חוקת
201חוקת
... אין דער סדרה פון דער פאריגער וואך וואס מען האט געלייענט שבת, איז דער ערשטער פסוק, זאת חקת התורה, ווערט אין תורת החסידות ערקלערט, אז דער ווארט חקת האט נאך א בעדייטונג, פון דעם לשון חקיקה וואס דאס איז א רמז, אז אידן דארפן לערנען תורה און מקיים זיין מצות אין א אופן פון חקיקה, ניט אזוי ווי א ענין פון כתב, וואס דער דיו (אינק) איז א באזונדער זאך און אויף וואס מען שרייבט איז א באזונדער זאך, נאר שפעטער ווערן זיי צוזאמענגענומען און פארבונדען איינע מיט די אנדערע, נאר עס דארף זיין — דער לימוד התורה און קיום המצות — אין א אופן פון חקיקה, ווי מען קריצט אויס אותיות אויף א שטיין, וואס די אותיות זיינען פון דעם זעלבן שטיין אליין, ניט קיין צוגעקומענע זאך פון דער פרעמד, אט אזוי איז אויך אין קיום המצות ולימוד התורה, דארף זיין ווי א ענין פון חקיקה, אז ער און די תורה און די מצות, איז איין זאך. און דענסטמאל זאגט די תורה, אם בחקותי — פון לשון חקיקה — תלכו, איז דענסטמאל, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו'.
בברכת רפואה קרובה.
(ממכתב י"ד תמוז תשי"ד)
... ובמה שהקשה בסי' שער הסוכות סד"ה להבין מאמר הזוהר פ' אמור שכתוב שם אבל המתכות והאבן פשוטיהם טמאים כו' ופשוטי כלי עץ טהורים כו' והרי מפורש בגמרא (שבת נח, א) דכלי אבנים אמק"ט.
וי"ל בכמה אופנים וקצתם דוחק והבוחר יבחר:
א) בסי' שם מביא כל החלוקות שאמק"ט כלל שיש חילוק בין פשוטים לכלים שאין חילוק בק"ט בין פשוט לכלי, ואבן נכנס בחלוקה האחרונה כי במקום שמק"ט אין חילוק בין פשוט לכלי והוא, בטומאת גולל ודופק (ראה תוד"ה עד כתובות ד, ב).
ב) לכאורה נ"ל דטומאת גולל ודופק מעשה עץ שימש (חולין קכט, א) שלכן מסככין בדברים שמטמאין בגולל ודופק וכמו נסרים שעשאם כסוי לארון. ולפי"ז י"ל דבסידור מבאר בתחילה דין הצומח דכל זמן שהוא צומח אין מק"ט כלל, ואח"כ מבאר ב' סוגים שבדומם שיש חילוק בין כלי ל[פ]שוט ושאין חילוק ביניהם, כי מיסודי דרוש זה היא השייכות דעניני כלי וטומאה ומסוג השני הם מתכות ואבן דבשניהם אין הטומאה תלוי' בגדר הכלי (במתכות גם פשוט מק"ט באבן גם כלי 202אמק"ט). ומסוג הא' הם כלי עץ אלא שאטו כרוכלא ליזל וליחשוב, ולכן אינו מביא אלא התחלת המשנה בדינים אלו והשאר רומז בתיבת כו' וכמו שתיבת כו' הבאה אחרי תיבות פשוטי כ"ע טהורים רומזת על הדין דמקבליהם טמאים כמו"כ תיבת כו' הראשונה רומזת על הדינים וכ"ש מקבליהם כלי אבן טהורים וכ"ש פשוטיהם.
ג) כיון שבנמשל למעלה אינו מזכיר בסי' שם אלא מתכות ועץ קרוב ביותר לומר אשר גם במשל צ"ל רק מתכות ועץ ותיבת אבן טה"ד. או לגמרי, או שנשמטה ממקומה בשורה שלפ"ז וצ"ל שם "נמצא בעולם העשי' שבצומח כמו אילנות ותבואות (ובדומם) והאבן אינם כלים המק"ט כלל".
מטובו לאשר קבלת מכתב זה.
בברכת פורים שמח וטוב לב ופ"ש כל הדו"ש,
(ממכתב י"ג אדר שני תש"ח)
להערתו ברש"י ד"ה ר"י מדמי (פסחים י, א) מהו כוונת רש"י בהטעם שמוסיף "שהרי ספק ביאה הוא" ושקו"ט בזה — אין בהנ"ל הוספת טעם, כ"א סיום תשובת הנשאל, שמדייק רש"י שצ"ל "טהור אתה שהרי ספק ביאה הוא", כי "שניכם טהורים" א"א לומר גם לר"י, דבזה משווי להו ב' שואלים. וגם "טהור אתה" לחוד א"א לומר, כי: א) אין זה תשובה לשאלה "מה תהא על שנינו" (כל' רש"י בד"ה שלפנ"ז). ב) יותר מזה — משמעות התשובה אתה טהור — אבל לא שניכם, משא"כ כשמוסיף הטעם והטעם שייך גם בחבירו, הרי: מעצמו יבין כו'.
(ממכתב סיון תשכ"ה)