שיחה ג

146שיחה ג

ב' ניפן

. . . שני ענינים ביום ב' ניסן: א) יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר (מהורש*ב) זצוקללה"ה נבג*מ זי"ע, ובמילא י ב) יום בו נעשה בנו יחידו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה*ה נבג"מ זי"ע הכ"מ -- נשיא ומנהיג דורנו.

והנה בכל שנה ושנה מתעוררים הענינים בזמניהם שלהם י. ודעת לנבון נקל אשר ויהי בשלושים שנה שעברו עד עתה, שלושים ב' ניסן (תר"פ--תש"ט), הנה עלה עלה, בעילוי אחר עילוי, שלושים מעלות י. ומבואר ע"פ דברי רז"ל, אשר גם אחרי ההסתלקות הרי צדיקים ילכו מחיל אל חיל, וצדיקא דאתפטר דאשתכח בכולהו עלמין, וגם בעולם הזה, יתיר מבחיוהי, לכן גם השפעותיו לכל השייכים אליו מתעלות יותר ויותר. וכדי שיתקבלו בפנימיות צריכים גם ה,כלים" של השייכים אליו להיות מזוככים יותר.

ובפרט לתקופת השנה, ביום ב' ניסן הבע"ל, על כל אחד ואחד מהשייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לחזק ההתקשרות שלו אליו, ע"פ הדרכים אשר הורנו במכתביו שיחותיו ואמרותיו, ביתר שאת ויתר עז,

ולהתבונן ולקבוע במוחו ולבו אשר לא עזב ח*ו הרועה, הוא נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, את צאן מרעיתו וגם עתה עומד הוא ומשמש בקודש להגן עליהם ולהשפיע להם את כל הנצרך להם בגשמיות וברוחניות . . .

3 ראה קיצורים והערות לתניא לאדמו"ר הציצ ע' עו : מל' נקנית בשלושים מעלות ביחוקאל ויהי בשלושים שנה כו' עיייש. ולהעיר מזח"ג רמו, ב. עבודת הקודש ח"ד פי"ס.

8 ל

. . . מוסג"פ הקונטרס לשני בניסן הבע"ל" והוא לזכות בו את הרבים, ובטחז זיכה אותם גם בקונטרס פורים הנשלח מכבר, וזכות הרבים תלוי בו.

ועל דרך המבואר במאמר שבקונטרס פי"ט. אשר ,מסירת האוצר הוא יי שרים ופקידים דוקא, אבל הכוונה פנימית הם אנשי החיל אשר בהם ועל ידם בא הנצחון בפועל".

147ונוסף בעניננו, אשר מלבד זה שהשר מוסר האוצר לאנשי החיל, הרי גם הוא בעצמו יכול וצריך להיות איש חיל.

כי הנה במשל הם שני אנשים נפרדים, ועוד יותר מזה, שהם גם בסוגים שונים, שר -- (מצד עצמו ג"כ מסוגל לזה) ופקיד (נתעלה ע"י התמנות) -- או איש חיל,

אבל בנמשל -- וע"פ מש"כ שם פ"ב -- אפשר שאיש אחד יהי' שר ופקיד וגם איש חיל פשוט ולא עוד אלא שמוכרח הדבר, אשר כל אחד ואחת מבנ"י הנה סוף סוף יגיעו לזה שיהיו בהם שתי התכונות גם יחד, הן דשר ופקיד (הבנה והתפשטות), הן דאיש חיל (קבלת עול וביטול), וכמבואר הענין בכ"מ.

ואל יאמר אדם איך אפשרי הדבר וזהו שני הפכים בנושא אחד,

כי כשם שהבורא הרי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, הנה גם בנברא נפסק הדין אשר במקום ההתנשאות היותר גדולה -- מלך -- ולפי ערך ההתנשאות צריך להיות תכלית הביטול. וכלשון הרמב"ם (הל' מלכים פ"ב ח"ו) : כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו, כך ציוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל כו'.

וארז"ל (ברכות לד.) הדיוט כורע תחילה וסוף כה"ג תחלת כל ברכה המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף.

ובמוחש, גם לעיני בשר, נראה זאת בנשיאי החסידות. מן המעל שם טוב ורבנו הזקן מנהיגי עם ישראל המייסדים תורת החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד ומפיצים אותם, וביחד עם זה משתדלים בגמילות חסדים בממונם בגופם ובנפשם גם עם אנשים פשוטים -- ועד נשיא דורנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, המפיץ מעינות תורת החסידות חוצה ביתר שאת וביתר עזי ומתענין ומשתדל ומתעסק בטובת קטן וקטנה בישראל.

ודוגמת מה שהנשיאים עושים, מצווים ודורשים מאת כל אחד ואחת מהשייכים אליהם לעשות: להיות שר ופקיד, -- להתעמק בתורת החסידות ולהפיצה, ולהשפיע על סביבתו בחזוק התורה והיהדות -- וביחד עם זה להיות איש חיל, איש המעשה בענינים של קבלת עול בפועל.

וביום ב' ניסן, יום: ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ויום הכנסו בנשיאות של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הוא הוא היום המסוגל לכל אחד ואחת לקבל על עצמו ועצמה ללכת בדרכיהם אשר הורו, בקבלה בר קיימא, על בל השנה כולה. וע"פ הבטחת הנשיאים, בכתב ובעל פה, הרי זה כלי לקבל

ברכתם בגשמיות .וברוחניות. (ממכתב כ"ה אדר, תש"'י) 148מוסג"פ הקונטרס ליום ב' ניסן הבע"ל *, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ובטח יזכה בו את הרבים ללמוד בו, וביחוד ביום השבת קודש פ' החודש ר"ח ניסן, ולמחרתו ביום ההילולא. כי כאמור בשיחה הנדפסת בקונטרס. זה,

תלמידי בעל ההילולא, בניהם ובני בניהם, יש בהם כחו -- כח המלמד את בן חברו תורה, ובמילא ישנה עליהם אחריות אל המלמד, בעל ההילולא. ולא עוד אלא גם

אלו שרק ראו אותו -- גם בהם יש כחו, בח המלמד. ואפילו

אלו שלא ראו אותו, כחו זה בהם -- על ידי כח המשלח, אשר על ידי כח זה שלוחו של אדם נעשה כמותו.

וכמה דרגות בזת :

נתינת רשות וכח לשליח לעשות כמותו של המשלח, אבל העשי' עשית השליח היא, כי השליח מציאות בפני עצמו הוא בכל עניניו, אלא שהוא רוצה למלאות את השליחות.

נתינת כח מהמשלח לשליח לעשות, עד שהעשי' עשית המשלח היא, כי אין פעולות השליח (בענין השליחות) מציאות בפ"ע, ואינם אלא כח המשלח.

נתינת כח מהמשלח וביטול השליח להמשלח, עד שהשליח עצמו אינו אלא המשלח.

וכל אחד ואחד הנהו אחד מסוגים הנ"ל ואחריות המתאמת לסוג זה עליו.

149.. . ידוע פתגם בעל ההילולא שאמר על תלמידיו, אשר תפקידם הוא להיות ,נרות להאיר".

דברי צדיקים בכלל, וביחוד דברי נשיאי ישראל אודות תלמידיהם והמקושרים אליהם -- מדויקים המה, ובפרטיהם גם כן. וגם בהתואר ;נרות להאיר" -- כן הוא, אשר מורה דרך הוא למקושריו בכמה וכמה ענינים עקריים.

ואחדים מהם :

כמה תכונות בנר המאיר: הנר עצמו הוא מקור לאור -- מאור, אף כי זעיר אנפין.

כלול הנר משמן ופתילה -- וענינם בנמשל : שמן -- תורה ומצות י. פתילה -- האדם, היינו הגוף:, יותר נכון חלק נשמתו נפ₪ דאיהי שתופא דגופא י, ובפנימיות יותר -- נפש האלקית המלובשת בנפש הבהמית י.

כשמדליקין הפתילה והיא והשמן מתאחדין זו עם זה, מאיר הנר בהרבה מאורות *. וכללותם שני * מיני אור : נהורא אוכמא ונהורא חיורא -- העלאה והמשכח.

ומעלה יתירה באור הנר, אשר דוקא הוא יפה לבדיקה וחיפוש במחבואות בחורים וסדקים -- חופש הוא כל חדרי בטן .

כל ענינים אלו בהנמשל -- מובנים ומבוארים הם למדי.

ועשי' לעילא -- אשר על ידי קיום כל הנ"ל כפי הוראות בעל ההילולא, מאיר הנר את חלק העולם השייך לו ועל אחת כמה וכמה את הנה"ב ונפה"א שלו -- אשר-זהו תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז ובזה תלוי תכלית ימות המשיח ותחיית המתים *, שיהי' במהרה בימינו, אמן.

(ממכתב כ"ה אד"ש, ה' תיש"א) 150, . . ידוע פתגם אדמו"ר (מהורש"ב) ג"ע, אַז תמימים זיינען נרות להאיר, ומשמע מסתימת דברים אלו שזהו מהותם, ומזה למדנו כמה דברים, ושנים מהם: א) המדליק נר מנר אינו חסר עי"ז בנר שממנו הדליקו, ב) כיוז שתפקיד נר זה הוא להאיר, וממלא תפקידו שמאיר, הרי זה עילוי שלו היותר גדול שיכול להיות, שממלא מצות הבורא אשר עי"ז מתחבר אתו, שזה פירוש מצוה -- צוותא וחיבור, וכמבואר בדא"ח בכמה מקומות . ..