בהעלותך

192בהעלותך

בתו"א^* ד"ה בכ"ה בכסלו "שבה"ע מדליק כל הז"נ ובבקר בשעת הטבת ב"נ הי' מדליק נר הו' אחר הטבתו ואח"כ מדליק נר הז'", הי' הסדר כן?

הנה עוד לכאורה צ"ע שבתחלת הדרוש כתב ב"פ שביום לא הי' מדליק אלא נר הו'.

והנה באוה"ת נדפס ג"כ דרוש זה עם הג' ומוכרח שם שאין כאן ט"ס.

והנה בסדר הטבת והדה"נ יש כמה שיטות. ודרוש זה הוא כמ"ד מו"מ היתה המנורה מונחת, וכמוש"כ שנר המערבי הוא נר ו' (משא"כ למ"ד צו"ד מונחת נהמ"ע הוא נר האמצעי וכדאיתא מנחות צח:), וכפי' הרשב"א (בשו"ת שט' עט') והרמב"ן (שבת כב: ופי' עה"ת שמות כז' כ') שפי' דלמ"ד מו"מ מונחת (וע"פ שיטת הש"ס ביומא — דאליבי' קאי פה — דפליג אמתניתין דתמיד, לפי"ד הרשב"א) היו מדליקין ביום ב"נ מזרחיות. ולכאורה גם דעת תוד"ה ולהטיב (יומא עא.) כן הוא. ויעוין תוד"ה ממנה (מנחות פו:) בסופו "ושמא הא דתקון וכו'" — ובלאה"כ עכצ"ל דהתוס' ביומא פליג אתוס' דמנחות בפיה"מ דתמיד —

ואין להקשות דא"כ מאי דוחקי' דתוס' יומא לומר דבימי שמעון הצדיק נישנית משנה זו, כיון דגם אח"כ היו דולקין ב"נ כל היום, וא"כ הי' צריך להטיב את הנרות — ל' רבים דוקא — וע"כ דס"ל דרק נר א' היו מדליקין כשפסק הנס

די"ל, דהא לכ"ע נהמ"ע הי' מדליקו בבוקר, ובכ"ז לא אישתמיט בכ"מ לומר דמשונה נהמ"ע משאר הנרות דמחויב להטיבו ב"פ בכ"י (ועיין שו"ת רשב"א הנ"ל), וע"כ דאין חיוב בהטבה שני' ויכול להדליק בפתילה ישנה וכה"ג, וא"כ י"ל כן גם בב' נרות להתוס', ולכן תי' דהי' בזמן הנס שהיו דולקין בלי הפסק מערב עד ערב, וק"ל.

ואתי בפשיטות, דמטעם שהי' הנס בב' נרות דוקא הוכרחו להדליק — כשפסק הנס — ג"כ ב"נ, וכהרמב"ן ורשב"א הנ"ל.

ואין להקשות דהא פסק ביד (ביה"ב פ"ג יב' ח') כמ"ד צו"ד מונחת. חדא דאו"א דא"ח, ואין התו"א ס' פסקי דינים, וכמו שמפרש כאן הסדר אליבא דאבא שאול אף שהלכה כחכמים (יד תמידין ומוספין פ"ו ג' ד'. ועיין באוה"ת דרוש זה רס"ג). ועוד דהא י"ח על הרמב"ם בזה (עיין השגות הראב"ד), ורבים הקשו על פסק זה, ואכמ"ל.

והא דבראש הדרוש כתב שרק נר ו' הי' מדליק ביום, הוא מפני דאין חיוב 193בהדלקת נ"ז מצ"ע, ואינו אלא כדי שיהא שם נהמ"ע על נר ו', וכמ"ש בהנ"ל. והוא ממש כל' הכתוב, תו"כ, ש"ס וכו', שבכ"מ מדובר רק ע"ד נר א' לבד, אלא שגילה התנא דתמיד ספ"ג שבמילא צריך להדליק ג"כ נר שהוא מזרחי לו ופשוט.

עוד יש לדייק בל' הדרוש שהסדר הי': הטבת נר ז', ו', הדלקת נר ו', ז'. והטעם דכי נכנס להיכל לקיים הטבת ב"נ, בז' פגע ברישא, ואין מעבירין על המצות ומטיבו (עיין רש"י ד"ה [ובה הי' מסיים] שבת כב:) — והרי מצות ההטבה שוה בנר ו' וז'.

והסדר בהדלקתם להיפך י"ל:

א) כשגמר מצות ההטבה עומד אצל נר ו' ולכן מדליקו תחלה. ואין לערב שני החיובים דהטבה והדלקה.

ב) חיוב ההדלקה ביום הוא רק בנר הו' דעלי' קאי קרא להעלות נ"ת. והדה"נ הז' הוא לגילוי מילתא למפרע דנר ו' הוא נהמ"ע, ולכן מקיים תחלה גוף המצוה.

ג) מקרא ילפינן דנהמ"ע הוקבע להדליק ממנו שאר הנרות, ולכן גם בבקר מהדרינן לעשות כן, אף שעיקר הלמוד הוא על ביה"ע (תמיד ו' א').

(ממכתב ט' אדר צ"ט)

הא^* דכתב בלקו"ת ר"פ בהעלותך שאהרן הוא משבעה רועים — זה סתירה קצת להגמרא אבל אין נוגע לתניא. וכבר שקו"ט בזה במ"א.

לאיזה^** ענינים, אבל לא בהנ"ל דמשה הוא כללות כולם, ועדמש"כ בירושלמי סנה' פ"י סוף ה"א אין רועה אלא משה.

(ממענה ז' מ"ח תשט"ז) 194לאחרי השתיקה הכי ארוכה נתקבל מכתבו מפסח שני,

שהוא ממוצע בין פסח ראשון וזמן מתן תורתנו במהלך הגאולה האמיתית, כי בפסח ראשון חמץ אסור ועד למשהו, בחג השבועות שתי הלחם חמץ תאפינה, מצוה מן התורה, ופסח שני חמץ ומצה עמו בבית, מצה חובה, חמץ רשות, ממוצע בין שני הענינים, כמובן ג"כ מזוה"ק חלק ב' קפ"ג ע"ב. . .

(ממכתב ח"י סיון תשי"ט)

... כשיראה את. . . שי' נא למסור לו הפ"ש ממני, ולמסור לו ג"כ מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, — והוא מיוסד על הידוע שמכל ענין וענין יש ללמוד מוסר השכל בעבודת השם ית', והלימוד מפסח שני הוא, אז עס איז קיינמאל ניט פארפאלען, ואפילו אם בשעה שכל ישראל הקריבו קרבן פסח, והאחד שהי' טמא או בדרך רחוקה — או — לכם, היינו שהי' זה מרצונו הטוב, בכל זאת איז דאס ניט פארפאלען, ועושים בשבילו מועד מיוחד, שלאחר שטיהר את עצמו, יקרב לבית המקדש ויכנס לפנים מהאסקופה וכו'.

(ממכתב כ"ז סיון תשי"א)

... מאשר קבלת שני טופסים של הבטאון, ונראה מהשער והשינוי שבו שהשיגו רשיון להופעתו, ולאו דוקא בתור פנימי, ובטח גם עד"ז יכתבו בקרוב. ויה"ר שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ויצליח הבטאון להיות צנור דרך בו יבוא פנימיות תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', בסביבתם הקרובה וגם בסביבה שלע"ע עדיין אינה קרובה, וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שהלימוד מפסח שני הוא שתמיד יש לתקן, ואפילו את זה שהי' טמא או בדרך רחוקה, ואפילו — לכם שעשה זה מרצונו.

נתעכב שילוח מכ' זה. וז"ע נתקבל מכתבם מט"ז אייר.

בברכת הצלחה בעבודתם בקדש.

(ממכתב פסח שני תשט"ו) 195... בכל זה הנה ידועה הצחות החסידותית, יאוש — שלא מדעת, ועוד ועיקר תורת רבותינו נשיאינו ע"ד המוסר השכל לכל המצות, מפסח שני, עיין היום יום בתאריך י"ד אייר "עס איז ניטא קיין פארפאלען" ואפנה עוד הפעם בהענין.

ויהי רצון שסגולת ימי חדש זה, שהמלך (ממה"מ הקב"ה) נמצא בשדה ומקבל את כולם בספ"י (לקו"ת לרבנו הזקן רד"ה אני לדודי, לב, ב) תועיל גם בהנ"ל.

וזכות הרבים תלוי בכ', שהעיר ומעיר וכו'.

בברכה לבשו"ט ולכתיבה וחתימה טובה.

(ממכתב יו"ד אלול תשכ"א)

... באיחולי כט"ס ובברכת פסחא זעירא, עכ"פ א קליינעם שפרונג לע"ע. מחכה מכתביו.

(ממכתב י"ג אייר תש"ט)

... באיחולי כט"ס וברכת פסח קטן א קליינעם שפרונג עכ"פ לע"ע.

(ממכתב י"ב אייר תש"ט)

... וכבקשתו יזכירוהו וב"ב שיחיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בידעי יחסו לעניני ליובאויטש וחב"ד וכמאמר רז"ל מעלין בקודש, ומה לנו קדושה גדולה יותר מיחס טוב לבנ"י שהוא כלל גדול בתורה וכמאמר רבי עקיבא על הכתוב ואהבת לרעך כמוך, שלכן תקותי תאמצני אשר מוסיף ביחס זה, וביחוד אשר בטח מתקרב זמן הדיון דעניני קרן הצלה דמחנם הט' והחלוקה, בודאי יצרף מחשבתו הטובה למעשה, ובפרט שהצורך בעזר זה הולך וגדל כידוע בודאי גם לכת"ר עד שפרץ ההכרח גדרי העתונים וגם הם התחילו להתענין במצבם של מאות אלפים מבני ישראל מגזע הספרדים.

196ובענינים כמו אלה נזכר הנני בפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאמר בבואו לארצוה"ב בפעם השני' אף שמנהג העולם שאין רוצים בהתחרות און נאכמאכען, הנה שיטת ליובאוויטש בכלל ושיטתי בפרט, שהלואי ויתרבו מספר הרוצים לעבוד בשטחי עבודתו הוא ובאופנו.

ונפלא אשר גם בעבודה זו כמו בכו"כ נקודות בפעולותיו ובעניניו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, נראה השתוות מנשיאי ישראל בימינו, שהנשיא בימינו בלשון התקו"ז אתפשטותא דמשה, אשר אפילו יהושע משרתו שלא ימיש מתוך האהל, בכ"ז הציע לו, כלאם, עכ"פ כדרז"ל הטל עליהם צ"צ, ותוך כדי דבור ענה רועה ישראל נאמן, ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ד' רוחו עליהם, זאת אומרת שאפילו אינו מדייק שיהי' דוקא באופן האמור לפני זה ע"י הקב"ה ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, אלא ישר את רוחו עליהם. . . וכנ"ל ת"ח מראש על השתדלותו ככל יכולתו בהקצבת עזר לעבודתנו בהאמור ובמדה היותר גדולה האפשרית.

(ממכתב ב' אדר תשט"ז)

... בסוף הספר^* ערך בת קול.

להעיר שע"ד הפס"ד הלכה כרב באיסורי וכשמואל בממונא, מפני שכ"א מהם עיקר עסקו הי' דרב באיסורי ושמואל בממונא כדברי הרא"ש בענין הנ"ל ובכגון זה מובן דהלכה כהאריז"ל מטעם האמור, שביאר בארוכה החילוקים בדרגות נבואה ובהם גם ענין הבת קול.

ויש להעיר בהנוגע להלכה מהענין דאין משגיחין בבת קול ובפרט שמסומן בזה לכ"מ באנציקלופדיא תלמודית בעריכתו של הרה"ג הרש"י זוין ערך בת קול, ושם הגדולים לחיד"א מערכת רבנו יעקב החסיד ובפתיחתו של הרב ראובן שי' מרגלית לס' שו"ת מן השמים. . .

(ממכתב שנת תשכ"ב)