תרומה

258תרומה

... פתיחה^*. בתחלתה. דביהמ"ק יסוד העולם, שהרי הוא מז' דברים שקדמו לעולם.

וכוונתו שמשם תתפשט השכינה (דנק' כן ע"ש ושכנתי בתוכם — הנאמר בעשיית המשכן דאיקרי מקדש) בכל העולם.

ויש לייסד זה במחז"ל כי השתות — אילו ביהמ"ק (סנה' כו, ב). ואפילו למאן דפליג שם בפי' הכתוב, לא פליג בגוף הדבר שביהמ"ק הוא שתי' ויסוד העולם, שהם דברי חכמים (יומא נד, ב. וכהרמב"ם בפיה"מ שם).

מהברייתא דז' דברים נבראו קודם שנברא העולם כו' ביהמ"ק — ראי' על הקדימה, אבל לא שהוא יסודו של עולם ויסוד גם כפשוטו. ותורה ותשובה וכו' יוכיחו. . .

(ממכתב ר"ח סיון, תשכ"ד) 259בנועם נודעתי ע"י. . מהקביעות עתים בלימוד תורתנו הק' ברבים בביהכנ"ס הנ"ל,

וגודל הענין דלימוד שיעורי תורה בבית הכנסת בודאי אין דורש אריכות, שהרי מבואר הוא בכ"מ בספרינו הק' ובביאור היטב במכתבי ושיחות¹הק' של כ"ק רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נב]ג"מ זי"ע, ²

ולא באתי אלא לזירוז ולהעדפה ע"פ מאמר חז"ל אין מזרזין אלא למזורזין, זירוז בהשתדלות להרבות מספר המשתתפים בשיעורי לימוד בתורה, בנגלה דתורה ובפנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, וכן להשתדל לכלול כל מתפללי בית הכנסת בזה.

ויש לרמז בתחלת וראש פרשת שבוע זה^*. . .

(ממכתב ז' אדר, ה'תשכ"ד)

בנועם הגעתני ההודעה אשר אנשי חברת ש"ס ומשניות דביהכנ"ס עורכים מסיבה לציין כהונת כת"ר חי שנים בתור מרא דאתרא,

ויה"ר אשר במלוא מובן תואר זה — ימשיך להיות מרא דאתרא דין, ע"י שיהי' המקום אכסניא של תורה, חדורה יראת השם ואהבת השם, שהן שורש לשס"ה מל"ת ורמ"ח מ"ע ומהן נמשך ובא קיום המצות באמת,

ויוסיף בהפצת לימוד תורתנו תורת חיים, נגלה דתורה ופנימיות התורה,

כהוראת ימי חנוכה אלו שמוסיפין בנר (מצוה) ו(תורה) אור מיום ליום.

בכבוד ובפ"ש כל המשתתפים שי'

ובברכת אורך ימים ושנים טובות ומאירות.

(ממכתב ימי חנוכה, תשכ"ז)

אכסניא של תורה: ראה ב"מ פה, א. ערכין טז, ב. (ושכרה — ברכות נח, א. פסחים פו, ב. יומא יב, א. וממדת חסידות דאינו דנו (מהרי"ק שכ"א — נזכר ש"ך חו"מ ס"ז סקי"ב)).

שהן שורש לשס"ה מל"ת ורמ"ח מ"ע: תניא פ"ד. פירוש לרמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ב.

בנר. . אור: ראה רש"י ד"ה בנים (שבת כג, ב).

260כמכתבַי מאז^* — בכל עניני בית הכנסת הרוחנים והגשמיים: הנוסח, מנהגים, גבאות, בני' וכולי, אך הועד הוא בא כח אנ"ש ובא כחי והוא הדן, קובע ומחליט כלפי פנים וכלפי חוץ, ולפלא גדול השאלה בזה.

והשם יצליחם בעבודה הקדושה לבסס ולהרחיב ולהגדיל בית הכנסת בכמות ובאיכות, ובודאי כל אנ"ש יסייעו בידם, ויהי' הבית גדול בתפלה ובתורה הנגלית והפנימית גם יחד — כהוראות בעל השם אדמו"ר הצמח צדק, עדי ביאת צמח הוא משיח צדקנו.

בברכת הצלחה ולהתועדות פעילה בבית הכנסת בשבת בראשית הבע"ל.

(ממברק כ"ו תשרי, תשכ"ט)

... ומ"ש אודות מקום העמדת הארון^*, יש לברר אם יש בזה משום שינוי מנהג, ובאם לא נעשה באופן דבליטות כאלו מבחוץ עד עתה, הרי אין לחדש ענין זה, וכידוע עד כמה נזהרו בדקדוק ביותר וביותר מבלי לעשות שום התחדשות בעניני בית הכנסת אפילו בדברים קלים, ואפילו אם לכאורה אין בזה חשש על אתר, כי הרי הרואה (ה)אומר מה נשתנה שינוי זה משינוי אחר, וד"ל.

(ממכתב ח' מנ"א, תשט"ו)

... הראה לי חותנו. . מכתבו אודות פרוכת בתוך הארון קדש. ומה שהעיר עד"ז והפלוגתא שבין תוס' ורש"י במגילה כ"ו ע"ב.

אבל המחלוקת שבין רש"י ותוספת הוא רק בדין הפרוכת אם תהי' בתוך הארון קדש אבל אין זה פלוגתא במציאות. ולכן משם אדרבה ראי' שהיתה הנהגה כזו לתלות פרוכת בתוך הארון קדש. ואעפ"כ יש חשש בדבר לתלות עתה בזמנינו הפרוכת בתוך הארון קדש אף אם תהי' פרוכת גם על הארון הוא מפני שזהו שינוי במנהג בית הכנסת בני ישראל בדורות האחרונים עכ"פ. וידוע עד כמה הקפידו על 261שינוי המנהגים אף בדברים שלא הי' בהם חשש של איסור וכיו"ב, ובפרט במנהגי בית הכנסת שבמדינה זו שצריכים חיזוק ביותר. . .

(ממכתב כ"ב מ"ח, תשט"ו)

... ומ"ש אודות ענין הפרוכת, לפלא שלא פירש כוונתי כמו שהיא, כי הרי אין הענין להביא ראי' שהיתה פרוכת מבחוץ לארון קדש כי אין בזה פלוגתא ולא נצרכה אלא למקור שיש מקום לפרוכת מבפנים בארון הקדש, ובמילא כל המקומות שמביא ראי' שמוכח שהיתה פרוכת מבחוץ הוא כמאמר העולם, שלאָגט זיך אין אַ אָפענער טיר. ומה שכתבתי אני היינו שמרש"י ואפי' מתוספות במגילה מוכח שהי' פרוכת גם מבפנים. . .

מש"כ "בדורות האחרונים" — היינו שאז פרוכת רק בחוץ.

(ממכתב י"ז כסלו, תשט"ו)

... במ"ש אודות שאין מחיצה בין הגברים לנשים — תקותי חזקה שבהשתדלות המתאימה ובדרכי נועם ובדברים היוצאין מן הלב יעלה בידו לתקן זה, והרי חשוב הדבר ביותר, כיון שיהי' תקדים טוב ויפה בשביל כמה מושבות ובפרט שאפילו אלו שלע"ע אין מקבלים ההסברה שבלי מחיצה הוא נגד השו"ע, יש לבארם מתאים גם לשכל הפשוט דנה"ב שבודאי גם הם כוונתם בתפלה היא פני' למי שהוא עליון מהם, איך שלא יתארוהו בשכלם או בהרגש הלב, וגם לשיטתם הרי תפלה ענינה עבודה שבלב ובכוונה, ותוצאה מידית מהתבוננות אפילו לשעה קלה בזה שצריך להסיר כל ענינים המפריעים לכוונה ולהתקשר עם זה למי שפונים ומתפללים אליו, ורואים במוחש אשר העדר המחיצה, אף שמתפללים בחלקים מיוחדים בחדר, מגרה את המתפללים או המתפללות להביט למחלקה השני' וכו' ופשוט שבהנ"ל אין כל השפלת ערך מי שהוא, ולכן הוא גם הדין (למרות שהאב ובניו יחסם ענין ע"פ התורה הוא וכסגנון הכתוב כרחם — אב על בנים, בכ"ז הדין בשו"ע או"ח רסצ"ח) שאסור לנשק בניו בבית הכנסת, וטעם הדין ע"פ האמור. . .

(ממכתב כ"ה אייר, תשי"ט) 262במה שהעיר במכתבו אודות מחיצה בבית הכנסת, הנה זה מכבר נדפס מאמר בזה בהירחון "המאור" המופיע בברוקלין, טבת תשי"א, מהרב אברהם שי' וויינפעלד דנויאָרק ומעיר שם מהרמב"ם פרק ח' הלכות לולב, מהלכות בית הבחירה פרק ה', פירוש המשניות בסוכה ובתוס' יו"ט, שבמקומות האחרונים משמע שצריכה להיות המחיצה באופן שלא יוכלו להסתכל ומציין ג"כ לשו"ת מהר"ם שיק חלק או"ח סי' ע"ז שהרעיש עולם נגד הרוצים לעשות מחיצה בעמודים באופן שיוכלו לראות, וסיים שפשוט הדבר שכל זה נאמר אפילו אם כל הנשים נזהרין בכיסוי ראש ובטפח מגולה, מכש"כ עאכו"כ אם הן הולכות פרועות ראש וזרועות מגולות, יש איסור כפול, ועיין באו"ח סי' ע"ה וזה פשוט. ובירחון הנ"ל דחדש איירסיון תשי"ג מדובר ג"כ בהנ"ל.

(ממכתב ט' תמוז, תשי"ג)

בנועם קבלתי בעתו הפ"ש ע"י. . אשר סיפר לי גם כן על דבר פעולותיו הטובות והשפעתו בסביבתו לטובת הרמת קרן ישראל סבא והחזקת רוח היהדות, ואם בכל המקומות ובכל הזמנים יקרה במאד מאד פעולה טובה של ישראל, הרי על אחת כמה וכמה בזמננו זה אשר גברו ההעלמות וההסתרים המניעות ועכובים בכל דבר קדוש וטהור, ועל פי המובא במכתב הרמב"ן, כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו, הרי עאכו"כ שצריך לייקר כל פעולה טובה, ומוכרח לנצל כל אפשריות של מעשה או דיבור לחיזוק התורה והיהדות. וכל שכן וקל וחומר מבני השבט וחלק השבט אשר בהם בחר ה' להיות כהנים לפניו ולשרת בקדש, אשר הדברים והמעשים שלהם בכל הנ"ל גדולים כמה פעמים ככה.

ידוע אשר כל פרטי עניני האדם הם בהשגחה פרטית ממנו ית'. וכיון אשר הגיע ליד כבודו ענין המחיצה בבית הכנסת, הרי בטח הוא בהשגחה פרטית מיוחדת, אשר ביד כבודו לפעול בזה. והאריכות בגודל ערך המחיצה בביהכ"נ בודאי אך למותר הוא. ואם בבית המקדש בארץ ישראל, אשר שם ראו נסים במוחש, וכמאמר המשנה עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, בכל זה היו מוכרחים לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, וכמסופר במסכת סוכה ובהלכות בית הבחירה להרמב"ם, הרי עאכו"כ לאחר חורבן בית המקדש — יבנה במהרה בימינו —, ובחוץ לארץ, ובבית הכנסת שהוא רק מקדש מעט, ובפרט בדורנו יתום זה, אשר ענין המחיצה בביהכ"נ מוכרח הוא ביותר וביותר. ובמוחש ראינו, אשר באותן הבתכ"נ שבטלו המחיצה או שעשאוה קטנה יותר מדאי, הרי לא הי' זה אלא התחלה של יציאה וירידה מדחי אל דחי, ר"ל. ואחר כך העמידו גם כן מיקראפאן בשבת ויום טוב, שהוא איסור דאורייתא ועוד ידם נטוי' לרדת כמה מעלות אחורנית. ואין רצוני להאריך בגנותם של בני ישראל כו', ותקותי, ועל פי מאמר רז"ל אין מזרזין אלא למזורזין, שכבודו יאחז בכל האמצעים והדרכים לבטל מחשבה רעה זו של ביטול מחיצה בבית הכנסת. ולהסביר להם — אף כי דבר פשוט הוא — אשר כשבאים אפילו לשר קטן בשר ודם ומבקשים 263ממנו אפילו רק בקשה קלה, הרי מדרכי הנמוס הוא ומובן גם על פי שכל, אשר בשעת מעשה אין לעשות ענינים שהם היפך רצון השר, כי זהו בסתירה ובנגוד להשאלה והבקשה. ועאכו"כ כשבאים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומבקשים על חיי בני ומזוני, שאסור ועון פלילי הוא לעשות בשעת מעשה ענינים שבזה ממרים את פי ה' אלקי העולם. וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע: חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם. והשי"ת יצליח את כבודו, אשר בנקל ובדרכי נועם, ימלא שליחותו של המקום ברוך הוא, שישאר הבית הכנסת בית תפלה לה', אשר בו יתקבלו תפלות ישראל.

(ממכתב א' מנ"א, תשי"ג)

ע"פ הנ"ל^* — נכון לדבר עם הבעה"ב והפּרעזידנט וכו' שמזה נראה ברור מהו ענין המחיצה, שאלו שמנגדים למחיצה כדבעי — ה"ה שגילו דעתם עתה מה אמתית השקפתם, ומזה מובן שכל אלה המאמינים בתורה מן השמים (היפך הקונסרוטיבים) עליהם להלחם בעד המחיצה וכו'.

אין זה^** מונעם כלל לערוך פּעטישאָן הנ"ל — עתה או לאחר זמן. ואדרבה אז לא יוכל לצאת נגדם בחוזק כדעתה, כיון שע"י קבלת המשרה מודה שלהם הדעה גם בענינים רוחנים, ואפילו אם יבטיחו זה בחוזה — הרי משנים החוזה דעתה.

אין זה ענינו^*** כלל, ובכלל צע"ג אם מותר ע"פ דין.

(ממכתב כ"ד מנ"א, תשכ"ד)

... שואל דעתי אם מותר להתפלל בבית הכנסת שמשתמשים שם במיקראפאן בשבת ויום טוב.

ולפלא גדול הספק בענין מבהיל כהאמור, שהרי שמוש במיקראפאן בשבת ויום טוב, הוא חילול ימי השבת ויום טוב ובפרהסיא, ונוסף על זה, גם ע"ד לכבוש את 264המלכה עמי בבית, ז.א. בבית תפלה לנותן התורה ומצותי', אשר מצות שבת שקולה היא כנגד כל המצות, וכמרז"ל ירושלמי נדרים (ספ"ג).

וכיון שחילול שבת נעשה בשם כל חברי ביהכ"נ זה, שהרי הגבאים המחליטים בהאמור הם באי כחם, יש מקום ספק לכל עניני תפלה וקריאת התורה אשר בו, ולא רק בחלקם הנמסר ע"י המיקראפאן, אלא גם שלפניהם ושלאחריהם.

והנה כל הנ"ל הוא משורת הדין דהלכות שבת, באם לא הי' כלל בזה ענין דחילול השם, אבל בשים לב גם לנקודה זו, הרי חמור הדבר פי כמה וכמה, ולדעתי פשוט בתכלית, שאפילו בראש השנה ויום הכפורים יש להתפלל ביחידות, אבל ח"ו בבית הכנסת האמור. . .

(ממכתב כ"ה אלול, תשי"ח)

לאחרי הפסק נתקבל מכתבו מכ"ג שבט, בו כותב אודות ענין בית הכנסת.

הנה אף כי בכלל אין עניני להתערב בכגון זה ועד ששואלים דעתי במפגיע וכו', אבל כיון שכפי השערתי הרקע איז ניט קיין גלאַטער, ועוד וג"ז עיקר שהמושכל ראשון צ"ל להרבות בבתי כנסיות שעל טהרת הקדש בפרט בתקופתנו זו ובמחנם הט' וכיו"ב, לכן חוויתי דעתי בהתאם לזה שאף שבאופן זמני נכון הדבר ומכמה טעמים שיהי' כת"ר בביהכ"נ אודותה כותב, אבל בהנוגע לקביעות — ע"פ הנ"ל טוב שייסד ביהכ"נ לעצמו, ואפילו אם יהי' ראשיתו מצער הרי אחריתו ישגה עכ"פ ויהי רצון שישגה מאד.

מובן שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין זה מסוג עניני בכלל להעמיד דוקא על חוות דעתי כהאמורה, אלא שמאידך גיסא איני רשאי להעלים הנראה לי לטובת כל המעונינים והמעורבים — שיהי' באופן הנ"ל, ואפילו באם אי אפשר שיהי' ביהכ"נ בביתו ממש, צריך להשתדל ע"ד ביהכ"נ שיכול להיות עצמאי יותר מאשר בביהכ"נ דעתה.

וכיון שמתקרבים אנו לחדש אדר אשר נקודתו ואמצע החדש הם ימי הפורים, דמשלוח מנות איש לרעהו, ואחד הטעמים בזה קירוב לבב כל ישראל ועד לאחדות אמיתית, יהי רצון שתתחיל פעולה זו תיכף מש"ק מברכין חדש אדר הלוך והוסיף ועד דקיימא סיהרא באשלמותא באמצע החדש.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור ולנחת אמיתי מבנו שי' אודותו כותב — בתוככי כל יו"ח שי' — ביחד עם זוגתו הרבנית תחי'.

(ממכתב כ"ו שבט, תשכ"ד)