שיחה א

137שיחה א

א. "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים גו' ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל גו'"¹. וכבר עמדו במפרשים² על השינוי שבכתוב, ששינה שם המקום מ"פניאל" (ביו"ד) ל"פנואל"³ (בוא"ו).

ולכאורה צ"ע בפרש"י עה"ת, שלא ביאר ענין זה בפירושו.

[וכמשנ"ת כמה פעמים, שדרכו של רש"י בפירושו עה"ת ליישב כל שאלה המתעוררת בלימוד המקרא, כדמוכח מזה שבכ"מ בפירושו⁴ כ' רש"י על ענין מסויים "איני יודע" (וכיו"ב), שמזה מובן, שבשאר כל המקומות שיש קושי, לכאורה, בקרא, ורש"י סתם ולא כ' "איני יודע", ה"ז משום שלשיטתו אין זו שאלה הדורשת ביאור בפשש"מ, או שהשאלה מיושבת כבר ע"י פרש"י שלפנ"ז].

והנה לכאורה יש לומר, שע"ד הפשט אין שאלה זו דורשת יישוב, כי אין מדייקין בשמות. וכדמוכח לכאורה מהא דמצינו שינוי כעין זה גם לעיל בפ' בראשית⁵ — "ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את משותאל", שהכתוב שינה מ"מחויאל" (בוא"ו) ל"מחייאל" (ביו"ד)⁶ — ולא עמד רש"י לתרץ שינוי זה.

ומפורש שיטה זו בהראב"ע שכתב "אל תבקש דקדוק בשמות"⁷, "השמות אינם נשמרים כמו הפעלים"⁸, היינו שאין לדייק באותיות ונקודות השם, דאין הכרח שיהיו בדיוק בהתאם לטעם השם. ועפ"ז אין להקשות על שינוי השם מ"פניאל" ל"פנואל" (וכפי שמביא⁹ עוד דוגמאות שהכתוב משנה קצת ב(כתיבת) השם ממקום א' לחבירו).

אבל לכאורה קשה לתרץ כן בנדו"ד, דאף שאין הכתוב מדייק בשמות, וכנ"ל השינוי מ"מחויאל" ל"מחייאל" (וכהנה רבות) — הרי יש חילוק גדול בין סתם שמות שנזכרו בקרא (מבלי לפרש טעם השם), שבזה י"ל שאין דיוק בשמות אלו — לנדו"ד, שהכתוב מפרש טעם השם, שבשמות אלו ס"ל לרש"י שיש לדייק באותיות השם כפי האפשרי, שיבחרו תיבה שפירושה הוא בהתאם מדויק לטעם השם¹⁰. וכפרש"י עה"פ¹¹ "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו גו'", "יניח ממנו את עצבון ידינו כו' ואם לא תפרשהו כך 138אין טעם הלשון נופל על השם ואתה צריך לקרות שמו מנחם", הרי דס"ל שמדייקין בשמות שיהיו בהתאם מדויק לטעם השם, שלכן א"א לומר ד"נח" הוא שם מקוצר מתיבת "נחמה" אלא הוא לשון "יניח"¹².

וכיון שכן תמוה: לאחרי שהכתוב מפרש טעם השם "פניאל" — "ראיתי אלקים פנים אל פנים" ("פניאל" — "פני אל"), מה מקום לשנות השם ל"פנואל"?

[ואע"פ שגם בשמות שנתפרש טעמם בקרא אין מוכרח שאותיות השם תהיינה בדומה ממש לאותיות שבטעם השם, ומספיק שהם דומים באותיות העיקריות (כמוכח משמות השבטים¹³ ועוד) — עדיין אין זה מתרץ השינוי שבכתוב כאן, דלאחרי שכבר קרא שם המקום "פניאל", שהוא בדיוק כטעם השם, מה מקום לשנות ל"פנואל" (שבו אין משמעות הטעם ברורה)].

ב. לכאורה יש לומר, שהשינוי מ"פניאל" ל"פנואל" אינו שינוי אמתי, כי אות יו"ד ואות וי"ו מתחלפות זע"ז¹⁴, וכדמצינו לעיל (בפ' בראשית¹⁵) גבי שם "חוה" — "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי", ובפרש"י "חוה, נופל על לשון חי' שמחי' את ולדותי'¹⁶, כאשר תאמר מה הוה לאדם¹⁷ בלשון הי'". ולפום ריהטא נראה שכוונת רש"י כמ"ש הראב"ע (ועוד מפרשים¹⁸) שם, ש"חוה נופל על לשון חי'" כי הוי"ו והיו"ד מתחלפים¹⁹.

וא"כ גם בנדו"ד לא קשה, כי "פניאל" ו"פנואל" אינו שינוי אמתי, כיון שהיו"ד והוי"ו מתחלפים.

אבל בלשון רש"י שם מובן, שאין כוונת רש"י (כבמפרשים הנ"ל) שהיו"ד והוי"ו מתחלפים — שהרי ענין החילוף לא נזכר ברש"י שם²⁰ — אלא שזהו ע"ד החילוק בין תיבת "הי'" ו"הוה" (כהדוגמא שבפרש"י שם):

הפירוש של תיבת "הוה" (בכתוב "מה הוה לאדם") הוא — תיבת "הי'" בתוכן הוה, ד"הי'" הוא לשון עבר, ו"הוה" הוא לשון הוה [וע"ד מ"ש²¹ "הנה יד ה' הוי' במקנך גו'", ובפרש"י "לשון הוה, כי כן יאמר בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהי' ועל העומד הוי' כמו עושה רוצה רועה", וכן בלשון זכר, ד"על העומד" אמרינן "הוה"²²].

וזהו גם הטעם לשם "חוה, כי היא היתה אם כל חי", דזה ששם "חוה נופל על לשון חי'" הוא לפי ש"חוה" ו"חי'" הם 139שורש אחד, והשינוי בין היו"ד והוי"ו הוא רק בשימוש התיבה²³ (ע"ד "הי'" ו"הוה"²⁴).

והטעם שלא הסתפק רש"י בהפי' שהיו"ד והוי"ו מתחלפים, י"ל, שהוא בהתאם לשיטתו הנ"ל דכאשר נתפרש בכתוב טעם השם, יש לדייק כפי האפשרי שאותיות השם תהיינה בדיוק ממש כטעם השם.

ועפ"ז צריך ביאור בנדו"ד, דכיון שלשיטת רש"י יש לדייק בשמות כפי האפשרי, א"כ [גם את"ל ששם פנואל "נופל על לשון" "ראיתי אלקים פנים אל פנים" (פני אל), כי הוי"ו והיו"ד מתחלפים, מ"מ] מדוע משנה הכתוב מ"פניאל" ל"פנואל" (שאינו בדיוק)?

ג. ויש לומר, שגם "פניאל" ו"פנואל" הוא ע"ד הא ד"חוה נופל על לשון חי'", ד"פניאל" ו"פנואל" היינו הך, כי החילוק בין היו"ד והי"ו אינו בעיקר התיבה אלא רק בשימוש התיבה.

ואין רש"י צריך לפרש טעם החילוק בין שימוש היו"ד ושימוש הו' בב' השמות ד"פניאל" ו"פנואל" — כי מובן הוא מהכתוב עצמו:

בטעם השם "פניאל" נאמר "כי ראיתי אלקים פנים אל פנים", ונמצא ששני "פנים" יש כאן, פני יעקב ופני האלקים. ועפ"ז מובן בפשטות, שב' השמות הם על אותו המאורע, אלא שבהיות יעקב במקום שבו ראה פני האלקים, קרא המקום "פניאל" על שם "פני אל", ואילו "כאשר עבר" מן המקום, נקרא "פנואל" על שם פניו (של יעקב) שראו אלקים — "פנו אל" [ד"פנו" נופל על לשון "פניו", כאילו נאמר "פניו (אל) אל"].

ופירוש זה מתאים גם עם הפירוש הפנימי בכתוב זה, דהנה מבואר באוה"ת להצ"צ²⁵, ד"פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים" הוא כענין מה שנאמר²⁶ "לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש", שהיא העבודה מצד פנימיות הלב, שבה מתגלית בחינת "פניך הוי'", הפנימיות שלמעלה, להיות בגילוי "פנים אל פנים".

ונמצא שיש כאן שני ענינים: "בקשו פני" — שהקב"ה "מבקש" את הפנימיות דהאדם, ו"את פניך הוי' אבקש", שהאדם מבקש ונמשך להפנימיות דלמעלה. והם הם שני הענינים ד"פניאל" ו"פנואל", הפנימיות דלמעלה (פני אל) ופנימיות הלב שלמטה (פנו אל)²⁷.

140ד. והנה באוה"ת שם²⁸ יש עוד פירוש בהשינוי מ"פניאל" ל"פנואל", ד"פניאל" היא עצם העבודה שמצד פנימיות הלב כנ"ל, וזהו גם מה שנאמר "פניאל" ביו"ד, כי ההתקשרות והדביקות עם הפנימיות דאלקות קשורה עם ביטול מציאות התחתון, עד שלא נשאר ממנו אלא נקודה בעלמא, בדוגמת הנקודה דאות יו"ד; אמנם תכלית העבודה היא — להמשיך אלקות בעולם, וזהו שלאחרי "פניאל, כי ראיתי אלקים פנים אל פנים", בא הענין ד"ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל", בוא"ו, שהוא המשכת אלקות בעולם (כידוע דאות ו' "מורה על (וציורה) המשכה מלמעלה למטה"²⁹).

ופירוש זה, ד"פנואל" בוא"ו מורה על ההמשכה למטה בעולם, מתאים עם פירוש הבחיי³⁰ בטעם השינוי מ"פניאל" ל"פנואל", ד"בהיות מחשבתו משוטטת בענין המלאך קרא את שם המקום פניאל ביו"ד לרמוז על המלאך הזה שהוא העשירי במעלות המלאכים הנקראים אישים³¹ וכאשר עבר את המקום ההוא ונתפשט מן המחשבה הזאת חזר כבתחילה להרגשות העולם הזה שהוא שש קצוות על כן הזכיר פנואל בוי"ו".

ועד"ז פירש הרב המגיד³², ד"מתחילה כשגבר יעקב [על] שרו של עשו עדיין לא הי' התגלות [בעולם]. . כתיב פניאל ביו"ד, בנעלם, ואח"כ כתיב ויזרח לו השמש כאשר עבר, דהיינו שעבר המשכה שנית להתגלות והי' לו כח שיגביר ידו על עשו [לא רק על "שרו של עשו" הרוחני, אלא על עשו כפשוטו] קרא המקום פנואל בו' שכבר נמשך בהתגלות".

ויש לומר, שחילוק זה בין "פניאל" (ביו"ד) ו"פנואל" (בו') מתאים גם עם החילוק שבפירוש ב' תיבות אלו — "פני אל" או "פנו אל": "פני אל" היינו הפנימיות דאלקות, היינו האור האלקי שלמעלה מן העולם; ו"פנו אל" — מלשון פני'³³ ונטי' — היינו כפי שהאור האלקי "פונה" (נוטה) ונמשך מלמעלה למטה להאיר בעולם.

ובפשטות נראה, שפירוש זה ב"פנואל" הוא היפך מפירוש הנ"ל (ס"ג) ב"פנואל" שקאי על פנימיות הלב דהאדם (ה"מבקשת" הפנימיות דלמעלה, "פניך הוי'"), שהרי לפירוש זה קאי על ההמשכה למטה בעולם.

אבל כיון שב' השמות ד"פניאל" ו"פנואל" הם של מקום אחד, מסתבר לומר, שלכל הפירושים, גם השם "פנואל" שייך להעבודה שמצד פנימיות הלב.

ה. ויובן זה בהקדם השאלה בפירוש הנ"ל ב"פניאל", דקאי על העבודה מצד פנימיות הלב שבה מתגלה הפנימיות דאלקות ("פניך הוי'") — דלכאורה, כיצד מתאים פירוש זה עם הפירוש הפשוט בכתוב, ש"ראיתי אלקים פנים אל פנים" קאי על מלחמת יעקב עם "שרו של עשו", שאין הם רק שני פירושים שונים והפכיים³⁴, אלא תנועות בעבודת ה', הפכיות מן הקצה אל הקצה.

141דהנה החילוק בין העבודה שמצד חיצוניות הלב הקשורה עם החיצוניות דאלקות, להעבודה ד"בקשו פני את פניך הוי' אבקש", הוא:

העבודה מצד חיצוניות הלב, קשורה עם ההתבוננות בגדלות האל כפי שבאה לידי ביטוי בבריאת העולמות, "מה רבו מעשיך ה'" ו"מה גדלו מעשיך ה'", שזהו ענין החיצוניות דאלקות, היינו כפי שהקב"ה מצמצם את עצמו כביכול לברוא את העולמות ולהחיותם, שזוהי השפלה לגבי הקב"ה עצמו; אך ישנה עבודה נעלית יותר, שהאדם "מבקש" את הפנימיות דאלקות, פנימיותו של הקב"ה כפי שהוא ית' למעלה מכל העולמות — "ולגדולתו אין חקר", שהתגלות הפנימיות דאלקות היא בפנימיות הלב והנשמה.

והנפק"מ בעבודה בפועל — דכאשר האדם "מבקש" ומגלה רק את החיצוניות דאלקות, שמצד בחינה זו יש תפיסת מקום לעולמות, הרי עבודתו היא בדרך מלחמה, שצריך להתגבר על המניעות ועיכובים, הן מבפנים (מצד יצרו הרע כו') והן מבחוץ, עד שמצליח לנצחם כו'; משא"כ כאשר מתגלה אצלו "פניך הוי'", הפנימיות דאלקות שלמעלה מהעולמות, ה"ה בתכלית ההתקשרות והדביקות בו ית', באופן שאין שייך אצלו שום מונע ומעכב.

ועפ"ז, כיצד מתאים הפירוש הנ"ל ב"ראיתי אלקים פנים אל פנים", דקאי על העבודה מצד פנימיות הלב שבה מתגלה "פניך הוי'", עם הפירוש הפשוט דקאי על מלחמתו של יעקב עם שרו של עשו (באופן של "ויאבק³⁵ איש עמו", בדרך התאבקות זע"ז)?

ויש לומר, שהתיווך בין הפירוש הפנימי והפירוש הפשוט ב"פניאל", מובן ע"פ הביאור הפנימי בשני השמות "פניאל" ו"פנואל", דלאמיתתו הרי הם ענין אחד (כשם שהם שמות למקום אחד), כי אין השינוי בין הי' לו' שבשם זה עושה שינוי וחילוק בתוכן השם.

ו. הסברת הענין:

זה שאות יו"ד שהיא נקודה בלבד, ואות ו' ה"מורה על ההמשכה מלמעלה למטה", הם שני הפכים זמ"ז — שהביטול דאות יו"ד מורה על הגילוי דפנימיות האלקות, שמצדה אין מקום לשום דבר בלעדו ית', ואילו הו' מורה על האור האלקי כפי שנמשך מלמעלה למטה בתוך גדרי העולם — ה"ז רק מצד ה"גילויים" דאלקות, שההתגלות דפנימיות האלקות היא למעלה מגדר העולמות (ופועלת בהם ביטול, נקודה דאות יו"ד), ורק ההתגלות המצומצמת של האור האלקי נמשכת במציאות העולמות (והיא הנרמזת באות וי"ו);

אבל מצד הפנימיות והעצמיות דאלקות, כפי שהוא ית' למעלה מהגדרים ד"מעלה" ו"מטה", הרי הוא נמשך בכל מקום בשווה, למטה כמו למעלה. ואזי אין חילוק בין הביטול דאות י' לההמשכה דאות ו', שהביטול דאות יו"ד, שהוא ביטול מוחלט (מצד התגלות האלקות שלמעלה מן העולמות), נמשך במציאות העולם עצמה, חיבור דאות יו"ד ואות ו'.

ויש לומר, שענין זה נרמז בפירוש שני השמות "פניאל" ו"פנואל" — "פני

אל" ו"פנו אל":

עה"פ³⁶ "ונתתי פני בכם" פרש"י "כמו 142שנאמר בטובה³⁷ ופניתי אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פני משלו משל למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי ועוסק אני עמכם כו'", שמפשטות ל' רש"י מובן, שמפרש תיבת "פני" מלשון "פני'"³⁸ (כמו ל' "ופניתי"), וענינה של "פני'" הנרמזת בלשון "פני" (מלשון פנים) הוא — ש"פונה אני מכל עסקי ועוסק אני עמכם", היינו "פני'" בכל מהותו ועצמותו³⁹ (שלכן נרמזת בלשון "פני", המורה על הפנימיות והעצמיות, כפרש"י עה"פ⁴⁰ "פני ילכו" — "אני בעצמי אלך"), ש"פני'" זו אינה קשורה עם צמצום כו', אלא זהו כפי שהוא ית' פונה בכל עצמותו לישראל.

ו"פני'" זו שמצד עצמותו ית', נמשכת למטה כמו למעלה, חיבור דאות יו"ד ואות ו' כנ"ל.

וזהו גם התיווך בין שני הפירושים ב"פניאל" — העבודה שמצד פנימיות הלב, ומלחמתו עם "שרו של עשו" — שאין הם שני ענינים שונים, אלא היינו הך, כי שלימות העבודה ד"בקשו פני את פניך הוי' אבקש" היא כאשר הביטול שמצד פנימיות הלב נמשך בגלוי בכל תוקפו בכל עניניו (גם בחיצוניות שלו), וכן הי' אצל יעקב, דמלחמתו עם "שרו של עשו" היתה בכח דביקותו בה' מצד פנימיות הלב, דגם כפי ש"ירד" ונמשך להתעסק עם "שרו של עשו" (להתגבר עליו ולנצחו) לא נתמעט מדרגת דביקותו וביטולו לה', שהי' בביטול מוחלט זה בכל מצב.

שזהו גם מה שנצחונו על שרו של עשו הי' באופן של "שרית עם אלקים"⁴¹, מלשון שררה, שענין ההתאבקות הי' רק מצד ה"איש" (ויאבק איש), שרו של עשו, אבל מצד יעקב הי' הנצחון באופן של "שררה", כיון שנצחונו הי' בכח דביקותו באלקות באופן ד"ראיתי אלקים פנים אל פנים", כנ"ל.

(משיחות יו"ד כסלו, ש"פ וישלח וש"פ וישב תשמ"א)