את קרבני לחמי

יאת קרבני לחמי

את ^* קרבני לחמי, להבין מהו ואמרת ואמרת ב' פעמים, הנה כל המצות צריך אדם לקיים במחדומ"ע וכן בקרבנות, מחשבה זו תפלה שנקראת עבודה שבלב וכמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון פ"ב, דבור הוא תלמוד תורה דקרבנות כל העוסק בתורת עולה כו', ועבודת הקרבנות עצמן כבשים בני שנה הוא המעשה, והנה ואמרת להם הראשון נאמר על מחשבה ודבור דקרבנות ואמרת להם זה האשה נאמר על מעשה הקרבן עצמו, ענין ריח ניחוח שאמרתי ונעשה רצוני (על"ק ספ"ג). וגם להבין למה עבודת הקרבנות תלויה בבהמ"ק דוקא, ויובן בהקדים ענין היום לעשותם ולא למחר בעוה"ב (ע' מזה ג"כ בד"ה אני לדודי דרוש השני פ"ב) ששם אין הבחירה חפשית והוא ענין כף הקלע (וע' פרדס ערך קלע) כי בעוה"ב אין לך דבר שאין לו מקום, ואין להרע שייכות עם הטוב, משא"כ בעוה"ז נמשך הטוב גם במקום שיש רע ולכן אע"פ שעשה עבירה יכול לעשות מצוה, ויכול הוא לשנות את טעמו מרע לטוב. והענין כי הנה בעוה"ב שם נמשך גלוי אור א"ס ב"ה כו' ונעשה רבוי התחלקות המדריגות אין קץ מעולם ועד עולם כו' כדמיון הנשמה המתפשטת בגוף כו', העין מקבל כח הראיה כו', וכך עד"מ כל סדר ההשתלשלות מחנה מיכאל באהבה דוקא, וכשם שאי אפשר לשנות פעולת האיברים לעשות מרגל ראש, כך אי אפשר לשנות גילוי סדר ההשתלשלות בעוה"ב וגילוי זה נק' ממכ"ע כו', משא"כ המשכת אור א"ס ב"ה שבעוה"ז הוא ע"י תומ"צ כו' והמשכה זו הוא מבחינת סוכ"ע כו' שהוא השוה ומשוה קטן וגדול כו', ולכך אע"פ שירד מטה מטה יכול הוא לעלות מעלה מעלה כו' (וע' מזה ג"כ בד"ה אני לדודי דרוש השני פ"ב).

ב) וזהו ענין כח התשובה להשיב החיות הנמשך למטה מטה אל מקורן ושרשן להיות סופן בתחלתן כי זה שירד מטה מטה הוא בבחי' ממכ"ע מלכותך כו', ובכח התשובה ישוב למקורו ושרשו ונעוץ סופן בתחלתן (המל' שבה אל שרשה ע"י הארת כתר עליון כו', כ"כ בפרדס), וצ"ל תחלה אתכפיא דהיינו שאהבת דברים זרים בפו"מ יהי' בבחי' אתכפיא כו' ואזי כח התשוקה הנשאר בלב יתהפך לה' לבדו להיות ואל אישך תשוקתך, לזאת יקרא אשה אש ה', כי מאיש אש יו"ד לוקחה זאת (נ' דמפרש זה האשה אשר תקריבו אשה אש ה', וצ"ע דאשה דקרבן זהו לשון אש, ואש הוא שורש בפ"ע ואינו מלשון אשה, ויש ליישב מאחר דמפרש ג"כ אשה לשון אש ה' היינו אש של בחי' ה"א תתאה, כמ"ש בד"ה והיה לכם לציצית פ"א), וזהו יפה שעה אחת בתומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי חיי העוה"ב הם בבחי' גלוי ממכ"ע, יחיד חי העולמים מלך, משא"כ תומע"ט הוא בבחי' סוכ"ע, וזהו שובה ישראל עד שהוי' אוא"ס הסוכ"ע יהי' אלקיך בבחי' גלוי, ועז"נ ואהבת את הוי' אלקיך וקאי על אחד דלעיל מיניה כלומר אחד ואהבת דהיינו בחי' יחיד סו"כ יהי' בבחי' גלוי בחי העולמים מלך.

יאקיצור סעיף ב. כח התשובה להשיב החיות הנמשך למטה אל מקורה ושרשה (עליית המל' בכתר) וצ"ל תחלה אתכפיא, ומזה יומשך להיות ואל אישך תשוקתך, לזאת יקרא אשה אש ה' כי מאיש לוקחה זאת, וזהו יפה שעה אחת בתומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך, ואהבת את הוי' אלקיך.

ג) אך כיצד תהי' המשכת השראת אור א"ס ב"ה ממש על נפשו שהוא הסוכ"ע, הנה זהו ע"י ענין עבודת הקרבנות שנאמר בהם לחמי לאשי, לאשי פי' אש יו"ד שהוא בחי' אש שיורד מלמעלה מבחי' סוכ"ע (י"ל היינו בחי' איש כמש"ל ס"ב, ועמ"ש ע"פ ביום ההוא תקראי אישי, בהגהות לד"ה יהודה אתה), אך המשכה זו שיהי' אש שלמעלה נמשך הוא ע"י לחמי, דהיינו ענין ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים (ע' מזה בשה"ש בד"ה לבבתני אחותי כלה, ועיין בפי' לחמי לקמן בד"ה קיצור מפי' הפסוק צו את בנ"י), כמו הלחם פועל להיות הנפש שורה ומתפשט בהגוף, כך כל העולמות נק' בשם גוף (ע' באג"ה סי' ג' היינו בד"ה וילבש צדקה כשריון כמדומה שם פי' שע"ס נקרא גופא כו') וכדי שיהי' השראת והתפשטות הנשמה בחי' סוכ"ע דלאו מכל אלין מדות הוא ע"י בחי' לחם, שבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע להיות בחי' לאשי אש יו"ד (במאו"א אות א' סעיף ע"ב איש כללות ג"ר א' כתר יו"ד חכמה ש' בינה עכ"ל, אפשר משום השין ג' קוין חג"ת הנמשכים מן הבינה, או כי שי"ן שיהי' גילוי אני ה' לא שניתי גם במקום השינוים כו'), וזהו ענין ריח ניחוחי (בי"נ אות ריש סעיף כ"ה בשם הת"ז דף קי"ו ע"א ריח ניחוח דא צדיק כו'), וגם פי' נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני (וע' במאו"א אות ריש סל"ב פי' רצון ג"כ בחי' יסוד המרצה כו' והיינו מה שנמשך בבחי' עלייה, וע' באג"ה סי' ה' ע"פ ויעש דוד שם) והיינו ע"י שאמרתי בחי' תורה ואמרת אליהם את קרבני כו'. והנה הקרבן מבחי' חי שהוא יסוד האש ונכלל באש שלמעלה, ועד"ז תפלה במקום קרבן תקנו להזכיר ביוצר אור איך שהמלאכים מתלהבים ומקדישים כו', ואש יו"ד הנמשך מלמעלה י"ל זהו ח"י ברכאן דצלותא כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י כו', והנה כנגד ב' בחי' אלו שהם העלאה והמשכה תקנו ב' תפלות חובה כו'.

קיצור סעיף ג. והמשכת סוכ"ע זהו ע"י הקרבנות שנאמר בהם לחמי לאשי, אש יו"ד שנמשך מבחי' סוכ"ע, והיינו ע"י לחמי, ישראל מפרנסים כמו הלחם מחבר הנשמה עם הגוף כך הקרבן ממשיך אור הסוכ"ע בהעולמות הנק' גופא, וזהו ריח ניחוח, וזהו ענין שאמרתי ונעשה רצוני, הקרבן מבעל חי שהוא יסוד האש, אש יו"ד י"ל נמשך בשמו"ע, ב' תפלות חובה שחרית ומנחה ההעלאה וההמשכה, אש יו"ד י"ל איש שהוא ג"ר כח"ב. לחמי י"ל אש ה' לאשי אש יו"ד, ריח ניחוחי בחי' צדיק, ונעשה רצוני עושין רצונו של מקום.

יבד) אך הנה התכללות זו אש שלמעלה באש שלמטה הוא ע"י את קרבני, הן בחי' אותיות מא' עד תיו (עיין בלק"ת פ' נשא ד"ה כה תברכו פ"א בענין וברכת את, את דייקא הן האותיות מאלף עד תיו, דהיינו להמשיך הגלוי משרש בחי' אותיות מרוח פיו ית') שהן הן קרבני כלומר קרבים אלי ומקרבין אותי (ע' בד"ה מזוזה מימין מענין אותיות, ובלק"ת בשה"ש ד"ה אני ישנה בענין האותיות שאלוני, ולכאורה כ"ב אותיות הם ע"ב וי"ב מרכבה דבריאה ע"כ הם קרובים אליו ומקרבין אותי), והוא ע"ד מ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כו', ביטול ויחוד דבור בדבור ומחשבה במחשבה (ע' בת"א פ' יתרו ד"ה בחדש השלישי בענין וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר), והנה ביטול הוא מדרגת משה, לפיכך נאמר צו את בנ"י ואמרת אליהם צו לשון צוותא וחיבור שע"י שאתה תהי' צו בצוותא חדא עם בנ"י, יהי' להם כח הדבור, ואמרת אליהם את קרבני כו' (ע' בסש"ב בענין מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו' יראה לגבי משה מילתא זוטרתי, והקשה דהא שואל מעמך כתיב ע"ש פמ"ב מ"א, ותירץ דר"ל לגבי בחי' משה שיש בכל א' מישראל, ועד"ז הוא מש"כ צו את בנ"י כו'). והנה בתורה יש ב' בחי' תשב"כ ותשבע"פ, ותשב"כ הוא בחי' קריאה להיות את קרבני, דתשב"כ עיקר הקפידא על האותיות (עיין מזה בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י), ותשבע"פ בחי' שמירה, וזהו את קרבני כו' תשמרו, והנה כ"ז הוא בחי' דבור שהוא תלמוד תורה שעז"נ את קרבני ותשמרו כנ"ל, ובחי' מחשבה זו תפלה, תפלה זהו להקריב לי במועדו.

והנה כל בחי' אלו צריך האדם לקיים בכל המצות, רק שבכל המצות הגילוי הוא בנפש ובקרבנות היה הגילוי בפועל ממש בקרבן, והגילוי הזה הוא רק בבהמ"ק (ע' בד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, תמצא שבבהמ"ק הי' יכולים להמשיך בגלוי מבחי' העליונה שבכתר שהיא בחי' תחתונה שבמאציל משא"כ במדינה כו', וע"ש מענין במקדש היה השם נקרא ככתבו ובמדינה בכינויו כו') (ויש להעיר ממ"ש בד"ה משה ידבר, שאברהם קיים כל התורה ואמנם המשכותיו הי' רק למעלה באצי' אבל משה המשיך שיהי' הגלוי גם למטה, לפי שהמשיך ממקום עליון יותר, ומ"מ ע"י כל המצות נמשך הגלוי למטה רק בפנימי', אבל הקרבנות הי' הגלוי בפועל ממש מוכרח שזהו עוד מבחי' עליונה יותר, וע' בת"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן עירה בענין ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצונך כו', ועיין בלק"ת בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש השני פ"ה בענין שבהמ"ק שרשו למעלה משאר המצות שנק' לבושים ושרשן מבחי' א"א והבית שרשו מע"ק בחי' תחתונה שבמאציל, ועד"ז יש במצות שני בחי' שיש מצות ששרשם מע"י כמו מצות הנשיאות ומצות שכחה, וכיון בהמ"ק שרשו מע"י לכך משם נמשך הכח שיהי' הגלוי גם בפועל, וזה פי' קרבני שקרבים אלי ומקריבין אותי להיות הגלוי גם בפועל משא"כ בכל המצות.