שיחה יג

188שיחה יג

. . . וע"פ מחז"ל : אטו לא ידענא דשפיר קאמינא (ואדרבא -- דוקא ע'י ד)הוה מקשי לי כו' רווחא שמעתא (ב"מ פד, סע"א), באתי בהערות הנ"ל, ובודאי יקויים מחז"ל עה"פ את והב בסופה -- וע"ד הצחות -- בנדו"ד ה"ז כפשוטה ,מלחמה שע"י ספר" -- שבא לידי (רש"י ד"ה את, קדושין ל, ב):

א) ברמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג: ומתקינין לו כה"ג אחר שאם יארע לזה פיסולי יעבוד האחר תחתיו, בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר בין שאירע בו פיסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון. עכ"ל.

תמה מר, .אחר שהקריב קרבנו" (דפי' -- קרבנו דכה"ג, היינו פר כה"ג) -- מהו הדיוק והחידוש באחר הקרבת פרו דוקא --

[ויש לחפש בס' אולי נמצאת גירסא ,קרבנו זה" (וקאי על התמיד: שהזכירו לפני זה) זה שנכנס כו' (ומעתיק שלא הבחין -- השמיט תיבה ,זה* אחר שלפענ"ד הייתה כפולה) -- ועפ"ז בטלה גם התמי' למה שינה הרמב"ם הענין מהש'ס דאיתא שם (יומא יב, א) אחר תמיד של שחר.

ומכבר העירותי עד"ז ברמב"ם הל' מקואות: במי הדעת טהור ה"ה כו' -- שלכאורה צ"ל : במי הדעת טהור (היפך דעות הרעות -- שלפג"ז) טהור ה"ה כו'].

ומביא כת"ר גירסא עתיקתא (ברמבים דפוס רומי): אחר שהקריב קרבנות. -- דרך אגב בס' קרית מלך מביא גירסא זו בשם ,דפו"י".

ועצ"ע: ,קרבנות" -- מאי קמ"ל : ואדרבא, בהשמטת תיבה זו, כ"א ,אחר שהקריב" ותו לא - אז ה"*ז קאי על התמיד וע"ד כמו שהואָ בש"ס, כנ"ל.

ואולי ייל דקמ"ל דאפילו ,לאחר שהקריב קרבנות" וצריך לעשות דבר שאינו הקרבת קרבן כלל (גם לא אביזרייהו) -- נקרא זה עבודה דמחנכתו. וכגון הוצאת הכף ומחתה מקדה"ק. וע"ד מש"כ בתוד"ה ואי (יומא לב, א): הוצאת כומ"ח מנלן דעבודה היא להצריך לה טבילה בפ"ע י"ל כו' -- הי מקום לספק אם מחנכת.

בכל יום, הנה התמיד שביוהכ"פ נעשה קרב:י דכה"ג (בנוגע להקרכתו, וראה ג"כ הרמב"ם ריש הל' יוהכ"פ שקו"ט ברעתו בזה).

189וצ'"ע בנוגע לקרה'"ת דכה"ג (שגם היא מה"ת) -- דלאו עבודה היא (יומא סח, ב, וברמב"ם). וא"כ באם אירע פיסול בסמוך להקריאה מה מחנכו להאחר ?

ואולי י"ל ממנ"פ : באם (כפשטות הל') קרה"ת צ"ל דוקא בכה"ג - ה"ז גופא עושה את הקריאה ענין דמחנכתו [ועבודתו מחנכתו -- לאו דוקא (עיין רש"י יומא יב, רע"ב)]. ובאם כה"ג ליד -- הרי שוב א"צ חינוך. ואת"ל דצ"ל כה"ג דוקא ועבודה דוקא (או עכ"פ סילוק עבודה -- כהוצאת כומ"ח) עוד אפשריות בקרה"ת -- לדחות הקריאה לאחרי העבודה הא' שיפגע בה. ויהי' עוד שינוי שיקרא בבגדי זהב (כיון שהעבודה הסמוכה היא -- שעיר הנעשה בחוץ כו'), או לדחותה לאחרי הוצאת הכף ומחתה בכדי שיקרא בבגדי בוץ כבכל שנה. ויל"ע בירוש' (שם רפ'ז): לקריאת הפרשה כו' שירי עבודות כו" רצה עובדה בבגדי זהב עובדה בבגדי לבן ונחלקו המפרשים בפירוש כ"ז. ואכ"מ.

ב) מביא ביאור הלח"מ בפי' דברי הרמב"ם ש,עבודתו מחנכתו", אף דלשיטתו אבנטו דכהן הדיוט דכלאים הוא -- אבנטו מחנכו,

[שזהו קודם להעבודה, ובמילא כבר מחונך הוא, וגם -- אצ"ל דהעבודה (שצ"ל בכה"ג דוקא) וחינוכו באים בב"א 5 ועפ"ז צ"ע בדברי הלחם משנה ובהשקו"ט דמר] --

ולפענ"ד ביאור הרמב"ים הוא ע"פ הידוע (יד מלאכי, כללי הרמב"ם סיד -- מהלח"מ ועוד) דדרכו של הרמב"ם ליקח הדרשה היותר פשוטה אע'ג דאתדחי' כו' פסוק שלא נזכר בגמרא כלל מאחר שהוא מבואר יותר -- שעפ"ז מובן ובמכש"כ ועאכו"כ שיביא טעם המפורש -- מפני פשיטותו ומפני שהוא לד"ה וכו', אף שאינו טעם העיקרי.

ולהעיר: כלל הנ"ל, לפענ"ד, זקוק לביאור נוסף בכל מקום ומקום, כוונתי -- כיון שהרמב"ם מביא טעם שלא הוזכר בש"ס -- מפני פשיטותו וכיון שלא נפק"מ מידי לענין דינא -- א"כ קשה דגם הש"ס הו"ל לומר כן ומצד סברא זו עצמה.

והסבר כללי י"ל בזה : סדר הרמב"ם ה"ה ביאור פס"ד והלכות וכאו"א במדור בפ"ע. סדר הש"ס -- בלול לא רק ממקרא וכו' אלא גם 1) זין בדין והלכה בהלכה והלכה באגדה וכו', 2) פס"ד והסברת ענינים וכו'.

וא'כ טעם חדש שאין בו נפק"מ לדינא באותה הלכה או עכ"פ בהלכה בכלל, אלא שיש נפק"מ באגדה וכו'

) עיין ס' המדות לחקר ההלכה (להרב עמיאל) מדה שני' סק"ז, וש"נ. מפענח צפונות פ"יי 190דרכו וצריך להביאו ברמב"ם. ואא"פ להביאו בש"ס [וע"פ אותו הכלל -- שאצ"ל נפק"מ מידי].

בי בתפלת כה"ג ביוהכ"פ שהגירסא ברמב"ם דפוס רומי ,שאם הייתה שנה זו שחונה תהי' גשומה" -- ולא ,שאם תהי'" בהגירסא בכ"מ

ורוצה כת"ר לפרש שהכוונה שהייתה שחונה בקייץ שעבר, ולכן ,הייתה'י - דוקא ל' עבר.

אבל עפ"ז -- אין מקום תיבות אלו בנוסח התפלה, כ"א בהצעת הדברים שלפני' (שאם הייתה כו' -- אזי מתפלל פו'), שונה חלק תפלה זו משאר התפלה -- שלא הי' אומרה כ"א כשהקייץ שלפניו הי' שחון, ועוד ועיקר:

תוכן התפלה מפורש בפיה"מ בכדי שיהי' האויר שווה במזגו ויבריאו גופות בנ"א (ועדיז בהעתקת קאפח),

ומובן שאא"פ שווה במזגו וכו" כ"א כששחונה וגשומה הם בב"א, ולא בהפסק כמה חדשים.

והל' ,הייתה" שברמב"ם הוא ע"פ הגירסא בירוש' על אתר (יומא פ"ה, ה"ב) : ואם יצאה עלינו גלות כו' חסרון פו',

והפירוש כבמפרשים שם, שיצא גז'יד מלפניו שהיא שחונה -- תהא גשומה.

- . . ומה שהעיר במכתבו חקודם להנ"ל, על מה שלא נזכר בסדר עבודת יוהכ"פ נ"כ, וכן לא נכנסו שמות הוי' שבברכת כהנים במנין הזכרת שם המפורש ע'י בה'ג ביוהכ"פ -- לפענ"ד, פשוט מפני שבזה לא הי' כל שנוי משאר הימים. (וכל הכהנים שבמקדש נ"כ ביוהכ"פ, משא"כ מנחת חביתין) ומטעם זה לא הובאה ג"כ אמירת ק"ש תפלה וכו' דרפ"ה דתמיד. -- ואין הזמן גרמא להאריך.

לרמב"ם חלי פסוה"מ פ"א הט"ו*, מפרש דהרמב"ם ס"ל דיוצא טמא הוא ומטמא, אבל בטומאת ידים אינו.

התמה ממהמהההטחהאאאאא איהה

*) בדין ,שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ ופו' *. המו"ל.

191ובמחכיית לא ג"ל לייחס להרמב'"ם חידוש שאינו מוכרח בהחלט, ובפרט שלא נרמז עליו בשו"מ ברמב"ם (דאם הי' רומז ע"ז -- ודאי שלא הי' נעלם הרמז מהכס"מ, לח"מ, משל"מ וכו' כאן בהל' פסוה"מ). ויותר ע"ז -- דהו"ל להרמב'ים לכתבו בפי'. ואין לומר שהטעם להשמטה -- מפני שאין דרכו להעתיק אלא דין מפורש -- שהרי לפי' כת"ר מפורש הדין בירושלמי.

וכנראה הכריחו לכת"ר לפרש כנ"ל: א) לתרץ קושית המלימ בהלי אבוה"ט שם, לאיזה תכלית כתב הרמב"ם שם במיוחד דין בשר פסח היוצא דטהור -- אבל הרי תירצוה במל"מ דכוונת הרמב"ם לחלק בין ספק לודאי, וע'כ גם לכת"ר מוכרחת כוונה זו ברמב"ם, דאלתה"כ אינה מובנת כלל אריכות לשונו שם ,ה"ה ספק כו' לפיכך אינו מטמא שספק טה"י טהור".

ב) לתרץ איך יתכן שהראב"ד כאן אשתימטתי' דהרמב"ם פסק (באבוה"ט שם) דבעיא דכיצד צולין איפשטי' לקולא (וגם -- למה לא השיג עליו שם).

אבל גם לטעמך אינו מתורץ, דל"ל להראב"ד להעמיס חידוש ברמבים \ ולהקשות עליו, דל חידושי' ודל הקושיא, והרי ג"כ אין הכרח לומר דס"ל להרמב"ם דמשום חומרא דקדשים כל הבעיות צ"ל לחומרא. (וָמה שלא השיג הראב"ד בהל' אבוה"ט עוה"פ -- הרי גם לכת'ר לא השיג בהל ק"פ עוה"פ),

ועוד נ"ל : בהקדם הצ"ע בראב"ד, דל"ל להאריך להוכיח דהלכה כרבינא, והרי דעת הרמב"ם דכל העומד לחתוך כחתוך דמי, וא'כ מטמא היוצא אפילו לא ס"ל כרבינא -- וכמו שהעיר כת"ר על הלח"מ --

ולדעתי -- הראב"ד בהשגותיו ליד גם מודיע דעתו בדין. ואם הרמב"ם לשיטתי' במק"א אזיל בפס"ד שמשיג עליו, אי"ז משנה פס"ד הראב"ד כמובן. ואדרבה השגתו במקום זה מתפשטת ושייכת לשיטה זו דהרמב"ם בכל סניפיי. ובקבלת כלל זה בכוונת הראב"ד -- בטלות כמה קושיות שהקשו עליו והערות שהעירו -- בכ"מ. ובזה גם הערות הלח"מ כאן, ויסוד ב' הנ"ל. וכן מובן מה שהאריך הראב"ד להוכיח דהלי כרבינא -- בכדי לברר שהדין דמטמא -- אפילו את"ל דכל העומד לחתוך לאו כחתוך דמי.

192. . . במענה למכתבו מב' מ"ח בהערותיו על הנדפס בקובץ ליובאוויטש שנה ה' חוברת א' מחלקת תשובות וביאוריםם *, במ"ש בתניא פרק כלד מענין פקוח נפש,

ואינו מבואר כל הצורך במכתבו -- במה שרוצה לפרש פקוח נפש דהיינו ענין יסורים, באם כוונתו ליסורים שסופם מיתה או לאו דוקא. ובכל אופן, הנה נוסף על שעצם הביטוי פקוח נפש במשמעותו רק ענין קיום נפש והעדרה, הנה מוכח זה בפירוש בכמה סוגיות בש"ס, ובנין אב לכולם (יומא פ"ה ע"א) ובשני הקצוות., דבספק מיתה דוחה את השבת, אף אם אין שם יסורים. ובמקום יסורים בלא מיתה, אין גדון כלל באותה הסוגיא, וכדמסיים -- חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ועד"ז בשאר מקומות בש"ס.

9.73

. . . בחידושים עה"ת. (רד, א) בפי' מרז*ל אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו (סנה' ז, ב) אחותך דוקא כו'. וראה מרגלית הים (להר"ר מרגלית שם) עוד כמה פי'. ולפענ"יד בכמה מהם צע'ג כי: א) יש דוגמתם עוד בכו"כ איסורים (כולל הפי' דכיון דילפינן מזה דין --- מוכח דברור הוא. ובזה גופא דאין עונשין מה"ד, הרי הביא בספרו המכילתא דגם מכריית בור ילפינן זה). ב) מדמוסיף ,שהיא אסורה לך" ומזה דל"ק בקיצור ,כאיסור אחותך" משמע שצ"ל כהברירות א) שהיא אחותך (וכפי' הר"ח) ב) שאחות אסורה,

אבל לא נאמר כאן נפק"מ הַאסורה מן הדין או מקרא וכה"ג.

כן יש לדייק בלשונו כאן ברור (משא"כ בקדושין ל, סע'א ובספרי דברים ו, ז. וראה בתורה תמימה שם). -- ולהעיר ממרז'"ל שקדמו ברור כו כבוקר שגם בוקר הוא מל' בקרו כו'.

ולכן ג"ל וע"ד פי' החדא"ג: ברור (מל' ברירה -- בין סברא לסברא ושתיהן חזקות דוקא) ודוקא באיסור אחותו ,מברר" קרא ופוסל סברא הכי חזקה : נישואי איש ואשה הרי צ"ל בדוגמת יצירך בג"ע מקדם אשר ,מאיש לוקחה זאת" ולכן קדימה דוקא לנישואי אחותו שהיא חצי בשרו

אלא שהדוגמא בשלימותה כשהיא אחותו מן (האם ו)האב ובזה צ"ל בירור.

193והנה עוד סברא ע"ד הנ"ל שהעולם נברא באופן כזה שהי' מוכרח להיות נישואי אחותו (ירוש' יבמות פי"א ה"א) או נישואי אמו (חוה).

כן גם בנוגע לאמו -- היה (עובר) ירך אמו אלא שנפרד לאח"ז וכעצם מעצמי דאדה"ר.

אבל אינו דומה לגמרי לאחות -- כי בפועל הי' קיום העולם ע"י נישואי אחות, אחות היא חצי בשרו דהאח כדוגמת אדם וחוה, משא"כ באם שהוא בהיפך.

ולהעיר ג"כ מפרש"י יבמות (סב, סע"ב) ומסנה' (קג, סע"ב) כלום יש לך הנאה כו'.

וע"פ כהנ"ל יובן שיש מקום לומר ג"כ ברור כאמו -- וכהשאילתא .משפטים (הובא במרגה"י שם).

ולהעיר מברכות (נח, א). הבא על אמו כו' אחותו כו'. ואין להאריך עוד *.

ועיין ס' המצות לאדמו"ר הצ"צ מצות עריוזת -- דברים נפלאים. (ממכתב כ"ו תמוז, תשלליג)

*) לאחז"מ : צע"ק בהנ"ל מהלי ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ג. ₪7

. . . בשאלת אימוץ ילדים. מספר המשתדלים לאמץ ילדים הולך ורב, וכפי שראיתי בכמה וכמה מקרים של זוגות המקפידים אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, לא שמו לב שכל עניני איסור יחוד חיבוק ונישוק וכו' וכו' קיימים בתקפם בנוגע לילדים המאומצים. ראיתי בכמה ספרים וחוברות שמטפלים בבעי' איך להבטיח שלא ישא אח את אחותו וכו', וכן יש שדנים בנוגע לשאלת ירושה וכו' : אבל הרי כל זה בא לאחרי כמה שנות אימוץ, והם בגדר ספק, ובעניני ממונות, משא"כ איסורים הנ"ל (יחוד וכו') הם בגדר ודאי ומתחילים כו"כ שנים לפני שמגיעים הילדים לפרקם.

פשוט שאין האמור לעיל דומה לענין גידול יתום ויתומה שהי' נפוץ בין בנ"י, כיון שבשנים אלו כוונת המאמצים היא להעלים מהילד המאומץ שאינם הוריו האמתיים, ומשתדלים ומדייקים בזה שלא להראות כל תנועה 194וענין שיעוררו חשד בלב הילד המאומץ שהיחס אליו אינו דומה להיחס לחבריו מצד הוריהם הם. ולא עוד אלא שכמה מהמוסדות המחלקים ילדים לאימוץ מקבלים הבטחה מראש שהילד יגדל ללא כל סיבוכים והפרעות, זאת אומרת שיהי' היחס אליו בכל הפרטים כמו לבן ובת מבטן ומלידה. ובאים ומוסיפים רופאים ופסיכולוגים שמוכרח יחס כזה כדי שיהי' החינוך בלי תקלות. ובודאי לדכוותייהו האריכות אך למותר. ורק להוסיף אשר מספר הילדים המאומצים הוא כמה פעמים ככה מאשר משערים או מודיעים בעלי הסטטיסטיקה, כיון שכמה מהמאמצים ועוד יותר כמה מהמוסרים ילדיהם לאימוץ אינם רוצים כלל בפירסום מכו"כ טעמים.

לכן כל הפרטים וכל האזהרות על דבר חומר הענין וכו' הלואי שיספיקו להביא התיקון המוכרח סו"ס לבוא בענין האמור . . בהדגשה מתאימה על האיסור אשר נשנה בכל יום ויום, ובתנאי תקופתנו כמעט שאי אפשר להזהר ממנו, כי אם על ידי השתדלות קפדנית ומתמידה, ואפילו אם יהיו מאמצי הילדים יראי השם ...

בכל פרק מפרקי המסכתות שבש"ס נזכר ר"ש ואפילו בכלים ובנגעים ועוקצין * לכאורה, כמה פרקים ישנם שלא נזכר בהם -- אלא הכוונה לאו דוקא במשנה, כ"א גם בתוספתא וגמרא.

ומה שלא נזכר ר"ש בכל פרק שבמס' תמיד מדות קנים, אין למדים מן הכללות. ואפילו במקום שנאמר בהם חוץ. ואם יחסרון מפרקי השס פרקים אחדים -- בכ"ז ראית הלקו"ת חזקה היא.

ועוד : בלקו"ת מדבר עד"ז שעסק ר"ש בנגלה בקושיות ופירוקים כוי ומס' הנ"ל אין ענינם הלכות, כי אם מדות בנ'א וכיו'"ב, שלכן לכמה מפרשים אין אבות נכנסת במנין סמ'"ך מסכתות הש'"ס. וכן תמיד ומדות -- אינם אלא סיפור כו' וכמ"ש בהקדמת פיה"מ. (ועפ"ז מתורץ ג"כ שלא יחלוק הסמיג שמונה סיג מס' על שהש"ר (ו, ט) שמונָה ס' מס' של הלכות).

ומה שמוסיף שנזכר ר"ש ואפילו ,בכלים ובנגעים ועוקצין" -- במה נשתנו מס' אלן, אשר, לכאורה, בהם לא הי' צ"ל נזכר ר"ש, ומחדש דאפילו 195בהם נזכר.

ייל דהחידוש בכלים הוא, כי היא כבר היתה סדורה מקודם לזמן ר' יוסי בן דורו של ר' שמעון, וכדמוכח מדברי ר"י (סוף כלים): אשריך כלים כו'.

ונגעים (והראשון דלי המורגל בש"ס ,נגעים ואהלות" נקט. וגם לאהלות כוונתו, ואטו כי רוכלא ליזל וליחשוב) -- שהוא לימוד קשה ביותר. וכדמשמע בב"מ (נט, א). ועייג'כ חגיגה (יא, א. יד, א) סנה' (פז, א).

ועוקצין -- מסכת שלימודה אינו מצוי. וכדמשמע בהוריות (יג, ב). ועייג'*כ ברכות (כ, א). ועצ"ע בכיז.