שיחה יד

528שיחה יד

נצביס

ב"ה, ערב שבת קדש פ' אתם נצבים היום כלכם, ה'תשכ"א. ברוקלין, נ. י.

לכבוד המשתכנים בשיכון חב"ד, בירושלים עיה"ק ת"ו ע"י מ"צ ב"יב ה' עליהם יחיו שלום וברכה: בנועם קבלתי הידיעה מברקית ע"ד כניסת המשתכנים לשיכוד . חב"ד

<< = ושמתחילים להתפלל וללמוד ולהתועד במקום בשבת-נצבים- .7 7-7

ויהי רצוז שתהי' הכניסה בשעה טובה ומוצלחת ויהי' השיכון משכן לו ית', ובמילא תהי' הברכה מצוי' והשמחה מרובה במעונם של כל המשתכנים ובני ביתם שיחיו, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

וכיון שהכניסה היא בימי סגולה אלו וחנוך הבית בתורה ודא"ח הוא בשבת שלפני ראש השנה, אשר אז קוראים תמיד פ' נצבים (וראה לקו"ת לאדמו"ר הזקז ריש פ' נצבים), וכידוע הרמז על זה בתיבת היום (זח"ג רל"א, א), יהא רעוא מקדם שמיא שיקויים בהם הכתוב אתם נצבים היום כלכם לפני הו" אלקיכם, עם כל הפירושים ורמזים שבזה, שנקודתם -- אחדות ופנימיות ורעותא דלבא בפועל ממש, בתור הכנה לשנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, והמשכה -- בכל ימות השנה.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד 529סדר הלימוד על פי הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א ללמוד עם הילדים שי" ממחנה ,גן ישראל", בעת תפלת מנחה ביחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א, ביום ראשון, פרשת נצביםיוילך, י"ז אלול, ה'תשל"ה

אתם נצבים היום כולכם גו' ופרש"י היום כיום הזה שהוא קיים כו' כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, ודרז"ל (ילקוט שמעוני עֶה"פ) כולכם ערבים זה בזה,

ופי' אדמו"ר הצמח צדק (אור התורה א'רז) כי בר"ח אלול נפתחים יג"מ להיות סומך וזוקף כו' (ועי"ז) אתם נצבים היום בבחי' קומה זקופה כו' ל' נצב מלך עדמש"פ כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל.

טור או"ח סי' תקפ"א:

.. . התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה,

(והוסיף כ"ק אדמו"ר שליט*א):

- חוץ משבת וערב ר"ה, ואומרים בכל יום בבוקר ובערב מזמור: לדוד הו" אורי וישעי ממי אירא גו' וקוה אל הו".

.. . אפשריות שמחה ש"מ גם במצות התשובה -- עיין תניא פל*א (ובכ"מ) ,שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף" וא"כ כל המצות שוות בזה. יתרון בשמחת מצות התשובה על שאר המצות ע"פ המדובר שם: ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות כו -- שזהו עיקר מצות התשובה משא"כ במע"ט. יתרון שלא בערך שמחת שאר המצות -- תיכף בהתבוננו שתשובה היא שלא בערך שאר המצות (שהרי פס"ד הוא שרשע גמור והרהר תשובה תומ"י נעשה צד"ג) ובמילא גם שמחתה. ואכמ"ל.

530.. ומה שהקשה על מש'"כ אניי בפסק דבע"ת גדולים כו' דה"ה ברור בבבלי, ולא מחלוקת, מפני דאין הלכה כתלמיד כו' -

אבל כלל זה לא מצאתיו בש"ס גופא (גם אם הי' נמצא בש"ס סתם, ולא ביחס לפלוגתא זו, מסופקני אם זהו בירור גמור, כשברור במק"א להיפך). -- אם הכלל, הוא גם כשלא נחלקו פא"פ ראה שדי חמד א' כלל קסא שכיה דעת הרי"ף וכו'.

. . . בסיום הספר*: שמו"ע וכו'י*, ועל יסוד מאמר דעי פנים לתורה, הוא ע"פ מרז"ל דישראל עושין תשובה ואח"כ בא מלך המשיח [אף שמחולקין באיזה אופן עושין תשובה (סנהדרין צז' ב')], וע"פ יז הקללות הראשונות הרי עשיית התשובה קשה ביותר, כיון שאפילו אלו שעושין תשובה על עניניהם, הרי מצד ענין הערבות ערבים הם בעד כלל ישראל, שהי' בידם למחות, ואפילו אלו המוחים -- הרי אמרו רזיל עד כדי הכאה נזיפה וקללה. ואף שגלוי וידוע לפניו שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם, הנה -- להם מי גלוי, וכסיפור רזיל (שבת נה, א). ולתקן זה פרסם ישע" הנביא ירהבו הנער בזקן, בכדי שגם להם יהי' גלוי שלא יקבלו מהם, ובמילא בטלה טענה זו. וע"פ הנ"ל הנה נתקררה דעתו, כיון שענין זה מתקן תוצאות כל הי"ז שלפני. ועי'ז מובן ג"כ דיוק רזיל, שכשעושין תשובה מיד נגאלין, וכלשון הרמבים הל' תשובה פרק ז' ה"ה, וכלשון רבנו הזקן באגרת התשובה שלו פרק י"א.

(ממכתב י"א טבח, תשי"ח) 531במענה על מכתבו מעש"ק, בו כותב שרוצה לשמוע ע"ד ענין יראת ה' באשר ישנם שרחוקים מזה וכו'.

והנה ח"ו לומר על איש ישראל שרחוק הוא מיראת ה'. והרי מקרא מלא דבר הכתוב כי המצוה הזאת גו' לא רחוקה היא גו' כי קרוב אליך הדבר מאד (עיין שם בפירוש הרמבַ"ן דקאי על מצות התשובה), וכבר נתבאר בארוכה ובביאור היטיב בספר התניא קדישא איך שקרוב אליך הדבר ולא לבד קרוב סתם אלא מאד, עיי"ש ריש פרק י"ז וריש פרק י*ח, שהמדובר באהבה ונכלל בה גם דחילו. ועייג"כ לקו"ת דיה כי המצוה.

ומהנכון לבדוק את התפילין שלו וכן המזוזות בדירתו שיהיו כולן כשרות כדין, ושיקבע בכל יום -- לימוד בתורת החסידות, נוסף על השיעור יומי בתניא קדישא השוה לכל נפש -- אחד משלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים.

(ממכתב י"ד מ"ח, תשי"ז)

בהערתו בתניא רפ"א ,אמר רבה כגון אנא בינוני" - כפי רצונו, הנני כותב בזה מה שלפענ"ד בפי' מש"כ בתניא:

א) בש"ס הנדפס, בע"י, ביל"ש לתלים לו, בכת"י הש"ס וע"י שהובאו בדקדוקי סופרים לברכות (סא, ב), בפירוש ר"ח (נדפס בנספחים לאוצר הגאונים לברכות) - בכל מקומות אלו הגירסא בלשון רבים: ,אנו בינונים" או ,אנן בינונין". ולא מצאתי, לע"ע, חבר לאדה"ז בגירסתו ,אנא בינוני" -- לבד המשמעות דפירש"י על אתר שכותב ,אם אתה מן הבינונים" -- ולא כמ"ש בפיר"ח הנ"ל ,אי אנן בינונין אנו לא שבק מר כו'".

ב) מש'כ רש"י שם ,אם אתה מן הבינונים אין לך צד'ג בעולם' - אין נלפענ"ד דיוקו דמר במכתבו, שאין אף צד"ג אחד בעולם -- כי מנ"ל לאביי להחליט בפשיטות אשר אין בכל חברי רבה אף אחד שגדול מרבה? ובפרט שמחביריו היו רבי זירא הנקרא חריך שקי (עיין באריכות ב"מ פה, א. וראה ג'כ בסוף מאמר פורים תש"ח דר"ז הוא חכמה ורבה בינה), והאריך ימים (מגילה כח, א). ור' יוסף (עיין בסוף ברכות שר"י הוא ע"ד ר' זירא, סיני עדיף) שהי' בעל יסורים (פסחים קיג), עניו ביותר (סוף סוטה), ונסתמא מפני יר"ש (ראה סה"ד בערכו. ר"ן פ"ק דקדושין). ועוד דכמה חכמים היו אז בא"י ואביי מקומו בבבל -- ואיך יפסוק מהותם מהו בהחלטה גמורה! -- וכוונת אביי (גם לפירש"י) פשוטה שאם רבה ואלו שהם במדרגתו - (שזהו פי' ,אנו", ולא כלל עם ישראל) -- בינונים, א'כ כמה יהיו במדרי" צד"ג.

ג) כנראה במכתבו רוצה לפרש ,לא שביק חיי" -- שכיון שצדיק הוא יסודו של עולם הרי באין צדיק בארץ במילא כל ברי' לא חיי. ואיני יודע מה מכריחו לכל 532זה. -- ואני לומדו בפשטות, שהוא ע"ד לשון זה ממש הנמצא בב"מ (צב, א) ,לא שביק איסי חיי לכל ברי'' שהכוונה שם, שרוב בעלי השדות וועלן האָבן צרות. וגם באן הוא עד"ז.

מאאמו"ר נ"ע שמעתי הפי' ב,לא שביק" זה -- שהוא עפמרז"ל (ר"ה ח, ב) צדיקים נחתמים לאלתר לחיים. וכיון שאין צד"ג בעולם, הרי כל הבריות אין נכנסים בסוג זה. וביותר ניחא ע"פ הפי' המוקף ברש"י שבע"י ש,משוינין לכ"ע רשעים" -- שא'"כ כל ברי' הוא מאלו (ר"ה שם) שנחתמין לאלתר למיתה.

ד) לכאורה מוקשה דיוק רש"י הניל ,איך לך צדיק גמור בעולם" -- דכיוון שרבה הוא בינוני, א"כ אף צדיק שאינו גמור אין לך בעולם. -- וע"פ כהנ"ל ניחא, דהנה שיטת רש"י היא, דבסוגיא דידן, עכ"פ, פי' צדיק היינו שזכויותיו מרובין, אבל לא שאין לו יצה"ר כלל (ראה רש"י ד"ה לבי שפי' חלל -- שיש בידי לכופו). וצד"ג הוא שאין לו עוונות כלל. וא"כ החילוק בין בינוני וצדיק שא"ג -- הוא כחוט השערה. ולכן פשיטא לרש"י דע"ז אין שייך לומר' בהחלט ד,לא כו' לכל בריי".

ומפרש דכוונת אביי היא אצדיק גמור, שלא חטא מעולם. וק"ל. .

ה) לכאורה אינו מובן למה מעתיק אדה"ז בתניא גם דברי אביי ,לא שביק כו'", והלא קושיתו היא ממאמר רבה כגון אנא בינוני?

וייל דבזה מחזק קושיתו, דכיון דרואין בסוגיא דמקשין על המאמר דרבה ויודעין גדלותו, א"כ אף את"ל בדוחק דרבה טעה בעצמו מפני ענותנותו (עדמ"ש בחדא"ג שם), או שלא רצה לגלות מעלתו, עדיין הקושיא במקומה עומדת בנוגע לאביי, דלמה לו להקשות מצד הבריות, הול"ל בפשיטות ברבה גופא, דאאפ"ל שהוא בינוני מאחר שלא פסק פומא מגירסא.

ואו) הל' בתניא ,לא שבק מר חיי לכל ברי וכו" -- למה מרמז בתיבת ,וכו", כיון שכבר נגמרו דברי אביי. ואם יש איזה רמז בזה, מפני מה לא פירשו, כמו שפירש שאר הקושיות?

וייל דע'יפ כמה נוסחאות (ע"י. ר"ח, ועייג"כ בחדא"ג) אחרי דברי אביי הגירסא היא: אמר רבה ידע אינש בנפשי' אי צדיק הוא. והוא מענה על קושית אביי. ותוכנו - שאין אחד יכול לדעת ברור מהנעשה עם השני, כ"א ידע אינש בעצמו.

ולפי הקס"ד בתניא, דצדיק היינו שמרובין זכויותיו, קשה דהרי רבה בעצמו וכן אביי ששמשו ונתגדל אצלו ידעו שלא פסק פומא מגירסי' -- א"כ איך א"ל רבה תירוץ שיודע הוא בנפשו כו' -- מה שראו הוא וגם אביי הפכו במוחש.

ומה שלא כתב זה אדה"ז בפירוש, י"ל א) מפני שאין הגירסא הנ"ל מוחלטת. ב) מפני שסו"ס זהו הקושיא דלקמן: איך טעה רבה בעצמו כו'. -- ומחוורתא כבתרייתא.

(ממכתב ט"ז שבט, תש"ט)