שיחה א

491שיחה א

+1

... במה שהקשה על מש"כ בסהמ"צ להצ"צ מצות ספה"ע פ"ב שמשיח יהי' גבוה ממשה, והרי כתב הרמב"ם (תשובה פ"ט) שמשיח יהי' נביא קרוב למשה רבנו -- מש"כ בסהמ"צ מפורש כן במד"ת תולדות: ונשא מן משה (כצ"ל. וכ"ה ביל"ש ישעי). -- ומש'כ ברמב"ם, יל"פ שהוא רק בנוגע למעלת הנבואה, ועפמש"נ ולא קם נביא. ועייג"כ רמב"ם יסוה"ת פ"ז. וראה לקו"ת להאריז"ל עה"פ עד כי יבוא שילה. מנחות כט, ב. לקו"ת לרבנו הזקן

שה"ש בסופו. ואכ"מ.* (ממכתב יג אייר תשט"ז

במענה על שאלתו: הס' מערכת האלקות הוא לר' פרץ הכהן בר' יצחק, אחד מגדולי המקובלים בזמן הרמב"ן, והצ"צ בדרוש ג' שיטות, (נדפס בסו"ס דרך מצותיך ח"ב*) מזכירו כמה פעמים ומשתדל לתרץ כמה מדרושי רבינו הזקן אליבי'.

גדולתו מובנת גם מזה, שכמה דורות אח"ז התעסק המקובל ר' יהודה חייט -- שאותו שיבח האריז"ל, כמ"ש בתו"א ד"ה ויאמר כו' הן האדם - בעשיית פירוש על ספר מערכת האלקות.

מ"ש בשמו ,כי הא"ס אשר זכרנו איננו רמוז לא בתורה כו'",

פי' הדבר מובן, עפמ"ש בכמה דרושים בדא"ח, ומהם בשרש מצות התפלה בתחלתו, וז"ל:

מה שיחטו המקובלים שמות אלקיים למדות פרטיים, כמו שם א-ל בחסד כו', אין הכוונה על גוף הספירה ממש כו, שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכשאנו קורים בתורה שם מן השמות הידועים שהוא ית' נק' בהן, כוונתנו וכ"ה הפירוש באמת על עצם האלוה ית' כו' שמציאותו מעצמותו כו' באמת כן הוא דכונתנו בזה לבורא עולם כשמאיר ובא במדת חסדו כו', ונמצא אע"פ שהן עשרה שמות כו' האא"ס המתפשט בתוכן אחד הוא כו' ולו אנו מכונים בקריאתנו כו' אבל הוא ית' מצד עצמותו ממש אין שום שם שיורה עליו, כי אינו נתפס בשום אות או מדה ח"\ כמ"ש כל המקובלים עכ"ל.

ועייג"כ בזח"ב (מב, ב) וזיל: קדם דברא קוב"ה כו' אסור למיעבד לי" צורה ודיוקנא בעלמא, לא באות ה' ולא באות י' ואפילו בשמא קדישא ולא

*) אוה"ת ענינים ע' רנח ואילך. המו"ל.

492נשום אות ונקודה בעלמא, אבל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עִילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הו" בגין דישתמודעון ליי כו' וכד אסתלק מנה לית לי' מדה ולא דמיון ולא צורה כו' עיייש באריכות.

ובהקדמת ת"ז (במאמר אליי) ואנת לית לך שם ידיעא כו', ועוד בכ"מ.

ומוכרח הוא מסברא גם בהשקפה ראעונה, כיון שכל שם הוא מגביל, -- נותן איזה ציור חיובי או שלילי עכ"פ, ועצומ"ה ית' אין כל ציור שייך בו ועיין שליה בתחלתו עד"ז.

ומה ששאל לרמז בנגלה, הנה מפורש הדבר בשמ"ר (פ"ג ה: הובא בשרש מצות התפלה שם): א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא כו' וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא הוי' כו' עכ"ל.

ועייג'יכ בהמשך רס"ו ד"ה כל השונה הלכות בענין שם הוי' שבעצמות שאין בו אותיות.

בברכה לאלתר לתשובה -- לאלתר לגאולה

מש"כ מה שבשמות עב סג מה מספר המרובה קודם, משא"כ בשם בן.

זה שנים רבות ראיתי באיזה ספ -- כמדומה בשם מהר"ש מאסטרופוליא -- שמבאר זה, כי עב סג מה במספר קטן בגימטריא תשעה, וגם ,בן" כן, כי נוז פשוטה היא ז מאות (עיין רש"י סוכה. נב רע"ב, וכידוע בענין א"ב איק בכר -- נזכר בלקו"ת ר"פ ברכה ועייג"כ ס"פ בלק, ונתבאר בע"ח ש' פרקי הצלם פ"ו וש' תיקון הירח פ"ה) ובמספר קטן ז. משא"כ ,נב" שאינו אלא ז במ"ק, ואיני זוכר אם מפרש שם המעלה בזה שיהי' דוקא ט' במ"ק. ואולי הוא מפני כי ט' הוא ,תכלית החשבון שאין למעלה הימנו" (כלי הע"ח), כי עשרה הוא עשירית אחת וחוזר לאחד וכן הלאה, ועיין בהקדמת סי שפע טל (כמדומה שבמדינתו היו לומדים אותו הרבה) שהאריך במעלת מספר ט, לענין דשם מה במ"ק הוא ט.

והנה בפשטות אפ"ל, שכדרך הסימנים, בחרו באופן כזה שיה" קל לזכרו, היינו שיהי' איזה מובן לתיבה, משא"כ ,נב" שאין לו הבנה (וא"כ צ"ע משם ,מב" דהול"ל ,בם").

ובעומק יותר: בח" שם ,בן" יש להם שייכות לתיבת ,א-בן', - (שהיחוה"א ספ"ז. ודרך אגב: מה שסתם שם וכ' ,לטעם הידוע ליוצרה" פירש בלקו"ת דיה ושמתי כדכד השני ס"ג, ונרמז ג"כ בתו"א בי' לדיה ותחת רגליו) 493-- לענין ד' בנים שבהגדה (פע"ח שחהמ"צ פ"ו - ונזכר בסידור מהרי"ד מליאדי), עשרה בנים דמאמר אלקנה (לק"ת להאריז"ל ש"א א) ועוד. ועיין בשיחת חה"פ דהאי שתא* בענין כאן הבן שואל מה.

ועיין בביאוה"ז פ' בהעלותך בחילוק דנון פשוטה או כפופה ובלקו"ת סד"ה אחרי ד"א תלכו, וצ"ע אם שייך לנדו"ד.

(ממכתב ט' אלול, תש"ג)