שיחה ב

400שיחה ב

... ועל של עתה באתי להסג"פ קונטרס לחה"פ שהו"ל אתמול ואף שיתקבל לאחר החג בטח ישתדל לזכות בו את הרבים אם בהמאמר או בהשיחה וכל חצ וחד לפום שיעורי דילי' (הקדמת התניא ע"פ הזוהר) אבל בכולם צ"ל נודע בעלה. וי"ל שזהו מחלוקת פרעה שאמר לכו נא הגברים ועבדו את ה', אבל שיטתנו שהתווה לנו משה, שאתפשטותא הוא בכל דרא ודרא ובפרט בדור עקבתא דמשיחא וכמ"ש בת"ז (תי" סט), היא אשר בנערינו בשנים או בחכמה ובזקננו נלך בבנינו ובבנותינו ודוקא ץייז חג ה' לנו...

... ולהעיר בקצרה: ספר תהלים הוא בדוגמת התורה, וכמרומז בש"ס (קדושין ל, א) ת"ר כו' פסוקי תורה יתר עליו תהלים כו

והחילוק ביניהם יש להבין ממרז"ל (ברכות ג, ב) ר"א אמר עד חצות לילה היי עוסק בד"ת מכאן ואילך בשירות ותשבחות. -- ואפילו למאן דפליג אמ"ד זה, הוא רק בנוגע להנהגת דוד, אבל אין הכרח לאפושי פלוגתא ולומר דגם בענין בחי' תורה ותהלים חולק עליו, ובזח"א (רו, ב) כתב כר'א -

והנה מכת בכורות שהיא הביאה גאולת מצרים, וכפשוטו של מקרא, התחילה בחצות והיו מפרפרין מחצות ואילך עד הבוקר (ריש מס' שמחות. ופליג אמ"ש בשמ"ר פט"ז).

ומבואר בזהר (ח"ב לז, ב) דידע משה דלא יעביד נמוסוי כ"א בפלגות בתראה. ומפרש שם הטעם: דאתער כ"ה. -- ומובן ע"פ המבואר בזח"א (צ, ב) כ"ה דינין מתערין מינה. וראה בלק"ת להאריז"ל פ' בא עה"פ ומושב בנ"י. ולכן נבואה זו נתנבא משה ב,כה" דוקא, אף שהוסיף על כל הנביאים שהתנבא גם ב,זה" (ספרי מטות).

והנה כמו שבחצות לילה אז הי' נגוף למצרים ורפוא לישראל (זח"ב לו, א) כמו"כ אמרו במדת כ"ה בכלל (זח"א שם): א"ל קב"ה (לאברהם) צא מאיצטגנינות שלך כו' כה דהוא תרעא לצלותא בה ישכח ברכה בה ישכח בר נש שאילת"י כו' דאע'ג דאיהו דינא כאילו היא רחמי האי כה.

ובהקדמת ת'ז (דף טו, א בדפוס וילנא תרכ"ז) מבואר מעלת שמע ישראל הוי" גו' כ"ה אתוון -- על ברוך שם כו' כ"ד אתוון. ומובן השייכות לכהנ"ל ע"פ מ"ש בספרים אשר פרעה אמר לא ידעתי את הוי' דוקא, משא*כ שם אלקים.

401בברכת חג הפסח כשר ושמח, לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

כ"ד וכיה להעיר מסוטה (לו, ב). מתוד'ה דמזדבנא (בכורות 1, א). (ממכתב יזג ניםן, תש*ה)

במענה על מכתבו מ"ש

(א) בשמות רבה (סוף פ"א ופי"ז, ג): אל המשקוף שאברהם גדול בגרים וכשם שהמשקוף גבוה כך הי' גדול שבאבות ואל שתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב,

והעיר שהוא היפך המבואר בכ"מ שאברהם הוא קו הימין יצחק קו השמאל ויעקב קו האמצעי המחבר אותם.

והנני להעתיק מ"ש אדמו"ר הצ"צ בד"ה מזוזה מימין (נדפס בס' אור התורה די שכח, א) ובמילא יובן הנ"ל. וזל הצ'צ שם ס"א: וברבות בא פי"ז אמרו אל המשקוף בזכות אברהם ואל שתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב. והרמ"ז אמור דצ"ה סע"א פיי המשקוף ושתי המזוזות הם כח"ב שבמל' הנמשכים מתנו"ה דז"א כו'. ולפ"ז הי' ראוי לומר דשתי המזוזות הם אברהם ויצחק שהם ב' קוין כו' והמשקוף הוא קו האמצעי ת"ת בחי' יעקב כו'. ואפ"ל ע"ד שאברהם נק' האדם הגדול בענקים כו' היינו א"א שנק' עתי" סבא וכן אברהם הוא סבא ליעקב שהוא ז"א. ויצחק אביו הוא אבא וכמו שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו. וגם בד'ה וישב כו' פי' מגורי אביו היינו ח"ע שנקי אביו. ואח שיצחק הוא דין הרי החכ' נק' דין לגבי הכתר. לכן אברהם נק' משקוף שהוא הכתר ויצחק ויעקב שהם אבא וז'א הם ב' המזוזות. עכ"ל השייך לעניננו.

נמצא דבאבות, וכן בהרמז שעליהם, המשקוף וב' המזוזות, יש להבין חילוקם מצד שתי בחינות: א. באורך. סדר הדורות שזה למעלה מזה, שאז המשקוף, מצד שהוא גבוה ולמעלה מהמזוזות, רומז על אברהם בבחינתו שהוא גבוה מיצחק ויצחק מיעקב, היינו א"א חכמה וז"א (וי"ל דגם במזוזות מזוזת ימין, דקאי ע"פ בחינה זו על יצחק, קודמת גם בזמן לזו של שמאל, וע"פ דרזיל במצות מזוזה -- יומא יא, ב -- כרעא דימינא עקר ברישא). ב. ברוחב. ג' קוין, ואז המשקוף קאי על יעקב וכנ"ל.

ומ"ש במגן אבות ד"ה מזוזה מימין רס"ג, דארכבי אתרי רכשי ומצרף ב' בחינות הנ"ל ביחד, י"ל שקיצר בלשונו, או יותר נכון, דנשמטו איזה תיבות. וע"פ שלשה עדים יקום דבר: א) מאמר הצ"צ הנ"ל אשר המאמר במג"א מיוסד עליו. עיי"ש. ב) בס' שמות להצ"צי (באוסף הכת"י לכ"ק מו'ח אד"ש) עה"פ שמות יב, כב סקיד וזיל:

402כשהגיע זמן יצי"מ נאמר מדלג על ההרים אלו אבות ג' קוין כו' ימין ושמאל והמשקוף שעל גביהן זהו שרש קו האמצעי כו' בריח התיכון כו' במדרש פ' בא כוי המשקוף הוא אברהם כו' גדול שבאבות והיינו מצד שרשם בחג"ת דעתיק כי חסד דע"י מלובש בגלגלתא דא"א כתר שבכתר זהו המשקוף כו' והוא בחי" אברהם ויצחק הוא גבורות דע"י המלובש במו"ס ויעקב ת"ת דע'י בחי' קרומא דאוירא. ג) מ"ש בסי" מהרי"ד (לנכד הצ"צ) בפרשה א' דק"ש עה"פ וכתבתם, וז"ל: וברבות פ' בא אמרו אל המשקוף בזכות אברהם כו' והם כח"ב שבמל' הנמשכים מתנ"ה דז"א ואברהם ויצחק ב' קווין חסד לאברהם ופחד יצחק כו' והמשקוף קו האמצעי ת"ת בחי יעקב. ומה שמרע"ה הפך הסדר ואמר והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות איתא ברבות פי שמות משקוף זה אברהם בחי' כתר ויצחק אבא חכ', שהחכ' נק' דין לגבי כתר ויעקב זיא ת"ת. עכ"ל לעניננו.

... בדיני חג הפסח שאודותו מדבר בסדרה דשבוע זה, מסיים (פ' בא יג, ח) והגדת לבנך, וזה מלמדנו לדעת, אשר כמו בזמן צאת ישראל ממצרים הזהירם הקב"ה על ההשתדלות להגיד להבן ולהבינו את ענין התורה והמצוה, ואמרו לפי דעתו של בן אביו מלמדו (פסחים פ"י מ"ד) היינו שצריך להתבונן במהלך נפש המחונך ולחפש הדרכים איך לקרבו, כן הוא בכל עת וזמן, שבכל יום יש ענין יצי"מ, עיקר גדול הוא ההשתדלות שגם השני, מי שיהיי, יתקרב לתורה ומצות אם ע"י שידבר אתו בפה או ע"י דברים הנכתבים או הנדפסים שהשתתף בהוצאתם לאור...

... עוד כ' שם* הוכחנו שדעת הזהר לברך שתי ברכות (בתפילין) וצ"ע: א) בתז"ח קרוב לסופו (בדפוס וילנא תרכ"ז הוא דף מו, ב) משמע דס"ל דהוא פלוגתת הבבלי והירושלמי והבבלי ס"ל דאין מברך אלא אחת (וכפרש"י) ומסיים שם .ומסיטרא דעמודא דאמצעיתא -- לא צריך אלא ברכתא חדא* ויעויין ביאוהגר"א 403שו"ע או"ח סכ"ה. ב) אף אשר בש' הכוונות דרושי תפלת השחר דרוש ב' וג' הביא בי הדיעות וביאורם ע"ד הקבלה (נזכר בד"ה ויאמר ד' אליו מי שם פה בתו"א לרבינו הזקן) אבל בפע"ח ש' התפילין פ"י איתא ,פ"א . . ולא יברך על ש"ר אם לא שפסק בדיבור" וקשה לומר שהי' כ' כן אם הי' דעת הזהר להיפך, ועיין מ"ח מסי הנחת תפלין פ*ג מ"ד ובשער הכולל (להרא"ד לאוואט ש"ב סקו).

(ממכחב כדב סיו תשזד)

במענה על מכתבו מיום ז' אלול:

א) מש"כ בענין צורת היו"ד הפוכה שכותבין בצדיק, ושואל בירור הלכתי בזה, הנה כבר דשו בה רבים ונקבצו הדיעות, במשנת אברהם סכ'ג ס"ק פו-פח, מאיר עיני סופרים ס"ז, מאסף לכל המחנות סל*ו יעו"ש.

ב) בנוגע לפועל, בתפילין תמה אני מי ישנו בדורנו יתום זה, אשר יעיז לחלוק למעשה על האריז"ל שפסק לכתוב בתפילין ביו"ד הפוכה. ואעידה לי עדים נאמנים שכן הוא דעת האריז"ל והם המשנת חסידים וס' תקון תפילין פ'א מ"י מצת שמורים וכו' ואחרון חביב אדמו"ר הזקן. והובאו דברי האריז"ל אלו להלכה בכמה פוסקים ובשו"ע אדה"ז סל"ו.

ג) בנוגע לפועל בס"ח, פסק הנ"ל בתפילין, מוכיח אשר ביו"ד הפוכה צורת אות צד"י לזה, וכיון שלא נזכר שינוי זה בש"ס, הרי ע"פ שו"ת נוב"י הידועה, פשיטא שכשר צד"י כזה בכ"מ וגם ס"ת בכלל.

ד) איך כותבים לכתחילה בס"ת, כבר העתיק במכתבו מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שמנהגנו לכתוב בס"ת ג'כ ביו"ד הפוכה. וראה במשנת אברהם שם שכן ראה בסית של גדולים ומומחים מכמה דורות ומס"ת מומחים שבדורותיו ורק חדשים מקרוב באו שמשנים כו' (והוא דלא כדעת שו"ת השיב משה חיו"ד סנא שלכתוזילה יכתבו בס"ת ביו"ד ישרה).

ה) מה דעת הגר"א בזה, ומעתיק במכתבו מש"כ בסי תוספת מעשה רב שהגר"א פסל ,הצדין כפופין עקומין מאחוריהם ואמר שטעות נפלה בכתאריז"ל".

והנה הס' הנ"ל אין אצלי. אבל איפא רמוזה בל' זה יו"ד הפוכהז אבל בספר כתוב לחיים להסופר ר' אברהם חיים ממינסק (ווילנא תרי"ח) כותב ששמע מהרב רי אלעזר משה ממאנאסטירשיצינע בשם הרג'א דהגירסא בזח'א (ב, ב) היא לאסתחרא ולא לאחורי. ומסיים המחבר דאנו קי"ל כדעת הב"ש והב"י והגר"א זיל להלכה למעשה.

כמובן יסוד קלוש הוא ביותר לקבוק עפ"ז דעת הגר"א שהיא היפך כתהאריז"ל, ובפרט שגם התקון בזהר אינו עולה יפה כלל, כי ממשיך בזהר שם: ולא אתהדרו 404אנפין באנפין כו' זמין לנסרא לך ולמעבד לך אנפין באנפין עכ"ל. שמכל זה מוכח שמקודם הוא היפך דאפין דהיינו אחור, ולא לאסתחרא.

ו) צורת הצד"י הוזכרה בדא"ח, כפי הרשום אצלי בלקו"ת ריש ביאור דהחלצו (ומובא גם שם לשון הזהר לאחורי) ובדיה נטה את ידך תרס'ג...

... (ע"פ) כתבו בעצמו* שזהו שייך ל,אר"י הקדוש" -- ה"ז מענה לשאלתו, ויחליף. ובפרט שהמדובר בתפלין -- שהוקשה כה"ת לתפלין ותפלין בעילוי -- ה"ז שייך לכה"ת בעילוי.

ועוד וג'ז עיקר -- חלק ממצות תפלין: לשעבד להק' המוח והלב. והתפלין הן החפצא שפועלת בזה ועילוי בהחפצא -- מביא עילוי בהפעולה. מזה עידוד חזק נוסף -- בחשך הכפול דתקופתנו להניח כאו"א גם תפלין דר"ת, כיון שמוכרח אור בפול (עכ"פ) וכו'. וק"ל.

נצטערתי לקרות בפ' לך** ,ע"פ הלכה אסור להניחם אלא א"כ כו'* (ובפרט שבע"ב ממשיך ,מצד הזוהר ופנימיות התורה היא מצוה")

ואינו מתאים כלל להערכתי את אביו שליט"א ע"פ השמועה וע"פ פגישתנו.

וע*פ ספרו זה עצמו -- ובהמצאנו בגלות כו' וישתו התלמידים כו'. (ממכתב תשמ"א) 405- אַלעס לויט ווי געבראַכט אין פאַריגען בריף.

406(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

407... ענין פדיוז הבז תחלתו הוא תמורת אשר פדה ד' את בכורי ישראל ביום הכות כל בכור בארץ מצרים והנה ארז"ל (שבת קלג, ב) הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה הי" חנון ורחום, ובעניננו זהו עבודת כאו"א, מי שהוא ביכולתו, להציל את ילדי וילדות בנ"י, שעל כולם נאמר בני בכורי ישראל, שלא יטמעו בין הגוים ר"ל, כי אם לקשרם בד"א חיים ע"י תורת חיים, שעי"ז יקויים גם בהם חיים

כולכם' היום.

וחלק מעבודה קדושה זו זכה שיעמיס כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט*א עליו ובטח ישתדל ככל התלוי בו להיות כלי ראוי לזכות זה ולהביאו מן הכח אל הפועל.

ויר"צ אשר במהרה בימינו נזכה כולנו לראות בפדיון אשר יפדה אבינו שבשמים את בנו בכורו ישראל מגלות האחרון, וכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א יוליכנו לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש אכי"ר.

בכהנים ולוים אין ענין פדיון הבן ואלקינו כהן הוא (סנה' לט, א) וראה בלקוטי שושנים למהר"ש מאוסטראפולי מתי מדרי' כה"ג ומתי כהן הדיוט, אבל אינו סותר להנ"ל, כי הא דאין ענין פדיון הבן בחמש סלעים בכהן ולוי, היינו אדרבה בהם אין מספיקים חמש סלעים לפדותם תמורת אשר פדה ה' במצרים, כי אם גופם נתקדש

עי*ז, וכמש"נ (במדבר ח) וק"ל. (ממכתב יוס כזב לתמוז, תשזו)