שיחה ז

337שיחה ז

תזויע

בהמשך . . למה שאמרתי לכת"ר שי' בע"פ בנוגע להסיפור מהמגיד מוהר"י מקאזניץ זצ'ל, שמסופר שם ששאל על שם מלאך הממונה על ההריון ונמצא עד"ז בספר ישן של קבלה.

הנה בנוסח זה צע"ג, בי מפורש הוא בש"ס (נדה טז, ב) ובזהר ח"א (צא, ב) אשר לילה שמו והוא מהפסוק המובא ג"כ בהסיפור ולילה אמר הורה גבר, ועתה נראה לי אשר אגב שיגרא דלישנא דש"ס בא נוסח הנ"ל וצ'יל שם המסוגל או השייך להריון, בי תכ"ה הוא שם השמיני [מ]שמות הידועים היוצאי[ם] משלשת הכתובים ויסע ויבא ויט (בשלח יד, יט-כא) ונרמז ג"כ בכמה פסוקים וכמובא בספרי הקבלה ונקבצו בקהלת יעקב מערכת כה"ת ומערכת תכ"ה, אשר ע"פ נוסח זה הרי אף שנשאר עדיין בצע מענה בנו של בעל קצוה"ח שאמר ששייך להכתוב ולילה אמר הורה גבר, אבל מובן עכ"פ מה שאמר המגיד מקאזניץ זצ'יל שהוא ס"ת מהכתוב הנך הרה ויולדת, וכדאי' בספר רגל ישרה אשר השם תכ"ה מסוגל לפקידת עקרות להריון ונרמז בכתוב הנך הרה ויולדת.

,..ומה שהעיר בענין המלאך הממונה על הריון דבגמרא איתא דלילה שמו, ובשם המגיד מקאזניץ שזהו שם תכ"ה, ומפרש שזהו ע"פ דעת תוסי הרא"ש בנדה ט"ז עב דהקב"ה נותן לאשה הריון ואח"כ מתעסק בה המלאך.

הנה לכאורה אם רוצה לחלק ולפרש דהשם תכ"ה אינו מלאך אלא קאי על הקב"ה בעצמו מבלי התלבשות במלאך, הרי גם אליבא דתוס' יש לומר כן, כי פשיטא אשר כל דבר ודבר בא מהקב"ה, ובמילא יש לזה שייכות מאיזה שם, אף שאח"כ

נמסר למלאך... (ממכתב ח' אדר, תשי"ג)

- נזדמן לידי ספר זכותא דאברהם מהרב ארי' מרדכי רבינוביץ -- ירושלים

תשייא -- ומצאתי שם בעמוד כ"ט, סיפור המעשה מהרב המגיד דקאזניץ אודות מלאך הממונה על הריון, שכתב בת"ר שי' מאז, ובאשר אין שמחה כהתרת הספיקות, 338הנני מעתיק בזה לשונו בהנוגע למה שהי' קשה לי בהסיפור, וע"פ נוסחא זו מיושב הצ"ע שלי,

... ואמר לו המגיד הקדוש כי המלאך הממונה על הריון בגימט' עה יאמר לי מעכ"ת אי' נרמז דבר זה. והשיב הרב מפדהייץ להמגיד הקדוש שמבואר בג' נדה ט"ז ע'ב דמלאך הממונה על הריון לילה שמו שנאמר -- איוב ג -- והלילה אמר הורה גבר ובגימט' של לילה הוא ע"ה -- והשיב המגיד הקדוש יפה אמר כבודו אבל הוא במקום חשך אני אגיד לו ממקום אור ולא חשך, בפ' לך כתוב שהמלאך אמר להגר ,הנך" הרה וילדה בן, ,הנך" בגימט' ע"ה וכיוז שהנך בגימט' ע"ה, ע"כ יפקד האיש

בבן זכר. (ממכתב כ"ט אייך, תשי"ג)

במענה על מכתבו, הנה יהי רצון שימולא ההריון של זוגתו תחי' כראוי ותהיי הלידה בעתה ובזמנה בנקל, ומהנכון שבאם לא יהי' בזה בליטות שישתדל בפתיחת הארון בימי הקריאה*, והשי"ת יזכהו לבשר טוב בזה, וימסור לזוגתו תחי' שתהיי חזקה בבטחונה בהשי"ת שיהיי הכל בעתו ובזמנו בנקל, ותוסיף על מה שהיא נותנת לצדקה עד עתה לפני הדלקת נרות לצדקת רמבעה"ן עוד ח"י פענעס בכל פעם

ופעם... (ממכתב כ"ז ניסן, חשי"ב)

במענה על מכתבה מר"ח סיון, בו מודיעה בשו"ט אשר נכנסה בחדש השני להריונה לפ"ע, ובטח כפי שדברתי עם אבי' שי' כשהי' כאן, הנה כפי האפשרי אינה מפרסמת עד'"ז, וכלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר, עד שתכנס לחדש החמישי, והצעתי: א) בטח תמלא כפי הוראת הרופאים -- שביקרה אצלם, ושיודעים אותה מכבר -- בעניני אכילה ושתיי, טרחה יתירה וכו', ב) יבדקו כל המזוזות בביתם ויחליפו האינן כשרות בכשרות, ג) תחזיק במנהג הטוב של בנות ישראל להפריש צדקה לקופת רבי מאיר בעל הנס -- רמבעהין -- לפני הדלקת נרות בעש"ק וערב יו"ט, ד) בעלה הרב 339שי' יתחזק לשמור השיעור תהלים בכל יום (כפי שנחלק לימי החדש) לכל הפחות עד אחר הלידה בשעה טובה ומוצלחת, וכן בק"ש שעל המטה לפני ברכת המפיל יאמר הקאפיטל תהלים: למנצח יענך וכו', ואחר שיגמרנו יאמר עוד הפעם הפסוק יענך וכו' ויעלה במחשבתו אשר כל אותן הכוונות שצריכים, בעת מעשה זו, לכוון יה"ר כאילו כיוונם, והשי"ת יתן ויהי' הריון שלה בנקל ויוגמר בעתו ובזמנו ותלד ולד זחו"ק כשורה בעתה ובנקל.

. בנוגע לשאלתו, אם נוהגין להעמיד ב' כסאות בברית מילה, הנה זיל הסי מנהגים ,כתר שם טוב", ע' תקע"ד סקל"א: המנהג בא"י וסת'מ ואמשטרדם ובכל ערי המערב להכין ב' כסאות, הא' עבור אליהו, והב' להסנדק, ומשימים אותם זו מצד זו, בלונדון מכינים כסא אחת לשניהם ע"כ. ובספר ,דרכי חיים ושלום" (אוסף מנהגי מונקאטש) סתתקי"ט כתב וז"ל: הא דמבואר בדרך פקודיך (במצות מילה אות י"ג) שהכסא יהי' חלוק ונראה כשתים אחד לאלי' הנביא ואחד לסנדק (ועיין ג"כ ברוקח סי' קי"ג) רבינו לא הקפיד על זה רק שהיתה רחבה. ע"כ. איברא, דבזח"א צג, א משמע קצת דצריך ב' כסאות מדכתב כרסייא אחרא. והנה כיצד מנהגנו לא שמעתי ברור, אבל כמדומה קרוב לודאי שכשהייתי נוכח בברית מילה שהי' כיק מו"ח אדמו"ר הכ"מ סנדק (בורשא) לא הי' אלא כסא אחד.

(ממכתב כ"ב טבת, ה'יתשי"א)

זה מזמן שקבלתי מכתבו ומפני רוב הטרדות לא הי' זמני בידי לענות עליו בדבעי, ואף שגם עתה אין הזמן גרמא להאריך, אבוא עכ"פ בקצרה:

מעיר במכ' במ"ש הבית יוסף בסי' רס"ב ד"ה גרסינן בשם הריטב"א בשם רבו (הרא"ה) דביומא דעיבא הנה מי שאינו רוצה לסמוך על הענין דשומר פתאים ה' הרשות בידו לדחות מילה בזמנה ושפיר עביד, ומקשה דלמה לא פסק דיעה זו בשו"ע שלו, ובפרט שהוא ענין של פקוח נפש, ונשאר בצ"עי 340והנה לדידי, אין הצעת הקושיא שלו נכונה, כי אין להקשות על מה שלא פסק או הביא לדעת יחיד בשולחנו, כיון שכל הראשונים דעתם נגד הריטב"א (מדלא הביאו בספריהם הענין דיומא דעיבא ויומא דשותא) ומהם הרייף והרמב"ם והרא"ש שהם עמודי הוראות הב"י, ומהם מוכח דפליגי על הריטב"א, רבינו ירוחם, והר' מנוח שהובאו שם בהב"י, ואת"ל דאכתי קשה למה לא פסקו הראשונים הנ"ל דאסור למול ביומא דעיבא הנה י"ל בפשטות דנקטו כמסקנת הגמרא דשומר פתאים ה', ויש להביא ראי' ג"כ מיבמות (דף עא, ב) דהוי לי' לרב פפא לשנוי' שם, הכא במאי עסקינן שהי' יומא דעיבא בשעת עשי ואח"כ נתפזרו העבים (אלא שזה ק"ק גם לרי"ו, כמובן), וטעם בעל הסוגיא גופא -- י"ל משום דחשש רחוק הוא שיומא דעיבא יזיק הנמול שהוא במטה בבית, וע"ד שכ' הצמח צדק בפסקי דינים ליו"ד סוי רס"ג, ואף היודע מהחשש דיומא דעיבא בכ"ז גם בו שייך ההיתר, דכיון דדשו בו רבים שומר פתאים ד', וכמשמעות פשטות הסוגיא ביבמות יב, ב, וסוגיא דידן גופא, ולא עוד אלא דאפי' להריטב"א הנה רק הרשות בידו לדחות כו' דמשמע מזה גופא דהרשות בידו ג"כ לסמוך על שומר פתאים כו', -- מלבד הנ"ל הנה יעויין בכ"ז בשו"ת חיים שאל ח"א סנ"ט, צ'צ שו"ת אבה"ע סוף סי' י'א, שדי חמד אסיפת דינים = מערכת מילה סי' ב' סע"ק י"ג, ועיין שם ג'כ דפלוגתת הריטב"א וכו' דהוא לשיטתם בהפלוגתא דג' נשים משמשות במוך, אשר השמיטו זה הפוסקים הנ"ל...

... בסוף הספר* בפי' מרזיל האידנא דדשו בה רבים ושואל בצדק באיזה אופן בא המצב דדשו בה רבים, ורוצה לבאר שהי' זה בזמן הגזירה על מצות מילה ולא היי בידם להמתין ליום בהיר כי דוקא אז השגיחו עליהם יותר ולכן עשו זה דוקא ביומא דעיבא היינו בזמן שלא הורגלו לעשות ברית מילה. אבל קשה לקבל את זה דכיון שסכנה יש בדבר איך מלו את בניהם ומגופא דעובדא ג'כ ראי' להיפך שהרי בהענין דדור המדבר הרי לאחר שידעו מהגזירה דארבעים שנה יהיו במדבר ובמילא יהיו ענני הכבוד מ' שנה ולא תנשב רוח צפונית -- ובכ"ז לא מלו את הבנים ועאכו"כ בגזירה דגזירה עבידא דבטלה שלא הי' להם למול את בניהם ולסכנם. ומה שנראה לי לומר בזה שהוא ע'ד פירוש התוספת שבזה מבוארת קושיא כעין זו ואולי עוד יותר אי מובנת דאותיות מנצפ"ך שכחום (מגילה ב"ב) שהי' זה לאחר ששרף אמון את התורה ועד"ז יש לפרש בנדון דידן אשר דשו בה רבים הי' זה בבבל אשר בקעה 341היתה בכמה ענינים וכשירד רב לשם וכן שאר האמוראים מצא המצב דדשו בה וה"ה בהנוגע להקזת דם ביום ששי (שבת קכט, ע"ב) ועיין ג'כ באגרת רב שרירא גאון בהמצב בבבל קודם ירידת רב לשם.

,..ידועץ המובא באחרונים ומאריך בזה הגאון הרוגוצבי אשר במצות מילה ישנם שלשה עניניםי, א) שצריך למול, ב) שלא להיות ערל, ג) להיות נמול, ומובאים בזה כמה נפ"מ וחילוקים.

ויל הענין בעבודה בקיצור ע"פ המבואר בתורת החסידות, שפשיטא שצ"ל ענין דסור מרע, היינו שלא להיות ערל, וצריך להיות ג"כ הענין שלהיות נמול, היינו הענין דועשה טוב, והעולה על כולנה ע"פ מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בשם נשיאינו הק' זי"ע אַז א חסיד האַלט ניט פון בדרך ממילא, וכל דבר צ"ל ביגיעה ועל ידי עבודה וזהו שצ"ל ג"כ פעולת המילה.

והשי"ת יזכה את כאו"א מאתנו בכל עניניו ועשיותיו למלאות שלשת הדברים סו"מ ועשה טוב ולהיות עובד ה' לשון הווה. (ממכת ד' מ"ח, תשי"ג)

שמחתי להוודע מהבשורה טובה אשר נולד לו בן למזל טוב.

והנני שולח בזה ברכתי שיכניסוהו לבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו ויגדלוהו לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות.

ומצוה שקבלו עליהם בשמחה תמשיך שמחה במעונו, ולהעיר ממרז"ל (כתובות ח, ב) ומש"כ ע"ז באות חו"ש סרס"ה סקכ"ז וכ"ט. ועייג"כ מו"ק (ט, א) שאחים שנהנו כו'. ובשו"ע לאדה"ז מהד"ב סוס"ד: תחילת כניסת כו' במצות מילה -- ולפי שהוא 342תחילת צ"ל בשמחה דוקא שלא יהי' מודעה רבא. גם כקרבן (זח"א צה, רע"א) שציל לרצונכם דוקא.

343(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)