שיחה א

339שיחה א

א. הזכות והחיוב להתעסק בחינוך

והנה מפורסם בכלל, ובפרט להמתבוננים במצב עמנו בני ישראל בכל מקום שהם וביותר בתפוצות, אשר הבעי' החיונית והעיקרית בנוגע לקיום עמנו הן בתפוצות והן בארצנו הק' ת"ו, היא בעית החינוך של הדור הצעיר, שיהי' חינוך יהודי מסורתי, מיוסד על תורת עם ישראל ומצותי', מצות מעשיות בחיי היום-יום. ודלא כדעת הטועים שזה נוגע יותר בחו"ל ופחות בא"י או לא נוגע שם כלל, כי גם שם הבעי' חיונית היא, והיא הנותנת תקוה לקיום היעוד אשר לא תקיא הארץ את יושבי' ח"ו. ובכללות הנקודה היא שמפני חטאינו (הסיבה) גלינו מארצנו (המסובב), והתקוה היחידה לסלק את המסובב היא אך ורק על ידי סילוק הסיבה, וק"ל. ובודאי לדכותי' דמר שלא מכבר הי' באה"ק ת"ו וראה מקרוב תופעת הכנענים והיורדים והחלוניים וכו' האריכות אך למותר. ורק להוסיף, אשר חינוך בני ישראל בגולה חיוני הוא גם לקיום בני ישראל בארץ ישראל, ולא רק מנקודת העלי" והמגבית וכולי, שזה רואים במוחש בעיני בשר, אלא גם מנקודה פנימיית ש(גם) היא עיקרית, והיא מפני שכל עם ישראל גוף אחד הוא, וחיזוק חלק אחד מהגוף, או ח"ו חלישותו, משפיע על כל חלקי הגוף.

מהאמור למעלה מובנת גם עמדתי בנוגע לבעיי שלו, שהרי עבודתו החינוכית במקומו: עתה -- היא בבחינת מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים ולכן חובתו הקדושה להמשיך בזה. וזכות הרבים מסייעתו שיוסיף בפעולתו להחדיר בתלמידים אהבת השם ויראת השם, שהן המקור והשורש לקיום מצוות עשה ולא תעשה בחיי היום-יום, כולל התמדה ושקידה בלימוד התורה, תורת חיים. ויהי רצון שיצליח בזה הלוך ומוסיף ומתוך שמחה וטוב לב.

340במענה על מכתבם מי"ב מנ"א, הבא בהמשך למכתבי* - מענה על שאלתם כיצד לגשם רצונם לעזור לעבודת חב"ד באה"ק ת"ו ובאופן די-רחב, וכותבים במכתבם זה על דבר יסוד ,קרן חוזרת להכשרה מקצועית לנוער חניכי ישיבת תומכי תמימים (ליובאוויטש) על שם . . ",

הנה אם הענין הוא כבר לאחר ההחלטה, יהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ויביא הדבר פירות טובים ובמדים רחבים.

אבל אם הענין עדין בגדר של שקלא וטריא, אין ברשותי להעלים את השקפתי בזה, והיא:

בשים לב לזה שחיים אנו בתקופה של הרת עולם וביחוד בתקופת משבר בהנוגע לחינוך מסורתי וחינוך חסידי בפרט, הנה יקר כל רגע שבו אפשר להציל (חומר האדם של) הנוער הצעיר, ובשעת חירום כזו הנה עבודה חינוכית מִידית קודמת לעבודה המביאה פירותי' לאחר זמן, כי בינתים מאבדים, ח"ו, עשיריות ואולי מאות של הנוער הישראלי.

-- ---מנקודת-מבט-זו;: המסקנה,-כמובן,-היא-שכל. האמצעים והכחות שאפשר-לגייס/-- : דין קדימה בהם שיתרכזו בעבודה מקסימאלית בחינוך המידי, וממילא לא באופן של קרן גמ"ח חוזרת וגם לאו דוקא להכשרה מקצועית בשביל אברכים ובוגרים, אלא בעיקר לתת אפשריות למוסדות. חינוך שיוכלו לקלוט עוד מספר של תלמידים צעירים, גדיי הצאן.

ואם אפילו נניח שמנקודת האיכות עבודה זו אינה עולה על הענין שעלה בדעתם, אבל כבר ראינו במוחש הרבה פעמים שרבוי הכמות מביא סוף כל סוף להוספה באיכות, וכמרומז גם במרז"ל אלף נכנסים למקרא, מאה יוצאים למשנה, עשרה לגמרא ואחד להוראה.

בכל אופן הנני מאחל להם הצלחה במפעלם איך שיחליטו להגשימו ובטח יודיעוני מהמשך הענין ות"ח מראש.

341אל האסיפה המיוחדה של ה,מרכז לעניני חינוך" ה' עליהם יחיו שלום וברכה!

להאספכם היום יחד לשמוע דוח על העבודות והפעולות הטובות של ה,מרכז לעניני חינוך" ולדון על מצבו הגשמי, הנני מביע את ברכתי שתצליחו למצוא העצות והדרכים איך לחזק את המוסד הק' הזה, להעמידו על בסיס נכון, וליתן לו את האפשריות להרחיב. חוג' השפעתו.

המוסד ,מרכז לעניני חינוך" הוא מיסודו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה

נבג"מ זייע והי' יקר אצלו באהבה וחיבה יתירה, וכל אחד ואחת מאנ"ש שיחיו, לפי.

ערכם ומצבם, מחויב להשתתף בעבודה זו, הן בעבודה הגלוי' והן בעבודה החשאית -- בשדה הרבצת החינוך הכשר והחזקתו, וקיום היהדות בטהרתה המסורתית בכל קצוי תבל.

342בסיפוק האמצעים הדרושים להמוסד ,מרכז לעניני חינוך" תלוי במדה גדולה התפשטות והתרחבות העבודה והתעמולה בכלל, ובפרט יסוד והחזקת בתי חינוך הכשר במקומות הנחוצים ביותר, עכ"פ.

האחריות אשר על שכם כולנו גדולה היא, ומילוי החסרון בממון הקל כאין נחשב נגדה.

תקותי, אשר כל אחד ואחד מהנאספים היום, -- ועל ידם בטח יומסר תוכן קריאתי זו גם לשאר ידידינו אניש שיחיו, אשר פשיטא שגם אליהם מכוונת היא -- יעריכו את דברי האמורים בזה, ויתנו אל לבם את גודל האחריות העמוסה עליהם, וישתדלו בכל יכולתם, לעזור לעבודת ה,מרכז לעניני חינוך" לכל סעיפיי, ולתת לו על ידי זה את האפשריות למלא את תעודתו ותפקידו אשר הוטל עליו על ידי מיסדו ב"ק מו"ח אדמו"ר, למלאותם מתאים לרצונו.

ב"ה, פורים קטן, ה'תשייא ברוקלין.

אל אחינו בני ובנות ישראל, ולאלו אשר בניו-יארק רבתי בפרט, 343לכל המשתתפים בחגיגת חנוכת הבית של הסמינריון לבנות ,אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש", בקאסאבלאנקא,

ה' עליהם יחיו שלום וברכה:

בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת חנוכת הבית של הסמינריון לבנות שתתקיים בליל ב' דחנוכה הבע"ל. ויהי רצון שתהי' החגיגה ראוי' לשמה, בהצלחה מופלגה בכל הפרטים, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

344למותר להאריך בגודל ערך שמחה זו לרגלי הישג חשוב זה בחינוך על טהרת הקודש,

וכבר מלתי אמורה שהשנה הזאת היא ביחוד שנת סגולה לכל עניני החינוך הכשר, להיותה שנת הקהל, היא השנה שאחרי שנת השבע שנת השמיטה, שבזמן שבית המקדש הי' קיים נתוספה בה מצוה גדולה שהיא ,עמוד חזק וכבוד גדול בדת" (ס' החינוך), מצות הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך אשר בשעריך, למעז ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה"א ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". ועל דרך מאמר חכמינו ז"ל, זאת תורת החטאת -- כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, הנה זאת תורת מצות הקהל בזמן הזה הוא להוסיף בהשתדלות ובהתעסקות להרחיב החינוך על טהרת הקודש. ואם בכל שנה ושנה מצווים אנו לחינוך בקודש, על אחת כמה וכמה בשנה זו, שנת הקהל, שמדגישה ביחוד חובת הציבור וחובת היחיד לעשות ולפעול, במידה הכי גדולה, למען חינוך בני ובנות ישראל, חינוך ספוג יראת השם ואהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.

ובפרט שהחגיגה מתקיימת בימי החנוכה, הרי עוד נקודה בזה, שאין להסתפק

- = בהישגים שבעבר; אלא צריך להוסיף במאמצים-ובהשתדלות-בכל-עניני-חינוך-הכשר/- -

כהוראת ימי חנוכה -- שמצותם הדלקת הנרות באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, בהפצת נר מצוה ותורה אור.

ראויים כל עסקני החינוך והמשתתפים בשמחת חגיגת חנוכת הבית האמורה לברכה שזכו להישג חשוב זה בהתפתחות והתרחבות הסמינריון לבנות מיסודו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו, זי"ע, מוסד חינוך המתנהל ברוח רביגו הזקן בעל התניא והשו"ע, שהננו באים משמחת יום גאולתו, שמסר נפשו על הפצת התורה והמצוה בכלל, ועל החינוך בפרט. ויהי רצון שהתעוררות ימי סגולה וימי אור אלה תעמוד לכל העושים והמעשים למען חינוך בני ובנות ישראל בדרך התורה והמצוות, וההצלחה שהאירה להם פנים עד היום תאיר דרכם גם להבא ללכת מחיל אל חיל, ונזכה כולנו יחד בתוככי כל אחינו בני ישראל למזמור שיר חנוכת הבית הגדול והקדוש, ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו.

בכבוד רב ובברכה להצלחה מרובה ולבשורות טובות

6-2 345ספעציעל -- אין אַריינבריינגען די פאַרבלאַָנדזעטע -- צוריק אין אן אמת -- תורה ומצות לעבז,

ידבר עי"ד הפעולות בכל העולם, ואיך לכבוש הצעירים בכל העולם וכו" מתחיל באה"ק ת"ו ושהצעירים והצעירות מצפים לזה, שעת הכושר מאין כמוה, מצות פקוינ שהזמ"יג וכו; שהדגשתי כל זה כמה פעמים, ולאחרונה* הודגש שכל הנ"ל מתחיל 346בנועם קבלתי הידיעה על דבר הכנס הארצי שיתקיים בנחלת הר חב"ד בארצנו הקדושה תובב"א, בצירוף מסיבת ,מלוה מלכה" סעודת דוד מלכא משיחא, במוצש"ק נחמו נחמו עמי.

ודבר בעתו, הוא נושא הכנס הקשור בחינוך היהודי, ועצם הכנס שנקבע בערב ובשבת ובמוצאי שבת ראשונה משבע דנחמתא -- נחמת הגאולה האמתית והשלימה שתבוא לאחרי תיקון וביטול סיבת הגלות, שהסיבה היחידה היא, כפי שאנו אומרים בנוסח התפילה, ,ומפני חטאינו גלינו מארצנו". שהרי החינוך היהודי האמתי והשלם, חינוך על טהרת הקודש, שולל מלכתחילה ענין החטא, ומפי עוללים ויונקים יסדת עוז (ואין עוז אלא תורה) להשבית אויב ומתנקם. ולא עוד אלא שבני ובנות ישראל המחונכים בדרך התורה והמצוה הן המה העושים ומעשים לקרב את הרחוקים, לעת עתה, לאביהם שבשמים ולתורתו ומצוותיו. וישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין.

בברכה להצלחה מרובה בפעולותיהן הברוכות ובאופן דמוסיף והולך ואור, ולבשורות טובות.

.. נהניתי לקרות במכתבם שמדגישים את האחריות המוטלת על הנוער החרדי להגן ולהציל את ילדי ישראל הנמצאים בסכנת כליון נפשי ח"ו היל"ת, ויהי רצון אשר ימשיכו רגש אחריות זה מעולם המחשבה ודיבור לעולם המעשה בפועל ממש.

כבר מלתי אמורה בהנוגע לתפקידי הנוער החרדי בימי הרת עולם אלה בכלל, ובפרט באה"ק ת"ו פלטין של מלך, ארץ אשר עיני הוי' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, והנני מדגיש עוד הפעם לתוספת זירוז ולהעדפה:

האושר הגדול אשר ההשגחה העליונה סייעה בידכם להיות מאלו אשר תורת ה' היא חלקם, והסגולה המיוחדת אשר השם יתברך הטביע בבני הנעורים שהם בעלי מרץ ביותר, שני הדברים האלה מטילים עליכם אחריות מיוחדת להיות מן הראשונים, הן בעושים הן בהמעשים את האחרים, לנתינת הצדקה הרוחנית לעניים בדעת ועניי-מעש, ונתינה בעין יפה וביד רחבה.

ובימי חודש תשרי אלה, הוא החודש אשר בו חובת וזכות כל איש בישראל ,לחדש מעשיו ולשפר מעשיו", הנה עליכם לנצל זמן מסוגל זה להתאזר ביתר שאת ויתר עז.

א) בעבודה עם עצמו: להתעורר בהתעוררות תשובה אמיתית, קבלת עול מלכותו יתברך, וקבלת עול תורה ביראת שמים וקיום המצות בשמחה.

347ב) בעבודה עם הזולת: לקרב את הצריכים קירוב ולחזק את הצריכים חיזוק -- בעבודת התשובה למוד התורה וקיום המצות, וביחוד לנהל תעמולה רחבה ובכל האופנים המתאימים, אשר כל ילד וילדה, נער ונערה בישראל צריכים להתחנך בחנוך הכשר, ברוח ישראל סבא, בלי פשרות.

,ואמר להן הקב"ה לישראל, אם שפרתם מעשיכם, אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, והופך לכם מדת הדין למדת רחמים".

.4 ג) מ"ש ע"ד הוראה איזה היא הדרך בה ילכו לקרב את הנוער שבאה"ק תיו לרוח ישראל סבא, הנה אין מובנת שאלתו זו, באשר אינה מבארה בפרטיות, כי הרי זה כמה חדשים שמתעסק הוא בכגון דא (אף שעדיין אין ההתעסקות בזה המרץ שהי" דורש כ"ק מו"ח אדמו"ר. והשינוי הוא לא רק בכמות כ"א גם באיכות אבל בכ"ז הרי מצאו דרכים) ות'"ל אשר במדה ידועה מצליחים וא"כ מהו פירוש שאלתו באיזה דרך לקרב את הנוער ואולי כוונתו להמשך מכתבו וכמובא בסעיף דלאח"ז:

ד) מוסר תוכן נאומו בחגיגת ל"ג בעומר במירון ושואל אם זה נקרא נגיעה (פאַרטשעפעט) בשאר המפלגות הדתיות, וא"כ הוא -- אם כדאי הדבר גם להבא.

הנה בכלל קשה ליתן בזה כללים שוים לכל נפש, כי זה משתנה ממסיבה למסיבה וממקום למקום. והנקודה כללית בזה צ"ל אשר התכלית העיקרית היא הענין דועשה טוב, היינו לספח כמות היותר גדולה שבאפשרי להחינוך הכשר ולתורה ומצות וצריך לעשות את כל המאמצים בתכלית זו, ובמילא אם כשיגעו בכבוד ... הרי עי"ז יהי' היזק לתכלית הנ"ל, הרי לאחר כל החשבונות אין מתפקידנו לנהל תעמולה נגד ... ולאידך גיסא, אם כדי להציל את הנוער מוכרח הדבר לבאר ענין המפלגות וההירוס שהביא ומביא ענין זה, הרי אז יש לנקוט כמובן בלשון רכה, גם בעניני תעמולה של התנגדות היינו תעמולה שלילית ולא רק חיובית. ובמקום שיש ספק ידוע הכלל דשב ואל תעשה עדיף. וגדולה לגימה שמקרבת, ומקרבת פיי תחלה בגשמיות ואח"כ גם ברוחניות. ומובן מעצמו שצריך בזה זהירות יתירה ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו הק' ,אויפהויבען יענעם צו זיך, אָבער 348לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו ממוצש'ק, ונעם לי לקרות בו מסדר דיום השבת אשר במוסד שבהנהלתו. ובטח עושים ככל הדרוש, בקשר עם הענין אשר במוסד מתחנכים הן בנים והן :בנות, ובפרט שמזכיר שעומדים הם בשעת התפלה בנפרד, ומובן שאין זה מספיק עדיין.

ובנקודת מכתבו, במה שכותב שלפעמים עושה חשבון בנפשו מהתעסקותו בחינוכם של אחרים, אבל מה יהי' במצבו הוא ובעניניו, אשר יום רודף יום וכו'.

ובודאי נודע לו אשר בעיא זו ודכדוכי נפש אלו עתיקים הם ומבלבלים את כל העוסקים בצרכי צבור בכלל, ובשטח דעסקנות צבורית התופסת ומקיפה את כל האדם כולו ביחוד. ומובן ג"כ, שלא בכל התקופות ולא לכל האישים שוה הפתרון של הבעיא ותשובת שאלה עיקרית זו. ואינה דומה שעת מלחמה לשעת שלום, שעת חירום לשנים כסדרן, ופשיטא שאינו דומה מי שכשרון מיוחד לו בעסקנות, לזה אשר ענינו בזה הוא באופן דאתכפיא. וע"פ דברים האלה, אשר מובנים הם וגם פשוטים להמתבונן אפילו שעה קלה בהשקפת עולם של תורתנו תורת חיים אשר כלל גדול

מובן אשר בדורנו דור יתום, ומאידך גיסא דור דעקבתא דמשיחא סוף הגלות והכנה קרובה לאתחלתא דגאולה האמיתית, אשר עלי' נאמר שתהיי גאולה שלימה זא. שאף איש אחד מישראל לא ישאר בגלות, בגלות כפשוטה, וגם בגלות ברוחניות, מוכרחת השתתפות כל אחד והשתדלותו בקבוץ נפשות בני ישראל וקירובם לגואל ישראל הוא השם יתברך נותן התורה והמצוה. אין איש נקי מעבודה קדושה זו, עכ"פ זמן מסוים בכל יוס שבוע וחדש. וככל אשר יגדל כשרון האיש בעבודה זו -- תגדל גם כן כמות הזמן עליו להקדיש לה. שמזה מובן ג"כ שישנם כאלו אשר עיקרם הוא דוקא עבודה האמורה, וכל שאר עניניהם הכשר מצוה הם גם לעבודה זו. ובמלות אחרות -- זוהי המצוה דבי' הוה זהיר טפי (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סוף פרק ז'/ ובספר השיחות קיץ ת"ש עמוד כ"ב, ובהערה שם) וכל שאר התורה והמצות שלו עולים דרך מצוה זו, מלמטה למעלה, וכל המשכות והשפעות שלו נמשכים ע"י מצוה זו מלמעלה למטה. אבל מובן ג"כ שבכדי לקבץ הניצוצות ובכדי לקרב הלבבות, אינו מספיק טופח לבד, אלא צ"ל טופח ע"מ להטפיח. וזהו ענין הנתון לאדם -- למדוד ולהקציב בכל יום ובכל תקופה כמה זמן ומרץ צריך הוא לעבוד בעצמו, מיט זיך און אין זיך, אף שרובו ככולו נתוז הוא לעבודה עם הזולת. ובכדי שלא יטעה במדידה זו - מוכרח להיות. זכור הדק היטב הפתגם הידוע ששמענוהו כ"פ .מכ"ק מו"ח אדמו"ר, כשם שאסור להפחית חסרונות עצמו כך אסור להפחית מעלות עצמו. ובפעם אחרת אמר, שאיסור לשון הרע הוא לא רק בהנוגע להזולת, אלא גם על עצמו אסור לדבר לה"ר. וכיון שהקב"ה מודיע שאינו מבקש אלא לפי כחן, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, ובכ"ז דורש העבודה הנ"ל -- בודאי שאפשרי למלאותה. ואין להתרשם אם בהתְחלת-הענינים נפגשים בקישוים ולא עוד אלא שגם מכשלה באה לפעמים, וכידוע דרז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אא"ב נכשל בהן, ואין לך דברי הוראה גדולה מזו שהרי היא בהלכות דפקוח נפשות.

ובהשתמש בסגנון רבנו הזקז (תניא פרק מ"ד) 349והנה להשיג עומק הענין יש להאריך בזה כו"כ ועדיין לא יתמצה כולו, אבל כיון דאנן בהנוגע לפועל עסקינן, ידועה בזה הבחינה בהנוגע להנהגה בפועל, ובלשון כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע: ונקוט האי כללא בידך וזכור אותו תמיד, כי כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהי' לדבר זה -- אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה -- הוא רק מתחבולותי' של נה"ב (הועתק בהיום , יום כ"ג סיון תש"ג).

ואם לקולי ישמע, יגביר חיילים בעבודתו -- חינוך בני ובנות ישראל -- שהשפעתו עליהם הן בהמוסד והן שמחוץ למוסד, ויביט על הענין כמו שהוא לאמיתתו ובפנימיותו, שמתעסק הוא באלו אשר על כאו"א מהם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, וכל דבר שמקרב אותם לאבינו שבשמים וכל פעולה בזה -- למעלה היא נצחית לעולם ועד וגורם נחת רוח בלתי גבולי, אלא שכדי שתהי' עבודה בהצלחה, צריך הוא וכן ביתו להיות דוגמא חי' בשביל המושפעים שלו לאותם הענינים בהם משפיע עליהם, ז.א. דוגמא חי' של איש ואשה הישראלים ע"פ דברי תורתנו הקי, וביחד עם זה חדורים במאור שבתורה זוהי תורת: החסידות, שזהו מכריח קביעות בנפשו וגם קביעות בזמן בלימוד החסידות ושמירת הדרכותי' והנהגותי, ואז בודאי תקוים ג"כ ההבטחה דנעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ואלף פעמים בזה לא בדרך גוזמא כמבואר בכ"מ, ז.א. שבלימוד שעה אחת מצליחים וקולטים כמות ואיכות שאחר נצרך לאלף שעות. ואז ילך גם בחייו הפרטים מדרגא לדרגא מחיל אל חיל.

מובן שעבודה לא קלה היא, אבל מאין הוא הקס"ד שאיש הישראלי צריך לחפש לו עבודה קלה? ובפרט בימינו אשר שכינתא בגלותא דחשך כפול ומכופל וכל הענינים יגעים וכו'. ויותר ממ"ש כאן נמצא בין השטים, ותקותי שגם בזה די למתבונז. ויה'יר ששנינו נכוון לפירוש אחד, ע"י שלשנינו תהי' מטרה אחת להפיץ מעינות החסידות הלוך וכבוש עד שיכבשו את כל עמנו בנ"י כולם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ומלאה הארץ דעה את ה'.

350מובן שבכל הנ"ל אין כל סתירה למה שכתבתי, כמדומה איזה פעמים, ע"ד עזרתו לכפר חב"ד ועניניו, ואדרבה גם מסייע בזה, וכהבטחת המשנה מצוה גוררת מצוה.

ולקראת חג המצות, זמן חירותגו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח ולחרות אמיתית, חירות מדאגות בגשם ומדאגות נרוח מכל דבר המעכב עבודת ה' בשמחה וטוב לבב, ולהמשיך מחירות ושמחה זו בימי כל השנה כולה, ובפרט שעבודת השם, כמצווה עלינו בתורתנו תורת חיים, הרי היא בכל עניני האדם ובמשך כל היום וכל הלילה, וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו.

הנני מאשר קבלת מכתבו ואתו הסליחה על עיכוב המענה מרוב הטרדות.

והנה כתבתי דעתי ברורה כמה פעמים, אשר אם בכל הזמנים והתקופות החנוך על טהרת הקדש הוא מהענינים החיוניים של עמנו בני ישראל, על אחת כו"כ בתקופתנו זו ובאה"ק ת"ו. ומזה מובן וגם פשוט אשר אשרי חלקו של כל אחד ואחת המתעסק בזה, ובפרט במשך כמה שנים -- שזוהי הוכחה מוחלטה כי היא המצוה בה צריך להיות זהיר טפי, וכמבואר בכמה מקומות בדא"ח ומהם באגה"ק לרבינו הזקן סי' ז', ובסי השיחות קיץ ש"ת ע' כב. וביחוד כשראה פרי טוב בעמלו, שהרי זהו מעין השכר הכי נעלה דעולמך תראה בחייך.

כתוצאה מידית מהאמור, הרי מובן שכל מחשבה המטלת ספק בתועלת העבודה הזאת ואם רצוי להמשיך בה -- מקורה לא מצד ימין וכו', ועייג'כ היום יום, כ"ג סיון.

מובו שבכל הנ"ל אין הכונה כלל וכלל להעלים או למעט הענינים השליליים אודותם כותב. אבל הרי ברור הדבר שמה שהודיעתנו תורתנו תורת חיים, אשר עולם הזה ומילואו נקרא עולם הקליפות וסט"א ומעשיו קשים ורעים והרשעים גוברים בו (תניא סוף פ' ו' ופכ"ד) הוא לא בשביל לגרום ליאוש או להחליש המרץ, ואפילו לא בשביל להצדיק גרעון בפעולות באם לא עביד כמאן דבעי למעבד, שהרי שלילת כל זה מבוארת בכמה מקומות ומהם גם בתניא פ' ל' דיה והנה באמת גם מי וכו', וראה ג"כ שם פ' כ"ד. אלא ההודעה האמורה אחת ממטרותי' -- שלא יפול לב האדם עליו בהפגשו בהעלמות והסתרים, ולפעמים גם במלחמה עצומה ולא רק מצד אלו שתפקידם לנַגד אלא גם מאלו שלכאורה צריכים היו לסייע ביותר. כי סוף סוף הרי תכלית בריאת האדם היא לשמש את קונו ועליו לעשות המוטל עליו וה' הטוב בעיניו יעשה [אלא שהובטחנו שסו"ס מנצחים במלחמה זו שהרי לא ידח ממנו נדח, ויגעת ולא מצאת אל תאמין].

351כן אין כוונתי בהנ"ל לומר, אשר חלק-הטוב הוא כפי הנראה לעינים -- מה שלא נקלע לאותה המסגרת ששאף אלי' וכפי שמפרש במכתבו סעיף ג', אבל המענה עייז במלואו ימצא בסיפור המפליא הנדפס בהקדמת כ"ק מו"ח אדמו"ר לס' פוקח עורים על דבר ר' יוסף משפיע, ובל' אדמו"ר האמצעי, הועתק שם ע' ליד: דער טאטע האָט צוליב א טובה פרטית געמאַכט פון אַ למדן אַ בעל-עגלה. והגע בעצמך, שהמדובר הוא בשביל טובה פרטית, ובאחד מחסידי אדמו"ר הזקן ומבעלי-צורה שבהם, ושנקלע לקצה השני להיות בעל עגלה כפשוטו, ויעוייו שם הסיפור באריכות שהי' למשך כמה וכמה שנים. והרי אין זה בערך כלל למצבו הוא -- שמחנך בני ובנות ישראל, שעל כל אחד ואחת מהם אומר הבורא עולם (אשר כולא קמי' לא חשיב ממש), שזהו בנו יחידו, וגמסר להתחנך על ידו מתוך חיבה ובהקדמת נתינת היכולת והכח לטפל בחינוכם. ועוד שהמדובר הוא בנוער, זאת אומרת שכל הטבה במצבם הרי במשך הזמן מתגדלת פי כמה. וכידוע הדוגמא משיפור הכי קטן בגרעין - שנוגע ביותר וביותר כשגדל להיות אילן נושא פירות.

בהנוגע לכל אותן הבעיות אודותן כותב איך לתקן, מובן שאין לקבוע בזה מסמרות, והנקודה המחלטת בזה היא -- באיזה אופן יהי' המקסימום של התועלת. אבל בכללות, רואים במוחש בענינים כמו אלו שכשמשתמטים ממלחמה באופן גלוי אבל מחדירים כל הענינים כאילו דרך אגב וכו' הרי סו"ס הצד שכנגד ווערט פּאַרמאַטערט ומסיח דעתו לענינים אחרים. מובן שכשרואים צורך במלחמה גלוי' אין להתרשם גם מזה -- כי הרי הולכים בשליחותו של אדון העולם, אבל כנ"ל זהו לאחר שנוצלו האופנים האחרים.

על פי מאמר העולם צרת רבים חצי נחמה (אע"פ וואָס אֶַךְ און וויי צו אַזא נחמה): מקבל אני מכתבים בתוכן דומה לשלו מכמה וכמה עסקנים, הן בשטח החנוך והן בשטח עסקנות ציבורית בכלל. והקורא ומעיין בספרי מוסר מדורות שעברו, אפילו מכו"כ דורות, הרי ברובם ככולם ימצא תלונות על מצבים דומים לאלו שמתאר במכתבו, אף על פי שידוע המאמר אם הראשונים כמלאכים כו'. ומקרא מלא דבר הכתוב אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה (קהלת ז, י).

מובן שעם כל הנ"ל יש מקשים קושיא, ולכאורה היא קושיא עצומה, על מה עשה ה' ככה וכו', אבל בכלל -- מה תועלת יש בקושיות בה בשעה שדרך האדם היא כמו שנאמר תמים תהי' עם הוי' אלקיך. וקושיא האמורה הרי כבר עמד עלי' מורה הנבוכים הוא הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות (בפירוש מאמר רז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה), סמוך לסופה.

המורם מהאמור -- ירבה בפעולות מעין אותן שעשה עד עכשו, ונכון יהי' לבו בטוח אשר זוהי המצוה בה צריך להיות זהיר טפי, וזהיר מל' לניכטן, ויוסיף בהן בכמות ובאיכות ככל האפשרי ועוד למעלה מזה, שהרי אפשריות האדם משתנות מתאים לרצונו, וכפסק תורתנו אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, ויעשה זה מתוך שמחה וטוב לבב, והובטחנו ששמחה פורץ גדר, אפילו הגדרים וההגבלות דקדושה, ועל אכו"כ גדרים והגבלות דלעומת זה.

352במענה למכתבו מי"ב כסלו, ואתחיל מהענין הכי מתמיה בו, סעיף ד', בהנוגע להמשך המפעל [אף שקצת לימוד זכות יש, שמתחיל סעיף זה בהתיבות ,מחשבות = -פסולות-ז:א:: שמלכתחילה-- פסל אותם; אלא שהתמיי- היא -גם-על -קס"ד]:-ובודאי - למותר להאריך בדבר הפשוט, אודות גודל ההכרח והחיוניות בכל מוסד של חינוך הרוצה להיות על טהרת הקדש. ועוד יותר -- שההכרח בזה הולך ומתרבה וגדל. אלא שמובן וגם פשוט שביחד עם זה, עליו להשתדל, שלא רק לא יקטינו אלא אדרבה יגדילו המוסד -- לכל לראש בכמות, ובמילא מהכמות תבוא סו"ס גם הגדלה באיכות, כנהוג בישראל. והרי על ענינים כגון אלו, ייל הוראת חז"ל יגעת ומצאת. ובפרט שההכרה בהכרח חינוך דתי, הולכת ומתפשטת.

ומכאן לסעיף א' שבמכתבו, בהנוגע למצב דבורו וכו' -- והוא שייך גם למענה הנ"ל. כוונתי: בטח נשאר אצלו העתק מכתביו לכאן בהנוגע להדבור שלו ומצב רוחו אז, עד שכאילו ח"ו אבדה וכו', וגם אז העלה על הכתב מעין מחשבות האמורות. והנה עתה נוכח, שהמצב הרבה יותר טוב מאשר שיער. והלואי הי' אָז חזק בבטחונו, שהשיפור הי' מוקדם יותר וגם גדול יותר. ואין צועקין על העבר, כי אם בהנוגע להבא, ובהנוגע לסעיף ד' שבמכתבו.

מהנכון היי שיתדבר עם אנ"ש הבאים במגע ג"כ עם אותם המשרדים אודותם כותב, ואפשר יוכלו לייעצו בהנוגע לפעולות ההשתדלות.

תקותי, שבדבורי נועם ובאותיות מאירות, מבלי כל הפחדה כלל וכלל, יסביר לזוגתו תחי' -- שתסיח דעתה לגמרי ממחשבות פסולות האמורות, כלשונו במכתבו, ובפרט אשר הזכירה פעולותי' אלו בעת בקשתה להצלחת הטפול הרפואי ורפואתה. (ממכתב כ' כסלו, תעש"כ) 353... לכתבו אודות המוסד והקס"ד למסרו לארגון פלוני וכו',

מובן וגם פשוט, שלכל לראש צריך לברר סמכות מקבל המוסד בענינו העיקרי, ז.א. חינוך על טהרת הקדש, שהרי סו"ס זהו העיקר -- שהמתחנכים יגדלו על יסודי תורתנו ומצותי'. ואף שלכאורה אין לדבר קצבה, הנה בכגון דא, צ"ל שלא יופחת ויוגרע מהחינוך דעד עתה. איני יודע אם יש מקום להבטיח זה (באווארענעז) בחוזה המסירה או המכירה, אבל הרי רואים במוחש שבעניני רוח והשקפה -- אפילו דברים שחותמים עליהם, יש להם קיום רק באם מתאים לרוחו של החותם, שהרי שערי תירוצים לא ננעלו.

באם תנאי הנ"ל בסדר הוא כדבעי, אזי כדאי להתבונן עוד הפעם האם כדאי הדבר, ומה טוב שתהיי ההתבוננות -- לאחרי שידעו ברור הסיכוים לתקציב לשנת הלימודים הבע"ל, כוונתי להעזר ממשרדים ומארגונים שונים וכו' אשר בטח במשך שבועות הקרובים ידונו ע"ד התקציבים במשרדים השונים, ובמילא יהי' ברור ובירור גם בהנ"ל,

ובהתאם לשתי נקודות האמורות -- יחליטו הוא וזוגתו תחי' בהענין. ויהי רצוז מהשי"ת המשגיח על כאו"'א בהשגחה פרטית, שתהי' בטוב בכל הפרטים, הן בשביל עניני המוסד והן בשבילם.

עד כאן בהנוגע לפועל למעשה.

ומובנת הפליאה והתמי' על ניסוח הענין כדלעיל, שחרי תכלית המוסד הוא, חינוך בני ובנות ישראל, וכשעושים סה"כ ורוצים לבוא למסקנא האם כדאים היו כל המרץ והיגיעות וכו', לכל לראש צריך לבחון פירות החינוך, ז.א. כמה בחורים ואברכים מניחים תפילין, מתפללים וכו' הודות להחינוך שקבלו, ועדיז בהנוגע להבחורות וצעירות. וכיון שבודאי מספר חשוב מהם כבר התחתנו ובנו ובונים בתים בישראל, לברר ביסוס ביתם על יסודי התורה והמצוה. ולשער -- מה הי' לולא חינוכם במוסד שלהם, ובטח נקל לשער זה, לפ"ע עכ"פ, ע"י הסטטיסטיקא בהנוגע לחניכי מוסדות אחרים. ואם בהצלת נפש אחת מישראל פסקו חז"ל שהוא כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ כשהמדובר בעשיריות נפשות ואולי עוד יותר, וכנ"ל, בעשרות בתים בישראל שמצבם בתומ"צ נוגע -- להם לדורותיהם ולדורות דורותיהם ועד סוף כל העולם. :

והנה כל הנ"ל הוא -- ע'פ המבואר בשו"ע גרידא, ואת"ל -- גם בספרי מוסר,

ובפרט באם נתבונן בהארת הענין ע"פ תורת החסידות, תורת הבעש"ט ורבנו הזקן וכו' ויסודות שלהם, ואזכיר כאן רק שנים והם: פתגם הבעש"ט, אשר נשמה יורדת למטה להתלבש בגוף לשבעים או שמונים שנה, בשביל לעשות טובה אחת לבן ישראל, בגשמיות או ברוחניות. ב) פתגם רבנו הזקן, אשר עשיית איזו מצוה שתהיי, 354הנה יחוד זה למעלה הוא נצחי לע"ו (תניא פרק כ"ה). ז.. א. אשר באם תמצא באיזה מקום שהוא בחור אחד או בחורה, שאומר ברכות, קורא שמע ישראל וכו' הרי בשביל זה כדאית ירידת נשמות כל אלו, שהביאוהו לזה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא למשך של שבעים שמונים שנה, ועוד זאת שגרמו עי"ז עניו למעלה שהוא -- נצחי לעולם ועד,

והנה אפילו את"ל שהוא וזוגתו תחי' נמצאים מאיזו סיבה שתהי' לא במצב של מרה לבנה, בטוחני שאפילו לפי השערתם מאות נפשות מישראל נצולו על ידם מטמיעה גמורה, ר"ל -- לאורח חיים ע"פ התורה והמצוה, עכ"פ מזמן לזמן, ועשרות אלפי פעולות כהנ"ל נעשות הודות להשתדלותם ויגיעתם, וכיון ששניהם מאמינים בני מאמינים הם, היאומן כי יסופר אשר יש אצלם איזה ספק האם כדאית היתה היגיעה וההשתדלות וכו' וכו'. ובאם המסקנא שבודאי ובודאי כדאיות היו, הרי תיכף צריכים לשנות השקפתם על עבודתם בהמוסד, ולהיות בשמחה עצומה וטוב לבב אמיתי על מה שזכו והצליחו בעבודה בשטח הג"ל. ובהתבוננות (אפילו קלה) בהאמור, הרי הטענה שבעניני פרנסה, עתה שניהם צריכים להתייגע ולהשתדל וכו'

= בה-בשעה שבשטחי-פרנסה אחרים,-רק. על-אחד. העמל.-בזה, --. הרי-דיון-זה-אין לו.

מקום כלל, כיון שענין פרנסתם -- רוחניות היא, מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (וכהדיוק שמימה -- למעלה משמים ומוצב ארצה -- שהוא למטה מארץ סתם, ז.א. ממטה מטה עד למעלה מעלה), ואס זכתה זוגתו תחי' שיש לה כל פעולות אלו משלה, נוסף על מה שיש לה חלק בפעולות בעלה, הרי אין לך חלק יפה מזה.

אפשר להאריך בכל הנ"ל כו"כ, אבל לדכוותי' לא באתי אלא בנקודות. ובאם יתבוננו באמיתת המצב -- אין צורך באריכות במכתב מעבר לים ואדרבה בהמצאם על אתר, יכולים להוסיף כהנה וכהנה.

מובז שלא נעלם ממני התירוץ הכי קרוב, שיש לעשות בעניני תורה ומצות ובהפצתם מבלי הקישוים שפגשו בהם במוסד הנ"ל, אבל [נוסף על העיקר, שלאו כל יומא מתרחש ענין כזה, והרי גם ככתבו, הוא למעלה מהטבע שזהו המוסד היחידי מסוג זה שנמצא אצל אנשים פרטים], הנה כל נשמה יש לה תפקידה ויכולתה. ולא תמיד ביכולת האדם להחליף מתפקיד אחד לשני [אף שתמיד ביכולתו למלאות התפקיד או לא וכו' -- שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והרשות נתונה והבחירה חפשית לבני ישראל וכו'].

ומכאן לעוד נקודה שכותב ונראית מבין השיטים: קס"ד שמצבי הבריאות שהכריחו לנתוח וטפול רפואי, כאילו באו ע"י הטרחה ויגיעה בהמוסד וכו', -- והנה אף שאין אתנו יודע עד מה, אבל כיון שמקרא מלא דבר הכתוב אם בחקותי תלכו, ופירש"י שתהיו עמלים בתורה, ונתתי וגו' ככל הברכות המנויות בפרשה, קרוב יותר לאמר ההיפך, שהצלחת הטפול הרפואי וזה שתחזור לאיתנה וכו' -- יש לזקוף את זה ע"ח היגיעה והשתדלות בהמוסד ועניניו. ואם כנראה ממכתבו בטוחים הם, שהפרשתו מכספו למוסדות צדקה, בודאי שיש לה שייכות להצלחת הטפול, הרי עד כמה שלא תגדל מצות הצדקה בממון, אינה בערך לצדקה בגוף ובנשמה, כשמשקיעים כחות הנשמה וכחות הגוף בצדקה, כוונתי בענינים עליהם נאמר, וצדקה תרומם גוי.

355כמדומה כבר כתבתי במכתבי הקודם, שבכלל אין עניני להטפת מוסר ולצעקה: על העבר, כי אם אך ורק בהנוגע להבא, ובנדון זה ג'כ אין כוונתי אלא להראות הסה"כ מעבודתם בהמוסד כמו שהנני רואה אותו (אשר לדעתי ברור שכן הוא), שבמילא צריך להביא זה, כנ"ל, לשמחה וטוב לבב אמיתיים וכו' וכו'.

ויהי רצון שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה, ירוו נחת אמיתי מכל יו"ח שיי, שהוא נחת יהודי חסידותי, וכן נחת כנ"ל מהתלמידים-ות שיחיו שהביאום לחיי עולם הבא, ובדורנו זה הרי זה גם לחיי עולם הזה, כי בלא זה חיו מתדרדרים גם בהנוגע לחיים גשמים וכו',

תקותי שאתבשר טוב בכל האמור, ויהי רצון שיהי' זה מתוך בריאות שמחה וטוב לבב.

...ולכתבה שזה כמה שנים שמנהלים המוסד וכו' אולי יפנו עתה למה שהוא אחר.

בודאי למותר להאריך, שדוקא עתה, בקשר עם העליי ההולכת וגדלה וביחד עם זה גם העלי" הרוחנית הנרגשת בלב כאו"א ובפרט בלב הנוער וכו' המשתוקקים ומחפשים וכו', אלא שאינם יודעים למה משתוקקים ומה מחפשים, הרי גדול ההכרח במוסדות כהנ"ל שמתנהלים על טהרת הקדש, וגדול פי כמה וכמה, ובודאי שכל מי שיש לו נסיון בכגון זה, הרי זכותו והאפשריות שלו גדולות בהרבה יותר, מאשר -- כל המתחיל וכו'. ובאמת הרבה יש להאריך בהנ"ל אבל גם הכתוב מספיק, ובפרט שרואים במוחש הצלחתם בהנ"ל ואיך שכל החששות שהיו להם בעבר -- אינם במציאות, וק"ל...

במענה על מכתבו מכ"ג תשרי, בו כותב אודות עבודתו בשטח חינוך הבנות על טהרת הקדש, ועל המצב המר שאין המשך לחינוכן של אלו התלמידות במוסד שלו, ולכן איזה מהן נסחפות בזרם וכו', וזה עורר בו שאלה אם מותר לו להמשיך להתעסק בתור מחנך בחינוך כזה, כיוז שהאחריות מקבל הוא על החניכות.

356ולפלא נתינת מקום גם לספק בזה, כיון שלפי השערתו מספר הרבה מהחניכות נשארות במחנה החרדים לדבר ה'. ואפילו נפש אחת מישראל ה"ז עולם מלא. ובפרט שאין כל ספק שאפילו אי אלו היוצאות למחנה זר, נשאר בהן רושם עמוק של שנות החינוך המסורתי שקבלו, רושם הפועל לא רק בהנוגע למחשבה אלא גם למעשה, וכנראה במוחש. אף שפשוט שמוכרח הדבר לחפש דרכים לסדר החניכות הבוגרות בסביבה חרדית, וגודל הדבר אין די באר. ובפרט שהסיכוים להצלת חניכות אלו גדולים -- כיוז שמשך כמה שנים נמצאו בסביבה מסורתית. לא אפונה אשר רבות כבר חשב בבעיא זו ואופן פתרונה, ואתענין לדעת המסקנות שלו בזה, שבטח עכ"פ חלק מהם יש להגשימם בתחיים. וידוע מאמר חז"ל אל תהי מפליג לכל דבר. והרי ראינו בתקופתנו כמה מאורעות שלא הי' כל מקום בשכל שיתגשמו פעם. ועדיין התקופה של הנהגה בלתי רגילה ומאורעות יוצאות מגדר המשוער מראש -- לא נסתיימה כלל וכלל, וכנראה אפילו בחיי היום יומים. והרי הובטחנו שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות.

ואשרי חלקו וחלקם של כל אלו העוסקים בחינוך על טהרת הקדש, אשר בתקופה זו עומדים בפרץ להציל נפשות ישראל מרוחות הבלתי מצויות וממים הזדונים, אשר הצלה זו היא לא רק לחיי העולם הבא, אלא גם בחיי העולם הזה.

בודאי אשר בתכנית המוסד אותו מנהל -- מקום חשוב ניתן ללימוד השקפת עולם יהדותית, והעיקר -- ללימוד הלכות הצריכות בחיי היום יומים. וכפי שראינו בהנסיונות במדינת רוסיא, הרי לימודי החסידות ועניניהם -- מחַסֶן את הלומד וביתו ביותר וביותר, אפילו במצב שלימוד המוסר וכיו"ב לא החזיק מעמד. ואף שצריכים להיות חזק בבטחון שלא יהיו ח"ו רדיפות באופן כזה עוד אפילו במדינה ההיא ועאכו"כ במדינות אחרות, אבל הנסיון בעושר ובחופש והעדר עול -- לפעמים קשה

הרבה לעמוד בו מאשר בנסיון ע"י עוני ורדיפות. (ממכחב ה' מ"ח, תשי"ז) 357וכיון שעוד אחדים מאנ"ש מסופקים בהנ"ל מטובו לפרסם תוכן שורותי אלה וישמש מענה גם להם.

כבקשתו כשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זיייע אזכיר את כל אלה אשר כותב אודותם להמצטרך לכאו"א והשיית יזכהו לבשר טוב בכל הנ"ל.

מובן אשר אפשר הדבר שיהי' נדמה להם שלא בכל פעולה ופעולה שלהם מצליחים לעורר את המקבל לענין של פועל ממש, אבל אין הענין כן, וכידוע משיחת כ"ק אדמו"ר הכ"מ, עוד בהיותו ברוסיא, שביאר עד כמה גוגע תנועה אחת של בן ישראל, ומביא ראי' ממרז"ל בגדלות בעלי תשובה דאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקומם, ומקשה מאחר שהצדיק עבד כל ימיו בתומ"צ ובעל תשובה -- ובכלל זה גם מי שעשה תשובה רגע לפני מיתתו, וכעובדא דר' אליעזר בן דורדיא, א"כ איך אפשר הדבר שהבעל תשובה יהי' גדול יותר מהצדיק הגמור? והתירוץ הוא שמזה רואים אויף ויפיל איז טייער א תנועה פון א אידן עד שאפשר שבשעה אחת -- מיט איין קער קונה עולמו.

358בשמירת הסדר, הן בנוגע לביקורים בהבתים אשר שמירת הזמן והסדר בזה מסייע שיהיו הדברים נשמעים ומתקבלים יותר... (ממכחב כ"ה מרחשון, ה'תשי"א)

במענה למכתבה מר"ח אייר, בו כותבת איזו סיבות בהנוגע למקום עבודתה בחינוך על טהרת הקדש על זמן למודים הבעל"ט, ומזכירה גם כן תוכן השיחה, ביו"ד שבט הילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שאין לרדוף אחרי גדולות דוקא וכו :

והנה בהנוגע לשטח החינוך נוספה על נקודה האמורה עוד נקודה, וגם היא עקרית. שלפעמים הכי. רבות קשה. לשער. עתידם של התלמידים. ויכולתם...ז.אי... שאפשר ואפשר שאפילו אלו הנראים לפשוטים בהשקפה ראשונה הרי בעתיד אפשר שיתגלו בהם כשרונות או כח התמדה ושקידה כזה, שיצליחו בלמודים ובהנהגתם הרבה יותר מבעלי כשרון סתם, ודוקא הם יהיו לתפארת ביה"ס והמחנכים מורים"ות שלהם, וכמו שראו במוחש בכל הזמנים גודל הפעולה של כח ההתמדה אפילו כשהכשרון היה פשוט, וכן -- שנתגלו כשרונות יוצאים מן הכלל שמתחלה לא שיערו זה כלל. ובפרט בביה"ס בו עבדה עד עתה, שכנראה מתיאורה, מתאים לזה מאמר חז"ל, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. והרי דוקא ביחס לביה"ס זה, יש לה אחריות מיוחדה ובודאי גם נטיה מיוחדה, שהרי טבעי הוא שאדם חס על מעשי ידיו.

מהאמור לעיל מובנת חוות דעתי, שתמשיך, מתוך תקווה חזקה ובטחון בביהיס

בו מכהנת בקדש עד עתה. ובודאי המסירה שלח בעבודתה האמורה, תהיה הצנור

והכלי לתוספת הצלחה בעבודתה ולתוספת ברכה גם בעניניה הפרטיים ובעניני בני

המשפחה, אשר כבקשתה יזכירום על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שעל שמו נקרא בית-הספר וברוחו מתנהל.

(ממכתב ה' אייר הש"כ)

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו ממוצש"ק פ' בראשית, [ובסגנוז המתאים לסיפורי חסידים ע"ד מנהג אבותיהם ברוסיא לפנים, שבמוצאי שמחת תורה היו מכריזים, ויעקב הלך לדרכו, הנה זו גם] בראשית התקופה חדשה בעבודת האדם 359בכלל, ובפרט במילוי תפקידו הפנימי והעצמי, מתאים להודעת חכמינו במשנתם -- לשמש את קונו ולעשות לו ית' דירה בתחתונים. ועל פי המבואר באגה"ק לרבנו הזקן סי' ייד הרי משנה לשנה מתחדשת העבודה באופן נעלה יותר, ובלשון אגרת האמורה, שיורד אור שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה, לארץ עליונה ולדרים עלי' הם כל העולמות העליונים והתחתונים, ועל התחתונים ע"י מעשיהם ועבודתם לגלות את האור מההסתר,

בו כותב אודות הברירה שניתנה לו, לבחור בשיעורים ב... או במקום שעבד בו תמיד בין הנוער, ובחר בהאחרון, ושואל דעתי בזה.

ודעתי כדעתו, וכמ"ש מאז, שבעבודה עם הנוער ה"ז השפעה על בנין ביתם בישראל ז א. שכל שינוי בהמקבל ה"ז שינוי ביסוד ביתו שיבנה בעתו ובזמנו, והרי כל עתידו לפניו. אבל ביחד עם זה כדאי הי' להתבונן ולמצוא איזה אופן שתהיי לו השפעה גם ב... שהרי כל הענינים הם בהשגחה פרטית וכשנודע לאיש הישראלי שיש מקום שיוכל להשפיע, עצם העובדה מורה שצריך להשפיע שם, ובפרט בהאמור שבקשו אותו עד"ז, ז.א. שהשייכות בזה חזקה עד כדי כך שאפילו הזולת ובעל בחירה מרגישה (וכמבואר בדא"ח שהבחירה, בחירה החפשית, היא אך ורק בבנ"י שהם חלק אלקה ממעל, ששם מקום הבחירה ואמיתית המציאות שכיון שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח'ו, כי זוהי המציאות הראשונה והאמיתית, מובן שבחירתו חפשית באמת, משא'כ בכל הבאים לאחרי זה. לבד חלק מן העצם, שכשאתה תופס בהחלק אתה תופס בהעצם. וק"ל) ואפילו אם אי אפשר לתת שם שיעורים תכופים וקבועים, בטח יש למצוא אופן של ביקור בתקופות ידועות פעם בשבועים ושלשה שבועות, וההרצאה אז תהי' מקפת וכללית באופן לתת חומר למחשבה ועיון עד לזמן בקורו השני, והעיקר לתת מקום לעמוד אתו בקישור בכתב או ע'י ביקורים אצלו, ובמילא תהי' בידו האפשרות להשפיע עליהם בהעיקר

-- מעשה בפועל, ועיד שכותב שסידר אודות... (ממכחב ג' מ"ח, תשי"ט)

רב תודות למר בעד שימת לבבו להודיעני מהצלחת השיחות והמפגשים שמקיים הרב . . וחבריו עם תלמידי המכון שבהנהלתו של מר.

ותקותי חזקה אשר התרשמות התלמידים -- כפי שמדגיש במכתבו -- מתבטאת במעשה, בהתאם לדברי חכמינו זיל במשנתם ,לא המדרש עיקר אלא המעשה", כלומר ההנהגה בפועל בחיי היום-יום על פי הוראות תורתנו, תורת חיים, הוראה בחיים, 360ובפרט בגיל החינוך של בני הנוער, עליהם אמר החכם מכל אדם ,חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", שהוא בדוגמת שתיל רך אשר אפילו הטבה קלה בו בתקופת התפתחותו משפיעה שנוי גדול וגם עקרי כשיגדל והי' לאילן נושא פירות. ומובן שלא תופס מקום כלל מה יאמרו הבריות והקושי' השגרתית -- מה יום מיומיים לשנות משהו. שהרי שנוי לטובה בגיל האמור מעמיד את הנער, או הנערה, על דרך הטוב והאמת, עד ש,גם כי יזקין לא יסור ממנה".

ולמותר להדגיש גודל הזכות של כל העושה בזה, אשר על נפש אחת מישראל אמרו חכמינו שהיא עולם מלא, על אחת כמה שהמדובר בכמה וכמה נפשות. וזכות הרבים מסייעת,

ובפרט בארצנו הקדושה, עליי נאמר שהיא ,ארץ אשר תמיד עיגי ה' אלקיך בן בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". (ממכתב כ" סיון, תשל"ח)

לאחרי הפסק ארוך, נתקבל מכתבה מערב פורים.

ויהי רצון שכיון שניכר בו מצב רוח טוב יותר, הרי תהי' זה התחלה להליכה מחיל אל חיל בזה, ובפרט שהרי חוזק הבטחון מביא לידי מנוחת הנפש, שמחה וטוב לבב, והוא מיסודי תוה"ק, וביחוד ע'פ המבואר בתורת הבעשיט וחסידות חב"ד.

נעם לי לקרות במכתבה מביקורי' ב... ויהי רצון שגם בהאמור ישתפרו הפרטים אודותם כותבת, בתוככי כללות עניני המוסד. וביחוד ע"פ הידוע אשר חינוך הדור הצעיר הוא בדוגמת טפול בגרעין, שכל הוספה בו נגדלת פי כמה. בכמות וכז באיכות, כשיגדל הגרעין ויעשה אילן עושה פירות, שמזה מובן שכל השתדלות

כדאית בזה, ואשר משפיעים מלמעלה תוספת כח וסייעתא במיוחד... (ממכתב כ"ט אדר, תש"כ)

... נהניתי ממ"ש שקבל על עצמו להכנס בעוד שלב בעבודתג בקדש במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שבודאי תגרום ג'כ תוספת בברכת השי"ת והצלחתו בהמצטרך לו ולכל ב"ב שיחיו.

361נהניתי ממ"ש ע"ד ההתועדות שערך בשביל מורים-ות של הרשת, וממה שהסביר לפניהם כמה ענינים בהנוגע לעבודתם בקדש, ותקותי חזקה, אשר יסדרו פגישות כאלו לעתים תכופות וכמו שכותב במכתבו, וגודל הדבר אין לשער, שהרי כל אחד ואחת מהם הוא משפיע על חוג ילדים וילדות, ובמילא תועלת הרבים וזכות הרבים תלוי בו, ואפילו פרט קטן לפ"ע שמתוסף בכל אחד ואחת מהם נכפל כ"פ ככה בתלמידיו-ות. מזה מובן גודל האחריות, אבל מובן עוד יותר גודל הזכות. וכיון שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כחנו בודאי ניתן לכאו"א את הכחות הנדרשים למלא

את זה בפועל... (ממכתב כ"ג טבת, תשט"ו)

במענה למכתבו מי"ד אדר פורים בפרזות, בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו, עבודתו כהיום בשטח ההוראה והדרכת נער עובד דתי, ורצונו להתקשר יותר ויותר לתורה, אלא שהמציאות מלאה אבני נגף ח'"ו.

והנה ידוע המבואר בספרי מוסר וביתר ביאור בספרי חסידות, הענין דלפום גמלא שיחנא, ז. א. אשר ביחד עם הנסיונות ניתנו גם כן הכחות המתאימים להתגבר עליהם. אלא שזכה דורנו, כנראה במוחש, שכשמחליטים בתוקף המתאים ללכת בדרך הישרה ע"פ ספר הישר תורתנו הק', רואים שהקישוים פחותים מאשר שיערום מראש, והכחות להתגבר עליהם כבירים יותר מאשר היו בהשערה. ואם בכל אחד הדברים אמורים, עאכו"כ זה שרבים תלוים בו, ז.א,. שמשפיע על הרבים ע"י חינוך והדרכה, שכל הוספה איזה שתהי' בו, נכפלת פי כמה בהמושפעים ממנו, הם תלמידיו. ועל כל האמור נאמר אין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט בהתבוננות המתאימה בהאחריות (והזכות) המוטלת על שכמו, שאם המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא עאכו"כ כמה נפשות, ובפרט מבין הנוער והצעירים, אשר, בעתיד הקרוב, הרי כל אחד מהם יבנה ביתו בישראל, והנהגת הבית תושפע ותהיי מתאימה להדרכה מגירסא דינקותא.

ויהי רצון שבהמצאנו בחדש אדר, בו נאמר ליהודים היתה אורה וגו' ודרשו רזיל אורה זו תורה, הנה תהי' התורה ולימודה באופן המביא לידי מעשה, אורה לכל בני ישראל בכל מושבותיהם.

בברכה לבשו"ט בכל האמור 362במענה על מכתבו, בו כותב אשר קבוצה מצומצמת מהמודרכות שלו באה אליו בבקשה להקצות להן שעות מיוחדות לשיחות, בהמשך לשעורים שנותן להן בתוך המסגרת הכללית, והדבר עורר ספיקות בלבו באשר הן חושבות שהוא כבר מצא דרכו ויוכל להכניסן לשער הזה, בה בשעה שלפי דעתו עודנו עומד הוא על הסף.

נהניתי ביותר מידיעה הנ"ל. כי ידוע, ורואים זה גם במוחש, אשר לפעמים תכופות ביותר מכיר הזולת במעלותיו של חברו יותר מה שרואה האדם בעצמו אצלו. -- וככל הענינים גם זה משתקף בדיני תורתנו תורת חיים, אשר אין אדם מעיד על עצמו לא רק לזכות אלא גם לא לחובה.

ונוסף על האמור בנוגע למצבו העכשוי, תקותי חזקה ג"כ אשר כל' הידוע רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, הנה האתערותא של המודרכות והתלמידות תוסיף גם בו תוספת רוח והמשכת הרוח לגלות גם מכחותיו הנעלמים, ואין צריך לומר הגלויים, להוסיף גם בו עצמו בפנימיות האמונה ובהמשכת האמונה מבחינת מקיף לבחינת פנימי, שאז מתבטאת היא בתוספת אור וחיות ופועל בתורתו ומצוותיו של המאמין. וכבר כתבתי לכב', שאשרי חלקו שזוכה לראות פירות בעמלו וזוכה לראות גם מתן שכרו בצדו. בהכשרה. נוספת שלו לקליטת. התורה. והמצוה בכלל. ועניני. החסידות בפרט.

ובודאי לדכוותי' למותר להדגיש, שכל פעולה טובה שפועלים בצעיר ובנוער נכפלת כמה פעמים ככה בפירותיהם ותולדותיהם, כפשוטם -- לכשיבנו בית בישראל ויבורכו בבנים ובבנות, וגם כמשמעו -- בהפועל שלהם ושל מושפעיהם.

זה מזמן שנתקבל מכתבה בו מתארת מצבה הנפשי וכן ע"ד עבודתה בשדה החנוך, ובפרט עם קבוצת נערות ב... כן קבלתי מכתב מקבוצת הנערות אשר גם בו משתקף מצב רוחה, וכידוע אשר תכונת הרב ניכרת בתלמיד במדה גדולה.

ובמענה על מכתבה, הנה בטח למותר לבאר לפני בת ישראל כמותה, ובפרט שהיא מיוצאי רוסי' ומכרת הסבות והנסיונות שעברו עלי' בדרכה, אשר העולם אינו הפקר וכי השי"ת הוא המנהל אותו לכל פרטיו בהשגחה פרטית, שזהו מיסודות אמונתנו, אשר כל בני ובנות ישראל מאמינים בני מאמינים הם, ואפילו אם אין האמונה הזאת נראית בגלוי.

363מובן מהנ"ל, אשר אין דבר אחד בעולם לבטלה, וכל ענין ודבר יש לו תכלית מיוחדת. נמצא אשר אם התכלית הרצוי' אינה יוצאת לפועל, ועל אחת כמה וכמה אם נעשה ההיפך מזה, מובן ההיזק מזה לעצמו ולכל העולם כולו. ודבר זה ברור עוד יותר לכל אלה, אשר ההשגחה העליונה הצילה אותם מרדת שחת בימי הגזירות שניתכו על עמנו, שאפילו בהתבוננות קלה אפשר להבין, כי לא בצדקתם ובזכות עצמם נצולו בדרך נס, אלא לשם תכלית מסויימת, ולכה"פ מכאן ולהבא עליהם למלא תפקידם וחלקם בעולם, ולא ח"ו להרוס. וכל מי שחונן בתכונות מיוחדות שיש לו השפעה, הנה צריך להשתמש בתכוגות אלו לטובת הסביבה, כי אין זה ענין פרטי. ועל אחת כו"כ שצריך להכיר את האחריות לדור הצעיר, המתחיל למצוא דרכו בחיים.

לאחר הקדמה זו, הגם שלמותר להאריך בהיוצא מהדברים, אבל ליתר ביאור ושלא להשאיר מקום לכל ספק, אאריך אפילו במקום שהי' ראוי לקצר והוא:

מאחר שהשי"ת הוציא ממסגר והציל אנשי ... באותות ובמופתים היוצאים מדרך הטבע, והביאם למקום שיכולים לפעול שם גדולות ואפילו לא במסירות נפש, אלא במסירת הרצון לבד, הרי אין ספק שעליהם לוותר על ,מציאות" עצמם ועל האנוכיות שלהם למען האמת.

כי מובן אשר כל הקושי שבזה הוא רק להקדים את הנעשה לנשמע (נשמע שפירושו הבנה), היינו הקבלת עול שבזה.

ואחרי אשר גם אותה הציל השי"ת, ... וחנן אותה בכח השפעה על הסביבה בכלל ועל הנוער בפרט, הנה פשוט הוא שעלי' להכיר את הזכות והאחריות שבזה, וחלילה לה להרוס ח"ו, החובה עלי' להשתמש בכשרונותי' במילואם ולא רק בחלקם כדי להשריש אמונה פשוטה בין בני ובנות ישראל ובפרט בין הנוער, ושלא להשאיר מקום לכל ספקות באמונה, ושלא לשכוח האמת הפשוטה, אשר מה שנדמה לה שיש לה איזה ספיקות בענינים עקריים, אין זה אלא דמיון הבא מצד הרע שבעולם, שחלק ממנו נמצא בכל אדם (יצה"ר) המעלים על האור והאמת. ומובן שהוא גם כן המסית לומר, שאי אפשר לה להשפיע בכיוון מיוחד כיון וכל זמן שהיא עצמה בספק. אבל אין היא הראשונה במצב כזה ואף לא האחרונה, וכבר הראה הנסיון שכל אלו שאחזו בדרך אבותיהם, היא דרך תורתנו תורת חיים, חיים גם בעולם הזה, הנה, כמו שבנוגע לעם ישראל בכללותו הרי החלקים שבו ששמרו התורה והמצוה קיימים עד היום הזה וכל אלו הכתות שסרו מן הדרך הרי או שלא נשאר מהם כל שריד ופליט או שהם רק מתי מספר שהולכים ומתנונים, כן הוא גם בהנוגע להפרט והיחיד, שעל ידי אחיזתו, בחייו היום-יומיים ובפרט בהנוגע לדבור ומעשה בפועל, בדרך התורה, הרי כל ימיו תוכניים הם ומשביעים רצונו (כשעושה חשבון אמת בנפשו) ונהנה עונג אמיתי כשרואה תוצאות השפעתו על הזולת. מה שאין כן בכל אלו שנטו מן הדרך, שזרעו ספיקות ובמילא קצרו אכזבות וכו'. ומכאיב להאריך בדבר המצער.

364בברכה הצלחה מופלגה בכל הנ"ל, ואשר גם בפרטיות יצליחה השי"ת שיבוא לח כל זה בלי העלמות והסתרים יתרים על המדה ובברכת כתיבה וחתימה טובה, המחכה לבשורות טובות

\ (ממכתב כ"ב אלול, ה'חשי"ד)

...ובמ"ש שבעצמו זקוק לטוב טעם ודעת, -- בודאי יודע גם הוא שאין נקי מצורך זה, וע"ד המסופר ברשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפסת בהערות לתניא -- בנוגע ללימוד התניא, והחומש, שהגדול שבגדולים והקטן שבקטנים משתוים בזה שלכל אחד יש חלק בהם, וכבר נמצא לא בהתחלה, וכל אחד מהם לא הגיע עד תכליתו, וכמדומה כבר כתבתי לכ' שזהו הפס"ד בשו"ע, שכל אחד מישראל מחוייב במצות הצדקה, ופשוט שלא רק בהנוגע לצדקת כסף וזהב גשמים הדברים אמורים, אלא גם בהנוגע לכסף וזהב רוחנים, הם אהבה ויראה, ודברים המביאים אליהם, הם התבוננות, שהאוי"ר הם תולדותי', והעיקר התוצאות מזה רמ"ח מ"ע ושס"ה מליית,

כמבואר בתניא ריש פרק ד'... (ממכתב ג' מ"ח, תשי"ט)

... ומובז וגם פשוט, שכיון שזכה שהשגחה העליונה העמידתו על חלק היפה, עבודה בחינוך הכשר על טהרת הקדש, המקרב לב התלמידים. לאבינו שבשמים, בודאי שזהו מברר ומזכך ומעלה מדרגא לדרגא התלמיד והמתחנך ומוסיף בהצלחתו 365של המחנך והמלמד בעצמו, וכמו כל עניני האדם, שעל כל אדם נאמר בכל דרכיך דעהו, הרי גם זה צ'ל בשמחה וטוב לבב, שהרי ציווי השי"ת הוא קיום התורה והמצוה וגם בכל דרכיך דעהו. וק"ל.

(ממכתב " אייר, תעשי*ח)

... טוב עושה ששומע להוראתם של הר"מ והר"י שלו, ובפרט שהתחיל להתעסק בשטח חינוך הכשר והקדוש. ובטח מזמן לזמן יתרגל יותר לזה, יתמעטו ההעלמות וההסתרים ותתרבה ההצלחה. ויה"ר שבקרוב ממש יודיע בשורות טובות בכל

האמור. (ממכתב ט' אייר, תשט"ז)

במענה על מכתבו ממוצש"ק ויחי והקודם לו, וממהר הנני לענות עליו מבלי לחכות על התור, מפני דחיפת הדבר,

בו שואל אשר אפשר שיבקשו ממנו לעבוד גם בבית ספר החקלאי, והראי' שפנו אליו עכשיו שיסע למחנה עליית הנוער כדי לבחור משם תלמידים מתאימים עבור בי"ס חקלאי, וחושש שלא יהי' על ידי זה גרעון בעבודתו בבי"ס למלאכה.

והנה הנסיעה בשביל בחירת תלמידים מתאימים, כיון שאינו אלא ענין חד-פעמי דיום ויומים ונוגע במאד שיהיו התלמידים מתאימים כמובן -- אם ההנהלה מוצאת אותו מתאים לזה מובן שיש למלאות בקשתם.

בהנוגע לעבודה קבועה במוסד החקלאי, הנה כיון שעדיין אינו ידוע אם יציעו לו הנ"ל ועאכו"כ שאין ידוע פרטים, הרי אם תבוא הצעה זו -- בודאי יוכלו להתדבר ביניהם איך לסדר העבודה באופן שלא יהי' כל היזק. והרי גם הנהלת הישיבה מעונינת בתועלת ביה"ס למלאכה. ואפשר שמוסד החקלאי, בהיותו מוסד חדש, דורש השתדלות מיוחדה מאשר ביה"ס למלאכה שכבר נכנסו הדברים במסלול, ואפשר שיומשכו כדבעי גם על ידי קטן הימנו ובפרט כשתהי' אימתו עליו (כיוז שיוכל להכנס לשם לפרקים וזמנים הדרושים -- לאיזה רגעים עכ"פ). ואשרי חלקו שההשגחה העליונה נותנה לו האפשריות להשתתף ביסוד מוסדות חינוך כשרים ברוח חב"ד ובמגמה שהתווה בשבילם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

366גודל קורת רוח גרם לי מכתבו הראשון, בו כותב אשר נראה שינוי לטוב בהתלמידים, ובודאי מאַז -- ניכר שינוי והתקדמות לטוב נוסף על שינוי הנ"ל.

ולפלא שאין כותב עד"ז... (ממכתב כזה טבת תשט"ז)

... מ"ש אודות אי התתקדמות כדבעי בלימוד הנגלה ותולה זה בסיבה אשר כו', הנה בתור כזה שיש לו חוש בחינוך, הרי יכול היי לשנות היחס בלתי רצוי, אודותו כותב במכתבו, ע'יי התמדה ושקידה והשפעה בכיוון זה על חבריו. ותועלת וזכות הרבים תלוי בו. ובפרט שזכות מייסד המוסד הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה

בהנוגע לשאלתו בהנוגע למסיבות שבת, הרי תקותי כשיבקר בבי"ס אחד פעם ושתים יוכל לייסד ולבסס את המסיבות שבת באופן כזה שיתנהג מכאן ולהבא גם בלעדו. ובפרט אם יתדבר עם ממלא מקומו שימצא על אתר ויעמוד עמדו בקישור מכתבים. ולאחר שיבסס במקום אחד יעשה כזה גם במקום השני.

בברכת הצלחה להתקדם בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות, וכן בקיום המצות בהידור, וביסוד כל זה -- היא עבודת התפלה. וצדקה הרוחנית שיעשה בסביבתו תגדיל ההצלחה ותמשיכה למטה.

. . ומה טוב בשטח החינוך*... והרי תפקיד טוב וקדוש הוא -- לחנך ילדי ישראל, שעל כל אחד מישראל נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ובפרט ע"פ פתגם הידוע של הבעש"ט, אשר אהבת השם לכ"א מישראל הוא באין ערוך יותר מאהבת הורים זקנים לבן יחידם שנולד להם לעת זקנותם.

(ממכחב כ"ד אדר שני, תשכ"ה)

6-2 367במענה למכתבו מכ' טבת, לפלא גדול אשר כנראה פעל עליו המענה שלי לנמיכת רוח, אף שבודאי ידוע לו ציווי הבעש"ט בהנוגע לאהבת ישראל, וכפתגם רבנו הזקן, אשר ואהבת לרעך כמוך כלי לואהבת את ה"א, וידוע המענה על השאלה שלו מה קודם. והרי אין לפעול באהבת-ישראל יותר מכמו בשטח החינוך על טהרת הקדש. ובפרט אלו שמאיזה סיבה שתהי' היו בצבא, שיחס מיוחד אליהם מילדים/ות, כנראה במוחש. ותקותי חזקה שיכיר שנמיכות הרוח בא פון דעם ,קלוגינקען" ולא מהענין ח"ו. ובמילא יש להלחם בזה בכל התוקף, כיון שהוא הוא הדורין מארקא שכל מטרתו לעשות סווארקא, וכנגון הידוע של חסידים.

במ"ש אודות בקור כאן, בודאי שאין מופרך ח"ו הדבר. אבל מהנכון שיבוא לכאן ברכוש (ולאמיתו של דבר יהי' זה רכוש גדול). ז.א. בשעה שתהי' כבר פעילות בחינוך האמור ע"י התעסקותו בזה משך זמן. ועוד זאת -- שאז נסיעתו וביקורו כאן הוא לא רק בהנוגע לעצמו, כיון שלוקח אתו עמו את הילדים, אף כי לא בגופן אבל מרוחם. ופשיטא שבחזירתו ישפיע גם על גופם. משא"כ בשעה שאין עדיין כל קשר בינו ובין התלמידים בעתיד. והלואי שכל אלו שנסעו בעבר לכאן וכל אלו שרצונם לנסוע עתה -- מכירים היו האמת והחילוק הכי גדול בנסיעה בשני האופנים האמורים, ופשיטא שברשותו לפרסם הענין וגם בשמי, אף שלפעמים בענינים פשוטים צריכים לבאר ולהסביר ועדיין -- אין בטוחים בקליטת ההסברה והמסקנא. (ממכתב כ"ה טבת תששי"ח)

במענה למכתבו מי"ב שבט, בו כותב אוּפן הסתדרותם ... ושואל בהנוגע לרישומו בשכון שיבנה...

ולעת עתה אין עליו להתענין בזה, כי אם לרכז כל שימת לבבו למלאכתו מלאכת הקדש, חינוך על טהרת הקדש אשר בבתי ספר אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש אשר באה"ק ת"ו, ובמקומו עתה. ובפרט שכפי כתבו, רובם הם מבני עדתו, ופסקה תוה"ק עניי עירך קודמין. ושכר כל העוסקים בזה, הרי מבואר בכ"מ, וכולל הצלחה

גם בענינים הפרטים. (ממכתב ח"י שבט תשי"ט) 368בנועם נודעתי ... מפעולותיהם הטובות בעת הרישום בפרט ובחינוך הכשר בכלל, לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים. וידוע מה שכותב כ"ק אדמו"ר רבנו הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בעל התניא והשו"ע בספרו תורה אור בתחלתו אשר על ידי מעשה הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה. ואם בצדקה גשמית כן הוא, הרי על אחת כמה וכמה בצדקה רוחנית. ויהי רצון מהשייית שתקוים הבטחה הנ"ל בכל אחד ואחד מהם במילואה, ויצליחו בלימודם בתורת ה' הן בלימוד תורת הנגלה והן בלימוד תורת החסידות, וביראת שמים, וכלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, יגדלו להיות יראי שמים חסידים ולמדנים.

בברכת חג הגאולה גאולת ב"ק מו"ח אדמו"ר, ממאסרו בעד עבודתו במסירות נפש להחזקת התורה והיהדות, ומעשה אבות סימן -- טוב ומזל טוב -- לבנים אלו התלמידים

(ממכתב יויד תמוז, תשי"ב)

נעם לי לקבל מכתבו מט"ז אייר, בו כותב אודות פרטי הלימודים עם הכתות שהשפעתו עליהם, ובודאי משתדל וכן משתדלים חבריו להרבות מספרם, כוונתי מספר המשתתפים בכל כתה וכתה, שבענין זה הוא כל' מרז'ל, נר לאחד נר למאה. ועיין הלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן, פרק א' סעיף ג' בהנוגע למספר המשתתפים בכתה אחת, וכשישתדלו בזה בודאי יצליחו, וגודל הענין אינו נצרך לביאור, ואשרי המשתדלים בארגון כתות אלו והלומדים לפניהם וכדרז"ל, ובפרט בארצנו הקי אשר עיני ה'א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ואף שאין זה פוטר מלימוד בפ"ע, הן בנגלה והן בחסידות, כמובן ופשוט, ובפרט לימוד תורת החסידות המביא חיות בעניני האדם בכלל ובהשפעה על הזולת ביחוד, כבר ידוע פתגם רבנו בעל התניא והשו"ע, אשר על ידי הצדקה עם הזולת נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, וכשלומד שיעורו מצליח ביותר וביותר. ומטובו למסור הנ"ל לחבריו העוסקים בעבודה כגון דא, ויה'יר שכאו"א מהם יבשר טוב מהתפתחות המפעל ומהגדלת

השתתפותו בו. (ממכתב כ"ב אייר, תעשט"ז) 369. . . וזכות התעסקותו במלאכתו מלאכת שמים חינוך על טהרת הקדש, המקרב את לבן של בני ישראל לאבינו. שבשמים, תעמוד לו בכל האמור.

וכציווי תורתנו הק' תורת חיים, דמעלין בקדש, בודאי יוסיף אומץ בזה, והרי זוהי גם כןז דרישת והכרח השעה, דעקבתא דמשיחא, חשך כפול ומכופל דזמן הגלות, שזהו דורש הגברת האור והקדושה כמה פעמים ככח, המתבטא בפעולות איש הישראלי בכלל, ואלו אשר חוננו בכשרון החינוך ביחוד, לקרב לבם של המחונכים -- על ידי אהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת השם, וכידוע פתגם רבנו הזקו, שחד הן -- להקב"ה תורתו ומצותיו, וככל שתגדל האהבה מתאים כהוראת התורה שדרכי' דרכי נועם ונתיבותי' שלום, הנה כמים הפנים לפנים מאחד לחבירו תתגלה גם האהבה מסותרת אשר ירושה היא לנו מאבותינו, כמבואר בספר תניא

קדישא. (ממכתב כ"ד אדר א', תשי"ט)

זה מכבר שמעתי על דבר פעולותיו הטובות בשדה החנוך המקרב את לבם של בני ובנות ישראל לאביהם שבשמים, וידוע פסק רז"ל (שלהי תענית) כל המוסיף מוסיפין לו, אשר אחד הפירושים בזה הוא, שכל המוסיף בענינים דתורה ומצות מוסיפים לו מלמעלה, הן בהיכולת להגדיל פעולותיו בתורה ומצות והן בגידול רצונו לזה שהולך הוא כהנ"ל מחיל אל חיל ובפרט בעבודתו עתה שהוא מפקחת בכפרים מושב אחינו בני ובנות ישראל, הנה חוב וזכות קדוש הועמס על שכמו על ידי ההשגחה העליונה, להביא ולהעיר ולהאיר את מושבות בני ישראל בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות, אשר על ידי זה ממשיכים גם כן ברכה והצלחה בעניניהם הגשמיים, וכמ"ש בתורה, אם בחוקתי תלכו -- שזה מדובר בלימוד התורה, וכמש"נ בספרא, והובא בפירוש רש"י ואת מצותי תשמורו -- שזהו מצות לא תעשה, וכמרז'ל כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, ה"ז בלא תעשה -- ועשיתם אותם -- זהו מדבר במצות עשה -- ומבטיח הכתוב, ונתתי גשמיכם -- ולא עוד אלא שאתן אותם -- בעתם וגו', ואשרי חלקו אשר הוא אחד משלוחיו של המקום ב"ה למלאות תפקיד הנ"ל בעולמו, ויהי רצון מהשי"ת אשר בקרוב ממש תומשך ג"כ ברכה בתוספת והצלחה בעניניו הפרטים, היינו שעל פי הבטחת רבינו אדמו"ר הזקן (תורה אור בתחלתו) יעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה ויוכל להוסיף בקביעות עתים בתורת הנגלה ותורת החסידות ולעלות מחיל אל חיל, ובקרוב ממש יסתדר באופן המתאים לפניו בענין השידוכים בגשמיות וברוחניות גם יחד. (ממכתב כב תמוז, תשי"ב) 370. . וכבר כתבתי לאיזה מאנ"ש, אשר למרות שמחד גיסא גדול החשך מאשר לפנים בדורותינו אלה חשך כפול ומכופל, הרי לאידך גיסא בכמה ענינים רואים במוחש יותר ברור ובבהירות מאשר לפני זה [וכמ"ש על סוף ימי הגלות, יתבררו ויתלבנו ויצרפו וגו'], ואחד מהענינים שנראה עתה ברור יותר אפילו לאלו הרחוקים מתורה ומצות, הוא הקישור ההדוק שבין הגשם והרוחני, הפנימיות והחיצוניות, שדיעה זו הולכת ורווחת אפילו בין האינם יהודים, בחכמת הרפואה, בחכמת התכונה, בחכמת הפיזיקה וכו' ופשיטא בין בני ישראל (שעי"ז מובן עוד יותר ההכרח דהפצת המעינות נשמתא דאורייתא, וביחוד בין אלו העוסקים בגופא דאורייתא)

ובהנוגע לנידון דידן, הנה כל אלו שזכו וזוכים לקחת חלק בעניני תורה ומצוה ובפרט במוסד חינוך על טהרת הקדש וביחוד מוסד המייחד נשמתא דאורייתא וגופא דאורייתא, בריאות הגוף שלהם תלוי' בבריאות הנשמה שלהם שהיא בעיקרה תלוי" באותו הענין שהוא השער שלהם להעלות כל עניניהם מלמטה למעלה ולקבל כל ההשפעות שלהם מלמעלה למטה. ועד"ז הוא בהנוגע לכת"ר שמוכרח הדבר שיוסיף אומץ כו"כ בעבודתו בקדש בביסוס והתפתחות המוסד הק' בו זוכה לעבוד, ועי"ז יתוסף. בבריאות הגוף גם כפשוטו.. ויתוסף גם הצלחת הטפולים. הרפואים. שייעצו... אותו, ומיש שציווהו לנוח, אפשר למנוחה בכמה אופנים, ובנדון זה צריכה המנוחה

לא רק שלא תחליש בהעבודה בתו"א, אלא שעוד תוסיף בזה... (ממכתב ג' אד"ש, תשי"ז)

מאשרים קבלת מכתבו מאור ערב יום הקדוש, עם המצורף אליו, ות"ח ת"ח על הבשורה טובה מהענינים ב.. . ובודאי ההצלחה דעד עתה -- תוסיף בהם, ובכללות המתעסקים ומשתדלים בעניני הרשת, כחות נוספים וחזקים, להרחבת הענינים ככל האפשרי, ואם המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ שניםשלשה ועוד. והרי נראה לעינים, שבהשתדלות מתאימה -- אפשר להוסיף עוד עשיריות תלמידים-ות בגן וביה"ס. מובן שהנ"ל צריך להעשות באופן שלא להכניס ענין הנצחנות בהכנגד, שהרי דברי ודרכי תורתנו הם דרכי נועם וכמודגש בתורת החסידות.

וע"פ האמור מובן, שנכון במאד וביותר -- מה שעורכים ב... התועדות ושמחת בית השואבה וכיו"ב.

בברכת הצלחה בכל האמור, ועד לופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ועד לנחלה בלי מצרים, המחכה לבשו"ט

(ממכתב י"ג תשרי, תש"כ) 371לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מה' כסלו בבשו"ט מאשר ראה פרי טוב בעמלו בשטח החינוך על טהרת הקדש, אשר התלמידים ממשיכים במסורת אבות גם לאחרי גמרם חינוכם בהמוסד בו מכהן,

ויהי רצון אשר הצלחה האמורה תעורר בו כחות נוספים ז.א. לא רק להפעיל הכחות הגלוים שבנפש, אלא גם לשאוב ולדלות ממעין כחות הנעלמים, בכדי להוסיף אומץ -- ומה שנוגע עוד יותר -- חיות ואור בפעולות בשטח האמור. שאם בכל הענינים -- ההצלחה תלוי' במדת החיות והאור שבהפעולה, עאכו"כ בענינים הקשורים עם הדור הצעיר, אשר שואף וצמא למלהח חי', וחמה, וספוגה אור פנימי הבוקע ומאיר את כל שמסביב לו.

ובקשר עם האמור, נעם לי ביחוד לקרות במכתבו בסיומו על שמכיר בהתועלת למסור לתלמידיו שיחות חסידותיות. ונשלח לו בפ"ע הקטלוג דהוצאת קה"ת, בו יראה מה שהו"ל כאן בשטחים השונים, ויבחר את המתאים לאופי ולרמת הידיעות של החניכות. וכיון שהזמן אבדה שאינה חוזרת היא, כדאי שעוד קודם קבלת הקטלוג ישתדל למצאו אצל אנ"ש באה"ק ת"ו . .. ואצלם יכול לרכוש גם הספרים שיבחר בהם.

בודאי ידועה לו פרשת יום הבהיר ייט כסלו הממשמש ובא. ונשלחה בפ"ע חוברת (כתובה בשעתה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אף כי בהעלם שמו מאיזה טעמים), ובטח יענין תוכן החוברת גם המושפעים שלו.

בברכת הצלחה בעבודתו הקדושה להרים קרן ישראל סבא, ולבשו"ט בכל האמור (ממכתב ט' כסלו, תשי"ח)

במענה על מכתבו מט"ז תמוז, בו כותב אודות פעולותיו בקדש בשטח החינוך על טהרת הקדש, ויה"ר אשר הוא וכן המתעסקים בזה ביחד אתו -- לא יסתפקו בהענינים אודותם כותב ובאופן הפעולות בענינים אלו -- כיון שאפשרי, ולכן גם מוכרח, היקף גדול יותר ופעולות מסונפות יותר. ואין הדבר תלוי אלא ברצון המתעסקים, כיון שהיכולת ניתנה להם מבורא עולם ומנהיגו הכל יכול. ובטח יוכל למצוא האותיות המתאימות להסביר הנ"ל לחבריו וכן לעצמו -- עד שיפעלו הדברים בהנוגע לפועל. ואז מובטחים ע"פ הפסק בי"ד של מעלה הידוע, שתהי' ידם על העליונה למרות העלמות והסתרים.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך לו מתאים לכתבו, והגדלת התעסקותו בהאמור והוספתו בזה -- תמהר מילוי בקשתו עבורם ועבור עצמו.

372= אף שאינו מזכיר -- בטח שומר שלשת השיעורים הידועים בחומש תהלים ותניא, נוסף על שיעוריו בלימוד התורה בכלל. (ממכתב כ"ב תמוז, תשט"ז)

לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מאדר"ח אלול הוא חדש הרחמים, בו כותב מההכנות להתחלת זמן הלימודים. ומצפה שיבשר טוב מההתחלה בפועל, ובאופן שגם ההתחלה תהי' באופן דופרצת וגו', וכידוע הוראת רבותינו נשיאינו ועד לכ"ק מו"ח אדמו"ר (שבכמה פרטים ועד לקלסתר פנים ה" בדוגמת אדמו"ר מוהר"ש בעל הפתגם): די וועלט זאָגט אַז מען קען ניט אַרונטער דאַרפמען אַריבער, און איך זאָג אַז מ'דאַרף לכתחלה..אַריבער.. ויהי באופן. כזה במשך .כל השנה -- בעניני בית הספר וכל השייך לו, בתוככי כללות עניני הרשת וכללות עניני חבייד אשר באה"ק ת"ו. ובודאי שיהי' זה צנור וכלים נוספים להצלחה בענינים הכללים

והצלחה גם בענינים הפרטים. (ממכתב \ אלול, תשי"ט) 373צוקומען אין די ברכות השי"ת והצלחתו אין אייערע ענינים הפרטים. (ממכתב כ"ה אייר, תשט"ו)

לאחרי שתיקתו הארוכה נתקבל מכתבו מב' טבת. ונהניתי ממה שכותב דגם הם רואים שיש יכולת ואפשר להגדיל הישיבה ועניני' ביותר וביותר. ובפרט נהניתי ממ"ש אודות פתיחת הגן ילדים שגודל הענין בזה אין לשער וכידוע גם במרז"ל בעניז הבל תשב"ר. ובפרט שבימינו אלה הנה גם לימוד האותיות והנקודות והתנהגות ביראת שמים -- על מוסד חינוך לעשותם, כי לא תמיד יש לסמוך על ההורים, שהתעסקו בהנ"ל בזמן הש"ס ואפילו בזמן השו"ע ונ"כ. ומ"ש שיש מעצורים וכו' -- הנה לפלא שכל מעצור עושה עליו רושם גדול כ"כ, אף שגם בעיני בשר

. . . כבר מלתי אמורה לכמה מהנהלת הישיבות, שכמו שאלו שעליהם מוטל החוב להספקת עניני הכספים -- אינם מחכים לזרוז עד החפוש אחרי האמצעים < והגדלתם, הרי עוד יותר מוכרח הדבר בהגדלת האישים היינו התלמידים הן בכמות (מספר הת) והן באיכותם. והעיקר בכמות התלמידים, וכידוע .מרז'יל שבכדי שיהיי מאה יוצאים למשנה כו' הרי צ'"ל אלף נכנסים למקרא, ומלבד שזה מוכרח יותר מחפוש האמצעים כי ישיבה סו"ס הרי תכליתה רוחניות, וא"כ רוחני קודם לגשמיי - הרי עוד נוסף בזה כי הגדלת מספר התלמידים ממשיך למעלה תוספת באמצעים הקצובים בשביל ישיבה ומוסד חינוך זה, ואז כשמחפשים למטה דרכים בדרכי הטבע להגדלת האמצעים יש מה להמשיך. משא'"כ אם אין מוסיפין מלמעלה מה תועיל ההשתדלות בהגדלת האמצעים, כיון שאין מה להמשיך, והוא ע"ד המבואר 374... ידוע המבואר בכ"מ בדא"ח, שמצד ענין הבינה שבשכל -- אפשרי לבוא לידי מסקנות הפכיות בענין אחד, אם לחסד או לגבורה, ורק הדעת החזק קובע בזה. וה"ה בהנוגע להידיעה אודותה כותב, בהמשך לקטע המכ"ע שמצרף למכתבו. ומה שלומד אני בזה -- הוא ההיפך ממה שלומד הוא. כי כנראה ממכתבו פעל זה עליו נמיכת רוח איך שמתחרים בהם וכו'. ולדעתי המסקנא מזה -- הוא שתושבי ... מכירים בהכרח חינוך תורני, אף שלע"ע אין מבחינים בין תכלת לקלא אילן, ואפילו למה שעוד פחות יותר, מקלא אילן. ובמילא עתה קלה יותר התעמולה בשטח זה. ומסקנא בנקודה שני -- עד כמה יקר הזמן בעניני חינוך, ולא רק מצד המתחנכים, שבאם אובדים יום אחד, מי יודע אם ישמע הילד-ה והוריו לדברים המבארים חינוך עטה"ק. אלא אפילו גם בנוגע להמורים והעסקנים, שהרי עתה רואים בעליל, שבאם היו עוד מוסיפים יותר בענין התעסקות ב... היו כובשים עוד שטח ועוד שטח, ובמילא הי' מתמעט המקום פנוי. וכיון שאין צועקין על העבר, מובן שכוונתי בזה בהנוגע לעתיד. ובפרט שאודות המוסד המתחרה נדפס שאינו רק פעמים בשבוע ה"ז נותן להם האפשרית הכי גדולה להתפשט יותר ויותר, שהרי הכל מודים בחילוק העיקרי שאין דומה ביקור בבי"ס פעם א' בשבוע או ה' פעמים בשבוע. ובפרט שלאנשי חב"ד ישנו הענין דהקעמפ, המבצע דחג הסוכות שעבר וכו'. והרי אפילו התועדות די"ט כסלו ויו"ד שבט יש לנצלם בכיוון האמור. וכמו שהסבירו רבותינו נשיאינו שגם בהם תועלת למעשה בפועל ובהתועדות כאלו דברו רבותינו נשיאינו בהנוגע לחיזוק המוסדות וכו'. וכמו שכתבתי זה כ"פ -- כיון שהנ"ל הוא דרישת השעה ב. . . פשוט שניתנו להם הכחות והאפשריות למלאות הדרישה במלואה, ומזה מובן ג'כ שהתאוננות שאחדים מהמורים אינם מומחים כ"כ במקצוע החינוך וכו' אף שמובן שיש לעשות בזה לתקן ולשפר, אבל פשיטא שאסור ליפול ברוח. והוא, נוסף על הענין -- שבודאי גם אצל אחרים לא מלאכי השרת מתעסקים כ"א בני אדם קרוצי חומר, הנה גם זה פשוט שאצלם אינה אותה המסירה ונתינה שבדידן. ועוד והוא העיקר, אין שם התעוררות ר"ר של רבותינו נשיאינו הק', וק"ל.

בהמשך לכל הנ"ל, הנה אחכה לבשו"ט שמוסיפין עוד יותר בהנוגע להקעמפ הבע"ל, ובאופן לנצלו גם להימים וחדשים שלאחרי זה, ומכש"כ וק"ו מאשתקד. וכן גם עיד חגיגת ייט כסלו וניצולה וכן ימי חנוכה -- בכיוון האמור, והשי"ת יברכם בהצלחה מופלגה בכל זה מתוך בריאות הנכונה ובשמחה וטוב לבב.

375. . . מובן שהנני בצער ביותר על גודל ההעלם וההסתר, שכאשר רואים גם בעיני בשר שההעלמות וההסתרים מבחוץ הולכים ומתמעטים, ואדרבה שעת הכושר היא להגדיל גבולם בתלמידים מחוגים שונים, וגם פוז דעם אמתן חוצה בתוכם, ומתחלה להגדיל מספר התלמידים בכמות, ובמשך הזמן בודאי יגדלו גם באיכות הנה הולכים ההעלמות וההסתרים שמבפנים ומתרבים ומתגדלים, ועל ענינים שאפילו נה"ב מבין -- שזהו ענינים של מה בכך, וכאשר כבר כתבתי כ"פ שדי ומספיק עבודה בשביל כאו"א וגם כבוד האמיתי ואפי' כבוד המדומה בשביל כאו"א. ולמרות כל זה -- מושך כל אחד לצדו וההחלטות וההסברות משתנים ומתהפכים מן הקצה אל הקצה לעתים תכופות ביותר. והוא ע"ד מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו, אַז באַלד וועט קומען א זמן -- וועט מען זיך חאַפען פאַרן קאפ שזה זמן קצר לפני זה איז געווען א געשמאַקע עבודה, און מען האָט ניט אויסגעניצט די געלעגענהייט. ואף שהמדובר בפירוש -- הי' ע"ד גאולה השלימה שאז יצטערו על מה שלא ניצלו ההזדמנות דזמן הגלות הנה -- בזעיר אנפין -- הוא בכאו"א בזמן הגלות, כיון שכמה ענינים הולכים ומתגלים ע"י שמסירים מהם ההעלם וההסתר, ובמילא שייך כל ענין זה וטענות הנ"ל בנוגע לפרט זה ....

(ממכתב י"א אדר ב תשי"ד)

... שמחתי במאד מאד להידיעה אשר מלא המוסד תלמידים-ות שי' (ותקותי שמשתדלים ככל האפשרי להגדיל כושר קליטתו). ויה"ר שמן המילוי בכמות יבואו ג"כ למילוי באיכות. ויה"ר שבקרוב יראה איך שגם שאר ה,מרה-שחורה"ות שלו (יעויין מכתבו: מכב' תמוז תשכ"א, ועוד) כזה יהי' סופן, ויקיים ציווי הבורא לעבדו

(בכל דרכיך) בשמחה וט"ל. (ממכתב י"ג אלול תשכזב)