שיחה ח

344שיחה ח

מצורע

במענה* על שאלתו: אם הרופאים אומרים שסכנה לאשה שתתעבר אם מותר לה לשמש במוך וכיו"ב:

כבר שקו"ט בזה ראשונים ואחרונים, ונשיאינו מתירים, יעויין שו"ת צ"צ חאה"ע ספ"ט, כן ישנה בכתובים תשובה עד"ז מבנו אדמו"ר מהרי"נ, וכן שמעתי מספרים

שהורה כן למעשה כ"ק מו"ח אדמו"ר (ודלא כחוו"ד חלק מרבני אונגארן)... (ממכתב כ"ח תשרי, חשי"ב)

... ומה ששואל באשה שסכנה לה שתתעבר אם מותרת האשה לעשות תחבולות בזה* -- יש אופנים שהתירו חז"ל בשעת תשמיש או לאחר זה וראה שו"ת צמח צדק אה"ע סיי פט שמתיר ודלא כמחמירים גם בזה (הובא בשד'ח אסיד אישות א ובפאת שם). ועליו לפנות אל רב בעל הוראה היודע איך נוהגים בזה במדינתו ויבאר לו האופנים שיודע, והוא -- הרב יודיעו הדין...

345... בהנוגע לפסק דין הצמח צדק שאם לפ"ד הרופא סכנה להאשה מותר לשמש במוך, הנה מובן שאין הוא צריך להסכמתי. וכיון שדעת הרופא הוא כנ"ל היינו שמזיק לבריאותה, מותר לעשות כזה. ומה שכותב שקנה איזה מכשירים לזה, וכותב השם באנגלית הנה כאן אין ידוע מהותו, והנקודה בזה היא, שאין צריך לשנות דבר להבעל. ובמילא אם זהו ענין של כיסוי וכיויב אין להלבישו ח"י על האבר אלא: להכניסו ברחם...

... בנוגע לשאלתו בענין בחינת הזרע, הנה עושין הבחינה באופן שלוקחין הזרע מהרחם אחר התשמיש בתכיפות האפשריית, ומביאים אותו בהקדם האפשרי למקום שבוחנים אותו -- וסמוכין להיתר זה עפ"י שו"ת הצ"צ חאה"ע ספ"ט, שמתיר לשמש במוך במקום כו' וכש"כ באופן הנ"ל. ודלא כמחמירים בזה (הובאו בשד"ח אסיפת דינים מע' אישות ס"א. ובפאת שם). ובטת ישאל תחילה את הרופא איך לשמור על הזרע באופן שיהי' ראוי לבחינה...

במענה על מכתבו מיום ב':

כמובן אופן היותר טוב מצד ההלכה הוא שיקחו הזרע לאחרי התשמיש מהאשה אלא שצריך להיות בסמיכת זמן, ובודאי יורה הרופא איך לעשות זה. וכבר עשו אנאליז באופן כזה והצליח,

הגאון מראגאצאב, אף שבכלל הוא מחמיר בענינים אלו, מתיר בשו"ת שלו (צפנת פענח ח"א ספ"ט) ג'כ באופן דיעשה כיס דחוק מאד על האבר דלא יהי' כלל אויר בין הכיס לאבר, ואז נשאר הזרע בכיס...

346...מ"ש אודות האברך . . שדוחה הענין של בדיקתו הוא מפני השאלה שיש בדבר, הנה נודעת בזה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אַז צוליב אזא זאך כדאי למסור נפשו, אלא שבבחינות אלו גופא ישנם כמה ענינים ואופנים ומובז שכדאי להתחיל בהאופן שהחשש ע"פ הדין הוא במיעוטו. והשייית יצליחו לבשר טוב בכל הנ"ל ובקרוב...

(ממכתב יו"ד סיון, תעוי"ד)

...ומיש אודות הענין הידוע ותקונו, הנה בזמננו זה יש להסיח דעת מזה עד לאחר החתונה בשעה טובה ומוצלחת וכמובן ג"כ משו"ת אדמו"ר הצמח צדק נדפסה בשער המילואים חלק ב' סי' ס"ב, אשר המחשבה אפילו בהתיקון של הדבר עלולה ח"ו וכו', וכן לא ירבה בסיגופים ותעניות כמבואר באגרת התשובה לרבנו הזקז ובכגון דא הפירוש שלא ירבה, שלא יעסוק בזה כיון שמחליש צלילות המחשבה ויכולת העיון בלימוד התורה ובמילא ה"ז ריבוי רב מכפי יכולתו. ותמורת תעניות אלו יהיו התעניות המבוארים בפתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש (ספר התולדות עמוד ע'ב יעו"ש), וכן ירבה באותיות התורה והתפלה, ומה טוב גם בדבור אם הוא בלא בליטות, וישפיע על הנוער לקרב לבן לאבינו שבשמים. ומובן שכל הנ"ל מההכרח הוא שיעשה מתוך שמחה, ולפלא גדול שמרבה בכתיבתו בהתאוננות על מצבו ואינו מזכיר ע"ד שיעוריו בתורת הנגלה ותורת החסידות בשופי, וכן מפעולותיו במסגרת צעירי אגודת חב"ד...

... ומה ששואל אם נהגו נשים דידן בהמובא בב"ח טור יו"ד סי' קפ'ח שלא לילך בימי לבונן במרחץ. לא שמעתי שתנהגנה כן. -- הדעות בזה בדרת"ש סקפ"ח סק"ט. ועייג"כ שו"ת מהרש"ם ח"ב ס"מ. שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ו סציז.

347...בנוגע להערות בלקו"ת פ' שלח ד"ה ענין הנסכים (דף מ"ב ע"ב) וזיל וכז לנידה וזבה טהרתם במים חיים דוקא. ושואל שהרי הוא נגד הדין, אשר נידה וזבה אין צריכות למים חיים*, ומזכיר שנמצא זה ברש"י באיזה מקום, אלא שאינו זוכר מקומו הנכון.

בטח כוונתו לרש"י שבת דף ס"ה ע"ב ויעיין שם בתוס'. ומה שכתב בלקו"ת הוא עפ"י מה שכתב בזוהר חלק ג' דף צ"ז ע"ב, וז'יל: וספרתם לכם כו' לכם דייקא, כד"א וספרה לה שבעת ימים, לה לעצמה, אוף הכי לכם לעצמכם, ולמה, בגין לאתדכאה במים, התם וספרה לה שבעת ימים, הכא שבע שבתות כו' לאתדכאה במים דההוא נהר דנגיד ונפיק ואיקרי מים חיים כו' כמה דאתתא דכיא דילה בלילא כו' עכ"ל, אשר וספרה לה הוא בנידה ומדייק בזוהר ואיקרי מיים חיים. דלכאורה מה נפ"מ כאן. וראה בהרמ"ז שם מעלת מ"ח ומדריגתן. וראה ג"כ תיקוני זוהר תיקון י"ט, קרוב לתחילתו.

... במ"ש זה מכבר בענין המאורע של הטבילה במקוה אשר ראה אח"כ שהמים לא הגיעו להנקב המחבר שע"י נעשית ההשקה, הנה קרוב לודאי שקודם לזה הי" פ"א עב"פ חבור והשקה, כי לא יאומן אשר בשעה שמילאו את המקוה לא השגיחו עיז שיהיי נקב זה מכוסה במים, וידוע שאחר שהי' השקה אפילו לרגע, הרי לדעת כמה וכמה אחרונים אין להחמיר כלל והמקוה כשרה היא אפילו לכתחלה, ובכמה תשובות ובהם החתם סופר, שה" זמן שלכתחלה תיקנו המקואות באופן כזה שישיקום פ"א ואח"כ לטבול בהם, ונוסף ע"ז היו משתמשים במקוה זו להכשיר -- ע'י השקה אלי' -- מקוה של מים שאובים אחרת. מנהגנו ידוע הוא ע"פ המקוה שהיתה בראסטאוו, שרצו שתהי' ההשקה כל משך זמן הטבילה, אבל בכל אופן אין זה ענין של עיקר הדין וכו'...

348קבלתי הגאליס הערות על המאירי (כנראה למס' מקואות) ואף שאין הזמן גרמא לעיין בזה כדבעי ובפרט שאין אצלי ספר המאירי על מקואות ונדה הנה לחביבותא דמילתא ומפני כבודו עברתי בהם עכ"פ כפי רשיון הזמז ואסתפק בשתי הערות:

א) בתחלתו במה שהעיר על המאירי פ"ב משנה א', הנה לדידי צ"ע בהערתו. דהנה בכלל שני ענינים במקוה: איך שצ"ל הטבילה שיטבול כל גופו בב"א, ובהא כולי עלמא לא פליגי שזהו מז התורה. ב) בענין שיעור המקוה אם זה קבוע מ' סאה או שיש בזה חילוק מקטן לגדול ובינוני, ובזה השקו"ט בראשונים ואחרונים אם מספיק לקטן פחות ממ' סאה ואם הוצרך לגדול יותר ממ' סאה. ופשיטא שלאלו המתירים לגדול במ' סאה ה"ז דוקא אם טובל כל גופו בב'א. השיעור -- הוא ענין במקוה, ושיתכסה כל גופו בב'א -- הוא ענין בטבילה. ובמילא כשכתב במאירי לנדה ואם הוא גדול כ"כ שאין כל גופו עולה בהם או שהיו מימיו מרודדין אינו כלום, הרי בטח שבא להשמיענו שאף אם נתכסה כל גופו בב"א, אינו כלום. ולא כמ"ש כת'ר שיי.

ובאמת י"ל שזהו דיוק מרז"ל שכל גופו עולה בהם, ולא מתכסה בהם, כי זה = שהטבילה צ'ל בב"א נלמד מפסוק אחר (תו"כ ויקרא כב, ו) וכאן הדיוק הוא עולה, אם כמ"ש החת"ס שמתבטל בשנים, או אם נפרש באופן אחר, אבל בכ"א אין בזה הכוונה נתכסה. גם פשיטא שכדי שהגוף יוכל להתכסות בב"א, אין צריך לזה כל שיעור, כי באם יהי" ציור המקוה מכוון לציור גופ הטובל, ורק במשהו רחבה וארוכה יותר מגוף הטובל, הרי אפשר להתכסות כל הגוף בטפה אחת של מים. ולהעיר ממה שמדקדקים באחרונים בשינוי הלשונות בזה בתו"כ, בש"ס ופוסקים. שבתו"כ הלשון הוא, שכל בשרו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות (תו"כ ויקרא טו, טז) נמצא אתה אומר שיעור המקוה מ' סאה, היינו שהשיעור הוא אמה על אמה ברום ג' אמות. ובש"ס (עירובין ד, ע"ב) אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה, ובשו"ע יו"ד התחלת סימן ר"א, בסדר הפוך, ארבעים סאה ושיעורו אמה על אמה ברום ג' אמות. וכבר עמד ע"ז בגולות עליות למקואות פרק א' משנה ז' פסקא א'. ועיין כל הדיעות בהנ"ל שנקבצו בספר שיעור מקוה להרב נאה מירושלים עמוד ג' ואילך.

ועוד להעיר שלדעת האומרים שלגדול די במ' סאה, הנה לכאורה הלימוד דכל גופו עולה בהם, הרי זה סימן ולא דין. ויש להאריך בזה ואכ"מ.

ב) דא'ג מ"ש, ולכאורה להמאירי שוב קשה אמאי לא חשב מקוה בהדי הנך דפי"ז דכלים.

לכאורה יש לתרץ דבמשנה דכלים הובאו אלו הענינים שגם מדרבנן אין להם שיעור לא למעלה ולא למטה. משא'כ במקוה דכדי שלא לחלק הזקיקו מ' סאה אף לקטני קטנים.

הערה בסוף:

מה שרצה לתרץ קושית שו"ת יהודה יעלה, דבשו"ע יו"ד סימן ק"ך סעיף ייב כתב שצריך להטביל ידי הכלים סתם. ובסוף הלכות טבילה מחלק דין ידות ארוכות, 349ורוצה לומר דדעת השו"ע שצריך להטביל את כל היד אלא שחציצה פוסלת רק עד מקום המדה.

הנה לדעתי אא"ל כן בלשון השו"ע, דברור כתב מטביל עד מקום שעתיד לקוצצן ודיו.

...ב' הקונ' ע'יד שאלה וחציצה קבלתים . . א) מש"כ בענין חציצה -- לפלא שלא נגע בבירור עיקר הדבר, אם כשחוצץ -- אין טבילה (שהרי מורחץ ילפנין לה בעירובין ד, ב. ומיושבי בפשיטות הא דקרצה שפתותיי). או שישנה לטבילה אלא שפסולה היא (ולכן חלוקה חציצה ברובו או במיעוטו, משא"כ בטבילה. אף שצע"ג מנ"ל לחלק כיון דמורחץ ילפינן כנ"ל).

ב) מש"כ בר"ע ה' -- תמי' לי, שהרי מיעוטו המקפיד אינו חוצץ, אלא שרבנן גזרו.

עיין ברא"ש לטהרות ספ"ח שפי' דבפסחים קאי בשאובים -- היפך מפירושו בהלי מקואות. וכבר העיר ע"ז בסי גולות עליות (על מס' מקואות) והניח בצע"ג. ועיייש שהאריך שם בכל הנקודות אודותן דן כת"ר.

שם בסופו. לעת"ל אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו שנא' וזרקתי עליכם מ"ט וטהרתם. ובשע"ט שם לע"ל שיעבור רוח הטומאה מן הארץ כו'.

350אבל -- וזרקתי עליכם -- הוא טהרת האדם (היחיד או הרבים או גם כללות בנ"י) ובכ"ז מציאות הרע בעולם קיימת (וגם בפועל -- באו"ה, בחיות וגם בערב רב) ובמילא גם אפשריות של פועל רע (גם בכל בנ"י).

משא'"כ ואת רה"ט אעביר מן הארץ שהוא טהרת העולם, ובלשון רז"ל מביאו הק' ליצה"ר ושוחטו (סוכה נב, א).

ואין כל חדש וכבר הי' דוגמת ב' הענינים הנ"ל: אין לו יצה"ר כי הרגו או, יותר מזה, עשה יצה"ר טוב (ירוש' סוף ברכות), ומעין זה מי שיצאו רוב שנותיו ולא חטא כו' (יומא לח, ב). משא"כ -- מסירת יצרא דע"ז לאנשי כנה"ג (יומא סט, ב). ועייייש בחדא"ג).

ונפק"מ לענין שכר ועונש -- דישנו עדיין באופן ותקופה הא', אע"פ שהקב"ה עזרו וטהרו, וכמו שתמיד הק' עוזרו דאלמלא זה אינו יכול לו.

משא'"כ באופן ותקופה הב' שהם שנים שאין בהם לא זכות ולא חובה (שבת קנא, ב ועייג"כ זח"'ג קכה, א (ומתורצת עפ"ז קושית הכס"מ ולח"מ. ברמב"ם הלי תשובה פ"ח ה"ז) השגת הראב"ד ופי' הרדב"ז ברמב"ם הל' מלכים רפי"ב. עבודת הקדש (לר"מ בן גבאי) חב פל"ח. אגה"ק לרבנו הזקן סו"ס כו. ואכ"מ*. (ממכתב ימי הסליחות, תשח"י)

...ויל מה ששמעתי מאאמו"ר הכ"מ (בתוספות מ"מ) במשנה (מקואות ספ"ז) מחט שהיא נתונה על מעלת המערה הי' מוליך ומביא במים כיון שעבר עליי הגל טהורה*.

כי הרבה כינוים לנשמה, וע"ש מעשי' נקראת ומעקרי תכלית ירידתה הוא לחבר התחתון ביותר בעליון ביותר (שלכן נשתנה יצירת גוף האדם כו' וכמ"ש בדרושי דא'ח ד"ה זה -- בתו"א ועוד) וזהו פעולת מחט שהוא התופר ומחבר שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה (עייז לקו"ת סד"ה ויקח קרח) ואיך תבוא לידי מדריגה זו, שהיא גבוהה יותר מקודם שירדה לעוה"ז, הוא ע"י הטבילה במים רבים שהם בפרט הטרדות דזמן הגלות (נת' בארוכה בד"ה מים רבים תו"א פ' נח, בלקו"ת לג"פ שם ועוד) ואף שירידה גדולה היא -- בירא עמיקתא, מערה, בכ"ז הוא צורך עלי', מעלת 351המערה, ואופן הטבילה הוא מוליך ומביא, רצו"ש ולא בקיומא דחד סמכא הן בעבודת התומ"צ והן בעניני עוה"ז, שאז הוא הוכחה שאינו משועבד לטבעיות גופו (עדמ"ש בתו"א ביאור מים רבים דפ' תולדות פ"ד, ועייג"כ רמב"ם הל' דעות פ"א-ב ובנ"כ) כיוז שעבר עלי הגל (מל' כל משבריך וגליך עלי עברו, ועייג"כ יבמות קכא, א) טהורה -- ועדמשנ"ת גודל ערך מדרי' הטהרה בלקו"ת דיה ד' לי בעוזרי ס"ה, ,וגם כי בהנשמה שייך ג"כ בחי' זו כו'" עיי"ש.

וי"ל שבפרט הוא באלו שהלכו בגולה -- גל -- אחר גולה -- לקתה בכפליים -- וע"פ מארז"ל (ב"ר ס"פ מד) שבירר אברהם מלכיות וק"ל, ששכרם נחמה בכפליים (נת' בלקו"ת ד"ה שוש אשיש סס"ג, ד"יה נחמו רס"ט עת"ר, תער"ב, ועוד).

... ולסיים בד'"ת, המשך למש"כ במכתבי הקודם מה ששמעתי מאבא מארי ז"ל ובפי' המשנה (מקואות ספ"ז) מחט שהיא נתונה כו' ע"פ דא"ח.

אפ"ל, לפענ"ד, פי' בבא הקודמת בעבודה וע"פ יסודי דא"ח, (ויש להעיר בה: א) ,יורד וטובל" מיותר ב) חבילי עצים וחבילי קנים מ"ל לאשמועינן תרווייהו ג) חבילי וחבילי מיותר).

וי"ל בקיצור: מי מקוה היינו דבר המטהר ובכלל הוא ענין התבוננות הראוי', וכמ"ש הרמב"ם סוף הלכות מקואות, הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא, ואעפ"כ רמז יש בדבר . . הביא נפשו במי הדעת בו', טבילה אותיות הביטול היינו הביטול הבא כתוצאה מההתבוננות ,,הבכן" שלה, יעוין בסידור סד"ה כונת המקוה, וצ"ל מים שכל גופו עולה בהם, וגם במעין כן הוא הדין, כי באם לאו אם חלק מגופו לא נכסה בהם, ה"ז הוכחה שאין הביטול ביטול אמיתי.

כי בכלל באדם ב' עבודות: תלמוד ומעשה. ויש לך אדם המבין בשכלו הטוב לפניו, אבל אינו יכול להעמיד ע"ע לנצח תאותו בעשי' בפועל, או להיפך -- המצונן בטבע אבל חפשי בדעות, וכן יש מי שתקל עליו העבודה דעשה טוב ימיז מקרבת וא'י לעמוד בנסיוז דסו"מ שמאל דוחה או להיפך -- ע"ד שבמ"ת לא רצו בני ישמעאל לקבל לא תנאף ובני עשו -- לא תרצח -- וכיוז שבההתבוננות מצ"ע אין חסרון, שהרי המים יש בהם כשעור, ובכ"ז אין כל גופו נכסה, שאינו בטל, עכצ"ל שחסר אצלו ענין הקבלת עול, ולכן לא מיבעיא (ר"ש. רא"ש) דע"י אבנים (דומם, לא 352גבה לבי גו' שויתי ודוממתי קב"ע) שיניח במים (יערב בההתבוננות) יכול לטבול וליטהר, אלא שנטהר אפילו ע"י נתינת חבילי עצים -- צומח, מדות, הקדמת עבודת האהוי"ר לאלקות, אלא שצ"ל חבילי דוקא, כי במדה אחת לא ינצח את היצה"ר, וצ"ל ונאספו שאר כל העדרים (כשנ"ת בלקו"ת בי' וידעת בתחלתו) --

עוד זאת כיון שהמוח שליט על הלב וההתבוננות שבמוחו לא הועילה, צ"ל דוקא כובש עליהם אבנים (ר"ש. רע"ב) על האהוי"ר, לערב בהמדות קב"ע, כי באם לאו יטה השכל אותם ג"כ ע"פ דרכו.

-- ועפ"ז יומתק תיבת ,,כובש" שבמשנה, כי הכבישה ג"כ עיקר היא. ולא שהתנא משמיענו עצה טובה בעלמא איך יתנהג כדי שיתפחו מים. וק"ל -

והנה ב' אופנים במדות הן מצד מקורם: א) ע"י התבוננות בסוכ"ע, עלדאת"כ ב) ע'י התבוננות בממכ"ע, עלדאת"ג

הן מצד מהותם: א) ע"ד מדות דתהו ב) ע"ד מדות דתקון

וזהו החילוק בין קנה (רק כקנה, חלול בקרבו עיקר גדולו על המים -- ראה ביאוה"ז פקודי ד"ה ולזמנין) -- לעצים סתם,

וכיון דיש בזה מה שאין בזה, כמבואר בכ"ד, (יעוין ג'כ דיה לעולם יהא רק כקנה תשג"ה) נקט מתניתן לתרווייהו חבילי עצים או חבילי קנים

והבחינה שהועילה עבודה הנ"ל כי צריך לבחינה כזו כיון שהי' ע"ע חשד כו' הוא שיורד -- דבטיש וירד מגסותו -- ואז מבטיחה מתניתא מלכתא -- וטובל - אותיות בטול.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה. (ממכתב כ"א מנ"א תש"ה)

במענה על מכתבו מכ"ו תשרי;:

הנה איני יודע מהידורים מיוחדים בעשית מקוה שרק אנ"ש מקפידים עליהם, כי איני בקי במנהג אחרים בזה.

כתבתי עד"ז להרה"ג וכו' מהו"ר יעקב שי' לנדא שהוא התעסק בעשית המקוה ברוסטוב בהוראות כ"ק אדמו"ר נ"ע ואם יודיעני איזה חדשות בזה כמובן אודיענו. ובטח למותר להודיע שמדקדקים שהבור של מי גשמים עצמו יהי' בו חמיד שיעור מרווח של מ"ס. נקב ההשקה יהי' בו למעלה משיעור זה. המקוה שטובלין בה תהי' 353מושקת בעת הטבילה להבור. הסילונות שבהם הולכים מי הגשמים להבור לא יהיו כפופים, ומש"כ כת"ר במכתבו ,הוצאת מי הבור ע"י פּאַמפע" לפענ"ד אינו נכון כי לא נתקבל אצלנו היתר החת"ס* בזה, להכשיר בתחילה את המקוה ע"י השקה להבור ואח"כ להוריק הבור ולמלאותו ולהכשירו ע"י השקה להמקוה, (ואולי כוונת כת"ר שאח"כ יחכו עד שיתקבצו מי גשמים להבור עוה"פ). וידוע שמשתדלים לצאת בעשית מקוה ידי כמה וכמה דעות.

ובתור הערה כשבאה אשה קצרת קומה לטבול מוציאים חלק ממי המקוה כמובן

רק מהיתר על שיעור מרווח ולכן בכמה מקומות מעמידים הפאַמפע לא במקוה

שטובלין בה אלא במקום כנוס מים המחובר למקוה ע"י נקב ואז צריך להזהיר שלא

יוציאו המים היינו שלא תעבוד הפּאָמפע בעת הטבילה כי עי"ז נעשו המים זוחלין כמובז.

(ממכתב ח' מריחשון, ה'תעויי

...ובמ"ש במכתבו אודות תיקון המקוה . . שמפני קושי התיקון אולי לשנות באיזה פרטיםי. הנה לדעתי לא נראה לי זה, כיון שבמקוה מקפידים לצאת כל כמה דיעות שאפשר, ולכן עלול שבשינוי איזה פרט שיהי' אף שעל אתר אין רואים החילוק לבין הסידור של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אפשר שלאחר העיון ימצאו גם בזה חילוק*, וידוע אשר הלכות מקוואות הם מסובכים במאד ודיעות מדיעות שונות על כל פרט ופרט. וזהו נוסף על הטעם שאם אחד ישנה באופן כזה הרי האחד ישנה באופן אחר, ואין כדאי להיות המתחיל בענינים כאלו. ותקותי חזקה שבהשתדלות המתאימה יוכלו לעשות התיקון מתאים לסידורו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע...

354במענה על מכתבו בו כותב שאמרו לו שיש נטי' בליובאוויטש שלא להשתמש בברזא של גומי -- ראָבַּעַר --. הנה כן היא הוראת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"עי. ונדפסה ג"כ בסוף ספרו** (ס"ק ייא) וטעם לזה בפירוש לא שמעתי מלבד הכתוב בהוראות הנ"ל. מפני שהּוא דבר המקבל טומאה. וכבר הובא בספרו של כת"ר שי" דעת המהרש"ם בשו"ת חלק א' סי' ב'.

ומ"ש כת"ר שהרי לא יחדו למדרס. הנה י"ל בפשיטות, שכיון שסותמת היא חור הנמצא ברצפה, הרי נוסף ע"ז שלפעמים תכופות רק חלק קטן ממנו בולט על הרצפה ובמילא הטובלת או הסותם החור דורס עלי' ברגלו אם באקראי או גם בכיוון כדי לסתום יפה פי החור, הנה גם אם בולטת ביותר, לפעמים מסתייעים בעמידה עלי' כדי לקחת דבר מעל גבי כותלי המקוה וכיו"ב ופשיטא דאם דורסים עלי' אפילו באקראי ה"ז מהווה חלק מהרצפה ויחדוה לשם זה. ולא עוד אלא שאם גם דורסים עלי' כדי לסתום יפה החור הרי סו"ס נעשית ע"י סתימה זו חלק מהרצפה שלמדרס נועדה, וגם זה יחוד למדרס נקרא. ואולי יש עוד להוסיף בזה. כי ישנם כמה ברזאות שנעשים בדוגמת הברזא שעושים בצינק, היינו שתלוים הם בשרשרת הקבועה בטס מתכת שבראש הברזא' מלמעלה, ובטס נמצא בית קבול קטן אשר זהו טעם נוסף בהנהגה הנ"ל.

דא'ג שו"ת מהרש"ם הנ"ל אינו תחת ידי ונסתמכתי על מה שמביא כת"ר בספרו טהרת המים דף קפ"ב והובא בקיצור גם בדרכי תשובה סימן ר"א ס"ק רעיג והאריך שם ג"כ בענין דעת המחמירים ווענטילין דלא כיש מתירים מפני שנעשו לשמש את

הקרקע מהבנין. (ממכתב כ"ה טבת, תשי"ג)

... נהניתי ממ"ש שמקוה לגמור בקרוב בנין המקוה, והנה כאן התחילו להנהיג בכמה מקומות שיהיו שני בורות של מי גשמים (מלבד זה שהוא זאפאסנע למלאות ממנו האוצר), אחד להשקה והשני לזריעה, שדרך בו יבואו להמקוה שטובלים בה, ואף שבמדינתנו לפנים לא הורגלו בזה, הנה, כיון שבמקוה צריכים לצאת ידי כל הדיעות ככל האפשרי, הנה אם אין קישויים בדבר, יש לעשות גם במקומם כזה...

355... מ"ש במכתבו שאולי יהיי אפשר לעשות מקוה במקומו במשך הזמן בעניז דנתן סאה ונטל סאה, הנה בודאי ידוע לו אשר בשנים האחרונות התחילו להחמיר בזה ביותר ואפילו בארצוה"ב, אבל תקותי שכשיהי' יותר קרוב להפועל בודאי ימצא אופנים איך לעשות מקוה ולצאת י"ח כל הדיעות מבלי ההיתר דנתן סאה ונטל

סאה... (ממכתב כ"ח כסלו, תשייג)

נעם לי לקבל מכתבו מו' טבת, בו מבשר אשר כבר נגמר בנין הבורות בשביל הכשרת המקוה, וכן שיעשוה ג"כ באופן שתהי' יפה ביופי חיצוני, וכבר ידוע עד במה שהקפידו בזה רבותינו הק' אפילו ביופי חיצוני, ובלבד להסיר כל המניעות ולהקל ככל האפשרי בטהרת בנות ישראל ועי"ז בטהרת עם ישראל, שטהרה מביאה כו' לאלי' הנביא, וזכות הרבים תלוי בכל המתעסקים בזה בענין שהוא יסוד קיום עם ישראל.

ויה'ר מהשי"ת שילכו מחיל אל חיל למלאות שליחותו של אדם העליון שעל הכסא (עפמ"ש בלקו"ת ריש פ' ויקרא) מתוך בריאות והצלחה בבני חיי ומזוני רוויחי. (ממכתב ט"ו טבת, תשט"0

נעם לי לקבל פ"ש ממנו ע"י כתיבתו בשולי המכתב דכיז תשרי העבר.

ובמענה על בקשתו ברכה, הנה כבר ברכתו אמורה בכתוב רצון יראיו יעשה בלי הגבלה במה שיהי' הרצון ובלבד שזהו רצון ירא ה' וכיון אשר עסקו של כת"ר הוא בהמשכת יראה לבני ישראל ע"י ענין המקואות וכמבואר ברמב"ם סוף הל' מקואות וכן הטבילה כו' גזירת הכתוב הוא כו' ואעפ"כ רמז יש בדבר כו' המכוון לבו לטהר נפשו כו' והביא נפשו במי הדעת טהור כו', כי כבמו שענין הטבילה בגשמיות צריך שיטבול ראשו וכל גופו במים, היינו שכל גופו אפי' הטפל לגופו יכוסו במים פשוטים, הנה גם ברוחניות כן הוא, אשר המטהר מטומאה שנגרמה ע"י חטא עה"ד הוא כשמבטלים את כל עצמותו מתחיל מהשכל שבראש ומסיים בהכח היותר פשוט שבנפש הוא כח ההליכה שברגל, במים פשוטים, היינו עניוות (יעויין תענית ז' ע"א) 356ועניוות פשוטה בלי התחכמות זהו מטהר מטומאת הדיעות שעי"ז בא לירא את ה' כי ענוה מביאה לידי יראה (סוף סוטה) שלכן אמרו חכמי האמת אשר טבילה הוא אותיות הביטול ועאכו"כ שזה מביא לידי חיזוק בהעבודה המביאה לידי יראה...

(ממכתב ייג כסלו, תעוי"ד)

בנועם נודעתי ע"י . . מעסקנותם הטובה בכלל ובפרט בעסק מצוה גדולה היא בנין מקוה במחנם הט' באגאטא אשר נכנסים הם בועד לענין בנין המקוה

ובטח למותר להאריך בגודל ערך ענין זה, אשר נוסף שזהו אחת מהמצות העיקריות שבתורתנו הקדושה, הנה טהרת המשפחה וכל ענינים הקשורים בזה הוא אחד מעמודי התוך, שבזכותם ועל-ידם יש בכח עם ישראל לסבול את כל קושי ועול הגלות ולהיות בריאים בגופם ובנשמתם, עוד זאת אשר קיום מצוה זו אינו ענין של מקיימי המצוה, הבעל והאשה בלבד, אלא שזה נוגע לבנים הנולדים ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, אשר כאשר ההורים שומרים דיני טהרת המשפחה, אזי בניהם ובנותיהם הם ילדים כשרים, ובאם ח"ו אין ההורים נזהרים בזה, הרי זה פגם בנשמת ובגוף הילדים, ילידיהם וילידי ילידיהם וכו' וכו', ועוד זאת אשר ענין זה אינו ענין פרטי של הורים וילידיהם אלו, אלא הוא ענין כלל של עם ישראל, וכמבואר בכמה מקומות בדרז"ל, אשר על ידי הטהרה השכינה שורה בישראל, ומפני כל טעמים אלו, הרי ההקדם בבנין המקוה ביפי' והתעמולה שישתדלו בקיום מצוה זו מוכרח ביותר, וכל טרחה כדאית בשביל להביא הענין לידי גמר טוב ולהקדימו עד כמה שאפשר, ומדתו של הקב"ה הרי היא מדה כנגד מדה אבל בתוספת, ובתוספת מרובה על העיקר,

ויהי רצון מהשי"ת אשר כל המתעסקים והמשתתפים במצוה רבה זו, ישפיע להם השי"ת את המצטרך לכל אחד ואחד לפי ענינו ובפרט בריבוי נחת וענג מילידיהם שיחיו בכל הפרטים.

בתור השתתפותי גם אני במצוה רבה זו, הנני מסגיר פה המחאה -- טשעק - ע"ס ח"י שקל. ויהי רצון אשר יעלה בידם לאסוף כמה וכמה פעמים ככה ולגמור את המקוה בהקדם היותר אפשרי ולהרבות הקדושה והטהרה בכל מקום ומקום בעזר השי"ת עליהם.

בברכת הצלחה וטוב בגשמיות וברוחניות. (ממכחב ג' אייר, תשי"ב) 357.. נעם לי לקרות במכתבו אשר בתו תחי' הבטיחה לו להתנהג ולנהל את ביתה כמנהג בתי יהודאין, אבל ידוע פסק הדין שבמקום שיש לברר אין לסמוך על החזקה וכו' (שו"ע יו"ד סימן א' סעיף א' בהגהה) ובפרט בענין שנוגע לדורות ולדורי דורות עד סוף כל העולם, ולכן מרשה הנני לעצמי לעוררו עוד הפעם, שבענין טהרת המשפחה עכ"פ, צריך לדעת ברור, אם יודעת היא הענינים שבזה, וכבר ישנם עתה ס' נדפסים גם בשפת המדינה כל הדינים והפרטים, ע"י היאנג איזראעל וכדומה.

בשנים מקודם היו כאלו שהיו מתביישים לדבר עד"ז, וכבר הורנו הנסיוז שבלעומת זה מדברים ומדפיסים ענינים של נבול פה וכו' וכו'. ועוד מקבלים אותות הצטיינות פרייזן בלע"ז (וע"ד הצחות י"ל שקרוב ללשון פריצות), וכשבאים לדבר בהענינים הנוגעים בנפש להורים ולילידיהם וכו' -- הרי כאן בא הלעומת זה הנקרא ,דער קלוגינקער" ומזכיר על מדת בני ישראל שהם ביישנים, והאריכות בזה אך למותר.

ולהעיר מהגמרא נדרים (כ, א) עיי"ש בחדא"ג מהרש"א, ועייג"כ יבמות עט, א בהשלשה מדות (ר"ת גב"ר) שנצטיינו בהם בני ישראל, הנה רחמנות וגמילות חסדים הם בתולדה מימות אברהם אבינו, משא"כ ביישנים שנעשו רק בזמן מתן תורה (אשר בזה מתורץ הדיוק הנפלא בתניא סוף פרק א' שמזכיר רק רחמנים וגמ"ח, ולא ביישנות, ואין מסיים אפילו בתיבת וכו', והטעם הוא כנ"ל), ומוסר השכל הוא לכולנו, שביישנות צריכה להיות מתאמת להמושבע ועומד מהר סיני שבשם ניתנה לבני ישראל, ולולא זאת הנה ישראל הם דוקא עזין שבאומות (ביצה כה, ב).

בטח יסלח לי על כל הנ"ל, כי אין כוונתי אלא לטובה, והעיקר הוא שיברר וישתדל באוואָרענען את הנ"ל וכפסק רז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל

הלב... (ממכתב כ"ז מנ"א, תשי*ב)

בברכה לאי[וש]"ט ולהצלחה בכל הנ"ל ובעניניו בכלל. המחכה לבשו"ט בהקדם היותר אפשרי בהנ"ל ובברכת כתיבה וחתימה טובה. (ממכתב ז' אלול, תשייד) 358במענה על מכתבו אודות מרת . . תחי' אשר אין לה שלום בית ותולים שזה מסיבת חמותה המעיקה בביקורה לעתים תכופות בביתם כו',

הנה קרוב לודאי שזה בשביל שעניני טהרת המשפחה צריך תיקון, אשר נוסף על כל שאר התוצאות שבאים מהעדר הזהירות בזה הרי גם הנ"ל בכלל, וכמרזיל (נדה ל"א ב') מפני מה אמרה תורה כו' כדי שתהי' חביבה על בעלה, ומובן שזה נוסף על מה שנוגע להילודים וכו' וכו'.

ותקותי שימצא האותיות להסבירם להורי הנ"ל את כל האמור לעיל, וכבר הנסיוז הראה שכל מה פחות שבושים (וואָס מען שעמט זיך ווייניגער) -- אף שכמובן צריך לבאר זה בדרכי נועם -- הנה אח'כ כל הצדדים יותר שבעים רצון. (ממכתב ייט אלול, תשי"ד)

... בהנוגע ל... תח" הנה צריך הי' לברר בהקדם הנהגתה בדיני טהרת המשפחה והעיקר בנוגע למקוה שתהי' מקוה כשרה בהידור ע"י מי גשמים או מי מעיין, אבל לא ממימי העיר ח"ו, הם העוברים דרך כמה כלים מודדי מים וכוי וכשתזהר בהנ"ל כדבעי בטח יוטב ג"כ מצבם המשפחתי והשי"ת יזכהו ויצליחו לבשר טוב בכל הנ"ל.

... כבקשתו הנה כשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ץ אזכיר את . . שי' לרפואה קרובה, ובטח ינצל איזה הזדמנות לברר אם נולד הוא בטהרה. והוא ע"ד כשבאים לעו"ד או לרופא הרי צריכים לספר לו המצב כמו שהוא, כי באם לאו הרי זה היזק להשואל וגם היפך השכל. ועד"ז הוא ג"כ בנדון דידן. וכִן יש להסביר גם להורי הילד שאין כוונתי ח"ו כלל וכלל בשאלה הנ"ל לעורר דין וכוי אלא שהתרופות צריכות להיות מתאימות להמצב ולהסיבות שהביאו למצב כזה, וכמבואר גם כן בחכמת הרפואה שרופא אמיתי הוא כשמרפא לא את התוצאות אלא את הסיבות, ובריפוי התוצאות לבדם אין זה אלא ענין זמני:כיוז שהסיבה נשארה

כמקדם, והאריכות בזה אך למותר... (ממכתב י"ח טבת, תשי"ד) 359מסר לי . . שי' אודות הדאגה שלו אשר בהיותו במדינתנו חושש שנכשל פעם או פעמיים בשגגה ע"י שנודע לו אשר המקוה לא היתה כשרה אבל אינו יודע הפרטים בזה, ואמרתי ל... שי' שלדעתי קרוב הדבר שאין זה אלא דמיון וכיוז שכלשון רבנו הזקן באגה"ק ואגרת התשובה כל החרדים לדבר ה' נוהגים עכשיו להרבות מאד מאד בצדקה הרי הוא וזוגתו שיחיו יפרישו בל"נ כמובז בימי החול לפני התפלה או הברכות וזוגתו תחי' גם לפני הדלקת הנרות בעש"ק וערב יום טוב איזה פרנק נוספים על מה שנהגו עתה להפריש לצדקה עד שיתקבץ סכום של לערך נ"ג וחצי דולר, וישכחו על כל הענין הנ"ל, והשי"ת יאריך ימיהם ושנותיהם בטוב ויראו נחת אמיתי נחת חסידותי בכל יו"ח שיחיו מתוך בריאות הנכונה הן בגשמיות והן ברוחניות.

360(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

361(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)