שיחה ב

473שיחה ב

ב. התמסוות המחנך

במענה למכתבו מיום הבהיר ל"ג בעומר.

> בעת רצון יזכירו. עוד הפעם את זוגתו תחי, על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, למילוי משאלות לבבם לטובה.

ומובן וגם פשוט, אשר עבודתם בבי"ס הרשת אשר על שמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעל הציון הק' שלו יזכרו, הרי הוא הצנור וכלים להוספה בברכת השיית בהמצטרך להם ובהנ"ל בפרט, שהרי מדתו של הקב"ה היא מדה כנגד מדה אלא שכ"פ ככה, מושננתם לבניך אלו התלמידים לושננתם לבניך כפשוטו.

אלא שגם זה פשוט, שמלאכת ה' היא מלאכת החינוך כהוראת. חז'ל בזה -- צריכה להיות. ולהעשות במסירה ונתינה ושקידה,. ועמידה. על. המשמר..=- מבלי. להתחשב עם בלבול היצר, בלבולים מבפנים או מבחוץ. ואם בכל מקום כן הוא, עאכו"כ באה"ק ת"ו ובדורנו עקבתא דמשיחא. ויהי רצון שיבשר טוב בכל הענינים, הכללים והפרטים גם יחד.

(ממכתב כ"ב אייר תש"כ)

נתקבלו מכתביו פ"נ, אשר יקראו בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ובטח ראה קטעים ממכתבי לכמה מאנ"ש, בהמדובר בכ"מ בדא"ח אודות הענינים והמצוה שצ"ל זהיר בהם טפי, כי זהו השער של פב"פ בהעלאה מלמטל"מ ומלמעלה למטה. וכיון שהשער שלו הוא עבודה בשדה החינוך על טהרת הקדש, כנראה מהנהגת ההשגחה פרטית עמו עד עתה, ולזה צ"ל בריא לא רק בנשמה אלא גם בגוף, וכמבואר הפסק בזה בהנחה ברורה ופשוטה בהלכות ת"ת, ועיין ג"כ לרבנו הזקן בהלכות אלו, הרי עליו לשמור על בריאותו בגשמיות כפשוטו בלי ערמומיות, ובמילא יהי' לו כח לעשות מלאכתו כדבעי, ובמילא תתרבה הברכה

וההצלחה בהנוגע לו ולכל ב"יב -- שיחיו -- ויבשר טוב בכל הנ"ל. (ממכתב ט"ו שבט תשט"ו) 474... א) ממיעוט שעות הוראה סובלים התלמידים-ות בני ובנות ישראל כשרים, ואם אפילו עשתה הנהלת ה... איזה אי צדק בזה, אין כל הצדקה לענוש את התלמידים-ות, ובפרט עונש כזה, שלא תמיד אפשר לתקנו, כי הזמן הוא אבדה שאינה חוזרת בכלל, ובפרט שעות החינוך של ילדים וילדות שכל שעה במשך זמן החינוך שקולה היא כנגד משך זמן כ"פ ככה בזמן בגרות האדם כמובן.

ב) מובטחני שגם בעיניהם ברור שלא עשתה הנהלת ה... איזה דבר בזדון ופשיטא שאם היו מעות בקופה או אם הי' אפשר בקל להשיג מעות, הרי גם חברי הנהלה שבעי רצון היו לסלק החובות ואם יש מקום לאמר לשלם מדה כנגד מדה אין מקום לומר לענוש במזיד על מה שעשה פב"פ בשוגג או באונס...

ד) העולה על כולנה הוא ההירוס בהשקפת עולמם של המחונכים שלהם בראותם שבשביל תביעה גשמית לר' פלוני או לעסקן צבורי פלוני עושים עול לעשיריות תלמידים ותלמידות, וכיון שזהו הנהגת המורה שלהם והמחנכם בענינים של יהדות ומדות טובות הרי אינו מובן מפני מה לא ינהגו המחונכים בדרכים כאלו שטוביא חטא וזיגוד מינגד, והרי ידוע בהענין דשאול באחד ועלתה לו, ודוד בשתים ולא עלתה לו כי חטאו של שאול הי' בהענין שהוא הי' תפקידו ומשרתו היינו בעניני מלכות משא'"כ חטאיו של דוד אף שמצד עצמן היו חמורים יותר לא היו בתפקידו, ובלשון החסידות עיקר שליחותו בעלמא דין, ומפני טעם. זה מובן ג"כ אשר זה \ שצמצמו בהשעות דלימודי חול איז בזה נפקא מינה בהיזק דפעולה זו, ונוסף ע"ז הענין שבשעות הנוספות ילכו התלמידים-ות בטל וכו'.

תקותי אשר שורותי אלה המעטות בכמות תספיקנה. וישמחוני בבשורה טובה בדואר החוזר אשר מנדבים כל השעות הנוספות ועושים את זה בטוב עין ובחפץ לב שבזה תלוי' ההצלחה בהשפעה על התלמידים.

המחכה לבשו"ט כנ"ל ותודה חמה על ההקדם בזה.

בכל הניל לא נגעתי מפאת ההלכה בענין של שביתת מורים בת'"ת או בחדר, כי

אין כאן המקום, והעיקר אשר מובטחני שאין זקוקים לזה כלל וכלל. (ממכתב י"ב מ"ח תשטיח

... מ"ש אודות זמן עסק הרמי"ם במסחרים, הנה אין בזה מענה על הטענה. שהטענה היתה, לא שבזמן שצריכים ללמוד בהישיבה הולכים ברגליהם ברחוב, אלא שבמחשבתם משוטטים בשוקים ורחובות. וראי' לזה שכבר מוכנים המלתחות וכו' 475הנצרכים להמסחר, ותיכף לזמן סיום הלימודים, ע"פ התכנית, הרי כהרף עין נסגרים הספרים, ועומד כבר מוכן עם המלתחה שלו וכיו"ב. ומתהפכים בהרף עין זה מיושבי בית המדרש ליושבי קרנות ורצים למקום -- שמדמים -- שדוקא שם נמצאת פרנסתם ופרנסת ב"ב שיחיו, אשר במילא -- אי אפשר שגם במשך זמן הלימוד לא יכינו את מחשבתם ואופן דבורם להמסחר לשם פונים תומ"י לסיום השיעור.

והשי"ת יעזר את כאו"א מאתנו, שלא להחליף את עיקר העיקרים, בטפל דטפל, שחילוף כזה מצ"ע מופרך הוא, ונוסף ע"ז -- עוד מקלקל את הענינים הטפלים, וכמובז.

בברכת הצלחה בעבודתם בקדש. נ.ב. מוסג"פ הקונטרס שהו"ל לליג בעומר הבע"ל*, אשר בטח יזכו בו את הרבים.

ובהמשך לתוכן מכתבי, הנה גם במאמר זה מבואר גודל ענין השימת לב, שדוקא ע"י בא דבר בפועל, עיי"ש. וידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם החסיד ר'י בנימין קלעצקער, שכאשר באחד חשבוני המסחר, כתב הס"ה אין עוד מלבדו, ועל השאלה מאתו איך אפשר שבעת עסקו במסחר יתעסק בעניני דא"ח. ענה ע"ז שהוא במכש"כ וק"ו, ומה בשעה שעומדים לפני הקב"ה, נופלים מח"ז של קלעצער, הרי עאכו"כ בשעה שעוסקים בקלעצער יש מקום שיפלו מחשבות טהורות וקדושות.

וכדאי הי' להסביר לכל אנ"ש בעלי מסחר סיפור זה, ועאכו"כ לאנ"ש שע"פ רצון כ"ק מו"ח אדמו"ר צריכים היו להיות יושבי אהל, וחדשות מקרוב עשו -

שנתהפכו לבעלי עסק. והאריכות בכל הנ"ל אך למותר. (ממכתב זז אייר תשי"ג)

... בהמשך להנ"ל -- מ"ש בהסיבה להעדר ההתעסקות כדבעי מפני טרדות בפרנסה, הרי מבואר בתורת הדא"ח ומובן גם בשכל, אשר בענינים של פרנסה צ"ל שני חלקים: א) שתהי' הפרנסה מוכנה למעלה. ב) שתומשך למטה מעשרה טפחים בבני חיי ומזוני. וכמבואר בארוכה בכ"מ ומהם בקונטרס ומעין מבית ה' יצא. ואיש האומר שאין לו זמן להתעסק בחלק הראשון כיון שטרוד הוא בההמשכה למטה כוי -- אין לזה כל מקום בשכל. וכדי שיקצבו לו הפרנסה למעלה ה"ז דוקא בהתעסקות 476בענינים של תורה ומצות. ולית דין צריך ביאור. ובפרט בהנוגע לאנ"ש והתמימים אשר ההשגחה פרטית שלחה אותם למדינה מיוחדת בשליחות מיוחדת. ומה תועיל ההוספה בהטרדה כיון שהוספה זו ממעטת ח"ו במילוי השליחות ובמילא גם בהקצבת הפרנסה למעלה ח'ו. ואין להאריך בדבר המצער.

(ממכתב י"א כסלו תשט")

... ועוד הפעם הנני מדגיש ביותר וביותר;:

ט) שבאם היו מתענינים במצבם של התלמידים ובהנהגתם כדבעי למהוי, לא רק בעת שיושבים בשיעורי הישיבה אלא גם בשעות שנמצאים לרשותם, לדעת במה הם עוסקים, עם מי נפגשים, הנהגתם ודבורם וכו' -- פשוט הדבר שכמה תופעות לא הי' להם מקום. ותמורת זה שבכל מכתב המתקבל מודיעים שהמצב הרוחני של התלמידים הולך ומתדרדר היו יכולים לבשר שלא רק עומד על עמדו אלא שגם משתפר. וחוששני שגם עתה הרי כמה ענינים הם בגדר דקדירה דבי שותפי, וכל אחד מוצא הסברה שאין זה מענינו, והוא את חובתו כבר עשה בשעות המיוחדות לו, ובינתים מצב הענינים הוא בכיוון הנ"ל...

(ממכתב ב' אד"ר תשי"ז)

במענה על מכתבו מח' מ"ח, הנה יה"ר מהשי"ת שיצליח במלאכת שמים -- השגחה על תלמידי ישיבת...

וכבר ידוע, אשר אחריות המשגיח היא גדולה פי כמה מאחריות הר"מ והר"י, כי הרי עליהם ללמוד התורה עם התלמידים ולפניהם, שבזה אין התנגדות כ"כ מהלעו"ז, כיון שהתורה היא לחם מן השמים ודברי תורה אין מקבלים טומאה, שמצד עצמם אין בם פסולת. וכן מצד הלומד לא תמיד נוגע כ"כ, כיוז שאם ח"ו לא זכה נעשית לו כו' -- משא"כ על המשגיח לראות שהתורה תלמדהו, כפתגם נשיאנו הק', שמתעצם עמה עד שנקראת תורתו, דאורייתא וישראל כולא חד, ונגד זה נלחם היצה"ר ומושך עמדו גם את הנה"ב -- בכל תוקף, אבל כיון שכמרז"ל אפי' ריש גרגותא הרי מן שמיא קא ממנו לי' -- בודאי ניתנו לו הכחות למלאות תפקידו זה, 477ואין הדבר תלוי אלא ברצונו הטוב. ויצליחו השייית שלאחר זמן קצר יוכל לאמר ראו גידולים שגדלתי.

בודאי למותר לעוררו, אשר כמו שבחיות הגוף הגשמי, אפילו החיות שבהגוף מצד עצמו, מתחזק ומתוסף ע"י גילוי החיות הנשמה, כן הוא בהנוגע לגופא

דאורייתא ולנשמתא דאורייתא כמובן. (ממכחב י"ד מ"ח תשט"ו)

במענה על מכתבו מיום הבהיר הילולא דרשב"י, בו כותב אשר משגיח הוא בנגלה, אבל אינו עונה על משאלת התלמידים מפני שלומד. הוא לא אותה המסכת הנלמדת בכתה.

ומובן שאין לטעם זה כל יסוד כיון: שבידו הדבר תלוי ללמוד המסכת שלומדים הם. ובפרט ע"פ הפס"ד בהלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק א' סעיף ייב שבכגון דא העיקר הוא שיקבלו התלמידים השפעתם כדבעי. כן הטעם השני, שאין לו כח להם כי שואלים הרבה, - גם בזה צ"ע, כי ממ"נ אם שואלים כהוגן, כדאי לענות אותם, ואם אין השאלות כהלכה עליו להסבירם את זה עצמו, כי הרי זהו מיסוד חינוך תלמידים שיהיו שואלים ומשיבים כדבעי, וק"ל.

ובמי"יש שמפחד שהכחות ששם עליהם ה"ז לחנם, ומעתיק פתגם אדמו"ר הזקן בזה, - תמה אתמה על אנ"ש שיאמרו דבר כזה, שפב"פ אינו שייך ללימוד החסידות, ולכן אין להתענין ולהמשיכו ללימוד זה, כי אפילו את"ל שפתגם רבנו הזקן אינו בדותא, וקרה כן באמת, הרי בטח ידע שרש נשמתו וענינו של פב"פ בגלגול זה, ובהתאם לזה פסק דינו, משא"כ באנשים בערכנו. וראה ג"כ הלכות ת'"ת לרבנו הזקן פרק א' סעיף ד אשר א''א להנשמה להתתקן וכו'. ומי מאתנו יקח עליו 478שבין רבי לחסיד הדברים אמורים, כמבואר שם בארוכה -- עאכו"כ להקשר ושייכות שבין אדם לאדם שבסביבתו, ופשיטא שכן הוא בַקשר שבין ה' ובני ישראל, ובמיוחד מובן הענין ע'פ יסוד תורתנו תורת חיים בענין השגחה פרטית, שהוא כפשוטו אשר השם יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל פרטי ופרטי החיים. והשגחתו וברכתו והשפעת טובו וכו' הרי אחד הם, כי מקורם אחדות הפשוטה.

.מהאמור משתלשל ומובן בנוגע לפועל ולהרגש, ולהשקפת חיים -- אשר כל אחד ואחת נמצא בעולם (עולם של כו"כ נבראים מכל הסוגים דמדבר חי צומח ודומם) שהשפעתו עליהם, וככל הענינים שבעולם -- מושפע גם הוא מהם, (אף שמובן ופשוט שההשפעות אינן דומות כלל), וכיון שכן הוא -- הרי כל אחד מהם חייו מלאי תוכן עכ"פ בכח ובו הדבר תלוי להפעיל התוכן שיבוא מכח אל הפועל. -- כ"ז באופן עקרוני, בנוגע לכאו"א מישראל, אשר תפקידו להיות שותף במעשה בראשית, מתאים לאמור.

בנוגע אליה תגדל התמי' פי כמה, שהרי זיכתה אותה השגחה העליונה והעמידתה בשטח חינוך בני ישראל, בניו של מקום ילדי ישראל, שכל פעולה טובה שלה בהם והשפעה עליהם, הרי זה מייצר קירוב נצחי ביניהם, רוחני וקדוש וטוב ומועיל גם למטה, שבכל ענינים אלו אין המקום מפסיק ואי אפשר שיחול בו פירוד. (שלכן הוא נצחי) במלות אחרות, כשיושבת בחדרה ונמצאת בהרגש של בדידות, ובה בשעה אחד מתלמידי' או מהמושפעים שלה חוזר על השעור ששמע ממנה, או מברך ה' כפי שלמדָה אותו וכו' -- הרי זה מוסיף חיות ואור בהקשר שביניהם. וא"א שהנפש האלקית שבה לא תרגיש התוספת, כיוז שענין זה הוא מעצם עצמותהָ, והרי פנימיות האדם ועיקרו הוא הנפה"א שבו, ולאמתתו של דבר היא המחי' גם את הנפש הבהמית.

ודע הנני שלא ,כל אחד" מרגיש את האמור. כיון שאין נראה לעיני בשר ואין היד יכולה למששו, אבל אין זה ממעט כלל אמיתת מציאות הענין, שלכן בהתבוננות קלה -- נפתח הפתח מהנפה"א לשכל האדם ועד לנפש הבהמית להשפיע על" בכיווז האמור. וכיון שהאדם בעל שינויים הוא וישנם זמנים שצריכים להתעוררות מיוחדה ולתוספת מיוחדת, אז הרי עצה היעוצה להפגש עם מי שהוא מהתלמידים או המושפעים או עכ"פ לדבר עם מי שהוא אודותם והשעורים וכו'. והרי הקול מעורר הכונה והדבור מגלה את הענינים יותר.

רגיל הדבר וכמעט טבעי הוא בבני אדם, בסגנון חז"ל, טענו חטים והודה לו בשעורים. כוונתי -- שמחליפים הסיבה האמיתית בענין אחר... (ממכתב 1 ניסן תשכ"ה)