שיחה א

93שיחה א

פינחס:.

א. על הפסוק : ,ויקרב משה את משפטן (של בגות צלפחד) לפני ה ", מעתיק רש"י התיבות ,ויקרב משה את משפטן" ומפרש: ,נתעלמה הלכה ממנו. וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי:. ד'א ראוי' היתה פרשה זו להכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן".

לכאורה כוונתו להסביר התמי' -- איך יתכן שבסוף הארבעים שנה משה לא יזע דין עקרי כסדר נחלות, +משפטן" של בנות צלפחד ! -- ומיישב זה בב' אופנים: א) דודאי הי' ידוע לו משפטן מתחלה, אלא שנענש ו;נתעלמה הלכה ממנו". ב) ש,ראוי' היתה פרשה זו להכתב וכו'".י

וצריך להבין:

א) הלא מצינו כמה פעמים בתורה, גם לפני פרשה זו, שנסתפק משה בהנוגע להלכה מסויימת 3 ורש"י לא פירש בהן שנתעלמה הלכה ממנו' --

*) מלא יו"ד כי במסורת כולם מלאים חוץ א' (בית שמואל שמות גטין). וראה מנחת שי ר"פ פינחס ושי"נ לזוהר (רכ, א 61 וכו'.

1) פרשתנו כז; ה.

2) דברים א, ין.

3) בתיב"ע כאן (ובהנ"ל) שבארבעה דינין : כאן, פ' מגדף : אמור כד, י ואילך (ובפרש"י). פ' פסח שני: בהעלתך ט, ו ואילך, פ' מקושש: שלח טו, לב ואילך (ובפרש"י), וראה גם מסעי לו, א ואילך. וראה לקמן הערה 7, 24. ועוד.

) וראה במושב זקנים עֶה"ת כאן: פר"ש נתעלמה ממנו וכו' וקשה אמאי לא

הרי שתופס רש"י כי אמנם יתכן לומר שהלכה זו לא שמעה משה עדיי מהקב"ה *, ולכן אין לתמוה איך לא ידעה משה -- וא"כ מה * מכריחו כאן לפרש שידע ההלכה ונתעלמה ממנו'?

פי' כך במקושש או במגדף, כי גם לשם נסתפק במיתתן.

6 ואף שכתב רש"י בר"פ בהר ,אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני" וא"כ איך יתכן לומר שלא נאמרה הלכה זו למשה עדיין -- ראה לקו"ש ח"ח ע' 39 הערה 45 שרש"י מדייק ,אף כלד לותיהן ודקדוקיהן מסיני (ולא כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן* כמ"ש לפנ"ז בנוגע לשמיטה) כי הפרטים (של כולן) לא נאמרו בסיני. ושרשייי סייל בפשש"מ כריי * דכללים נאמרו בסיני ופרטים באהל מועד **. ופ' מקושש עצים ומגדף וכו' יוכיחו, וראה פרש"י שמיני י, כ. ובשיחת ש"פ שמיני תשכ"ט בארוכה. וראה גם אוה"ח כאן.

6 בגו"א כאן כתב: דאל"כ לקמן בפי מסעי לא כתיב רק ויצו משה ע"פ ה' וכוי וכאן הוצרך להביא משפטן לפני הי אלא מפני שנתעלמה ממנו הלכה.

ועדיין צ"ע :

א) בפ' פסח שני נאמר ,עמדו ואשמעה וגוי* (ולא כבפ' מסעי) ומ"מ לא פרשיי שגתעלמה הלכה כו

ב) אם הוכחתו של רש"י היא ממש"ג בפי מסעי (שעוד לא למדה התלמיד) הו"ל לרש"י להביא הוכחה בפירוש.

ז) ומיש רש"י שנתעלמה ממגו הלכה במעשה זמרי (בלק כה, ו) היעו לפי שנא' שם ,והמה כוכים" והיינו על שנת" עלמה הלכה, וראה גם פרש"י שם, ז: ראה 944 לקוטי

ב) בפי' הב' ג"כ קשה ע"ד הג"ל : לכאורה כוונת רש"י* במ"ש תקריבון אליי נפרע. וכן מוכח מזה שלא העתיק רשי בפירושו לפסוק זה (דברים א, תל - שגם שם פי' שנסתלק ממנו משפט בנות צלפחד) אלא התיבות ,תקריבון אלי".

וגם מ"ש דלפי' ב' ק"ק שלא נאמרה לו פי נחלות עד האידנא -- ראה לקמן בפנים שקשה לפ' כן בכוונת רש"י. ולקמן סיג שכוונת רש"י גם לפי' זה שנאמרה ההלכה לפנ"ז,

בשייח כתב : דלטעם הראשון קשה מנ"ל דנתעלמה ממנו הלכה דלמא משה לא רצה לפסוק הלכה בלי ידיעת הקב"ה כמו דכתיב לעיל גבי ויהי אנשים גו' בפ' בהעלותך דלא פי' שם שכאן נפרע ממנו ה"ה ה"נו לכך פי' ד"א, ולפי' ד"א קשה למה לא כתיב הכא כמו התם עמדו ואשמעה וגו' לכן פיי גם טעם הראשון.

ואינו מובן :

א) מה נשתנה הלכה זו שלא רצה לפד סוק בלי ידיעת הקב"ה מכל שאר ההלכות שפסק ?

95ב והביאור בכל זה :

עצם הענין, שמשה נסתפק בנוגע להלכה מסויימת, אין בזה משום תמי', כי כנ"ל, י"ל שהלכה זו עדייץ לא שמעה מהקב'ה; ואפילו בסוף שנת הארבעים, כמו בנדו"ד -- וכו"כ דינים ועקריים נאמרו בפרשיות שלאחרי פרשתנו. אלא שכאן הוקשה לרש'"י בלישנא דקרא ,(ויקרב משה את) משפטן" -- מדוע תיאר הכתוב הענין

בל' ,משפט" ולא בלי ,דבר", שהוא '

לשון הרגיל בכגון דא, וכמו שמצינו כ"פ בפרשיות הקודמות :ג גם ברש'י כאן: ,והדבר אשר יקשה מכם גו' ) ?

ההפרש בין ,דבר" (בנדו"ד) ל+משפט": ,דבר"* כולל כל העגין המדובר, הטענות והשקו"ט וכו': ;משפט" פירושויי -- הפס"ד והבירור (דההלכה) שבהעניןיי. ומכיון ששאלת משה מהקב"ה היא לכאורה מצד אי ידיעתו ההלכה והפס"ד, א"כ איך מתאים לומר שמשה ,הקריב" לפגני הקב"ה .את משפטן" -- הפס"ד וההלכה.

ולכן מפרש רש"י שאכן ידע כבר משה את ההלכה, ושפיר נקט הכתוב לי ,.משפט" להדגיש שהמדובר הוא בפס"ד ברור וידוע לו, ובכל זה הי'

פינחס א

זקוק ,להקריב" את המשפט לפני הקב"ה לפי שבשעה זו ,נתעלמה הלכה ממנו" (וכאילו אמר הכתוב ש,משפט" זה הי' בידו ונתעלם ממנו בשעה זוי וע'כ הקריבו לפני ה). וזהו גם טעמו של רש"י שמעתיק (לא רק תיבת ,משפטן" לחודא, אלא) גם .(ויקרב) משה", כי לשון ,משפט* שייך כאן רק לגבי משה מכיון שהוא ידע ההלכה מכבר (משא"כ אם היתה השאלה ע'י אחר לא הי' מתאים תואר זה).

ועדיין יש לתמוה, איך שייך לומר שנתעלם הלכה ממשהיי רבן של כל ישראל שקבל תורה מסיני וכו', ולכן ממשיך רש"י ,וכאן נפרע וכו' ", להסביר שהלכה זו נתעלמה ממנו בתור עונש : לפי ,שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי", לכן נפרע במדה כנגד מדה!י שנתעלמה ממנו ההלכה.

ג. אלא שלפי' זה קשה: והלא אמירתו של משה ,והדבר אשר יקשה וגו' * היתה בשנה הראשונה לאחרי יצי"מ *י. וטענת בנות צלפחד היתה בשנת הארבעים, כמו שפרש"י לפנ"ז יג, ואיך יתכן שהקב'ה המתין ל"ט שנה ולא סיבב סיבה שיתתקן הדבר (הדורש תיקון) מיד*: ובפרט שגע'"י 966 לקוטי

העיכוב עלולים ישראל לטעות ולחשוב שנכון הדבר שנטל עטרה כו', מאחר ששמעו כזאת מפי משה רבינו"י?

ולכן מפרש רש"י: ;ד"א ראו" היתה וכו'", היינו: ד"א למה נתעלמה ממגו הלכה

(ולא שחוזר (בפירושו זה) ממ"ש בתחלה שנתעלמה הלכה ממנו (כי אין בזה קושי, וגם מל' ,משפטן" מוכח שצ"ל כן כנ"ל). -

לא משום ש,כאן נפרע וכן'", אלא שאדרבא ,ראוי' היתה פרשה זו להכתב ע"י משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן". ולב' הפי -- מדייק רש"י ואומר <להכתב", ו,נכתבה", דוקא, שרק כתיבתה של הפרשה והלכה זו בתורה באה בזכותן של בנות צלפחד, אבל אמיד רתה של הלכה זו מהקב"ה לא באה על ידן, כי כבר אמרה למשה (אלא שנתעלמה ממנו בתור עונש או בכדי שתכתב על ידי בנות צלפחד).

בראים דברים א, יז) שנפרע דוקא בהלכה זו לתוספות פרעון שראתה עִין נשים מה שלא ראתה עינו (עדמי"יש בתנחומא כאן) אבל לפרש"י (בפסוק ז) הרי ראו פ' זו כתובה במרום, וא"כ הרי לא היו סתם גנשים וכו'.

וגם מ"ש שהיי לטובתו בזה שהי" סמוך למיתתו שלא יוכל איזה רשע לביישו בזה קודם לכן בחיין, הרי מובן שיותר ה" נחשב לטובתו להעמידו על טעותו מיך, וגם שלא יטעו כזה ישראל, כבפנים.

1 ראה פרש"י תשא לך, ו, אבל כאן שעלולים כל ישראל לטעות שעשה כהוגן הי' צ*ל נפרע מיך. אלא שלהיות שמ"מ יש לדחוק דלמה בשביל זה תושלל ממשה אפשריות גדולה יותר לעשות תשובה, ולכן (גם מטעם זה, וראה לקמן סוס"ג) פה זה הוא הראשון והעיקרי.

פינחט א

אמנם לפי' זה קשה: האם בשביל זכותן של בנות צלפחד יפסיד משה רבינו -- שתתעלם הלכה ממנו"1 ולכן מביא רש"י פירושו הראשון (ויתרה מזו -- תופסו כעיקר) שנתעלמה ממנו הלכה מפני ש,גפרע על שנטל עטרה וכו * ::.

ד מהענינים המופלאים הרמוזים בפרש"י זה :

לשון זו ש,נתעלמה הלכה" ממשה נאמרה גם בס"פ בלק במעשה זמרי, ולכאורה דורש ביאור: למה דוקא בשנים אלו נתעלמה הלכה ממנו*1

והביאור בזה ע"ד ההלכה (ויומתק יותר הפי' שע"ד הפשט): התעלמות ההלכה ממשה הו"ע הנוגע לא רק למשה, אלא גם לכל ישראל שהם מקבלי ההלכה ממשה. שהרי אינם יודעים כלל ע'ד מציאות פס"ד זה עד שתאמר פעם עני' וילמדה משת לישראל. ועוד: גם לאחרי זה, הרי זו הלכה שהיתה בה שכחה ואינה דומה להלכה שלא חלה עלי' שכחה לעולם *3. ואמחז"ל יי: מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא. (בעגיננו -- עכ"פ בנוגע למשה).

ומכיון שכן, מובן שהתעלמות ההלכה ה"ז חסרון במעלת מסירת ה-

2) דוגמא ומעין -- הדין דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירן. ראה אנציי תלמודית בערכו הדיעות בזה.

3 ראה לעיל הערה 21.

4) ראה פרש"י מטות לא, כא. אבל שם מובן הטעם: לפי שבא משה לכלל כעס וכו', משאיכ כאן.

5 ראה נדרים לח, סע"א. הלי ת"ת לאדה"ז פ"ב סוף ה"י ובמ*מ והערות שם.

6 יומא כט, 2 97הלכה ממשה רבינו לבנ"י; אולם יוצ" אות מן הכלל הן שתי ההלכות הג*ל (במעשה זמרי ובטענת בנות צלפחד) : פיי ש,נתעלמה ההלכה* ממשה אן לא הפסידו בנ"י בקבלתן, כי גם לולא התעלמות ההלכות לא היו יכולים לקבלן ממשה עצמו בשעה ההיא -- וכדלהלן.

דהנה אי' בגמרא": ,כל ת"ה שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו איך שומעִין לו" ופי' בתוס' יי ,דהיינו דוקא היכא דהוא עצמו נוגע בדבר", דאז אין שומעין לו אם לא אמרה קודם המעשה:

והנה בנדו"ד הי' זה בשעת מעשה ומשה הי' ,נוגע בדבר" -- בשתי ההלכות (דמעשה זמרי וטענת בנות צלפחד) ** :

במעשה זמרי פרש"י *י: <אמרו לה משה., זו אסורה או מותרת אם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך", בדבריהם אלו עשאוהו ;נוגע בדבר* בהנידון, ולבן יש מקום לומר שבנדו"ז

9') ראה השקו"ט בשו"ת צ"צ חאהעיז סי' סו (ס' ג'ד) אם נקרא נוגע בדבר (בנדו"ז דת"ח שמורה הלכה כןו) גם כ" שאין בזה הנאת ממון, שנחלקו בזה מה" ריייט (שויית הח"מ סי' פ) זמהריב"ל (הובא בשו"ת מהרי"ט שם) וש"ך (חו"מ סי מו סקס"ו).

פינחס א

אינו נאמן לומר שההלכה היא ד,קנאין פוגעין בו" :י.

וכן בטענת בנות צלפחד הרי אמרו ,והוא לא הי' גו' בעדת קרח"'' -- וכיון ש,נזקקו לומר"'י שלא ה" בעדת קרח שחלקו על משה הרי נעשה משה ,נוגע בדבר" בגידון זה **, ולכן ייל ש,אין שומעין לו" בפסק הלכה זוי

1 ואף שאמרה גם קודם מעשה כ" מבואר בפרש"י בלק (כה, 0 -- הרי כל ששמעו ההלכה אז נתעלמה מהם וכמש"נ כל עדת בנ"י והמה בוכים ואפילו פנחס נזכר רק כשראה מעשה.

3 ל' פרש"י פרשתנו שם.

4 ראה ברבעו בחיי כאן. וראה גם ברמב"ן פרשתנו שם.

א) להסוברים דבת"ח שמורה הלכה ובא וכו' לא חיישינן דמשקר אלא שאומר בודמי (ראה דעות בזה בשו"ת הצ"צ שם) הרל מכיון שאמר לו הקב"ה ההלכה בפי' בנוגע לבנות צלפחד נסתלק החשש שאומר בדדרמי.

ב) לכל הדעות נאמן במילתא דעבידא לגלויי (פרש"י יבמות שם ד"ה דהא, ט"ז יויד סוס"י רמב, שו"ת צ"צ שם) והרי כאן עבידא לגלויי כשתכתב ס"ת למטה*.

ג) מכיון שבפ' זו נאמר גם ,ואם אין לו בת וגו* ה"ז ,מעשה אחרינא בהדה" שאז נאמן (יבמות צת, א 98ומעתה, זה ש,נתעלמה ההלכבה" במעשה זמרי וטענת בנות צלפחד אינו ענין של הפסד בקבלת הלכות אלן, כי גם לולא ההתעלמות לא היתה אפשויות לקבלן ממשה מפני היותו

,נוגע בדבר", ולכן סבב הקב'"ה שתתעלמנה ממנו דוקא הלכות אלו שלא יגיע הפסד -- מהתעלמות ההלכה -- לבן"י.

(משיחת ש"פ פינחס תשכ"ו)