אלה מסעי

נאאלה מסעי

פ' מסעי

אלה מסעי^* בנ"י.

ענין ויכתוב משה את מוצאיהם מה צ"ל ויכתוב משה הלא כל התורה משה כותב כמארז"ל פ"ב דב"ב הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב ומהו ענין מוצאיהם למסעיהם ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם גם ענין מ"ב מסעות ביצי"מ (בד"ה לכן אמור לבנ"י) אך הנה בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע בכל יום בבקר ובערב כאלו הוא עת יצ"מ (ע"כ) א"כ יש ג"כ הארת מ"ב מסעות בכל יום והוא ענין מ"ב תיבין בפ' שמע מן ואהבת עד ובשעריך והענין כי מצרים הוא מצר ים, ים הוא הפך אתוון מבחי' מי והנה בחי' מי הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (הג"ה מי אלה הוא שם אלקים כמ"ש בזח"א דף ב' ועמ"ש מזה בד"ה והיה מספר בנ"י ובהביאור בפי' הפסוק פלג אלקים מלא מים עכ"ה) ברא אלה יש מאין וצ"ל למה נק' מאין והלא ממך הכל (ה' בת"א פ' בשלח ד"ה וירא ישראל מבואר התירוץ לפי שבריאת העולם ע"י ש' הוי' יו"ד צמצום ובלק"ת פ' ראה ד"ה אחרי פ"א פי' שהוא נברא מבחי' שהוא כאין ואפס לגבי עצמותו ית' שהוא רק אור וזיו כו', ובמ"א נת' פי' מאין ר"ל שהיא דבר חדש מה שלא היה בכח המקור המוצאו ולא ע"ד השתלשלות עילה ועלול וכן פי' בלק"ת ד"ה ואתחנן פ"ב וכ"מ באגה"ק סי' כ' גבי בלי שום סיבה אחרת ליש הזה וכאן פי' שני הפירושים ע').

קיצור ויכתוב משה, מסעיהם למוצאיהם מ"ב מסעות ממצרים מצר ים ים אותיות מי מי ברא אלה פי' יש מאין הלא ממך הכל.

כתיב גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו תלים מ"ח ב' וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו האותיות נק' אבנים וע"ז אמר בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים וכללות עולם הדבור נק' עיר אלקינו ומזה נמשך רבוי ההתחלקות בנבראים בדצח"מ מה רבו מעשיך ד', וכן בעולמות עליונים ולגדודיו אין מספר לכל צדיק ש"י עולמות, אלקים קדושים, ומ"מ המשכות האור והחיות בהדבור הוא מהחכמה עד"מ וזהו גדול הוי' בעיר אלקינו ועי"ז הוא מהולל מאד כי השבח והשיר הוא לפי ערך ההשגה ונק' עיר אלקינו כי ראשית הגלוי בנשמות אך הנה כתיב לך ה' הגדולה שהגדולה בטל במציאות וכלא חשיבי' שהיא רק הארה בעלמא, וזהו ע"ד פי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שהגדולה הנ"ל שהוא גדול בעיר אלקינו הוא הענוה והשפלה אצלו ית' כי ולגדולתו העצמית אין חקר, נבוכן ביאר בקצרה בת"א פ' ויצא בד"ה וישכם לבן כי גדולה הוא לשון נקבה היינו כי גדול הנ"ל זהו השפלה וכן אתה הוא ד' לבדך ואח"כ את עשית את השמים כתיב את בלא ה' שזהו לשון נקבה, וזהו שנק' הבריאה יש מאין היינו שהתהוות כל העולמות הוא מהארה בעלמא הנק' אין והיא בחי' מל' ונק' ג"כ כי עמך מק"ח ולא נאמר כי אתה אלא כי עמך מה שהוא טפל ובטל לך, ועוד פי' יש מאין כי הוא דבר חדש ולא כמו השתלשלות שגם מתחלה היה העלול כלול בהעילה כמו המדות בהשכל והדבור במחשב' ונק' יש מיש, אבל העולמות מא"ס ב"ה זהו התהוות דבר חדש לגמרי שלא הי' כלול תחלה בו ית' ונק' בלשון המחקרים הראשונים דבר מלא דבר.

קיצור. גדול ד' בעיר אלקינו, שתי אבנים בונות שני בתים, וכללות הדבור נק' עיר ומזה נמשך רבוי ההתחלקות בנבראים וזהו אימתי גדול כשהוא בעיר כי באמת לך ה' הגדולה שהגדולה בטל במציאו' במקום גדולתו כו' כי זהו השפלה וזהו שנק' הבריאה יש מאין שנמשכה מבחי' אין, ועוד פי' יש מאין דבר חדש ממש.

ב) וזהו פי' מי ברא אלה, מי הוא למעלה מהשגה כמו מי שאמר והיה העולם, אלה הוא ששה מדות עליונות ששה פעמים ששה גימט' אלה כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה פקודי המשכן והם נבראו מבחי' מי וענין שאו מרום עיניכם וראו ההתבוננות בבחי' ראייה ועי"ז ממשיכים התחברות בחי' מי שהוא סוכ"ע בבחי' אלה שהוא ממכ"ע אך מצרים מצר ים הוא להפך, אותיות ים ב' אותיות אחרונות דשם אלקים שמהם נמשך מ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים אדמת בני חם כו' המעלימים ומסתירי' ביותר, משא"כ ע"ב צירופים הראשונים דשם אלקים הם ע"ב סנהדרין העליונים כמ"ש במ"א בפ' תולדות ע"פ ויגדלו הנערים, ועוד יש בחי' נפש מצרים מצר מי בחי' מיצר הגרון המפסיק בין המוחין שהוא בחי' מי לבין המדות שנק' אלה שאעפ"י שמתבונן במוחו בכל הנ"ל אין נמשך התפעלות בלב, וכמ"ש מזה בתו"א פ' וארא בהביאור ע"פ לכן אמור, והנה כדי לבוא מבחי' מיצר מי לבחי' ארץ טובה ורחבה צ"ל מ"ב מסעו' ז' מדות הכלולים מוא"ו, וצ"ל מה שבספה"ע סופרים מ"ט ימים ז' פעמים ז' וכאן הוא ז' פעמים וא"ו, אך הענין יובן מההפרש שבין השרפים לאופנים שבשרפים נאמר שש כנפים לאחד, ובחיות נאמר וארבע כנפים ישעי' שראה המרכבה בשרפים נק' כבן כרך כו', בן כרך ע"ד עיר אלקינו אשר גדול הוי' בעיר אלקינו, אבל מפני שמשיגים שמקור ההתהוות העולמות הוא רק מהארה בעלמא ביו"ד נברא העוה"ב כנז"ל סעיף א' בפי' הראשון בענין יש מאין שמקור ההתהוות נמשך רק מהארה בעלמא, לכן כל חפצם ותשוקתם ליכלל בביטול בעצמות אור א"ס שהוא קדוש ומובדל והארה הנק' אין המהוה היש אין ערוך אליו, וזהו עומדים ממעל לו ר"ל מלמעלה מבחי' הוא"ו שהוא בחי' אלה ו' פעמים ו' בחי' ממכ"ע אלא תשוקתם לבחי' מי אבל החיות נגואופנים שהם בחי' בן כפר ששם אין מאיר בגילוי בחי' גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו לכן אומרים בכי"מ פי' בקשתם שיהי' גלוי כבוד הוי' והמשכות גילוי אלקות למטה.

קיצור. וזהו מי ברא אלה, מי הוא למעלה מהשגה ברא אלה ו"ק, חיבור סוכ"ע הנק' מי בבחי' ממכ"ע ו"ק הנק' אלה.

אך מצרים מצר ים הוא להפך מ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים המעלימים ומסתירים ועוד יש בחי' בנפש מיצר מי מיצר הגרון ויצ"מ מבחי' מיצר מי צ"ל ע"י מ"ב מסעות, ההפרש בין ספה"ע ז' פעמים ז' ובין מ"ב מסעות ז' פעמים ו' שרפים בעלי שש כנפים כי ישעי' בן כרך בחי' גדול ד' בעיר אלקינו, אבל מפני שמשיגים שמקור התהוות היש הוא רק מאין מן הארה בעלמא לכן חפצם ליבטל וליכלל בעצמות אור א"ס קדוש, אבל החיות ואופנים ע"ד בן כפר אומרים בכי"מ שיהי' הגלוי ע"ד גדול ה' בעיר אלקינו ולכן בשרפים שש כנפים ע"ד ש' מ"ב ז' פעמים ו' ואין חושבים מדה האחרונה שהיא מ' שהיא גלוי המדה והם אדרבה בבחי' ביטול והתכללות למעלה והמל' היא המשכה כמו מ' דאצי' נעשה כתר לבריאה כו' ולכן מרבע"ה היה כבד פה שלא יכול להיות נמשך בגלוי למטה אלא ע"ד ש' מ"ב רוח האדם הוא העולה, וזהו מ"ב מסעות עד ירדן יריחו בחי' ריח ואו"מ משא"כ ספה"ע שהוא המשכה צ"ל^* בחי' מל' שעורה שעור ה"א בחי' מל' ה"א תתאה שנמשך בשיעורים וגבולים לנשמות ומלאכים נק' בהמה וכל השפעה למטה הוא ע"י מל' דוקא ע"כ הספה"ע הוא מ"ט ימים ועד"ז ההפרש בין שרפים לבין החיות שהשרפים שהן מלמטלמ"ע ואומרים קדוש קדש ו' הם בעלי שש כנפים ואין חושבין מל' של המדות משא"כ החיות שעבודתם להמשיך מלמעלמ"ט באומרם ברוך וכו' ע"כ הם בעלי ד' כנפים כי ההמשכה למטה הוא ע"י ד' מחנות שכינה ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ומהם נמשך אח"כ לרבבות מדרגות ועבודתם להמשיך ברוך כו' שלא יהי' ומשם יפרד לגמרי כ"א יש וביטול.

קיצור. לכן בשרפים שש כנפים ואין חושבין מדה אחרונה שהיא גלוי מרבע"ה כבד פה וכן מ"ב מסעות משא"כ ספה"ע שהיא המשכה היא מ"ט ימים, והחיות שאומרים ברוך וממשיכים מלמעלמ"ט הם בעלי ד' כנפים כי ההמשכה למטה נמשך ע"י ד' מחנות שכינה וכן גם יחוד דזו"נ שהוא תוספות אור וגלוי נמשך אח"כ מהמל' ע"י ד' מחנות שכינה כמ"ש בסידור ד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני שע"ז הפסוק.

ג) ועתה יובן ג"כ ענין יצי"מ ומ"ב מסעות שבכל יום בק"ש כי הכוונה וההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש הוי' אלקינו הוא יחוד חו"ב הוא נדבחי' סוכ"ע כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לבבתני אחותי ספ"ב, הוי' אחד הוא יחוד זו"נ והוא בחי' ממכ"ע (ה' ר"ל כשבא ונמשך מבחי' סוכ"ע ע"ש בד"ה לבבתני ע') ושני בחי' אלו הם זהו בחי' מי ובחי' אלה וז"ש רש"י בחומש מה שעכשיו הוי' אלקינו יהי' לע"ל הוי' אחד, ע"י גילוי סוכ"ע בממכ"ע, חיבור מי עם אלה כמו יצי"מ בחי' מצר ים, להיות מי ברא אלה כנ"ל תחילת סעיף ב', אך א"א להגיע ולהמשיך הגלוי מסוכ"ע בממכ"ע כ"א ע"י דוגמת מ"ב מסעות והוא מ"ב תיבין מן ואהבת עד ובשעריך, ז' מדות כל א' כלול מששה, ויש ג"כ ז' מדות דקליפה ז' פרות הרעות, וכן יש מי אלה בקליפה כמ"ש בזהר ויחי דרכ"ז ע"ב בענין יעקב שאמר ליוסף על בניו מי אלה מפני שראה ירבעם^* שיצא מאפרים כמ"ש בפרדס ערך אלה (ה' ואפשר מי בקליפה הוא ע"ד המקיף שיש להם בחי' לבונה שבי"א סממני הקטורת ע') וצריך לאכפייא לסט"א ולהפכם לקדושה והיפוך מדת האהבה מה שנמשך אחר תאוות העולם ותענוגי' גשמיי' להפכה בביטול לאלקות הוא ע"י אהבה דקדושה לאהבה את הוי' אלקיך כי הוא חייך ובחרת בחיים חיים נצחיים ולא לימשך אחר תענוגי' גשמיים ההוים ונפסדים, וכמ"כ יראה רעה דקליפה פן יחסר לחמו וכה"ג להפכה ע"י יראת ד' אשר מכה"כ ממילא יתבטלו יראות רעות וכן מדת תפארת ע"י התבוננות לאסתכלא ביקרא דמלכא תפארת גדולתו ית' בביטול כל עולמות עליונים ותחתונים ממילא יתבטל ויפול תפארת דקליפה הוא הגסות והיש, וכן נצח בקדושה ע"ד מארז"ל במשנה פ"ג דאבות הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת דפי' מעשיו מרובין מחכמתו היינו ענין נצח ועי"ז חכמתו מתקיימת כי נצח הוא ג"כ לשון נצחית ע"ד מארז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק, וגם כתיב ש"א ט"ו כ"ט וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי לא אדם הרי הנצח מגיע בבחי' כי לא אדם הוא והיינו ע"י נצח להיות סו"מ ועשה טוב במעשה בקיום מ"ע ובשמירת ל"ת שהוא בחי' שוקין וירכין בחי' רגל בנפש ומבואר בת"א ר"פ בראשית ד"ה השמים כסאי גבי והארץ הדום רגלי שע"י המעשה נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה כו' ע"ש כי המעשה מגיע בבחי' כי לא אדם הוא בחי' כתר ומשם נמשך תוספות וריבוי האור בבחי' חכמה כו', וזהו ענין בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו כו' פי' בשתים יכסה פניו כמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים כי א"א לקבל ולהכיל כ"א ע"י לבוש התורה, וכמ"ש עוטה אור כשלמה שע"י לבוש התורה יוכל לקבל גלוי אור א"ס וכמ"ש במ"א על מארז"ל שאמר ר' יוסי לר' ישמעאל בנו אם אתה מבקש לראות פני השכינה עסוק בתורה בארץ כו' ארץ בחי' רצוא ואח"כ עסוק בתורה וענין בשתים יכסה פניו היינו תשב"כ ותשבע"פ, ובשתים יכסה רגליו הוא מעשה המצות שנק' רגליו, ובשתים יעופף הוא בחי' אהוי"ר כמאמר אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא והעפיפה לעלות בעליות באור א"ס ב"ה הוא ע"י הגדפין אהוי"ר, ובכללות הן ג' נהקוין דתורה ועבודה וגמ"ח, בחי' עבודה קרבנות ותפלה במקום תמידין הוא בחי' בשתים יעופף, ותורה הוא בחי' בשתים יכסה פניו וגמ"ח מעשה המצות הוא בחי' ובשתים יכסה רגליו ועי"ז ממשיכים ג' פעמים קדוש הוא המשכת וגלוי אור א"ס בג' קוין דתורה ועבודה וגמ"ח, וכן פי' המק"מ פ' האזינו דרצ"ז ע"א דג' פעמים הם המשכות בג' קוין חג"ת וכשהם עולים לבינה נקראו קדש עכ"ל עכ"פ המשכה בג' קוין חג"ת זהו תורה ועבודה וגמ"ח.

קיצור. ענין יצ"מ ומ"ב מסעות שבכל יום בק"ש, כי בפסוק ראשון הוי' אלקינו הוא סוכ"ע הוי' אחד זהו הארת סוכ"ע בממכ"ע, חיבור מי עם אלה, כמו ביצי"מ מבחי' מיצר ים, אך כדי להמשיך גלוי סוכ"ע בממכ"ע צ"ל מ"ב מסעות מ"ב תיבין ז' מדות כל א' כלול מששה ויש כמ"כ לעומת זה בסט"א מי אלה (מי לבונה) וצריך לאהפכא לון כמו ע"י האהבה לד' מתבטלים תאוות גשמיים וכן ע"י יראת ד' מתבטלים יראות רעות וכן ע"י תפארת לאסתכלא ביקרא דמלכא מתבטלים התפארות גסות הרוח וכן נצח בקדושה כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימות כי נצח ג"כ לשון נצחית ומעורר ג"כ בחי' וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי לא אדם הוא, וזהו ענין בשתים יכסה פניו לבוש דתורה בשתים יכסה תושב"כ ותושבע"פ, ובשתים יכסה רגליו מצות, ובשתים יעופף הוא אהוי"ר וזהו ג' קוין תורה ועבודה וגמ"ח ועי"ז ממשיכים ג"פ קדוש.

ד) וזהו שוקיו עמודי שש, שוקיו לשון תשוקה של השרפים וכן כנס"י שאומרים קדוש הוא עמודי שש הן ששה מדות עליונו' לך ה' הגדולה והגבורה כו' לכן הוא שש כנפים ובמדרש בשה"ש דף למ"ד ע"ד ע"פ שוקיו זה העולם ופי' שוקיו לשון תשוקה שנשתוקק הקב"ה לבראתו שכן הוא בפ' נשא פ' יו"ד מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותיה של תורה, והענין כי בפי' לך ה' הגדולה יש שני פירושים הא' שהגדולה בטל במציאות אצלו ית' כנ"ל סעיף א' הב' ע"ד מאמר המדרש בפי' לך ה' הגדולה שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם והוא בפ' במדבר פ' א' דף ר"ט ע"א והיינו כשאור א"ס מאיר במדותיו לאפוקי מבחי' וכד אנת תסתלק מינייהו לבחינת מהותו ועצמותו בחי' יחיד כמ"ש בתו"א ד"ה וארא אל אברהם דצ"ב ע"א^* ולעיל מיניה ולכן כל העבודה להמשיך אור א"ס ב"ה מבחי' יחיד במדותיו ואזי נק' הוי' אחד, וכמ"ש ג"כ בספר חרדים בתחלתו ע"ש, וזהו לך הוי' הגדולה והגבורה כפי' המדרש הנ"ל במדבר פ"א, וזהו שוקיו עמודי שש לשון תשוקה שנשתוקק הקב"ה שיאיר במדותיו להיות עי"ז דירה בתחתונים, ולפ"ז יתפרש אימתי גדול הוי' בעיר אלקינו אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו כפשוטו לאפוקי מבחי' דסליק לעילא לעילא, וכן פי' הזח"ג פ' ויקרא דף ה' כפשוטו, אך המשכה זו היינו ע"י ההעלאה נותחלה דוגמת השרפים כנ"ל סעיף ב', וזהו ג"כ עמודי שש לשון ביטול הששה מדות דוגמת ששה כנפים של השרפים כו'.

קיצור. שוקיו עמודי שש מלמטלמ"ע שש כנפים של השרפים ועי"ז נמשך כמ"כ מלמעלמ"ט כפי' המדרש.

והמסעות היו עד ירדן יריחו בחי' מקיף מאוא"ס ובמ"א פי' שהוא לשון ירידה והמשכה ממל' דא"ק בחוטמא בלק"ת ס"פ שלח ד"ה וישלח יהושע סעיף ב' לכן נק' המסעות ע"ש יצי"מ מצרים וגבולים עיין ת"א בפ' יתרו ד"ה ולתוספת ביאור מ"ש אשר הוצאתיך מאמ"צ, והמסעות היו ע"י משה ואהרן שוד"מ ושודמ"ט כמ"ש בלק"ת דצ"א סע"ד, וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, מוצאיהם מקור ושורש דשם מ"ב והוא עשה"ד ועשרה מאמרות וכ"ב אותיות הן שם מ"ב כי על כ"ב אותיות התורה נאמר נגילה ונשמחה בך ויש כ"ב אותיות בע"מ, בחי' מי ברא אלה ובעשה"ד אלה מועדי הוי', שלש פעמים בשנה כו' פני הוי' כו' התחברות מי באלה בחי' מי היינו מי יתן טהור מטמא כו', ויכתוב משה את מוצאיהם כו' שהמשיך ש' מ"ב ע"י כ"ב אותיות התורה למסעיהם שעי"ז יש כח להתעלות, ואהרן המשיך גם למסעיהם להיות עלי' ממטלמ"ע ע"י בחי' כ"ב אותיות דע"מ בחי' תפלה כו' מי אלה כעב תעופינה התחברות ממכ"ע בסוכ"ע.