שיחה יט

550שיחה יט

ראש השנה

לקראת השנה הבע"ל אביע איחולי שיתברך עם כל אשר לו בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל מכל כל.

מוסג"פ הקונטרס לר"ה* אשר זה עתה הו"ל וטוב עין הוא יבורך לזכות בו את הרבים באופן היותר מוכשר,

(ר"ה פ"ד מ"א) יויש של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה.

7777 ה הנה מצות תק"ש בר"ה ענינה תשובה וכמו שפירשה הרמב"ם בהלי תשובה פ"ג"

ה"ד ונתבאר בקונטרס המוסג"פ באר היטב, -- וי"ל דיוק לי הרמב"ם שם ,בראש השנה* שהוא למעוטי תק"ש דיובל דרמז אחר בהם --

והנה התשובה היא לפי ערך ההנהגה במשך ימי השנה ועל ההנהגה במשך ימי השנה. ולכן הנוהג במנהג ד"א, בל"ט מלאכות דימי החול, הנה גם ר"ה ותק"ש שלו ,חלים" בימי החול. אבל ת"ח שאין להם בעולמם אלא עסק התומ"צ, חפצי שמים ולא חפציך דימות החול (שבת קי"ג ע'א), ולכן נקראים ת"ח שבת (זח'ג כ"ט ע"ב. ומרומז בשבת קי"ט, ע"א: ר' אמי ור' אסי מכתפי כו' אילו איקלע לן ר' יוחנן כו'), הרי אצלם הוא דין דיו"ש של ר"ה שחל להיות בשבת. ולכן אין תוקעים במדינה, דאין להם עסק שם כלל. ובמכש"כ מכה"ג, דת"ח קודם לכה'ג (סוף הוריות) ועל כה"ג נאמר ומן המקדש לא יצא. ותורתו מצלא עליו.

-- ולהעיר מרמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה*"ז. ב"יב (ח' עיב) השתא נמי דעתאי עילויהו ורבנן מאי כו' תודיה זה סוטה (כ"א ע"א) ועוד --

אבל לא תימא דאין כלל תק"ש בת"ח, כי במקדש -- מקום שאין שם שייכות לעניני חול, שהרי לא יכנס אדם להר הבית כו' (סוף ברכות) -- היו תוקעין, כי גם בזה צ"ל תשובה. וע"ד מרזיל ברכות (כ"ח:) בר"נ בן הקנה וריב"ז, עובדא דרע"ק אליבי" דתי" הר** מקורבייל בתוד"ה מבטלין כתובות (י"ז ע"א), עובדא דירושי פסחים פ"ג ה"ז ועוד.

והשי"ת יחזירנו בקרוב ממש בתשובה שלמה ונזכה מיד (כל' הרמב"ם תשובה פ"ז ה"ה והעתיקו אדמו"ר הזקן באגרת התשובה פי*א) לגאולה שלמה ע"י משיח צדקנו.

551הוספות / יאש השנה שיחות 1 מכתבי עם הקונטרס לח"י אלול ודאי קיבל במועדו.

החותם באיווי כתיבה וחתימה טובה (ממכתב כ"ב אלול, תש"ט)

.. . בהזדמנות זו עברתי עוה"פ על הדרשה לר"ה להראב"ד, שכ' הו"ל בצירוף אזנים לקופה. ולחביבו' דמילתא מועתק בזה איזו הערות בחפזי.

בתחילתהי. ט"ס דמוכח. והנה בזה וכיו"ב -- נוסח תיקוז המשוער צ"ל בן שתי תכונות: א) התאמה מלאה להבא אחריו ולכללות הענין. ב) נתינת מקום לטעות ולכתוב הנוסח הנמצא.

ושתי הנוסחאות שמציע כ' בהערתו א' -- אין מתאימות ל-א) הנ"ל: בדרשה לר"ה המיוסדת עה"פ תקעו -- מה טעם להתחילה עאין אומרים פסוקים אלו, או 552שאומרים אותם בכל שבוע ביום ה' ולאו דוקא בר"ה. והרי בכל ר"ה היו הלוים אומרים הנ"ל (בשחרית, או במוסף). ודין זה הי' יכול לשמש התחלה לדרשה. ואת"ל שהרי אין זה נוהג בזמה"ז -- הרי :יכול הי' להתחיל בפסוקים עצמם.

ולכן נ'"יל שצ"ל בר"ת: א) ב"ה. א'א -- ופיי: בעזר השם (או ברוך השם). אמר אסף. או -- בראש השנה אנו אומרים. ב) בר"ה א'א -- ופי' כנ"ל; ובמשך הזמן טעה אחד המעתיקים בין רייש קטנה ליו"ד גדולה. וזה גרם לטעות בפיענוח הר"ת. ג) בתי א"א -- ופי': בתהלים אמר אסף. וכיו"ב.

הערה כ'. מש"כ בדרשה? (ומיוסד בויק"ר וכו' שמציין כ') -- קבוע מציאות דין דר"ע אפילו טועים לזמן שלא זכו לבאור פניך יהלכוז.

דרך אגב. ל' הדרשה מאיר עיניהם -- מסייע להשערת הרד"ל (פדר"א פ"ח ס"ק נד) שכן צ"ל בויק"ר פכ"ט.

הערה לוי רשום אצלי -- בהערות לשו"ת אאזמו"ר אדמו"ר הצ"צ חיו"ד סו"ס

= צ"ג, שמדבר שם בירוש' זה: ראה ילקוט ואתחנן רמז תתכה ולתהלים רמז קמח. 6'..

המנהיג. הג"מ ריש הל' שופר. שבה"ל ס' ר"ה סי' רפד. תשב"ץ ח"א ע' זקן. חו"י סיי כג. בינה לעתים דרוש ב'. זכר נתן דצ"ה. יוסיפון פע"ו. אור המאיר פ' ואתחנן. תורה תמימה שם. -- וביד מלאכי ח"ב ס"ו שאין להחליט הלכה מנוסחאות ירוש' שבידינו.

הערה קסאי. נשאר בצ"ע למ"ל פסוק והעברת לאחרי שנלמד לכל המצות דצ"ל דרך גדילתן.

ובהערות המו*ל שם:

ב) פסיקתא שם בשינוים. אולי הכוונה על מאמר ר"ע ר"ה כ"ה עיא אשר תקראו אתם אפילו טועים ואפילו מוטעים וכו

כא) גם כאן משונה הסיום במדרש ובפסיקתא ממה שהוא לפנינו, כי שם איתא ,כ"כ למה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר פניהם הה"ד באור פניך יהלכון". והכוונה לדעת רבינו ב"ד המתכנס לחשבוון העבור וקדוש חודש ושנים עליהם נאמר אשרי אשר באור פניו יהלכון, כמו שהוא מפורש בפרקי דרבי אליעזר פרק ח' (דף ו' עב דפוס סביוניטה) ,ואשריהם העומדים במקום ההוא בשעה ההיא שנאמר אשרי העם יודעי תרועה יי" באור פניך יהלכון באור פניו של הקב"ה הן מהלכין". והשוה גם בפסיקתא שם. המו"ל.

3 וז'ל: בירושלמי מגלחין את זקנם ובילקוט שם שערן ונתקן זקנם וכבר העיר שם בגליון הירושלמי (שבש"ס צלום הוצ' יונתן) על החילוק הזה, ולפני רבינו היתה הגי' שערן, וגם הרשב"ץ בחידושיו לר"ה המביא הירושלמי גורס ,שערן". וראה או"ח סי תקפ"א שמובא הלכה זו בשם מהרי"ל ועי' בלקט יושר חאו"ח צד 124. המו"ל.

553אבל -- דרך גדילתן נלמד ממש"נ עצי שיטים עומדים -- שעומדים דרך גדילתן, שזהו הוראה רק בהנוגע לעליון ותחתון. ואין ללמוד מזה דין שופר שהפכו

וכיו"ב. (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

במענה על מכתבו בו כותב אודות ראש השנה וכו'

הנה ילמוד בע"פ ארבעה עשר פרקים של ספר התניא ומה טוב שיגמרם במשך חודש תשרי, ובכל יום חול (ובחול המועד) לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ויזהר בשלשת השיעורים דחת"ת -- כל זה בל"ג -- (ובודאי נזהר בטבילת עזרא בלאו הכי)

והשי"ת יברכו בחתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומוצלחת בטוב הנראה והנגלה. (ממכחתב חי תערי, תעיי"ז)

ע'פ המבואר ברס"ג, שאחד הרמזים דתקיעת שופר בר"ה הוא, להזכיר את עם ישראל את ה,קול שופר' דמ"ת, (וה"ז ג"כ מפסוקי שופרות ויתרה מזו -- התחלת וראש ברכת שופרות אתה נגלית כו' ובקול שופר עליהם הופעת כו') ונקבל ע"ע כו' ,נעשה ונשמע' שבזה קבלו עליהם מצות ד', ואחד הענינים דמ"ת -- שאז נעשה ,המבדיל בין ישראל לעמים' (שלכן הפס"ד שבאמרו ובנו בחרת יזכור מ"ת) זאת אומרת שיהודי (באיזה מצב שהוא) הוא יהודי, ואוה"ע (וגם חסידי אוה"ע) ה"ה מהאוה"ע. ומפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל, ומ"מ יהודי ה"ה יהודי ואוה"ע -- אוה"ע..

לכן הצעתי שבימי ר"ה הבעל"ט ידברו הרבנים בענין ,הגזירה האיומה דמיהו יהודי', ואשר כל אחד שהיכולת בידו יפנה בבקשתו לראש הממשלה שם שיבטלו הגזירה האיומה דמיהו יהודי ויוחקק החוק דגיור ע"פ הלכה דוקא.

(משיחת ש"פ נצוי, תש"ל)