וידבר משה אל ראשי המטות

כהוידבר משה אל ראשי המטות

וידבר ^* משה אל ראשי המטות לבנ"י, וארז"ל איש כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור ולאפוקי מתפיס בדבר האסור, וצ"ל בשרש איסור זה ג"כ איך ע"י שמוצא בשפתיו בלבד ככר זה עלי כקרבן יאסר עליו כאיסור גמור. אך הנה תחלה י"ל ענין זה בקרבנות עצמן איך ע"י הדבור באמרו ה"ז עולה נאסר בהנאה לאדם, ואיך ע"י קרבן בהמה יכופר חטא האדם, אך הנה כ"ז יובן בהקדים תחלה שורש ענין האדם, דהנה כתיב אחור וקדם צרתני תלים קל"ט, וארז"ל אחור למע"ב דאפילו יתוש קדמך במדרש פ' בראשית פרשה ח', וקדם למע"ב היינו כי כל דצ"ח לא נבראו רק בשביל האדם, היינו כמארז"ל פ"ק דברכות ד"ו סע"ב ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (הג"ה. ואפ"ל לכן נק' ר"ה יום ברוא אדה"ר זה היום תחלת מעשיך, עכ"ה) פי' אחור למע"ב א"כ מזה יש הוראה שגם בשורש מקורם הרוחני יש מעלה ומדריגה יתירה בשורש דצ"ח מן האדם (הג"ה. וכענין עשו שהי' בכור, וכענין עיזי מסגי ברישא וכענין קליפה קדמה לפרי, עכ"ה) והיינו אשר המוצא פי ד' המלובש בדצ"ח שרשו גבוה יותר משורש האדם שבלחם ושארי מזונות נמשך מחיצוניות בינה שלמעלה מז"א הנק' אדם, ולכן יש בהמזונות טוב טעם ותענוג כי בינה היא עולם התענוג, ומצד זה ששרשם גבוה מן האדם ע"כ האדם מקבל חיותו מהם במזון ולבוש ודירה, והם הדצ"ח אין צריכים להאדם, אך זהו רק מצד שרשם אבל למטה נהפוך הוא שהאדם הוא ראש לדצ"ח ויש בו נפש המשכלת והאדם מעלה את כולם וגם ד' בחי' דצח"מ הם נגד ד' עולמות אבי"ע שבהם מאיר ד' אותיות הוי' ולכן ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם דוקא.

קיצור. איך ע"י הדבור נאסר דבר המותר צ"ל תחלה ענין האדם (שהוא מדבר) נאמר כי אחור וקדם צרתני, אחור זהו ענין יתוש קדמך דצ"ח שרשם מהבינה למעלה מהאדם ששרשו מז"א לכן האדם מקבל חיותו מהם והם חיים וא"צ להאדם, ועד"ז האדם נעלה הרבה מהם ועל הכסא דמות כמראה אדם, ודצח"מ נגד ד' אותיות הוי', מ"מ גם בבחי' כמראה אדם החיות נושאות את הכסא.

ב) והענין דזמ"ל קדמאין דעולם התהו קדמו לעולם התיקון שהוא בחי' אדם, כי תיקון צמצום ע"י יו"ד משא"כ תהו רבוי האור כמ"ש בד"ה ראה ריח בני, ובמ"א פי' שהוא ע"ד כמה ארך אפים לפניו בד"ה ויהי בשלח פרעה, ומשם שורש הדצ"ח והיינו ע"י שהי' שבה"כ ונפלו למטה כומטה מבחי' התיקון וכלים דאבי"ע וכמו במה שנפל בשבה"כ גופא מה ששרשו גבוה יותר נפל בשבה"כ למטה יותר כמו הארי' לגבי השור שנפל למטה יותר שהוא חיה טמאה ובשרשו בהמרכבה הרי פני ארי' אל הימין כו', ולכן אז האדם גבוה מהם וביכלתו להעלותם ולתקנן (כי מ"ה מברר ב"ן, ב"ן בגימטריא בהמה מקור בי"ע רוח הבהמה היורדת למטה להחיות בי"ע, וגם ב"ן מילוי ההי"ן אשר הה"א ב' קוין מחוברין ואחד מופסק מורה על בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון, אבל אדם רוח האדם העולה למעלה אדם אדמה לעליון סוכ"ע א"א, אדם שם מ"ה מלוי אלפין אל"ף אותיות פלא אלופו ש"ע אאלפך חכמה לכן אדם מ"ה מברר בהמה ב"ן עיין בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים) ולכן כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (אפ"ל פי' כי זה כל האדם שעבודת האדם שיהי' גילוי בחי' כמו משה נתנבא בזה אספקלריא מצוחצחת, וארז"ל במדרש תולדות פס"ג ע"פ למה זה לי שכפר בזה אלי וע"ש כנזר סעיף י"ח, וזהו ג"כ אשר ר"ה נק' זה היום וגם נק' זה שכולל חיות י"ב ר"ח) שהאדם מעלה דצ"ח ואחר שהעלה אותם הם מעלים אותו (הג"ה. וכמ"כ למעלה בבחי' ועל דמות הכסא כמראה אדם הרי והחיות נושאות את הכסא ומגביהות בחי' כמראה אדם והיינו ע"י שמתחלה הכסא נושא את נושאיו כו', ואפ"ל שמ"מ יש בחי' אדם שלמעלה גם מבחי' שרש דצ"ח והוא ענין האדם הגדול בענקים, והיינו עפמ"ש בסידור ד"ה להבין ענין איסור אכילה ביוהכ"פ דפנימיות עת"י הוא למעלה מהשבירה דהיינו שהיא למעלה מבחי' זמ"ל דתהו שנפלו בשבה"כ שעם היותם קדמו לעולם התיקון מ"מ שורש קבלתם רק מחיצוניות או"א ואיזו הארה מחיצוניות עת"י, ולכן ביוהכ"פ אין בו אכילה ולא שתייה כי הוא בחי' שלמעלה מהבירורים דתהו וא"כ שורש האדם יש לו הארה מבחי' זו שלמעלה משבה"כ, וכמו שפי' הה"מ ז"ל בענין יעקב לא מת דר"ל שלא הי' בשבה"כ וכמ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח פ"א גבי ונק' תעלומות לב כו' והוא בחי' קדם שנלקח מבחי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם וספ"ב גבי משא"כ ביוהכ"פ מתגלה פנימיות הלב שאינו ניזון מאכילה ושתיה גשמיות עכ"ל, והנה בחי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם הוא בחי' אד"ק כתר הכללי דאבי"ע כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה ביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע פ"א ופ"ב, ואפ"ל כי עקודים נקודים ברודים הם בי"ע דכללות וא"ק הוא אצילות דכללות, ועיין מ"ש מזה בבוך דברים פ' תבוא גבי בכורים דף רס"ט סע"א עד דף ע"ר, ובמ"א בד"ה בעצם היום הזה בלק"ת ס"פ לך ושם פרק ד' כתב דחיצוניות ע"י זהו מה שמאיר מהקו והחוט ופנימית עת"י מה שמאיר למעלה מהקו עכ"ל.

קיצור. זמ"ל קדמאין קדמו לעולם התיקון שמקבלים מבחי' כמה ארך אפים לפניו ונפלו למטה יותר וכמו בשבה"כ עצמן ראי' נפל למטה משור ואז האדם גבוה מהם, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ומ"מ החיות מגביהות בחי' כמראה אדם, ואפ"ל מ"מ יש בחי' אדם שגבוה משורש דצ"ח והוא א"ק או פנימי' עת"י.

כזג) והנה הטעם לזה שהאדם גבוה מדצ"ח אחר שנפלו בשבה"כ, וכן^* בהקדים הפסוק נעשה אדם בצלמינו כדמותינו פי' בצלמינו היא בחי' יחו"ע וכדמותינו היא בחי' יחו"ת, יחו"ע הוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' השתלשלות שהוא כמו בחי' עצמות אוא"ס שאין עוד מלבדו וכולא קמי' כלא ממש, וזהו פי' בצלמינו מפני שהוא בבחי' הביטול לאור א"ס בתכלית היחוד בחי' חכמה כח מה, עיין בסש"ב פל"ה בהג"ה, אבל בחי' יחו"ת כח השפעות אלקות בעולמות הנפרדים דוקא כמ"ש ומשם יפרד שהרי הם בחי' יש ודבר נפרד בפ"ע, ואמנם אעפ"כ הרי נק' בחי' יחוד והיינו לפי שהם מתבטלים ממציאותם ומשתחוים ונכללים בכל יום באור האלקי כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים כנראה לעין בעולם השפל הזה ג"כ שגם גלגל הירח סובב והולך ממזרח למערב והיינו לפי שהשכינה במערב, וענין ההשתחואה זאת הוא בבחי' הודאה עד"מ כאדם שמתוכח עם חבירו ומודה לחבירו אח"כ שכדבריו כן האמת, והודאה זאת אינה בחי' ביטול העצמי' בבחי' פנימי' ממש אלא רק בבחי' הודאה בעלמא בענין הוויכוח בלבד, וכך למעלה בחי' הודאה שצבא השמים לך משתחוים ומודים הוא סוף מדרגת הביטול וכמו סיבוב תנועת הגלגל וכיוצא שאינו אלא בחי' חיצוניות, וזהו ההפרש בין הודאה לברכה, כי הברכה היא בחי' המשכה מההעלם אל הגילוי ממש בנפשו דהיינו שבחי' גילוי אלקות ממש מתגלה ולא בבחי' ההסתר וההעלם כמו בצבא השמים כו', משא"כ בהודאה כמו סיבוב הגלגל כו' דזהו בא מפני הסתר והעלם אור האלקי וכל שקרוב יותר לה' יותר הוא בבחי' הביטול הפנימי, אך אעפי"כ נקרא בשם יחוד יחודא תתאה כי כולם משתחווים ומודים (הג"ה. וזהו ע"ד שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד ופי' בזח"ב תרומה קל"ד א"ב רזא דעלמא עילאה (י"ל בינה שבה מאיר ע"ק) דאיהו לבא דיעקב ורזא דעלמא תתאה (מל' המקבלת מז"א) דאיהו לבא דבנוי, וזהו ענין בכל לבבך ב' לבבות והיינו כי יעקב הוא יחו"ע ע"ד בצלמינו והשבטים הם שורש יחו"ת, עכ"ה).

קיצור. הכח שבאדם נעשה אדם בצלמינו כדמותינו בצלמינו הוא יחו"ע סוכ"ע דכולא קמי' כלא חשיב חכמה כח מה, אבל יחו"ת ומשם יפרד ומ"מ נק' יחוד כי וצבא השמים לך משתחוים הגלגל סובב ממזרח למערב וזהו ענין הודאה וברכה.

ד) והנה השתחוואה הוא למלך ומפני דאין מלך בלא עם שהוא בחי' נפרד דוקא לשון עוממות נק' יחו"ת בחי' מלכות כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, כנודע כי בחי' הודאה עכ"פ מתפשטת בכל העולמות עד סוף העוה"ז רק בקליפות הטמאות לגמרי כמו לי יאורי ואני עשיתני המה צריכים ביעור, ועז"נ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולכך אמרו מי כחשאינו כורע במודים לאחר ז' שנים נעשה שדרתו נחש, כיון שאין בו אפילו בחי' הודאה א"כ זהו בחי' נחש הקדמוני שארז"ל הכל מתרפאין לע"ל חוץ מן הנחש, ובחי' יחו"ת זהו ענין כדמותינו כי הרי נראה העולמות לבחי' יש ודבר נפרד (הג"ה. ר"ל הביטול זה הוא רק דמות לבד מעצם הביטול דיחו"ע, עכ"ה).

קיצור. יחו"ת נק' קבלת עול מלכות, בחי' הודאה מתפשטת בכל העולמות רק במצרים שאמר לי יאורי ואני עשיתני, לכן מי שאינו כורע במודים נעשה שדרתו נחש ובחי יחו"ת נק' כדמותינו וכיון שהאדם יש בו ב' בחי' ביטול הנ"ל לכך יוכל להעלות הדצ"ח.

ד) הביטול דיחו"ת נק' עול מלכות שמים אין מלך בלא עם, ולע"ל יהי' ה' למלך על כל הארץ, כי בחי' הודאה מתפשטת בכל העולמות כי הכל מתרפאין לע"ל חוץ מן הנחש דהיינו שאינו כורע במודים שנעשה שדרתו נחש, וזהו כדמותינו שנראה ליש ודבר נפרד, וזהו אין דומה שמיעה לראי' כי שמיעה היא בינה וחכמה היא ראי', וזהו בצלמו בצלם אלקים יחו"ע ויחו"ת, ובהיות כן שהאדם נברא בצלמו בצלם אלקים לכן יש ביכולת האדם לתקן ולהעלות הדצ"ח.

ה) אמנם הנה כל זה כשהאדם הוא שלם בצלם אלקים אך שפגם ע"י איזה חטא ועון שע"י העון פוגם בצלם אלקים ונמשל כבהמות נדמו, ולכן אין חיה רעה שולטת בו באדם אא"כ נדמה לה כבהמה, ולראות שהם בהמה המה להם בקהלת סי' ג' י"ח לכן דניאל בגוב האריות ברחו האריות ממנו כי הם בהמה והוא אדם, כי תשטה בשין ושמע ג"כ רוח שטות והיא מק"נ נחל השטים ונק' זונה נפקת ברא בחי' נוגה כי הניחה הקדושה ויצאה לקליפה ודבקה בהם כמ"ש במא"א אות זיין סכ"ג והחוטא בשגגה צריך קרבן ע"ד ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים [חסר ].