146
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ג
ב' ניפן
. . . שני ענינים ביום ב' ניסן: א) יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר (מהורש*ב) זצוקללה"ה נבג*מ זי"ע, ובמילא י ב) יום בו נעשה בנו יחידו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה*ה נבג"מ זי"ע הכ"מ -- נשיא ומנהיג דורנו.
והנה בכל שנה ושנה מתעוררים הענינים בזמניהם שלהם י. ודעת לנבון נקל אשר ויהי בשלושים שנה שעברו עד עתה, שלושים ב' ניסן (תר"פ--תש"ט), הנה עלה עלה, בעילוי אחר עילוי, שלושים מעלות י. ומבואר ע"פ דברי רז"ל, אשר גם אחרי ההסתלקות הרי צדיקים ילכו מחיל אל חיל, וצדיקא דאתפטר דאשתכח בכולהו עלמין, וגם בעולם הזה, יתיר מבחיוהי, לכן גם השפעותיו לכל השייכים אליו מתעלות יותר ויותר. וכדי שיתקבלו בפנימיות צריכים גם ה,כלים" של השייכים אליו להיות מזוככים יותר.
ובפרט לתקופת השנה, ביום ב' ניסן הבע"ל, על כל אחד ואחד מהשייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לחזק ההתקשרות שלו אליו, ע"פ הדרכים אשר הורנו במכתביו שיחותיו ואמרותיו, ביתר שאת ויתר עז,
ולהתבונן ולקבוע במוחו ולבו אשר לא עזב ח*ו הרועה, הוא נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, את צאן מרעיתו וגם עתה עומד הוא ומשמש בקודש להגן עליהם ולהשפיע להם את כל הנצרך להם בגשמיות וברוחניות . . .
3 ראה קיצורים והערות לתניא לאדמו"ר הציצ ע' עו : מל' נקנית בשלושים מעלות ביחוקאל ויהי בשלושים שנה כו' עיייש. ולהעיר מזח"ג רמו, ב. עבודת הקודש ח"ד פי"ס.
8 ל
. . . מוסג"פ הקונטרס לשני בניסן הבע"ל" והוא לזכות בו את הרבים, ובטחז זיכה אותם גם בקונטרס פורים הנשלח מכבר, וזכות הרבים תלוי בו.
ועל דרך המבואר במאמר שבקונטרס פי"ט. אשר ,מסירת האוצר הוא יי שרים ופקידים דוקא, אבל הכוונה פנימית הם אנשי החיל אשר בהם ועל ידם בא הנצחון בפועל".
הערות
- 1. (ממכתב כ*ה אדר השי"ת)
- 1. ראה רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז : שהמלכות ירושה כו' ולא המלכות בלבו אלא כל השררות. -- ובספרי (דברים יז, כ) איתא : כל פרנסי ישראל.
- 2. ולא רק ברוחניות בלבד, אלא גם בטבעיות וגשמיות הדברים מתעוררים לתקופת השנה. וכמובא בדא"ח הראי' ממשנה ספ"ג דגטין : בודקין את היין . . ובהוצאת סמדר כו'.
- 4. *) קוג' עו. נדפס בסה"מ תש"י. המו"ל.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כמו שעשה יהוידע ליואש וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו.
מצוטט ב־7 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך ג ‹ תקעג לקו"ש חי"ב ע' 146
- כרך ג ‹ תקעד לקו"ש חי"ב ע' 146
לקוטי שיחות 4
- כרך ז ‹ תזריע ‹ שיחה ב ‹ 90 לקו"ש חי"ב ע' 146
- כרך ח ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ב ‹ 267 לקו"ש חי"ב ע' 146
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 186 לקו"ש חי"ב ע' 146
- כרך כד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 379 לקו"ש חי"ב ע' 146
תורת מנחם 1
- א - שנת ה'שי"ת ‹ ב"ה לקו"ש חי"ב ע' 146
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

