שיחה ב

348שיחה ב

... במ"ש בענין דשערות דנוקבא, שמבואר בדמ"צ בדא"ח ששער באשה ערוה מפני שיש מקום ליניקת החיצונים וכו' (מלבד בדמ"צ שמציין במכתבו מדובר בזה בלקו"ת דברים לו, ג ועוד). ושואל שע"פ הסבר זה, כמו שהנזיר מוזהר שלא לגלחן מפני התוספת בקדושה עי"ז, הרי האשה הי' צ"ל בקצה השני -- לגלחן דוקא ולא להסתפק בכיסוי הראש.

וההסבר בזה יובן, ע"פ הנגלה ששער באשה ערוה אינו בהנוגע לפנויות, וכז אפילו בנשואות זהו רק בהנוגע לזרים ושרגילות לכסותו, משא"כ בהנוגע לבעל, אדרבה הרי יכול לאמר אי אפשי באשה מגולחת. שמהנגלה מובן גם הענין בפנימיות -- שיניקה לחיצונים אפשר שתהי' כשבא הדבר לכלל יניקה, משא"כ כשאינה אלא" מקבל. ואפשר רק באם אין דבר המגין על זה ואסורה ביותר מהרגיל, והנמשל מובן.

וראה לקו"ת ויקרא כד, א. לב, א. ועוד... (ממכתב ט"ו אלול, תשי"ז) 349... במענה על מכתבו מיום ג', בו כותב אודות הצעת הנכבדות עם מרת...,

ונכונה ההצעה כמובן לאחרי שתקבל על עצמה הנהגת ביתם באופן חסידותי, לבישת שייטל וכו'. ויהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת.

ובודאי למותר לעוררו להוסיף בעניני תורה ומצות בפרט בקשר עם מפנה החדש בחייו, וק"ל.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, וכן מעבודתו בקודש בהפצת המעינות חוצה

ב"ה ו' תשרי תשט"ו ברוקלין.

נשי אנ"ש והתמימים אשר בעיר... ה' עליהן תחיינה ברכה ושלום רב!

350בתשובה על שאלתו בשו"ע אדה"ז הל' נ'כ סקכיח סמיד שהובא הא דמגלה (כד:) דמי שיש לו מומין בפניו או בידיו לא ישא כפיו וכתב אדה'ז כגון שידיו הן כפופות או עקומות לצדיהן, שהוא פרש"י במגילה על תיבות עקומות עקושות שבברייתא, והשמיט פי' הר"ן עקומות שנתעקמה ידו אחורנית עקושות שאינו יכול לחלק אצבעותיו, ורוצה לומר שמחלוקת היא בין רש"י וחר"ן גם לדינא, ופליגי בזה ג'כ הרמ"א שהביא בשו"ע המחבר סקכ"ח ס"ל, פירש"י וגם פי' הר"ן ובין אדהיז שלא הביא אלא פירש"י, ומזה מוכיח דכיון דלרש"י ופסק אדה"ז נושא כפיו בעקושות דהר"ן, ע"כ דכוונת הר"ן אינו שאינו יכול כלל לחלק אצבעותיו, דאז ה"ה מום ודאי ומ"ט דרש"י ואדה"ז דפליגי עליי אלא דפי' הר"ן הוא שאינו יכול להחזיק אצבעותיו מחולקות -- כעשיית הכהנים כדי שיהי' ה' אוירים -- כל משך זמן נ"כ, וכיון דלא הוה מום ממש, לכן ס"ל לרש"י, וכיה פסק אדה"ז, דניכ.

351ובהקדים אשר סמי רמ"א מכאן, כי הנרשם בשו"ע פיי תיבות בוהקניות עקומות עקושות, וכן בסל"ב תיבות אסטיס ופואה אינו מהרמ"א -- וכדמוכח גם מהא דהמג'א וט"ז מפרשים תיבות אלו. --

הנה כמה תשובות יש בדבר, ומהם א) לא משתמיט בשום מקום לעשות בזה מחלוקת בין רש"י ור"ז לדינא -- ולא למשמעות דורשין בלבד -- וכמו שלא נמצא שבעלי ב' הפיי במלת בוהקנות חולקים לדינא זע'ז, ובפרט שהפי" מין נגע לבן הוא בש"ס (נדה יט, א).

ב הא דהכהנים חולקים אצבעותיהם אינו אלא מנהג, וכמש"כ גם בשו"ע אדה"ז סקכ"ח ס"כ, ובשו"ת הגאונים -- הובא בערוך מע' חלון, -- שאין לזה בתלמוד כל עיקר, ואיכ לא זו בלבד דאם אינו יכול להחזיק אצבעותיו מפוזרות כל משך נ"כ אין לאוסרו מנ"כ, אלא גם אם בכלל אינו יכול לחלק אצבעותיו, אין כל טעם לומר דפסול מדינא לנ"ב, כיון דהאסור הוא מפני שמסתכלין בו ע"י מומו וגרים להיסח הדעת ובנדו"ז לא יסתכלו בו, כיון דאינו משונה מחבריו הכהנים, שגם הם אין מחלקים אצבעותיהם -- מדינא דברייתא.

ג) זיל שו"ע המחבר, מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון וכו' עקושות וכו' דפשוט דעקושות היינו אופז כזה שהוא מום, וע"ז הביא המג"א פי' הר"ן, ודוחק גדול ביותר לומר, דמה שאינו יכול להחזיק אצבעותיו מפוזרות כ"ז נ"כ נחשב למום, ומנ"ל להר"ן חדוש כזה ומאי דחקי' לפרש כן. ואין להקשות מבוהקניות דג"ז אינו מום, דאינו, דהא מברכין עליו ברוך משנה הבריות (ברכות נח, ב) ויש להעיר ג"כ מבכורות (מה, ב).

ד) בחולין (נו, א) איתא גירסא -- כן הובא ברש"י דברים לב, ה. ומשלי ד, כד. ועיייש בד"ס -- ששני' (של חולדה) עקומות ועקושות, ועפ"י פי' השואל בר"ן, איך יפרנס מלת עקושות כאן.

ה) והוא העיקר, עקושות הוא שם נרדף לעקומות (אלא שעקום אינו לי תורה, משא"ב עקש ותולדותיו נמצאים כמה פעמים בתנ"ך) וכמו שמתרגם בכ"מ עקש עקשות וכה"ג בל' עקום, ומה ענין הא דאינו יכול להחזיק אצבעותיו מפוזרות, או גם שאינו יכול לחלק אצבעותיו, לעקמימות.

ולפע"ד נראה פשוט, דכמו דרש"י במגלה כונתו בפי' לבאר החלוק בין עקומות לעקושות ולא לחדש פיה"מ עצמם, וכמוש"כ ,עקומות, כפופות, עקושות לצדדין" -- בי הי' ידועץ דשניהם הם היפך דישר ופשוט, הנה גם בר"ן כן הוא, דכוונתו באור חלוק דעקומות ועקושות ולא פי' המלות מה דשוה בתרווייהו דשניהם פי' עקום וכדמוכח בתרגום כמה קראי, ואתי הר"ן לומר חלוקם דעקומות היינו שנתעקם אחורנית, ועקושות היינו שנתעקם באופן כזה שאינו יכול לחלק אצבעותיו (ואפשר זה, בפרט, אם נתעקמו לצדדין באופן שאין מקום לפזר אצבעותיו) ובזה א"ש בפשיטות כהנ"ל, ויובן ג'כ הא דלא הביא אדה"ז בשולחנו הטהור פיי הר"ן, כיון דשני הפ" דר"ן נכללים באופני עקמימות דפירש"י, ויש בכלל מאתיים מנה.

והנה בגוף השאלה דכהן שאינו יכול להחזיק אצבעותיו מחולקות כל עת נ"כ אם ניכ א"ל, לכאורה הי' מקום לומר, דהן אמת שאם לא היו נוהגין הכהנים לחלק 352אצבעותיהם אין טעם לאסרו לנ"כ וכנ"ל, אבל עתה דכל הכהנים עושים ה' אוירים -- ולו יהא משום מנהגא -- והוא לא יעשה כזה, הרי סו"ס משונה הוא מחבריו ואתי לאסתכולי בי' ויגרום היסח הדעת, ולכן יש לאסרו לנ"כ ומטעם זה גופא לא יועיל גם אם יקשר אצבעותיו בציצית טליתו -- כשאלת השואל -- כיון דגם אז משונה הוא מחבריו ואתי להסתכל בו.

ונ"ל דגם סברא זו אינה, דאת"ל דאיזה שינוי שיהי' בו גורם שיסתכלו בו עד דאתי להיסח הדעת, והא דאמרו בוהקנות וכו' הוא לדוגמא בלבד, ועיד שכתב בפיה"מ מגלה דאיסטיס ופואה ל"ד (והא דלא כתבו במשנה תורה הוא כידוע בכללי הרמב"ם, שדרכו ע"פ רוב לכתוב רק המבואר בהדיא) פליאה גדולה איך לא הובא בפוסקים חדוש זה דאיזה שינוי שיהי' בו אוסרו מלישא כפיו, גם לי הש"ס ופוסקים ל"מ כן, גם בשו"ע אדה"ז סמ"ו -- והוא מהב"י -- בדקאמר טעמא שאין מועיל לכהן שיש לו מומין בפניו שישלשל טליתו במקום דחבריו אין משלשלין, מפני דכיון דמשונה הוא יסתכלו בו וכו', הלא עדיפא מיני' הול"ל, דזה גם כהן שאין לו מומין אסור לעשות כיוז דמשנה המנהג ואתי להסתכל, גם אח"ז כתב ,ואפי' רצו כל

= הכהנים לשלשל טליתותיהם -אין- להתיר שכיון שלא: התרגלו כו' :מכירים: העם--

שבשביל זה שיש בו מום הוא ובאים להסתכל בו", דייק לומר ,שיש בו מוםי דלכאורה לא הול"ל אלא ,שבשביל זה הוא" גם סיומו ,ובאים להסתכל בו" הלא בכל הכהנים מסתכלים כיון ששינו מהרגיל. אלא ודאי דבעינן שינוי גדול שיגרום להסתכלות יתירה עד דאתי להיסח הדעת, ולכן שינוי דשלשול הטלית בלבד בלא מום אינו מספיק לזה, ולכן כתב ,אבל אם רצה זה שמום בו -- והוא בדוקא -- לשלשל טליתו אסור", וע"ד סברא זו שלא כל השינוים שוים, מצינו ג'כ בלח"מ הלי נ'כ פט"ו ה'ב, דפי' דעת הרמב"ם דבשינוי דעקומות לא מהני דש בעירו משא"כ סומא (וצ"ע מירושלמי מגילה פ"ד ה"ח, הובא בתוד"ה אם, דמהני גם בעקומה) ועיג'כ בב"י דהא דאיירי בש"ס בסומא בעינו אחת, משום דהו"א דוקא סומא בשתי עיניו אסור לישא כפיו. ובמילא גם בנדו"ד כיון דלא נמצא בשו"מ דנחשב למום ואסור לנ"כ, הרי גם עתה, אף שמשונה מחבריו, אין יסוד לומר דזה בלבד מספיק לאסרו, ומחויב לנ"כ, ומטעם זה גופא גם מי שאינו יכול כלל לחלק אצבעותיו נושא כפיו, ובפרט שבימינו מנהג הקהל לכסות פניהם בטלית יש לעשות סניף מסברת הט"ז, הובאה בסעיף מו, אף שבבעל מום אין נוהגין כן.

והנה בזה שיקשר אצבעותיו בציציותיו כדי שיוכל לקיים מנהג ה' אוירים, נסתפק השואל אם יש לעשות כזה, כיוו שיהי' הפסק בהשראת השכינה בין אצבעותיו, ומה שיש להעיר ע'ז הוא, א) ממש"כ אדה"ז ססליו דראי' בעלמא -- בכהנים -- מותרת אך נוהגים ליזהר מוכח דפוסק כהאומרים דעתה הוא רק זכר למקדש שאז היתה השראת השכינה, ולכז כתב בכל הסימן טעמא דהיסח הדעת, עיין רש"י מגילה (כד, ב) ד"ה כהן, תוד"ה בכהנים חגיגה (טז, א) מג"א סקכ'ח ס"ק לח. ב) עכצ'ל דלא איכפת לן בהפסק כזה כהפסק דציצית, כיון דלא אשתמיט בשו"מ לומר, דבמקום שנ"כ בחול צריך להסיר רצועת התפילין מהאצבע קודם נ"כ, -- והמחבר בפרט איירי במקומות דנ"כ בחול כמ"ש ר"ס קכיט ובס' כיז הביא הא דכורכין הרצועה על האצבע -- אף שיש לחלק דרצועות דתפילין במקומן הן משא"כ הציצית בנדו"ד, וע"ד נגעים פי"ג מ"י ומקואות רפ"י ולכן הוי הפסק טפי -- 353וגם לפמ"ש בסעיף ל"ו דמנהג נכון שלא תהא טלית הכהן חוצצת בין ידו להעם, פשיטא שאינו דומה טלית משולשת לחציצת חוטי הציצית ורצועת התפילין, ויעוין שו"ע המחבר סתרנ"א ס"ז ברמ"א. ג) המדרש הובא בסעיף כ' דשכינה מציץ מבין חרכי אצבעותיהם, וא'כ אין כאן הפסק בין השכינה והעם, וגם לגבי הכהנים אין חציצה דהציצית ותפילין בטלים לגבי' כמוש"כ בסל"ו לענין הטלית, וצע"ק מסתרנ"א הנ"ל.

ויש עוד אופן בנדו"ד, ע"פ מש"כ בסעיף כי דבין תיבה לתיבה רשאי לקרב האצבעות, ובודאי במשך זמן אמירת התיבה יוכל להחזיק אצבעותיו מחולקות בדבעי.

וצ"ע איזה משני האופנים עדיף, אם לקשר אצבעותיו בציצית, אף שעי"ז יהי' משונה מחבריו הכהנים, ואף דכנ"ל אינו גורם להסתכלות דהיסח הדעת גם אם לא היו משלשלים טליתם, דכ"ז הרי גם בראי' בעלמא נוהגין ליזהר וכנ"ל. או דקודם אמירת כל תיבה יחלק אצבעותיו, אף דעי"ז יש לחוש לטירוף, וגם שתיבות ,וה"ה שאר אצבעות" שבסעיף כי הם בחצע"ג, ובשארית יודא, הובא בשער הכולל פ"ט ס"יב, כתב שכל' ספק שבשו"ע העמידו בחצע"ג.

עוד שאל השואל: אדה"ז סעיף ל"ו כתב שמנהג הנכון שיהיו ידי הכהנים חוץ לטליתם, אבל בפולין אין נוהגין כן, ואיך יתנהג.

כן במג"א ס"ק יט כתב בשם הזוהר לחלק כל האצבעות זמ"ז וסיים שאין נוהגין כן, ואדה"ז לא הביאו כלל, ובס' מנחת יו"ט על קצשו"ע הביא ג'כ מהזהר, ובשם ס' היכל הברכה שלא יגע אצבע בחבירו, ובאם לאו נקרא עבריין, ואיך יתנהג.

ובודאי יש בשני הפרטים מנהג קבוע ובא במסורה אצל הכהנים מאנ"ש, ופוק חזי.

ומש"כ השואל דעשית ה' אוירים הוא לקיים משגיח מן החלונות, כנראה הוא פליטת הקולמוס כי הוא ע"ש מציץ מן החרכים, וכמוש"כ אדה"ז בסעיף כ' וכן הוא

בטור וכו' -- ויעיין תנחומא, פ' נשא בפיי עץ יוסף, ובערוך השלם מע' חלון מה שציין, ודלא כהר"ש בובער דמקיים גירסא המהופכת --

וחלוק דחלונות וחרכים יעוין בלקו"ת ד"ה להבין ענין יו"ט שני של גליות וש"נ, ועיג"כ הוספות לביאוה"ז ס"פ בחוקותי.

מדפוסים שונים של שו"ע המחבר, יש לברר מי הוא בעל פיי מלות הזרות שבשו"ע. יש לראות בס' קצות השלחן --- לנאה מירושלים -- אם העיר ע"ד הנ"ל, ולא יכולתי להשיגו פה. ש לחפש בשו"ת הספרדים, אם מזכירים ע"ד הסרת רצועות התפילין בשעת ניכ, פה השגתי רק כנה"ג ושירי כנה"ג. (ממכתב -- לפני שנת ת"ש) י