וידבר ה' אל משה כו' שאו את ראש

דוידבר ה' אל משה כו' שאו את ראש

וידבר ה' אל משה כו' שאו את ראש בנ"י לגלגלתם כו'. ולהבין ענין נשיאת ראש לגולגלותם הנה אמרו רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וצ"ל פי' וענין כובד ראש אשר הוא הקדמה לתפלה. ומתחלה י"ל מה שלפעמים משמע שתפילה היא יותר נעלה מתורה וכמארז"ל הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו (דמשמע לכאורה שאעפ"י שעי"ז לא ילמוד אפי' פ"א שחרית כו') ופעם אמרו ות"ת כנגד כולם (דהפי' הוא אפי' מענין תפלה הנשנה מקודם בברייתא). ולהבין כ"ז צ"ל מתחלה מארז"ל כל הנותן שלום לחבירו קודם שהתפלל כאלו עשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב א"ת במה אלא במה, היינו שקודם התפלה הנשמה הוא רק באפו. והענין הוא (דהנה אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא בראת יצרת נפחת פי' נפחת) כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים היינו שקודם התפילה אינה אלא בבחי' כמו שהי' בשעת נתינה וע"י התפלה היא מתפשטת בכל הגוף. וביאור הענין הנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא בראת כו', ולכאורה הי' צריך לומר מתחלה בראת קודם טהורה, אך הענין דקאי על מעלות הומדריגות הנשמה דהנה טהורה היא הוא בחי' שורש הנשמה שעלה במחשבה שהיא מיוחדת באוא"ס כו' ואח"כ כשצריכה לירד ולהתלבש בגוף הוא בבחי' בראת בריאה מאין ליש ואח"כ מדריגות יצרת ונפחת (נמצא הנשמה כמו שהיא למעלה יש לה ד' מדרגות) והוא ענין נר"נ ובחי' נשמה לנשמה הנז' בספרים ובלשון הקבלה נק' בחי' זו הד' בשם חי' יחידה והוא בחי' מדרגות טהורה שזהו"ע המקיפים של הנשמה כמ"ש בצלמינו כו', וע"כ יש בגוף ג' כלים מוח לב וכבד שבהם שורה חלקי הנשמה דהיינו נשמה שורה במוח כמ"ש נשמת שדי תבינם ורוח בלב כי בלב יש ב' חללים חלל השמאלי מלא דם ובחלל הימני רוח החיים ונפש שורה בכבד (כי הדם הוא הנפש), ולעצמות הנשמה אשר נק' נשמה לנשמה אין לה כלי פרטי בגוף כ"א מלובשת בשכל והשגה שבמוח, כי מ"ש ונשמת שדי תבינם אין הפי' שההבנה והשגה באלקות הוא עצמות הנפש, כי עצמי' הנפש הוא ענין ובחי' מס"נ שהוא למעלה מן הטעם ודעת, כי אין לזה טעם, שהטעם לא נא' רק על בחי' אהבה כמ"ש לאהבה את הוי' כי הוא חייך אבל בחי' נשמה לנשמה שהוא בחי' מס"נ הוא למעלה מן הטעם, רק השכל הוא בחי' כלי לעצם הנשמה דהיינו שע"י השכל והשגה באלקות מביא וממשיך התגלות עצמו' הנשמה בגוף שהוא בחי' מס"נ כו', וזהו מה שאנו אומרים ותן בלבנו בינה שפי' להבין דבר מתוך דבר, תוך דבר נק' ממכ"ע ודבר הוא סוכ"ע, וקודם התגלותה ע"י השגה דבינה עדיין הוא בהעלם בשכל, וזהו שקודם התפלה עדיין הנשמה באפו וע"י התפלה היא מתפשטת בגלוי בכל כלי הגוף. וביאור הענין הוא שהכלל בסט' דקדושה בכל סדר ההשתלשלות שכל השפעה שבאה מלמעלה למטה אינו באה כל עצמו למטה כמו שהוא למעלה כ"א עיקרה ושרשה נשאר למעלה בעולם עליון ולמטה אינו מאיר כ"א רק ההארה מזה, וכמו"כ כל הד' מדריגות של הנשמה אינו מאיר בגוף רק ההארה בעלמא מכל מדריגות הנשמה כמו שהיא למעלה, ולזה צריך ענין התפילה לחבר ולקשר מקור ושרש הראשון של הנשמה לחלק ההארת הנשמה המאיר בגוף (שתשוב הנפש בבחי' ביטול במס"נ למקורה ושרשה העליון), כי ענין התפלה הוא בחי' תשו"ע שזהו עד יעבור עמך הוי' (למעלה מעלה מבחי' הוי' שהוא בחי' צמצום והתפשטות כו'), וזהו מ"ש והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דקאי על התפלה (כדאי' בזהר סולם דא צלותא דהיינו שתחלתה במדריגות התחתונות ומגיע עד מקור ושרש הנשמה, כי ענין סולם איתא במדרש שהי' בו ד' שליבין שהו"ע ד' תיקוני שכינתא שבתפלה שהתפלה נחלקה לד' חלקים מתחלת התפלה עד ב"ש ומב"ש עד ברכת יוצר, וברכת יוצר וק"ש ושמו"ע, כנגד הד' מדריגות שיש בנשמה, וז"ש והנה רוח גדולה באה כו' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש) כו', עד וקול דממה דקה דקאי על שמו"ע כי ע"י ד' מדריגות שבתפלה הוא מחבר ומקשר ההארת הנשמה שבגוף למקורה ושרשה העליון שיש בה ד' מדריגות הנ"ל. והנה למעלה נאמר ג"כ ואני תפלה, אני הוא בחי' מל' שהוא חיות האלקי' המתלבש בעולמות להחיותם כמ"ש מלכותך מל' כל עולמים והוא רק ההארה מא"ס שאין עצמות אוא"ס מתלבש בעולמות להחיותם, כי עצמות אא"ס הוא קדוש ומובדל מעולמות, וע"כ נאמר ואני תפלה שפי' תפלה הו"ע התחברות מלשון הטופל כ"ח וכמ"ש נפתולי נפתלתי כו' דהיינו שיתחבר ויתקשר עצמות אא"ס קדוש וומובדל שיאיר ויתגלה בבחי' מל' שהוא הארת החיות המתלבש בעולמות (והחיבור וההתקשרות הוא על ידי תפילה שלנו כמשי"ת). וזהו משארז"ל תפלה כנגד תמידין, כי תמידין הו"ע קרבנות שנאמר בהן ריח ניחוח כו' והוא ענין א' עם קטרת שהוא ג"כ בחי' ריח כמ"ש ישימו קטורה באפיך כו' שהוא בחי' ריח, רק שהקטורת הוא פנימי' (ולכך הקטירו אותן על מזבח הפנימי) וקרבנות הוא חיצוני' (שהקריבו הקרבנות ע"ג המזבח החיצון (והו"ע פנימי' הלב וחיצוני' הלב), וביאור ענין ריח הנה קרבן בגי' ארך אפים והוא כענין מ"ש למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך שלפעמים נאמר עלה עשן באפו (שנמשך בחי' גבורות קשות מבחי' הנק' למעלה אף), אבל ע"י קרבנות ממשיך (מבחי' אף) המשכת עונג עליון בחי' גילוי אא"ס. וזהו ארך אפים דהיינו המשכה מבחי' הנק' אף, וזהו שקרבן בגי' ארך אפיים, כי ע"י הקרבן נעשה תחלה בחי' ריח דהיינו העלאה לבחי' הנק' אף ואח"כ ניחוח להוי' דהיינו המשכה בשם הוי' (שהוא תוס' גילוי אא"ס בשם הוי' שהוא כללות ע"ס דאצי' ועי"ז ממילא יאיר ויתגלה גילוי עצמות אוא"ס בבחי' מל' שהוא חיות אלקו' המתלבש בעולמות להחיותם הנק' ג"כ נפש כל חי), וזהו למען שמי אאריך אפי שכדי שיומשך תוס' גילוי אוא"ס קדוש ומובדל בבחי' מל' הנק' שמי, אאריך אפי שצריך להיות המשכה מבחי' הנק' אף (שהוא מל' דחכמה כי א"א להיות התחברות והתקשרות אוא"ס קדוש ומובדל בבחי' מל' נפש כל חי בין בדרך העלאה בין בדרך המשכה כ"א ע"י חכמה ראשית וכללות שם הוי', כי התלבשות עצמות אא"ס הוא בחכמה דוקא, ע"כ צריך תחלה העלאה לבחי' אף, והעלאה זו נק' ריח דהיינו שמגיע לאוא"ס המלובש בח"ע ע"ד הריח שמשיב את הנפש, ועי"ז יהי' אח"כ המשכת עצמות אוא"ס בכל שם הוי' כנ"ל עד בחי' מל'), וזהו תהילתי אחטם לך שע"י התהלה נמשך מבחי' חוטם (ע' בד"ה תהלה לדוד), וזהו כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב (נמצא שקרבן הו"ע העלאת הריח לבחי' הנק' חוטם למעלה ועי"ז נעשה ניחוח להוי' דהיינו המשכת עצמות אוא"ס קדוש ומובדל עד בחי' מל' הנק' נפש כל חי כו') ותפלה כנגד תמידין תקנו, דהיינו שע"י התפלה שהוא העלאת והקרבת נה"ב נעשה ג"כ בחי' ריח דהיינו העלאה לבחי' הנק' חוטם למעלה, ועי"ז יתחבר ויתקשר ג"כ אוא"ס קדוש ומובדל בבחי' מל' כדאי' בזהר לבעל החוטם אני מתחנן לבעל החוטם אני מתפלל.

קיצור. ד' מדריגות הנשמה כמו שהן למעלה נר"ן חי' יחידה ובגוף ג' כלים מוח לב כבד שורה נר"ן ובשכל שבמוח מתלבש חי' יחידה, וכ"ז רק ההארה ממקור הנשמה, וע"י ד' חלקי התפלה בחי' סולם תשו"ע מחבר ומקשר מקור ושרש הנשמה בחי' טהורה להארת הנשמה המאירה בגוף, וכן למעלה בחי' מל' הנק' נפש כל חי בחי' אני הוא רק ההארה מעצמות אא"ס, וע"י הקרבנות והקרבת והעלאת נה"ב מקשר ומחבר עצמות אוא"ס קדוש ומובדל בבחי' מל' באמצעות בחי' חוטם ריח ניחוח.

ועיקר ההתחברות הוא בק"ש שמע ישראל, כי בשמע יש ב' פי' הא' לשון הבנה והשגה והב' לשון אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול דהיינו זלהתבונן בתיבת שמע שם ע' (שהוא בחי' ע' רבתי כמבואר במ"א), דהיינו שמקור החיות של כל העולמות הוא רק שם והארה מאא"ס, וע"י התבוננות זה מאסף ומקבץ כל כחות פרטי הנפש וכל הרצונות שלא יהי' לו רק רצון א' לאביו שבשמים, וזהו"ע מס"נ שבק"ש שפירושו מסירת הרצון, ומחמת זה נקראו ישראל שר אל לשון כי שרית עם אלקים דהיינו ששולט ומושל (ע"י רצונו שבנפשו האלקי' שהוא בחי' עצם הנפש) על כחות נפש הבהמית להעלותם לבחי' מס"נ, וזהו הוי' אלקינו ע"ד אלקי אברהם (והגם שאינו דומה ממש כי האבות הן המרכבה והוא רק בחי' אתכפייא), והענין ע"ד שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא א' כך אין בלבינו אלא א', ולכאורה אם הוא דבר א' ממש מהו כשם וכך בכף הדמיון, אך הענין הוא כי האבות הי' בחי' מרכבה ליחו"ע (דהיינו שכל כחות נפשם אפי' מנפש החיונית נתהפכו ונעשו כלים רק לאלקות) והשבטים היו בחי' מרכבה רק לבחי' יחו"ת, ובנפש הוא בחי' אתכפייא (דהיינו שרצון של נה"א מושל ושולט על כחות נפש החיונית הבהמי' ועי"ז הוא ג"כ אין בלבינו אלא א' ע"י כפיית הרצון על כחות נפשם), וזהו הוי' אלקינו, ע"י כי שרית עם אלקים נעשה ג"כ הוי' אלקינו ע"ד אלקי אברהם, ואח"כ הוי' אחד דהיינו שאלף יאיר ויתגלה בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם עד שיהי' בטלים ממש בבחי' אלף (דהיינו שנעשה התחברות עצמות אוא"ס קדוש ומובדל בחי' אלף פלא בז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם), עוד יש פי' בתיבת ישראל דהיינו לי ראש, כי בנים אתם להוי' אלקיכם עד"מ ברא כרעא דאבוה כמו הרגל שהיא בטילה בתכלית להרצון שבראש ועכ"ז היא עיקר מעמד ומצב של הראש עד שמוליכו למקום רצונו, ועד"ז בנש"י כשהם בתכלית הביטול עד שנק' כרעא דאבוהי הם ממשיכים בחי' ראש למעלה (ופי' ראש יבואר לקמן בענין תפילין).

קיצור. עיקר המכוון של התפלה הוא ק"ש, ב"פ בשמע שע"י ההתבוננות נעשה אסיפה וקיבוץ כל כחות נפש הבהמית ונעשה רק רצון א' שהוא בחי' מס"נ בחי' התגלות מקור ושרש נפשו בגוף ישראל כי שרית שליטה וממשלה הוי' אלקינו, ע"ד אלקי אברהם כשם שאין בלבך אלא א' כך אין בלבנו אלא אחד שע"י אתכפייא נעשה ג"כ בחי' הוי' אלקינו (מכיון שבשעת ק"ש אין לו רצון אחר רק להוי' לבדו), ואח"כ הוי' אחד התקשרות אוא"ס בעולמות, ועוד פי' ישראל לי ראש שע"י הביטול ע"ד ברא כרעא דאבוהי ממשיכים בחי' ראש למעלה.

וכ"ז ענין התפלה והתורה נק' לחם, כי תפלה הוא בחינת ריח שהוא רק שהנשמה נהנה ולא הגוף אבל לחם הוא חיות להגוף, ופי' דהיינו התחברות הנשמה בהגוף שיומשך חיותה ואורה בגוף, ועד"ז הו"ע התורה הוא ממשיך בחי' אלקות בהגוף ממש, ולמעלה כתיב לכו לחמו בלחמי דהיינו שהוא בחי' לחם למעלה כמ"ש רעייתי פרנסתי שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, דהיינו שע"י התורה ומצות ממשיכים גילוי אוא"ס בבחי' מוחין ומדות, כי אא"ס לאו מכל אלין מדות איהו כלל ע"כ צריך להמשיכו על ידי התומ"צ, כי רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברי' דמלכא ולמעלה הוא בחי' כלים חדאצי' המאיר בהם גלוי אוא"ס, אעפ"י שע"י התפלה מחברים וממשיכים גילוי אוא"ס בשם הוי' כנ"ל אבל זהו רק בדרך כלל אבל העיקר הוא להמשיך אא"ס בכלים דאצילות (דהיינו בחיצוניות הכלים שעי"ז נעשה כלים מכלים שונים לגילוי אא"ס ב"ה עד שיומשך למטה), אך כיצד יגיע לבחי' תורה ותפלה אחר שהנשמה מלובשת בגוף ונה"ב, ע"כ אמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, וענין הכובד ראש הוא בנפש וגם למעלה יש בחי' כובד ראש. והענין דהנה ארז"ל בזמן שאדם כו' שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, פי' ראשי וזרועי הוא מקום הנחת תפילין של ראש ושל יד, הנה אמרו רז"ל הקב"ה מניח תפילין כמ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו הוא תפילין של יד, ואמרו תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ כו' וכולהו כתוב באדרעאי, ופי' הקב"ה מניח תפילין דהיינו התלבשות גילוי אא"ס עם מוחין ומדות דהיינו תוס' גילוי אור א"ס בע"ס שלא בדרך ההשתלשלות, והוא ע"ד מ"ש ועתה יגדל נא כח אד', יו"ד רבתי, ובפסוק צור ילדך תשי נא' יו"ד זעירא והוא ענין אתוון רברבין ואתוון זעירין כי יו"ד הוא בחי' ע"ס והיו"ד הוא בחי' חכמה הכוללת כל הע"ס, וזהו פי' של מארז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה ש"מ דהיינו שממשיכים תוס' גילוי אוא"ס בכלים דאצי' שלא בדרך השתלשלות, וזהו פי' הקב"ה מניח תפילין, והוא ע"י הנחת תפילין שלמטה דהיינו שע"י שמשעבד הלב והמוח להיות כלים לאלקות ע"י הנחת תפילין עי"ז נעשה כלים דאצי' מוכנים שיתגלה ויומשך בהן גילוי העצמות אא"ס שלא בדרך ההשתלשלות, ובזמן שישראל אינם עושין ח"ו רש"מ מתישי' כו' כמ"ש צור ילדך תשי כו' דהיינו אעפ"י שיש ע"ס באצי' ואא"ס המאיר בהם אבל הוא בצמצום רק לפי"ע להיות מקור לחיות העולמות (וממילא נעשה עי"ז ירידת המדריגות עד שנעשה פירוד והסתר גמור למטה), וזהו פי' קלני מראשי קלני מזרועי דהיינו שאינו מאיר בבחי' ראש ומוחין למעלה תוספת גילוי אא"ס רק בצמצום (וזהו פי' שכינה אומרת, שכינה הוא פי' התגלות אלקות בעולמות, שכינה אומרת קלני מראשי דהיינו שאינו מאיר בה בחי' ראש שיוכל להיות ממנה גילוי בעולמות) וע"ד שאומרים בל"א איך קען ניט משפיע זיין, וזהו פי' כובד ראש למעלה, והוא נעשה ע"י עוונותי עברו ראשי דהיינו ע"ד מארז"ל עוונותיכם מבדילים (פי' עוונותיכם מבדילין דהיינו שבהנשמה הוא מבדיל במקור ושרש הנשמה ולמעלה הוא מבדיל בין עצמות אוא"ס קדוש ומובדל שלא יאיר בתוס' גילוי בבחי' ראש עד שיאיר למטה בעולמות) כמשא כבד יכבדו ממני, והוא ע"ד מ"ש בזהר ובמדרש ע"פ הכבדתי את לבו כבד לב פרעה שהלב נעשה כבד כי חצר הכבד מפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון דהיינו מן הכבד ללב, ולמעלה הוא מ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, מים מצמיחים כל מיני תענוג, מים עליונים הוא בחי' תענוג מהשגת אוא"ס בגעה"ת ובגעה"ע עד רום המעלות, ומים תחתונים הוא בחי' תענוגים גשמיים, ופי' כבד לב שהלב נעשה כבד שנעשה מעורב טו"ר, וזהו כמשא כבד יכבדו ממני שנעשה למעלה ג"כ בחי' כבד, וזהו פי' כובד ראש למעלה ובנפש, וע"ז אמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש דהיינו ההכנעה ושפלות מרירות על הריחוק ויתעורר ברחמים ע"ז הוא בחי' נשר ברחמיך הרבים רחם עלינו והוא בחי' תשובה תתאה טהקודמת לתשובה עילאה, ועי"ז אח"כ נעשה כובע ישועה בראשו כובע הוא בחי' מקיף העליון (שממנו נמשך מקור כל המשכות), ישועות הוא ע"ד וישע ה' אל הבל שע"ה נהורין עילאין (דהיינו שהוא התחברות והתקשרות אוא"ס ע"י התפלה כמו בקרבנות). וזהו שאו את ראש בנ"י לגולגלותם, גולגלותם הוא בחי' גלגלתא דחפיא על מוחא ע"ד וכובע ישועה, והו"ע דאיתא בזהר דאית רצון ואית רצון, רצון עפ"י טעם ודעת ורצון שלמעלה מטעם ודעת הנק' גלגלתא.