א. רשות ונתינתכח לרופא לרפאות
271א. רשות ונתינתכח לרופא לרפאות
... בהזדמנות זו הנני להביע ת"ח לכת"ר, באשר כנראה מדברי הרבנית תחי' עודד את רוחה, ויה"ר שגם מכאן ולהבא ירפא לא רק את גוף החולים הבאים אליו, אלא יעודד ג"כ את רוחם ויחזק בטחונם בהשי"ת.
וידוע אשר כמרז"ל שחזקי' גנז ספר רפואות, כבר נזהר הרמב"ם שלא יפרשו את המאמר נגד חכמת הרפואה, ופי' שזה הי' ספר סגולות (פי' המשניות להרמב"ם פסחים ספ"ד, מורה נבוכים ח"ג פל"ז) ונתנה תורה רשות (ועפ"י חסידות פי' ג"כ כח) לרופא לרפאות.
ואף שדעת הראב"ע (שמות כא, יט) שזהו רק בחולי שבחוץ ולא שבפנים (ראה ג"כ רמב"ן בפתיחתו לפי' עה"ת ור"פ בחוקותי הובא בט"ז ליו"ד ר"ס של"ו) — הרי כבר הלכה רווחת בישראל כהרמב"ם להשתמש ברפואות, ולבטוח בהשי"ת שישלח דברו — ע"י איש פלוני וסם פלוני — וירפאם. . .
(ממכתב א' אלול, תשי"א)
... ידוע, אשר רפואה מתקנת מכאן ולהבא (כתובות עד, ב) אבל אפשר גם לעקור את כל [הענין] מעיקרו (ראה חולין מח, א. שו"ת צפנת פענח ח"א סי"ד). והנה הגוף חיותו ובריאותו תלוים בנפש, וחיות ובריאות הנפש של איש הישראלי תלוים בתומ"צ, וכמרז"ל רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אברים שס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידים (זהר ח"א קע, ב) שאין זה רק דמיון במספר, אלא אדרבה מפני שייכות הענינים זל"ז משתוים הם במספרן (ראה תניא פרק נ"א).
והנה ברפואת האדם ברוחניות, רפואת הנפש, שמזה משתלשלת רפואת הגוף, ישנם ג"כ שני האופנים, אם רק תיקן המצב מכאן ולהבא, או עקירת הדבר מעיקרו והוא אם ע"י עבודה מיראה או מאהבה (יומא פו, א), אשר ע"י עבודה מאהבה לא נשאר גם רושם ממצב הבלתי מתאים הקודם ברוחניות, וחוזרים לאיתנם בגשמיות וברוחניות, לאיתן שבגוף ע"י גילוי איתן שבנשמה (ראה קו"א בתניא ד"ה וצדקה כנחל, לקו"ת ר"פ ראה, ד"ה אנכי נותן לפניכם היום ברכה).
(ממכתב כ"ו מ"ח, תשי"ג)
במענה על מכתבו — בלי הוראת זמן הכתיבה — בו כותב אודות שאלת הרופא במקום, ועיין ג"כ סנהדרין סוף פרק א', ובפרט ע"פ פירוש הרמב"ם (הלכות דיעות 272סוף פרק ד'), ומובן שבכגון דא צריכים להתדבר כולם יחד כמו בכל ענין הנוגע לרבים לכללות כפר חב"ד, ובכל אופן יהי רצון שיקוים בתושבי הכפר בתכ"י אופן הרפואה דהרופא כל בשר ומפליא לעשות, וכדבריו בתורתו תורת חיים, אני ה' רופאך — ולכן — כל המחלה גו' לא אשים עליך, שהוא אופן הרפואה הכי נעלה. . .
(ממכתב כ"ח תשרי, תשי"ז)
בנועם מקבל הנני ידיעות מהרה"ח. . על דבר יחסו של כבודו אליו טפולו בעניניו והעולה על כולנה שימת לבו לכל המצטרך להרב. . שי'.
וכבר ידוע מאמר רז"ל (בבא בתרא ט' ע"ב) אשר הנותן פרוטה כו' מתברך בשש, משא"כ המפייסו מתברך באחד עשר, ואם בכלל דרשו רבותינו ז"ל ורפא ירפא מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות אלא שהי' חשש בדבר שאולי יסמכו על הרופא בעצמו וישכחו אלקה עשהו שמטעם זה גנז יחזקי' ספר רפואות לדעת כמה מפרשים, הנה כשהרופא עצמו יודע אשר הוא הוא שלוחו של הרופא חולי כל בשר ומפליא לעשות הוא ה' אלקינו, הרי ממילא אין מקום לחשש זה ורפואותיו מצליחות ביותר, והשי"ת ישלח ברכה והצלחה במעשי כבודו להיות השליח הנכון להביא רפואה למכאובי האנשים אשר ההשגחה העליונה מביאם לידו, ושכר מצוה מצוה אשר גם בעניניו הפרטים תומשך ברכה והצלחה להמצטרך לו לזוגתו ולילידיהם שיחיו בגשמיות וברוחניות. . .
(ממכתב י"א ניסן, תשי"ג)
לאחרי שתיקתו נעם לי לקבל מכתבו מחמישי באייר ות"ח על הבשו"ט מבריאותו, ובטח מקיים ציווי תוה"ק המודיעה שהיא הנותנת רשות לרופא לרפאות, שבזה רשות פירושו ג"כ כח ואין הרופא אלא צנור על ידו מקבלים כח ותוספת כח להיות הגוף בריא ושלם שמדרכי השם הוא וכמבואר ברמב"ם הלכות דיעות ריש פרק ד' ובכ"מ וגם בתורת החסידות בכמה מאמרים. . .
וכיון שנמצאים אנו בימים שבין פסח זמן חירותנו ולחג השבועות זמן מתן תורתנו חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות, הנה יהי רצון שתתוסף בכ"א בתכ"י חירות מכל ענינים המבלבלים לעבודת השם שבזה גם עניני בריאות הגוף וכמבואר גם בדרז"ל, שכל ישראל היו בריאים ושלמים לקבלת התורה גם בגופם ובגשמיות, 273ומובן עוד יותר ע"פ המבואר בתניא פרק מ"ט ובנו בחרת מכל עם ולשון, שהבחירה בגלוי הוא הגוף החומרי כו' עיי"ש.
בברכה לבשו"ט מתוך בריאות הנכונה.
(ממכתב י"ד אייר, תשי"ז)
נמסרה לי הידיעה אודות מצב בריאותו, ותקותי שמיום ליום רואים הטבה בזה,
ובודאי לדכוותי' למותר להדגיש ציווי תורתנו הק' תורת חיים שהיא הנותנת רשות לרופא לרפאות, שמזה מובן שצריך למלאות הוראת הרופא, ואף שלפעמים עולה מחשבה שמבזבזים זמן על עניני רפואה ומנוחה וכיו"ב, אבל אפילו בהתבוננות קלה מובן ע"פ מאמר רז"ל האמור שאין זה בזבוז אלא אדרבה, כי על ידי שעה קלה ש(לעיני בשר) מבזבז, נשכרים כמה זמן לאחר זה, שיכול לנצל בשמחה ובטוב לבב לעבוד את השי"ת בכל דרכיך, וכהוראת חז"ל המבוארת בפרטיות בתורת החסידות, על הכתוב בכל דרכיך דעהו.
בברכה לרפואה קרובה ולבשו"ט בכל האמור.
(ממכתב כ"ד ניסן, תשי"ז)
... ובימי חדש כסלו חדש הגאולה הנה עליו לפעול בעצמו להתנהג על פי הוראת רז"ל שציוו לשמוע לקול הרופאים ולעשות את זה מתוך שמחה, ומה איכפת לו באיזה אופן ובאיזה ענינים ימלא רצון הבורא ובלבד שיעשה את זה מבלי חשבונות, וכאשר השם יתברך אומר לשמוע לרופא צריך לעשות כן ולהיות שבע רצון מההזדמנות לשמוע אל רצון השי"ת במילא צריך להעשות זה בשמחה, ואז עוזר השי"ת שרואים שיש ממה להיות שבע רצון.
מקוה הנני שיכתוב לי שעושה כזאת והשי"ת יוסיף בברכתו לו ולכל ב"ב שיחיו בבריאות הנכונה ובפרנסה בהרחבה.
המחכה לבשו"ט.
(ממכתב ג' כסלו, תשי"ד) 274נאָך אַ ליינגערען איבעררייס בין איך געווען צופרידען צו באַקומען אייער בריף פון י"ב אדר שני.
און דאָס וואָס איר שרייבט בנוגע צו די רייד פון די דאָקטוירים.
עס איז באַוואוסט דער כלל און די הנהגה פון יעדער אידן, אַז מען דאַרף אויפפירען זיך לויט די אָנווייזונגען פון תורתנו הק', און וויבאַלד רבותנו ז"ל זאָגען אונז, אַז התורה נתנה רשות לרופא לרפאות, איז דאָס אַ קלאָרע אָנדייטונג אַז דער רופא איז אַ שליח, און אויב אפילו ניט שטענדיג ווייס דער שליח די כוונה פנימית, אָבער דאָס וואָס דער שליח זאָגט בהנוגע לפועל, איז דאָס פון דעם משלח, און אין אַזאַ אופן איז דאָס אַ תורה זאַך, איז פון דעם פאַרשטענדליך, אַז אויב אפילו מען פאַרשטייט ניט אינגאַנצען אָדער עס איז פראַן קשיות אויף דעם שליח, על דרך ווי איר שרייבט אין אייער בריף, דאַרף דאָס אָבער ניט האָבען קיין השפעה אויף דעם אויספאָלגען צו טאָן דאָס וואָס דער דאָקטאָר זאָגט, און דעריבער בין איך בטוח אַז באַקומענדיג דעם בריף וועט איר אָנהויבען אויספאָלגען צו טאָן וואָס דער דאָקטאָר זאָגט, און השם יתברך זאָל געבען, אַז דער פאָלגען און טאָן לויט זייער אָנווייזונג זאָל זיין בהצלחה מופלגה אין אַלע ענינים.
און אויך זעלבסטפאַרשטענדליך, אַז די הנהגה פון ניט עסען אין צייט, עסען נאָר איין מאָל אַ טאָג וכיוצא בזה, איז דורכאויס ניט דער דרך הבעל שם טוב וועגען וועלכען מיר האָבן געהערט מערערע מאָל פון רבותינו נשיאנו הק', אַז עס דאַרף זיין עזב תעזב עמו, מיטן גוף, אָבער ניט דורך תעניות וסיגופים.
איך האָף צו באַקומען פון אייך אַ שנעלען ענטפער אַז איר הויבט אָן טאָן ווי געזאָגט אויבען, ויהי רצון שיהי' בהצלחה.
(ממכתב י"ט אדר שני, תשי"ז)
איך בין געווען צופרידען צו באַקומען דיין בריף, אין וועלכען דו שרייבסט אויך וועגען דיין הנהגה, און בפרט בנוגע צום עסען, און אין די ענינים וועלכע זיינען פאַרבונדען מיט בריאות הגוף, זאָגט אָן תורתנו הקדושה תורת אלקים חיים, אַז מען דאַרף אויספאָלגען אַלץ וואָס דער דאָקטאָר זאָגט, שהתורה נתנה רשות לרופא, און ער איז ניט מער ווי אַ שליח. פאַרשטענדליך אַז מען קען זאָגען דעם דאָקטאָר די טענות און סברות וועלכע זיינען פראַן אין דעם, און אויך די סברא וועלכע דו שרייבסט צו מיר, אָבער נאָכדעם ווי דער דאָקטאָר הערט אויס די סברות, דאַרפמען אויספאָלגען זיינע אָנווייזונגען, אָן אונטערשייד אויב זיי שטימען מיט דיינע סברות אָדער ניט, וואָס ווי געזאָגט אויבען אַז דער דאָקטאָר איז ניט מער ווי אַ שליח וועלכער טוט דאָס מיט דעם כח און רשות וואָס תורה האָט עם געגעבען, און 275וויבאַלד אַז דאָס נעמט זיך פון תורה איז דאָס אַ טובה פאַר דעם גוף און דער נשמה צוגלייך. אויב אפילו מען פאַרשטייט דאָס ניט, אָדער עס דאַכט זיך אַנדערש, איז דאָס אויך ניט קיין וואונדער, וואָרום תורה איז דאָך חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא איז קיין וואונדער ניט, אַז ניט אַלץ וואָס שטייט אין דער תורה פאַרשטייט אַ מענטש, אָבער דער מענטש דאַרף מקיים זיין אַלץ וואָס אין תורה שטייט אפילו ניט פאַרשטייענדיק וסוף ההבנה לבוא.
איך האָף אַז דו וועסט אויספאָלגען דאָס אַלץ אויבען געזאָגטע, און טאָן דאָס מיט שמחה ובטוב לבב.
בברכה לבשורות טובות בכל האמור.
(ממכתב כ"ב אייר, תשי"ז)
במענה על מכתבו בלי הוראת הזמן בו כותב כי זוגתו תחי' אמר לה הרופא שצריכה להיות איזה ימים בשפּיטאָל כדי לעשות חקירה ודרישה, וזוג' תחי' יראה וחרדה משפּיטאָל מפני חששות שונות (שאין להם יסוד),
הנה עליו להסביר לה באותיות המתאימות לפי מצב רוחה עתה אשר —
דער אויבערשטער האָט באַשאַפן די וועלט און ער פירט די וועלט, סיי אין חצי הכדור התחתון וואו מיר געפינען זיך, סיי אין חצי הכדור העליון וואו. . און איר געפינט זיך. והוא אמר ויהי, הוא ציוה ויעמוד, אַז אַלץ וואָס עס טוט זיך אין דער וועלט טוט זיך ניט אָן דעם אויבערשטן, און אַלץ וואָס דער אויבערשטער וויל טוט זיך. נאָר דער אויבערשטער וויל, אַז מ'זאָל מאַכן אַ כלי אין טבע, דאָס הייסט, אַז ענינים זאָלן זיך אָפּטאָן בדרך הטבע.
בשעת אַ איד, מאַן אָדער פרוי, פילט זיך עפּעס ניט גוט און מ'דאַרף רופן אַ דאָקטאָר, איז דאָס ניט דער פשט, אַז דער דאָקטאָר וועט טאָן ווי עס וועט זיך עם פאַרוועלן, נאָר דער אינהאַלט דערפון איז, אַז השי"ת האָט אויסגעקליבן דעם דאָקטאָר פאַר זיין שליח אויסצופירן דורך דעם די שליחות.
און אַז מ'האָט בטחון אין דעם אויבערשטן, אָן ספיקות, אַז ער פירט די וועלט, איז מען דאַן זוכה אַז מ'זעט דאָס אויך מיט די פליישיקע אויגן, אויף יעדן טריט און שריט: ווי אַזוי דער אויבערשטער האַלט אונז יעדן איינעם פאַרן האַנד און פירט אונז ווי עס איז פאַר אונז בעסער, סיי אין גשמיות און סיי אין רוחניות.
במילא, אויב זי וועט גיין אין האָספּיטאָל לויט די הוראות פון דאָקטאָר, בלייבט זי נאָך אַלץ אונטער דעם אויבערשטנס רשות. און דער אויבערשטער וועט זי היטן און זען, אַז עס זאָל גיין ווי עס איז בעסער פאַר איר הן פאַר בריאת הגוף און הן פאַר בריאת הנפש.
276זי דאַרף נאָר זיין שטאַרק אין דער אמונה און בטחון, אַז עס וועט זיכער מקויים ווערן דאָס וואָס דער רבי, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ האָט איר געבענטשט, בענטשט איצטער און וועט אויך ווייטער בענטשן זי זאָל האָבן אַ רפואה, און איר און זי זאָלט קאָנען אין גיכן אָנזאָגן בשורות טובות, אַז זי פילט זיך געזונט.
מסתמא לעגט זי אַריין לצדקה אין דער פּושקע פון רבינו מאיר בעל הנס ערב שבת ויוםטוב פאַר ליכט בענטשן, און איר זאָגט געוויס דעם רבי'נס קאַפּיטל תהלים שהוא עתה קאַפּיטל ע"א לכל הפחות ביז יו"ד שבט ה'תשי"א. כמובן כל זה בלי נדר.
בברכת כתיבה וחתימה טובה, המחכה לבשורות טובות.
(ממכתב ט"ז אלול, ה'שי"ת)
נתקבל מכתבו מכ"ד תמוז. ובשאלתו לבריאותו — יחדל מלחשוב עד"ז כלל. אבל יפנה לרופא וימלא בפועל כהוראותיו בהנוגע לסדר היום שלו וכו', מבלי להעסיק בזה כח המחשבה שלו. כן במש"כ ע"ד אחותו תי' — ג"כ צריך הי' להתייעץ עם רופא. והרי ארז"ל אשר התורה נותנת רשות לרופא לרפאות. ולכל דבר ארז"ל שצ"ל אחיזה בטבע. והרופא כל בשר ישלח רפואתם.
(ממכתב כ"ט תמוז, תשט"ז)