שיחה יט
401שיחה יט
ייג תשרי
ג. כמדובר כמה פעמים, דארף יעדער ענין האָבן אַן אחיזה אין נגלה, ביז אין א דין 402(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
403(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
404(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
405(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
406(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
407בסיום מס' חלה שטייט: ,ארסטון הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו, מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים", און אין א משנה פריער שטייט: ,ניתנאי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קבלו ממנו, אנשי אלכסנדריא הביאו חלותיהן מאלכסנדריא ולא קבלו מהם".
דערוויילע לאָזט הערן די משנה בדרך אגב 408(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
409(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
410(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
411(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
412ב"ה, י"ג תשרי, - הילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש - ה'תשל"ו. ברוקליןז, נ.י.
הנהלת צעירי אגודת חב"ד וכל המשתתפים ב,ועידה העולמית העשרים"
ה' עליהם יחיו שלום וברכה !
בנועם נתקבלה הידיעה על דבר הכינוס-ועידה שנועד ליום שני, א' דחוהמ"ס, הבע"ל.
ועל פי תורת הבעש"ט הידועה, אשר כל דבר ומאורע אשר האדם רואה או שומע, הוא הוראת הנהגה בעבודת ה,
הרי, אע"פ שבכל שנה מקיימים כינוס זה בחוהמ"ט, לימוד הוראה מיוחד בשנה זו וסימן טוב -- שהכינוס מתקיים בתקופה של משנה ברכה, היינו שפ' ברכה היא שבעת ימים ושבעת ימים (ובקריאתה -- מתחיל בעלות המנחה בשבת שמיני בתשרי -- ועד שבת שמיני עצרת).
ויהי רצוז שתשרה הברכה וההצלחה בההתועדות ובכינוסם -- טוב להם וטוב לעולם -- עולם גם מלשון העלם והסתר, 413להמשיך טוב הכפול, טוב לשמים וטוב לבריות, גם בעוד העולם בהעלם והסתר שלו, להיותנו בימי הגלות, ובלשון הכתוב -- לפעול ישועות בקרב הארץ.
על ידי עבודה הכפולה, עבודת אתכפיא ועבודת אתהפכא, ובכיוון הכפול, הן בעבודה עם עצמו הן -- עם הזולת,
ורמז שני בזה -- שזו היא ,ועידת העשרים" -- כפל מספר עשר - מספר השלם,
וגם חה"ס בכלל -- יום חגינו -- ה"ה גילוי הנצחון הבא ע"י העבודה בהימים שלפני זה, עבודת התשובה שהיא -- כפלים לתושיי,
וזמ שמחתנו כפולה: ישמח ה' במעשיו וישמח ישראל בעושיו.
ויה"ר שיהא כ"ז כפתגם -- הוראה הידועה (שהיא גם נתינת כח) של בעל ההילולא: לכתחילה אַריבער,
ונפרט שהשנה תחלתה וראשה שבת -- שכל מלאבתך עשוי,
ובקרוב ממש נזכה לקיום היעוד דשני פעמים כי טוב -- שיבוא הקב"ה בירושלים של מטה ובירושלים של מעלה,
בגאולה האמתית והשלימה ע'י משיח צדקנו, שנתבשרה ע"י אותיות כפולות, כמש"נ: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה' 414וכההמשך ברמב"ם: יקבץ נדחי ישראל כו' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד
בברכה להצלחה בכל האמור ולבשורות טובות
ברמב"ם: הל' מלכים ספי"א.
ולעבדו: כן הוא בדפוסי הרמב"ם שראיתי, בב"ר ס"פ וישב, זח"א ס"פ נח. ובכ"מ. אבל בצפני" (ג, ט) -- ובתרגום שם: בלא וא"ו, לעבדו. ולכאורה גם נפק*מ בתוכן. וראה אוה"ת עה"פ ושזנ. ואואפיל ששינו ל' הכתוב (כיון ששינוי קטן הוא) כדי להסביר הכוונה, וכמו שמצינו עדיז גם בפרש"י עה"ת וכו'. -- ויתרה מזו מצינו: עליו הכתוב אומר כו' ומי כתיב כו' אין כתיב כהיג כוי (ב"ק פא, סע"ב). ועפ"ז יתורץ שינוי לי הכתוב בכ"מ ברמבים ועוד. ועפיז יל*פ ג*כ כו*כ שינוים כאלו בירוש', מתחיל בתחלתו: הלילה למשמר והיום למלאכה -- ובקרא (נחמי" ד, טז וכן הוא גם בבבלי כאן): ,משמר" ,מלאכה". ואולי לא בכולם אפשר לומר כן -- וידועים שו"ת הגאונים בזה - ליק, תרכיז -- הובאו במבוא לש'ס ירוש' הנדפסים לאחרונה. ואכ"מ.
הערות
עמוד 402
- 402. לקוטי הוספות / ייג תשרי שיחות
עמוד 403
- 1. לקוטי הוספות / י"ג תשרי שיחות 13
- 1. משא"כ כשמראה דִבָר וענין כו' שנאמר: תא חזה 02) שאז מועיל הצדקה מאד (פע'ח שער חה"ס בסופו).
עמוד 404
- 24. לקוטי הוספות / י*ג תשרי שיחות
- 2. ז, אמר מאמר ד"ה ולקחתם לכם ביום הראשון גו'.
- 3. ובדוגמת אנכי, שהוא העיקר והשרש של כל המצות (ראה ספהמ"צ להצ"צ מצות האמנת אלקות בתחלתה ובהמצויין שם) -- אף שבפרטיות ,אנכי כולל כל רמ"ח מצות עשה ולא יהי' לך כל שס"ה מל"ת* (תניא רפ"כ).
- 64. ויגש מה, יח.
- 5. *) ראה לקו"ש חי"ג ע' 166 ואילך. 266 ואילך. לעיל ע' 261 ואילך. המו"ל.
עמוד 405
- 1. לקוטי הוספות / י"ג תשרי שיחות 05
עמוד 406
עמוד 407
- 1. לקוטי הוספות / ייג תשרי שיחות 2407
עמוד 408
- 08. ( לקוטי הוספות / ייג תשרי שיחות
עמוד 409
- 1. לקוטי הוספות / י*ג תשרי שיחות 109
- 2. *) ו' תשרי תשל"ד. נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 484. המו"ל. 6 המשך תרסץ ע' תקכל"ב.
עמוד 410
- 210. לקוטי הוספות / ייג תשרי שיחות
עמוד 411
- 1. לקוטי הוספות / י"ג תשרי שיחות 41
- 2. (משיחת י*ג תשרי -- הילולא דכיק אדמו"ר מהרש -- ליל ערב חגה"ס תשל"ד)
- 7. להעיר מ,היום יום" יט תשרי.
עמוד 412
- 1. ליום שני: דהגבורות שבו נמתקו ביום ג' -- קריאה העיקרית דא' דחוהמ"ם -- וזהו"ע יוהכ"פ (שקביעותו בשנה זו ג"כ ביום ב') כו' לילו כיומו (אוה"ת בראשית לד, א).
- 2. א' דחוהמ"ס: דאושפיזא דילי' יעקב ו,אמר אז יבקע כשחר אורך" (זח'ג קד, א). נת' בסידור שער הסוכות (רנז, ד ואילך). ד"ה אז יבקע, תרצ"ד (בס' הקונטרסים ח*ב). ונוסף ע"ז, כידוע, אושפיזא דהנשיאים -- אדמו"ר הזקן (שיחת ליל א' דחה"ס תרצ""ז, תש'ג -- בשם אביו כ"ק אדנ"ע): ביום הראשון אברהם וכל אשר עמו והבעש"ט, ביום הב' יצחק כו' והה"מ כו'. וראה שיחת שבת חוהמ"ס תשכ"ז השייכות והקשר ביניהם.
- 3. חורת הבעש"ט: הוספות לכתר ש"ט (הוצאת קה"ת, סקכ"זדקכט).
- 4. משנה ברכה: עיין לקוטי לוי"צ לזח*א ע' קכה-קכח.
- 5. שבעת ימים ושבעת ימים: ובחו*ל נתוסף עוד יום -- יום שמח"ת. וראה דה"ב ז, יו"ד: וביום בג לחודש גו'. לקו"ת שמע"צ פז, ד.
- 6. ובקריאתה: שצריך לחיות (לעבן) ע'"פ פרשת היום דסדרה דהשבוע (סה"ש תש'ב עי ל).
- 7. שמיני בתשרי: התחלת חנוכת ביהמ"ק שלמה שבעת ימים ושבעת ימים (מ*א ח, סה: דה'ב ז, טי מו"ק ט, א)
- 8. שמיני .. שמיני: עיין לקו"ת (שם ופט, ג) ריש וסד"ה ביום השמע"צ תרצט, ובכימ.
- 9. בההתועדות .. להם: ראה החלצו תרנ"ט (ס"י ובההוספה ס"ו) שגם בהעבודה עם עצמו: יסוד ועיקר גדול כו'.
- 10. טוב להם וטוב לעולם: ובחז"א (רח, א) דקורבא כו' ושלמא כו' יוסף ויהודא כר. וי"ל בדא"פ -- דכינוסם סתם הוא רק הנאה (סנה' עא, סע"ב).
עמוד 413
- 1. טוב .. לבריות: קדושין מ, א. אוה"ת שם.
- 2. ישועות בקרב הארץ: תהלים עד, יב. ובאגה"ק סכ"ח משמע שג*כ במקום ג' קה"ט. ועפ"ז יומתק פרש"י לוארא ח, יח.
- 3. עבודה הכפולה: שייכות עבודה כפולה לחה"ס -- עיין לקו"א להה*מ סרנ"ט ורנ"ח. ושם עוד פרטים בכפולה.
- 4. העשרים" .. עשר: ראה אוה"ת במדבר ע' ק ובכ"מ.
- 5. עשר -- מספר השלם: ראה ראב"ע לשמות ג, טו. פרדס ש"ב.
- 6. גילוי הנצחון: ויק"ר פ"ל, ב (ד,ר"ה"). תנחומא שם (ד,יוהכ"פ"). וראה סוד"ה לולב וערבה, תרס"ו.
- 7. התשובה .. כפליים לחושי": ראה אגה"ת ספ"ט. שמו"ר רפמיו.
- 8. שמחתנו .. בעושיו: לקו"ת שמע"צ (פד, א ואילך).
- 9. שבת .. עשו": שו"ע אדה"ז חאו"ח: סשיו סו"ס כא ממכילתא יתרו כ, ט. ובפרש"י יתרו שם.
- 10. דשני .. מעלה: אוה"ת בראשית לג, ב.
- 11. שיבוא .. מעלה: תענית ה, א. ע"ח שט"ו פ"א. לקוטי לוייצ שם ריא.
- 12. אותיוח כפולות . . היכל ה': פדר"א פמ"ח. נת' באוה"ת בראשית (ע' 1500 ועוד). דיה לך תרכ"ז.
- 13. הנה .. ה': זכרי" ו, יב. -- ופסוק זה הובא גם באוה"ת ותרכ"ז שם. ובפרש"י שם: אבל כל כוי (וראה רד"ל שם), אואפ"ל שהוא ע"ד דחז"ל עד יעבור כו' ראוים היו כו' אלא שגרם כו' (ברכות ד, טע"א).
עמוד 414
- 1. הרוהה
תניא, ליקוטי אמרים כ׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל, כִּי מִצְוַת וְאַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי דִבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, הֵם כְּלָלוּת כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ; כִּי דִּבּוּר ״אָנֹכִי״ – כּוֹלֵל כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ – כּוֹלֵל כָּל שַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְלָכֵן שָׁמַעְנוּ ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ לְבַד מִפִּי הַגְּבוּרָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה כוּלָּהּ.
וּלְבָאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר תְּחִלָּה בִּקְצָרָה עִנְיָן וּמַהוּת אַחְדּוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּקְרָא ״יָחִיד וּמְיוּחָד״, ״וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא״, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא כוּ׳״, פֵּירוּשׁ – ״הוּא״ מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי, כְּדִכְתִיב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״. כִּי, עוֹלָם הַזֶּה וְכֵן כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – אֵינָם פּוֹעֲלִים שׁוּם שִׁינּוּי בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּהִבָּרְאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ.
שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד קוֹדֶם הִבָּרְאָם, כֵּן הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד אַחַר שֶׁבְּרָאָם, מִשּׁוּם דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ.
כִּי הִתְהַוּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְחַיּוּתָם וְקִיּוּמָם הַמְקַיְּימָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וּלְמָשָׁל, כְּמוֹ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד; שֶׁדִּבּוּר זֶה לְבַדּוֹ כְּלָא מַמָּשׁ, אֲפִילוּ לְגַבֵּי כְּלָלוּת נַפְשׁוֹ הַמְדַבֶּרֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ הָאֶמְצָעִי שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ, שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית; וְכָל שֶׁכֵּן לְגַבֵּי בְּחִינַת לְבוּשׁ הַפְּנִימִי שֶׁלָּהּ שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשְׁכוּ הַדִּבּוּרִים וְהִיא חַיּוּתָם; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַבֵּי מַהוּת וְעַצְמוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל: חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, שֶׁמֵּהֶן נִמְשְׁכוּ אוֹתִיּוֹת מַחֲשָׁבָה זוֹ הַמְלוּבָּשׁוֹת בְּדִבּוּר זֶה כְּשֶׁמְּדַבֵּר, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת כְּמוֹ הַדִּבּוּר, רַק שֶׁהֵן רוּחָנִיּוֹת וְדַקּוֹת יוֹתֵר.
אֲבָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, הֵן שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה.
לְמָשָׁל, כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת אֵיזוֹ אַהֲבָה וְחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, קוֹדֶם שֶׁעוֹלָה מֵהַלֵּב אֶל הַמּוֹחַ לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ – אֵין בָּהּ בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין, רַק חֵפֶץ פָּשׁוּט וַחֲשִׁיקָה בַּלֵּב אֶל הַדָּבָר הַהוּא הַנֶּחְמָד אֶצְלוֹ.
וְכָל שֶׁכֵּן קוֹדֶם שֶׁנָפְלָה הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ לְאוֹתוֹ דָבָר, רַק הָיְתָה בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, שֶׁהָיָה נוֹדָע אֶצְלוֹ אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּא נֶחְמָד וְנָעִים וְטוֹב וְיָפֶה לְהַשִּׂיגוֹ וְלִידָּבֵק בּוֹ, כְּגוֹן: לִלְמוֹד אֵיזוֹ חָכְמָה, אוֹ לֶאֱכוֹל אֵיזֶה מַאֲכָל עָרֵב, רַק לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלָה הַחֶמְדָה וְהַתַּאֲוָה בְּלִבּוֹ בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה וְעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ – לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ אֵיךְ לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל לְהַשִּׂיג הַמַּאֲכָל, אוֹ לְמִידַת הַחָכְמָה בְּפוֹעַל, הֲרֵי בְּכָאן נוֹלְדוּ בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת בְּמוֹחוֹ, שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת כִּלְשׁוֹן עַם וָעָם הַמְדַבְּרִים וְהַמְהַרְהֲרִים בָּהֶם כָּל עִנְיְינֵי הָעוֹלָם:
ויקרא רבה ל׳:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה פִּילוֹן מְפֻלָּשׁ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, רַבִּי יוּדָן אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד אִם חַיִּים אַתָּה צָרִיךְ, יִסּוּרִין אַתָּה צָרִיךְ, כְּדִכְתִיב (משלי ו, כג): וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. שׂבַע שְׂמָחוֹת, שִׂבְּעָנוּ בַּחֲמִשָּׁה שְׂמָחוֹת, מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, תּוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדוֹת. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אֵלּוּ שֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁעֲתִידִים לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה וּפְנֵיהֶם דּוֹמוֹת לַחַמָּה וּלְבָנָה, לָרָקִיעַ, לַכּוֹכָבִים, לַבְּרָקִים וּלְשׁוֹשַׁנִּים וְלַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לַחַמָּה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): בָּרָה כַּחַמָּה. לַלְּבָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): יָפָה כַלְּבָנָה. לָרָקִיעַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. לַכּוֹכָבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. לַבְּרָקִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, ה): מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. לְשׁוֹשַׁנִּים מִנַּיַן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, א): לַמְנַצֵּחַ עַל שׁשַׁנִּים. לַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, ב): וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ. (תהלים טז, יא): נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, וְכִי מִי מוֹדִיעֵנוּ אֵיזוֹ כַּת הַחֲבִיבָה וְהַנְּעִימָה שֶׁבָּהֶן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר זוֹ שֶׁבָּאָה מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִכֹּחָן שֶׁל מִצְווֹת, וְאָחֳרָנָא אָמַר אֵלּוּ סוֹפְרִין וּמַשְׁנִין שֶׁמְּלַמְּדִין תִּינוֹקוֹת בַּאֲמִתָּן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן, אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, וְסֻכָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
תניא, אגרת התשובה ט׳ - הטקסט מספריא
וּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִיקּוּנִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, דְּבִינָה – אִיהִי תְּשׁוּבָה עִילָּאָה, ״וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים״ וְכוּ׳.
דְּהַיְינוּ, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ בְּהַעֲמָקַת הַדַּעַת, וּמוֹלִיד מֵרוּחַ בִּינָתוֹ דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים, וּבְטוּב טַעַם וָדַעַת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ״, מִשּׁוּם ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְגוֹ׳״, וְלֹא דַי לוֹ בְּאַהֲבָה טִבְעִית הַמְסוּתֶּרֶת לְבַד וְכוּ׳, וְכֵן בְּיִרְאָה וָפַחַד אוֹ בּוּשָׁה וְכוּ׳, כַּנּוֹדָע – אֲזַי נִקְרֵאת ״הָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים״ וְכוּ׳.
וְהִנֵּה, עִיקַּר הָאַהֲבָה הִיא ״אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְגוֹ׳״, כַּנּוֹדָע. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּבְכָל נַפְשְׁךָ״, שֶׁהֵם הֵם כָּל חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת, וּלְבוּשֵׁיהֶם: מַחֲשָׁבָה דִּיבּוּר וּמַעֲשֶׂה, לְדָבְקָה כוּלָּן בּוֹ יִתְבָּרֵךְ.
דְּהַיְינוּ, הַמִּדּוֹת – בְּמִדּוֹתָיו יִתְבָּרֵךְ, ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״.
וְהַשֵּׂכֶל – בְּשִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הוּא עִיּוּן הַתּוֹרָה, דְּ״אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקָא״:
וְכֵן הַמַּחֲשָׁבָה – בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ: וְהַדִּיבּוּר – בִּדְבַר ה׳, זוֹ הֲלָכָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ״, ״וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ״:
וְהַמַּעֲשֶׂה – הוּא מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ וְגוֹ׳״, כַּנּוֹדָע בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְזוֹ הִיא ״אִתְדַּבְּקוּת דְּרוּחָא בְּרוּחָא״ בְּתַכְלִית הַדְּבֵיקוּת וְהַיִּחוּד, כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת אַהֲבָה וְכוּ׳. וּלְפִי שֶׁפְּגַם הַבְּרִית בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּעֲרָיוֹת, אוֹ שְׁאָר אִיסּוּרֵי בִּיאָה דְּאוֹרַיְיתָא אוֹ דְרַבָּנָן (כִּי חֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים וְכוּ׳) פּוֹגֵם בַּמּוֹחַ, לָכֵן תִּיקּוּנוֹ הוּא דְּיִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, דְּמֵחָכְמָה נָפְקָא.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: ״אָדָם עָבַר עֲבֵירָה וְנִתְחַיֵּיב מִיתָה לַמָּקוֹם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹת דַּף אֶחָד – יִקְרָא ב׳ דַּפִּים, לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד – יִשְׁנֶה ב׳ פְּרָקִים וְכוּ׳״. וְהַיְינוּ, כִּמְשַׁל חֶבֶל הַנִּפְסָק וְחוֹזֵר וְקוֹשְׁרוֹ, שֶׁבִּמְקוֹם הַקֶּשֶׁר הוּא כָּפוּל וּמְכוּפָּל, וְכָכָה הוּא בְּ״חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״ וְכוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכוּפַּר עָוֹן וְגוֹ׳״, ״וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תּוֹרָה וְכוּ׳״.
וַ״עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה הוּא דְאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר – אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים״, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה:
מצוטט ב־8 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך כח ‹ י'תתג לקו"ש חי"ד ע' 404
- כרך כח ‹ י'תתכט לקו"ש חי"ד ע' 404
לקוטי שיחות 4
- כרך יג ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יא ‹ 266 לקו"ש חי"ד ע' 404
- כרך יג ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יא ‹ 269 לקו"ש חי"ד ע' 404
- כרך יח ‹ בלק ‹ שיחה ד ‹ 293 לקו"ש חי"ד ע' 414
- כרך כ ‹ הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח ‹ שיחה א ‹ 259 לקו"ש חי"ד ע' 414
תורת מנחם 1
- לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת* ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ב לקו"ש חי"ד ע' 401
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. מוצאי שמחת תורה - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש חי"ד ע' 414