שיחה יג

380שיחה יג

. .. ובמ"ש בענין הליכת כהנים על קברי צדיקים, הרי ידוע מכתב מוהרי"ל מיאַנאָוויטש, אחיו של רבנו הזקן בענין הגדר סביבות הציון בהאַדיטש אשר נדפס בהתמים, אשר מזה מובנת גם ההוראה בהנ"ל.

ומ"ש בענין מערה פרטית ומהשמועה עד"ז שהיא בקבלה, מובן שזה צריך בירור על אתר ומאנשים נאמנים, ובכ"א פשוט שחילוק יש בין הענין שמטמא לנשיא ולצדיק בזמן הקבורה לבין הליכה על הציון לאחר זמן, וכבר דשו בה רבים... (ממכתב ג' תמוז, תשט"

במענה על מכתבו מכ"ג ניסן, בו מעיר על מ"ש בתניא בחנוך לנער במוסגר, ומצות החינוך היא ג"כ במ"ע כמ"ש בא"ח סימן שמ"ג.

הנה בהנ"ל מצ"ע יש לפרש מ"ש ג"כ במ"ע בשני אופנים. שההדגשה היא על התיבות במ"ע, היינו ומכש"כ במל"ת (אשר כן הם דברי רבנו הזקן בשולחנו הטהור סי" שמ"ג) או שההדגשה היא על התיבות ג"כ וקאי אדלעיל מני', שכמו שהאהבה היא שרש ויסוד למ"ע הרי מצות החנוך היא ג"כ במ"ע (כי הרי אין נוגע כאן אם מצות החינוך היא במצות ל"ת או לא), ואז מובן יותר בפשטות התיבה כן, כי לפירוש הראשון הי' מספיק שיא[מזר גם במ"ע, ומסיום ההקדמה, אך עיקרה מאהבה שנתחנך וכו' מובן פירוש מאמר המוסגר הנ"ל שרוצה להדגיש שבאהבה ישנה ג"כ מצות החינוך.

ובזה יומתק עוד כי בכלל מאמרים המוסגרים הרי מובן שמוסיפים דבר שאינו עיקרי כ"כ בהבנת הענין וה"ה בנדון דידן, כי הכתוב חנוך לנער אין פירושו דוקא קודם שנעשה גדול במצות ואדרבה (ראה קידושין לי ע"א) משיתסר כו' מתמניסרי כו' (בדא'"ג יש להעיר אשר בהל' ת'ית פרק א' סעיף ו' לרבנו הזקן לכאורה ארכביי אתרי רכשי. ואכ"מ) ומוסיף במאמר המוסגר שיש לפרש הכתוב גם כפשוטו בזמן שיש למצות החינוך היינו בגיל חינוך ממש וק"ל.

והנה יש להעיר עוד בהמשך להנ"ל דלכאורה מתחיל בשרשי עבודת ה' דו"ר ומסיים רק באהבה (ואין זה שייך להנ"ל כי גם היראה היא מצות עשה) ויש לפרש זה ע'פ המבואר בכ"מ אשר באהבה נכלל ג"כ דחילו, ולא רק באהבה המסותרת כמבואר בתניא פי"ח אלא גם באיזה אהבה שתהי' כי מפני האהבה ירא למרות רצונו וכמ"ש גם כאן כי האהבה היא יסוד ושרש לקיום כל מ"ע אשר גם היראה נכללה.

381במה שהעיר בחילוק דעת התוס' אם ישנו לחינוך במצות לית, בטח יעיין בב"ח לאו"ח סימן שמ"ג...

... ב) בענין ההמשכה ע"י פעולות קטנים ומ"ע דהזמן גרמא דנשים שכתבתי שיש לבאר ע"'ד ההמשכות דמצות שהם רשות. ומקשה דעפי"ז הנה בתו"א ד"ה משה ידבר אות ד' ששם מבואר ענין המשכות דמ"ת ובכ"ז אינו ממעט רק עכו"ם. -- הנה ידוע הכלל המובא בכ"מ, דאטו כרוכלא ליזל ולחשוב בכ"מ, ולכן לא הביא אלא דבר הפשוט ביותר, כיון שבמק"א הובאו כל הפרטים.

ג) מה שמקשה מהענין דקטן היודע לנענע אביו חייב לקנות לו לולב וכו'. דמזה משמע שבנענוע הקטן הרי קיים האב מצות חינוך וא"כ מדוע לא יהי' נמשך כלום ע'י עשייתו. הנה איני מבין וואָס קוועטשט עם. וכיון דבענינים אלו הקטן הוא רק מה שעל ידו קיים האב חיובו (של האב)י, וכמו ע"ד מילה דקטן, ולא שהקטן ממשיך מצד עצמו, ופשוט.

ד) מה שהקשה ממרז"ל (שבת קמט, ב) דידי ודידך מאי; א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל כו'. דמובן מזה שהוא עושה ההמשכה, רק שהחילוק הוא אם יש בו חטא א"ל. גם בזה לא הבנתי קושיתו. דפשיטא שהמשכת נשים בנטילת לולב היינו מעין המשכת האנשים במצות לולב, והמשכת נשים במצות תפילין, וכמו מיכל בת שאול, הנה מעין המשכת האנשים במצות תפילין -- ולא במצות אחרות. אלא שזה ממשיך כענין של רשות וזה כענין של חיוב. ובפרט במרז"ל זה, שמדבר במעלת לימוד תשב"ר על לימוד הגדולים, הרי פשיטא שיש לו להקשות דידך ודידי מה היא.

ה) והנה נוסף על כל הנ"ל מחולק ענין ת"ת דקטנים לשאר המצות שעושים כפי פירוש אחד של הצ"צ בפסקי דינים חידושים על הרמב"ם פ' הלכות ת"ת הלכה א'. דייק שם הלשון דקטן חייב ללמוד א"ע כעיכיר. יעויין שם. ובאמת הנה הוא חידוש גדול מה שכתב שם ע"ז, שגם על הקטן יש חיוב מדאורייתא. משא"כ בשאר מצות:.

382ו) מה שנסתפק בענין מצות חינוך, הנה דעת רבינו הוא שהוא מדרבנן, וכמ"ש בהלכות ת"ת בתחלתו והובא בצ"צ שם -- (מלבד מצות ת'ת). וכן הוא גם בשו"ע שלו או"ח סי' שמ"ג, ומה שכתב בהקדמה לחנוך קטן דמצות החינוך הוא במ"ע, הנה גם בזה כנראה הפירוש מ"ע דרבנן...

...ב) מה שרצה לפרש בדברי רבינו הזקן בשו"ע שלו סי' קפ"ו סעיף גי שרבינו הזקן סבירא לי' אשר מצות חינוך קטן מוטל גם על הקטן, הנה אא"ל כן כי דעת רבינו הזקן הוא להיפך וכמ"ש בשולחנו הטהור ריש סי' ל"ט (אף שסגרו בחצאי

ג) פירוש דברי רבינו בסי' קפ"ו וטעמו הוא, שענין חינוך קטן אינו. מפני הענינים דשעה ההיא כשהוא קטן אלא מהתוצאות שיהי' מזה בגדלותו, ובמילא השיעורים שבימי הקטנות אינם משנים דבר בזה אף (?) וכיון שהתוצאות מזה בימי הגדלות לא משתנים (אם יאכל כשיעור או פחות מכשיעור), ובמילא אין בזה אלא חד דרבנן גם אם אוכל פחות מכשיעור משא"כ בברכת הלל וכו' הנה זהו תרי דרבנן וכמובן, ויעיין ג'כ מה שכתבתי לו במכתבי מכ"ז שבט העבר.

במענה על מכתבו מכ"ט לעומר, במה שמעורר בהכתוב בקונטרס פ"ד*, אשר בהחיות איז הפרש כמו שהוא במוח או בצפורן שברגל, לפי שהחיות הוא עצמי וכו'. ובכמה מקומות ומהם בלקו"ת פ' אמור ד'ה ונקדשתי כתוב שהחיות המלובש בראש נעלה יותר על חיות הגוף וכו'.

- החילוק בין שני המקומות הנ"ל הוא, שבחיות עצמו ישנו עצם החיות וגילוייו, ובעצם החיות הרי אין שייך לחלק ולומר, שהרגל הוא פחות חי מאשר הראש, משא"כ בגילויי החיות בכחות הנפש, הרי כמה כחות לנפש והם תריג במספר, וזה 383גופא הוכחה שאין זה עצם החיות, ומחולקים לפי האברים שבהם מתלבשים, ועיין תניא פרק נ"א.

ויש למצוא דוגמא לזה בנגלה ובעבודה, שמצד נקודת היהדות אין לחלק בין הגדול שבגדולים להקטן שבקטנים, משא"כ מצד ידיעה והשגה, וה"ה גם בעניני תומ"צ יש כדוגמא זו. וכמו לענין ונקדשתי שצ"ל בתוך עשרה מישראל, שבזה אין לחלק בין משה רבינו להפחות שבפחותים בדורנו זה, כיון שבזה ניתן עצם נקודת היהדות המושרש בכאו"א ועצם החיות של כאו"א, משא"כ מצד רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, שכמה וכמה חילוקים בהקומה שלימה דעם ישראל.

... אביע ברכותי להבר מצוה של בנו האברך . . שי' אשר ביום ט"ז ניסן יום קצירת העומר.

וייל ע'פ הידוע דקצירת עומר שעורים מאכל בהמה הוא בהחל חרמש בקמה בקומת נפה"ב. והנה הצדוקים ההולכים אחר שכלם אומרים שאין ביכולת האדם וא'א לעבודה זו אלא ממחרת ובתכיפות לשבת כאשר מקודם עולמו הוא בעליי ואין בו מקום לפסולת פרש שבתכם לא נאמר אבל לא כשהוא עסוק מקודם בעניני אוכל נפש שיש לחשוש לפרש וכנפסק בשו"ע סי' תקכ'ט שצריך להיות עומד ע'ג שלא יחטא ובפרט למ"ד שהותרה הוצאה מרה"י לרהיר טורי דפרודא גם שלא לצורך. אבל לא זו היא דרך בנ"י מקבלי עול מ"ש אלא בין בסמיכות לשבת א"ל בין אם גופו מזוכך ביותר שיכול לעלות כמו שהוא השמימה או שהוא אדמוני ואין לו חיים מצ"ע כלל עובד הוא עבודתו עי"ז שמקים עולה של תשובה ועולה של תורה שגם התורה חכ' ובינתכם היא ביר"ש ועומ"ש.