שיחה יד

484שיחה יד

ב"ה ערש"ק מברכים חודש אייר, ה'תשליז 485הקונטרס לח"י אלול עם מכתבי המצורף אליו בטח קיבל במועדו, וקרא ג"כ מה שכתבתי בשולי המכתב.

מפני קוצר הזמן לא הארכתי אז כדבעי למהוי, וגם חשבתי שאולי אין צורך באריכות בזה, וגם מלים קצרות יספיקו לו. אבל מכיון ששתק ולא ענה לי ע"ז, הנה ידועץ בש"ס שני פירושים בשתיקה: כיון דשתיק אודויי אודי לי', או שתק דבטולי בטלי לדברין, וכיון שיש מקום לספק, הנני בא בזה באריכות קצת יותר. וזהו המצב כפי שאני רואה אותו:

כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בחר בו ועשהו לשלוחו להנהיג עדת בני ישראל במחנו. שלוחו של אדם כמותו, ואחד הטעמים בזה הוא, כי המשלח נותן מכוחותיו 486להשליח. זהו בכל אדם בכלל. ובפרט באדם שהוא פנימי, ועוד יותר -- אם המשלח הוא עצמי, וידוע מאמר הבעש"ט: עצם כשאתה תופס במקצתו הרי אתה תופס בכולו (מובא במאמר ר"ה פ"ב*). הרי כשהמשלח נתן להשליח מכחו הרי זה כאילו כולו נמצא שם.

לאיזה תכלית שלחו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ? הרי ברור הדבר, שהוא כדי לנהל עדתו בדרכי התורה והמצוה, ולעזרם שיעלו כל אחד ואחת מהם במסילה העולה בית א-ל, פשוט ג"כ, שלזה צריך שגם השליח ילך בעליי אחר עלי' הרבה יותר מקהל עדתו שממונה לראש עליהם. על ידי איזה אמצעים יכול השליח לעלות? ישנה לזה דרך המלך, מלכו של עולם, דרך סלולה ומבוארה על ידי חז"ל בכלל, נשיאי חב"ד בפרט, ונשיאינו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ביחוד, באיזה אופנים אפשר להפטר מפתויי היצר הרע הנקרא דער קלוגינקער, שזהו הקו דסור מרע, ואיך לעלות בקו דעשה טוב.

איני יודע אם הנסיון גדול בשבילו כל כך, ובכל אופן, תקותי ובטחוני שיעמוד בנסיון זה ואז בודאי יראה כי זהו ענין הנסיונות, כי לא הי' בדבר זה ממש. וכידוע בחילוק נסיונות ובירורים. ויוסיף שיעור בלימוד התורה בכלל ותורת חב"ד בפרט ותורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ביחוד, אשר כל זה הוא עצה שלא יבלבלוהו מחשבות שהן צריכות להיות זרות לו, ויוכל למלא תפקידו, תפקיד נשמתו בעלמא דין, מתוך מנוחת הנפש.

איני יודע יחס זוג' הרבנית תחי' לשאלה הנ"ל, ובכל אופן הרשות בידו, ולכאורה נכון הוא, שימסור לה תוכן מכתבי בענין זה.

487בטח יודיענגי מהחלטתו הטובה בכל זה ות"ח מראש.

אתענין לדעת אם היו תוצאות טובות במה שדברנו בהיותו כאן שיקבע שיעור לימוד ביחד עם זוג' תחי' באיזה מספרי חז'ל המתאימים יותר לרוחה.

אסיים בברכת כתיבה וחתימה טובה לו ולזוג' תחי', שיזכה שעל ידו יתמלאו רצונות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ על מילואם ויוכל להוציאם מהכח אל הפועל מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף ומתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות.

המחכה לבשורות טובות

מוסגר בזה הקונטרס לראש השנה עם מכתב המצורף אליו ומכתב כללי בגי לשונות, ומהנכון שיפרסם את המכתב כללי באופן המתאים בחוגים שונים. (ממכתב כ"ד אלול, השי"ת)

... בהמשך לשני מכתבי שכתבתי לו עוד קודם היו"ט, ושמפני הטרדות דחודש תשרי הוא חודש הכללי לא יכולתי להמשיך בענין. ואף שלא נענתי עדיין על שני מכתבי הנ"ל, הנני בזה להמשיך שיחתי (בענין הקאַלעדזש) ובהמשך להנ"ל:

לכאורה יש בידו לאמר, כיון שנדמה לי (היפך מה שכתב הרמב"ם הלי גירושין סוף פ' ב') שרצוני לבקר וללמוד בקאַלעדזש, אלא שיש מי שאומר שאין זה מתאים בשביל מעמדי ומצבי בכלל, כי אין זה מתאים לציור של תמים ולציור של תלמיד כ"ק אדמו"ר הכ"מ אשר אז כ"ק מו"ח אדמו"ר מלוה אותו בכל דרכיו וא"כ בהליכתי בקאַלעדזש מוכרח הוא כביכול ללכת אתי שם, עפ"י פסק רזיל תלמיד שגלה מגלין רבו עמו (מכות י, א), -- הנה מי אומר שמוכרח אני בכל זה, ולשעה -- אפסיק ח"ו הציור של תמים וכן אפסיק ח"ו לפי שעה הציור של חסידו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ וממילא יפלו הטענות.

אבל אין בידו כבר, ועל פי הידוע גם בתורת הנגלה, אשר גר שנתגייר הרי שוב אינו יכול לחזור ח"ו, ואף אם יחטא אח"כ בכ"ז ישראל הוא כיון שנתגייר פעם אחת. ועל דרך זה כן הוא בקדושה גופא. כי מי שנעשה חסיד פעם אחת, ומי שנתקשר לאדמו"ר, אשר במילא הי' כמים הפנים אל הפנים ונתקשר אדמו"ר עמו, הנה אין עוד ביכולתו להפסיק ח"ו ההתקשרות, כיון שזה תלוי גם בהאדמו"ר, והוא ברוב טובו וחסדו אסור עמו באזיקים, ועל דרך מה שכתוב באגרת התשובה רפ"ז מלך אסור ברהטים ברהטי מוחא כו', ולכן נקרא הקב"ה מלך עלוב, עיי"ש. אשר עדיז הוא בצדיקים, ובפרט בנשיא הדור ובפרטי פרטיות נשיאי תורת הנסתר, וכידוע בזהר (ח"ב דל"ח ע"א) אשר מאן פני האדון הוי' דא רשב"י.

488- מה שפירש שם בפירושי ניצוצי אורות בשם היעב"ץ שלומדים זה מתיבת ,את" לרבות ת"ח, בדא"ח מבואר זה להיפך שזה קאי על הוי'. וכבר הובא במפרשי הזוהר דוגמא למאמר הנ"ל מב"ב (ע"ה ע*ב) וירושלמי ביכורים (פרק ג' ה"ג) מדרש שמואל פ"ז, זוהר ח"ב קכ"ד, ב. זוהר ח"ג ע"ט, ב. רבינו בחיי פ' תשא עה"פ והי' כל מבקש הוי'. ועייג'כ אור התורה להצ"צ פ' שמות, ע' ליט ואילך. -

אין רצוני להאריך בזה, כי בטוח אני אשר, סוף כל סוף, זרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי, ויתעלה בו העיקר והשורש, שזהו ההתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ על ידי אשר נלך ,בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו* ויבשרני בשורות טובות בזה. מובן אשר ההקדם בזה טובה, כידוע אשר ימים יוצרו, אשר נקצב לאדם מספר הימים לברר חלקו בעולם, וא"כ חבל על כל יום שעה ורגע שאין

ממלאים אותם מתאים למילוי שליחות נשמתו בעלמא דין. (ממכחב כ"ח מר-חעוון, ה'תשיזא) 489... ב) בסש"ב פכ"ד ,ומה שפקו"נ דוחה שאר עבירות וגם יעבור ואל יהרג היינו כפי' חז'יל אמרה תורה חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ולא משום קלות העבירות וחומרן , . . אלא דגזיה"כ הוא".

והעיר: מה בא להוסיף בהענין דיעבור ואל יהרג. ואת"ל של' ,פקו"נ דוחה" אפ"ל -- רשות, ובא להוסיף דגם יעבור כו' היינו שחובה לעבור, הרי דין זה תלוי במחלוקת הפוסקים, ובודאי לא נחית רבינו לפלוגתא.

ואי משום הא לא איריא: א) בכ"מ ל' ,דוחה" הוא חיוב, וכמו עשה דוחה ל"ת, טומאה דחוי" בצבור, פסח ראשון דוחה את השבת וכיו"ב. ב) בד'א די'א דרשאי להחמיר ע"ע וליהרג בשאר עבירות, הוא דוקא כשהנכרי מתכוון להעבירו על דת -- שמלבד מעשה עבירה זו, יש באן גם ענין הדת בכלל, וכלי הירוש' סנה' (פ"ג ה"ה) אי יהודי יהודי -- אבל מצד עשית העבירה בלבד, היינו כשהנכרי מתכוון להנאתו, גם לדעת התוס' ודאזלי' בשיטתו אסור להחמיר, וכמ"ש במל"מ (יסוה"ת פ"ה ה"ד) וכ"פ בשו"ע יו"ד סקנ"ז ס"א (וש"נ המקורים). וא"כ בנדו"ד, בתניא, שפיר יש לו להביא ראי' מהא דלכ"ע יעבור וא"י בעשית שאר עבירות מצ"ע.

והנה עוד יש להעיר בתניא כאן, והוא: א"ת דראית דוגם יעבור כו' מוסיף אמ"ש פקו"נ דוחה כו', לא הי' לו להביא כלל הא דפקו"נ דוחה כו'.

ואולי אפ"ל בישוב כהנ"ל: לשון וענין פקו"נ דוחה כו' שהובא בש"ס (יומא פ"ה א ושם) הוא ע"ד הל' עשה דוחה כו', היינו: א) שהעשי' היא מצוה וכמו לפקח את הגל, אלא שאירע בזמן של איסור או בדבר של איסור בדין חולה ומי שאחזו בולמוס, וכמו שמדמהו שם בש"ס למילה בשבת.

490לשון וענין יעבור וא"י הוא: א) שהעשי' היא עבירה וכמו קטול אספסתא (יבמות קכא, ב) וכיו"ב, אלא שאירע (או שהנכרי מקשר) זה עם הריגת נפש, ב) אין בלשון זה משמעות חיוב ברור, שלכן נשאר מקום למחלוקת הראשונים כנ"ל.

ולכן הביא בתניא ב' הענינים, דפקו"נ ויעבור וא"י, כדי לחזק הקושיא ולהוכית, בפשיטות: א) שדחית העבירה הוא חיוב -- מפקו"נ, ב) שאין הדחיי דוקא אם העש" היא מצוה מצ"ע -- מיעבור וא"י.

וצע"ק מכתובות (יט, א) דקאמר ,פקו"נ" אף שאין שם מצוה, וי"ל דבשל חבירו, שאין שייך לומר בזה דרשאי להחמיר על חבירו אף שעפ"ד יעבור ואל יהרג, בכל אופן חשיב ענין של מצוה (לא תעמוד על דם רעך כו). ורק בדידי' יש לחלק כנ"ל, כיון דייל דרשאי להחמיר על עצמו.

והנה ראיתי בס' מנחת חנוך מצוה רצ"ו, דמפרש דפקו"נ דוחה כו' מוסיף בי פרטים: א) דוחה אף אם הסכנה אינה באה ע"י שמקיים המצוה, וכמו מי שאחזו בולמוס, ב) דגם בשביל פקו"נ של חבירו יעבור, כמו לפקח עליו את הגל. ואולי יש לפרש ל' התניא בפשיטות: ומה שפקו"נ דוחה שאר עבירות וגם (במקום שאין הדחי" ברורה כ"כ, וכמו בנוגע לעצמו, בכל זה הרי הדין הוא) יעבור ואל יהרג כו'.

ועדיין צ*ע בכ"ז.

ג) העיר אטעם שהביא רבנו (שם) חלל עליו שבת א' כדי כו' -- והוא מש"ס יומא (פה, ב) -- דכיון דמסיק דגזה'כ הוא, א"כ ל"ל טעמא דחלל עליו כו

וי"יל כי כונת רבינו, אשר גזה"כ הוא -- מדמקיש נערה המאורסה לרוצח (סנהד' עד, א) -- דבג"ע לא יאמרו סברא זו דידחה פ"א כדי שישמור הרבה פעמים, ולא משום חומר העון. ובהא דאמרה תורה חלל עליו שבת א' כדי כו' מבאר רבינו שאין השבת נדחית ע"י ענין אחר ומפני שאינה חמורה כ"כ, אלא שמצות שבת גופא, הא שישמרנה פעמים רבות, דוחה את שמירת השבת בפעם הזו, -- וגם להלכה למעשה צריכה לטעם זה, וגם לטעם דוחי בהם ולא שימות בהם (יומא שם), דמוחי בהם ילפינן דגם ספק פקו"נ דוחה שאר עבירות, ובדין מי שרוצים להוציא בתו מכלל ישראל כו' צריך לטעם חלל עליו שבת א' כו' (ש"ע רבינו או*ח סו"ס ש"ו ועיי"ש בקו"א).

הערה: פסק רבינו בשו"ע או"ח ס"ס ש"ו דמי שאונסים אותו לעבוד ע"ז פעם אחת אין מחללין עליו את השבת באיסור תורה, להצילו מזה. מפני שלא ניתנה שבת לידחות בשביל הצלת עבירה חמורה ממנה, ולשיטתי' אזיל בתניא כאן, שכ' שהוא לא מפני קלות העבירות וחומרן.

491ואפילו למד"א (לבוש -- הובא במשבצות זהב סי' ש"ו סק"ה) דמחללין שבת בשביל להצילו פ"א מאותן העבירות דיהרג ואל יעבור, ייל דגם הוא ל"פ אשיטת רבינו בתניא, אלא דס"ל דג' עבירות אלו יש להם דין פקו"נ, כיון דחייבתו תורה ליהרג עליהם -- וכמ"ש כ"ז בס' אהלי יוסף -- לתלמיד רבינו הזקן -- דיני קדה"ש ס' כבזכג,

הערה: יש לעיין אם הא דכ' רבינו דגזה"כ הוא -- הוא גם בש"ד או רק בג"ע וע"ז. ולהעיר מכס"מ הלי יסוה"ת פ"ה ה"ה.

כן יל"ע, אם הוה שתיק קרא, איך הסברא נותנת: כל המצות יהרג ואל יעבור, או דכל המצות יעבור ואל יהרג, ועיין תוד"ה ב"נ (סנה' עד, ב) רמב"ם הלי' יסוה"ת רפ"ה, ראים שמות ד', פרשת דרכים ריש דרוש ב' ועוד, ואכ"מ.

(ממכתב יום די, ו" מ"א חשיד)