שיחה ב

151שיחה ב

ויגש ב

א. בהפסוקי ,ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נשאים מטוב מצרים ועשר אתונות גו'", מעתיק רש"י את התיבות ,שלח כזאת" ומפרש: ,כחשבון הזה, ומהו החשבון עשרה חמורים וגו'".

לכאורה אפ"ל: דקשה לי' לרש"י בהכתוב. דתיבת ,כזאת" מיותרת היא, דהול"ל ,ולאביו שלח עשרה חמורים וגו'י, ולכןי מפרש שתיבת ,כזאת" פירושה ,כחשבון הזה כו".

1) פרשתנו מה; כג.

6 פ' ההגה"ה בדפוסי משכיל לדוד. ועוד.

3) ברא"ם ובדבק טוב כתבו שרשיי רצה לפרש ד,כזאת* קאי אלמטה : כחשבון עשרה גו', לאפוקי קס"ד דקאי אפסוק דלעיל לכלם נתן גו' (כפיי הספורנו ועוד), וטעמי" -- דאי קאי אדלעיל מאי עשרה ועשרה מבעי ליי (וראה אוה"ח : ולדברי רז"ל כו' יהי' הכתוב חסר ו', וראה ג"כ ספר הזכרון (להר"א בקראט הלוי)).

אמנם דוחק לומר שווהי כונת רש""י, כִי נוסף ע"ז שא"כ הו"ל לרש"י להעתיק גם תיבת עשרה (או עכ"פ לרמזה ב;וגו' ") -- שהרי תיבה זו (שאינה כתובה בוא"ו) היא יסוד פירושו -- הנה אין מסתבר לומר שרשיי ידייק חסר דאות אחת ולא יבאר יתור תִייָה שלימה (-- כזאת).

(ובפרט שלפי' הספורנו לא קשה חסרון הוא'"ו וזהו רק להפי' ד,,כזאת" קאי אלמטה).

ומה שלא פרש"י כהראב"ע ואוה"ח ועודי ש,כזאת* קאי על דלעיל, דהינו ש,טוב מצרים" הי' ,כמין הנזכר בסמוך שמלות וכלי כסף"; (ופי' הכתוב : ששלח עשרה חמורים גו' נושאים -- ,מהמובחר הנמצא ב,כזאת" ממין זה במצרים" (שלפ"ז גם לייק קושיות הרא"ים וספר הזכרון הנ"ל)) -- כי אין זה מתיישב בפשש"מ דלפי"ז הו"ל לכתוב התיבות ,מטוב מצרים" (שהם

רשיי שלנו,

היינו שבזה מדגיש הכתוב שה כחשבון הזה -- ,עשרה חמורים וגו'", לא פחות ולא יותר (וגם לא מתנות אחרות שאינן נזכרות בכתוב).

אבל פירוש זה קשה ביותר: מהו הקס"ד שיוסף שלח שלא כהחשבון המפורש בקרא, עד שהוצרך הכתוב להדגיש ולהוסיף ,כזאת -- כחשבון הזה" ; גם אם לא הי' כתוב ,כזאת"י אלא ,ולאביו שלח עשרה חמורים וגו"", היינו יודעים ששלח ,כחשבון הזה"+?

וכתבו המפרשים * בכוונת רש"י, שמלת ,כזאת" המיותרת מורה כי לא שלח יוסף לאביו עשרה חמורים, רק ה"ק קרא ולאביו שלח בעגלות כזאת וגו', כלומר ,כחשבון הזה", שהוא הד משא של עשרה חמורים כו"

תואר של השמלות וכו'), תיכף להתיבה (,,בזאת") המורה על השמלות כו

6 ואין לומר שהיי אפ"ל קס"ד כפל המפרשים בהעוה הקודמת, ששלח גם שמלות כו' וזהו שולל רש"י -- שהרי הקושיא היא שלא יכתוב תיבת ,כזאת* בכתוב, ואז אין מקום לקסיד זו.

5) הגה"ה שבפרש"י הנ"ל, דבק טוב ועוד.

66 ועפ"ז תרצו ג"כ מ"ש כזאת בכ"ף הדמיון (דלכאורה אם קאי בסתם על החשבון

דלמטה, הו"ל לכתוב ,ולאביו שלח זאת גו').

אבל ראה רמב"ן שכתב ע"ז: שדרך הלשון לדבר כן כמו . . כדברים האלה 15212 לקוטי

אבל בפשטות א"א לפרש כן בפ" רש"י, שהרי הוא מדגיש בלשונו +כחשבון (הזה ומהו) החשבון", שפירוש דחשבון הוא מספר, ואילו היתה כוונתו של רש"י לפרש שלא שלח חמו" רים אלא מעשא של י' חמורים וכו", הול"ל לא ,כחשבון הזה" אלא <+כמשא הוה".

ובפרט שפשטות לשון הכתוב ,שלח כזאת עשרה חמורים נשאים ג" משמעותה חמורים ממש. ואילו היתה כוונת רש"י, המפרש פשוטו של מקרא, לפירוש המוציא את הכתוב מפשוטו, הי' כותב את זה בסגנון הברור גם לבן חמש למקרא..

גם צריך להבין:

א) למה מעתיק רש"י מהכתוב גם תיבת ,שלח" -- הלא לא בא לפרש אלא היתור דתיבת ,כזאת" שבקרא.

ב) אחרי שרש"י כותב ,כחשבון הזה" ממשיך (בלי שאלה) ,+ומהו החעבון עשרה חמורים וגו'" -- ולכאורה הול"ל בקיצור ,כחשבון הזה עשרה חמורים וגו" ?

ב. לאח"ז מעתיק רש"י את התיד בות ,מטוב מצרים" ומפרש : ,מצינו

של מקרא, (דתיבת ,כזאת* מיותרת), וכנ"ל הערה 3.

ז) ומה שהביאו ראי' מהא ובכתוב לקמן (מה, כז) נאמר ,וירא את העגלות" ולא נזכר חמורים -

אינה, כי אין מקום להזכיר החמורים, דהרי מפורש בקרא ומדבר בראית ,את העגלות אשר שלח לשאת אותו* (שזה מראה גוול תשוקת יוסף לראות את יעקב); והחמורים נושאים מטוב מצרים -- לא היו לשאתו. ובפרט לפרש"י (שם) הרי ,וירא את העגלות" היינו ה,סימן כו'" (שזהו דוקא בעגלות).

\ויגש ב

בגמראי ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו*, ומ"א*י גריסין של פול". וצלהייב :

א) ידועיי שכשרש"י מפרש ב' פירושים בענין אחד, הרי זה מפני שא' מהפי' אינו מספיק ליישב את הכתוב לפי פשוטו בכל הפרטים; ומה שקשה לפי' א' אין להקשות לפי' ב'; והפי' הראשון הוא הקרוב יותר לפשש"מ. ובנדו"ד: למה הוצרך רש"י לפרש ב' פי' ב,טוב מצרים", ובמה קרוב יותר ע"פ פשש"מ הפי' הראשון (שיין ישן מהפי' השני (,גריסין של פול") :י.

ב) דרכו של רש"י, ברוב המקומות, כשמביא פירוש ממדרשי חז"ל הוא כותב ,ורבותינו דרשו" וכיו"ב (וכד שמוסיף פירוש שני כותב ;דבר אחך* וכיו"ב). מבלי לציין מקורו של הפי' (אם בגמרא או מדרש וכו'):י; אולם

8) מגילה טז, ב.

9) לפי שהזקנים בטבעם מצוננים, והיין מחממם (חדא"ג מהרש*א מגילה שם).

0) ב"ר פרשה צד, ב.

1) ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 209 ואילך. ח*ו ע' 47. ועוז.

2) בדבק טוב : דק"ל ח"ו שיעשה יוסף דבר שלא ציוה פרעה שהרי לא אמר שישלח לו מטוב ארץ מצרים לכן פירש ששלח לו רק שטוב לזקנים אבל לא הי' יותר ממה שציוה לו . . ומדהוציאו מפשוטו ייל שהוא יין שנקרא טוב שנא' וחכך כיין הטוב (שה"ש ז/ 0

אבל (נוסף ע"ז שקשה לפרש כן תיבות ,מטוב מצרים" שבכתוב, גם -- הו"ל לרש"י לבאר דיין (ישן) נקרא טוב) בפשש"מ משמע שיוסף שלח זאת מעצמו בהוספה על מה שאמר פרעה, כדלקמן בפנים, ובהערה 21. וראה לקמן ס"ס ט.

3) וראה פרשיי לך יז, א. וירא יח, כא. יט, יח. ח"ש כה, ו. תולדות כה, כב. ועוד.

153\יגש ב שיחות 13 בנדו"ד מוסיף בשני הפי' שמקורם בפי' הב' ,ומ"א"), או עכ"פ הול"ל בב,גמרא" וב,מדרש אגדה". לשון רגיל ,פירשו בגמרא*" *: וכדומה ?

שמזה מובן, שידיעת מקורו של כל פי' כאן -- תוסיף הבנה בהפי": וצלה*ב מה מוסיף ציון המקורות לפירושיו -- בהבנת הפירושים עצמם?

ג) גם צלה"ב: שינוי הלשון ברש"י בהביאו את הפירושים מגמרא וממ"א :

(א) בפירוש הראשון מוסיף רש"י הטעם, למה בחר יוסף לשלוח .יין ישן (-- שדעת זקנים נוחה הימנו" יי מד שא"נ בפירושו הב' אינו מבאר למה שלח ,גריסין של פולי ::?

(ב) בפי' הא' כותב ,מצינו בגמד רא", ולכאורה ,מצינו" מיותר (כמש"כ

4 בש"ח כתב על שדעת זקנים כו': שלח לו לפי שליעקב הי' טוב. היינו שזהו גם פיי התיבות ,מטוב מצרים" (וכ"מ הפי" בדבק טוב שבהערה 12), ועפ"ז הי' אפשר לומר שלכן הוסיף רש"י טעם בכדי לפרש איך שפיי זה (,שלח לו יין ישן") מתיישב בהכתוב,

אבל אינו, כי (נוסף לזה שמפשטות לשון רשייי לא משמע שזוהי כוונתו), הרי פיי זה ב,מטוב מצרים* אינו תלוי בטעמו של רש"י, וגם אם לא הי' כותב טעם זה, נוכל לפרש מטוב מצרים -- הדבר הטוב ליעקב, אם מטעם זה או מפני שטוב לחלישות (ובמילא -- לזקנה) וכפרש"י לך (יך, יח), ולא מפני שדעת זקנים נוחה ממנו. ודוחק לומר דהיינו הך, וראה הערה 9.

5) ואין לומר כי אין טעם ע"ז, כי הרי הטעמים שכתבו ע"ז המפרשים הם טעמים המובנים בפשטות [וראה דברי דוד : דא" במדרש (שם) שמפיג את הדאגה.. (ועוד) מפני שמביא את השעה.. דשייך לזקן לפי שאין שינתו כראוי. ובדבק טוב: רוצה לומר . . מאכל רך וטוב לזקנים] ולמה אין רש"י מביאם. ואין לתרץ מפני שהם טעמים המובנים מעצמם (לתלמיר מתחיל?!), הא"כ למה הוצרך לפרש בטעם הא' ,שדעת זקנים כו'* (ראה הערה הקודמת).

(ג) למה מעתיק רש"י מהגמרא גם התיבות ,ששלח לו (יין ישן)* -- הרי קאי בפי' התיבות ,מטוב מצרים" כנ"ל -- ופי' ה"ז (רק) ,יין ישן" (כמו שכותב בפי' הא' ,ומ"א גריסין של פול").

ג. והביאור בכ"ז: מה שקשה לרש"י בהכתוב, הוא לא רק יתור תיבת ;כזאת", אלא (גם) שאלה כללית בהסיפור שיוסף שלח לאביו י' חמורים נושאים מטוב מצרים וגו':

בפרשתנו מסופר שיוסף אמר לאחיו ,מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו וגו' יי (ואח"כ+ ומיהרתם והורדתם את אבי הנה"%5. וכן כש,הקולי נשמע בית פרעה גו' לאמר באו אחי יוסף", אז (,ויאמר פרעה גו' זאת עשו גו' ולכו בואו ארצה כנען וקחו את אביכם גו' ובואו אלי", היינו, שגם פרעה רצה שתיכף אחר בואם לארץ כנען יחזרו למצרים עם יעקב אביהם. ולכן) ציוה ליוסף לאמר להם ,זאת עשו" קחו גו' עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם" ; וגם הוסיף ,ועיניכם אל תחוס על כליכם '* כי טוב כל ארץ מצרים גו", בכדי להסיר

קחו לכם כו 15414 לקוטי כל מה שיכול לעכב ביאתם המהירה למצרים.

ומכיון שחזרתם לארץ כנען היתה רק לזמן מועט, על מנת שימהרו לשוב למצרים, הרי אין להם צורך בכמות מרובה של תבואה, כ"א רק כדי צידה לדרך ולהזמן מועט שישהו עד לקיום ד,קחו את אביכם ואת בתיכם* (שזהו פחות בהרבה מכמות התבואה שלקחו בחזרתם לכנען בפעם הראשונה -- שגם אז הוצרכו לצידה לדרך).

ועפי"ז קשה: בכתוב מבואר:י שיוסף נתן לאחיו את כל מה שאמר לו פרעה (,טענו את בעירכם גו" ופרש"י תבואה), וגם צידה לדרך ואח"כ הוסיף עוד ושלח לאביו ,עשרה חמוד רים גו' ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון גו'", ומכיון שבזמן מועט יחזרו למצרים -- לאיזה צורך שלח כל המטען הזה ?

ד. ובכדי לתרץ כ"ז מפרש רש"י ,כחשבון הזה", וכוונתו שתיבת ,כזאת" לא קאי על הנאמר לקמן בפסוק זה, אלא ,כחשבון הזה? -- חשבון חידוע כבר, היינו מהמסופר בכתוב לפני"ז <; ועפי"ז מתורץ טעמו של יוסף ששלח לאביו ,עשרה חמורים וגו'".

והביאור: בכתובים שלפנ"ז מסופר

2) מה, כא;.

3) ברמב"ן כתב על פרשלי ואיננו נכון (וראה רא"ם). ובנמוקי שמואל כתב (הובא בהערות לפי' הרמב"ן -- שעועל) שכוונת הרמב"ן היא ,ואיננו נכון שירמוז על החשבון" הנאמר אחרי כן כי כזאת מורה רק על הנאמר קודם (ולא כפי" הד וא"ם -- וראה ג"כ פיי הרע'יב ומה שתירץ שם דוחק הוא). אמנם לפי המבואר בפנים גם לרש"י קאי על הנאמר לפנייז.

\יגש ב

שפרעה ציווה את יוסף .אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם", היינו, שפרעה בשמעו כי הם אחי יוסף נתעורר ביחס אליהם מעין יחסו ליוסף +*, ולכן אמר ליוסף שיתן לאחיו תבואה לטעון את בעירם -- מתנה ליעקב וביתו.

ועפי"ז מובן, דאם פרעה, בשעה ששמע כי ,באו אחי יוסף* ושיש לו ליוסף אב בארץ כנען, נתעורר עד ששלח כ"ב מתנות ליעקב, ק"ו ליוסף *י: שבשעה זו ישלח מתנות לאביו, וגדולות יותר משל פרעה.

וזהו מש"נ: ולאביו שלח (יוסף מעצמו -- לבד מציווי פרעה) כזאת -- כחשבון הזה, היינו כאותו החשבון ששלח פרעה: עשרה חמורים. ונוסף על השילוח כחשבונו של פרעה שלח גם (ובחשבון הנ"ל) עשר אתונות **.

[אמנם כ"ז הי' בתור מתנה, ולא

לבד כו' אלא שהוא חפץ בדבר ואומר זאת עשו, *24) ועפ"ז יומתק ג"כ הא שיוסף שלח 155לקומי

לפרנסה בא, כי לא היו צריכים לשילוח כזה לפרנסתם *י, כנ"ל ס"ג].

ולכן מעתיק רש"י מן הכתוב גם תיבת ,שלח", כי בזה מדגיש שזוהי מתנתו ש,שלח" -- יוסף מעצמו".

ה. וממשיך רש"י ומדייק ,ומהו החשבון עשרה חמורים וגו" -- כוו" נתו בזה, כי לפי הנ"ל ד,החשבון הזה" היינו החשבון של מתנת פרעה, אינו מובן: כל אחי יוסף (כולל גם בני" מין) היו אז במצרים, נמצא שהי' להם י"א חמורים להטעינם בתבואה, וכשאמר פרעה ליוסף ,אמור לאחיך גו' טענו את בעירכם", הטעינו י"א חמוד רים בציווי פרעה. וא"כ איך נפרש <כזאת", .כחשבון הזה" ששלח פרעה -- הרי מפורש שיוסף שלח רק חשבון של ,עשרה" (ולא י"א) ?

לכן כותב רש"י: +ומהו החשבון עשר רה" -- להדגיש שזהו החשבון: היינו שפרעה שלח רק +כחשבון הזה" (עש-

6 ומ"ש ,לחם ומזון לאביו לדרך" -- ה"ז נוסף על השילוח העיקרי מטוב מצרים בר וכו" דהרי פשיטא ך,לאביו לדרך* אין צורך במשא דעשר אתונות גו'.

ז) ואין לומר שיוסף שלח כ"ז עפ"י ציוזי פרעה, שהרי פרעה אמר לו רק א) ,אמר אל אחיך" (וראה ג"כ פרש"י מה, יט), ב) ,טענו את בעירכם" -- עשרה חמורים (ושיקחו עגלות). וכאן כתוב א) שיוסף שלח לאביו ולאחרי שאחיו קיימו ציווי פרעה, ,ויעשו כן בג"י". ב) ששלח חמורים (ענשאים מטוב מצרים") וגם אתונות, שאייז כלל במה שציוה פרעה. ובפרט שקיום ציווי פרעה ע"י יוסף כבר כתוב לפג"ז ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צידה לדרך". ודוחק גדול לומר דעל כל זה ש,לכולם נתן גו' ולבנימין נתן גו' ולאביןו שלח ג" -- קאי ;על פי פרעה".

ויגש ב

רה חמורים), ומתנתו של יוסף הת" אימה ל(חשבון) של פרעה.

וקשה, כנ"ל, הרי היו י"א אחים, ולד הם י"א חמורים, ולמה ציוה פרעה להטעין רק את חמוריהם של עשרה מהם ולא חמורו של הי"א? ועוד זאת : מפשטות הלשון ,טענו את בעירכם" (סתם) משמע שציווה לטעון את בעירם של אחי יוסף -- מבלי הבדל 1:5

אמנם הביאור בזה מובן מן הכתו" בים הקודמים, ופשוט הוא כ"כ עד שאין צורך לרש"י לפרשו:

בפ' מקץ מסופר כי בפעם הראשונה שירדו אחי יוסף לשבר בר במצרים, עיכב יוסף אצלו את שמעון. ומכיון שהי' רעב בארץ כנען, הרי מובן דאף שעיכב את שמעון, הרי הי' זה רק כעין משכון ואין ענין לעכב חמורו ובודאי לא עיכב את חמורו, כ"א הטעין את החמור במזון לפרנסת אביו

8) במדרש לק"ט : בנימין לא החזירו יהודה אל אבינו יעקב אלא נשאר עם

אמנם בפשש"מ קשה לומר כן: א) אין שום משמעות ורמז בכתוב שבנימין נשאר בארץ מצרים -- וראה אוה"ת (פרשתגו מה, כד) : וישלח את אחיו, פי' כולן ואת בנימין. ב) מבואר בכתוב בתחלת פרשתנו שיהודה אמר ליוסף ,ונפשו קשורה בנפשו (ולכן) והי' כראותו כי אין הגער ומת" ומכיון שיש לחשוש שתיכף בראותו שאין הנער ימות -- שיש חשש סכנ"פ, פשוט שיוסף לא הי' מעכבו אצלו.

ברשב"ם, טור הארוך ועוד כתבו ששלח רק עשרה חמורים כי לא רצה להטריח את בנימין. אבל ע"ד הפשט, קשה לומר שדבר כזה יהי' לטורח על בנימין (אשר אביו אהבו וכו'), ואדרבה.

156156 לקוטי וב"ב (ואחיו לקחוהו אתם *6). וכש" ירדו אחי יוסף למצרים בפעם השנ" היו רק עשרה (וחמוריהם עשרה), וציווי פרעה ,טענו את בעירכם" ה"ז עעורה חמורים **.

ו והנה ע"פ הנ"ל דיוסף שלח כ"ז לאביו בתור מתנה ולכבודו וכו' -- ולא כדבר המוכרח להחיותו ברעב -- מובן שבכדי שיהי' הכבוד בשלימותו שלח דבר שבו עצמו גראית כוונתו שהיא לכבד את אביו וכו'.

ולכן מפרש רש"י (בפירושו הא') ,מטוב מצרים" -- ,שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו". היינו, ששלח דבר של נחת רוח ותענוג (ולא המוכרח לשבור רעבונו).

אך, אם כי פירוש זה מתאים עם

9) והי' לאחד מהם שגי חמורים להנד היג. ויתרה מזה בפרשתנו שה" כ' בה" מות לנהוג נוסף על .בעירכם". ראה מושב זקנים (שם) ,שלא נתן להם החמורים לרכוב עליהם אלא כו" והיינו לכל אחד חמורו להיות מחמר אחריהם" -- וראה חזקוגי שם,

0) ואף שכבר יצאו לדרכם ביחד עם שמעון לכנען -- ושלא ע"מ לחזור תיכף (כמסופר בס"פ מקץ), ולכאורה צ"ל ששמעון קנה חמור לעצמו כמו שה" לכל אחיו ועפ"ז הדרא קושיא לדוכתאו

הרי פשטות הכתובים (מקץ מג, כג - מד, א) מוכח דמזמן שהוציא אליהם את שמעון עד שמילא האמתחות (הנטענות על החמורים של) השבטים לא יצאו מבית

יוסף *.

\יוגש ב

כללות תוכן הכתובים -= ועפ"ז מובן היטב טעמו של יוסף בשילוח מתנה זו לאביו -- אינו מתאים כ"כ לפי' המלות של .מטוב מצרים" : לא מצינו שארץ מצרים נשתבחה ביין ועד שיקראו לו ,מטוב מצרים" ואדרבא לא נשתבחה באילנות כ"א בזרעים :י.

לכן כותב רש"י שפי' זה מקורו בגמרא, שענינה בעיקר הוא פי' ה" הלכות, שעפ"ז מובן מה ששלח יין ישן (אף שאינו מתאים כ"כ בפי' התיבות ,מטוב מצרים") -- כי מצד ההלכה דכיבוד אב מתאים הי' לשלוח *ין ישן".

ומאריך רש"י בלשונו: ,מצינו בד גמרא ששלח לו כו'" (ואינו כותב סתם ש,טוב מצרים" היינו יין ישן כמפורש בגמרא), שבזה מרמז שאי"ז פי' הד תיבות כרגיל בכ"מ, שהרי תיבות אלו (<מטוב מצרים") קשה לפרש כן אלא שמכללות תוכן הכתובים -- מזה שיוסף הרבה לשלוח לאביו מתנות - צ"ל שהי' בזה ענין של כיבוד אב:

ולכן כותב רש"י (עַל פי' זה) ש(רק) +מצינו בגמרא" שמתנתו (<מטוב מצרים") הייתה יין ישן יי. ומוסיף גם את התיבות ,שלח לו" -- כי בטעם זה מבואר (לא רק מהו ה,טוב מצ" רים'י, אלא גם) הכוונה של ,שלח לן* -- היינו שבדבר זה ניכר הטעם לכללות שילוח המתנות לאביו.

1 פרש-זי לך יג, יו"ד. ולהעיר אשר שלח היין לארץ כנען, שהיא כן נשתבחה ביין, כדכתיב ,ארץ חטה ושעורה וגפן" (עקב ח, ה) ולא יתכן לקרותו ,מטוב מצרים" ביחס לארץ כנען.

2 ופ" ,מטוב מצרים" היינו הדבר הכי טוב (ומתאים) שהי' במצרים -- בתור מתנה. ליעקב.

157זז אך מכיון שסו"ס פי' זה אינו מתאים כ"כ בפי' +,מטוב מצרים", כנ"ל, לכן מביא רש"י עוד פי' : +ומ"א גריסין של פול", אשר לפי"ז מתיישב היטב פי' ,מטוב מצרים", כי ,גריסין של פול* ה"ז זרעים. -- ולהעיר שזה בפרט הי' מאכל חשוב. במצרים '', ומובן ג"כ למה שלח לו דבר זה. (כי הרי זה\ משבחה של מצרים) ואין רש"י צריך לפרשוו;

אבל לאידך, פי' זה ש,טוב מצרים" הי' דבר של מזון, אינו מתיישב כ"כ מצד תוכן כללות הענין, ששילוח המתנה הי' לכבודו וכו' דאביו. לכן מביאו רש"י כפי' שני, ופירוש הראשון והעיקרי הוא ש,שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו", כי זה מתאים יותר לתוכן הכללי:: של שילוח המתנה לאביו, כנ"ל בארוכה.

ח. והנה, גם להפי' ,גריסין של פול" מסתבר לומר, דיוסף בחר בזה דוקא לא רק מטעם שהוא ,טוב מצרים", אלא שיש בו שייכות גם לתוכן השליחות ששלח יוסף לאביו:

ולכן מדייק רש"י דפי' זה הוא מ,מדרש אגדה" (ולא כתב ד"א, וכיו"ב), בכדי לרמז שע"ד המדרש והרמז יש למצוא שייכות בין ,גריסין של פול* לשליחות יוסף לאביו.

והביאור בזה: יודע הי' יוסף, דכאשר יחזרו אחיו לכנען ויבשרו לאביו ש,עוד יוסף חי", הרי בשורה טובה זו תגרום לו גם הרגש של צער, כי עי"ז יוודע לו שאחיו מכרוהו:5, וב"

\יגש ב

ו ודאי השתדל יוסף ככל האפשרי למנוע ועכ"פ למעט צערו של אביה

ואפילו את"ל שלא יגלו ליעקב שמכרוהו -- הרי גם אז מצטער יעקב על הזמן שהי' יוסף נפרד ממנו ומאחיו -- והשתדל יוסף למעט צער זה.

וי"ל שגם לתכלית זו אמר יוסף שיאמרו ליעקביי: כה אמר בנך יוסף שמני אלקים לאדון לכל מצרים גו -- היינו שאלקים עשה זאת, יוסף אינו מתרעם כלל -- כי נעשה לאדון גו', וכו'.

ולכן שלח יוסף לאביו ,גריסין של פול", כי בזה רמז יי לאביו שאין להצטער יי על מכירתו למצרים *י.

והטעם : ,גריסין של פול" הוא מא-

8 ולהעיר ג"כ מהמדרש (ביר פציד, ב. - הובא ג"כ לעיל בהערה 15): זה גריס של פול שהוא על עיקת נפש -- שישנה סגולה טבעית כגריסין להפיג הצער. וראה מ"כ שם. ובתו"ש שבהערה 33.

ולהעיר ג"כ מלבוש האורה (הובא לעיל ע' 134 הערה 33) שאין לחשוד את יעקב שמתוך רוגזו מחמת יוסף לבדו יקלל חיו כל כניו וישכל עצמו מכולם עיי"ש.

15818 לקוטי בל של קטניות פרודות לחלקים '", ודוקא מאכל זה הי' חשוב ביותר במצרים. ובזה רמז יוסף לאביו, שישנם דברים שמביאים תועלת גדולה דוקא יי שמחלקים ומפרידים אותם,

ועד"ז בנדו"ד -- דוקא ע"י שאחי יוסף מכרוהו למצרים והפרידוהו מאת כולם, יצאה הטובה ,כי למחי' שלחני אלקים לפניכם" :י. ולא ידאוג יעקב על המכירה כיון שהביאה תועלת רבה זו 3י.

[ועפ'ז יומתק מה שלא כתב רש'"י בפי' זה טעם למה בחר בדבר (חשוב) זה דוקא, כי בכתבו שהפי' הוא מ" ,מדרש אגדה" מרמז שיש כאן ענין (וטעם) אגדתי*, כנ"ל].

ט. מיינה של תורה שבפירוש רש"י : לכאורה קשה על הפי' ששלח לו יין ישן: כשאדם שולח מתנה לחבירו ע'מ לכבדו ולענגו, משתדל לשלוח דבר שאין לו לחבירו", שאז הדבר

0) בגו"א כאן: ולשון גריסין של פול הם פולים שבורים לחלקים כדכתיב ויגרס בחצץ גו; וראה ג"כ רש"י מו"ק יג, ב (ד"ה וגרוסות). גדה סב, א,

1 פרשתנו מה, ה.

2) ואין להקשות עפ"ז על פי' הא' למה לא השתדל יוסף למעט צערו רלעקב, כי : א) הרי אמר שיאמרו בשמו ליעקב שמני אלקים גו' -- כנ"ל. ב) גם לפ הא' י"ל שבהמזון ששלח הי' גם גריסין של פול (ועפיז הרי יומתק דלא פליגי ב' הפ" במציאות), והחילוק שבין ב' הפירושים הוא רק מהו ,טוב מצרים".

3 וגם מה שהזכיר טעם כפיי הראשון הוא בעיקר להדגיש שזהו דבר כזה (של עונג) שהוא כוונתה של המתנה, כבפנים סיו.

4 עפ"ז מבואר ג"כ מיש רשיי ח"ש (כך, נג) .ומגדנות (נתן לאחי' ולאמה) . . פירות של א"י", דלכאורה מנ"ל שהמגדנות היו של א"י, והביאור הוא כבפנים, כי

\יגש ב

יקר אצל חבירו ויגרום לו עונג, אולם בעניננו, מנין ידע יוסף שאין ליעקב בארץ כנען יין (ישן) 1%

בשלמא אם שלח לו ,גריסין של פול", שהוא מאכל חשוב, ידע יוסף שבזמן רעב יהא חביב אצלם, אבל להפי' ששלח לו .יין ישן" מנין ידע יוסף שזה דוקא יהא חביב עליו כ 1

אמנם מתורץ זה עפ"י מה שפרש"י לעיל עה"פ** ,(וישתו) וישכרו עמו -- ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו" - היינו במשך כ"ב שנים -- ומובן שבאם אחיו לא שתו יין כל זמן זה וגם יוסף לא שתה (שמזה מובן שאין זה בתור תשובה, כ"א מפני הצער) על אחת כו"כ שיעקב שהתאבל גו' לא שתה יין כ"ב שנה -- ומובנת ה,נוחה דעתו" שיהי' ליעקב -- כשיוסף מציע לשתות ושולח ,יין ישן".

ועפ"ז י*ל עוד טעם נוסף ע"פ יינה של תורה (מלבד מה ,שדעת זקנים

מתנה (אפיי מתנה שנתנה רק לאחי' ולאמה * -- ראה לעיל ע' 65 הערה 9 היא ראו" לשמה ווקא בשזה דבר שאינו מצוי אצלם, ולכן פי' שהפירות היו מא"

5 ובפרט שממש"כ בפ' מקץ (מא, יג) שיעקב אמר לבניו ,קחו מזמרת הארץ והורידו לאיש מנחה גו' בטנים ושקדים" משמע שהועב לא הי" כנוגע לכל מין הצומח, וגם בזמן הרעב היו בארץ כנען כמה דבד רים שלא נמצאו אפי' במצרים -- שלכן שלח אותם יעקב כמהנה ליוסף, וכבפנים.

6 מקץ מג; לדי 159נוחה הימנןו") למה בחר יוסף *ץ ישן", כי בזה רמז ליעקב, שאף בהיותו במצרים לא אבד בטחונו בה' שעוד יתראה עם אביןו. ולכן (אף שלא שתה יין) יין משומר אצלו משך זמן רב -- עד שנעשה יין ישן - בכדי שיהי' מן המוכן בבוא הזמן.

ומזה הוראה בעבודת כאו"א:

גם כשאדם נמצא במצב שהמצרים וגבולים של העולם -- טרדותיו הגשמיות ודסביבתו, מפריעים אותו מד עבודת ה', אסור לו להתייאש כו', אלא אדרבה -- עליו להתחזק בבטחון גמור בה', שבודאי יצליחו בעניניו הגשמיים באופן שלא יסתירו על עניני התומ"צ שלו.

ועוד הוראה בזה -- ע"ד מתנת יוסף לאביו שלא היתה עפ"י צייוי פרעה מלך מצרים, אלא מדעת עצמו (כדלעיל ס"ד), ולא מצינו שישאל

\יגש ב

1:59 רשות מפרעה ע"ז'י, היינו, דכשבא לענין של מצוה -- מצות כיבוד אב, לא התחשב יוסף כלל עם פרעה. וקיים המצוה בהידור גדול וכו'י

כן הוא בעבודת כאו"א כאשר בא לידו ענין של תומ"צ אין להתחשב כלל עם המצרים וההגבלות דעוה"ז, ויקיים את המצות בהידור.י

וע'י הנהגה זו, הרי לא זו בלבד שיצליח בעבודתו בתורה ומצות, אלא שגם כל עניניו הגשמיים מצליחים לו,