בין המצרים

218בין המצרים

בנועם קבלתי מכתבך, בו אתה כותב על דבר הרושם וההשפעה שקבלת מהשתתפותך בהתועדות כאן.

תקותי שהשפעה זו תאריך ימים ותעורר אותך בתוספת התמדה ושקידה בלימוד תורתנו הק' תורת חיים וקיום מצוותי', עליהן נאמר וחי בהם.

כיון שנמצאים אנו כעת בזמן של "בין המצרים", אשר בימים אלו אנו מעלים על זכרוננו חורבן בית תפארתנו וגלות עמנו, בטח יודע אתה מה היתה סיבת הגלות והחורבן, וכמו שאומרים אנו בתפלה — ומפני חטאינו גלינו מארצנו. זאת אומרת, שתכלית הימים האלה היא לתקן ולבטל הסיבות שהביאו לחורבן. והדרך לזה היא — סור מרע ועשה טוב בחיי יום יום, וכן בהשפעה על חבריך, וכשרוצים באמת, הרי אמרו חכמינו זכרונם לברכה: אין לך דבר העומד בפני הרצון.

בברכת הצלחה בלימוד התורה בהתמדה ושקידה וקיום המצוות בהידור, בשמחה ובטוב לבב, ואז בטח תהי' רב נחת אמתי להוריך שיחיו,

(ממכתב י"ט תמוז תש"כ)

מאשר אני קבלת מכתבם מיז' בתמוז, בקשת ברכה פ"נ, ובעת רצון אזכירם על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר למילוי משאלות לבבם לטובה.

בנועם קראתי על דבר התקדמותם בדרך היהדות, התורה ומצותי' בחיי היוםיום. ואשר לקצב ההתקדמות בזה, הרי כלל גדול הוא בכל עניני התורה ומצותי' שהרשות והיכולת נתונה לכל אחד ואחת מישראל ללכת מחיל אל חיל ולהוסיף בזה, כציווי תורתנו להעלות בקודש. ותלוי רק ברצונם, והובטחו יגעת ומצאת.

ובפרט שזכו ונמצאים בארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה.

ובענין המיוחד שכותב, להתברך בעוד זרע חייא וקיימא, צריכים להוסיף דיוק בשמירת דיני טהרת המשפחה, וכיון שהשכחה מצוי' ובמשך הזמן אפשר לשכוח איזה פרט, לכן העצה היעוצה היא לחזור עוה"פ על דינים אלה בעיון. ובכל אופן הרי תמיד יש מקום להוסיף בהידור מצוה.

ובכגון דא נהוג ג"כ לבדוק התפילין והמזוזות.

219והרי גם זה מענינים של ימים אלה של בין המצרים, בפרט שכתב מכתבו בי"ז תמוז, אשר שומה על כל אחד ואחת להוסיף בכל עניני היהדות, התורה ומצותי', בכדי למעט ועד כדי ביטול הסיבה היחידה שהביאה החורבן והגלות, שהיא "מפני חטאינו גלינו מארצנו", בכדי לבטל המסובב ולהחיש קיום היעוד שייהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, וישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות בכל האמור.

(ממכתב ער"ח מנ"א תשמ"א)

... ובמענה לשאלתם אודות דינם של אלו האומרים שיש ענינים בתורתנו הק' שאינם מעם ה' ח"ו או המבטלים מצוה אחת מתורתנו תורת חיים,

לפלא השאלה בכגון זה, והרי הדין מבואר ומפורש ביד החזקה לרבנו הרמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה ח', וז"ל: האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת וכו' וכן הכופר בפירושה והיא תורה שבע"פ וכו' והאומר שהבורא החליף מצוה זו למצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו וכו' (עיי"ש ומיוסד בגמרא מפורשת) והרי הרמב"ם בספרו ופוסקי ישראל בכלל הם בבחינת וגדר דבר משנה כמבואר בפוסקים ויעוין בהלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ריש פרק שני.

ובעמדנו בימי בין המצרים, יהי רצון מהשי"ת נותן התורה ומצוה המצוה, שיגדור פרצות עמו ישראל הן ברוחניות והן בגשמיות תתחזק הדת לימוד התורה וקיום המצות בפועל ובהידור בכל מושבות בני ישראל.

ובמהרה בימינו נזכה לקיום היעוד, אשר יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות וכו' ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה', הוא הוא משיח צדקנו ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל וכפסק דין הרמב"ם (הלכות מלכים סוף פרק יא).

(ממכתב כ"ח תמוז תשכ"ב)

... ובימי בין המצרים אשר אמרו רז"ל (שבת קיט, ב) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תשב"ר, יוסיף כאו"א בתכ"י בתקון הענין ע"י הוספה והתאמצות 220יתירה בחינוך על טהרת הקדש של בני ישראל, דפשיטא שגם חינוך הבנות בכלל זה [וכמובא בפוסקים ומהם בהלכות ת"ת לרבנו הזקן סוף פרק א', גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן וכו' כל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה וד"ס], וגם זה יקרב היעוד אשר יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, ותקוים ההבטחה דנחלה בלי מצרים.

בכבוד ובברכת הצלחה

(ממכתב ו' מנ"א תשי"ט)

בנועם קבלתי מכתב כת"ר מיום ט"ז בתמוז בצירוף התרומה מהאשה. . . לישיבת. . .

למותר להאריך לדכוותי' בגודל זכות המעשה, ובפרט בעת הצורך הזאת אשר לולא חסרון אמצעי כסף כמה אפשר הי' להרחיב פעולות הפצת התורה וחיזוק היהדות על טהרת הקדש. ויישר כוחו וחילו לעשות כהנה וכהנה. . .

ולקשר עובדא טבא הנ"ל עם ענינא דיומא דבין המצרים, הנה אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תנוקות של בית רבן (שבת קיט, ב). והרי החיוב דזכרון המאורעות והימים האלו בודאי כוונתו הוא התיקון על ידי שלילת הסבות שהביאו להחורבן — חיזוק החנוך על טהרת הקדש, ובפרט בארצנו הקדושה ת"ו, היושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה כו', להרבות ולהוסיף שם תשב"ר וגדיים נעשים תיישים תלמידי ישיבות כהנה וכהנה נחמה בכפליים, עדי יקויים היעוד הקטון יהי' לאלף והצעיר לגוי גדול.

(ממכתב כ' תמוז תשכ"א)

מאשר הנני קבלת מכתבם בצירוף המאזן שנתי.

והרי ימים אלו מסוגלים וזקוקים ביותר לעניני גמ"ח צדקה, אשר נקודתן אהבת ישראל, לתקן את ההנהגה בעבר, החסרון בנקודה זו — שהייתה, כמבואר מחז"ל (יומא ט, ע"ב), והרי התקון צ"ל באותו ענין עצמו — אהבת חנם, וכשמחלישים ועד שמבטלים אותה הסיבה (ענין האמור במס' יומא שם) הרי בד"מ בטל המסובב, 221ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.

בברכת הצלחה בכל האמור ולבשו"ט.

(ממכתב כ"ג תמוז תשכ"ה)

מאשר הנני קבלת מכתבם מכ"א תמוז עם המצורף אליו,

בו כותבים אודות תכנית עבודתם להחיות רוח שפלים לעודדם וכו',

ובודאי הנקודה הפנימית לחזק בין העולים באה"ק ת"ו עניני היהדות המסורתית ולהפיצה ולרוממה, שהרי עלו לארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

ויהי רצון אשר יצליחו בפעולות האמורות להיטיב לבני ישראל בגשם וברוח, אשר יחדיו יהלכון, שהרי ישראל גוי אחד הם בארץ, וכפירוש רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, שממשיכים האחדות גם בעניני ארץ.

והרי זקוקים לעבודה זו במיוחד בימים אלו בין המצרים, שצריך להיות התקון לעומת המעוות, תמורת שנאת חנם, אהבת חנם.

ובפרט ע"פ המבואר בתורת החסידות מתחיל מהבעש"ט ורבנו הזקן ותלמידיהם, גודל ענין דאהבת ישראל.

בכבוד ובברכה.

נ.ב. מתאים למ"ש חבר אני לכל אשר יראוך, מצו"פ המחאתי פרטית השתתפותי סמלית.

(ממכתב ב' מנ"א תשכ"ב)

... ובמ"ש בהנוגע לקטנות, לפלא שמחפש סברות מפני מה בז להאמור לאחרי שמדובר זה כו"כ פעמים ומיוסד על דברי קדש רבותינו נשיאינו, אַז ווי מען שטעלט זיך אַוועק וכו'. ולפלא שממכתב למכתב מקים עוה"פ מצרים וגבולים ועוה"פ צריך לחזור הפס"ד שמלך (מאן מלכי רבנן נשיאינו ועניניהם ומוסדות שלהם) פורץ גדר. וכמדובר בהתועדות בפירוש אדמו"ר הצ"צ (אשר פוסק הוא 222בענינים שלנו ובאתרא דרב נהוג כרב) אשר מבין המצרים יבואו למרחב העצמי לנחלה בלי מצרים. עיין רשימת איכה אג^*: ולשבח י"ל וכו'.

בברכה שבקרוב נזכה לקיום היעוד שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.

(ממכתב ו' מנ"א תשי"ט)

מאשר הנני קבלת מכתבה — כדרכה מבלי הוראת התאריך — והזכרתי אותה וכל שכותבת אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כאו"א להמצרך לו, ויהי רצון שתבשר טוב בהנוגע אליהם וכמובן וגם פשוט גם היא בכלל.

ויהי רצון שיוכלל בזה גם השינוי מראיית העולם ע"י אספקלריא נוגה לאספקלריא טובה ומאירה דוקא, ובהתבוננות אפילו קלה רואים אשר במדה הכי חשובה תלוי זה באדם הרואה והמתבונן ולא כ"כ בהעולם אשר מחוצה לו, וכמה דוגמאות יש למצוא בבני אדם אשר בסביבת כל אחד דוגמאות לטוב וגם למוטב ומזה המסקנא [וע"פ הפתגם הידוע אשר המוח שליט על הלב, ולא עוד אלא כמאמר רבנו הזקן, בטבעו ותולדתו, ז.א. שאין זקוקים לעבודה ויגיעה על זה, הרי] אפילו אלו שהורגלו דוקא באספקלריא בלתי רצוי' הנה זה ביכולתם ובמילא מחובתם וזכותם להשליט המוח שהוא צריך להיות חדור בטחון בהשי"ת שהוא עצם הטוב ומטבע הטוב להיטיב, וכל המקרים הרי הם נסיונות, ובאם אין הענין נעשה קרוב לומר שהסיבה לא העדר היכולת אלא העדר הרצון.

ויהי רצון אשר כמו שהובטחנו שהימים אלו יהפכו לששון ולשמחה, והרי ההכנה לקיום היעוד היא עבודת האדם בהווה הרי יהפוך כאו"א עולם הקטן שלו ועי"ז גם הסביבה שלו וכל מקום שידו מגעת, לסביבת שמחה ואור וכנ"ל הרי ע"פ פתגם הידוע ישנה היכולת המלאה ואין הדבר תלוי אלא ברצון.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(ממכתב כ"ט תמוז תשכ"ב)