שיחה ג

201שיחה ג

לקומי שיחות 21

לך לך

. . . ידוע היחס החיובי של תורתנו הק'. הנקראת <תורת חיים" על שם שהיא הוראה בחיי יום"יום לחיים הראויים לשמם, לעבודה בכלל ולעובד בפרט, ועד כמה הפליגו חכמינו ז"ל בזה, כמו שמסופר על דבר היהודי הראשון, אחד הי' אברהם, שבשעה שהי' מהלך בארצות שונות וראה בני המקום אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לארץ ישראל וראה אותם עוסקים בנכוש בשעת הניכוש ובעידור בשעת העידור, אמר הלואי שיהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה לזרעך אתן הארץ הזאת (בראשית רבה פ' ל*ט).

ובפרט בהנוגע לארץ ישראל, ארץ הקודש, כמו שדרשו חכמינו ז"ל על הפסוק כי תבואו אל הארץ ונטעתם, שצריך להתעסק בענין של עבודה ובמטע תחילה, עד שעל ידי כך מתדמים להקב"ה שהוא הי' הנוטע הראשון : מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב ויטע ה'א גן בעדן, את אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה (ויקרה רבה, קדושים פ' כ"ה). והכל מדוייק, שענינו של מטע הוא -- דבר המביא פירות, כן גודל ערך העבודה הוא בזה -- שתביא פירות ופירות עושי פירות.

וזהו, בכללות, הענין של בכל דרכיך דעה שהיהודי צריך לקדש כל עניניו, לרבות עניני עבודתו, ובפרט בארץ הקדש; ואם זהו תפקידו של כל אחד ואחת, על אחת כמה וכמה שהוא תפקידו של הנוער העובד, שחונן בתוספת מרץ ונכנס למסלול החיים.

(ממכ' חנוכה תשכ"נ) 75".₪ 202(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

203ומובן שלא על התניא קושיתו, כי אם על הירושלמי ברכות בסופה והזהר (ב. קז, ב) ובפרט שבירוש' מובא ביחוד בהנוגע לאברהם אבינו.

204(איני מביא הבבלי דברכות סא' ב' כיון ששם פרש'י באופן אחר, משא"כ בהנ"ל).

ובאמת לא יקשה כל האמור, כי המאמר דכל הגדול מחבירו וכו' ה"ה מצד עצמו קודם לעבודת האדם, ואף שנהפך לטוב או שהרגו בתענית., הוא מעין [אף כי כמובן -- בדקות דדקות] האמור בבע"ת שסורם רע מפני טבעם הקדום, וע"ד זה המאמר ע"ד אברהם אבינו הנ"ל,