' רגל ונפשי כעפר לכל תהי' ואז כולם חברים משא"כ כשהוא בחי' יש כו', והנה בהתחברות כללות נש"י להיות כולנו כאחד נמשך ומאיר בהם הארה עצומה מבחי' הכולל כל ההשתלשלות שנק' אור כללי ונק' כל ישראל ששם מושרשים מקור נשמות ישראל כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם כו' למעלה מהשתלשלות הפרטי' ועי"ז ממשיכים מבחי' אור א"ס ב"ה ממש וכמ"ש כה' אלקינו בכל קראינו אליו וארז"ל כאן לציבור פי' כי אליו ולא למדותיו שגילוי זה בעשי"ת שובה ישראל כו' אמרו אליו כל תשא עון שהוא ית' נק' כל שכולל הכל ובציבור ע"י התכללות בחי' בכל קראינו ממשיכים תמיד מבחי' זו אליו ולא למדותיו, לכן ע"י התחברות הנ"ל כל ישראל חברים ברגל כולנו כאחד אזי ברכנו באור פניך מבחי' פנימיותו ית', וזהו שנאמר לחם תנופה שמניפים ומגביהים שתי הלחם שהם תושב"כ ותושבע"פ, ופי' תנופה והגבהה זו היינו כי משה רבינו ע"ה זכה לתורה אורייתא מחכמה נפקת ועכ"ז כתי' בי' ופני לא יראו כי חכמה נק' בחי' עשיה לגבי א"ס ב"ה וזהו וחכם באחור ישבחנה שהוא רק בחי' אחוריים וזהו וראית את אחורי וזהו יערוף כמטר כו' והיינו שמקבל בחי' מזלא טיפין טיפין כו' אבל שיהי' גילוי באור פניך כי רציתם בחי' רצון העליון שלמעלה מהחכמה זהו גילוי פנימי' והוא בחי' הכולל הכל, וזהו ענין יוצא מחופתו כו' וגילוי זה הוא ע"י שמלמטה יש בחי' התחברות והתכללות וזהו ענין חוברות כו' בכנפיהן חוברות דוקא (ועמ"ש בד"ה מים רבים גבי רבקה לשון רבקות כו' ועי"ז ותרד העינה ותמלא כדה כו' ע"ש), וענין מ"ש אשה אל אחותה יובן עפ"י מ"ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, דהנה בחי' ק"ש נק' ישיבה והוא העיקר בתפלה להיות מס"נ באחד ושתיים שלפניה אינן אלא הכנה וכן ש"ע שאח"כ ותדע שתורתן אומנתן מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה כי העיקר הוא בחי' מס"נ וביטול היש להיות כי עצמותו ית' מרומם ונעלה מעלה מעלה מכל ההשתלשלות דעולמות וכמ"ש בורא קדושי' ישתבח שכל בחי' קדושי' שהם בחי' חכמה ויש כמה בחי' חכמה כו' וזהו יהללוך סלה וכל זה רק מבחי' ישתבח שמך ונק' אור בלשון הזהר וזיו בגמרא שאינן ממהות עצם המאור כלל והם ג"כ בחי' בריאה יש מאין לגבי א"ס כנודע ענין אדם דבריאה כו', והנה בכל יום צריך להיות נמשך אור חדש מן המאציל ונמשך בכתר וחכמה כמ"ש בפע"ח שאין יום זה כיום אתמול וממשיכי' אור חדש ע"י התפילה והיינו ע"י מס"נ דוקא וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים דוקא היינו ע"י ביטול היש נמשך בחי' צחוק ותענוג למעל' ונמשך תענוג העליון להתלבש בכתר וחכמה כו' נמצא הצחוק ותענוג העליון נמשך דוקא ע"י ביטול היש ומס"נ, דהיינו דוקא ע"י ביטול היש הגשמי וכמ"ש ב' הה"מ נ"ע המשל מלב מלכים אין חקר שטרוד בענינים הגדולים וכשרוצים להמשיכו שיפנה לבקשת ההדיוט הוא ע"י שמביאין לבנו הקטן ומשתעשע בו או שמביאים דבר חידוש קזכמו צפור המדברת כי כלום חסר מבית המלך ואין כל דבר חשוב נגדו למאומה רק שמצד החידוש יתפעל שהצפור מדבר כו' (וכן תנועות בנו הקטן הגם שהגדול יש לו חכמה יותר כו' אלא שאין זה חידוש שהרי הוא גדול משא"כ בקטן כו'), כמ"כ כתי' ממושבותיכם תביאו מושבותיכם היינו בי"ע שנק' עלמא דנוק' שמקבלים מבחי' המל' והם נעשים בחי' יש ודבר נפרד הם דוקא נעשים בחי' מ"ן ועי"ז יעורר מ"ד מבחי' אצי' שהיא אלקות דאיהו וחיוהי חד (וג"כ מעצמות א"ס ב"ה והיינו מצד החידוש שהיש הגשמי יתבטל כו' ולכן עיקר בחי' ק"ש שהוא בחי' ממושבותיכם כו' עי"ז נמשך אור חדש בכתר וחכמה כו', כי הנה לגבי א"ס ב"ה אפי' אצילות נק' עשיה וגם א"ק נק' אדם דבריאה בורא קדושי' א"כ אין כל דבר חשוב נגדו למאומה ושוה אצלו בי"ע ממש עם אצי' וא"ק שהרי גם א"ק נקרא בריאה יש מאין, רק איזו דבר חדש והיינו העלאת מ"ן מבי"ע ממש שהם יש ממש ושיהי' ביטול היש זהו העלאת מ"ן וזה ענין מנחה דבר חידוש) ולכן עי"ז תביאו לחם תנופה להמשיך האור חדש בתורה וזהו ענין שתי הלחם ע"ג שתי הכבשים מעלה ומוריד כל העלאה והמשכה, וז"ש חוברות אשה כו' באשה קראו מושב שהיא בחי' מרכבה דבי"ע שבחי' זו דוקא הוא העלאת מ"ן כנ"ל (וז"ש אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שהוא שהעלאת מ"ן וחימום הנקבה גורם להזריע זרע הזכר), וזהו והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו שבחי' צחוק ותענוג הנ"ל נמשך ע"י בחי' רבקה מלשון רבקה של שלש שלש בקר והיא בחי' המרכבה ורבקה וחבור הוא ענין חוברות כו', ועמ"ש במ"א בענין לחם משנה דשבת ומשם יובן עוד בענין שתי הלחם כו' וגם בענין חוברות כו' ע"ש, ועמ"ש במ"א ע"פ שנייך כעדר הרחלים כו' שמבחי' ג' עדרים דיעקב נעשה עדר א' כשעלו מן הרחצה כו' וזהו מתאימות כו' וכמא' כולם כא' עונים כו' וזהו ג"כ ענין חוברות כו'.